לומדים בבית

חיינו בחינוך הביתי- פרק שלישי.

לילדים יש חברים, ההורים (לרוב) לא משתגעים. אבל…איך הם לומדים?!!? איך הם ידעו לקרוא? לכתוב? חשבון? ומה עם בגרויות? אוניברסיטה? ואיך הם בכלל יהיו מוכנים לחיים אם את שומרת אותם בתוך בועה?

אני חייבת להודות שבתחום הזה החינוך הביתי הוביל אותי לשינוי כל כך עמוק בחשיבה שלי, שלפעמים קצת קשה לי לתאר אותו במילים. ולפעמים, קשה לי לעצור כשאני מתארת אותו במילים. כתבתי על הנושא כמה וכמה פעמים פה בבלוג, בהקשרים שונים. עדיין, אין לי ספק שבתוך סדרת החינוך הביתי שלנו, לנושא הלימודים יש מקום נכבד.

כמו השאלות הקודמות בסדרה, גם כאן, שאלת הלימודים מגיעה בנוסחים שונים: "אבל איך הם ילמדו לקרוא?", "אבל איך תדעי ללמד אותם דברים שאת לא יודעת?", "נו, טוב, לך יש ניסיון בללמד, אבל לא כולם יכולים".

באמת, כשהתחלנו את החינוך הביתי, ראיתי בהוראה חלק חשוב מהתפקיד שלי כאמא בחינוך ביתי. הרגשתי שאני צריכה ללמד את הילדים שלי הכל, לפחות כמו חבריהם שבגן. אני מכירה די טוב את הנורמות, והיה לי מאוד חשוב שהילדים שלי יהיו לפחות בטופ שלהן, אם לא מעל. כמובן שכדי שיגיעו לשם, היה לי ברור שאני צריכה ללמד אותם את זה.

ואז…אז החיים קרו. פתאום גיליתי שיעלה ואמיתי יודעים דברים שאני לא לימדתי אותם. פתאום פגשתי עוד ועוד הורים לילדים גדולים יותר שסיפרו לי שהם לא מלמדים את הילדים. פתאום קראתי דברים שערערו את כל תפיסת הלמידה שלי.

"הלמידה מתבצעת על ידי הלומד. הלומד הוא שיוצר את הלמידה…ילדים לומדים מכל מה שהם רואים. הם לומדים בכל מקום שהם נמצאים, לא רק במקומות לימוד מיוחדים. הם לומדים הרבה יותר מדברים אמיתיים ומשמעותיים בעולם בזכות עצמם…מאשר מאלה שנוצרו רק כדי לעזור לילדים ללמוד…אנחנו יכולים לעזור לילדים ללמוד בדרך הטובה ביותר- לא בכך שנחליט מה הם צריכים ללמוד ונמציא דרכים מתוחכמות ללמד אותם את זה, אלא בכך שנעשה את העולם נגיש להם עד כמה שנוכל, שנקדיש תשומת לב רצינית למה שהם עושים, שנענה לשאלות שלהם- אם יש להם- ושנעזור להם לחקור את הדברים שהם הכי מתעניינים בהם." (מתוך הספר "בלמידה מתמדת", ג'ון הולט)

בחלוקה מאוד גסה, משפחות החינוך ביתי מתחלקות לשתי אסכולות. בעברית אין להן שמות הולמים (יש שמות, אבל לא כאלו שאני מתחברת אליהם). באנגלית קוראים לזה- HomeSchooling ו- UnSchooling.

HomeSchooling, כשמו כן הוא- בית ספר בבית. הגישה הזו מאוד נפוצה בחו"ל, בעיקר בקרב משפחות נוצריות אדוקות בארה"ב, אבל בהחלט גם בקהילות אחרות. הילדים לומדים על פי מערכת שעות, בחדר שמיועד ללמידה, כאשר אחד ההורים ו/או אנשים חיצוניים מתפקדים על תקן מורים. משפחות כאלו בוחרות על פי רוב תוכנית לימודים (קוריקולום) מתוך היצע שקיים בשוק המקומי (לרוב מפותח על ידי אנשים פרטיים, על פי עקרונות של בתי הספר במדינה) ומלמדות על פיו. האמצעים במקרים רבים מגוונים, יצירתיים ומשחקיים יותר ממערכת החינוך הקיימת, אבל תוכנית הלימודים נקבעת מבחוץ והלמידה מוסדרת ורשמית.

UnSchooling- גם כאן, השם די קולע למהות השיטה. לא-בית-ספר. אין מערכת שעות, אין כיתות, אין יחסים של מורים ותלמידים ואין תוכנית לימודים מוכתבת מראש. הלמידה מתבצעת בהובלת הילדים, באופן חופשי ובהתבסס על הסביבה המציאותית המקיפה אותם בחיי היומיום בבית. ההורים שם כדי לסייע, לתמוך ולכוון אם מתבקשים.

כמו ברוב המקרים בהם מדובר על שני קצוות מנוגדים, בינהם יש רצף גדול ומשחק גדול של מינונים. רוב המשפחות שאני מכירה בארץ נמצאות קרוב יותר לקצה ה- unschooling, אבל איפשהו על הטווח, ולא בקצה.

אחרי שלוש שנים של חיפוש מתמשך אחרי מקומנו על הרצף, אני יכולה להגיד שגם בנושא הזה, כמו בעניין השגרה והחברים, החיים שלנו דינמיים. נכון להיום, גם אנחנו קרובים יותר לצד ה- unschooling שעל הרצף. רחוק מאוד מהמקום בו התחלנו את דרכינו.

כמובן שכשרק התחלנו את דרכנו בחינוך הביתי, עם ילדונת בת שנתיים וחצי ותינוק בן פחות מחודש, לא היו לנו שיעורים, מחברות או ספרים. ההבדל המרכזי נעוץ עמוק עמוק בתפיסת האחריות. בתקופה ההיא היה לי ברור שאני אחראית על הלמידה. שאני צריכה להתלבט, לחשוב ולבחור מה הם הדברים שראוי ו/או נחוץ להם לדעת. היה לי ברור שאני אלמד והם ילמדו. ואם אני לא אדע? אמצא מישהו אחר שיודע, והוא ילמד. דבר אחד כל כך חשוב לא הבנתי. למידה והוראה הם שני דברים שונים. לגמרי. זה שאני רוצה, מתכוונת או אפילו יודעת ללמד, ממש לא רלוונטי. כי למידה מתרחשת בפנים. היא חייבת לבוא מפנים, לעבור תהליך בפנים ולפעמים, רק לפעמים, בסופו של דבר היא גם תצא החוצה. כי כולנו רוצים לדעת. סקרנות, צמא לידע ולהבנה, הם צרכים אנושיים בסיסיים להפליא. כמו הצורך ללמוד ללכת או לדבר.

האמת שאת המידע המפתיע הזה, הבנתי כשחזרתי ללמוד בעצמי. הילדים היו עוד קטנים, ואני הייתי כל כך רגילה לדפוסי החשיבה החינוכיים שהכרתי, שגם את השיעור הזה לא יכולתי ללמוד מבחוץ. הייתי חייבת ללמוד אותו על בשרי. עם הזמן גם מצאתי לו עוד ועוד תימוכין מחקריים (והספר הזה, ממנו ציטטתי, הוא רק קצה קצהו של הקרחון).

בתוך התהליך הזה, הילדים שלי מוסיפים לי כל יום עוד ועוד שיעורים. איך ניסיתי ללמד אותם משהו ושומדבר לא נכנס, וכמה חודשים אחר כך הם באו, שאלו משהו, שיחקו במשהו, ופתאום ידעו? איך הם שואלים על דברים שבכלל לא עלה על דעתי שיעניינו אותם? איך הם מוצאים מורה כשיש משהו שמעניין אותם מספיק? איך פתאום כשהם צריכים ידע מסויים לחיי היומיום שלהם, הם מוצאים דרך ללמוד אותו? היום אני בטוחה יותר מאי פעם שהילדים שלי ילמדו לקרוא, לכתוב, חשבון, מדע ועוד המון המון דברים גם בלי שאני אשכנע אותם, בלי שאני אזום את זה, בלי שאני אהפוך את זה לאטרקטיבי. כי ללמוד, לדעת משהו חדש, להצליח משהו שלפני רגע לא הצלחת, זה אטרקטיבי. פשוט ככה.

אני מאמינה מכל הלב שמכל דבר בעולם אפשר ללמוד. מתוך תחומי העניין הספציפיים שלהם, יעלה ואמיתי לומדים חשבון, עברית, אוריינות, ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, כישורי חיים, גיאוגרפיה, היסטוריה, ספרות וכל "מקצוע" אחר שקיים במערכת השעות המקובלת.

אז בעצם, אם הלמידה היא שלהם- אני לא חלק מהלמידה?

גם כאן, התפקיד שלי במערכת הזו הוא מאוד דינמי. היום אני רואה את התפקיד שלי כמתווכת. אני עוקבת באדיקות, בעניין רב ובהמון הנאה אחרי תחומי העניין של הילדים, אחרי דרכי הלמידה שלהם, אחרי ההעדפות והבחירות שלהם. אני מנסה להתאים את הסביבה הביתית (וגם החיצונית, לפעמים) ככל האפשר כך שתאפשר להם להפיק את המקסימום ממה שמעניין אותם. אני מחפשת חומרים רלונטיים (משחקים, ספרים, מצגות, סרטים, אביזרים) ומציגה אותם בצורה נגישה, זמינה ומזמינה, אני מציעה להם לחפש איתי. אני תמיד זמינה לענות על שאלות, ואם אני לא יודעת לענות עליהן- לחפש יחד איתם את התשובות (על ידי פניה לאדם נוסף, חיפוש בספרים או ברשת וכו'). אני משתדלת ככל האפשר להוות עבורם דוגמה ומודל ללמידה מתמדת ולחקירה עצמאית.

הרבה מילים גבוהות ודיבורים באוויר יש ברשומה הזו. כבר כתבתי בהתחלה שזה נושא שמאתגר אותי לדבר עליו. כי זה כל כך בוער לי בעצמות. ברשומה הבאה אני מבטיחה להוריד את הדברים קצת יותר לקרקע. עם דוגמאות מאוד מבוססות על חיי היומיום שלנו, שמלאים בלמידה כזו בדיוק, מזדמנת. אחריה עוד שתי רשומות נותרו לסוף חודש החינוך הביתי בבלוג- רשומה על פרוייקט למידה מעניין של משפחת חינוך ביתי, ועוד רשומת אורח נהדרת במיוחד על חינוך ביתי בגילאים גדולים יותר, ממקור ראשון.

אתן נהנות מהסדרה בינתיים? יש עוד נושאים שהייתן רוצות לקרוא עליהן בתחום של החינוך הביתי? עוד שאלות או בקשות? אשמח מאוד לקרוא, במייל או בתגובות!

מאחלת לכולנו לצלוח בשלום את השבועיים האחרונים של אוגוסט, שאפילו בתוך החינוך הביתי, מרגישים לגמרי לגמרי משוגעים…

זמן לעצמי

חיינו בחינוך ביתי- פרק שני.

בפרק הראשון נרגענו, הילדים לא מבודדים בחדרים חשוכים, ואפילו יש להם די הרבה קשרים חברתיים. עדיין לא רגועים? מוזמנים לרשומה הראשונה בסדרת הג'ירף בחנ"ב- "אבל מה עם חברים?". אז הילדים מסודרים (טוב, מבחינה אחת, מבטיחה שעוד נחזור לעניין הלימודים), אבל מה עם ההורים?

אני חושבת שכאן אפשר לחלק את השאלה הכללית של "אבל איך מסתדרת?!" לשתי שאלות נפרדות (וחצי), דומות אבל מאוד שונות. השאלה הראשונה היא "איך את מוצאת זמן לעצמך?". השנייה היא השאלה המובלעת, זו שלפעמים לא נעים לשאול בקול, אבל לשמחתי, היא נהיית יותר ויותר אפשרית בשיח, והיא "איך את לא משתגעת??"

אני חושבת שבסך הכל, התשובות שלי לשאלות האלו לא כל כך שונות מהתשובות של אמא ממוצעת עם שני (או אחד, או שלושה, או יותר. מתי הן מספיקות?!) ילדים. למרות שזה נשמע כל כך "אחר" ואפילו קצת אקזוטי, גם הורים בחינוך ביתי פשוט לומדים להיות מג'נגלים מיומנים כמו שלהורים אין ברירה אלא להיות. בעזרת הרבה דברים קטנים, די פשוטים וטריוואליים, אבל כאלו שלוקח זמן להבין בעצמך, שלמדתי לאורך הדרך.

מתי יש לך זמן לעצמך?

יש אמא אחת בחינוך ביתי, שרית זיק-חייט, שמצליחה לכתוב את כל התהיות, הדילמות והמחשבות יותר טוב מכולן. לצערי אין לה בלוג (טוב, לא מדוייק. יש לה בלוג שהוא בעצם עיתון משותף של כותבים בנושא חינוך ביתי. הנה, כאן- תוצרת בית), אבל יש ציטוטים שלה שמלווים אותי לאורך כל הדרך. בהקשר הזה, היא כתבה בתוך כתבה מלאת תובנות: "באופן מודע או שלא החלפתי קריירה אחת באחרת, והתחלתי לעבוד באמהות ובחינוך ביתי".

קצת מחוץ להקשר של הכתבה, המשפט הזה נחקק אצלי גם בתחום של ה"זמן לעצמי". כי אם העבודה שלי היא להיות אמא בחינוך ביתי (ולא, זאת לא עבודה, ממש כמו בכתבה, אבל בהקשר הזה- זה דווקא עוזר), אז חייבים להיות לי גם "חיים" מחוץ ל"עבודה". היה לי קשה להתייחס לזה ככה בהתחלה, כי באמת, להיות עם הילדים שלי זה הכי "חיים" שאפשר, וזה גם כיף.

