דינוזאורים

 

ברשומה הקודמת סיפרתי על האהבה שליוותה את אמיתי לאורך השנה השלישית לחייו. לקראת השנה הרביעית הוא גילה אהבות חדשות. לרגל יום הולדתו השלישי- מקדישה רשומה שלמה לכמה מהפעילויות הנהדרות שעשינו בתקופה האחרונה לכבוד האהבה החדשה שלו- הדינוזאורים.

מה יש בהם, בדינוזאורים, שקוסם לכל כך הרבה ילדים? ההתלהבות של אמיתי מדינוזאורים החלה אחרי שצפה בפרק הראשון של התוכנית הנוסטלגית "היה-היה". בעיניים של שנת 2017, התוכנית הזאת היא בעייתית בכל כך הרבה מובנים. לא פוליטקלי קורקט, האלימות לא מסוות, הטבעונות לא נוכחת, הצמחונות עוד טרם הומצאה וגם הפמינזם עוד היה בחיתוליו. האם נכון להראות תוכנית כזו לילדים? אין לי תשובה טובה לכך. כרגע התשובה היא שבנושא "מוצא המינים" לא מצאתי עוד מקור מוצלח כמו זה. האיורים והתיאורים כל כך יפים, נגישים וברורים, שהחלטנו שלנו כרגע נכון לתווך את הדברים שאנחנו לא מסכימים איתם בסדרה, ולהמשיך לצפות בה. ולמה דווקא הדינוזאורים? כי הם הכי גדולים, והכי חזקים, כמובן.

אז אמיתי צפה בפרק הראשון של "היה היה", זה שמתחיל בכלום ומסתיים בניצני האדם הקדמון, בערך חודשיים ברצף, יום יום. הצפייה הזו הובילה להתאהבות עזה ב"דיזונאורים וקופים". כמו שכבר סיפרתי וגם הראיתי ברשומה על ספריית ספרי העיון, אספנו סביבנו ספרים מתאימים לנושא:

בשבוע הספר הוספנו עוד אחד לאוסף, ואני מודה שרמת העניין של אמיתי בספרים האלו הצליחה להפתיע אותי, למרות שאני מכירה אותו די טוב…הוא ממש בילה שעות בדפדוף, ב"קריאה", בהשוואות בין הספרים השונים ובהצגת הספרים לכל מי שהסכים לראות ולשמוע:

אחרי כמה שבועות, כשהבנתי שהעניין שלו בדינוזאורים לא הולך לשומקום, וכשראיתי שהוא מחפש עוד דרכים להתעסק בדינוזאורים (והנסיונות החוזרים ונשנים לטרוף את אחותו פחות מצאו חן בעיני), ייחדנו בביתנו פינה לעולם הדינוזאורים:

מה יש לנו כאן? קודם כל, את ארבעת הספרים שהראיתי בתמונות הקודמות. במרכז השולחן, קופסה תחושתית/ עולם דינוזאורים קטן:

את הבסיס לקופסה אמיתי יצר בעצמו. הוא לקח את קופסת החול הקינטי, שזמינה לו תמיד. הוא הוסיף פנימה חלקים מהבצק הקינטי עליו המלצתי לאחרונה וגם שאריות מבצק החיטה הזהוב שלנו. יצא לו מצע שהיה לו מאוד מאוד נעים. יעלה ואני פחות נהננו מהמגע, אבל הוא היה מאושר, ואני הייתי מרוצה, שהוא מצליח ליצור לעצמו בדיוק מה שהוא צריך. הוספנו פנימה קצת אלמנטים מתוך ה"תפאורה" שהעתקנו מ"היה היה"- אבנים, צמחיה והר געש. עולם קטן ומושלם למשחק בדינוזאורים:

ליד הקופסה התחושתית מסודרים חלק מהדינוזאורים האהובים של אמיתי, מ-TOOB הדינוזאורים שלו (גם עליו המלצתי, ברשומת המתנות ליומולדת 3):

לצד הדינוזאורים, כרטיסיות שהדפסתי מהרשת, עם שמות הדינוזאורים באנגלית. בדרך כלל מעדיפה עברית, אבל השילוב של הזמינות עם השמות הבלתי אפשריים להגייה של הדינוזאורים, גרמו לי להחליט לזרום עם האנגלית:

אחרון חביב במבנה הראשוני של השולחן- מכתש ועלי. למה מכתש ועלי?

