קולאז' ימי

בתקופה האחרונה האתגר הכי גדול שלי הוא למצוא פעילויות משותפות ליעלה (3.5) ולאמיתי (1). זה לא רק הפרשי הגיל שמאתגרים (אם כי זה בהחלט גורם מכריע), אלא גם הבדלי הטמפרמנט וההעדפות האישיות של כל אחד מהם. כל ערב אני שוברת את הראש ומשוטטת את עצמי לדעת בפינטרסט כדי למצוא פעילויות מעניינות שיצליחו לשלב את שניהם. כשתכננתי את הפעילות הזו היא נראתה לי כמו הפעילות האידיאלית לשילוב של שני הפושטקים המופלאים שלי. בדיעבד- יתכן שביום אחר התקוות שלי היו מתממשות. בפועל, אמיתי כבר היה בתהליכי מחלה ולא שיתף פעולה בכלל, אבל יעלה ממש נהנתה, אז יש לי את זה וגו'…

הרעיון מתבסס על רעיונות דומים רבים שמצאתי בפינטרסט- יצירה על בסיס של טפט שקוף הפוך (כלומר מונח/מודבק למשטח כשחלקו הדביק כלפי מעלה). לא מעט רעיונות נהדרים בכיוון הזה מצאתי בקישור הזה. אנחנו עשינו ווריאציה קצת אחרת על הרעיון. בשלב הראשון חתכתי מגליל טפט שקוף (שרכשתי, כמובן, במקסטוק) שני מלבנים זהים בגודלם. יעלה ואני קילפנו יחד את הציפוי ממלבן אחד של טפט- אתגר מוטורי לא קל בכלל. פרשנו אותו על הרצפה כשצידו הדביק כלפי מעלה והדבקנו את הקצוות בסלוטייפ (ממליצה בחום להקיף את כל המסגרת במסקינגטייפ או סוג דומה של נייר דבק). אמיתי ניסה ללכת ולזחול על הטפט הדביק כמה פעמים עד שהבין שזה לא נעים ודי מציק, אבל זה היה משעשע ובהחלט סוג החקירה שאני אוהבת. בשלב השני הצגתי בפניהם את אוסף ניירות הסקראפ הכחולים שלי. אוסף ניירות הסקראפ שלי הוא בהחלט…גדול, וממויין בשקיות ייעודיות גדולות לפי צבעים. נתתי ליעלה לבחור כרצונה דפים מתוך השקית ואז..הגיע הזמן להתחיל לקרוע:

זה החלק בגללו האמנתי שאמיתי יהנה מאוד מהפעילות הזו. הוא אוהב לקרוע, מאוד. הוא פותח כל בוקר בקריעת קטעים נבחרים מגליל נייר הטואלט שלנו. הוא קורע כל נייר שהוא מוצא, הוא קורע את האוכל שלו (ואוי ואבוי אם אנחנו מנסים לחתוך את החביתה שלו בעצמנו)- הוא פשוט אוהב לקרוע. אני לא בטוחה אם פה זו הייתה המחלה שמנעה ממנו להתלהב, או עובי הדפים שאתגר אותו (למרות שהוא בקושי ניסה)- אבל יעלה עשתה את רוב הקריעות, וכשהתקשתה- עזרתי לה. לאט לאט היא התחילה לפזר את הקרעים על המשטח הדביק:

היו לנו כמה שלבי שבירה בדרך, אבל בסופו של דבר יצרנו יחד מרבד תכול ויפיפה:

בשלב זה אמיתי נשבר והלך לישון, ואנחנו המשכנו בחלקים היותר מאתגרים מוטורית של הפעילות- כיסוי הקולאז' במלבן השני של הטפט הדביק. שוב, קילוף הטפט וההדבקה המדוייקת שלו מאתגרים למדי, אבל התוצאה ממש שווה את זה, על אף שקשה לראות את ההבדל בתמונה:

שלב הקישוט היה כיפי למדי. אני די בטוחה שביום טוב אמיתי היה נהנה גם ממנו. אספנו מרחבי הבית מדבקות שקשורות לים ופיזרנו אותן באופן חופשי לחלוטין במרחב הגדול של הים שלנו:

כמה זה כיף להדביק מדבקות מסוגים שונים, מחבילות שונות, עם מוטיבים שונים, ולשלב אותן יחד בעולם ימי דמיוני. יעלה אפילו התעקשה לשלב מדבקה של אהובה, חמודי (של כללית, או של דניאלה לונדון-דקל), "שוחה במים", לדבריה. אני אוהבת את השילובים האלו, שנהדרים לדמיון ולגמישות המחשבתית:

בשלב האחרון אחרון החלטנו להוסיף לים שלנו חרוזים שקניתי כמה ימים קודם לכן בחנות חרוזים נהדרת ממש בעפולה. מצאתי שם אוסף נהדר של חרוזי דגים ודולפינים. יעלה בחרה כמה, והשחילה אותם בקלילות מפתיע על חוט דיג שקוף:

בעזרת הקרופ-א-דייל שלי (מחורר ייעודי לסקראפ וחזק במיוחד, למרות שבמקרה הזה גם מחורר משרדי רגיל יעלה את העבודה) חוררנו שלושה חורים בחלק העליון של הים, ולכל אחד מהם השחלנו חוט עם חרוזי דגים:

חלק מהדגים היו "בתוך הים" וחלק מהם הגיעו ממש עד התחתית ונתלו מתחתיו:

אין ספק שהכי נהדר הוא דג הזהב הזה. קצת מצטערת שקניתי רק אחד כזה:

ובסופו של יום, יעלה משוויצה ביצירה המוגמרת:

תלינו אותה על דלת הבית שלנו והיא מקדמת בברכת שלום קיצית וקרירה את כל מי שיוצא מפתח הדלת.

היצירה הזו בהחלט גרמה לי להבין את ההתלהבות שמאחורי הטריק של הטפט ההפוך, וכבר יש לי עוד כמה פעילויות דומות בקנה. לא בטוחה אם הן מתאימות לשני הילדים…כנראה שלגבי האתגר הזה אני צריכה לאמץ עוד את התאים האפורים. אשמח מאוד לרעיונות ולקישורים אם יש לכן…בתקווה שאמיתי כבר לגמרי יחלים מתישהו ונוכל לבדוק אותם, כמובן. האמת היא, שאנחנו ממש ממש קרובים לרשומה ה-100 בבלוג שלי, שהוא כבר לא ממש "הבלוג החדש" כפי שאני עדיין קוראת לו בראשי…אולי זה הזמן לאיזה אתגר מאה-לדת קטן? אחשוב על זה ואחזור עם פרטים בפוסט הבא.

עד אז- מאחלת לכולנו המשך שבוע מלא בריאות, מים קרירים ויצירתיות מדבקת!