החיים עצמם

אבל למדתי שגם מזה חייבים הפסקה, ולמדתי לקחת אותה לעצמי.

נכון להיום יש לי בוקר אחד בשבוע שהילדים מבלים אצל מרתה (עליה סיפרתי ברשומה הקודמת) ואני פנויה לסידורים, זמן בלוג, עשייה לעצמי או קפה חם ושקט. זה התחיל מבוקר של עבודה- המשכתי לעבוד בוקר בשבוע בבית הספר בו עבדתי לפני המעבר לחינוך הביתי. בהמשך החלטתי לעזוב את העבודה, אבל להמשיך את הבוקר החופשי. אחת ההחלטות המוצלחות.

קפה חם. והשראה

בנוסף, אחר הצהריים, כשבח"ל חוזר מהעבודה, לרוב הוא תופס פיקוד.

לאט לאט, ככל שהילדים גדלים, זה נעשה יותר קל. בשנה האחרונה הצלחתי לחזור לקרוא ספרים, ואפילו ללכת לשיעורי פילאטיס אחה"צ פעמיים בשבוע, ומידי פעם לצאת בערב עם חברות, וגם ללמוד, ולכתוב בלוג. וכל זה עם בנזוג שהוא רופא מתמחה, כלומר, לא נמצא בממוצע שני לילות בשבוע (תורנות לילה היא 26 שעות רצופות, אחריהן הולכים לישון).

לומדת. באחת ההרצאות הטובות

ככל שהם גדלים אני גם מצליחה לעשות יותר דברים כשאני עם הילדים, דבר שפעם היה לגמרי בלתי אפשרי. לדבר עם חברה בזמן שהילדים משחקים, לכתוב ביומן השמח שלי בזמן שהילדים עסוקים במשחק, לתכנן תוכניות לבלוג ועוד.

דברים שקורים כשאמא עסוקה

ועוד דבר, שאני יודעת שלא נפוץ בקרב משפחות חינוך ביתי אחרות בהן נתקלתי- הילדים שלנו הולכים לישון מוקדם. הם גם קמים יחסית מוקדם (במיוחד אמיתי), אבל בערב יש לנו שקט. אני לא אמא "זורמת" בנושא השינה (ובעוד נושאים, אבל במיוחד בנושא הזה), כי הזמן הזה הוא האוויר לנשימה שלי, והוא בהחלט מאפשר לי להיות אמא טובה יותר. יש כאלו שמעדיפים שכולם ילכו לישון מאוחר ולקום לבד מוקדם בבוקר, יש כאלו שמצליחים לתפקד כשהילדים נחים בצהריים (אם הם נחים בצהריים)- אצלנו הערב הוא שלנו. לפחות עד שהילדים יגדלו…

ומה עם הקריירה?

זאת ה"חצי שאלה", שתמיד מתחבאת בין השאלות האחרות. כרגע אני לא אתייחס אליה מהפן הכלכלי (למרות שאני יודעת שגם הוא מסקרן, אולי בהזדמנות אחרת). אבל מפן האמהות וההגשמה העצמית- כן, זה אומר שנכון לעכשיו, החינוך הביתי הוא ה"עבודה" היחידה שלי. אני לא עובדת בעבודה נוספת שמקבלים עליה משכורת. נכון להיום, אני מאוד שלמה עם ההחלטה הזו ולא מחפשת הזדמנויות לחזור לעבוד בעבודה הקודמת שלי. מאמינה שיום יבוא וזה ישתנה במידה מסויימת, אבל עד אז, לנו זה מתאים.

ומה לגבי הורים אחרים בחינוך ביתי? כמו שהתחלתי לרמוז ברשומה הקודמת, אצל כל משפחה זה אחרת. אין מודל אחד נכון לחינוך ביתי. כל משפחה מוצאת את התמהיל הנכון לה. יש אמהות עובדות בחינוך ביתי. יש אפילו הרבה כאלה. יש גם אבות שנמצאים עם הילדים בחינוך הביתי לאורך רוב היום, או בחלק מהשבוע. יש עצמאים שעובדים יחד עם הילדים לידם, יש שכירים שעובדים במשרות חלקיות ומוצאים פתרונות בשאר בזמן- סבתות, עזרה בתשלום, ברטרים עם משפחות אחרות בחינוך ביתי ועוד. הורים בחינוך ביתי מוכיחים לי בכל מפגש מחדש את הפתגם הידוע "כשיש רצון, ישנה גם דרך".

סבתא. אין כמו סבתא

איך את לא משתגעת כל היום?

זו כבר שאלת אחרת. בשבועות הראשונים אחרי שיעלה יצאה מהגן ונשארה בבית, קרה לנו דבר שקורה הרבה פעמים בחופש הגדול- היה לנו קשה. היה כיף, אבל היה ממש קשה. עם הזמן גיליתי שזו תופעה מוכרת. הרגלים הם דבר שקשה לשנות. לאט לאט, כשבנינו לעצמנו שיגרה, גם אם סוג מאוד דינמי של שיגרה, בנינו לעצמנו גם הרגלים חדשים. וזה נהיה קצת יותר קל. יש לנו ימים קשים. יש רגעים שאני לגמרי משתגעת. יש גם ימים שאני משתגעת כל היום. אבל לרוב- לא. לרוב אני נהנית מהשגרה הלא שגרתית שלנו, ומהזמן שלנו יחד. יש דברים שעוזרים לי בזה:

  • הכי הכי חשוב- לעשות יחד דברים שגם אני אוהבת. אני כל הזמן מנסה לשים לב לדברים שמעניינים את הילדים, להיות קשובה, לראות לאיזה נושא הם פנויים עכשיו, לזהות את הזמן הנכון לכל דבר. גיליתי שאם בתוך כל זה אני שוכחת להקשיב לעצמי, אני בהחלט כן משתגעת. קלישאה, אני יודעת, אבל האמת היא שזה פשוט עובד. אני משתדלת למצוא פעילויות שהן באמת כיף גם בשבילי. אני לא מדברת רק על פעילויות היצירה (שרובן כיפיות מאוד עבורי. אני אוהבת יצירה. ממש :), אלא גם על פעילויות שהן פחות בתוך "אזור הנוחות" שלי. נניח, אני לא אוהבת ללכת לבריכה עם הילדים (מתה. מפחד. היסטרית ברמות בנושא המים. אין לי מושג למה, אבל זה המקום היחידי שאני ממש ממש בלחץ עם הילדים. ואני דווקא אוהבת לשחות. מאוד. באמת שאין לי הסבר לסיפור הזה). אז אני בוחרת מתי ללכת, עם מי, ומה לקחת כדי שיהיה לי יותר קל, נוח וכיף.
בבריכה, ואפילו נהנית מזה

כנ"ל לגבי פעילויות הוצאת אנרגיה או משחק באמא ובבובה. אני לא חייבת לאהוב כל משחק שהם אוהבים, אבל אני כן מנסה למצוא את התנאים בהם זה יהיה כיף גם לי. ולפעמים אני גם אומרת לא, ומשתדלת גם לא להרגיש אשמה לגבי זה. לא, לא מתחשק לי להיות סבתא של הבובה-תינוקת שלך ב-7:00 בוקר. פשוט לא. וזה בסדר.

  • להבין את המניעים שלי. אחד הכלים החזקים שלמדתי מהתקשורת המקרבת. יש רגעים שאנחנו עושים משהו יחד, זה יכול להיות משהו שגרתי כמו להאריך קצת את טיול הבוקר או לעצור באיזו נקודה להתעמק במשהו. ופתאום, בלי סיבה נראית לעין, אני מתעצבנת. אותו אירוע בדיוק, בבוקר אחר, היה עובר בכיף, אבל פתאום- משהו לא עובד. למדתי לעצור ולנסות לזהות את הטריגר. למדתי שאם יוצאים לטיול בוקר (של הלו, שמחייב אותנו לצאת לטיול בוקר כל בוקר, לא משנה על איזה צד קמתי) משעה מסויימת, אני פשוט צריכה לקחת איתי כוס קפה TO GO, וכל הטיול נראה אחרת. למדתי כשחם מידי לא להתקרב לאזורים אטרקטיביים מידי. כשאני מקבלת החלטות בדרך (לא בהכרח מילולית, בדרך…טיול הבוקר הוא פשוט דוגמה ממש קלה ומועדת לפורענות עבורי, כל כך לא טיפוס של בוקר), למדתי לשאול את עצמי למה. לא תמיד תוך כדי, הרבה פעמים בדיעבד, אבל זה כן משפר את הפעמים הבאות. למה הרשיתי לילדים היום לטפס על המקלט למרות שבדרך כלל אני לא מרשה? ולמה התמרמרתי על עצמי אחר כך? כשאני מודעת יותר לצרכים שלי בתוך הסיטואציה, קל יותר למנוע את המשברים לפני שהם קורים. כמובן שזה לא תמיד עובד, אבל לשפר את הסטטיסטיקה זה גם משהו.
להבין מה מפעיל אותי
  • להסתכל על התמונה הגדולה. בתוך השגרה הכל כך כל כך עמוסה, מאוד מאוד קל לשכוח למה בעצם אנחנו עושים את זה. למה זה טוב, כל האינטנסיביות הזאת? גילינו שכדי לשמור על השפיות, אנחנו חייבים לזכור מידי פעם לעצור ולשאול את עצמנו למה. להזכיר למה בחרנו בחינוך הביתי, למה אנחנו מאמינים שזה נכון לנו וכמובן שלהם. מהם הדברים שחשובים לנו בחינוך? איזה מן הורים אנחנו רוצים להיות? איפה נכון לנו להתגמש עכשיו (נניח, קצת יותר זמן טלוויזיה בשעות החמות של הקיץ) ועל מה אנחנו לא מוכנים להתפשר. כשהמטרה ברורה, הרבה יותר קל להאמין גם בדרך. ובכלל, כשמאמינים בדרך, הכל יותר קל. המשברים שמבפנים, השאלות שמבחוץ.
  • לא לוותר על עצמי. כמו שכתבתי קודם- למצוא זמן לדברים שהם נטו שלי, זה הכרח מבחינתי. בתקופות מאוד עמוסות, כשאני לא מצליחה להגיע מספיק לדברים "שלי", הפתיל שלי מתקצר פלאים. כשיש דברים שאני מאוד רוצה לעשות ולא מצליחה או מספיקה, אני מתוסכלת, וזה בהחלט מקרין על הילדים. כשאני באמצע תהליך עם עצמי וצריכה להפסיק אותו באמצע- יש לי הרבה פחות ממני לתת לילדים. שילוב של להכיר את הצרכים שלי, לזהות את נקודות השבירה לפני שהן מתפוצצות ולמצוא פתרונות זמינים, מאפשרים לי להקטין את הפעמים שזה קורה, כל פעם קצת.
מקום משלי- קיר ההשראה שלי בבית הישן

מסתבר שיש לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה, על אמהות, חינוך ביתי, ומה שביניהם. אבל נראה לי שזה מספיק לפעם אחת, לא?! מה אתן עושות כדי לא להשתגע? מה עוזר לכן לשמור על ה"אני" בתוך כל טירוף האמהות, השגרה, החום הזה? מחשבות, הצעות ושיתופים יתקבלו בהרבה אהבה.

בשבוע הבא ממשיכים עם הסדרה "ג'ירף בחנ"ב", עם קצת-הרבה-מאוד מחשבות על למידה. תיבת התגובות והמייל שלי פתוחות לעוד שאלות, בקשות והצעות, בנושא החינוך הביתי ובכלל. ימים קרירים!

אבל מה עם חברים?

בתקופה האחרונה הגיעו אליי, מכל מיני מקומות, הרבה שאלות בנושא החינוך הביתי שלנו. בסדנת בלוגרים (נהדרת!) שהשתתפתי בה, התבקשנו לכתוב אחד לשני שאלות שקשורות לנושא הבלוגים שלנו. מתוך 10 שאלות, נשאלתי 10 שאלות שעוסקות בחינוך הביתי. מחיפוש קצר בבלוג, כתבתי עד היום שתי (!!) רשומות שעוסקות נטו בנושא החינוך הביתי, ועוד מספר פוסטים שמזכירים את הנושא "על הדרך". אז שתי הרשומות האלו הן בהחלט מקום נחמד להתחיל להבין על מה מדובר-

הראשונה על המסע שלנו לעבר החינוך הביתי

והשנייה על השגרה החנ"בית שלנו אי אז (הרשומה פורסמה בתאריך 24/8/15, יום השנה הראשון שלנו למעבר לחינוך ביתי)

אבל החלטתי שלאור כל השאלות, יחד עם התקרבותו של יום השנה השלישי שלנו למעבר לחינוך ביתי (כלומר, היום בו נתחיל את שנתנו הרביעית בבית)- חודש אוגוסט בבלוג יוקדש כולו לרשומות על החינוך הביתי שלנו. לא על עקרונות ותיאוריות של החינוך הביתי (בשביל זה גוגל מספיק), אלא על החוויות, המחשבות, הפתרונות והתובנות שלנו. כמו שכתבתי בסוף הרשומה הקודמת- אשמח לקבל עוד שאלות שמעניין אתכן לקרוא עליהן, בתגובות או במייל. מבטיחה להשתדל להתייחס לכל שאלה. ועכשיו- מתחילים!

