יוצרים בפרחים

כמובטח, חוזרת במהירות האפשרית עם ביקור קצר בשולחן הילדים שהכנו ליום ההולדת הקסום של יעלה במשק החי (אודותיו תוכלו לקרוא כאן)-

בזכות המרחב הגדול, בעלי החיים, הדשא ומעט המתקנים, כמעט לא היינו צריכים להעסיק את הילדים. בכל זאת, באופן מפתיע, לא וויתרתי על פינת היצירה המסורתית. עוד לפני שינוי המיקום, התלבטתי רבות לגבי הפינה השנה. מגוון הגילאים הגדול וחוסר הזמינות שלי לסייע דרשו פינה מיוחדת, כזו שמתאימה לכולם ולא דורשת יותר מידי עזרה או הכוונה. אחרי כמה רעיונות שעלו ונפסלו, ממש כמה ימים לפני יום ההולדת, פרסמה האלילה הבלתי מעורערת שלי, ג'ן, את הרשומה הזו ונתנה לי רעיון מושלם- עמדת כרטיסים. הכינותי מראש:

כלי עם המוני בסיסי כרטיסים (בריסטולים לבנים בגודל A5 שקיפלתי לחצי. קניתי אותם בכלבו- יש בכל חנות לציוד משרדי) ומעטפות בגודל תואם, וושי טייפ בצבעי האירוע (ממקסטוק, כולם), טושים, מספריים ודבק. לידו עוד כלי:

ערימות של מדבקות וגם קצת חותמות, וכלי אחרון חביב:

עם מגוון קישוטונים להדבקה, כולם ממקסטוק. ככה נראתה פינת הכרטיסים השלמה:

לצד פינת הכרטיסים הכנו גם פינת בצק קלאסית ומינימליסטית שלצערי כמעט לא צילמתי. היה בה גוש גדול (כמות כפולה) של בצק משחק סגול, גוש גדול של בצק משחק ירוק, שני מערוכי עץ קטנים, סט חותכני פרחים ועוד כמה כלים. זה הכי קרוב לתמונה של כל השולחן שיש לי:

לקח קצת זמן עד שהילדים התפנו מעיסוקיהם וגילו את הפינה, אבל ברגע שזה קרה, היא הייתה מלאה ללא הפסקה, מלאה בידיים קטנות ויוצרות:

אני כל כך אוהבת לראות ילדים יוצרים. ההתלהבות, הזרימה, ההתפרעות- חבילת מדבקות שלמה, החתמות על כל הדף, הדימיון, חוסר הגבולות- מהר מאוד הבצק הפך להיות גם הוא אביזר בפינת הכרטיסים, הוא רודד ונחתך והודבק וקושט ו…כל כך הרבה רעיונות וכל כך הרבה יופי. כמובן שהכי נהניתי לראות את מגוון הגילאים שעבדו יחד ונהנו באותה מידה:

ומקרוב יותר, הכרטיסים של ליאל בת ה-9 ואחיה המרוכז, ינאי בן ה-4, אחד ליד השני:

כמובן שלפני שהאורחים הגיעו יעלה לא יכלה להתאפק והייתה חייבת לחנוך את הפינה. היא הכינה כרטיס נפלא לדוגמה:

כמו תמיד, הרעיון של ג'ן התגלה כהצלחה כבירה. שאריות מפינת הכרטיסים עברו למדפי היצירה שלנו ויעלה ממשיכה להנות מהם. אין ספק שהקונספט הזה של פינת הכרטיסים עוד ישמש אותנו במפגשי חברים שמזמינים גם יצירה.

זהו, סיימנו עם חגיגות יום ההולדת. היה מהנה, יצירתי, מקסים, וגם מתיש, מפעיל תאים אפורים ואפילו קצת מלחיץ…מזל שעד השנה הבאה יש שנה שלמה!