נכון, הבטחתי סיור ווירטואלי בחצר הגורטאות המוכנה לקיץ שלנו, אבל יעלה סידרה לנו פעילות כזו כיפית, שחשבתי שיכולה לתת עוד כמה דקות נהדרות של הנאה יצירתית לימים האחרונים של החופש… בשני אחה"צ, אחרי חמישה ימים עמוסים במשפחה, בילויים, בני דודים, סבים וחוויות, ליעלה הייתה בקשה: "מחר אני רוצה להישאר כ-ל היום בבית ולעשות ים סוף". ביקשה? קיבלה. ואיך את רוצה לעשות ים סוף? "עם הרבה הרבה סוגים של כחול והרבה גואש". ללא ספק, יודעת מה היא רוצה, הילדה. אז הרבה כחול, הרבה גואש וים סוף:
התלבטנו הרבה מה הבסיס המתאים לתוכנית של יעלה. בריסטול נשמע דק מידי לערימות הגואש שיעלה תכננה, קרטון ביצוע היה לי רק בגיליונות קטנים, וככה עוד ועוד רעיונות נפסלו על הסף. מכירים את המשפט "הכל יש, רק לבקש"?! אז בדיוק כזה היה לנו. בטיול הבוקר שלנו גילינו שאחד השכנים בדיוק רכש מכונת כביסה/כלים/מייבש חדש, ואנחנו זכינו בים סוף ממוסגר ומושלם. יעלה ארגנה את כל השאר לגמרי בעצמה. נשבעת, אני שתיתי קפה, והיא עבדה.
מידי פעם היא נתנה לאמיתי לעזור לה:
ובין לבין היא התרכזה בעבודה. ממש נכנסה לזה:
היא מזמן זנחה את המכחול והתמרחה בצבע להנאתה הרבה, ובינתיים אמיתי תרגל את השימוש בו:
עד שהיא גירשה אותו למשטח אחר:
והמשיכה ליצור במרץ:
עוד ועוד גוונים של כחול, עוד סוגים של צבעים- גואש, צבעי ידיים, טושטושים, צבעי ספריי ועוד .כחול כחול:
לאור מזג האוויר, החם, מאוד מאוד חם, ולאור הלכלוך הרב, ליד ים סוף המתהווה שלנו, הצבנו לנו עוד ים סוף, קטן, שהעסיק יפה יפה את אמיתי:
בין שטיפת ידיים לשטיפת הגוף, הוספנו את המעבר באמצע הים (רצועות נייר קרפ בצבע חול שהילדים נהנו מאוד לקרוע ולהדביק באקראיות, בעוד אני מנסה לשכנע אותם שעדיף לחצות בקו ישר (שיעור חשוב לחיים, לא?!). כשהמעבר היה מוכן, יעלה החליטה שצריך להוסיף עוד קצת אווירה של ים, והביאה את כל אביזרי הים ששלפה מהארון יום קודם לכן:
איזה אתגר! לשפוך כמויות מדוייקות של דבק, למקם את האלמנטים הכבדים, להחזיק אותם במקום בלי שיזוזו…אמיתי הצטרף בהתלהבות רבה לאתגר:
עד שהם היו מרוצים (או עד שלי נמאס…נראה לי שהם יכלו להמשיך להדביק לנצח, או לפחות עד שהערימה הייתה נגמרת):
לצערי התמונה היחידה של הים המושלם שלנו, רגע לפני הייבוש, יצאה מטושטשת, אבל מקרוב אפשר לקרות כמה זה יפה (נו, טוב, בערך):
כבר היינו בשוונג, אז החלטנו להמשיך במסע. כבר בנינו את הפירמידות של מצרים, חצינו את ים סוף, הגיע הזמן לצאת למסע של 40 שנה…במדבר:
ללא ספק התמונה האהובה עליי מסשן ההיצירה הזה…הפעם הסתפקנו בחתיכת מאריזת קרטון. שלפנו את קופסת "חול הפסח" שלנו (קמח מצה מעורב בשמן, שיוצר בצק עננים נעים ומשגע), הדבק כבר היה בחוץ, ולנו רק נשאר ללחוץ, למרוח את הדבק ולפזר את החול. כמה כיף:
מסתבר שכשמערבבים את חול העננים שלנו עם דבק נוצר מרקם חדש ומעניין להפליא! למרות שאין ספק שהחול היה מספיק מעניין גם בפני עצמו:
בסופו של דבר, למרות המכשולים בדרך, יצא לנו גם מדבר נהדר לתפארת:
הייתה לנו תוכנית יפה, להוציא את כל אנשי הפליימוביל של יעלה מהפירמידות של מצרים, דרך ים סוף, סיבוב קצר של 40 שנה במדבר ועד למפת א"י הגדולה שלנו, אבל החיים העמוסים של חול המועד השאירו את התוכנית הזאת במגירה בינתיים. זה לא משנה, אין לי ספק שמבחינת יעלה העיקר היה היצירה, והו, כמה שהיא נהנתה להגשים את בקשתה!
הכי הכי כיף לעקוב אחרי הרעיונות של יעלה, הם תמיד לוקחים אותנו רחוק, אפילו עד ים סוף!
