מתנות ליום הולדת 6

אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל בעוד שבוע וקצת ליעלה יש שוב יום הולדת. בחיי, לפני רגע סיימנו את החגיגות של השנה שעברה, והנה מתחילים את כל הסאגה מההתחלה. והגוזלה שלי כבר בת 6. שש. וואו.

כמיטב המסורת, לקראת החגיגות הבאות עלינו לטובה, התיישבנו להכין רשימת מתנות שישמחו את יעלה, וגם את הוריה. אפשר להציץ ברשימות הקודמות של יעלה:

מגיל 4 ויש גם חלק שניומגיל 5 

וגם של אמיתי מגיל שנתייםומגיל 3 

ובכלל, למי שמחפש מתנות ליומולדת ולאירועים אחרים, יש בבלוג המון רשומות שמספרות על מתנות שאנחנו הכנו לחברים ולאהובים, נראה לי שהגיע הזמן להוסיף עוד קטגוריה לתפריט של הבלוג…מקבץ אקראי להמחשה- ערכת מוסך מבצק, קופסה תחושתית בהתאמה אישית, ועוד רשומה עם שישה רעיונות למתנות ביתיות לאירועים שונים. אבל הפעם, אנחנו כאן כדי להרכיב רשימת מתנות עדכנית לקראת יום ההולדת של יעלה.

כמו בכל שנה, התחלתי לפצח את האתגר באמצעות רשימה-מקדימה. רשימת הדברים שמעניינים את יעלה רגע לפני יומולדת 6. לרשימה נכנסו, בלי יותר מידי מחשבה או הבחנה, כל הנושאים, המשחקים, הפעילויות והדברים שהעסיקו אותה בתקופה האחרונה: התעמלות קרקע, פליימוביל, נשים שהשפיעו, שלום, מלחמה, שיוויון וצדק, אמנות ויצירה, תינוקות, אותיות וקריאה, רצון להיות גדולה, אחראית, עצמאית, מים, בריכה, תחפושות, מוזיקה, עולם קטן- קופסת חול.

מתוך רשימת האהבות, יצאנו להרכיב את רשימת המתנות. כזו שתתן אפשרות לכל תקציב, שתשמח את יעלה (וגם את הוריה), שתהיה מגוונת וגם נגישה ותאפשר עוד כיוונים לגיוונים.

דברים שכבר יש ליעלה, אבל אם לא היו הם היו הראשונים ברשימה:

  • בית בובות- יעלה קיבלה את שלה ליומולדת שלוש, ומאז ועד היום הוא המשחק הכי שימושי שלה. זו בעיני מתנה מומלצת ליומולדת 3, 4, 5, או 6. הוא מעסיק אותה שעות ומאפשר לה ליצור עולמות חדשים בכל פעם, על פי הנושאים שמעניינים אותה באותו רגע.
  • פליימוביל- אין הרבה מה להוסיף…גם כאן. את הערכה הראשונה של הפליימוביל יעלה קיבלה במתנה לגיל 3. היא אוספת כל הזמן תוספות לאוסף שלה. מכיוון שסביב חנוכה היא אספה לא פחות משלוש (!) ערכות גדולות חדשות, הודעתי לי שביום ההולדת הזה אנחנו ממתנים את הפליימוביל. אבל בגדול- זו המתנה הכי טובה שיש בעיני, לכל יומולדת 6. אפשר לבחור ערכה לפי תחומי העניין של הילד (כמו חדר התינוקות שבתמונה) או ערכות כלליות שמאפשרות אינספור התאמות ודמיונות:

  • מגוון של תחפושות- גם זה נכון לגיל 3 כמו שזה נכון לגיל 6. אנחנו אוספים תחפושות כל השנה, ואת יום ההולדת לרוב מנצלים לרכישת תחפושות מיוחדות שאנחנו לא מצליחים לאלתר או להשיג ביד שניה (רוב התחפושות שלנו מגיעות משני המקורות הנ"ל). הקרבה של יום ההולדת לפורים עוזרת לנו מאוד בהיבט הזה. ארון התחפושות שלנו עמוס לעייפה וזקוק למיון בדחיפות, אז בינתיים אנחנו רק נהנים ממה שיש לנו:

  • נגן מוזיקה ואוזניות- בגיל6, ליעלה כבר יש טעם מוזיקלי מובחן, והיא נהנית במיוחד להתעמק במילים של שירים (גנטי, אולי?!). נגן המוזיקה והאזניות שקנינו לאמיתי לקראת הטיול שלנו, יחד עם עוד זוג אוזניות עבורה, משמש אותה נאמנה כשהיא רוצה לשמוע מוזיקה עם עצמה. 
  • "הרשימה" לילדים- אני לא זוכרת באיזה אירוע קנינו את הספר/חוברת הזה ליעלה. שמעתי הרבה על יובל אברמוביץ וקראתי הרבה דברים שהוא כתב ברחבי הרשת, אבל את ספרי המבוגרים שלו עדיין לא קראתי…בכל מקרה, הגרסה לילדים, ובעיקר החלק שהוא "חוברת עבודה", מאוד מאוד אהובה על יעלה והיא חוזרת אליה שוב ושוב ושוב:

אז מה כן?! ה-רשימה של יעלה:

