כצפוי, חנוכה המשיך להיות עמוס כפי שהתחיל, ורוב הזמן זה אפילו היה ממש נחמד. אז מה עשינו בשמונת הימים?
עוד לפני שהחג התחיל, התכוננו לחג המולד שהתאחד איתו, וביקרנו אצל אלזה, המטפלת היקרה של סבא של בח"ל (זה נשמע ארוך, אבל מעשית- היא חלק מהמשפחה), למסיבת קישוט העץ:
אלזה הכינה מראש אביזרים נהדרים לקישוט העת והילדים התלהבו מאוד:
יעלה תלתה בריכוז מוחלט עשרות כדורי קלקר מנצנצים על הענפים, בעוד אמיתי מפזר על כל ענף וענף "שלג" עשוי מפיסות קטנטנות של צמר גפן שהוא קרע. כמה הוא נהנה מזה. וכמה גאה הוא היה בסוף:
וגם יעלה, כמובן:
השמענו דרך הפלאפון מחרוזת שירי כריסמס, רקדנו סביב העץ ונהננו כל כך. ביקרנו את העץ המנצנץ כמה פעמים לאורך החג, וכל פעם הוא הלהיב מחדש.
בחזרה בבית, בענייני חנוכה, המשכנו לחקור פנסים- הפעם יעלה גילתה לבד שאפשר לפרק אותם, להדליק אותם מפורקים ולהרכיב מחדש. הגילוי המפעים הזה העסיק את שני הילדים שעה ארוכה:
יצרנו:
לאורך כל החג עמדה לרשות הילדים קופסה מלאה בכל טוב חנוכאי "מסורתי". כמו למשל ציור בצבעי פנדה על בריסטולים שחורים…תמיד משמח מחדש. יצרנו גם באמצעות דמי החנוכה של הילדים:
(יעלה התחפשה ללהבה באמצעות ערכת האיפור שקיבלה במתנה לחג) ואפילו שלפנו עוד דמי חנוכה מחבילת ההפתעות שקיבלנו לפני זמן מה "מהדוד סם" וציירנו בהשראה סביבונית:
ועשינו קצת "חיים מעשיים" באווירה חנוכאית, עם קילוף תפוחי אדמה משפחתי:
אבל עם כל הפעילויות הנחמדות האלו שעלו פה ברשומות חנוכה האחרונות, נדמה כאילו זנחנו את שמו השני של הבלוג. לרגע נדמה שכבר המון זמן לא הייתה פה פעילות תחושתית ראויה לשמה. אז נכון, בחג הזה קצת הזנחנו את התחום התחושתי, אבל לא לגמרי…באחד מימי החג יעלה החליטה שדאדא (בובתה האהובה שכבר כיכבה פה בבלוג בעבר) חייבת מקלחת דחופה:
אז הזמנו את פך השמן להתייצב למשימה, שבאמת הייתה כמעט ברמת הנס:
ואם כבר פך השמן בפעולה, נוסיף קצת שמן למדורהאמבטיה:
באמצעות משפכים מלאנו את פכי השמן ב…שמן:
כשראיתי כמה האתגר היה גדול לאמיתי הבנתי שבאמת הרבה יותר מידי זמן לא עשינו פעילות תחושתית ראויה לשמה…כמובן שעם קצת עזרה המשימה עברה בהצלחה והיה אפשר למזוג את השמן למנורהאמבטיה:
אפקט הבועות הלהיב אותנו לכמה פעמים נוספות, עד שרצפת המקלחת כולה התמלאה בשכבה שמנונית ודביקה. כן, כן, עכשיו כל הבית באווירת חנוכה.
ועוד פעילות תחושתית קטנה שלא הצטלמה כל כך טוב, אבל הייתה בהחלט מוצלחת ונחוצה לאמיתי (לעולם לא יימאס לי לגלות מחדש כמה לפעמים הם פשוט זקוקים לפעילויות התחושתיות האלו)- ערכת בצק קטנה:
השתמשנו בבצק הציפורים שהכנו, או לפחות במה שנשאר ממנו- הרבה חום ככה, קצת חום בהיר וקצת לבן. הוספנו נרות (שלמים ושבורים) והאטרקציה המרכזית- אבני פסיפס זהובות:
אמיתי נעץ אותן בבצק, החביא אותן, ודג אותן חזרה. שוב. ושוב. ושוב. וכמובן גם הכין חנוכיה:
וזהו. חג החנוכה מאחורנו. לאט לאט כל האביזרים חוזרים בחזרה לקופסת החגים שלנו, עד לשנה הבאה. גם חג המולד והשנה האזרחית החדשה עברו חלפו. היום חגגנו את שובה של השגרה ביום חול נהדר ממש, מקווה שעליו יסופר ברשומה הבאה. מאחלת לכולנו להנות מהשגרה עם אותה התלהבות שנהננו מאוסף החגים והאירועים שלפניה…תיכף אזני ההמן יגיעו למאפיות, יש למה לצפות!
לג'ירף יש צוואר ארוך 