תולעת עם מגבעת

על מדף הספרים-המלצות לגדולים

בתור ילדה הייתי תולעת ספרים ממוצעת. לא מפתיע, נכון?! הייתי מהילדות האלו שלוקחות ספר מהספרייה ומסיימות את הספר בדרך הביתה. בתור ילדה שבוע הספר זכור לי כחגיגה אמיתית, לא פחות חג מכל חג  אחר. גדול אפילו יותר משבועות הסמוך.

Life is short.jpg(הכרטיס הנהדר מכאן. מאוהבת בחותמת הזו מרחוק כבר תקופה ארוכה…). עד גיל ההתבגרות נשארתי תולעת. לאט לאט החיים הפכו עמוסים יותר, האינטרנט, הבנים, הצופים, הבגרויות ו ו ו …פרצו בסערה לחיי והזמן שהוקדש לספרים הלך והצטמצם. קראתי ספרים רק באירועים מיוחדים, חופשות נדירות, נסיעות ארוכות…אחרי הצבא למדתי תקופה במדרשה (מדרשת "עין פרת" באלון. כתבתי על זה רשומה פעם, מזמן, בבלוג הישן) ושם גיליתי עולם חדש- עולם ספרי העיון. נכון, פגשתי בהם בספרייה כשלמדתי בבית הספר (אז עוד היינו עושים עבודות עם ספרים, בחדר העיון של הספריה. מי שמכיר אותי בטח לא יופתע לגלות שאהבתי לבלות שם, נכון!?), אבל רק במדרשה, בגיל 20 ומשהו, התאהבתי בהם בתור בילוי, כחברים לשעות הפנאי. ואז שוב התחלתי ללמוד, ולעבוד, וילדים, והחיים קרו, ושוב כמעט לא קראתי. לפני קצת יותר משנתיים התחיל המסע שלנו אל עבר החינוך הביתי (גם על זה כתבתי רשומה פעם) והתחלתי שוב ללמוד. הפעם לא בבית הספר, לא באוניברסיטה, במדרשה או בקורס, הפעם התחלתי ללמוד בחינוך ביתי. כן, גם אני. התחלתי לקרוא עוד ועוד מאמרים, בלוגים ואתרים על חינוך, על למידה, על הורות, על גישות וזרמים. לאט לאט הבנתי שאני לא אמצא את כל התשובות ברשת, לאט לאט חזרתי לקרוא ספרים.

אז אחרי כל החפירה הארוכה הזאת, בעצם רציתי לשתף בהמלצות, חוויות ותובנות מהספרים שקראתי במתקפה האחרונה, שהם אמנם לא לגמרי ספרי קריאה, ובטח שלא "ספרי טיסה", אבל ריתקו אותי וגם החזירו לי את חדוות הקריאה.

אני חושבת שהראשון ברשימה היה ספר די נגיש, ספר שהייתי שוקלת לקנות גם לפני המתקפה הזו, ספר קלאסי של סופר קלאסי:

יאנוש קורצאק.jpg

החלטתי שהדרך הטובה ביותר להמליץ על כל ספר היא באמצעות ציטוט שלקחתי איתי מהקריאה. בספרים ששייכים לי, אני ממרקרת ציטוטים נבחרים וחוזרת אליהם מידי פעם. בספרים שאני משאילה, אני אוספת את הציטוטים במחברת מיוחדת וחוזרת אליהם כשחסרה לי קצת השראה ורוח חינוכית. הציטוט האהוב עליי מהספר הבאמת-באמת נפלא הזה של יאנוש קורצ'אק מופיע ממש בתחילת הספר:

"הדרך אותה בחרתי, למטרתי, אף שאינה הקצרה והנוחה ביותר, היא הטובה ביותר בשבילי, מפני שהיא שלי, של עצמי. מצאתיה לאחר עמל וייסורים לא מעטים, ורק בשעה שהבנתי, שכל הספרים שקראתי, וכל נסיונותיהם וידיעותיהם של האחרים אך שוא דיברו"

ספר שני, היה ממש ספר משנה זווית ראייה עבורי. קראתי אותו בשלמותו כבר לפני די הרבה זמן ומאז אני חוזרת אליו שוב ושוב, מרפרפת, קוראת כמה שורות, חוזרת ומהרהרת. כבר הזכרתי אותו בעבר ואפילו חילקתי אותו במתנה לאחת מזוכות מסיבת ה-100 של הבלוג:

בלמידה מתמדת

קשה לי לבחור ציטוט אחד מהספר הזה. הוא די ממורקר באופן כללי. מעבר לטענה המרכזית שלו, שחוזרת בניסוחים שונים לא מעט לאורך הספר הדקיק הזה, יש שם עוד רעיון שמצא חן מאוד: "השגיאות של ילדים אינן מקריות, אלא משקפות את מערכת הידע שלהם. אם יתייחסו המורים לשגיאות כמקור לדרכי הוראה, במקום כאל טעויות שצריך לגנות ולהכחיד, אז גם התלמידים יוכלו להתיחחס אליהם באופן מועיל ובונה". הגיוני לגמרי, לחלוטין ברור ומדוייק, וכל כך כל כך קשה ליישום. ממליצה בחום על הספר הזה, באמת.

