זה עולם קטן

היום השלישי של המשחקים האולימפיים כבר בעיצומו, ואנחנו ממשיכים לעקוב אחרי המשחקים בשקיקה. כשהתחלתי לחשוב על רעיונות לפעילויות סביב האולימפיאדה ניסיתי לחשוב מה בעצם כל כך קסום במשחקים האלו בעיני. נכון, לא בהרבה הזדמנויות משדרים בטלוויזיה משחים ותחרויות התעמלות סביב השעון, וזה כיף גדול, אבל מעבר לזה, האולימפיאדה היא אמנם תחרות אחת גדולה, אבל היא גם האירוע הכי מאחד שיש. כל העולם כולו, אפילו מדינות שלא שמעתי עליהן מעולם, אפילו מדינות שלא כולם מסכימים שהן מדינה. כל ענפי הספורט שיש, אפילו כאלו שלא היית מדמיינת שנחשבים ספורט, והכל יחד, עם מסרים סטייל "מלכת היופי" של שלום עולם, אחדות ומעשים טובים. נכון, מאחורי הקלעים יש הרבה לא-וורוד, אבל…זה כל כך יפה! ומסרים כל כך יפים להעביר לילדים. אז החלטתי שזה באמת הכיוון המרכזי- מדינות כל העולם התאחדו ותעשו ספורט.

התחלנו, כמובן, מטקס הפתיחה:

יעלה הייתה בהתרגשות שיא. ייתכן שהלהבתי אותה קצת יותר מידי. למזלי הטקס לא איכזב (כמובן שראינו את השידור החוזר ולא את השידור החי) והיא לא הסכימה לזוז עד שהלפיד נדלק (למזלי התחלנו לראות רק אחרי האמצע, אחרת היינו נשארים שם הרבה מאוד זמן…). לכבוד צעדת המשלחות פרשתי מול הטלוויזיה את בד הדגלים הנפלא הזה:

מצאתי אותו לגמרי לגמרי במקרה, בחנות שכל מה שהיא מוכרת זה דגלים. נשבעת. כמובן שאני מיד ראיתי את הפוטנציאל ונכנסתי לשוטט. יצאתי עם הבד הנהדר הזה וייעדתי אותו למשחקים. לחנות קוראים "ויצמן נגריס" והיא נמצאת ברחוב ברנר בתל אביב. הם מוכרים מגוון שרשראות דגלים, דגלים קטנים וגדולים, מנייר, ניילון או בד וכמובן- מכינים לפי הזמנה. אין לי אחוזים, אבל היה לי ממש כיף שם. תוך כדי המצעד ניסינו לאתר את הדגלים שהופיעו על המסך, גם על הבד. תוך כדי קפצנו, רקדנו והתעמלנו בעצמנו:

לרגל המאורע הוצאתי עוד קצת ציוד מתחום לימודי הגיאוגרפיה שלנו (במונטסורי, יש מקום חשוב מאוד ללימודי הסביבה המקיפה אותנו, במעגלים מתרחבים, ויש אביזרי מונטסורי מופלאים ממש להכרת העולם. עדיין אין לנו אביזרים ייעודיים, אבל יש המון השראה):

מאוסף הבולים המדהים באמת של סבא שלי ז"ל לא שמרנו הרבה (לצערי, אף אחד מאיתנו לא שמר על התחביב שסבא שלי הקדיש לו את כל זמנו הפנוי באהבה רבה ושמלווה כמעט את כל הזכרונות שלי ממנו), אבל מאגדת בולי העולם הנהדרת הזו נשמרה אצלי באהבה רבה ועכשיו יצאה לשולחן הפעילות. קצת כואב לי להשתמש בהם, אני עדיין לא בטוחה אם אעז, או שהם ישארו בגדר "לראותם בלבד". כל כך יפים. מעניין בכמה מדינות מתוך הגיליון הזה סבא שלי ביקר:

על שולחן הטבע שלנו האטלס לילדים תפס מקום:

האטלס הזה לא מושלם, החלוקה למפות קצת משונה והבחירה בנושאים להתמקד לפעמים מעוררת תמיהה, אבל הוא בהחלט נותן זווית אנושית מעניינת, וגם מקרא מאוד ברור ומזמין לדמיין:

הסתכלנו קצת על ברזיל ומיקמנו את עצמנו:

אחרון חביב מיום פתיחת המשחקים- המדליות. נכון, זה פחות מתאים לשלום העולמי, אבל זו הייתה הזדמנות נהדרות לעבוד עם חומר חדש שחיכיתי להזדמנות לעבוד איתו, וגם לשחק קצת עם מספרים:

כמובן שהכנו הכל על מגש- חבילה של דאס, חותכני עיגולים, מערוך, קשים ומגוון מספרים- חותכנים, חותמול עץ ומגנטים. התחלנו לעבוד:

המרקם ממש מצא חן בעיני אמיתי:

הוא באמת נחמד ושונה ממרקמים אחרים שאנחנו מכירים. ושיחקנו עם המספרים:

סיימנו עם אוסף נחמד של מדליות שנשאר לנו רק לצבוע:

בינתיים את שני הימים הבאים של האולימפיאדה העברנו לסירוגין בים ומול המסך ולא הספקנו הרבה, מזל שיש עוד מספיק ימים לפנינו והרבה מאוד תוכניות…אם חשקה נפשכם בעוד קצת השראה לפעילויות סביב האולימפיאדה, ממליצה בחום לבקר בבלוג הנפלא של "אמא עם המצלמה" שארגנה יום כיף של ממש.