  • התעמלות: מאז אולימפיאדת ריו2016, שהייתה אירוע משמעותי מאוד בביתנו (וגם פה בבלוג…), יעלה חולמת לקבל מדליה. את האימונים בהתעמלות קרקע היא התחילה תוך כדי האולימפיאדה ולא הפסיקה מאז. בספטמבר האחרון היא התחילה להתאמן גם בחוג "רשמי" והיא פורחת. היא מתאמנת בכל רגע פנוי, עברה ל"קבוצת הגדולות" וחולמת על מדליות. כל החגיגות שהיא תכננה עוסקות בנושא, ובאופן כללי- זה מרכז החיים שלה כרגע. אז מתנות-
    • מזרון התעמלות: זו המתנה שהיא תקבל מאיתנו. אחרי שביררתי מחירים של מזרונים "מקצועיים", מזרון הפעילות של איקאה הוגדר כעונה לגמרי על הדרישה. הוא עבה וחזק כמו מזרון התעמלות, הוא מתקפל ונראה לי שהמימדים שלו נוחים לגודל של בית סביר (ולא אולם התעמלות). מקווה שהוא יעמוד בציפיות:

    • קלפי בלט: יש לנו את קלפי היוגה מהסדרה הזו, וממש עכשיו רכשנו שתי חפיסות קלפים לחברות אחרות שחגגו יומולדת, וביקשו את הקלפים אחרי ששיחקו בהם בביתנו. כחלק מהעניין בהתעמלות על ענפיה, יעלה ביקשה גם את ערכת הבלט. עדיין לא ראיתי אותם בלייב, אבל אני מקווה שהאיכות והסגנון דומים לאלו של ערכת היוגה שאנחנו כל כך אוהבים:

    • מדליה/גביע: כל מתעמלת צריכה מדליה. וגביע. או לפחות ככה יעלה חושבת. אני לא בטוחה אם זה מגיע מהמקום התחרותי, המנצנץ, הקישוטי או הרשמי, אבל היא חולמת על מדליות. וגביעים. אז יש לה קולקציית "מקסטוק" של מדליות וגביעים, וליום ההולדת שלה היא הזמינה מדליות "אמיתיות", שסבתא שלה מצאה בחנות ספורט

  • ספרים: בתקופה האחרונה התחלנו לרענן את מדפי הספרים שלנו ולהתאים אותם לגילאים המתבגרים בביתנו. בשוטף אנחנו משאילים ספרים מהספריה וגם מסבתא, ונוצר מצב שהמלאי בבית היה פשוט לא מתאים.
    • אגתה כריסטי, מתוך הסדרה "קטנות גדולות"- בקרוב מאוד תגיע רשומת המלצות (שתוכננה להיות רשומת המלצות חורף, אבל יתכן שתהפוך לאביבית :) עם המלצה מפורטת על הסדרה הזו. בינתיים, אגתה כריסטי היא האחרונה שנותרה לנו בתרגום העברי (מחכות בקוצר רוח להמשך התרגומים, יש שם כמה מבטיחים…). הספר שלה קצת אפל ומפחיד, אבל יעלה החליטה שהיא מוכנה להתמודד איתו

  •  "זוג והרופאים המעופפים"/ ג'וליה דונדלסון ואקסל שפלר: האמת, זה ממש לא ספר לגיל 6. הוא בהחלט היה יכול לככב ברשימה של גיל 4, ואפילו של גיל 3. אבל יעלה ביקשה אותו. במפורש. את הספר "זוג" יעלה ואני קנינו במתנה לאמיתי. ספר שמדבר על דרקונים, אבירים ונסיכה מזווית לגמרי אחרת. אמיתי מאוד אוהב אותו, אבל יעלה אוהבת אותו עוד יותר. ומכיוון שכמה מהספרים האהובים עליי מוגדרים כ"ספרות לנוער", נראה לי שלא נכון להשתמש בגיל כקריטריון מרכזי בבחירת ספרים:

  • ספר על התעמלות קרקע: כידוע, אנחנו מאוד אוהבים ספרי עיון. כל נושא "חם" בביתנו זוכה לספריית עיון קטנה משלו, שאנחנו מלקטים ממגוון מקורות. התחום של התעמלות קרקע הוא לא קל בנושא הזה. מצאתי מעט מאוד ספרים בנושא בעברית, וכולם מיועדים למבוגרים. לשמחתי, אחרי הההצלחה האדירה של נבחרת ההתעמלות של ארה"ב באולימפיאדה, באנגלית יש מבחר מרשים יותר, ואמזון רק במרחק לחיצה. למשל זה- (בכלל, קטגוריית ההתעמלות באמזון היא מאגר השראה אינסופית למתנות ליעלה)

  • מדבקות קיר: אחרון חביב בנושא. עוד מציאה מאמזון (יש גם גרסאות של עליאקספרס, כמובן). מדבקות קיר עדינות ויפיפיות שנראה לי שישמחו מאוד את ליבה של יעלה. יש טענה שמומלץ לארגן את הבוקר שלנו ככה שהדבר הראשון שנראה כשאנחנו פוקחות את העיניים יהיה דבר שנותן לנו השראה ושמחה. אז זה בדיוק זה, עבור יעלה.

  • "של גדולים": יעלה מאוד עסוקה ב"להיות גדולה". ענייני פרטיות, אמהות, אחאות ואחריות מעסיקים אותה יום ולילה.
    • אוהל למיטה: אמצעי קטן וחמוד שיכול לספק פרטיות ואינטימיות גם למי שחולקת חדר עם אחיה. לפחות בינתיים. של איקאה, כמובן.