השאלה הראשונה ששואל אותי כמעט כל אדם ששומע לראשונה על החינוך ביתי היא "אבל מה עם חברים!???!". ממש ככה, עם כל סימני השאלה וסימני הקריאה שאחרי השאלה. כמובן שיש לשאלה מגוון ניסוחים, כמו למשל "את מבודדת אותם", "לא משעמם להם בבית כל היום?", "אני חושב שילד צריך חברים", "איך הם ילמדו להסתדר בעולם האמיתי?" ועוד דרכים שונות להגיד את אותו הדבר. כל השואלים מדמיינים את החינוך הביתי פחות או יותר באותה צורה, קצת כמו בסרט הנורא "האחרים" (לצערי, סצנת החנ"ב הקולנועית הזכורה לי ביותר), אנחנו נוטים לדמיין ילד אחד, שניים או שלושה אחים, לומדים בחדר סגור, עם ווילונות מוגפים, עם משמעת נוקשה וכמובן שללא חברים.

במציאות, התמונה, כמובן, שונה.

*חלק מהתמונות ברשומה מטושטשות, בכוונה, על מנת לשמור על פרטיות המצולמים שאינם ילדי הפרטיים. עמכן הסליחה.

ילדי חינוך ביתי, כמו כל ילד, כמו כל בנאדם (וגם רוב בעלי החיים האחרים) זקוקים לחברה. על העובדה הזו אין וויכוח. במציאות שלנו, לפעמים, הייתי שמחה לקצת יותר "לבד". כי רוב הזמן, אנחנו מוקפים באנשים.

קודם כל, יש לנו אחד את השני:

משפחה היא 'יחד' גדול ומשמעותי מאוד. ליעלה ולאמיתי יש עולם משלהם, שמתרחשים בו דברים מופלאים, לגמרי ביניהם. הם רבים, ה-מ-ו-ן, הם הולכים מכות, הם משלימים, הם ממציאים, הם מדברים, הם חולקים חוויות וחפצים וגם תשומת לב של אנשים אחרים. גם אם אין אחים (בתשובה לקוראת היקרה ששאלה אותי אם לדעתי אפשר לעשות חינוך ביתי רק עם ילד אחד)- הורים הם בני אדם. הורים הם חברה משמעותית. אנחנו גם חברים למשחק, פרטנרים לתרגול כישורים חברתיים ובני אדם שלפעמים כיף להיות איתם, באופן כללי. וכלב. כמובן. החברה הכי טובה שיש. כפרעליו.

מעבר למשפחה הגרעינית, אנחנו מוקפים במשפחה מורחבת. יש לנו זכות גדולה. אנחנו נפגשים עם המשפחה המורחבת בכל הזדמנות, גם באמצע שבוע, גם בשעות הבוקר, בימים חופשיים אקראיים או בחופשות מתוכננות. כשלמישהו יש זמן, אנחנו זמינים, וזוכים ככה להרבה יותר משפחה מלפני זה. הדודים, בני הדודים, הסבים וגם קרובי משפחה קצת יותר רחוקים, כולם דמויות מאוד משמעותיות בחיים של הילדים. כמובן ש"המשפחה" הזו כוללת טווח גדול מאוד של גילאים- מתינוקות קטנטנים, דרך "קבוצת השווים", צעירים, מבוגרים וגם זקנים:

החיים מבטיחים גם לא מעט מפגשים עם מבוגרים אחרים. שכנים, בעלי מקצוע ובעלי תפקידים הם חלק משגרת יומם של הילדים. ליעלה יש חיבה מיוחדת לסבתות, והיא מכירה את כל הנשים בקיבוץ על שמן, מקום מגוריהן, הקשרן המשפחתי והעדפותיהן. אמיתי מכיר מקרוב את כל בעלי המקצוע, ומוכן להחליף בכל רגע נתון את הגנן, האינסטלטור או הדוורית של הקיבוץ, שרק יתנו לו הזדמנות.

כמובן שכל הנ"ל לא מחליף חברים. לכל אחד מהילדים יש את החברים הקרובים:

איתם אנחנו נפגשים (עם חלקם אחרי הצהריים, ועם חלקם, המחנ"בים, גם בבקרים) לעיתים קרובות ומבלים יחד שעות ארוכות. בין החברים האלו יש חברים שמבלים את בקריהם בגנים, וכאלו שנשארים בבית:

בהתאם לעונה (כלומר- בקיץ מעט, בשאר השנה הרבה), אנחנו נפגשים גם בקבוצות יותר גדולות, במה שמכונה "מפגשי חינוך ביתי". לרוב, קבוצות חינוך ביתי מתקבצות סביב איזור גיאוגרפי מסויים, נפגשות בקביעות ומארגנות יחד פעילויות. כמעט בכל הארץ יש התארגנויות קבועות של הורים וילדים במגוון גילאים. התמזל מזלנו להיות חלק מקבוצת חינוך ביתי נפלאה ממש באזורנו, ואנחנו מבלים יחד המון. במהלך השנה התארגן חוג יוגה שבועי משותף:

שהמשיך למפגש קבוע ביער הסמוך:

בנוסף נפגשנו באופן קבוע בוקר נוסף במיקום משתנה- משק החי של הקיבוץ שלנו, ספריה אזורית, מעיין נבחר, ולפעמים אפילו באחד הבתים:

עוד הרבה דברים קורים בקבוצות החינוך הביתי שלנו ומסביבנו. סיורים, מפגשי נושא, חוגים, טיולים, חיבורים מיוחדים של ילדים והורים, קהילות שנוצרות. עם כל החברה שיש מסביב (וכמו שרואים ברשומה הזו, יש הרבה), אין ספק שקבוצות המפגש הן הבסיס החברתי של החינוך הביתי, לילדים וגם להורים. במפגשים עצמם קורים דברים מדהימים באמת. חבורה של ילדים שמתרוצצת ביער, עם שילוב מדוייק ככל האפשר (שכל מפגש מתכווננן ומתדייק עוד קצת) של השגחה וחופש פעולה. הילדים יוזמים פרוייקטים (לפעמים גם ההורים), מקימים עולמות, פותרים קונפליקטים ובעיות טכניות. הרבה מאוד מהרעיונות שלי על למידה מגיעים בתצפיות במפגשים האלה:

וחזרה ללו"ז שלנו- עוד בוקר אחד בשבוע הוקדש לחוג קרמיקה, שבו בילינו לרוב עם ילדים קצת יותר גדולים, וגם קיבלנו טיפול תחושתי מושלם לאמיתי ולאתגרי הוויסות הגדולים שלו:

בסביבות אמצע השנה, המורה שלנו לקרמיקה פתחה קבוצת אחה"צ לבני ובנות שכבת הגיל של יעלה, והיא עברה לחוג אחה"צ, בעוד אמיתי ואני המשכנו לבקר בחוג הבוקר. בזמן שאנחנו היינו בחוג, היא בילתה עם דודה בחוג תנועה לפנסיונריות של הקיבוץ ונהנתה מכל רגע.

במקביל לחוג הקרמיקה, יעלה הצטרפה בשעות אחר הצהריים גם לחוג אמנות, וזו ללא ספק הייתה השעה הכי הכי אהובה עליה לאורך כל השבוע. יצירה חופשית אבל עם הכוונה ועזרה כאוות נפשה, בחברת ילדות בנות גילה ובוגרות יותר, עם מורה שהיא מעריצה.

פעילות קבועה אחרונה נוספת שליוותה אותנו לאורך השנה היא הבוקר של הילדים עם מרתה. מרתה היא מטפלת, שמטפלת בילדים במסירות ובאהבה כבר שנתיים, בוקר אחד בשבוע, 5 שעות של כיף, של טיולים, של גישה קצת אחרת משל אמא, ובחלק מהזמן, גם של זמן משותף עם ילדים אחרים.

בוקר יוגה, בוקר קרמיקה, בוקר מפגש, בוקר מטפלת, כך יצא שהשנה היה לנו במהלך השבוע רק בוקר אחד לגמרי נטול תוכניות, שיכולנו לתכנן בספונטניות, לתמרן בין סידורים הכרחיים, פעילויות בית מפתות ומפגשי חברים מצומצמים.

האמת? זה היה לי קצת עמוס מידי. לקראת תכנון הלו"ז לשנה הבאה, הבטחתי לעצמי לצמצם קצת, ולהשאיר לעצמנו קצת יותר זמן חופשי מתוכניות. אבל נראה לי שהתיאור השבוע הזה, שהתרחש ממש ככה כמעט כל שבוע לאורך השנה החולפת (מלבד, כמובן, מחלות ואירועים מיוחדים), ממחיש די טוב את הרעיון המרכזי- לילדי חינוך ביתי יש חברה. יש להם הרבה חברה, מגוונת, רב-גילאית (עקרון קריטי בעיני בחיים בכלל, וגם על פי עקרונות המונטסורי) ומתווכת. המפגשים בעלי מסגרת קבועה פחות או יותר של זמן ושל אנשים, אבל גמישים מאוד בתוכן, במשך (בהתאם לבחירה של כל משפחה. כבר קרה שבילינו במפגש חצי שעה וקרה שבילינו במפגש 6 שעות רצופות, בהתאם לצרכים המשתנים של כל אחד מבני המשפחה) ובחוויה. כל אחד מהמפגשים הללו בפני עצמו הוא כר נרחב ללמידה מזדמנת, מעשירה ומרחיבת אופקים.

ולמי שתוהה לגבי ההמשך, אני כמובן לא יכולה להעיד מנסיוננו האישי, אבל מהמתרחש סביבנו, לקראת גיל ההתבגרות, ילדי החינוך הביתי מתחילים להפגש במפגשים נפרדים מההורים ומהאחים הקטנים, במקביל לקשר עם הקהילה (חוגים וקבוצות על פי תחומי עניין, כמו אצל בני נוער "רגילים"), ויוצרים לעצמם בסיס איתן ל"קבוצת השווים", שלה תפקיד משמעותי כל כך בגיל ההתבגרות.

זה לא אומר שאין קשיים. הבטחתי בסדרה הזו להיות כנה, ולדבר על האמת כמו שהיא, בשבילנו. אז האמת כוללת גם קשיים.

לבחור בחינוך ביתי, במיוחד בגילאים הצעירים, אומר לקחת אחריות כמעט בלעדית על חיי החברה של הילדים. אני (כלומר אנחנו, אבל לצורך נוחות הכתיבה- "אני") אחראית למצוא את קבוצת החינוך הביתי האזורית שלנו, אני אחראית לנסוע ולהסיע, לפעמים נסיעות ארוכות למדי (חלק מהחיים בפריפריה…), אני אחראית לטפח ולהשקיע בקשרים עם החברים שבבוקר הולכים לגן, כי המפגשים לא נרקמים מעצמם בזמן החצר, אני אחראית לזהות את הצרכים החברתיים של כל אחד מהילדים בכל תקופה נתונה ולנסות למצוא להם מענה.

האתגר הזה, של זיהוי הצרכים ואיזון הצרכים השונים של בני הבית, הוא, באופן כללי, האתגר הגדול ביותר בחינוך הביתי בשבילי. יש ימים שאמיתי צריך לבלות בשקט עם ספרים ומוזיקה, ויעלה משוועת לבילוי עם חברים. יש ימים שאני רק רוצה להיות בבית ואמיתי משתוקק למשחק השתוללות בחוץ עם חברים. ויש ויש. הסוד הוא בזיהוי ובאיזון. וזה בכלל לא כל כך קל.

ויש גם את הספקות. אולי הוא 'ככה וככה' בגלל שהוא לא בגן? אולי היא לא עושה 'את זה' בגלל החינוך הביתי? היתרון שיש לי, בגלל שיעלה הייתה בגן בעבר, הוא שאני יודעת שיש הרבה דברים שהם פשוט שלה. הם משתנים עם הגיל, אבל בבסיס- יש לה אופי. והאופי הזה נשמר גם בגן וגם בבית. ואחרי שנוכחתי בזה במו עיני עם יעלה, אני מספיק בטוחה בזה גם לגבי אמיתי. כמו ב"דלתות מסתובבות", אני אף פעם לא אוכל לדעת "מה היה קורה אילו", אבל אני כן יכולה לדעת בוודאות שבמקום שבו אנחנו נמצאים היום לשניהם יש בהחלט מספיק חברה, חברויות עמוקות ואמיצות וגם חברויות שטחיות ומהנות, מגוון גדול של אנשים להאמין בהם וללמוד מהם על העולם, ובעיקר- ששניהם בסך הכל הכללי, צומחים, מתפתחים ומאושרים.

אז מה אתם אומרים? מה זה באמת "מספיק חברה"? עלו לכן עוד שאלות בעקבות קריאת הרשומה? מחשבות? אשמח מאוד לקרוא ולהתייחס להכל בהמשך הסדרה- "ג'ירף בחנ"ב". ברשומות הבאות אספר קצת על איפה אני בתוך כל החינוך הביתי הזה, איך אני אלמד את הילדים שלי משוואות בשני נעלמים (ספוילר- אני לא) ואיך הם ילמדו באוניברסיטה. יהיה מעניין…

10 פעילויות קלילות במזגן

חם. כל כך כל כך חם. כל מה שמתחשק לי לעשות זה להדליק את המזגן ולא להתרחק ממנו לעולם. באופן כללי, מתחילת יוני ועד סוף ספטמבר, החלקים היצירתיים שבמוח שלי מתמקדים בעיקר במציאת רעיונות חדשים ל"מה עושים היום במינימום מרחק מהמזגן". אין לי כוח להיות יצירתית מידי, אין לי כוח "להפגיז" בפעילויות, אין לי כוח לצאת לקנות דברים שאין לי בבית (גם לצאת לדואר זו יציאה), אין לי כוח לנסוע למקומות אחרים שיש בהם מזגן. חם לי. אני רק רוצה לעשות בתוך הבית פעילויות פשוטות, במינימום מאמץ ובמקסימום כיף ותעסוקה.

