ילדים מלבבים

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת, לשמחתנו הרבה יום ההולדת של יעלה התברך בנוכחות גדולה של בני המשפחה. לשמחתנו הרבה עוד יותר, ככל שהשנים עוברות, אירועים משפחתיים אצלנו מתמלאים ביותר ויותר ילדים, במגוון גילאים. כבר ביום ההולדת הראשון של יעלה הכנו לילדים הגדולים יותר של המשפחה פינת יצירה קטנה. השנה, שנתיים אחרי, כבר היה מדובר בפינה לא כל כך קטנה, כי כמות הילדים (טפו-טפו, בלי עין הרע) כל כך גדלה. אז מה עשינו בפינת היצירה?

קודם כל עוד חוב קטן מפעילויות ההכנה שעשינו יחד- אני ויעלה. זו הייתה הפעילות הראשונה שעשינו, ובגלל זה כמעט שכחתי אותה. הסתובבנו לנו בבית (בעיקר בחדר המשחקים ובחדר היצירה) ואספנו כל פריט לבבי שמצאנו. מהאוסף שנוצרנו יצרנו לנו מגש פעילות קטן וחמוד:

הוא העסיק אותה לא מעט, במיון, בהעברה, בתפיסה, בהזזה, ובהמשך סייע לנו בארגון המסיבה עצמה, כי אספנו מראש את הציוד הדרוש.

ועכשיו נחזור לפינת הילדים במסיבה עצמה- הקדשנו למטרה איזור שלם ומוגדר (אם כי לא באופן נוקשה) בקצה המועדון- שולחן שלידו ספסלים נמוכים, ומתחתיו מחצלת גדולה (עם מגוון משחקים מחדר המשחקים שלנו) לקטנטנים שבחבורה. על השולחן חיכו חומרי יצירה מתאימים לאווירה:

הרעיון הוא ליצור פינה נוחה לעבודה, מזמינה, וכזו שלא דורשת יותר מידי תפעול או עבודה תוך כדי האירוע, בוא נודה באמת, למי יש זמן לזה?! בפינה היו אביזרים לשלוש פעילויות מתוכננות, עם אפשרות (ואפילו המלצה) להעביר חומרים מפעילות לפעילות. החומרים היו פרושים ומזמינים, והילדים אכן לא הזדקקו ליותר מידי הכוונה:

אפשר לראות שהפינה אכן עמדה ביעדה והתאימה למגוון גילאים רחב:

וגם הפעילויות השונות איפשרו גיוון, אילתור ויצירה:

הפעילויות נבנו סביב נושא המסיבה, הקרבה הקבועה של יום ההולדת לפורים (נושא חוזר בימי ההולדת של יעלה) וכמובן- סיבוב ארוך ומושקע במקסטוק, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שלי. הפעילויות כללו לוח מודעות בצורת לב, מסיכות לבנות לקישוט ומגש בצק. התוספות כללו שלל לבבות ואדום. המון המון אדום. המסכות היו ללא ספק הצלחה אדירה:

בקרב כל הגילאים:

אמנם המסכות היו מבחינת המשתתפים שיא החגיגה, אבל אני הכי נהניתי מהכנת פעילות ה"הזמנה ליצירה"- מגש הבצק:

לצערי לא הצלחתי/הספקתי לצלם תמונות טובות במיוחד של הערכה, אבל היא מגניבה, תתפסו אותי במילה. הבצק הוא בצק המשחק הביתי המועדף שלנו, בתוספת של צבע אדום (המון, כמובן. אקרילי וצבע מאכל ג'ל) והמוני המונים של נצנצים- וורודים ואדומים. לא משנה כמה אני לא אתחבר לדברים "של בנות"- בנצנצים יש קסם. אמיתי. הבצק, כמו תמיד, הוא בצק נעים, רך, לא נדבק ולגמרי ממכר. הוספנו לו אביזרים לבביים- לבבות קלקר בשני גדלים, לבבות קארדסטוק מבריקים, חרוזי עץ בצורת לבבות, חותכני לב, ואביזרי בצק כלליים- סכין, גלגלת מערוך, גלגלת חיתוך רגילה ועם קצוות משוננים. בבית יעלה ערכה חזרות לקראת המסיבה, והכינה אינספור עוגות נצנצים מעוררות תיאבון:

מתבאסת שלא רואים את הנצנצים בתמונות…

כמובן שאין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי שקית הפתעה. האמת שהשקיות האלו היו די הברקה של הרגע, לא תכננתי אותן מראש. בחנות החד-פעמי בה קניתי את כל כלי האוכל נתקלתי בחבילה של שקיות מתנה קטנות, אדומות עם נקודות. כמובן שלא עמדתי בפיתוי והוספתי חבילה לערימה (הבלתי נגמרת) של הקניות שלי. בבית שלפתי את שקית הממתקים האדירה שאמא שלי (הנהדרת!) קנתה כשביקשתי ממנה לקנות סוכריות קטנטנות לקופסת יום ההולדת התחושתית של יעלה, הושבתי את יעלה וארגנו לנו פס ייצור, שהוליד את שקיות ההפתעה המושלמות האלה. מאוהבת:

יעלה מילאה ממתקים לפי הסדר, והוסיפה גם הפתעה קטנה, קיפלנו את השקיות, חוררתי, השחלתי סרט אדום. יעלה הדביקה מדבקות לב "פושטיות" על תגיות קטנות מבריסטול לבן רגיל שחתכתי בקאטבלבאג. לא המון עבודה, והתוצאה מאוד מרשימה.

אני חושבת שלא רק מבחינת יעלה, אלא מבחינת כל הילדים באירוע, החגיגה הייתה הצלחה גדולה, במיוחד שלקראת הסוף אמא שלי ארגנה לכל ילדי תל אביב סיור קצר ברפת ובטרקטור הסמוך. אני נהניתי כל כך לראות את הילדים יוצרים, ממציאים ונהנים מפינת ההפתעות שארגנו באמת בהשקעה מינימלית, שאין לי ספק שזו תהפוך למסורת.