5 מחשבות על הורות ביום האישה

כשיעלה הייתה קטנה, סירבתי לקנות לה בגדים וורודים. קודם כל, אני לא מתה על וורוד, אבל מעבר לזה- כעסתי. כעסתי שלא הייתה לה, שלא הייתה לי, בחירה. עם השנים, היא כבר לא שואלת אותי מה ללבוש, אבל העניין הזה, של החוסר בבחירה, עדיין מעסיק אותי, בתור אמא שלה, ולא פחות מזה, בתור אמא של אח שלה.

לכאורה, אנחנו חיים בעולם שיוויוני. יש לנו זכות הצבעה, אפשרות ללמוד מה שאנחנו רוצות ולעסוק במה שאנחנו רוצות, יש לנו זכות להחליט על גופנו, לבחור לנו את בן הזוג, את אורח החיים, אם ללדת או לא ללדת. אבל בעצם, במיקרו, ביומיום, ברגעים הקטנים של האמהות, אנחנו עדיין רחוקות. כל כך הרבה נושאים ומחשבות עלו לי בעקבות הנושא הזה, ניסיתי לתמצת והגעתי לחמישה נושאים, מחשבות, הרהורים. רצף אסוציאציות של אמא לבת ולבן ביום האישה 2018.

1. פורים: הבטחתי לדבר קצת על פורים. אז בערך מפורים שעבר, יעלה החליטה שבפורים, כמו בפורים, היא רוצה להגשים את חלום חייה, ולהתחפש לאמא. איך מתחפשים לאמא? היא תכננה להתחפש לאשה בהריון, ותוך כדי חגיגות פורים- ללדת את התינוקת ולהיות אמא שלה. בתוכנית הזו, אני הייתי אמורה להתחפש למיילדת. כמובן שאני התלהבתי איתה מהרעיון וכבר הייתה לנו תוכנית די ברורה וסדורה לביצוע. שבועיים לפני פורים, בילינו באחה"צ כיף של אמא ובת. בדרך לארוחת ערב זוגית מפנקת, עצרנו בחנות צעצועים לקנות מתנה לBFF של יעלה, שחוגגת יום הולדת שלושה ימים לפניה. כצפוי, עצרנו לשוטט בין מדפי התחפושות. פתאום יעלה נזכרה בתחפושת שהיא חלמה עליה בשנה שעברה- שוטרת.

המוכרת, כמובן, אמרה לה, שזו תחפושת של בנים, והפנתה אותה בשמחה לתחפושת המקבילה- זו עם החצאית והחולצה הצמודה. יעלה לא הסכימה איתה. היא רצתה להיות שוטרת של ממש, כמו בדמיון שלה. הסתבר ששוטר(ת) כזו חסרה במידה שלה. היא המשיכה לדפדף במתלה "של הבנים" וכשנתקלה בתחפושת של אסטרונאוט(ית) עיניה אורו. ליעלה יש מערכת יחסים סבוכה עם נושא האסטרונאוטים, ובכל זאת, וכנראה שדווקא בזכות זה, היא ננעלה. לא תכננו לקנות תחפושת, בטח לא אחת כזו יקרה. עשינו כמה סידורים ותכנונים, התחפושת הפכה למתנת יום הולדת מהדודים. בימים הראשונים שאחרי הרכישה, יעלה סיפרה לכולם שהיא מתחפשת לאסטרונאוט. ששאלתי אותה למה, היא ענתה שהיא לא מצליחה להגיד "אסטרונאוטית". היא התאמנה, וסיפרה בגאווה שהיא אסטרונאוטית. והיא אפילו לא הייתה היחידה.

2. אולימפיאדת החורף: בפברואר התקיימה בקוריאה אולימפיאדת "פיאונגצ'אנג 2018". אולימפיאדת הקיץ האחרונה, שהתקיימה בקיץ 2016, הייתה אחד האירועים המכוננים בחיי המשפחה שלנו. היא זכתה לסיקור נרחב פה בבלוג, היא הולידה את אהבתה של יעלה להתעמלות קרקע ולמדליות זהב והיא נחרטה עמוק עמוק בתודעה. בהתאם, גם אולימפיאדת החורף זכתה פה בבית להשתתפות פעילה. צפינו בתחרויות בענפי ספורט שלא ידענו על קיומם, למדנו חוקים, עקרונות ורעיונות. צפינו צמודים למפת העולם וסימנו את המדינות המשתתפות ואת דגליהן. ניסינו להבין מהמפה איפה נמצאות רוב המדינות שיש בהן הרבה שלג. הבדלנו בין תחרויות על שלג לבין תחרויות על קרח, ומה ההבדלים ביניהם ועוד המון שיעורים חשובים לחיים. בהתאם למוטיב הכללי, היינו עסוקים מאוד בהבחנה בין תחרויות הנשים לבין תחרויות הגברים. גילינו שלפעמים קשה לקבוע את סוג התחרות ממבט ראשון (כי מגדר זה לא רק אורך שיער). עסקנו הרבה בשאלה למה התחרויות נפרדות, וגילינו שאפילו בשחמט, הספורט הכי לא-פיזי שיש, התחרויות הן נפרדות. הנושא הזה העסיק אותנו המון, ובעקבותיו הכנו מצגת על "היכל התהילה של נשות האולימפיאדה הישראליות".