    • קופה: כסף. חלק כל כך חשוב ומשמעותי מלהיות מבוגר. יעלה מפתחת עכשיו מודלים עסקיים חדשות לבקרים (האחרון והחביב- חנות יד שניה, בה היא משפצת חפצים שבורים/מקולקלים שאנשים מביאים לה ומוכרת אותם. לא להיט?!). מסתבר שקופה כזו עם חריץ ופקק קטן מלמטה היא מצרך די נדיר בימינו. אז כזה

  • קופסת חול ליצירת עולמות קטנים: לכאורה, זה לא "של גדולים". אבל האפשרות הזו, לברוא עולמות שלמים, לנהל את העולם, לחרוץ גורלות, לקבוע את סדר הפעולות- הכי "של גדולים" שיש. אז קופסת חול כזו, עם תאורה, כמו שיש במתחם "החול יכול" (גם הוא מופיע ברשומת ההמלצות שתוכננה להיות של חורף…), ואוסף של אביזרים מתאימים שכבר יש לנו בבית, יספקו לה יופי של מתנה.

 ומספר 11 ואחרון, מתנה פרקטית שתשמח את בת הים הקטנה שלי, כזו שאוהבת ים ופחות מתחברת לאריאל:

  • בגד ים: כי צריך. לא פשוט למצוא בגד ים שני חלקים, מגן היטב מהשמש, לא ילדותי מידי ומתאים במידותיו לגיל 6. במיוחד בפברואר. אבל זה, למשל, ממש יפה בעיני ונראה לי שגם בעיני יעלה. מזל שיש אינטרנט והכל אפשרי:

כל שנה כשאני מסיימת להכין את הרשימה ומתקרבת לפרסום שלה, אני מתלבטת אם אין פה איזו חוצפה. התרגלנו שזה לא מנומס לבקש מתנות, ומתנות נותנים כי רוצים ולא כי מבקשים וכו'. בפועל, בימי ההולדת אצלנו נהוג להביא מתנות. אם נבקש ואם לא- נסיים את החגיגה עם אוסף מתנות נאה. אני אישית מאוד אוהבת שנותנים לי כיוונים, נושאים ורעיונות שישמחו את החוגג באותו רגע ולא ידרשו החלפות והתאמות בהמשך, אני מקווה שגם האורחים שלנו. ובכלל, אם עוד מישהו יקבל מהרשימה הזו רעיון למתנה לילד/ה אהובים שחוגגים 6, אני את שלי עשיתי.

ואגב, את רוב המתנות ברשימה יעלה כבר הספיקה "לחלק" לכל מי ששאל אותה מה היא רוצה לקבל מתנה. כמה אפילו לא התאפקו וחלק מהמתנות כבר "התגלגלו" לחיקה. אז אם יש לך עוד רעיונות והמלצות מנסיון לתרום לרשימה, הם יתקבלו מאוד מאוד בברכה!

 

האושפיזין של אמיתי

אחרי שהתינוקות של יעלה חגגו בסוכה שלנו, הגיע הזמן לאושפיזין חדשים, כמעט לרגל החג השני- האושפיזין של אמיתי.

בפעם האחרונה שסיפרתי על מעלליו של אמיתי, הוא היה עמוק בעולם הדינוזאורים. מאז הוא לא התרחק כל כך, אבל בהחלט התרחב. לסוכה שלו אמיתי מזמין לא רק את הדינוזאורים, אלא את כל היצורים המפחידים של העולם:

"הילד בוחר לו במישחקו חיה מפחידה, שבמציאות הוא נרתע מכל פגישה עמה, ואילו במישחק משייך הוא לעצמו את כל תכונותיה המפחידות של אותה חיה: הוא נובח, מתנפל, נושך, טורף. עתה פג פחדו, שהרי הוא עצמו הנו אותה מפלצת נוראה" (תורת הגן/מרים רות)

איפשהו במהלך הדרך אמיתי נחשף להצגה "ספר הג'ונגל". אני לא זוכרת איך זה התחיל, אבל זו הייתה אהבה ממבט ראשון. ששי קשת, טוביה צפיר ותום אבני- מסתבר שלא נס ליחם. השירים של הצגה נצפו ונשמעו שוב ושוב ושוב בסלון ביתנו, ושירחאן הפך לאהובו-שנואו הגדול של אמיתי. הוא התעסק בו יום ולילה (כלומר, בילה את רוב הלילות ער כי חשש ממנו). תחפושת הנמר שקיבלנו לפני כמה שנים הפכה לבגד הכי נלבש בארון שלו. בכלל, הסתבר שצפיה אינטנסיבית כל כך במחזמר, מחייבת תחפושות בהישג יד:

את סלסלת התחפושות הזו הכנו יחד, אחרי עוד צפיה במחזמר. עברנו על ארון התחפושות הנהדר שסידרנו לנו בביתנו החדש:

יחד בנינו את התחפושות ואת האביזרים המשלימים ליצירת ג'ונגל מלא חיים אצלנו בסלון. התחפושת של שירחאן הייתה התחפושת היחידה ה"מוכנה", והיא גם הייתה הכוכבת. את שאר הדמויות הרכבנו בעצמנו ממה שהיה בבית. מזהים?:

"המשחק מאפשר לילד לשנות את מצבו הפאסיבי שבמציאות למצב אקטיבי…יש חוויות קשות, שאין ביכולתו של הילד לשאתן בבת אחת…הילד משנה אותה לפי צרכיו הנפשיים ומעניק לה צורה ותוכן המתאימים ליכולתו הנפשית…"

