קוראים בכיפורים

ברשומה שעברה דיברתי על המחשבות שהבחירה ב"מעגל השנה הישראלי" מאלצת אותי לחשוב. בחירה שעשיתי כמעט לאחר יד, בלי להשקיע בה המון מחשבה, מכוח ההרגל והאינרציה, וכמה היא משפיעה. רק שבוע עבר מהמחשבות העמוקות של לפני ראש השנה, ויום כיפור שוב מעמיד לפני מראה. מה עושים ביום כיפור?! מה זה יום כיפור לילדים? מה זה יום כיפור בשבילי? מה חשוב לי שהם ידעו על היום הזה? ויקחו ממנו? מה מותר? מה אסור? מי מחליט מה מותר ומה אסור? אילו זכרונות יהיו להם מיום כיפור?

בתור ילדה, יום כיפור היה היום המשמעותי ביותר בשנה. הכנות ארוכות- מצד אחד של אופניים, מצד שני של ספרים לקריאה, של בגדים לבנים וחגיגיים, של מספיק נוזלים בגוף, וגם מזון בקיבה. התחלנו בארוחה חגיגית, משם לבית הכנסת ומשם לרחובות, על אופניים. הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, משגעים את אבא כי אמא צמה, שוב אופניים, שוב בית כנסת, עוגת דבש ושוב ארוחה גדולה, הפעם עם כל המשפחה. לאט לאט החליפו הטיולים עם החברים ברחובות הריקים את האופניים. הלילה התארך וה"קמים מאוחר" הגיע כמעט עד סוף הצום, שתמיד עבר בקלות (אחרי שאוכלים כ"כ הרבה לפני, למי בכלל יש זמן להיות רעב?!). היום, בבית שלי, יום כיפור לא מרגיש כל כך שונה מימים אחרים בשנה. בקיבוץ, לרכב על אופניים זה לא של חג, אלא לגמרי של יומיום. את בית הכנסת המרנו בטקס של הקהילה החילונית, בבגדים לבנים גם הוא. שאר הזמן- די דומה לימים אחרים. אבל יותר מתמיד, יום כיפור עבורי תמיד ישאר יום של ספרים. בעולם שמלא מסכים (עבורי, יותר מאשר עבור הילדים), יום כיפור הוא בועה של ספרים.

כשחיפשתי אחורה בבלוג, גיליתי שלאורך הזמן המלצתי פה על לא מעט ספרי ילדים. ספרים שהשתלבו בעיסוקים שלנו, שמצאו את מקומם על המדפים. בהתאם לעונה, זה זמן נהדר להיזכר בביקורים שלנו בספריה (שלצערי בתקופה האחרונה הפכו קצת נדירים…) ובהמלצות הסתוויות שהגיעו בעקבותיהם (ואחריהם גם המלצות לספרי חורף), או, אם אתם מטיילים בחגים- בספרים שעזרו לנו להתכונן למסע. באווירת החגים המשפחתית, הורים לפעוטות ימצאו הרבה המלצות מוצלחות גם ברשימת ספרי המשפחה-אהבה-יומולדת שבמקור הותאמה לחודש פברואר שלנו, אבל יש בה המלצות שמתאימות לכל יום בשנה. אבל אכן, מסתמן, שהרבה זמן לא המלצתי פה על ספרי קריאה חדשים.

לשמחתי, הילדים גדלים, ואיתם גם הספרים. אז סופסוף הרגשתי שיש לי קצת מה לחדש בנושא המלצות קריאה לילדים. טוב, לא ממש לחדש. לוקח לי הרבה זמן להתחייב ולקנות ספר חדש שאני לא מכירה. בדיוק בשביל זה יש לנו ספריה. כאמור, לאחרונה יצא שהמעטנו קצת בביקורים בספריה, אז אנחנו מבלים עם ספרים מוכרים, קלאסיקות מומלצות.

המלצות לספרים באווירת חשבונפש, חברות וסליחות- מהקטנים לגדולים:

  1. אריה גיבור ועכבר בן חור/לוין קיפניס

המשל המוכר והקלאסי, על האריה הגדול והעכבר הקטן, על וויתור, סליחה והזדמנות שניה. וגם קצת "אל תסתכל בקנקן", "הגודל לא קובע" ו"סוף מעשה במחשבה תחילה". כמה מוסרי השכל במשל אחד. אני לא אוהבת ספרים דידקטיים מידי, אבל למשלים "של פעם" יש לי פינה חמה בלב. אמיתי התלהב מהספר נטו בגלל האיורים של ענבל שריד, שגורמים לאריה להראות מפחיד כמו שאמיתי אוהב (וגם הזדמנות נהדרת לדבר עם ציור באמצעות קווים).

