מכירות את הימים האלה שהכל הפוך, שאתן כל כך מרוקנות מאנרגיות, שכל "בא לי" של הילדים מיד שולח אתכן למנוחה חלומית בבאלי, האי?! החלטתי שיום כזה הוא זמן מצויין ממש לרשומת כשלון. כי לכולנו יש ימים כאלה שכלום לא הולך ולכולנו יש פרוייקטים כאלו שמלווים אותנו בתחושת כשלון מתמשך. אז נכון, זה כשלון קטן, קטנטן, מינורי, אבל כזה שבהחלט עוזר לי להסתכל על היום הזה אחורה עם חיוך קל ועייף ולקבל את זה שלפעמים, זה פשוט לא בשבילנו. ולפעמים, גם אם זה לא בשבילנו, יכולים לצאת דברים לא רעים מכשלונות קטנים.
אני קרין ואני לא יודעת להכין סליים (slime). זהו, אמרתי את זה. אני, שמתחזקת כבר תקופה ארוכה בלוג שכולו מתמקד בפעילויות תחושתיות, לא יודעת להכין דביקי. לכל מי שלא מכלה את זמנו הפנוי (והדמיוני) בקבוצות הורות, יצירה וכל מה שבאמצע, תמצית העניין- זוכרות את ה"דביקי" שהיינו קונות כשהיינו קטנות? מעין עיסה דביקה וצמיגית, שכיף למשש, למעוך ולחלוטין בלתי אפשרי להוריד משטיח? אז לאחרונה (לאחרונה זה טווח רחב) צצים ברשת מגוון מתכונים להכנת "גועל נפש" שכזה, בבית. רוב המתכונים כוללים שני מרכיבים שלא קל להשיג בישראל- עמילן נוזלי או אבקת בוראקס. ממש לאחרונה רץ גם מתכון עם ג'ל כביסה של מותג ישראלי מסויים, אבל הניסויים שלי התחילו עוד קודם, ולא התכוונתי לתת לדרך הקלה לסנוור אותי. אז השגתי בוראקס (מסתבר שחנויות יצירה מובחרות הבינו את הפוטנציאל והתחילו למכור אותו. אפשר לעשות איתו עוד לא מעט דברים נחמדים, למשל להכין גבישים, כמו שעשינו באולימפיאדה), חיכיתי לשעת הכושר והתחלתי בנסיונות.
אין לי איך לתאר את זה מלבד כשלון. מוחץ. עד כה הכנתי ארבעה סליימים שונים, כל אחד לפי מתכון קצת אחר, עם שינויים קלים במרכיבים. אף אחד מהם לא יצא מוצלח. בכלל. לפחות לא בתור סליים.
בניסיון הראשון פינטזתי על סליים סתווי. חומחומי בהיר, עם עלעלים קטנים ומלאכותיים בתוכו, משהו כמו זה (לחיצה על התמונה תוביל אתכם למקור, שהוא, כפי שמובן מההקדמה, לא אני):
המתכון בקישור מבוסס על עמילן נוזלי, אז התבססתי על רעיון דומה, אבל על בסיס בוראקס. בוא נגיד שזה יצא…ובכן, קצת אחרת:
תאמינו לי שחסכתי מכן כמה תמונות קשות. מדובר בגוש שנראה כמו….אמממ…כבד. עוף. לא מבושל. אבל הי, הוא יודע להראות כמו נוזל:
וגם כמו מוצק:
וגם כמו תנין, אבל זה מסיפור אחר:
בכל מקרה, הוא הרגיש די נעים בסך הכל, אבל הרבה יותר מוצק ממה שסליים אמור להיות. הכנתי אותו כשהילדים לא היו בבית. כשיעלה חזרה היא הגיבה בהפתעה מהולה בהתלהבות מפתיעה: "זה נראה כמו עוף!" ופתחה קצביה. בחיי:
זה בטח אומר משהו על מגוון החוויות היומיומיות שנחשפים אליהם בחינוך ביתי, או משהו חינוכי כזה, לא?! אז היא הכינה את העוף:
הכינה שתי קערות, שטפה אותו במים והכינה לבישול:
כל הזמן הזה אני ישבתי בצד והתלבטתי אם אני יותר משועשעת או יותר מזועזעת מהכיוון שהסליים הסתווי שלי לקח…בשלב מסויים זה אפילו השתלב בתבשיל סתווי עם בצק הסתיו החומחומי שלנו:
אבל לא ניתן לכשלון אחד לרפות את ידי. בהתייעצות קלה עם יעלה קיבלתי הזמנה לניסיון שני בצבע סגול (הפתעה). ביקשה, קיבלה:
כן, הפעם זה דומה יותר למוח. וזה אפילו לא השתפר. למרות השינויים המשמעותיים במתכון, התוצאה הייתה קשה עוד יותר ובכלל לא נעימה. אבל הפעם היה לה ריח טוב. ולפח.
