ירושלים הבנויה

"החשיבה העצמאית מתפתחת ביכולת לשאול שאלות אפילו יותר מאשר במאמץ לענות עליהן…התנועה לפיתוח החשיבה היוצרת הדגישה את הצורך…לפתח את היכול לשאול שאלות, בייחוד לגבי תחומים ועניינים שנראים לכאורה ברורים ופשוטים" (ציטוט מהספר "מבוא לחינוך ולהוראה"/צבי אדר)

שלב ה"למה", כידוע לכולנו, הוא שלב הכרחי בהתפתחות הילד. חבל שאף אחד לא מכין אותנו, ההורים, לרמות המורכבות שהשאלות האלה מצליחות להגיע אליהן. כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי שוברת את הראש מול השאלות שיעלה מצליחה להגיע אליהן. והאמת? שהציטוט הזה שלמעלה, הוא לא משקר. השאלות הכי קשות הן אלו שעוסקות בדברים שנראים לי כל כך טריוואליים, שאני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שעצרתי לחשוב עליהם. לפעמים אני יודעת את התשובה, אבל אין שום מושג איך להסביר אותה, ולפעמים אפילו לנסח אותה במילים. מקבץ קטנטן, לא אקראי, אבל לגמרי אמיתי, של יעלה מהימים האחרונים:

  1. מתי נגיע כבר לכותל? הכנתי פתק ואני כבר לא יודעת איפה הוא.
  2. למה הפרות שלמעלה קטנות והפרות שלמטה גדולות?
  3. אבל יש ישראלים, מוסלמים, דתיים, יהודים, נוצרים? למה? מי זה? ומה אנחנו?

כמובן שלכל שאלה כזו יש אינסוף סעיפים, תתי סעיפים, אסוציאציות צדדיות ושיחות בלתי נגמרות. לא קל. לא קל. בכנות? אני פולניה. אוהבת להתלונן, הרבה. אבל השאלות האלו הן אחד החלקים הכי אהובים עליי בהורות. הצורך לחשוב מחדש על כל מה שאני יודעת, ויותר מזה- ההצצה הנדירה למתרחש בתוך הראש הקטן שמולי. השאלות האלו רומזות לי מה באמת מעניין את הילדים שלי עכשיו, מה מעסיק אותם, מסקרן אותם, לאיזה כיוונים אפשר וכדאי לנסות ללכת איתם. ממש רמזים שמובילים אותי במפת האוצר. אני רואה גם איך השאלות האלו מכוונות את המעשים של יעלה, במשחק הדמיוני, במשחקים עם חברים, באנשים שהיא בוחרת לנהל איתם שיחות. היא משתמשת בכל מה שנמצא סביבנו כדי למצוא את התשובות לשאלות שמעסיקות אותה.

גם אמיתי שאלן לא קטן. כרגע, השאלות שלו ממוקדות מאוד באיזור אחד בגוף שלו…אמנם הוא פטפטן לא פחות מיעלה, אבל אצל אמיתי, כדי לגלות מה באמת מעסיק אותו, צריך פשוט להסתכל. הוא מצליח להביע כל נושא שמעניין אותו בעולם, באמצעות האביזרים שסביבו.

האתגר הגדול באמת הוא למצוא פעילויות שיגעו גם בדברים שמעסיקים את יעלה, גם בדברים שמעסיקים את אמיתי, וגם יעניינו אותי. כי מנסיון, אם זה לא מעניין אותי, זה פשוט לא מצליח.

ואז הגיע יום ירושלים. באמצע ההכנות שלנו לשבועות (כן, זה בדרך). תמונה אקראית בפייסבוק (שאני לא מעלה כאן כי אין לי מושג למי לתת קרדיט. את התמונה העלתה אמא שצילמה יצירה שהגננת של הבת שלה עשתה עם הילדים) ובום- הכל התחבר. כי אחד הדברים שאני הכי הכי אוהבת, זה את ירושלים. גם כמעט ארבע שנים אחרי שהתרחקנו ממנה, אני לא מפסיקה להתגעגע. אז שיתפתי בגעגועים את הילדים:

הוספתי פנימה את הנושא שהכי מעסיק את אמיתי- בנייה, מכל דבר, עם עדיפות לחומרים ממוחזרים ואקראיים:

(רשימת ציוד לבניית הדגם בתחתית הרשומה)