לפני כמעט שבועיים עברנו דירה. התחלתי, כבר שלוש פעמים, לכתוב על המעבר שלנו והתובנות שלי ממנו יופי של רשומה. אבל החום הזה מונע ממנה לצאת ממש ממש טובה, אז היא תמתין עוד קצת, ובמקומה-

10 פעילויות הקיץ הכי קלילות והכי הכי קרובות למזגן שיש

  1. מקימים תזמורת:

כל מה שצריך זה ילדים וכלי נגינה. לא חייבים כלי נגינה אמיתיים. גם כלי מטבח יעשו יופי של עבודה. התזמורת שלנו נפתחה בעקבות מתנה שקיבלנו- דיסק מוזיקה קלאסית בביצוע מכר שהוא מוזיקאי מוכשר ומצליח. דקה וחצי לתוך הדיסק, הילדים כבר הוציאו את כל כלי הנגינה שיש לנו בבית והקימו תזמורת מתחלפת.

מה עוד אפשר? אנחנו גם דפדפנו בחוברת תווים שמצאנו בבית וקצת דיברנו על משמעותם, ובהמשך השתמשנו ב-TOOB כלי הנגינה שלנו כדי להכיר כלי נגינה חדשים- חיפשנו ביוטיוב סרטונים של אנשים מנגנים בכל אחד מכלי הנגינה (בתמונה למעלה אפשר לראות את הסקסופון)- אנשים שונים וסגנונות שונים. זה ריתק את הילדים. אחרי הסרטונים הוספנו גם תפקיד של מנצח לתזמורת שלנו ותרגלנו ביצוע הוראות בלי מילים. היה מאתגר. אפשר להסתובב בבית ולהמציא עוד כלי נגינה, אפשר לזהות את כלי הנגינה בעיניים עצומות וגם להאזין יחד ליצירה קלאסית כמו "פטר והזאב".

מה צריך? במינימום- מכסים של סירים וכפות עץ. מכאן השמיים הם הגבול.

2. קמפינג בתוך הבית

אין הרבה מה להוסיף. הפעילות הכי פופלרית בכל הזמנים. כמה שמיכות או אוהל מתקפל של ממש, מזרונים על הרצפה, שקי שינה.

מה עוד אפשר? לבלות יום שלם באוהל, כולל "מדורה" וארוחות, כמו שעשינו כאן. וכמובן- לישון באמת באוהל, כל הלילה. היה חוויתי. לשחק בפנסים וצלליות, לבשל על גזייה.

מה צריך? שמיכה גדולה/כמה קטנות, שולחן, כיסאות או- אוהל מתקפל קטן, מזרונים, שקי שינה, פנסים.

3. חקירה ביתית:

אם כבר יוצאים לקמפינג, אפשר לנצל את ההזדמנות לחקור את העולם שסביבנו, בלי לצאת מהמזגן. גם בתוך הבית מסתתרים חיי טבע שוקקים. נמלים על הרצפה או אפילו ג'וקים יכולים להיות מושא נהדר לחקירה תחת זכוכית מגדלת. לא צריך להרוג אותם. חופשה קטנה בתוך קופסת פלסטיק תאפשר לילדים להסתכל עליהם היטב, ותמונות מספרים או מרחבי הרשת יוכלו להרחיב את המידע. גם במקרר יש לא מעט הזדמנויות חקירה. יעלה הציעה לחקור עגבניות שרי שמצאנו בערוגה של חברים. מה אני אגיד? זה באמת היה מרתק.

מה עוד אפשר? לחקור את הגוף שלנו- שערה, עור, וחלקים בגוף אחד של השני, כולם יראו אחרת תחת זכוכית מגדלת. גם מרכיבי מזון שונים, כמו תבלינים או קטניות, יכולים להיות מרתקים. אם אתם אמיצים, אפשר לצאת החוצה ולקטוף פרח לחקירה. אם בחרנו לחקור נמלה, הסרט Bug's Life יכול להיות תוספת נחמדה.

מה צריך? זכוכית מגדלת, פינצטה ומגש עבודה. אם חוקרים פרי או ירק, כדאי להוסיף גם סכין או מכשיר חיתוך שמתאים לידיים קטנות. ספרי מידע, תמונות או סרטונים על מושא החקירה יאריכו את הפעילות עד כמה שתבחרו…

4. בוקר סרט:

עוד קלאסיקת ילדות שלא נס ליחה. יעלה, בלשון המעטה, לא חובבת סיפורי אגדה. מאז ומתמיד דברים שסותרים את ההגיון שלה הפחידו אותה. היום היא כבר מצליחה, לאט לאט, להנות מהפחד הזה, במינונים קטנים. אמיתי, לעומתה, לא מפחד מדברים דמיוניים. הוא הבין מוקדם שהמציאות מפחידה יותר. החלטתי שזה זמן מתאים לחשוף אותם לראשונה לסרט באורך מלא. הזמנו חברים, הכנו פופקורן (לפי אזהרות ארגון "בטרם" לילדים מגיל 5 ומעלה בלבד!), פרשנו מזרונים ושמיכות על הרצפה (מוטיב חוזר?), כיבינו אורות, סגרנו תריסים וצפינו בסרט. חוויה.

מה עוד אפשר?  מזגן מקפיא וקפה קר וגדול במיוחד בשביל אמא. הילדים לא צריכים יותר מזה.

מה צריך? מחשב, טלוויזיה, דיוידי, או כל ווריאציה אחרת שמאפשר להקרין סרט, סרט מותאם לגיל הילדים (אנחנו בחרנו בסרט "לשיר", שהיה נחמד מאוד לגילאי 2.5-6 שנכחו), כיבוד, שמיכות וחברים.

5. מחזמר:

או הצגה. או רק מסיבת תחפושת. כל אחת מהאפשרויות בנפרד מספיקה לשעות רבות של הנאה. אחרי שבועות שהדיסק של ספר הג'ונגל כיכב אצלנו, צפינו (בהמשך לסעיף הקודם…) במחזמר המלא. סלסלת תחפושות של דמויות הסיפור שהרכבנו מאביזרים מרחבי הבית.

מה עוד אפשר? אפשר לתכנן הצגה של ממש. לחלק תפקידים, לכתוב טקסטים, להזמין קהל או לצלם ולהציג. עם ילדים קצת יותר גדולים אפשר להמציא סיפור משל עצמנו, עם הקטנים יותר אפשר להמחיז סיפור מוכר וידוע. לא חייבים תחפושות של ממש. עם בגדים מהארון של הילדים ושלנו אפשר ליצור יופי של תחפושות. אפשר גם ליצור תפאורה, וזה בעצמו פרוייקט של חצי יום לפחות, להוסיף פסקול, להכין כרטיסים ועוד.

מה צריך? סיפור מסגרת (אמיתי או מומצא), תחפושות בסיסיות ודימיון. ממליצה בחום לא לוותר על מצלמה.

6. פרוייקט אמנותי משותף:

אם כבר היינו בענייני תפאורה, פרוייקט אמנותי משותף הוא דרך נהדרת לבלות במזגן. פינטרסט שופע באלפי רעיונות למגוון גילאים, העדפות וחומרים זמינים. זה לא צריך להיות מסובך. בכלל. אנחנו למשל נהננו במיוחד מהכנת תפאורה ימית- התחלנו עם מסגרת של איקאה שקיבלה התאמת צבעים באמצעות וושי טייפ, בריסטול כחול מנצנץ ומגוון מדבקות. מדבקות הדגים הגדולות (מסול מנצנץ) היו להיט ואתגר מוטורי נהדר ממש. אחרי זמן מה של הדבקות, החלטנו להוסיף גם קונכיות ואבנים מהאוסף שלנו, וגם בועות מדבק פלסטי.

מה עוד אפשר? החלק הכי חשוב- למצוא מקום בולט בבית להצגת היצירה, לפחות לכמה ימים. אפשר לשלב יצירה ממוחזרת (בסגנון של תמונת ירושלים שהכנו ביום ירושלים), אפשר להכין יחד קיר תמונות משפחתיות או קולאז' דביק גדול (אחת הפעילויות החביבות עליי אי פעם, ויש לה כמה וכמה גרסאות פה בבלוג). הפרוייקט הבא שלנו- קולאז' השראה/חזון משפחתי לשנה החדשה. העיקר- יצירה בקנה מידה גדול יחסית, שמאפשר מקום לכולם.

מה צריך? מסגרת/קנווס/בריסטול/קרטון גדולים, סינרים, משטח ניילון גדול (שלא נפחד מלכלוך- ווילון אמבטיה ישן מצויין למטרה זו), צבעים, מדבקות, מספריים, דבק, שטח תצוגה פנוי.

7. יוצרים צבעים:

גם במזגן, בקיץ חייבים קצת מים. בימים שאי אפשר בכלל להיות בחוץ (כלומר, חצי יוני, כל יולי, כל אוגוסט וחצי ספטמבר…) כל הפעילויות המאוד מלכלכות שלנו עברו דירה למקלחת. לא חייבים בשביל זה אמבטיה, מנסיון. אחת הפעילויות המוצלחות הייתה משחק פשוט פשוט בערבובי צבעים. בשלוש קערות חד"פ גדולות מילאנו מים בצבעים (מי ברז עם קצת צבע מאכל). באמצעות פיפטות יצרנו ערבובי צבעים שונים בקערות קטנות, ומהמים הצבעוניים יצרנו קרח צבעוני, איתו אפשר לצייר ולשחק בפעם הבאה.

מה עוד אפשר? עם המים הצבעוניים אפשר "לירות" ברובי מים על בריסטול גדול וליצור תמונה משותפת (ע"ע סעיף 6) או להשתמש בפיפטות ולהכין רקעים לקנווסים (כמו הלב שבתמונה) או ליצירות אחרות. אפשר לקחת את הפעילות למקום אחר לגמרי, ולהוסיף למעט מים צבעוניים קורנפלור- ליצירת מעין סליים נחמד, מעולה גם הוא לערבובי צבעים. אפשר להכין בקבוקים תחושתיים וצבעוניים לתצוגה ולמשחק.

מה צריך? קערות בגדלים שונים, מים, צבעי מאכל (אפשר גם צבעים נוזליים או מסיסים אחרים. צבעי גואש, אקרילי או ידיים פחות מתאימים למטרה הזו), פיפטות (אם אין אפשר להשתמש בכוסיות קטנות), תבניות קרח.

8. כישורי חיים:

החופש הוא זמן מצויין לרכוש כישורים חדשים. הרבה מטלות שלנו נראות מעיקות ומרגיזות, ממש ממש משמחות את הילדים. התחושה הזו של "אני יכול לבד" היא תחושה משמחת מאין כמוה. על פי גישת מונטסורי, אימון בפעולות יומיומיות אמיתיות תורם רבות להתפתחות הילד. לנקות משטחים זה אחד הלהיטים הגדולים אצלנו- מראות, שולחנות זכוכית (או שולחנות בכלל), כל מה שאפשר להשפריץ עליו עם ספריי ולנגב. יעלה לאחרונה למדה להכין לי (בהשגחה) תה בבוקר, וזה משמח אותה מאוד. גם אם לא תמיד זה באמת מפחית מכמות עבודות הבית שעלינו לעשות (נניח, אחרי שהילדים מנקים את השולחן, חייבים לשטוף את הרצפה מתחתיו), תחושת ההישג, יחד עם התעסוקה הממוזגת, בהחלט שווים את המאמץ.

מה עוד אפשר? להכין דברים פשוטים במטבח- עוגת ביסקוויטים, כדורי שוקולד, פיצה פיתה (וכל מתכוני "ילדים מבשלים" לדורותיהם). לשטוף כלים (בהתחלה פלסטיק ואחרי קצת אימון גם אחרים) בתוך גיגית עם מים וסבון ואחריה גיגית עם מים נקיים. להיות אחראים על האוכל והמים של הכלב. לסדר את המיטות בבוקר. ללמוד לקפל כביסה (פעילות מונטסורי קלאסית, גם היא די חביבה על יעלה). כביסה ידנית. לערוך את השולחן לארוחה. לספר סיפור לאח הקטן.

מה צריך? רק מה שכבר יש בבית. כדאי לחפש ציוד שמתאים במידותיו לידיים קטנות- כלי מטבח קטנים, גיגיות במקום כיורים וכו'.

9. משחקים תחושתיים:

אני יודעת שזה צפוי, אבל זו מהות הבלוג, איך אפשר להתחמק מזה? תנשמו עמוק את האוויר הממוזג, תחליטו שזה לא נורא שהבית יהיה מלוכלך קצת, ותארגנו יחד פעילות תחושתית. בתפריט התחושתי בראש העמוד תמצאו המוני מתכוני לבצקי משחק ביתיים, קופסאות תחושתיות ועוד הפתעות שאפשר להכין מיד ממה שיש בבית. ממליצה בחום להתחיל מבצק משחק בסיסי או בצק חול (שני המתכונים באותו קישור), מחול אכיל למשחק (מתאים במיוחד לקטנטנים), או מחול ירח.

מה עוד אפשר? הבלוג מלא ברעיונות לפעילויות תחושתיות. החל משקיות או בקבוקים לקטנטנים ועד קופסאות, סליימים ובצקים מגוונים. עם ילדים מגיל שנתיים וחצי ועד מבוגרים, כיף מאוד להכין פעילויות תחושתיות בהתאמה אישית, על פי תחומי העניין של הילד. אפשר גם לשדרג את הקופסה התחושתית ל"עולם קטן" שמספק שעות של משחק, ממש כמו קופסת הדינוזאורים שהראנו ברשומה האחרונה.