2. שתי ג'ירפות בליל ירח מלא/נורית זרחי

אם כבר דיברנו על איורים, אז הלה חבקין, שאיירה את הספר הזה, היא המאיירת האהובה עליי מאז שיצא הספר "ככה זה בעברית" של דתיה בן דור, וזה היה די מזמן. השילוב של האיורים שלה יחד עם נושא הג'ירפות, הביאו לכך שאת הספר הזה יש לי יותר זמן משיש לי ילדים. אמנם מדברים בו הרבה על אוכל (אז לא בטוח שהוא מתאים להקראה ע"י הורים צמים), אבל בעיני הוא אחד הספרים הכי נהדרים שיש לילדים על חברות. על שתי חברות שחולקות חלומות, עוזרות אחד לשניה להגיע לירח, ומתנחמות יחד כשלא תמיד הכל הולך לפי התוכניות שלהן. בדיוק ככה אני רוצה את החברות שלי.

3. אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו/אפרים סידון

קלאסיקה של כל הזמנים. סיפור נהדר על מריבה, על השלמה ועל העובדה המביכה שהרבה פעמים אנחנו נוטים לשכוח על מה רבנו הרבה לפני שאנחנו נפרדים מהכעס עצמו. איזה ילד לא יכול להזדהות עם זה? ואיזה מבוגר? יתרונו של המסר המוכר בחריזה הכיפית והקלילה של אפרים סידון, שהופכת את הסיפור לידידותי להקראה ולשמיעה, למרות שהוא ארוך (יום כיפור, יש הרבה זמן). ואף מילה על המשל הפוליטי. לילדים קצת גדולים יותר/כהמשך לאוזו ומוזו, "המלחמה האיומה על החמאה" של ד"ר סוס יכול להיות השלב הבא. גם תיאור חד וקולע של מצבי מריבה ומלחמה, וגם, על הדרך, עבודה שפתית נהדרת בתחום המורפולוגיה.

4. מעלה קרחות/אפרים סידון ויוסי אבולעפיה

כן, אני חובבת את אפרים סידון, מודה (בכלל, הוא מככב אצלנו הרבה, מכיוון שהוא זה שכתב את הגרסה האהובה על אמיתי ל"ספר הג'ונגל". ידעתם?). למה דווקא ביום כיפור? כי המלך בסיפור עשה חטא כל כך נורא, עד שנראה היה שאין לו שום אפשרות למחילה. הוא עבד, והשקיע וזכה למחילה, והופתע לגלות שהיא לא כל מה שהוא קיווה. מבטיח לילדים וגם להורים הזדמנות למחשבה על חטאים קטנים מול גדולים, אני מול הסביבה, חזרה בתשובה ומחילה וגם על יחסיות ועל התחלה חדשה.

5.ג'ורג'י/דקלה קידר:

הספר היחיד ברשימה שלא שייך למדף הקלאסיקות, או לפחות לסופרים שכבר הגיעו לשם. ספר חדש למדי (ראה אור ב-2016). יעלה איתרה אותו על מדף הספרים של סבתא, שמתקשה לעמוד בפיתוי של ספר חדש. היא מצאה אותו בדיוק כשהיא חיפשה ספרים בוגרים יותר, בהן מככבות גיבורות (האמת שפעם, איפושהו בין יום האישה לשבוע הספר, התחלתי לכתוב רשומה בנושא, ובשטף הרשומות, היא נזנחה. אולי עוד אשוב אליה). אז אמנם "ג'ורג'י" הייתה קצת גדולה עליה, אבל היא בכל זאת מצאה שם גיבורה להזדהות איתה. כזו שלא חובבת בעלי חיים, אבל לומדת לאהוב את חיית המחמד הפרטית שלה כמעט כמו אח, או בעצם יותר. ממש סיפור חייה של יעלה. ספר חביב ממש להקראה בהמשכים או לקריאה עצמית, קצת אחרי ראשית קריאה. וכמובן במיוחד ביום כיפור- כי זה היום להאמין בו ששום דבר שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו הוא לא סופי.

ואם גם אצלכם יש ילדות/נערות/איפשהו על הרצף שמחפשות גיבורות נשיות להזדהות איתן, אני ממליצה בחום על הרשימה הנהדרת הזו.

6. פוליאנה/אלינור ה. פורטר:

לילדים, לגדולים, לכל הגילאים. ספר חובה בכל רשימת "ספרים שהשפיעו עליי" ברחבי הפייסבוק. לכל מי שמגיע ליום הכיפורים במצברוח סגרירי, לכל מי שרוצה לשנות נקודת מבט, לכל מי שרוצה קצת לשחק. רק מחכה לרגע שיעלה תהיה מוכנה לקרוא/לשמוע אותו. בינתיים, אני ממשיכה כל תקופה להנות ממנו לבד (וגם ההמשך שלו, "פוליאנה וג'ימי" כיפי להפליא. לא משנה חיים ועמוק כמו הראשון, אבל בהחלט דרך מוצלחת "לבלות" את יום כיפור).

7. העי"ג/ רואלד דאל:

מודה, שאת הספר הזה קראתי בעצמי רק אחרי שהסרט יצא. זה גרם לי להצטער שלא קראתי את זה בפעם הראשונה שהייתי צעירה יותר, רק כדי שאני אוכל לחזור אליו שוב בתור מבוגרת. לא בטוחה אם מוסר ההשכל של "אל תסתכל בקנקן" הוא הקלאסי ליום כיפור, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב רשימת המלצות ספרים בלעדיו.