חלק גדול מהתחפושות שהכנו נשארו מיותמות או שומשו רק על ידי יעלה. אמיתי בחר אך ורק בדמויות המפחידות. רק בבעלי חיים עם שיניים חדות וציפורניים ארוכות. או ההפך. אמנם בגירה הוא דמות חיובית, אבל בעל מספיק מאפיינים בשביל להפוך למודל. ובכל זאת, אין כמו שירחאן. גם בלי התחפושת, אמיתי הפנים את שירחאן עמוק עמוק לתוכו:

העיסוק שלו ב"חיות מפחידות" מילא את כל ימיו. כל המגשים והקופסאות שהיו לנו על המדפים הפכו ללא רלוונטיים. כל מה שלא כולל חיות מפחידות פשוט לא עניין אותו. מכיוון שלראות כל היום את "ספר הג'ונגל" בלופ זו לא ממש אפשרות מבחינתי, הכנו עוד כמה אפשרויות למשחק שעוסקות במה שהכי מעסיק אותו. אחרי שאיתרנו את כל חיות הסיפור בארון התחפושות, עברנו לקופסת החיות:

קופסת החיות שלנו משמשת אותנו למגוון גדול של פעילויות, אבל עד השלב הזה אמיתי לא ממש התייחס אליה כחלק מהמשחק הדמיוני. גם כאן זה לקח קצת זמן. עניין של התפתחות ושל גיל, בעיקר. השינוי שהוא עשה בתחום הזה בתוך שלושה חודשים הוא פשוט מדהים. בשלב הראשון הוא בחר מהמגש הזה את שירחאן ואת בגירה. לפעמים גם את הנחש ואת התנין (שלא מופיע בהצגה, אבל כן מפיע בסדרה המצויירת המבוססת עליה, אותה מצאנו בהמשך). הם פשוט ליוו אותו במהלך היום שלו. בלי פעילות מיוחדת. לאט לאט הוספנו גם קופסה:

סוג של ג'ונגל, לא? קופסה שטוחה ורחבה של איקאה, עדשים שחורים, המון עצים ומערה מעץ. מהר מאוד התמלא הג'ונגל בבעלי חיים:

במשך כמה שבועות הקופסה הזו הייתה העיסוק המרכזי של אמיתי. הוא הוסיף לתוכה מגוון "חיות מפחידות" שאיתר ואסף בכל מקום בו הוא ביקר. לאט לאט הקופסה הפכה פחות חשובה. המשחק השתכלל. עולם שלם נבנה בתוך הראש של אמיתי, התפאורה החיצונית רק הפריעה:

כמו אצל יעלה, לאט לאט גם אצלו ה"מפחידים" השתלטו- הוא מחפש ספרים מפחידים (כל ספר שיש בו אזכור למפלצת, אריה או נמר מתקבל בברכה). הוא מחפש סרטים מפחידים (אחרי גרסת דיסני ל"ספר הג'ונגל" הוא ראה את "מלך האריות" ונהנה ממנו מאוד. את יעלה הוא עדיין מאוד מפחיד. מבחינתי זה לגמרי סרט שלא כדאי לראות בגיל כ"כ צעיר, אבל לו זה מתאים. הוא ממש צריך את זה). הוא נהנה לא פחות גם מסרטי טבע של ממש, וכמובן, מספרי עיון בנושא. בעזרת סבתא השגנו את כרך "הטורפים" של "ספריית פלאי הטבע" הכה אהובה עלינו:

כמו אחיו לסדרה, גם הספר הזה מספק שלל תמונות מרהיבות והמון מידע מועיל ורעיונות:

החיות המפחידות הולכות איתו לכל מקום, אפילו למקלחת:

הן משתלבות (כפי שכבר הראיתי ברשומת ראש השנה שלנו) בכל פעילות שאנחנו עושים:

מלבד מיסטוק, החיות האלו עברו "טבילת אש" גם בקצף גילוח, צבע ידיים ועוד שלל פעילויות "מתמרחות" שאמיתי מאוד אוהב, בכלל, ובמיוחד בתקופה האחרונה. גם כשהוא משחק בדברים אחרים, החיות משתלבות במשחק. לאחרונה הוא התחיל לבנות להן גן חיות:

"ילד המגלה במשחקיו תוקפנות-לא ישתחרר מתוקפנתו בתוקף דבריה ההגיוניים או המוסריים של המחנכת. אפילו אם יפסיק בו ברגע…היא תפרוץ עד מהרה בצורה של סימפטום אחר…הבנת המישחק נותנת בידנו את היכולת לפעול לשם שינוי מצבו הנפשי של הילד, על ידי תיקון הגורמים שעוררו בו את הצורך להתבטא במשחק באורח שלילי זה או אחר. עם זאת יכולים אנו לדאוג לעידון יצריו של הילד…"