והתחלנו לבנות את הדגם הירושלמי שלנו, עם השאלות של יעלה בראש. שלב התכנון כלל מעבר על הרבה תמוונת של "קווי המתאר" של ירושלים ודיונים ארוכים על פרספקטיבה, גובה, עומק, פרקטיות ועוד מושגים שאין שום דרך להסביר מלבד להתנסות בידיים ובעיניים. ואז ניגשנו לעבודה:

אמיתי בחר בבנייה חופשית, יעלה נצמדה לתוכנית. לא מקרי, ובכל מקרה- שתי הדרכים כשרות. החיבור העז (ובעל המקור הלא ידוע) של יעלה לכותל הפך אותו למרכז הפרוייקט:

קופסת קרטון ריקה, אבני פסיפס ושני ילדים מרוחים בדבק:

לפני שתי רשומות כתבתי על עניין הריכוז העמוק והכוח שלו, אני עוד אחזור לנושא הזה בקרוב, כי אמיתי חזק עכשיו בשלב גילוי יכולות הריכוז שלו, וזה תהליך מרתק לעקוב אחריו. הוא היה מרוכז כל כך בתהליך ההדבקה, השאיר ליעלה רק פיסה קטנה להדביק עליה. להפתעתי, היא לא התלוננה:

התוצאה הסופית לא עניינה אותו, בכלל. כשסיים להדביק, הוא חזר למגדלי הגלילים ולא התעניין בהמשך. יעלה הייתה מגוייסת ומרותקת:

לא קל לזהות, אבל יש ייצוג לשלוש הדתות. כל מבנה תוכנן, נוסה ובוצע בקפידה. לסיום אפילו התעסקנו קצת בכתיבה:

כשסיימנו להדביק את כל החלקים למקומם, יצאנו שלושתינו לתת "טאצ'" סופי ליצירה:

למרות הריח, הצביעה בספריי צבע תמיד מרתקת ומלהיבה, והתוצאה תמיד יפה:

ואחרי ייבוש:

את התוצאה הסופית תלינו בבית, מקור להשווצה ולגאווה לכולנו. על הדרך הרווחנו פרוייקט משותף שכולנו נהננו ממנו, ציינו יום חגיגי בלוח השנה הישראלי (יום יבוא ונוכל לעסוק גם במורכבות שבו), נתנו במה להעדפות של כל אחד מאיתנו ואולי אפילו התקדמנו קצת בחיפוש התשובות לשאלות של יעלה. מבחינתי, זו הצלחה.

כמובן שזה לא במקום ביקור בירושלים עצמה, אבל את זה אנחנו שומרים לימים קצת פחות עמוסים…ללא ספק, עבר הרבה יותר מידי זמן מהביקור האחרון שלנו במוזיאון המדע.

אז מה תצטרכו כדי לבנות דגם תלת מימדי לתלייה? (ירושלים היא רק דוגמה. אפשר לבנות דגם כזה בכל נושא שבעולם)

  • תמונה/תמונות של קווי המתאר של הדגם, להשראה
  • מסגרת ישנה של תמונה
  • גלילי נייר בגדלים שונים
  • קופסאות קרטון בגדלים שונים (קופסאות של תרופות הן משובחות ממש לבניית דגמים)
  • פקקים ומכסים של קופסאות פלסטיק (גם הקופסאות עצמן יכולות להיות יעילות, אם מצליחים לנקות אותן היטב)
  • מקלות ארטיק
  • קרטון גלי (אופציונלי, בעיני זו תוספת נחמדה)
  • דבק פלסטי
  • ספריי צבע
  • אפשרי- אובייקטים קטנים שקשורים לנושא הדגם (במקרה שלנו, דמות של אריה ואותיות עץ)

באופן אישי, אני נוטה לאגור גרוטאות בצורה, ובכן…מוגזמת, כך שלא חסרו לנו אפשרויות ליצירה. באופן קבוע אני מתלבטת איך לאחסן את הגרוטאות האלו שיהיו נגישות אבל לא יראו כמו ערימת זבל באמצע הבית…רעיונות מקוריים יתקבלו בברכה!

איך אתם מתמודדים עם כל השאלות הפילוסופיות של הילדים?! ואיך מציינים אצלכן את יום ירושלים? אם אתן מחפשות עוד רעיונות, מוזמנות לבקר ברשומות הבאות:

המלצה חמה על אגף הילדים והנוער של מוזיאון ישראל בירושלים

פעילויות יום ירושלים מהשנה שעברה

וגם הצצה קטנה לביקורים שלנו במוזיאון המדע (זו רשומה ארוכה, אבל בתוכה מסתתרת תמונה והמלצה על המקום הכי שווה בעיקר הקודש)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ירושלים הבנויה

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s