3. ספרים: ביום האישה בשנה שעברה, כתבתי רשומה על ספרי ילדים שהכוכבת בהם היא ילדה. הבקשה הזו הגיעה אז מיעלה. רגע לפני גיל 5, היא ביקשה לקרוא ספרים על ילדות כמוה, והיא לא מצאה. מאז זרמו קצת מים בנהר. המודעות שלי עלתה, ולשמחתי, גם של שאר העולם. הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק הנהדרת "ספרות שווה" (ובעקבותיה גם לקבוצה "מנהיגותה-חינוך מודע מגדר"), ומדף הספרים שלנו התרחב לכיוונים מודעים יותר. בתקופה האחרונה כיכבה גם על המדפים שלנו סדרת "קטנות גדולות" המופלאה, בהוצאת צלטנר. התייחסתי אליה גם ברשומה הקודמת, אז באמת בקצרה- סדרת ספרים שמספרת על ילדותן והתבגרותן של נשים ששינו את העולם. הסדרה הזו היא ללא ספק המועדפת כרגע על יעלה.

הספר האהוב על אמיתי כרגע הוא "זוג" (ג'וליה דונדלסון/אקסל שפלר) ואפילו יותר מכך, הספר שאמיתי מכנה "זוג-ההמשכה", או בשמו הרשמי "זוג והרופאים המעופפים". ספר הרפתקאות שמכיל את מה שמעסיק אותו כרגע- אבירים, דרקונים, חרבות, מלכים, רשעים, כליאה והצלה. ספר שהגיבורה שלו היא אישה.

4. גיבורות על: אמיתי, ממש "לפי הספר", נמצא עמוק בתקופת גיבורי העל של ההתפתחות. לפני שהוא הגיע לשלב הזה, הצהרתי נגד מרצ'נדייז ומיסחור אביזרי היומיום בדמויות טלוויזיוניות נחותות. כמובן שהוא עימת אותי עם המציאות, בלי לרחם על מודעותי הצרכנית הדרוסה. לא סתם גיבורי העל הם גיבורי על. התפקיד שהם ממלאים עבורו כל כך משמעותי, עמוק וחשוב, שהתנגדות אליהם היא פשוט התנגדות אליו. אז הסכמתי להכניס אותם אליי הביתה- בבובות, בבגדים ובעוד אביזרים בלתי נחוצים ויותר-מידי-יקרים (אל דאגה, בלי הגזמה, אבל כנראה שזה כבר נושא אחר לגמרי שאולי מגיעה לו רשומה). הוא אוהב את כל גיבורי העל במידה משתנה, בכל יום גיבור אחר הוא המועדף והמנצח- בין ספיידרמן, באטמן וסופרמן, גם וונדר וומן וסופרגירל מככבבות באופן קבוע ברשימה. בין דמויות המשחק שמעסיקות אותו שעות, בת-עטלף (השם הכה-גאוני שהוא העניק בליי כוונה לגרסה הנשית של באטמן) היא האהובה. דמות הוונדרוומן מלגו, ישנה איתו ממש עכשיו במיטה (יחד עם ינשופונת מהתוכנית "כוח פיג'יי", עוד גיבורה אהובה). לשמחתי, הוא הגיע לשלב הזה ממש יחד עם גל גדות, ואני זכיתי לפנק אותו בנעלי בית הו-כה מושלמות, שעטפו את הרגליים הקטנות שלו בכוחות על כל החורף:

5. דוגמה אישית: להעביר מסרים זה נחמד, העצמה זה חשוב, אבל בסופו של דבר, כולנו יודעים ש- what you see is what you learn. כמה חודשים אחרי שיעלה נולדה, התחלתי עבודה חדשה. עבודת אמא מושלמת, במשרד החינוך. בתחום שאהבתי, עם הדרכה נהדרת, עם צוות נחמד, עם אתגר, סיפוק ומקום להתפתחות. חזרתי כל יום מוקדם, הספקתי לנוח ולאסוף את הילדה מהגן. לא עמדתי להתעשר, אבל בסך הכל "פיצחתי את הנוסחה". שש שנים אחר כך, אמא לשני ילדים, אני לא עובדת. אני "יושבת בבית ומגדלת את הילדים". בזמן שאבא שלהם עובד שעות ארוכות, אחראי על הפרנסה ובהתאם- נמצא פחות בבית. אם זו התמונה שהם רואים בבית, כמה השפעה יש לעובדה שאנחנו אומרים להם שאנחנו שווים? השאלה הזו מעסיקה אותי המון. הם רואים אותי גם עובדת ומתקנת, הם רואים את בח"ל גם מבשל ושוטף כלים, אבל האם יש להם מודל שיוויוני? כנראה שהתשובה היא לא, אבל, אם נחזור רגע לנושא איתו פתחנו- אני כן בטוחה שהם רואים וחווים את העובדה שלשנינו יש בחירה. לא בכל רגע ורגע. לשנינו יש רגעים בהם היינו מעדיפים להחליף תפקידים, או לפחות להתאזן. אבל שנינו עושים את מה שאנחנו אוהבים, שנינו בוחרים, משנים, מדייקים. שנינו נוכחים בחייהם ומראים להם, בלייב, שהכל אפשרי. שכל מה שתבחרי לעשות- מקובל. שתמיד תמיד, לכולנו, יש אפשרות לבחור.

הרבה מילים, הרבה מחשבות. וזה עוד בלי שנגעתי בכלל בנושא הצעצועים, בנושא החגים, בנושא הדמויות במרחב הציבורי, בנושא השפה, הדיבור והכתיבה ועוד המון המון נושאים. נושאים שמעסיקים אותי, בתור אמא לשני הילדים שלי, בתור אישה, במשך כל השנה. נושאים שלמשך יום אחד בשנה, יום האישה, מדוברים בקול רם ובראש חוצות. וזו הסיבה האמיתית בעיני שגם היום, שנדמה שהתקדמנו כל כך הרבה חשוב לעצור לרגע את השגרה, ולהקדיש מקום ליום האישה, שמבחינתי, לא עוסק בטיפוח, תפקידים, או אפילו העצמה, אלא יום שכל כולו מוקדש לבחירה.