מה צריך? מצרכים בהתאם למתכון הנבחר. מומלץ לרפד את איזור המשחק בנייר אפייה (לבצק) או בווילון אמבטיה ישן, וכן מטאטא משובח, מגב וסחבה, ליתר ביטחון.

10. מכירת חצר:

ה-להיט שלנו עד כה. אמנם היה לנו תירוץ של מעבר דירה, אבל באמת שזה היה רק תירוץ. יעלה כבר תקופה עוסקת בשאלה "איך מרוויחים כסף". אחרי הרבה דיונים בנושא, החלטנו שמכירת חצר היא דרך לא רעה להתחיל ללמוד על הנושא. החלטנו על מוטיב "הכל בשקל" וניגשנו למלאכת המיון. כל צעצוע, כל ספר, כל בובה או בגד שיעלה החליטה למסור, משמעותו היה עוד שקל פוטנציאלי לחסכון שלה. כמובן שגם אנחנו תרמנו חפצים לא מעטים לחגיגה (כמה הפתעות מגלים שממיינים). סידרנו את הכל בחוץ, אבל זה לגמרי עובד גם במזגן והודענו בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ על המכירה. לא הגיעו המון אנשים, אבל לאורך היום היו גלים, שהביאו את יעלה לסכום כסף נאה בסוף היום. לאורך כל המכירה היא ישבה גאה על כיסא המוכרת, ועסקה בספירות, חישובים ותכנונים לכסף.

מה עוד אפשר? אפשר להוסיף עוגיות או לימונדה קרה למכירה לצד החפצים או במקומם. אפשר גם למכור צמידים ושרשראות כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים, אבל אז אלמנט סידור הבית יורד מהמשוואה. אפשר לקבץ מכירות של כמה ילדים ולעשות מזה ממש אירוע ישובי. את כל החפצים הנותרים אפשר וכדאי להעביר יחד עם הילדים לתרומה לפי בחירתכם.

מה צריך? הרבה אנרגיות טובות למיון, סידור ופרידה, ושכנים טובים שיבואו לקנות.

 

זהו. עד כאן פעילויות ממוזגות ומשובחות במיוחד. לא מספיק? גם מסלול מוטורי לימים חמים יכול לספק יופי של תעסוקה ותנועה בתוך המזגן. ואם בכל זאת החלטתם להסתכן ולצאת אל החום, 5 פעילויות מים כיפיות במיוחד ירעננו לכם את היום, ואם הילדים גם ככה עם מינימום בגדים ומקסימום מים, זה הזמן לאוסף פעילויות מלכלכות במיוחד .

ואחרי שאני השתמשתי בכל הרעיונות האלו בחודש האחרון, עכשיו תורכם…איזה עוד דברים מעניינים אתם עושים במזגן?! רעיונות חדשים ורעננים יתקבלו בברכה!

יעלה מדגמנת שעמום. פעילות הקיץ הבאמת-באמת הכי אהובה עליי!

 

מחר מתחיל חודש חדש, ואיתו נפתח גם "חודש החינוך הביתי" כאן בבלוג. זה הזמן לשאול את כל מה שלא העזתן לשאול עד כה בנושא החינוך הביתי. יש לי רשימה של שאלות שכבר נשאלו (שלא תחשבו שאני מתעלמת, רק מתזמנת…) ולצידה רשימה נהדרת של רשומות על החינוך הביתי שלנו. מוזמנות ומוזמנים לשאול כאן בתגובות, או במייל, כל שאלה בנושא החינוך הביתי. מבטיחה להשתדל לענות על ה-כ-ל. שיהיה לנו חודש טוב וקריר יותר. אמן.

דינוזאורים

 

ברשומה הקודמת סיפרתי על האהבה שליוותה את אמיתי לאורך השנה השלישית לחייו. לקראת השנה הרביעית הוא גילה אהבות חדשות. לרגל יום הולדתו השלישי- מקדישה רשומה שלמה לכמה מהפעילויות הנהדרות שעשינו בתקופה האחרונה לכבוד האהבה החדשה שלו- הדינוזאורים.

מה יש בהם, בדינוזאורים, שקוסם לכל כך הרבה ילדים? ההתלהבות של אמיתי מדינוזאורים החלה אחרי שצפה בפרק הראשון של התוכנית הנוסטלגית "היה-היה". בעיניים של שנת 2017, התוכנית הזאת היא בעייתית בכל כך הרבה מובנים. לא פוליטקלי קורקט, האלימות לא מסוות, הטבעונות לא נוכחת, הצמחונות עוד טרם הומצאה וגם הפמינזם עוד היה בחיתוליו. האם נכון להראות תוכנית כזו לילדים? אין לי תשובה טובה לכך. כרגע התשובה היא שבנושא "מוצא המינים" לא מצאתי עוד מקור מוצלח כמו זה. האיורים והתיאורים כל כך יפים, נגישים וברורים, שהחלטנו שלנו כרגע נכון לתווך את הדברים שאנחנו לא מסכימים איתם בסדרה, ולהמשיך לצפות בה. ולמה דווקא הדינוזאורים? כי הם הכי גדולים, והכי חזקים, כמובן.

אז אמיתי צפה בפרק הראשון של "היה היה", זה שמתחיל בכלום ומסתיים בניצני האדם הקדמון, בערך חודשיים ברצף, יום יום. הצפייה הזו הובילה להתאהבות עזה ב"דיזונאורים וקופים". כמו שכבר סיפרתי וגם הראיתי ברשומה על ספריית ספרי העיון, אספנו סביבנו ספרים מתאימים לנושא:

בשבוע הספר הוספנו עוד אחד לאוסף, ואני מודה שרמת העניין של אמיתי בספרים האלו הצליחה להפתיע אותי, למרות שאני מכירה אותו די טוב…הוא ממש בילה שעות בדפדוף, ב"קריאה", בהשוואות בין הספרים השונים ובהצגת הספרים לכל מי שהסכים לראות ולשמוע:

אחרי כמה שבועות, כשהבנתי שהעניין שלו בדינוזאורים לא הולך לשומקום, וכשראיתי שהוא מחפש עוד דרכים להתעסק בדינוזאורים (והנסיונות החוזרים ונשנים לטרוף את אחותו פחות מצאו חן בעיני), ייחדנו בביתנו פינה לעולם הדינוזאורים:

מה יש לנו כאן? קודם כל, את ארבעת הספרים שהראיתי בתמונות הקודמות. במרכז השולחן, קופסה תחושתית/ עולם דינוזאורים קטן:

את הבסיס לקופסה אמיתי יצר בעצמו. הוא לקח את קופסת החול הקינטי, שזמינה לו תמיד. הוא הוסיף פנימה חלקים מהבצק הקינטי עליו המלצתי לאחרונה וגם שאריות מבצק החיטה הזהוב שלנו. יצא לו מצע שהיה לו מאוד מאוד נעים. יעלה ואני פחות נהננו מהמגע, אבל הוא היה מאושר, ואני הייתי מרוצה, שהוא מצליח ליצור לעצמו בדיוק מה שהוא צריך. הוספנו פנימה קצת אלמנטים מתוך ה"תפאורה" שהעתקנו מ"היה היה"- אבנים, צמחיה והר געש. עולם קטן ומושלם למשחק בדינוזאורים:

ליד הקופסה התחושתית מסודרים חלק מהדינוזאורים האהובים של אמיתי, מ-TOOB הדינוזאורים שלו (גם עליו המלצתי, ברשומת המתנות ליומולדת 3):

לצד הדינוזאורים, כרטיסיות שהדפסתי מהרשת, עם שמות הדינוזאורים באנגלית. בדרך כלל מעדיפה עברית, אבל השילוב של הזמינות עם השמות הבלתי אפשריים להגייה של הדינוזאורים, גרמו לי להחליט לזרום עם האנגלית:

אחרון חביב במבנה הראשוני של השולחן- מכתש ועלי. למה מכתש ועלי?

כדי לרסק את קליפת ביצת הדינוזאור, שאמיתי ניסה לפלח מחנות הצעצועים…בביקור האחרון שלנו בחנות הצעצועים, אמיתי ראה ביצת דינוזאור, התלהב ומיד פתח ושבר אותה- לפני שהספקנו לעצור אותו. אז שילמנו על הביצה, והפכנו אותה לעוד פעילות בשולחן הדינוזאורים שלנו, שכצפוי, מצאה חן מאוד בעיניו של אמיתי (זה, אגב, עובד נהדר גם עם קליפה של ביצה קשה אמיתית. אחת מפעילויות המונטסורי הפופלריות ביותר).

אחרי כמה שבועות של שימוש בשולחן, נזכרנו שלסבתא, חובבת TOOBS גדולה אפילו יותר מאיתנו, יש בביתה את ה-TOOB המשובח הזה:

(תמונה חלקית)- אוסף של דגמי מאובנים נהדרים, שממחישים נהדר את המושג "מאובן", שמהווה חלק חשוב מכל שיח על דינוזאורים, וחוזר על עצמו גם בכל אחד מהספרים שלנו. את נושא המאובנים התחלנו לחקור לעומק עם הפרק הממש חמוד הזה של "ארתור" (שדיבר יותר ליעלה, ופחות עניין את אמיתי). אחרי שחקרנו קצת את הנושא, הזמנתי את הילדים למפגש עם "הזמנה ליצירה":

החומרים הדרושים- חבילת דאס (או בצק מלח ביתי, מבטיחה להקדיש גם לו רשומה בקרוב), מערוך, חותכני עיגולים (או כוס) ודמויות של דינוזאורים. דגמי המאובנים כאן רק להשראה…

העבודה עם הדאס שונה מאוד מהעבודה הקבועה שלנו עם הבצק וגם מהעבודה עם החימר שאנחנו מכירים היטב- הדאס קשה יותר, מתייבש מהר מאוד, לא נדבק בקלות ובכלל- אחר. כמובן שאמיתי היה מרותק לחומר והתעניין ממש מעט בשאר הפעילות:

יעלה, לעומתו, התחברה לעולם הדינוזאורים כפי שלא הצליחה עד עכשיו:

אז מה עושים?

מכינים מאובנים של דינוזאורים! משטחים את הדאס, קורצים עיגולים ומטביעים בהם היטב את הדינוזאורים (או, כמו שרואים בתמונה הימנית, את טביעות הרגליים שלהם). נותנים לדינוזאור לנוח על זרי הדאס כמה דקות, שולפים ומקבלים מאובן לתפארת:

המהדרים מוזמנים לצבוע, אחרי הייבוש, את השקעים בצבעי מים, התוצאה יפיפייה. אנחנו לא הגענו לשלב הזה, ומהר מאוד המאובנים החדשים שלנו הצטרפו לשולחן הדינוזאורים:

חדי העין יבחינו שמאחורי מגש המאובנים המתייבשים שלנו, עומד בגאון דינוזאור מקרמיקה שאמיתי הכין לגמרי בעצמו בחוג הקרמיקה שבילה בו לאורך כל השנה, וזה ממש "פרוייקט הגמר" שלו.

עכשיו, לאט לאט, אנחנו מפרקים את פינת הדינוזאורים שלנו, והיא תיכנס, יחד עם כל שאר הבית שלנו, לארגזים. בשבוע הבא אנחנו עוברים דירה. נשארים באותו מקום, אבל זזים קצת. הרבה מחשבות ורעיונות מלווים את תהליך המעבר שלנו. לאט לאט ההדים האלו יגיעו גם לבלוג.

בינתיים אני אנצל את הפלטפורמה לאחל לדינוזאור הקיץ הפרטי שלי המון המון מזל טוב! שתמיד תמשיך להתעניין בדברים מרתקים עם כל הלב והנשמה, לחקור אותם לעמוק ולסחוף את כולנו בהתלהבות שלך. שתמשיך להיות מלא באנרגיות ומלא באהבה ובכלל…שתמיד תמיד תדע להיות כל כך אתה.

קלקר

כמו בכל יום הולדת, לקראת יום הולדתו הקרב ובא של אמיתי, זה הזמן לעשות סיכום שנה. נכון, סיכום של השנה שבין גיל שנתיים לשלוש הוא לא סיכום נפוץ, אבל בעצם, כמה דברים מופלאים ילד משיג בשנה הזאת. כל כך מעט מהתינוק נשאר בילד בשנתו השלישית. המשפטים מתארכים, המחשבות משתכללות, הרגליים זריזות, הידיים מתחזקות. העולם מרתק ומסקרן, עדיין כל רגע מלא בגילויים מרגשים, כל טיול נמשך שעתיים של איסוף אוצרות ומחבואים נסתרים.

אם הייתי צריכה לצמצם את כל השנה הזו של אמיתי למילה אחת, המילה הזו כנראה הייתה 'קלקר'. החומר הזה ממש ליווה את ההתפתחות של אמיתי לאורך השנה, והמשיך להקסים אותו, כל פעם קצת אחרת, במשך שנה שלמה. אז לסיכום השנה, ורגע לפני שעוברים לשנה הבאה- הסיפור של אמיתי והקלקר.

את נפלאות הקלקר כהזדמנות למשחק (וללמידה, כמובן) גיליתי עוד לפני שאמיתי נולד. כשיעלה הייתה פצפונת ממש, אפילו הקדשתי לו פינה שלמה בפינת "בייבי ואן גוך" השבועית שהייתה לי, דאז, בפורום "יוצרים עם ילדים" בתפוז (שאז היה לו שם אחר, ותפוז עוד הייתה פלטפורמה מובילה, ועוד כלמיני דברים חסרי חשיבות שעבר זמנם). האמת, שזו אחת האהובות עליי מבין הפינות שם, ואני ממליצה מאוד להתחיל מהרעיון הבסיסי ששם, לפני הרשומה המלאה. כמו שכתבתי שם, אני יודעת שזה לא החומר הכי בריאותי, ובטח ובטח לא הכי ידידותי לסביבה. אבל הוא נפוץ, מאוד. הוא זמין, מאוד. הוא קיים בסביבתנו בלי סוף, ואני מרגישה שכשאנחנו משלבים את שאריות האריזה האלו במשחקים שלנו, אנחנו לפחות עושים בהן עוד שימוש לפני המעבר לפח והזיהום הנצחי שמגיע בעקבותיהן.

