את עושה אותי אמא

היום ה-18 בחודש. הזמן לאתגר "סמני דרך" החודשי שלי. בחודש שעבר, בהשראת יום ההולדת של אמי היקרה, הרמז היה קישור, קישור לספר "להיות אמא".

ממש רגע אחרי הרגע האחרון, קיבלתי עבודה נהדרת ומרגשת, עם המון התנצלויות על איכות הצילום. בעיני דווקא הצילום מוסיף לעבודה איזה נופך ווינטאג'י שמאוד מתחבר לנושא. היוצרת המופלאה היא כמובן צרויה אהובתי, ואלו המילים המרגשות שהיא צירפה לעבודה:

"מזה שלושה חודשים אני לומדת מה זה להיות אמא. אולי זה בגלל שאני הצעירה במשפחתי, אולי זה חלק מהיותי סקראפרית אבל אחד הדברים החשובים לי הוא לתעד ולזכור. כך יצא שהאלבום של בתי כבר שמנמן ומכובד.
כמו שכתבתי, הזכרון חשוב לי לא רק לעתיד אלא גם לעבר. חשוב לי שבתי תכיר את מקורות המשפחה, גם אלה שכבר לא חיים. לכן החלטתי להכין לה עמוד באלבום על כל סבא גדול שלה, עם מעט מידע עליו ועם הקשר אליה.
זה העמוד שהכנתי לה לאלבום, בהשראת סבתי. במקרה הן חולקות אותו יום הולדת. סבתי ז״ל היתה אומרת שתינוק שישן בתנוחת ״עושה שרירים״ – סימן שטוב לו.

צרויה

כמובן שהדף הזה הוא חלק מכפולת שינה:

צרויה2

השתמשתי בדפים מהחלפת לילה שהכנתי לקרין, והתאימו בול.
מיותר לציין שחלק מ״להיות אמא״ הוא חוסר הזמן, ולכן התמונות מצולמות בפלאפון…."
איזו עבודה מהממת ומרגשת!!! תודה אהובה שלי שאת מוצאת זמן בתוך הטירוף להשתתף, ליצור, לפרגן ולרגש.
אני, בתוך הטירוף הזה של להיות אמא, לא הכנתי עבודה חדשה לאתגר. כדי להתגבר על הבושה חיטטתי רבות בדפי האלבום הישנים שלי. כל כך מעט דפי אלבום פורסמו פה בבלוג החדש, החלטתי שזו יכולה להיות הזדמנות לא רעה להיזכר בדף ישן. נתקפתי בפרץ נוסטלגיה נעים, כל כך הרבה דפי אלבום נהדרים וכל כך הרבה תמונות נהדרות של הילדה המהממת שלי (חמסה חמסה שום בצל). נתקפתי גם בפרץ רגשות אשם גדול לא פחות, על זה שלאמיתי אין בכלל דפי אלבום נהדרים כאלו, וגם ליעלה אין מהשנה האחרונה…ממש אמא מזניחה. אני מתרצת לעצמי בטענה שאת כל היצירתיות שלי אני משקיעה בליצור עם הילדים, ולא נשארות לי אנרגיות ליצור "על" הילדים. התירוץ הזה לא משכנע אפילו אותי….בכל מקרה הצלחתי לבחור דף אחד מכל הדפים שממחיש הרבה מחווית ה"להיות אמא" שלי:

Exif_JPEG_PICTURE

תמונות מהבוקר הראשון בו יצאתי לעבודה ונפרדתי מיעלה. כמה הרבה רגשות בבוקר אחד. כמה הרבה "אמהות מודרנית" יש בתמונות האלו…כמה שונה המבט שלי עליהן היום מהמבט שהיה לפני שלוש שנים, כל כך הרבה עבר עליי מאז, כל כך הרבה השתנה בי מאז.

התלבטתי המון לגבי האתגר של החודש הבא. היו לי כמה כיוונים, כמה רעיונות. בסופו של דבר החלטתי לעשות משהו אחר. בחודש הבא האתגר יוצא לחופש. החופש הגדול, אם תרצו. גיליתי שהמניע המרכזי שלי להמשיך באתגר, אחרי שלוש שנים וחצי כמעט שהוא עולה מידי חודש בחודשו (מלבד כמה חודשים קשים במהלך ההריון של אמיתי), הוא לראות יצירות חדשות של יוצרות אהובות ועסוקות. עם כל הלחץ החיובי של אורח החיים הנוכחי שלי, ומחסום היצירה הארוך שפוקד אותי, אני כבר פחות נהנית באופן אישי מהאתגר, ואני מתגעגעת להנאה הזו, לאתגר הזה. אז החלטתי להתחנן בפני חברותיי המוכשרות להמשיך לשלוח לי יצירה ב-18 בחודש, ואני אפרסם אותה כאן, והאתגר בינתיים יהיה בחופשה, עד שהגעגועים יחזירו אותו למסך.

אז אני מקווה שנתראה פה ב-18 בחודש הבא, עם יצירות נהדרות של יוצרות מוכשרות שנותנות לי את הכבוד לפרסם את עבודתן. כמובן שעד אז עוד ניפגש עם המון פעילויות יצירתיות, אבל אחרת…שיהיה לנו חודש שמח, מלא באתגרים חיוביים!

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “את עושה אותי אמא

  1. קרינוש :)
    קראתי את הפוסט ביום שפירסמת, אבל לא הצלחתי להגיב מהפלא.. אז אני עושה את זה עכשיו.
    קודם כל – הדפים של צרויה מהממים,
    ואת שלך אני תמיד מאוד אוהבת :)
    לגבי האתגר – אני מאוד מבינה אותך, למרות שחבל לי כי אני אוהבת את האתגרים שלך – כמו שאת יודעת :)

    אהבתי

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s