לקח כמה שבועות עד שאזרתי אומץ לנסות שוב. סיבוב קצר בחנות יצירה החזיר אותו הביתה עם דבק נוזלי שקוף (שהכרחי, מסתבר, ליצירת התוצאה המהממת שבתמונה הראשונה), ועם ג'ל נצנצים, שזה הכי קרוב לדבק נצנצים שהצלחתי למצוא בחבילה בגודל נורמלי. אז…מסתבר שג'ל נצנצים ודבק נצנצים זה לא אותו הדבר. בכלל. הניסיון הזה אפילו לא התגבש לכדי גוש, אלא נשאר עיסה דביקית אבל די נעימה למגע. ברגע האחרון החלטתי לא לזרוק אותו. מכיוון שאי אפשר לשחק בו כגוש…הפכנו אותו לשקית תחושתית:
קשה לראות בתמונות, אבל לפחות הצבע יצא קצת דומה לסליים החלומות שלי. ויש נצנצים, והרבה. הכנסתי פנימה כמה עלי סול מהחבילה הסתווית הענקית שלנו, שאחרי שלוש שנים נראה שבאמת מתקרבת לסופה, ואטמתי היטב בדאקטייפ תואם:
נכון, זה לא דביק, ולא נמתח בכלל, אבל זה די נעים, ועבר את ביקורת הנסיינים:
הנסיון האחרוןן שלי עד כה, וכנראה האחרון לתקופה הקרובה, היה אמור להיות הצלחה בטוחה. החלטתי לא להוסיף שומדבר למתכון הבסיסי- דבק נוזלי שקוף, בוראקס ומים, ביחסים מדוייקים לפי המתכון. ובכל זאת…המתכון טעה, החומרים בארץ שונים, הרצפה עקומה, המטבח מלוכלך- גוש שקוף ורוטט, אבל בכלל לא סליימ-י, נעמד לו בגאון באמצע הקערה. השארתי אותו בצד בתקווה שמשהו יקרה בזמן שאנחנו עסוקים במשהו אחר. מסתבר שהמשהו האחר הזה לא היה אטרקטיבי בכלל…כי אמיתי גילה את הקערה:
והזמין גם את יעלה:
פעילות שאין שום דרך לתכנן או לחזות את הצלחתה- שני הילדים בילו משהו כמו 40 דקות בניתוץ הגוש הרוטט לגורמים:
כן, זה התפזר בתוך הבית. כן, זה לא סליים אבל זה נדבק לבדים בצורה בלתי הפיכה ממש כמוהו, וכן- לא מצאתי אף פעילות שהלהיבה את אמיתי באותה מידה לפחות בחודש האחרון, אם לא יותר. היא כל כך הלהיבה אותו שאני עכשיו עובדת על שחזור חוויה פשוט יותר, בלי תחושת הכשלון שלי בדרך…
אז ארבע פעמים ניסיתי להכין סליים. ארבע פעמים התוצאה הייתה רחוקה מהמצופה. בשלוש מהפעמים התוצר גלגל אותנו למקום אחר לגמרי, שונה ומפתיע. ואחרי שסיימתי את הרשומה הזו, עם ה"סטטיסטיקה" הזו, עדיין קצת בא לי להיות בבאלי , אבל איכשהו, גם פה הרחק מלונדון, הייאוש נעשה קצת יותר נוח…
מאחלת לכולנו לילות מלאי שינה שיביאו לימים מלאים באנרגיות חיוביות, של עשייה, יצירה, התנסות והמצאה.
לג'ירף יש צוואר ארוך 
אחלה. פוסט. תמיד מעודד לדעת שגם החיים האמתיים של מי שנראה שתמיד מצליח מבאסים לפעמים ;-)
מצטרפת לאיחול הלילות מסוף הפוסט.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד שאת לא מתייאשת. יש מקרים שצריך לקנות את אלו ב 2 שח בחנויות הכל בדולר. בכל זאת יצאו מזה משחקים נחמדים וזה מה שחשוב. המסקנות הן שצריך לנסות ושצריך לקחת מתכונים ממישהו שסומכים עליו, כמו שהקוראות סומכות עליך😄
אהבתיאהבתי
שלום
תודה רבה
תנסי את זה – תיקנתי לושלוש לפי ההוראות בהצלחה רבה.
http://www.funathomewithkids.com/2014/06/how-to-fix-slime-that-didnt-work-out.html
אהבתיאהבתי
תשומת ליבך – יצאה אזהרה ממשרד הבריאות לא לקנות סליים, בעקבות כוויות שעשה לשתי בנות… ברור לי שהרשומה היא על הכנה ביתית- אבל יכול להיות שהמרכיבים הם אותם מרכיבים… בכל מקרה- יישר כוח וכל הכבוד על הניסיונות החוזרים. בברכת לילות שינה ארוכים ונעימים :)
אהבתיאהבתי