באופן לא ממש מפתיע, או שמא ממש לא מפתיע- כל נושא בו אנחנו מתעסקות בגן הביתי שלנו, מגיע איכשהו ליצירה. באופן כללי, כנראה שליעלה אין ממש דרך להתחמק מזה…היא אוהבת ליצור. בכל רגע פנוי היא מציירת- לא משנה על מה, לא משנה באמצעות מה, היא מציירת. לעומת זאת בכל מה שנוגע ללגעת…היא הרבה פחות זורמת. צבעי ידיים, בצק, לכלוך- פחות מדבר אליה. אחרי מחקר מעמיק הגעתי למסקנה שזה לא המרקם, אלא הלכלוך שמפריע לה. אם אחרי המגע לא נשאר סימן, היא יחסית נהנית, אם נשאר לכלוך- אין סיכוי. אחת המטרות שהצבתי לעצמי לזמן שלנו בבית הוא לגרום לה להפתח הרבה יותר לכל עולם המרקמים המגעילים. במסגרת הזו אני מנסה להכין בצק ביתי. הרשת מלאה באינספור מתכונים, ואני לאט לאט מתכננת לנסות את כולם.
לרגל ראש השנה ניסינו מתכון לבצק-רסק-תפוחים (הקישור למתכון המקורי, תיכף אצרף מתכון עם הערות). כמובן שההכנה היא חלק מרכזי מאוד בתהליך היצירה. אספנו את המצרכים:
עירבבנו ולשנו בקערה, יעלה במקום הישיבה המועדף עליה בבית- על השיש:
והתחלנו לשחק. שילבנו במשחק אביזרים של בצק יחד עם אביזרים שונים מקופסת ראש השנה שלנו, שיצרו אפשרויות משחק חדשות ומעניינות:
באמצעות החותכנים המגניבים שלנו (10 ש"ח לסט של כמה חותכנים-צורה זהה בגדלים שונים, 9.90 ש"ח בגולף@קו) ועיניים זזות (מצרך חובה במשחקי בצק) יצרנו דגים:
אחרי הדוגמה שלי והכנה משותפת, בהזדמנות אחרת, יעלה יצרה דגים לגמרי משלה:
לגבי הבצק עצמו- הריח שלו מ-ש-ג-ע, הוא מאוד נעים לעבודה ונשמר ה-מ-ו-ן זמן. הבצק שלנו הוכן לפני ראש השנה ועדיין נעים לעבודה. אנחנו שומרים אותו מחוץ למקרר. החסרון היחיד- הוא יצא מאוד מאוד מאוד שומני. השארנו אותו בשקית עטוף בניירות סופגים, והחלפנו את הניירות כל כמה זמן, ועכשיו הוא כבר נעים, אבל המקור- מאוד שומני. אי לכך ובהתאם לזאת, זה המתכון המשופר והמותאם לארץ:
1/2 כוס קמח לבן רגיל (לא ניסינו את גרסת הקוקוס המוצגת במתכון. משתדלים להיצמד למה שיש בבית)
1/2 כוס מלח
2 כפות מים חמים
צנצנת של רסק תפוחים קנוי (בצנצנת שלנו, שמופיעה בתמונות, היה קצת פחות מחצי כוס. זו בערך הכמות, אם אתם משתמשים בסוג שונה)
1/4 כפית קינמון
כאמור, היצירה בבצק העסיקה אותנו לאורך כל חגי תשרי ואחריהם. בכל זאת עשינו עוד כמה פעילויות יצירתיות. הפעילות הכי קלאסית ומוכרת לראש השנה היא החתמה באמצעות תפוחים. חתכתי תפוחים, הכנתי שלוש קערות, מילאנו אותן יחד בצבעי ידיים- אדום, ירוק וצהוב, והחתמנו:
בפועל, צבעי ידיים כנראה לא אידאליים למשימה, והתפוחים היו גדולים מידי לידיים הקטנות של יעלה. הרעיון הלהיב אותה, הביצוע- הרבה פחות. אולי ננסה שוב בפעם הבאה. רעיון ההדפסים בכל זאת תפס, והיא המשיכה להדפיס עוד ועוד באמצעות החותכנים הנהדרים ממקודם. כמעט סיימנו את צבעי הידיים שלנו (ששורדים אצלנו כבר זמן רב) באותו סשן:
כנדרש, הכנו גם "שנות טובות". השתמשנו באמצעי החביב ביותר על יעלה- צבעי מים. לא יודעת להסביר את זה עד הסוף, אבל מכל סוגי הצבעים הרבים מאוד שיש לנו, זו תמיד הבחירה הראשונה שלה. היא הסכימה להכין כרטיס אך ורק לדאדא, הבובה שלה (שבקרוב תקבל רשומה משל עצמה):
זה הכרטיס שהיא הכינה- אנחנו עמוק בתקופה השחורה:
במקביל גם אני הגדלתי את מאגר השנוטובות שלי (שכולן כבר התפרסמו בבלוג הישן של "לג'ירף יש צוואר ארוך"):
פעילות באמת אחרונה חביבה לכל סאגת ראש השנה, הכי הכי יצירה- אפייה! מהרגע שיעלה למדה לשבת היא יושבת לידי על השיש במטבח, והיום היא באמת אופה אלופה ומצטיינת. כמיטב המסורת, אפינו מאפינס דבש מעולים. החלק החביב על יעלה הוא לשבור את הביצים. הפעם היא גם החליטה לנסות לדוג אותן, בהשראת פעילויות הדיג מהפוסט הקודם:
בסופו של דבר היא הסכימה לערבב את התערובת ולהתלהב מהצורות היפות שנוצרו:
סידרנו אותם יפה יפה בעטרות קאפקייקס (סוג של…יותר תבניות קאפקייקס חד פעמיות, לא בטוחה מה השם התקני) לשנה אופטימית במשקפיים וורודים, סידרנו במגש שקיבלנו במתנה מ"חדר מלאכה" והגשנו לאורחים הרבים שאירחנו בחג:
כמובן שהחלק המשמח ביותר באפייה משותפת הוא זה בו יעלה מוכנה לנסות ולטעום דברים שהיא לא הייתה מעיזה בשום דרך אחרת (כן, גם אם זה מתוק. הילדה לא אוהבת פנקייק, או בלינצ'ס, או לחם מטוגן). ככה היא לא מוכנה לגעת בדבש (איך אפשר? אחד המאכלים האהובים עליי), אבל את המאפינס האלו היא טרפה:
זהו. עכשיו באמת סיימנו את כ-ל פעילויות ראש השנה שהתקיימו בגן הביתי שלנו. אפשר להתקדם הלאה, לפעילויות אחרות, והרשימה ארוכה ארוכה. בנתיים בחדר היצירה עוד לא סיימתי את חובות החגים שלי, אז אחזור בקרוב עם עוד תמונות מלוח השנה.
שיהיה לכולנו המשך שבוע נפלא!
לג'ירף יש צוואר ארוך 
יופי של התנסויות. כיף ליעלה שיש לה אמא שלא מפחדת להתלכלך :-)
אהבתיאהבתי