הרבה התלבטויות מעלים האושפיזין של אמיתי. עד כמה כדאי לתת לילד להתעמת עם הפחד שלו? האם החשיפה לתכנים "מפחידים" (ספרים או סרטים) תורמת להתמודדות שלו עם הפחד או מזיקה? האם נכון לעודד אותו להפנות את כל תשומת הלב הזו למקומות אחרים? ומה עם הרעיונות שהוא מקבל "מהחיות המפחידות"? הוא שואג, הוא מפחיד, לפעמים הוא גם מרביץ או שורט? הרבה שאלות. חלק גדול מהתשובות שלי מצאתי בציטוט הנ"ל. העיסוק הזה עונה לו על צורך. הוא צריך את החיות המפחידות האלו לצידו. הוא צריך להכיר אותן מקרוב מאוד, הוא צריך להתעסק בהן. הן מאפשרות לו לגעת בדברים עמוקים ומורכבים שמתרחשים אצלו בפנים. כמו שאמרתי, המשחק שלו משתכלל כל הזמן. היום הוא יכול לשבת שעות ארוכות עם כמה חיות פלסטיק לידו ולהיות עסוק. הוא לא זקוק לחפצים נוספים, הוא גם לא חייב אנשים נוספים. אבל אם יושבים לידו בשקט ומקשיבים, כל ה"בפנים" שלו נמצא שם, בפרטים הקטנים. מלחמת האור והחושך הפנימית שלו, ההתמודדות הכל כך מותאמת גיל בין הדחפים הפנימיים והמוסכמות החברתיות, קשיי הוויסות החושי שהופכים לו את החיים, הכעס שלו על הקשיים, הגאווה שלו על ההתקדמות ועל הדברים הטובים, הכל הכל בפנים. ולאט לאט, במשחק עם חברים, הוא כבר לא שירחאן שטורף את הילדים, אלא "שירחאן השומר" שמגן על כל התינוקות הדמיוניים מהנמרים הדמיוניים שמנסים לטרוף אותם, מ"שירחאן הרע".

ולאט לאט, הוא מצליח לקחת את זה גם מחוץ למשחק. לפעמים בעזרתנו, לפעמים בעצמו, הוא מוצא עוד ועוד דרכים "להיות הכי חזק" בצורה מועילה, ביחד עם הסביבה ולא מולה:

אז זו הסוכה שלנו השנה. סוכה דמיונית, בתוכה קישוטי הנייר לא נרטבים מהיורה הנהדר שיורד שם בחוץ. סוכה שמארחת בשלווה ובנחת תינוקות ונמרים, אמהות ולביאות וגם שני ילדים. סוכה אליה כל אחד מביא את מה שקורה אצלו בפנים, ויחד נוצר עולם שלם ומשונה בו כולנו נפגשים. לפעמים הבית קצת צר מלהכיל את כולם, אבל בחוץ, בסוכה, יש הרבה אוויר והרבה מקום לכל האושפיזין.

5 המלצות קיציות

כבר רמזתי פה שבתקופה האחרונה הבלוג ואני נמצאים בצומת דרכים, כזו של "יחסינו לאן". לא, חלילה, במובן של פרידה, אלא, כמו שפופולרי לומר בימים אלה, במובן של "דיוק". הנושא הזה מעסיק אותי הרבה, הרבה יותר ממה שתכננתי שהוא יעסיק אותי. המון דברים קורים מאחורי הקלעים, אבל פה, בקדמת הבמה של הבלוג, נראה שהעניינים שקטים מהרגיל. כמובן שבבית שלנו העניינים לגמרי לא "שקטים מהרגיל", הרבה מתרחש כאן, אבל גם התור של זה יגיע. בינתיים, במן תקופת ביניים, הצטברו אצלי כמה המלצות משובחות במיוחד על דברים מעניינים שנתקלנו בהם. חמש המלצות- בילוי אחד (עם המלצה ארוכה במיוחד) וארבע מתנות- שתיים לקטנים ושתיים לגדולים (עם המלצות קצרות וממוקדות הרבה יותר).

את מוזיאון האדם והחי זכרתי מבעד לעיניים של ילדה קטנה. המוזיאון סמוך לבית הורי ובמסגרת בית הספר היינו מבקרים בו לעיתים קרובות. מאז שאמיתי התחיל את תקופת הדינוזאורים שלו (בעקבות התכנית הנוסטלגית והו-כה-לא-פוליטקלי-קורקט "היה היה") שקלתי לקחת את הילדים לביקור. לקח לי קצת להנדס את זה, אבל זה קרה:

כמו שזכרתי אותו, בלב הפארק הלאומי ברמת גן, במבנה קטן שלא מרמז כלום על טיבו, נמצא המוזיאון. כמחנ"בים טובים, הגענו בשעה אידיאלית- אמצע השבוע, שעת בוקר מאוחרת למדי. שתי הכיתות שהיו שם לפנינו היו לקראת תום הסיור, ואני צפיתי, בהתאם לזכרונותיי, ששעה היא די והותר זמן לסייר במוזיאון. בסופו של דבר יצאנו אחרי שעתיים, ואיתנו יצא גם השומר של המוזיאון, שנעל את הדלת אחרינו. אבל באמת, שאפשר להספיק גם בשעה. פשוט לא ניסינו :)

הסיור במוזיאון מתחיל בגלגל ההיסטוריה:

מסביבו מוצגים שלבי התפתחותו של האדם הקדמון. החלק הזה מעט מפחיד, מכיוון שמוצגים בו פסלים בגודל אמיתי של, ובכן, אנשים קדמונים. הפסלים נמצאים בתוך כוכים, כך שמי שרוצה להימנע מהם בהחלט יכול לעשות זאת בקלות. יעלה בחרה להימנע מהם בכניסה, אבל ביציאה ביקשה לחזור ולראות אותם ממרחק בטוח. אמיתי התייחס אליהם ביראת כבוד, אבל הסקרנות גברה עליו והוא ראה אותם מקרוב. משם המשכנו לסייר, כפי שרואים בשתי התמונות הראשונות, בעקבות בעלי החיים בעולמנו. הפוחלצים היו להיט צפוי, וגם התצוגה מסביבם, אינטראקטיבית במידה מסויימת (הפוחלצים כמובן מוצגים מאחורי זכוכיות ולא ניתן לגעת בהם, אבל התצוגה מסביב כוללת כפתורים, חלקים נעים ומעט מסכים), העסיקה אותנו שעה ארוכה. הסדר לא לגמרי ברור. בין הפוחלצים יש מוצגים שעוסקים בהריון ולידה של בע"ח שונים, כולל בני אדם, מוצגים שעוסקים בתורשה ובחושים ועוד.