כדי לרסק את קליפת ביצת הדינוזאור, שאמיתי ניסה לפלח מחנות הצעצועים…בביקור האחרון שלנו בחנות הצעצועים, אמיתי ראה ביצת דינוזאור, התלהב ומיד פתח ושבר אותה- לפני שהספקנו לעצור אותו. אז שילמנו על הביצה, והפכנו אותה לעוד פעילות בשולחן הדינוזאורים שלנו, שכצפוי, מצאה חן מאוד בעיניו של אמיתי (זה, אגב, עובד נהדר גם עם קליפה של ביצה קשה אמיתית. אחת מפעילויות המונטסורי הפופלריות ביותר).

אחרי כמה שבועות של שימוש בשולחן, נזכרנו שלסבתא, חובבת TOOBS גדולה אפילו יותר מאיתנו, יש בביתה את ה-TOOB המשובח הזה:

(תמונה חלקית)- אוסף של דגמי מאובנים נהדרים, שממחישים נהדר את המושג "מאובן", שמהווה חלק חשוב מכל שיח על דינוזאורים, וחוזר על עצמו גם בכל אחד מהספרים שלנו. את נושא המאובנים התחלנו לחקור לעומק עם הפרק הממש חמוד הזה של "ארתור" (שדיבר יותר ליעלה, ופחות עניין את אמיתי). אחרי שחקרנו קצת את הנושא, הזמנתי את הילדים למפגש עם "הזמנה ליצירה":

החומרים הדרושים- חבילת דאס (או בצק מלח ביתי, מבטיחה להקדיש גם לו רשומה בקרוב), מערוך, חותכני עיגולים (או כוס) ודמויות של דינוזאורים. דגמי המאובנים כאן רק להשראה…

העבודה עם הדאס שונה מאוד מהעבודה הקבועה שלנו עם הבצק וגם מהעבודה עם החימר שאנחנו מכירים היטב- הדאס קשה יותר, מתייבש מהר מאוד, לא נדבק בקלות ובכלל- אחר. כמובן שאמיתי היה מרותק לחומר והתעניין ממש מעט בשאר הפעילות:

יעלה, לעומתו, התחברה לעולם הדינוזאורים כפי שלא הצליחה עד עכשיו:

אז מה עושים?

מכינים מאובנים של דינוזאורים! משטחים את הדאס, קורצים עיגולים ומטביעים בהם היטב את הדינוזאורים (או, כמו שרואים בתמונה הימנית, את טביעות הרגליים שלהם). נותנים לדינוזאור לנוח על זרי הדאס כמה דקות, שולפים ומקבלים מאובן לתפארת:

המהדרים מוזמנים לצבוע, אחרי הייבוש, את השקעים בצבעי מים, התוצאה יפיפייה. אנחנו לא הגענו לשלב הזה, ומהר מאוד המאובנים החדשים שלנו הצטרפו לשולחן הדינוזאורים:

חדי העין יבחינו שמאחורי מגש המאובנים המתייבשים שלנו, עומד בגאון דינוזאור מקרמיקה שאמיתי הכין לגמרי בעצמו בחוג הקרמיקה שבילה בו לאורך כל השנה, וזה ממש "פרוייקט הגמר" שלו.

עכשיו, לאט לאט, אנחנו מפרקים את פינת הדינוזאורים שלנו, והיא תיכנס, יחד עם כל שאר הבית שלנו, לארגזים. בשבוע הבא אנחנו עוברים דירה. נשארים באותו מקום, אבל זזים קצת. הרבה מחשבות ורעיונות מלווים את תהליך המעבר שלנו. לאט לאט ההדים האלו יגיעו גם לבלוג.

בינתיים אני אנצל את הפלטפורמה לאחל לדינוזאור הקיץ הפרטי שלי המון המון מזל טוב! שתמיד תמשיך להתעניין בדברים מרתקים עם כל הלב והנשמה, לחקור אותם לעמוק ולסחוף את כולנו בהתלהבות שלך. שתמשיך להיות מלא באנרגיות ומלא באהבה ובכלל…שתמיד תמיד תדע להיות כל כך אתה.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “דינוזאורים

  1. איזה מסע מרתק. הכתיבה שלך כל כך קולחת ויום אחד אמיתי יתמוגג מקריאת "יומן הילדות" הנהדר הזה שאת יוצרת עבורו. וכמובן שגם יעלה… איזה כיף להם ולכם!

    אהבתי

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s