מה למדתי בתשע"ז

האמת, שתכננתי לפתוח את חודש ספטמבר עם שתי רשומות שנדחו כל אוגוסט. שתי רשומות שאני ממש אוהבת, על המשחק הדמיוני הנהדר שממלא את רוב זמננו בבית (וגם מחוצה לו) בתקופה האחרונה. אבל כשהתקרבתי לפרסום הרשומה, פתאום הבנתי שראש השנה, כרגיל, קרוב משציפיתי. עוד שבועיים הוא כאן. שבועיים! אז שוב, רשומות המשחק הדמיוני יחכו עוד טיפ-טיפה לתורן, ורשומות ראש השנה מקודמות לראש התור.

קודם כל אני מזמינה אתכן לשאוב השראה מעמוד ראש השנה כאן בבלוג, שמרכז את פעילויות החג התחושתיות, הדמיוניות והלימודיות שעשינו בשנים הקודמות לקראת החג. אני אוהבת במיוחד את המתכונים התחושתיים שלנו לחג הזה, והכי הכי- מתכוני בצק המשחק: בצק התפוחים, בצק הדבש והמיסטוק הנהדר כל כך, שהוא לא בדיוק בצק, אלא יותר "ניסוי תחושתי-מדעי", אבל הכי כיף מכולם.

רגע לפני שנצלול לפעילויות של השנה, שכבר עברו להילוך גבוה, רציתי לשתף בכלי נהדר ממש שאימצתי לי במהלך השנה שמתקרבת לסיומה, ממשיך איתי גם לשנה החדשה, ומאוד מאוד מתאים לרוח הבלוג. כבר כמה שנים אני מנהלת את חיי ב"פרוייקט היומן השמח", שהתחלתי לפני כמה שנים (יחד עם קבוצת פייסבוק שנושאת את אותו שם). מדובר ביומן, של נייר ועט ושל פעם. בתוך היומן הזה אני מתכננת ומתעדת את היומיום שלנו, עם עיצובים משמחים וגם כלים שמשפרים לי את היומיום.

בשנה האחרונה השתמשתי ביומן השבועי הנהדר של ענבל גבור, שבנוסף לעיצוב משמח וצבעוני, מכיל גם כלים אימוניים לחיים שמחים ומלאי חשיבה חיובית.

לא ממש איזור הנוחות שלי, ובדיוק בגלל זה אני צריכה את זה.

הכלי המשמעותי ביותר שהיומן הזה נתן לי מופיע בסיכומו של כל שבוע ושבוע ביומן. הזמנה לכתוב, שחור (או כתום, או צבעוני. היומן שלי ממש צבעוני. מפתיע, אני יודעת) על גבי לבן-

"מה למדתי השבוע"

כמה פשוט, ככה מעולה. עוד מעט אסביר למה זה כל כך מעולה, אבל נתחיל מכמה דוגמאות.

במהלך השנה הצטברו לי ביומן רשימות נהדרות של דברים חדשים שלמדתי השנה. דברים שממש חשוב לי לקחת איתי הלאה, לשנה הבאה ולשנים שיבואו אחריה.

למדתי דברים מאוד פרקטיים, כמו:

• "יש גזר לבן"
• "קרציות אכן עוקצות אנשים. וזה כואב ולא נעים"
• "חטמית זיפנית, איזה פרח מגניב"

• "אין מילה בעברית לגורת אריות"
• "להכין עוף בקארי. טעים!"

וגם דברים יותר עמוקים, לא ממש ידע, אלא תובנות, הבנות, מחשבות ומסקנות-

תובנות חשובות מחיי ההורות:

• "להתערב פחות"

• "שליטה זה לא צורך. זו אסטרטגיה" (תובנה מקורס התקשורת המקרבת הנהדר)
• "מחמאות אמיתיות עושות שינוי"
• "מאחורי שאלות "חטטניות" של יעלה עומד צורך אמיתי לחקור כדי להבין את עולם המבוגרים"
• "יכולות הריכוז של אמיתי גדלות, והוא באמת רגוע יותר כשהוא מועסק ומרוכז. מונטסורי כל כך נכון לו"
• "להקשיב לילדים שלי, באמת וביסודיות. הם חכמים"

תובנות שעזרו לנו בבניית השגרה שלנו:

• "ימים רגועים של זרימה מידי פעם עושים לכולנו טוב"
• "פעילויות בבית, חקירה ולמידה עושים לנו טוב"

• "להפסיק לקבוע תוכניות לאחה"צ נקודה."
• "תרגול חשיבה חיובית עובד גם עם ילדים"
• "אמא, אני כל כך אוהבת את העולם, שאני לא רוצה להירדם ושהוא ימשיך. בא לי שהעולם יפסיק וימשיך בבוקר" (יעלה. כמובן. מי עוד יכול להגיד כזה משפט מופלא?!)