הספר הבא ברשימה הוא אנטיתזה מוחלטת ל"בלמידה מתמדת". הוא עבה, הוא ארוך, הוא לא קל לקריאה, הוא מורכב ולפעמים גם מופרך, אבל הוא מרתק (לפחות חציו הראשון. החצי השני מאתגר הרבה יותר, אני מודה, אבל גם לקרוא חצי זה בסדר…):

אמיל

לכאורה ספר פילוסופיה, אבל כזה שכתוב כסיפור מסע (נכון, לא אירוע נדיר בקרב ספרי פילוסופיה), על חניכה, חינוך וגידול ילד, מגיל אפס ועד עולם, לפי ראיית העולם המשונה מעט של רוסו. זה הזוי, זה מקומם, זה גאוני וזה מרתק. "עשה שתלמידך ישים לב לתופעות הטבע, ובמהרה תעשהו סקרן…התאם את שאלותיך  לטווח השגתו, והנח לו לפתור אותן בעצמו…בל ילמד מדע, אלא ימציא אותו". (הציטוט הוא עקרוני, והוא שזור בין דוגמאות ממשיות מהחיים הדמיוניים של אמיל, תלמידו הדמיוני של רוסו). גילוי נאות- לבלוג הזמני שפתחתי בזמן המחשבות על המעבר לחנ"ב, בין הבלוג הישן לבלוג הזה, קראתי 'אמיל'. זה היה לפני שקראתי את הספר בשלמותו, אלא רק קטעים ממנו. השם הזה מצא חן בעיני גם בגלל ההקשר החינוכי, גם בגלל אמיל והבלשים והרמזים שהוא מביא איתו, ובמיוחד כי זה חיבור שמצלצל נהדר של שמות שני ילדיי (אמנם הבלוג ההוא נפתח לפני שאמיתי נולד, אבל כבר ידענו שיקראו לו אמיתי).

ספר אחרון להיום, כי זה באמת מתחיל להיות ארוך מידי (יכולתם להספיק לפחות חצי ספר בזמן קריאת הרשומה הזו ;):

IMG_20160619_205207הספר הזה הוא חלק מאוצר. אוצר שמצאתי כמעט במקרה. סיפרתי בעבר על הבילויים הרבים שלנו בספריית הילדים של הקיבוץ, וגם באגף הילדים של הספרייה האזורית הקרובה אלינו. לפני כמה חודשים עשינו נסיון, נכנסתי עם הילדים לספריית המבוגרים של הקיבוץ. זה לא ממש עבד, הילדים עשו בלאגן ויצאתי בידיים ריקות. לפני כמה שבועות (טוב, כבר די הרבה שבועות), החלטתי שהגיע הזמן לנסות שוב, והפעם זה עבד. הילדים התעניינו, חיפשו, שוחחו עם מאיה הספרנית, טיפסו על הסולמות הקטנים ואני יכולתי לשוטט בשקט ולבחור לי ספרים. שם גיליתי את האוצר- שני מדפים שלמים מלאי ספרי חינוך ישנים. ספרים נהדרים ומצהיבים על החינוך הקיבוצי, על עקרונות ספציפים מתוכו, על רעיונות דומים, משיקים וגם מתנגדים. אוצר, ולאט לאט אני לומדת אותו. בינתיים הפנינה הראשית שמצאתי בתוך האוצר הזה (עם הרבה תחרות, אני מודה) הוא הספר הזה של מרים רות. החינוך הקיבוצי הוא נושא טעון. מאוד טעון, אבל מעבר ללינה המשותפת ולאינטנסיביות, יש בו גם המון המון רעיונות מעניינים, חדשניים, שונים, כאלו שהייתי רוצה שמערכות החינוך שסביבי יפעלו על פיהם גם היום. הספר מכוון לגננות ומדבר אל גננות, אבל גם כאמא בחינוך הביתי שאבתי ממנו המון המון ידע, רעיונות והשראה. למשל: "תפקיד חינוכי חשוב הוא לעקוב אחרי התעסקותם של הילדים ולהתאים את תוכנית העבודה להתעניינותם. התכנית נותנת תשובה על בעיות הילדים ומרחיבה את חוויותיהם".

יש עוד המון המלצות, ועוד יותר מזה ספרים ברשימת הקריאה שלי..חשבתי לעשות מזה מעין מדור חודשי, המלצות קריאה- של הילדים ושלי. מעניין? יש ביקוש? מבטיחה לחפור פחות בפעמים הבאות…אשמח להמלצות לספרים חדשים להוסיף לרשימה שלי! ועכשיו כשבוע הספר נגמר- זה הזמן לחזור לקרוא ספרים!

בינתיים אנחנו פה מתעסקים בקיץ ללא הפסקה וקורים פה המון דברים נחמדים, בין המזגן לגיגית. מקווה להצליח לשתף בקרוב, בתוך השבוע המטורף שבא עלינו לטובה. לכל ילדי בית הספר והגנים שחוגגים את השבוע האחרון לשנת הלימודים- מאחלת סוף נהדר, פרידה קלה וחופשה נעימה!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “תולעת עם מגבעת

  1. בתור תולעת ספרים מושבעת ומתעניינת בחנ״ב אשמח לקרוא על עוד ספרים.
    שמתי לעצמי מטרה להשאיל לפחות ספר אחד מהמלצותייך.
    תודה על פוסטים מושקעים ומעוררי מחשבה 😊

    אהבתי

  2. בזמנך החופשי ויש לך כזה למכביר,תחפשי ספרים של ד״ר צבי זוהר (הבעל דל דודה רחל) שכתב הרבה ספרים על חינוך ילדים ומעניין מה דעתך מאחר ומדובר בחינוך מלפני 50 שנה.
    יום טוב

    Amos Diament
    amosdi@gmail.com
    Cell:+972 54 4631400
    Fax:+972 3 7396880

    >

    אהבתי

  3. מזדהה עם חגיגת שבוע הספר…. כמוני כמוך, גם אני קוראת בעיקר ספרי עיון, פסיכולוגיה ליתר דיוק, והכתיבה שלך על ספרים ממש אבל ממש מעניינת.

    אהבתי

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s