בסוף תצוגת בעלי החיים שוכן החלק לכבודו הגענו:

הדינוזאורים. תצוגה קטנה, אבל מבחינתנו לגמרי עושה את העבודה. הסתובבנו סביבה וישבנו מולה כמעט חצי שעה. אמיתי הוציא את דמויות הדינוזאורים שלו מהתיק והשווה את הדגמים הקטנים לגדולים, ובאופן כללי, היה נרגש מאוד:

בצער רב הפרדנו בין אמיתי לבין הדינוזאורים והמשכנו לעבר התערוכה הזמנית, "חיות הפרא" בהשראת נחום גוטמן. התערוכה הזו הפתיעה, למרות שבדיעבד יכולתי לצפות את זה, כי כבר ציינתי שיעלה מעריכה מאוד את עבודתם של מאיירים. בכל מקרה מדובר בתערוכה מזמינה מאוד:

ופעילה מאוד:

כשהבנו שתיכף נגמר לנו הזמן, חזרנו לסיבוב קצר נוסף באולם הפתיחה, בו, כאמור, התקרבנו עוד קצת לאדם הקדמון, וגם למדנו להצית אש:

משם מיהרנו לצאת, ומאותו הרגע ועד עכשיו (יותר משבועיים אחרי) אמיתי מבקש לחזור. כולנו נהננו מאוד, המזגן היה משובח (אם כי השירותים קצת רחוקים ודורשים יציאה אל החום), היה שקט, אינטימי, מהנה וגם מלמד.

הרבה נכתב (ונאמר ודובר) על החול הקינטי. אותו חול משחק בעל התכונות החמקמקות שהופכות אותו לממכר לגמרי, בלי שום הסבר הגיוני. גם בביתנו הקט, למוד המתכונים התחושתיים, החול הקנוי קיבל מקום של כבוד. לאחרונה נחשפנו, בכמה הזדמנויות שונות, לשדרוג מאותו בית יוצר- הבצק הקינטי. בשבוע שעבר אמיתי קיבל חבילה קטנה, קטנטנה, של הפלא הזה, לגמרי לעצמו. מדובר במוצר לא זול, החבילה הקטנה הזו, שמכילה צבע אחד, עלתה 18 ש"ח, אבל התמורה, הו התמורה. ימים של ידיים עסוקות. כשהילד ישן, אני נהנית. מומלץ בחום לכל מי שמחפש מתנה קטנה של תשומת לב, אבל עם תמורה קצת יותר ארוכת טווח מחנויות השקל (שכבודן במקומן מונח). והסרטון שבקישור? לא מגזים. זה באמת עד כדי כך מגניב. באמת.

 

לפעמים מתנה סמלית זה לא מספיק. לפעמים צריך מתנה גדולה. טוב, אולי לא "צריך", אבל לפעמים מתחשק. לפעמים זה מתאים. לפעמים מוצאים משהו כזה שממש היית רוצה לקנות לעצמך אבל אין לזה שום צידוק, אז יוצאת מתנה ממש מוצלחת לילדים :). את האמת, הפעם זו לא אני, אלא סבתא, שנתקלה במקרה במתנה הנהדרת הזו, שלגמרי עשתה ליעלה את השבוע וכנראה שגם את החודש. נכון, זה לא צעצוע "קלאסי" מהסוג שאני נוטה לבחור בו (ותיכף רשימת המתנות ליומולדת 3 של אמיתי תוסיף כמה כאלו לרשימה), אבל, למרות הפלסטיק- הוא מושלם. והגיע ליעלה בדיוק בזמן, כשתקופת "גידול התינוקות" שלה עושה רושם של לא-תיגמר-לעולם.

בקיצור, הבטחתי בקיצור, אז – בובת תינוקת (החיסרון היחיד- הגוף שלה מבד, ואצלנו נוטים להעדיף בובות רחיצות), עם תיק גב שהוא גם מנשא נוח להפליא (ועברנו כמה וכמה מנשאי בובות בעבר), וגם נפתח ל"ארון" מאובזר בציוד ל"תינוקת":

שעות של הנאה. אנחנו בנינו גם שידה החתלה להשלמת החגיגה, אבל אני מקווה להקדיש לה מתישהו, בעתיד, רשומה משל עצמה.