ותובנות אישיות משמעותיות:

• "לפחות פעם בשבוע לעשות משהו למרות שאין לי כוח"
• "לשמוח בשבילי"
• "יצירתיות והמצאות תמיד מספקים אותי" (ובמקום אחר "יצירה נותנת לי אנרגיות")

• "שאני גאה ומאושרת בהחלטות הגדולות שלקחנו"
• "כמה כוח יש בשאלות מדוייקות"

דברים קטנים, שעושים שינויים גדולים. דברים קטנים שכל כך להתעלם מהם במהלך היומיום. ידע, הבנות, מחשבות, שכל כך מלהיבים ומרגשים ברגע ההכרה, וכל כך מהר נשכחים. אז אני עוצרת רגע, בתחילתו או בסופו של יום, נזכרת ב-24 השעות האחרונות, כותבת לי מה עשינו ומנסה לדלות מהרשימה לפחות דבר אחד חדש שלמדתי. כל יום. יש גם דברים טריוואליים שסתם כיף להיזכר בהם. יש גם דברים שכתבתי כמה וכמה פעמים, כי שוב שכחתי ושוב למדתי אותם. יש הרבה ווריאציות שונות על אותו הדבר (כמובן, שזה רק מחזק את המסקנה שהלמידה הזו נכונה). יש דברים שהשתנו במהלך השנה- שלמדתי בתחילתה וכבר לא היו רלוונטיים בסופה, או אפילו התהפכו לגמרי. כשאני מסתכלת אחורה, על כל תיבות ה"מה למדתי השבוע" של היומן שלי, כמכלול, אני מבינה עד כמה זו הייתה שנה של למידה.

ובדיוק כמו שהבלוג טוען (כן, כן, זה הוא טוען, לא אני. כבר יש לו ישות משל עצמו, מסתבר לי. אחת מהתובנות של השנה בנושא הבלוג. אולי להן מגיע מקום משל עצמן, מתישהו), אני נהנית מהתזכורת היומיומית הזו- שממש כל דבר בדרך, הוא הזדמנות ללמידה.

המקום בו אני היום הוא מקום אחר מהמקום בו הייתי בתחילת השנה. גם אם השנה לא עשיתי קורסים גדולים, לא למדתי במסגרת מסודרת, לא עשיתי שינויים מרחיקי לכת מבחוץ (אם לא מחשיבים את מעבר הדירה המינימלי שלנו)- כיף ומספק להתסכל אחורה, ולגלות שזזתי. הרבה. התקדמתי. צמחתי. התפתחתי. השתנתי. דייקתי. למדתי. ועכשיו אני שונה.

ומה שכל כך נהדר בכלי הזה, שאפשר בקלות רבה לאמץ אותו, לא רק ככלי לחיים או להתפתחות אישית גדולה, אלא ככלי להורות. כדי למפות את הלמידה שלנו כהורים, אבל יותר מזה- כדי לעזור לילדים שלנו להפוך ללומדים תמידיים ומודעים. וזו, כנראה, אחת העזרות המשמעותיות ביותר שאנחנו יכולים להעניק להם בדרכם לקראת העולם החדש שמשתנה סביבנו בלי הרף, וכל כך שונה מהעולם בו אנחנו גדלנו. בהתחלה רק לשתף אותם בדבר קטן חדש שלמדנו היום. אולי לציין גם משהו חדש שראינו שהם למדו היום (היום, למשל, אמיתי למד לעשות גלגול. לפנים! זו למידה חדשה ומרגשת עבורו). זה יכול לבוא יחד עם שיתוף בחוויה טובה מהיום, ו/או בחווית הצלחה, ו/או בהכרת תודה (גם אלו כלים שמופיעים ביומן), וזה יכול להיות טקס בפני עצמו. לאט לאט הילדים מתחילים להבחין בזה בעצמם. מן הסתם, ילדים קטנים יותר יבחינו בלמידות הפרקטיות, הנראות לעין- מילה חדשה שלא הכרנו, טכניקה חדשה, כלי חדש, אפילו שם של חבר חדש הוא למידה. עם הגיל והגדילה, יגיעו גם הלמידות הקטנות, הפנימיות יותר. ההבנות והתובנות. בלי לחץ- לא תמיד מצליחים לשים את האצבע על הלמידה ברגע התרחשותה. לא תמיד מתאים לשתף בה. אנחנו כאן רק כדי להציע את הכלי, להציע לפקוח את העיניים ולזהות בכל פינה אפשרויות והזדמנויות ללמידה.

בלי לשים לב, יצאה לי סוג של רשומת-סיכום-שנה, שמתכתבת מאוד בבירור עם רשומת הסיכום של השנה שעברה. מסתבר שתהליכים שהתחלתי אז, צברו עוד ועוד תאוצה. גם השנה אני מאחלת לי, לבני ביתי, למשפחה, למכרי ולקוראי שנה של בריאות ושל המון למידה.

אל דאגה, זה לא אומר שנגמרו רשומות ראש השנה…נתראה בקרוב, מבטיחה.