אני מודה, שאני לא לגמרי זוכרת איך התחיל הרומן של אמיתי עם הקלקר. אם כבר סיכום שנה, אז נתחיל עם קשר הגיוני לשנה שלפניה, אז אהבתו הגדולה של אמיתי הייתה נתונה לכדורים. יום אחד הוא פגש בשילוב המופלא- כדורי קלקר:

איזה שילוב מושלם. כדור קל מאוד למשחק, במגוון גדלים, וגם אינסוף אפשרויות יצירה. ההתלהבות מהכדורים הובילה אותנו (כאמור, אל תתפסו אותי במילה לגבי הסדר הכרונולוגי של הדברים…) לראות את כל שאריות הקלקר שהסתובבו בסביבה, ולהתחיל לאסוף ולחקור מה עוד אפשר לעשות עם החומר הזה.

גילינו שאת הקלקר אפשר לצבוע:

ואפשר גם להדביק:

שאפשר לנצל את הצורות המרתקות שהקלקר מגיע בהן, ולבנות מהן מנהרות ואתגרי הנדסה (או STEM) מעניינים:

או לנצל את יכולת הציפה של הקלקר למשחקי מים קרירים:

אבל כל אלו היו משניים לתפקיד המרכזי של הקלקר בחייו של אמיתי. אני חושבת שההבנה לגבי התפקיד המרכזי של הקלקר הגיעה לאמיתי בסביבות ראש השנה, בעקבות המגש הזה:

צורות קלקר וקיסמי פלסטיק גרמו לאמיתי להבין שבעצם, קלקר הוא ה-חומר ה-מושלם לבניה. הוא קל, ולכן גם ילד בן שנתיים וקצת יכול לסחוב חתיכות גדולות שלו ולהרגיש חזק, הוא מתפורר, ולכן מייצר לכלוך ממש כמו בנייה אמיתית, והכי חשוב- הוא רך בדיוק בדיוק במידה הנכונה, כך שאפשר לנעוץ בו דברים, אבל דרושה הפעלה מסויימת של כוח. האתגר המושלם- הוא מאתגר באמת, אבל אפשרי. וכך, אמיתי התחיל לאסוף עוד ועוד קלקרים ועוד ועוד כלי עבודה לבנייה בו. הוא התחיל מהכלים שכבר היו בבית:

ולאט לאט התחיל לאסוף כלים במיוחד למטרה זו:

שאלת הכלים האמיתיים היא שאלה גדולה מאוד בחינוך בכלל ובמונטסורי בפרט. מצד אחד- ברור שיש כאן סכנה. כלי עבודה אמיתיים עלולים להיות חדים, כבדים, צובטים. הם דורשים מיומנויות עדינות ומדויקות, שלוקח שנים לרכוש. עם זאת, הדרך הכי פשוטה לרכוש את כל הכישורים האלו, היא פשוט להתנסות. בהשגחה, בסביבה מבוקרת ועם אמצעים מתאימים, למשל- קלקר:

לאט לאט אמיתי למד כמה כוח צריך כדי לגלף וכמה כוח צריך כדי לחורר. לאיזה כיוון מותר לכוון ולאיזה כיוון (יעלה!) אסור, איזה כלי יוצר חורים קטנטנים ואיזה כלי מתאים למסמרים, הוא למד באיזו זווית הכי כדאי לו להיות ביחס לקלקר כדי להפעיל הכי הרבה כוח:

כל כך הרבה שיעורים שהוא למד. יש תיאוריה כזו (כן, זה רפרנס לא מאוד מקצועי, אני יודעת, אבל זו לא איזו תיאוריה אחת מובהקת, אלא יותר תפיסה כללית, ואני לא יודעת למי לייחס אותה. אם יש פסיכולוגיות בקהל, שידעו להפנות אותי למקורות רשמיים יותר בנושא, אני אשמח) שאומרת שילד בוחר תחום עיסוק לפי איזשהו נושא שמעניין אותו במיוחד. לרוב לנו, כמבוגרים, קשה מאוד להבין מתחום העיסוק מה הנושא שמעסיק את מוחו של הילד כל כך. אבל יש שם איזו שאלה שמעסיקה אותו, והוא ימשיך להתעסק באותו תחום, שוב ושוב ושוב, יום אחרי, לפעמים גם במשך חודשים רבים, עד שהשאלה שמעסיקה את הילד תקבל מענה שמספק אותו, והוא ימשיך הלאה. מהצד, זה בדרך כלל נראה קצת מוזר. מה יש לילד להתעסק, כמעט שנה, כמעט מידי יום, בקלקר? ולמען השם, הוא לא יכל לבחור משהו קצת פחות מלכלך?

אבל האמת, שמהצד, זה בעיקר מרתק לראות את התהליך. ואיך לפעמים הוא מצליח להכניס את הבחוץ לתוך העולם הפנימי שלו:

מידי פעם הוא מצליח להוציא את יעלה מהנושא הספציפי שמעסיק אותה כרגע (גם לזה נגיע, בהמשך) ולהכניס אותה לעולם הקלקר המופלא שלו:

ללא ספק שיתוף הפעולה מעשיר את האפשרויות של המשחק, ודברים יפיפיים נוצרים יחד:

איכשהו, כולנו שותפים במידה מסויימת לאהבה הזו, להתעסקות התורנית. בתוך הבית, בתוך המשפחה, הדבר הזה שכל כך חשוב לילד שלנו, מוזר ככל שיהיה, מקבל יחס, הופך למרכזי עבור כולנו. המאמץ למצוא קלקר בגודל מסויים או בצורה מעניינת הוא לא רק של אמיתי, הוא מאמץ משותף. הוא יודע שכולנו רואים אותו, שכולם משתתפים כדי לשמח אותו וכדי לעזור לו, כל אחד לפי יכולתו, לפתור את הנושא שמעסיק אותו, הוא מרגיש שרואים אותו ושיש לו מקום חופשי מספיק ובטוח מספיק כדי למצות את החקירה שלו עד תום, ולעבור הלאה, רק אם ירצה וכאשר ירצה. מחוץ לבית, תמיד יש גורמים מסיחים. יש "צריכים", יש משימות, יש לו"ז ודברים שצריך להספיק, אפילו שאתה בן שלוש (בעיקר אם אתה לא בן יחיד). מבחינתי, התפקיד של הבית (כמובן שגם פה, לצערי יש מגבלות מציאות, אבל לפחות ברמת הכוונה), שלנו או של כל ילד, הוא לאפשר להתעסק במה שמעניין אותך באמת, במה שאתה בוחר, בלי לשפוט, עם מינימום התערבות, אבל עם מקסימום תמיכה, אמונה וסביבה בטוחה.

עכשיו, ממש רגע לפני שאמיתי מתחיל את שנתו הרביעית בעולם, נדמה שההתאהבות שלו בקלקר במגמת דעיכה. אני משערת שכמו עם הכדורים שהיו לפניו, הוא ימשיך להתלהב מחתיכות מעניינות של קלקר לפחות לשנה הקרובה, אבל מסתמן שאת עיקר אהבתו וההתלהבות הכל כך רבה שלו, הוא מתחיל להפנות לכיוונים אחרים. אני לא יכולה לנחש מה ילווה אותנו לאורך כל השנה (אם כי אני סקרנית מאוד לגלות), אבל בהחלט יש לי מושג לפחות לגבי תחילתה…ועל כך, ברשומה הבאה.

בינתיים, אנחנו מודים לקלקר מעומק הלב על כל הכיף, השיעורים והשמחה שהוא הביא לאמיתי השנה:

 

איזה אהבות מעניינות היו לילדים שלכן בגילאים האלו? היצירתיות של ילדים ללא ספק עולה על כל דמיון…וכמו שאמרתי, אנחנו לא נפרדנו סופית מהקלקרים בחיינו, אז עוד רעיונות והצעות מעניינות לפעילויות עם קלקרים תמיד יתקבלו בברכה!

מה קונים ליום הולדת 3

עוד שבועיים בדיוק ליום הולדתו השלישי של אמיתי!
נכון שימי הולדת תמיד מצליחים להפתיע? למרות שאני חושבת על המאורע כבר כמה שבועות, אני עדיין מופתעת שהתינוק שלי כבר בן שלוש. כמיטב המסורת, את חודש יום ההולדת שלו בבלוג החלטתי לפתוח ברשימת מתנות מומלצות, כאלו שישמחו עד אין קץ את אמיתי, ועוד הרבה בני שלוש אחרים. כמובן שהרשימה נעשתה עם התאמה אישית לאופי ולהעדפות של אמיתי, אבל נראה לי שכמעט כל בן (ובת) שלוש ימצאו משהו שישמח אותם פה ברשימה.
מחפשים מתנות לגילאים אחרים? מוזמנים להציץ ברשימות שלנו מהשנים הקודמות-
רשימת המתנות של אמיתי מגיל שנתיים
רשימת המתנות של יעלה מגיל ארבע- חלק ראשון וגם חלק שני
רשימת המתנות של יעלה מגיל חמש
כבר סיפרתי פה בעבר איך אני מכינה את רשימת המתנות- קודם כל אני כותבת על דף את כל הדברים שילד (או מבוגר, אבל תמיד ילד) יום ההולדת אוהב. את כל מה שמאפיין אותו. את כל מה שעולה לי לראש כשאני חושבת עליו. לאט לאט כל מאפיין מקבל רעיונות למתנות מתאימות. חלק מהמאפיינים מקבלים דווקא רעיונות לבילויים מתאימים או למתנות פחות מוחשיות, אבל את זה נשאיר להזדמנות אחרת. בינתיים-