8. דברים שצריך לעבור/ורד מוסנזון:

אני לא לגמרי בטוחה מה קוראים בשלב שבין "העי"ג" לבין "דברים שצריך לעבור". אני די בטוחה שבשלב הזה בחיים פשוט קראתי ממדפי המבוגרים בספריה. ואת "פרחים בעליית הגג", שאני לא חושבת שמומלץ שמישהו יקרא שוב אי פעם. אבל בשלב מסויים בחיים, כדאי לקרוא את "דברים שצריך לעבור". וכדאי שזה יהיה ביום כיפור, כי זה יום נהדר לגלות בו שאת לא לבד. ולמי ש, לא משנה באיזה גיל, מרגישה שגיל 18 כבר ממש רחוק ממנה, כדאי לקרוא גם את מה שורד מוסנזון כתבה ביומולדת 30 לספרון המופלא הזה, שהתפרסם כשהייתה בת 18.

9. בז וניאלה/מרגרט אטווד

אחרי "דברים שצריך לעבור", נראה לי שעברנו רשמית למדף המבוגרים. האמת שאת הספר הזה קראתי מזמן. ממש מזמן. ובכל זאת, אני חושבת שהוא ספר מתאים מאין כמוהו לקריאה ביום כיפור. השנה, מרגרט אטווד עלתה לכותרות בעקבות העיבוד הטלוויזיוני המטריד להפליא "סיפורה של שפחה", לספרה "מעשה השפחה" (גילוי נאות: את הספר הזה לא קראתי. עדיין). הבסיס ל"בז וניאלה" דומה- עולם מזעזע שנוצר בעקבות שינוי קטנטן בעולם שלנו, המוכר. ה"טריק" הזה, שגורם לסיפור להיות אמין לחלוטין, ולך להרגיש כאילו ממש עוד רגע אנחנו מתדרדרים לשם, מבטיח סיפור מרתק, אבל לא רק. זה סיפור שממשיך להדהד ביומיום, בכתבות קטנות במדור ה"מדעי" של עיתון גדול זה או אחר, בחידושים טכנולוגיים, בהחלטות אנושיות. ספר כזה שמחייב אותנו לחשבון נפש של ממש. אם תכננתם לישון הרבה בכיפור הזה- עדיף לדחות למועד אחר.

10. לצאת מהקווים/קן רובינסון

כבר סיפרתי פה בעבר על חיבתי העזה לספרי עיון, במיוחד כאלו ישנים, מאובקים, שאינם זמינים בחנויות הספרים. אפילו המלצתי פה בעבר על כמה ספרי עיון ממש מוצלחים. מכיוון שספרים ישנים ומאובקים הם קצת פחות קלים להשגה, בחרתי דווקא ספר חדש יחסית מהרשימה. כל כך הרבה נאמר ונכתב אודות יצירתיות. איכשהו, לכולם ברור שזה המפתח, הפתרון והתשובה כמעט לכל שאלה (ואם לא קראתן את "1984", אז עצרו הכל ותקדישו את יום כיפור אליו). בתור חובבת מושבעת של התחום, קראתי לא מעט ספרים בנושא. הספר הזה, של קן רובינסון, הוא לא הטוב ביותר, אבל הוא בהחלט הקריא ביותר (קרדיט גם לתרגום המוצלח של יוסי מילוא). קן רובינסון הוא אשף של מילים. הוא מסביר בקלילות ובכיף רעיונות מורכבים וגורם לך להאמין בהם, גם בדיבור וגם בכתיבה. האמת שהספר הזה היה הספר הרביעי שלו שקראתי, ולכן הרגיש לי קצת חוזר על עצמו, אבל בהחלט ממליצה להתחיל ממנו, לקבל רעיונות, השראה ומחשבה מרעננת על המושג הכה-משומש "יצירתיות". ואולי גם כמה החלטות יצירתיות לשנה החדשה.

ולסיום סיומת, המלצה אחרונה, למי שלא מוותרת על תוכן מרתק גם מול המסך, צ'ופר קטן- המלצה אחרונה:

 

11. בלוג- "אמא רבודה"

בלוג חדש, שנמצא ממש בחיתוליו, אבל עם הבטחה גדולה. מלי מרטון כותבת על הורות בעולם החדש. כאמא לשני תלמידים, זווית הראייה שלה שונה משלי, בתחושה שלי, אולי אפילו משלימה. אז אמנם מעט רשומות, אבל כל אחת- פנינה. ממליצה.

ומה נמצא ברשימת הקריאה שלכן השנה? המלצות חמות לספרים לצרף לרשימה יתקבלו בשמחה, בברכה, ובהוספה לרשימת מתנת יום ההולדת שלי, שכבר ממש מעבר לפינה.

3 מחשבות על “קוראים בכיפורים

תגובה מביאה אהבה! מחשבות, רעיונות, תמונות, בקשות ושאלות יתקבלו בשמחה רבה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s