מה עושים עם החמץ?

איך לאלתר קופסה תחושתית

כבר כתבתי פה בעבר שצריך להיזהר כשנכנסים לעסק הזה של קופסאות תחושתיות. זה ממכר. זה ממכר להכין אותן, וככל שעובר הזמן אני מגלה שזה ממכר גם לשחק בהן. לא (רק) לי, אלא בעיקר ליעלה. כשאנחנו נמצאים מחוץ לבית זמן ארוך (יחסית) מגיעים רגעים שאני ממש רואה שזה חסר לה, שהיא צריכה משחק תחושתי כדי להירגע, כדי להעסיק את עצמה, כדי להתאפס. בפעם האחרונה שבילינו סופ"ש אצל ההורים שלי הגיע רגע כזה, ששומדבר לא עזר, הילדה התחרפנה. אחרי שעברנו על כל המשחקים הקיימים אצל ההורים שלי (וקיימים הרבה. המון. יותר מאצלנו בבית) ועל כל אופציות היציאה מהבית הקיימות, ולכל היא סירבה, שאלתי אותה אם היא צריכה קופסה. היא מיד אמרה כן. מכיוון שכל הציוד שלי היה הרחק בבית, ניגשנו לאלתר.

ולמה דווקא עכשיו, בין הפוסטים של האביב לפוסטים של פסח? כי האלתור שיצרנו הוא אלתור אידיאלי לניצול חמץ לפני הזריקה (למי שזורק…אמנם אנחנו לא, אבל בכל זאת). כמובן שזו רק הצעה, וכל חמץ שאתם רוצים לזרוק ולא מספיקים לאכול יכול להפוך בקלות לקופסה תחושתית מאולתרת- חבילת קמח פתוחה (החומר האהוב ביותר על יעלה), פסטה (שגיליתי השבוע שמוגדרת כחמץ גמור ולכן אסור לשמור) ובאופן כללי- כל מה שנשאר בערימת ה"לזרוק" (אם יש לכן משהו בערימה שאתן לא בטוחות איך לנצל, רק תכתבו לי, מבטיחה לארגן הצעת הגשה מפתה!). מה שאנחנו מצאנו אצל ההורים שלי (שבהחלט שייכים לזן זורקי החמץ) היה חבילת קורנפלקס פתוחה. פעם יעלה הייתה אוכלת קורנפלקס כזה כל בוקר, אז אמא שלי קנתה, שיהיה לה גם אצלם. מאז יעלה שינתה את הרגלי התזונה שלה (כפי שקורה בערך כל שבועיים-שלושה) והחבילה נשארה כמעט בשלמותה. כשראיתי את החבילה מיד נזכרתי ברעיון מקסים שראיתי פעם בפינטרסט, ואילתרנו קופסה:

IMG_20150314_122933

אין קופסת פלסטיק מספיק גדולה? השתמשנו בתבנית חד"פ גדולה, רחבה ומספיק גבוהה. שפכנו פנימה כמות נאה של קורנפלקס, הוספנו חצי תפוח (החצי השני נאכל תוך שנייה), כמה שיפודים קטומי ראש ועוד אביזרים נבחרים ממגירת כלי המטבח הפחות-שימושיים של אמא שלי (באיזה בית אין כזו מגירה? עם כפות הסלט, כפות הגלידה ושאר כלי הששת שלא נמצאים בשימוש יומיומי, אם נמצאים בשימוש בכלל?). ככה זה היה נראה קצת יותר מרחוק:

IMG_20150314_122920

בשלב הראשון יעלה ניגשה למשימה המתבקשת- טעימת הקורנפלקס. אחרי שהיא מיצתה (חלקית בלבד) את השלב הזה, היא התחילה להשחיל:

IMG_20150314_123038

מהר מאוד זו הפכה למשימה משפחתית (תראו כמה חתיך אבא שלי, שחגג השבוע יומולדת ולכן זוכה להופיע בבלוג בתור אורח הכבוד):

IMG_20150314_123043

במגירת האוצרות ההיא מצאנו אביזר מטבח משונה- פולקה (כזה של עוף) מסיליקון, עם חורים, שנפתח. מסתבר שהמטרה של זה היא לשים פטרוזיליה בתוך הסיר של מרק העוף ולהוציא אותה בשלמותה בלי להשאיר עקבות. ללא ספק מצרך בסיסי בכל מטבח, אבל להיט של משחק. גם אמיתי נהנה ללעוס ויעלה:

IMG_20150314_123803

מילאה, רוקנה, השחילה, יצרה קיפוד:

IMG_20150314_124741

לאט לאט יעלה הרחיבה את מעגל האביזרים לכל מה שהיה סביבה על השולחן, מה שהוביל מהר מאוד ליצירה החביבה עליה בתקופה האחרונה, מרק:

IMG_20150314_124230

מזל שמראש הבאנו גם מצקת (יודע הצדיק וגו'):

IMG_20150314_124802

בסופו של דבר המשחק הוכתר כהצלחה כזו גדולה שלקחנו איתנו את הקורנפלקס (וגם את השיפודים) הביתה, ואילתרנו ווריאציות שונות על המשחק עוד כמה ימים בטרם שאריות הקורנפלקס שלא נאכלו מצאו את דרכן לפח:

IMG_20150315_114620

ואם כבר אנחנו עוסקים בקופסאות מאולתרות כתשובה להתמכרות, ולאור העובדה שכנראה הפוסטים שלי על אוסטרליה לא יראו אור בקרוב, אז עוד קופסה מאולתרת כזו.

גם באוסטרליה, בתוך האינטנסיביות של המסע, השינויים התכופים, התקלות הבלתי צפויות, המשפחתיות הלעיתים חונקת, יום אחד שהמתנו בחדר מוטל לעוד תיקון של הקראוון, יעלה איבדה את זה. לגמרי. שוב, ניסיתי את כל כלי הנשק בארסנל וכלום לא עבד, שוב הצעתי לה קופסה ועיניה אורו. מכיוון שפה לא היה לנו מטבח זמין לשדוד, עשינו סיבוב רגלי זריז לסופרמרקט המקומי, עם תקציב מוגבל הרכבנו קופסה מקסימה שהביאה לנו הרבה אושר ורגעי שלווה בהמשך הטיול:

P1080864

טיילנו באוטרליה במהלך החופש הגדול האוסטרלי, וממש בסוף הטיול שלנו הילדים חזרו ללימודים. ניצלנו את מבצעי החזרה ללימודים בסופר וקנינו קופסת אוכל מחולקת מקסימה- תא די גדול עם "שולחן" קטן (שנועד לשמור על הסנדוויץ', אני מניחה) ועוד תא קטן ובו שתי קופסאות עגולות לפרי/ממרח/תוספת וכו'. הוספנו חבילה של "מיקס שעועית יבשה" (מסתבר שעניין הקטניות היבשות די חלש שם, והיינו צריכים לחפש הרבה). מפינת המשחקים הקטנטנה שיש בכל סופר (גם בארץ) הוספנו מחקים קטנים של חיות וכסף משחק אוסטרלי. זה כל מה שהיה צריך:

P1080866

הקופסאות העגולות הקטנות היו להיט גדול, בעיקר כי יכולנו למלא אותן בהפתעות, להבריג היטב ולתת לתוש להתאתגר להנאתו:

P1090734

ובכל מקום, בכל מזג אוויר, בכל רגע של קושי, שעמום, עומס תחושתי/רגשי ואפילו עייפות, הקופסה עודדה את רוחה:

P1090737

אני יודעת שאני חופרת, אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מגזימה, אבל אני באמת מאוהבת בקונספט הזה וכל כך נהנית לראות את ההשפעה העצומה והחיובית שלו על יעלה, ולאחרונה, לאט לאט, גם על אמיתי, שאני פשוט מרגישה שאני חייבת "להפיץ את הבשורה" ולהדביק את כל העולם בחיידק הנפלא הזה…

אז מה תעשו עם שאריות החמץ השנה?

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “מה עושים עם החמץ?

  1. קרין קרין!!!!
    אין כמוך :)
    את בכל פעם רק מדהימה אותי יותר עם היצירתיות,
    וזה רק עניין של זמן עד שבכל רגע נתון בבית שלי תהיה קופסא תחושתית. אני בטוחה.
    ניסינו עם פסטה בהשראתך כמובן :) והיה להיט!!
    מעניין אותי איך אפשר להגיש קופסאות כאלה לגיל יותר גדול (ספציפית.. למתוק בן ה-7 שלי שלפי דעתי העניין תפור עליו וזה בדיוק מה שהוא צריך…)
    שיהיה שבוע טוב וחודש נפלא!!
    תודה על ההשראה יקירה :)

    אהבתי

  2. קרינוש, זה מקסים! קופסאות האלו מלאות השראה ואכן את מפיצה את הבשורה עד כדי כך שהכנתי לרומי שלי קופסא תחושתית עם עדשים ומיני שעועית וכמובן קינואה למכביר. מיותר לציין שהיא כל כך נהנתה ללוש ולחוש.
    אנחנו חייבות להפגיש ביניהן!
    שיהיה לכם שבוע מקסים ❤❤❤

    אהבתי

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s