10 מתנות ליום הולדת 3

1. ערסל עיטוף
02-ערסל תליה
זו המתנה שאמיתי יקבל מאיתנו, ההורים. בתור ילד, מה שנקרא, "מאותגר חושית", אמיתי מאוד אוהב, מצד אחד, עירסולים, כרבולים וחיבוקי דוב, ומהצד השני- קפיצות, תנועתיות ותחושה של סכנה. ערסל העיטוף הזה משלב (בתיאוריה, ומהתנסות קצרה בלבד אצל חברים) את כל האפשרויות האלה. וכולן בתוך הבית, במזגן (כלומר, קצת מתנה גם בשביל אמא). בחרנו דווקא את הדגם הזה בגלל ההבטחה למשקל שהוא יכול לשאת- יותר משאר הדגמים שמצאתי בשוק.
2. מטפחת משי גדולה
04-מטפחת משי
עוד בנושא המשחקים התחושתיים, אמיתי מאוד מאוד אוהב לשחק במטפחות בד. מהרגע שהוא גילה אותן, לגמרי במקרה, בשיעור יוגה, ניצתה אהבה גדולה. מאז קנינו שתי חבילות של מטפחות כאלו, שאצלי מכונות "מטפחת המורה לריתמוזיקה" ואין לי מושג מה השם האמיתי שלהן, והן מככבות במשחקים שלו. מטפחת המשי האמיתי הענקיות מציעות חוויה אחרת, ואני חושבת שאמיתי מאוד יהנה ממנה.
3. בצקינטי- 
אחד-לפני-אחרון בתחום הוויסות החושי, כבר המלצתי עליו בפירוט ברשומה הקודמת– קודמת. בכלל, קשה לפספס שבעיני כל מה שקשור לבצק זו מתנה מושלמת. השנה בצק קינטי הוא הסוג הנבחר שלנו.
4. סולם חבלים-
אחרון באמת בתחום הוויסות החושי. סולם חבלים מאפשר גם פעילות מוטורית נהדרת, וגם עוד התעסקות בתחום של שיווי משקל, איזון וחוסר איזון, שכל כך משמעותי עבור אמיתי. כמובן שאפשר להכין סולם חבלים לבד, אפילו די בקלות. מודה שאני לא ממש סומכת על עצמי בתחום הבטיחות של סולם כזה, אז האפשרות הנהדרת של "הרואה בעץ", החנות הישראלית הכי מעוררת השראה שמצאתי ב"מרמלדה מרקט" מזה תקופה ארוכה (וששמה עוד יחזור כאן ברשומה, בלי אחוזים, לצערי :), היא הבחירה שלי כרגע.
5. קוביות
הרעיון הזה עבר כמה גלגולים. יש לנו בבית כמה סטים שונים של קוביות לבנייה, ואמיתי, בתקופות, מאוד אוהב לבנות מהן. כבר תקופה אני חולמת (עבורו, כמובן שעבורו) על סט קוביות טבעיות מעץ:
06-קוביות טבעיות
לחיצה על התמונה תוביל אתכן למקור המהמם שלה. ממש חלמתי על סט קוביות כזה. ואז נתקלתי בשתי גרסאות מקומיות, 100% כחול לבן, שונות, אבל מעניינות לא פחות.
אצל "הרואה בעץ", מצאתי את הגרסה הזו, של שאריות עץ ששוייפו וצופו ומאתגרות את הדמיון ואת יכולות הבניה:
15-קוביות 2את הגרסה השניה מצאתי במוצר ישראלי חדש- "ollies". כאן מדובר בקוביות עץ בצורות מוכרות, עם מגוון מרתק במיוחד של חיבורים מעניינים. אמיתי ואני התנסינו בהן, ומדובר באמת באתגר שונה ומדליק. לתחושתי הקוביות של "אוליז" מתאימות לגילאים קצת יותר בוגרים, אולי לרשימה של גיל ארבע…אבל הן עדיין נהדרות ולגמרי מעוררות השראה:
07-אוליז
6. מקדחה ידנית:
כאמור, אמיתי מאוד אוהב לבנות דברים. במשחק ה"משפחה" היומיומי בביתנו, התפקיד הנוכחי שלו הוא "תינוק-בנאי". הכי הוא אוהב כלי עבודה אמיתיים, ויש לו אוסף מכובד של כלים בהם הוא משתמש לבניה (הפוסט הבא מתוכנן לעסוק בזה, אז אני מבטיחה פירוט). המקדחה הזו קצת גבולית מבחינת הגיל, אבל אני חושבת שהוא כבר יכול להפיק ממנה הרבה הנאה ולשדרג את הבנייה שלו.
7. פאזלים:
בנאלי משהו, אבל מבחינת אמיתי, פאזלים הם לגמרי חלק מאתגרי הבניה החביבים עליו. מבחינתי, למצוא פאזלים שמתאימים לו זה אתגר לא פשוט בפני עצמו. אני אוהבת פאזלים עם תמונות "אמיתיות"- לא מצועצעות מידי, לא מקושקשות מידי ובלי המצאות של קנגורו רוחץ ליד דוב פנדה (לא משהו עקרוני נגד תמונות מדומיינות. פשוט לא בפאזלים לגיל 3). זה בהחלט יכול להיות איור, כמו זה שבתמונה (צולם בביקור בחנות הצעצועים הקרובה לביתנו לפני זמן מה), או צילום. עם זאת, בגלל שלפאזלים יש זמן חיים די קצר בביתנו (לרוב אחרי כמה חודשים של הרכבות, הילדים מאבדים עניין בפאזל הספציפי והוא עובר הלאה), הייתי שמחה למצוא כאלו במחיר סביר, או מיד שניה… מבחינת גודל הפאזל- אמיתי מצליח כרגע להרכיב פאזלים של 12 חלקים עם מעט עזרה ופאזלים של 24 חלקים עם עזרה צמודה יותר, אבל עדיין נהנה מהאתגר ולא מתוסכל ממנו.
8. אביזרי מונטסורי תואמי גיל:
יש הרבה אפשרויות בתחום הזה. נראה לי שזה שלב השיא של האביזרים המונטסוריים. שתי דוגמאות שהן לא מאוד יקרות ומאוד מוצלחות בעיני-
לוחות צילינידרים– קודם כל זה סוג של בנייה. מעבר לזה, ענייני ה"הכי חזק הכי גדול הכי גבוה" מעסיקים את אמיתי גם הם, מאוד. לוחות הצילנדרים עוסקים במיון לפי מאפיינים משתנים- גובה, רוחב, עובי. למריה מונטסורי יש הסבר נהדר לתפקיד של הפעילות הזו, שבמונטסורי מוגדרת כפעילות סנסורית: "מספר האובייקטים השונים בעולם הוא אינסופי, בעוד מספר התכונות/איכויות שלהם הוא מוגבל. מכאן שהתכונות האלו הן כמו אותית האלפבית, שמאפשרות להרכיב מספר אינסופי של מילים" (תרגום חופשי מתוך הספר The Absorbent Mind, מריה מונטסורי), כלומר, ילד שלמד לתאר כל אחת מהתכונות בנפרד, יוכל לתאר כל אובייקט שיתקל בו, במילים.
מתלה כביסה מיניאטורי– חלק מאביזרי ה"חיים המעשיים" שמאפיינים מאוד את תורת מונטסורי. מאפשר לילד לתרגל מיומנויות חיים בסיסיות, כמו למשל תליית כביסה! הולך נהדר עם פעילות של כביסה ידנית, ובאופן של מפסיק להפתיע- גם ממש ממש כיף לילדים.
9. מאזניים לילדים:
עוד בתחום ה"הכי גבוה הכי חזק הכי גדול"- מאזניים מסייעים להבנה מאוד וויזואלית של הרעיון של "השוואה". זה גם כלי נהדר לשימוש במטבח המשחקים, בפעילויות בניה, בפעילויות תחושתיות ועוד. מצאתי עוד גרסה מאוד מאוד יפה של מאזניים לילדים, אבל לא בטוחה אם יותר פרקטית, גם היא אצל "הרואה בעץ":
10. ספרים:
ספרים הם מתנה מומלצת בכל גיל. הסוד הוא בבחירה הנכונה שלהם. אמיתי מאוד אוהב לשמוע סיפורים, בעיקר סיפורים עם אלמנטים מפחידים (מצחיק כמה שאחים יכולים להיות שונים…ההפך הגמור מיעלה). לאחרונה הוא מאוד נהנה מ"איך האדם הקדמון המציא את הקבב הרומני", מ"ברמלי" וגם מ"קריוס ובקטוס" האלמותי. מעבר לזה, הוא מבלה שעות רבות (באמת, בלי הגזמה) בעיון בספרי הדינוזאורים שלו, עליהם סיפרתי ברשומה על ספריית ספרי העיון שלנו:
לרגל יום ההולדת, הייתי שמחה מאוד להוסיף ספר עיון מוצלח במיוחד על האדם הקדמון, שמעסיק אותו לא פחות. באחד מספרי הדינוזאורים שבידנו מוקדשים כמה עמודים לאדם הקדמון, אבל ספר כמו זה שבתמונה למעלה (שלמיטב חיפושי, לא ניתן להשיג אותו היום…) נראה לי כמו מתנה מוצלחת במיוחד.
11. תוספת בונוס קטנה- דברים שכבר יש לנו, אבל אם לא, היינו שמחים לקבל. כלומר,

עוד מתנות מומלצות לגיל 3:

  • אופניים עם גלגלי עזר + קסדה
  • צבעים מלכלכים- פנדה, שמן, צבעי ידיים: בכלל לא התייחסתי לחומרי יצירה ברשומה הזו, כי באמת שיש לנו מגוון גדול ממש שמתאים לאמיתי. כרגע צבעים מלכלכים במיוחד הם המועדפים שלו, ואנחנו דואגים לאספקה שוטפת שלהם, וגם לסביבה מותאמת.
  • חוברת מדבקות: החביבה על אמיתי כרגע היא חוברת בנושא חלל. כנראה שזה רק בגלל שעד היום לא מצאנו אחת בנושא דינוזאורים. שיטוט קצר ברשת מצא את הדוגמה הזו. באופן כללי, החוברות הנפוצות של הוצאת "תמנון" הן האהובות ביותר על הילדים בביתנו, למרות שאני הייתי בוחרת חוברות אחרות. לפעמים אני מחליטה לשחרר:
  • TOOBS:
טוב, נו, ברור שזו ההמלצה האולטימטיבית, כמעט לכל גיל, לא?! אם זה הביקור הראשון שלכן בבלוג, או שהצלחתן להתחמק מהחפירות שלי בנושא עד כה, הנה רשומת המבוא ל-TOOBER המתחיל. אבל חייבים להיות כנים. גם אם לא TOOBS מקוריים, דמויות קטנות של בעלי חיים (קיימים או דמיוניים), אנשים או חפצים מתחומי העניין של הילד (למשל שפופרת המאובנים או שפופרת כלי הנגינה שלנו)- הן מתנות מושלמות לשלב בו משחקי הדמיון בדיוק עולים מדרגה ותופסים נתח הולך וגדל מחיי הילד.
מה הייתה המתנה המושלמת שקניתן או קיבלתן לגיל 3? יש לנו עוד שבועיים להוסיף רעינות לרשימה…המלצות מנסיון אישי יתקבלו בברכה!

פרח-שמש: פעילויות קיציות

חם. כמה חם. קיץ ואני- זה לא. כל החורף אנשים מופתעים לראות את הילדים ואותי מסתובבים ברחבי הקיבוץ "את מוציאה אותם בכל מזג אוויר!". מה שהם לא מבינים, זה שזה פשוט לא נכון. אני מוציאה אותם במזג אוויר נעים, נפלא, קפוא, גשום ונוח. בקיץ, אנחנו מעדיפים להישאר בבית. במיוחד אני מעדיפה להישאר בבית. אז בתקופה האחרונה יצא, בלי שהתכוונו, שהיו לנו כמה "ימי נושא" כאלו, בלי לצאת מהבית.

באווירת הקיץ השמשי להפליא שבחוץ, הקדשנו יום שלם לפרח הקייצי ביותר שיש- חמניות:

קצת לפני שבועות, כשהעמק מתמלא בשדות של שמשות, קשה לעמוד בפני הפרח הזה. לא סתם הוא זכה לשמו, לחלוטין שמש קטנה עלי אדמות. התגלמות הקיץ, מיקרוקוסמוס קטן ומרתק של מחזור החיים, מעגל השנה ועוד קסמים נהדרים וכל כך זמינים:

אני אוהבת להכניס את הבחוץ אלינו הביתה. אני אוהבת למצוא בחוץ דברים שמשמחים אותנו (את אחד הילדים, או אותי, או את שלושתינו יחד) ולהכניס אותם הביתה- אבל בלי לפגוע בהם. אני אוהבת שהסביבה שלנו מזמנת לנו יופי כזה ונותנת לנו השראה לחקור, ללמוד, לשחק ולדעת יותר. אספתי כמה וכמה רעיונות, וחיכיתי לשעת הכושר שתגיע, להכניס את החמניות הביתה.

ההזדמנות, כדרכן של הזדמנויות למידה, הגיעה לגמרי במקרה ובלי שום קשר לחמניות עצמן. גיסיי האהובים חזרו מטיול בארה"ב, עם חבילת הפתעות שהזמנתי- גם להם (כלומר, לאחיינית המהממת שלי), גם לילדים וגם לי. בין היתר, היו שם צבעי מים נוזליים, שחלמתי עליהם תקופה ארוכה. מוצר צריכה בסיסי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכמעט בלתי ניתן להשגה בארצנו הקטנטנות. אז רציתי לנסות. בין הצבעים התחבא שם צהוב, אז הזמנתי את הילדים לצייר איתי חמניות:

סידרנו מהר מהר קצת השראה- ואן גוך באייפד, צלחת עץ בצורת חמניה, חמניות בד, מזלגות חד"פ, תבנית פלסטיק ממוחזרת וצבעי המים. למה מזלגות? כי זו הייתה ההשראה הכללית שלי. אני התחלתי עם החמניות:

והמשכתי בסגנון חופשי לפי הרעיון המרכזי:

הילדים לעומת זאת, לקחו את ההשראה לכיוון לגמרי אחר:

וממש ממש נהנו מכל רגע:

אפשר לראות, במעומעם, שהשתמשנו בפיפטות פלסטיק גדולות ומאוד ידידותיות לילדים, שהגיעו גם הן באותו משלוח מארה"ב. דרך נהדרת לשחק עם נוזל. מאוד מלכלך ומאוד מהנה:

כאמור, לא מצאתי צבעים כאלו, רחיצים, לא רעילים וידידותיים לילדים, בארץ. בהחלט אפשר לאלתר כאלו גם בבית. אפשר להשתמש בטושים יבשים שיושרו כמה שעות בכוסיות של מים, אפשר לערבב מים, צבע מאכל וסבון כלים ועוד ווריאציות ביתיות. בכל זאת, התקמצנתי על הצבעים ממש, אז די מהר הוספנו גם את צבעי המים ה"רגילים" שלנו, ומשם המשכנו גם לדילול יתר של הצבעים הנוזליים, במקום המתבקש לכך:

מהר מאוד התרחקנו עוד יותר מחמניות, אבל לגמרי נשארנו באווירה קייצית ומלאת צבע:

כשנגמרה ההקצבה של צבעי המים, עברנו לצבעי ידיים בגיגית שקופה:

עם קצת תוספות:

ליצירת מיני-ים מושלם:

בהמשך, חזרנו לחמניות. וחזרנו להשראה הפינטרסטית, הפעם מהקישור הזה (בכלל, הבלוג הזה מומלץ מאוד. אם כבר אתן בקישור, מומלץ לשוטט קצת). ליצירת ערכת בצק עם הזמנה למשחק וליצירה, שלא הספיקה אפילו להצטלם כמו שצריך:

גרעיני חמניה. כמה פשוט, ככה מרתק כשמוציאים אותם מהסביבה ה"טבעית" שלהם במגש הפיצוחים והופכים למשחק:

הבצק הוא בצק המשחק הבסיסי שלנו, עם צבע מאכל צהוב ועוד קצת כתום. נעים נעים ומלא אפשרויות:

אמיתי נהנה מהבצק להפליא. ההתלהבות שלו מבצק משחק לא פוחתת. לשחק לצידו זו ממש השראה. גם יעלה הזמינה חברה וארבעתנו שיחקנו יחד שעה ארוכה. יצרנו מגוון גדול של חמניות:

התחלנו מהבסיס, ואז השתדרגנו:

את עלי הכותרת במקרה הזה, בשילוב של עוד השראה פינטרסטית, יצרנו באמצעות גליל נייר טואלט. איזה כיף שהמוח שלי הופך ללוח פינטרסט נייד, ואני מצליחה, ברגע הנכון, לשלוף את הרעיון המתאים שראיתי אי אז ושמרתי לשעת הכושר…

בהמשך נזכרנו שדבורים מאוד אוהבות חמניות, אז הבאנו אותן:

ויצרנו להן ולחבריהן החרקים שדה חמניות פורח:

עכשיו עונת החמניות מתקרבת לסיומה, הצהוב צהוב היפיפה הזה מתייבש בחום העז של העמק ומתכנס לאט לאט לשקיות גרעינים או לבקבוקי שמן. עוד קצת ואת הצהוב יחליף הלבן של הכותנה. עד שזה יקרה, הסביבה שלנו מספקת לנו עוד הרבה רעיונות והזדמנויות למידה מרתקות ולפעמים אפילו מפתיעות ממש.

תיכף מתחיל חודש חדש, מביא איתו את החופש הגדול וגם את יום ההולדת (3!) של אמיתי. חודש יולי בבלוג מתוכנן להיות כל כולו בסימן ילד הקיץ שלי, עם המון פעילויות קיץ ו/או מזגן שאהובות עליו במיוחד, וגם, כמיטב המסורת, רשימת מתנות ועוד הפתעות. לקראת החצי השני של החופש, אני מקווה לסגור כמה התחייבויות קודמות שלי לקוראות הבלוג הנאמנות, עם סדרת רשומות מעניינת במיוחד בנושא חינוך ביתי. קיץ חם לפנינו…בינתיים, מוזמנות לשאוב רעיונות מהקיצים הקודמים שלנו, בעמוד הקיץ של הבלוג.

מה הייתן רוצות לקרוא/לראות פה בימים המהבילים של החופש הגדול? מה יצנן לכן הקיץ (חוץ מקרטיב קוקוס, האהבה הגדולה החדשה שלי?!)? בקשות, הצעות, רעיונות וגם עוד המלצות יתקבלו בשמחה רבה!

5 המלצות קיציות

כבר רמזתי פה שבתקופה האחרונה הבלוג ואני נמצאים בצומת דרכים, כזו של "יחסינו לאן". לא, חלילה, במובן של פרידה, אלא, כמו שפופולרי לומר בימים אלה, במובן של "דיוק". הנושא הזה מעסיק אותי הרבה, הרבה יותר ממה שתכננתי שהוא יעסיק אותי. המון דברים קורים מאחורי הקלעים, אבל פה, בקדמת הבמה של הבלוג, נראה שהעניינים שקטים מהרגיל. כמובן שבבית שלנו העניינים לגמרי לא "שקטים מהרגיל", הרבה מתרחש כאן, אבל גם התור של זה יגיע. בינתיים, במן תקופת ביניים, הצטברו אצלי כמה המלצות משובחות במיוחד על דברים מעניינים שנתקלנו בהם. חמש המלצות- בילוי אחד (עם המלצה ארוכה במיוחד) וארבע מתנות- שתיים לקטנים ושתיים לגדולים (עם המלצות קצרות וממוקדות הרבה יותר).

את מוזיאון האדם והחי זכרתי מבעד לעיניים של ילדה קטנה. המוזיאון סמוך לבית הורי ובמסגרת בית הספר היינו מבקרים בו לעיתים קרובות. מאז שאמיתי התחיל את תקופת הדינוזאורים שלו (בעקבות התכנית הנוסטלגית והו-כה-לא-פוליטקלי-קורקט "היה היה") שקלתי לקחת את הילדים לביקור. לקח לי קצת להנדס את זה, אבל זה קרה:

כמו שזכרתי אותו, בלב הפארק הלאומי ברמת גן, במבנה קטן שלא מרמז כלום על טיבו, נמצא המוזיאון. כמחנ"בים טובים, הגענו בשעה אידיאלית- אמצע השבוע, שעת בוקר מאוחרת למדי. שתי הכיתות שהיו שם לפנינו היו לקראת תום הסיור, ואני צפיתי, בהתאם לזכרונותיי, ששעה היא די והותר זמן לסייר במוזיאון. בסופו של דבר יצאנו אחרי שעתיים, ואיתנו יצא גם השומר של המוזיאון, שנעל את הדלת אחרינו. אבל באמת, שאפשר להספיק גם בשעה. פשוט לא ניסינו :)

הסיור במוזיאון מתחיל בגלגל ההיסטוריה:

מסביבו מוצגים שלבי התפתחותו של האדם הקדמון. החלק הזה מעט מפחיד, מכיוון שמוצגים בו פסלים בגודל אמיתי של, ובכן, אנשים קדמונים. הפסלים נמצאים בתוך כוכים, כך שמי שרוצה להימנע מהם בהחלט יכול לעשות זאת בקלות. יעלה בחרה להימנע מהם בכניסה, אבל ביציאה ביקשה לחזור ולראות אותם ממרחק בטוח. אמיתי התייחס אליהם ביראת כבוד, אבל הסקרנות גברה עליו והוא ראה אותם מקרוב. משם המשכנו לסייר, כפי שרואים בשתי התמונות הראשונות, בעקבות בעלי החיים בעולמנו. הפוחלצים היו להיט צפוי, וגם התצוגה מסביבם, אינטראקטיבית במידה מסויימת (הפוחלצים כמובן מוצגים מאחורי זכוכיות ולא ניתן לגעת בהם, אבל התצוגה מסביב כוללת כפתורים, חלקים נעים ומעט מסכים), העסיקה אותנו שעה ארוכה. הסדר לא לגמרי ברור. בין הפוחלצים יש מוצגים שעוסקים בהריון ולידה של בע"ח שונים, כולל בני אדם, מוצגים שעוסקים בתורשה ובחושים ועוד.

בסוף תצוגת בעלי החיים שוכן החלק לכבודו הגענו:

הדינוזאורים. תצוגה קטנה, אבל מבחינתנו לגמרי עושה את העבודה. הסתובבנו סביבה וישבנו מולה כמעט חצי שעה. אמיתי הוציא את דמויות הדינוזאורים שלו מהתיק והשווה את הדגמים הקטנים לגדולים, ובאופן כללי, היה נרגש מאוד:

בצער רב הפרדנו בין אמיתי לבין הדינוזאורים והמשכנו לעבר התערוכה הזמנית, "חיות הפרא" בהשראת נחום גוטמן. התערוכה הזו הפתיעה, למרות שבדיעבד יכולתי לצפות את זה, כי כבר ציינתי שיעלה מעריכה מאוד את עבודתם של מאיירים. בכל מקרה מדובר בתערוכה מזמינה מאוד:

ופעילה מאוד:

כשהבנו שתיכף נגמר לנו הזמן, חזרנו לסיבוב קצר נוסף באולם הפתיחה, בו, כאמור, התקרבנו עוד קצת לאדם הקדמון, וגם למדנו להצית אש:

משם מיהרנו לצאת, ומאותו הרגע ועד עכשיו (יותר משבועיים אחרי) אמיתי מבקש לחזור. כולנו נהננו מאוד, המזגן היה משובח (אם כי השירותים קצת רחוקים ודורשים יציאה אל החום), היה שקט, אינטימי, מהנה וגם מלמד.

הרבה נכתב (ונאמר ודובר) על החול הקינטי. אותו חול משחק בעל התכונות החמקמקות שהופכות אותו לממכר לגמרי, בלי שום הסבר הגיוני. גם בביתנו הקט, למוד המתכונים התחושתיים, החול הקנוי קיבל מקום של כבוד. לאחרונה נחשפנו, בכמה הזדמנויות שונות, לשדרוג מאותו בית יוצר- הבצק הקינטי. בשבוע שעבר אמיתי קיבל חבילה קטנה, קטנטנה, של הפלא הזה, לגמרי לעצמו. מדובר במוצר לא זול, החבילה הקטנה הזו, שמכילה צבע אחד, עלתה 18 ש"ח, אבל התמורה, הו התמורה. ימים של ידיים עסוקות. כשהילד ישן, אני נהנית. מומלץ בחום לכל מי שמחפש מתנה קטנה של תשומת לב, אבל עם תמורה קצת יותר ארוכת טווח מחנויות השקל (שכבודן במקומן מונח). והסרטון שבקישור? לא מגזים. זה באמת עד כדי כך מגניב. באמת.

 

לפעמים מתנה סמלית זה לא מספיק. לפעמים צריך מתנה גדולה. טוב, אולי לא "צריך", אבל לפעמים מתחשק. לפעמים זה מתאים. לפעמים מוצאים משהו כזה שממש היית רוצה לקנות לעצמך אבל אין לזה שום צידוק, אז יוצאת מתנה ממש מוצלחת לילדים :). את האמת, הפעם זו לא אני, אלא סבתא, שנתקלה במקרה במתנה הנהדרת הזו, שלגמרי עשתה ליעלה את השבוע וכנראה שגם את החודש. נכון, זה לא צעצוע "קלאסי" מהסוג שאני נוטה לבחור בו (ותיכף רשימת המתנות ליומולדת 3 של אמיתי תוסיף כמה כאלו לרשימה), אבל, למרות הפלסטיק- הוא מושלם. והגיע ליעלה בדיוק בזמן, כשתקופת "גידול התינוקות" שלה עושה רושם של לא-תיגמר-לעולם.

בקיצור, הבטחתי בקיצור, אז – בובת תינוקת (החיסרון היחיד- הגוף שלה מבד, ואצלנו נוטים להעדיף בובות רחיצות), עם תיק גב שהוא גם מנשא נוח להפליא (ועברנו כמה וכמה מנשאי בובות בעבר), וגם נפתח ל"ארון" מאובזר בציוד ל"תינוקת":

שעות של הנאה. אנחנו בנינו גם שידה החתלה להשלמת החגיגה, אבל אני מקווה להקדיש לה מתישהו, בעתיד, רשומה משל עצמה.

לא רק לילדים מגיעות מתנות. אני משתדלת להזכיר את זה לעצמי בכל הזדמנות. מתנות הן לא בהכרח חומריות. לפעמים מתנה היא השראה. במקרים (רבים מאוד) מתנה היא למידה. שיעור חדש, שינוי נקודת המבט. לאחרונה אני מחפשת לעצמי מתנות כאלו. כן, זה קשור, בין היתר, גם ל"מאחורי הקלעים" של הבלוג…אז שתי המלצות חמות שהן גם קצת מתנות חומריות:

ליאור פרנקל הוא גורו. גורו כזה, של המאה ה-21, שגורם לך לרצות לעקוב אחריו בפייסבוק, ובאינסטגרם (שאין לי) ובטוויטר (כנ"ל), להיות חברה שלו ולשמוע מה יש לו להגיד, תמיד. קצת קשה להגדיר בדיוק למה. או על מה הוא בדיוק הוא מדבר. בגדול, ליאור פרנקל מאמין שהעולם של היום, וגם של מחר, שונה מאוד מהעולם של אתמול, בו רובנו גדלנו. הוא מאמין שעולם העבודה שונה, ובהתאם, גם הדרך אליו שונה. בין היתר, הוא מנהל בלוג נהדר, קבוצת פייסבוק שוקקת ומרתקת, מרצה ברחבי הארץ (אפילו אצלנו, בצפון הרחוק) וגם- כתב ספר. הספר הזה, בפורמט דיגיטלי (עם גרסה שכתובה בזכר, וגרסה שלמה, נפרדת, בנקבה) או בגרסה מודפסת, הוא לא פחות ממשנה חשיבה. גם למי שלא מחפש עבודה, גם למי שיודע בדיוק מה ייעודו ומה הוא מחפש, גם למי שכבר מצא. והוא גם לא ארוך, קריא, קליל ומשעשע. בקיצור- אחלה מתנה.

כמו ליאור פרנקל, גם ענבל גבור הוא גורו. מסוג אחר לגמרי. ענבל היא מעצבת גרפית, אבל הרבה מעבר לזה- היא בנאדם חיובי ואופטימי. רחוקה שנות אור מהציניות הפסימית שלי. בדיוק בגלל זה, ענבל היא השראה. חיבבתי את הגלויות, המגנטים, המחברות ושאר המוצרים האופטימיים שהיא עיצבה, אבל לפני שנה, כשהיא השיקה את היומן השבועי שלה, התאהבתי. בכלל, יומנים הם סיפור רציני אצלי. סיפרתי פה בעבר על "פרוייקט היומן השמח" (שמסיים כעת את שנתו ה…שלישית?! או הרביעית? כבר הספקתי לספור), שמלווה בקבוצת פייסבוק אותה אני מנהלת. אבל היומן של ענבל הוא הרבה מעבר לזה. אחרי כמעט שנה של שימוש אינטנסיבי אני יכולה להעיד שהיומן של ענבל הוא כלי לחיים.

היום קיבלתי את היומן שלי לשנה הבאה וההתרגשות בשיאה. למה?! כי מעבר לצבעוניות הכל כך משמחת והעיצוב הפרקטי והנהדר, היומן בנוי כדי לתכנן חיים של שמחה ושל חשיבה חיובית. כמה אופטימי. מגוון כלים להצבת מטרות, פירוק, תכנון, מעקב ביצוע. ועוד כלים שמשכנעים אותך שזה ממש קל וכיף להסתכל על הכל באור חיובי יותר- כתיבת רגעים משמחים, תודות, הצלחות והאהוב עליי ביותר- "מה למדתי השבוע". משהו שממש "מכריח" אותי להסתכל על כל נקודות האור האלו, על כל השיעורים הקטנטנים שאני לומדת מידי יום ביומו ולכוון את הזרקור לשם. מנסיון, לא קל להישאר ציני ופסימי עם היומן הזה.

 

אז אלו הן חמש ההמלצות הכי חמות שלי לימים החמים הבאים עלינו ל…ובכן, אחרי הפסקה האחרונה, אין לי אלא להגיד "לטובה". על מה אתם ממליצים? איזו מתנה קטנה מקררת לכם ו/או לילדכם את הימים החמים ועושה לכם שמח בלב? אמא שסובלת מאוד מחום ושני ילדיה צמודי המזגן מודים מראש ומעומק הלב על כל המלצה!