לא רק לילדים מגיעות מתנות. אני משתדלת להזכיר את זה לעצמי בכל הזדמנות. מתנות הן לא בהכרח חומריות. לפעמים מתנה היא השראה. במקרים (רבים מאוד) מתנה היא למידה. שיעור חדש, שינוי נקודת המבט. לאחרונה אני מחפשת לעצמי מתנות כאלו. כן, זה קשור, בין היתר, גם ל"מאחורי הקלעים" של הבלוג…אז שתי המלצות חמות שהן גם קצת מתנות חומריות:

ליאור פרנקל הוא גורו. גורו כזה, של המאה ה-21, שגורם לך לרצות לעקוב אחריו בפייסבוק, ובאינסטגרם (שאין לי) ובטוויטר (כנ"ל), להיות חברה שלו ולשמוע מה יש לו להגיד, תמיד. קצת קשה להגדיר בדיוק למה. או על מה הוא בדיוק הוא מדבר. בגדול, ליאור פרנקל מאמין שהעולם של היום, וגם של מחר, שונה מאוד מהעולם של אתמול, בו רובנו גדלנו. הוא מאמין שעולם העבודה שונה, ובהתאם, גם הדרך אליו שונה. בין היתר, הוא מנהל בלוג נהדר, קבוצת פייסבוק שוקקת ומרתקת, מרצה ברחבי הארץ (אפילו אצלנו, בצפון הרחוק) וגם- כתב ספר. הספר הזה, בפורמט דיגיטלי (עם גרסה שכתובה בזכר, וגרסה שלמה, נפרדת, בנקבה) או בגרסה מודפסת, הוא לא פחות ממשנה חשיבה. גם למי שלא מחפש עבודה, גם למי שיודע בדיוק מה ייעודו ומה הוא מחפש, גם למי שכבר מצא. והוא גם לא ארוך, קריא, קליל ומשעשע. בקיצור- אחלה מתנה.

כמו ליאור פרנקל, גם ענבל גבור הוא גורו. מסוג אחר לגמרי. ענבל היא מעצבת גרפית, אבל הרבה מעבר לזה- היא בנאדם חיובי ואופטימי. רחוקה שנות אור מהציניות הפסימית שלי. בדיוק בגלל זה, ענבל היא השראה. חיבבתי את הגלויות, המגנטים, המחברות ושאר המוצרים האופטימיים שהיא עיצבה, אבל לפני שנה, כשהיא השיקה את היומן השבועי שלה, התאהבתי. בכלל, יומנים הם סיפור רציני אצלי. סיפרתי פה בעבר על "פרוייקט היומן השמח" (שמסיים כעת את שנתו ה…שלישית?! או הרביעית? כבר הספקתי לספור), שמלווה בקבוצת פייסבוק אותה אני מנהלת. אבל היומן של ענבל הוא הרבה מעבר לזה. אחרי כמעט שנה של שימוש אינטנסיבי אני יכולה להעיד שהיומן של ענבל הוא כלי לחיים.

היום קיבלתי את היומן שלי לשנה הבאה וההתרגשות בשיאה. למה?! כי מעבר לצבעוניות הכל כך משמחת והעיצוב הפרקטי והנהדר, היומן בנוי כדי לתכנן חיים של שמחה ושל חשיבה חיובית. כמה אופטימי. מגוון כלים להצבת מטרות, פירוק, תכנון, מעקב ביצוע. ועוד כלים שמשכנעים אותך שזה ממש קל וכיף להסתכל על הכל באור חיובי יותר- כתיבת רגעים משמחים, תודות, הצלחות והאהוב עליי ביותר- "מה למדתי השבוע". משהו שממש "מכריח" אותי להסתכל על כל נקודות האור האלו, על כל השיעורים הקטנטנים שאני לומדת מידי יום ביומו ולכוון את הזרקור לשם. מנסיון, לא קל להישאר ציני ופסימי עם היומן הזה.

 

אז אלו הן חמש ההמלצות הכי חמות שלי לימים החמים הבאים עלינו ל…ובכן, אחרי הפסקה האחרונה, אין לי אלא להגיד "לטובה". על מה אתם ממליצים? איזו מתנה קטנה מקררת לכם ו/או לילדכם את הימים החמים ועושה לכם שמח בלב? אמא שסובלת מאוד מחום ושני ילדיה צמודי המזגן מודים מראש ומעומק הלב על כל המלצה!

רשימת מתנות

לפעמים אני שוכחת עד כמה התקופה הזו, של כמעט-סוף-שנה, היא בעצם "תקופת המראה" של חגי תשרי. כמה זה צפוף, לחוץ, עמוס, משפחתי, מרגש. המדפים שלנו עוד עמוסים בשיירי יום העצמאות (עוד שני מגשים נוספו אחרי הרשומה הקודמת, וכמות היצירות הנהדרות באמת בכחול-לבן שנוצרו פה עולה על כל דמיון), והנה ל"ג בעומר כבר ממש ממש מעבר לפינה. חג כל כך מרגש, מצית את הדמיון (ולא רק אותו), לגמרי מזמין אינסוף פעילויות. ולא רק ל"ג בעומר מגיע, אלא ממש איתו, גם בח"ל, שידוע בביתנו גם כ"אבא", חוגג יומולדת. אירוע שכמובן דורש חגיגה, מתנה והפקה. מכיוון שמאגר רעיונות ההפקה שלי מדולדל מאוד, החלטתי לתת לעצמי זריקת מרץ, באמצעות רשומות מתנות חגיגית. הרבה אירועים משמחים נחגגו פה בחודשים האחרונים, והרבה מתנות ביתיות בעבודת יד הוכנו ונמסרו. ואם אני זקוקה לזריקת מרץ…אולי גם אתם תוכלו לשאוב רעיונות לקראת כל חגיגות הכמעט-סוף-שנה הבאות עלינו לטובה. אז קחו נשימה עמוקה, יש הרבה תמונות, אני אשתדל (לא מבטיחה להצליח…) להפחית במילים, לפי סדר כרונולוגי של האירועים- מתחילים:

ב-18.01 הצטרפה למשפחתנו ענבר המהממת, בת בכורה למור ושי. אנחנו קנינו והכנו לענבר לא מעט דברים, אבל הם פחות רלוונטיים לבלוג (ופייר, גם לא ממש צילמתי אותם). את המתנה הזו הכנו כמתנה לאמא מור מקבוצת חברות יוצרות ואוהבות, והתוצאה כל כך מהממת ומגניבה שלגמרי מגיעה לה השווצה:

מדובר במסגרת עומק בגודל 50*70 ס"מ, בתוכה 22 ריבועים (20 ריבועים ו-2 מלבנים, ליתר דיוק)- כל ריבוע מייצג אות בא'-ב'. לכל אות נבחרה מילה מייצגת מתוך חייה של אמא מור ונתנה השראה לעיצוב הריבוע. כל אחת מהחברות הכינה כמה ריבועים, ורגע לפני הענקת המתנה הדבקנו אותם למקומם. אז לא רק שהתוצאה אדירה לגמרי, זה גם ממש פרוייקט מתבקש להכנה עם ילדים שנמצאים בשלב של יעלה- לבחור בכל אות מילה מעולם התוכן של הילד, לעצב יחד ולהכין תמונה משגעת לחדר או לבית. מומלץ בחום!

9 ימים אחריה, ב-27.1 הצטרפה למשפחה, מהצד השני, עוד תינוקת מופלאה- שיר. גם פה הייתה מתנה גדולה, אבל לעניינו- את המתנה הכי שווה קיבלו שני אחיה הגדולים של שיר, האחיינים ה"בכורים"- עומר ואייל. משפט אקראי לגמרי של אמא שלהם, שתיים וחצי דקות אחרי הלידה, נתן לי השראה ליצירת הערכה הבאה:

ערכה להכנה עצמית של בצק ביתי! זוכרים את משלוחי המנות שלנו? אז זה היה המקור שלהם…צנצנות שקופות ממקסטוק שיכנו את מצרכי הבסיס (קמח, מלח, קרם טרטר), ומסביב תוספות ופינוקים:

צבעי מאכל בסיסיים, נצנצים, כפות מדידה, מערוכים, תבנית קאפקייקס. הכל בתוך תבנית-מגש, שנועדה למזער את הלכלוך עבור ההורים שצריכים לטפל בתינוקת בת יומה, ולא לנקות הררי בצק מהקירות ומהרצפה. וכמובן התוספת הכי הכי חשובה:

מתכון בצק מאוייר, מפורט, מנויילן וצבעוני, לשימוש מעתה ועד עולם. המתנה התקבלה בהתלהבות גדולה, והרעיון לגמרי נכנס לרשימת ה"מתנות לשעת חירום" שלנו.

בין שתי האחייניות החדשות, גם הדס, האחיינית שעד הלידות האלו הייתה האחיינית היחידה, חגגה יומולדת 3. ההורים שלה נתנו לנו מחמאה מאוד גדולה, כשביקשו מאיתנו במפורש ערכת בצק בהזמנה! כמובן שהתגייסנו כולנו לחשיבה, איך לשדרג את הערכה, כי גם בשנה שעברה היא קיבלה ערכת בצק במתנה…החלטנו לשדרג באמצעות תוספת קנויה, אבל כזו ממש שווה- הוספנו TOOB לערכה! והיא יצאה נפלאה. השקענו באריזה:

מנחשים מה היה הנושא של הערכה? עוד רמיזה, והבסיס של הערכה- בצק משחק משובח, איכותי, ביתי, לא רעיל ונעים נעים:

ועם הצצה ל-TOOB המושלם שיעלה ואמיתי בחרו להדס:

ערכת בצק חללית ומגניבה. כמובן שהיו גם אביזרים:

לגמרי חמדתי אותה לעצמי (כלומר, אממממ, לילדים. כמובן)…ולשמחתי קיבלנו בהמשך תמונות שמעידות שגם הדס אהבה…

עוברים לפברואר, ראשונה חגגה יומולדת 4 דורין, החברה הכי טובה של יעלה. הצמידות ליום ההולדת של הדס השאירה אותנו באותה השראה, אם כי בשינוי אווירה. שוב הלכנו על השילוב של ערכת בצק ביתי עם TOOB קנוי, אבל בהתאם להעדפה הברורה של דורין- הפעם ערכת פיות נבחרה:

כמו בערכת הבצק של האחיינים, גם כאן ארזנו את הערכה במגש עמוק ושווה עם מכסה (מקסטוק, כמובן), וכשפותחים את המכסה:

כמה וורוד. נוגד את האינסטינקט שלי, אבל מהיכרות מאוד קרובה עם מקבלת המתנה, ידעתי שזה באמת באמת מה שישמח אותה. החלק המרכזי, הבצק:

התאורה לא ממש זרמה עם הצבעים הנבחרים, ושום תיקון לא הצליח להחזיר אותם למוטב, אז פשוט תאלצו להאמין לי שמדובר בוורוד, סגול ובז'-זהוב, כולם מלאים נצנצים ומשגעים. ובאביזרים:

הלהיט הגדול- תבניות סיליקון בצורת נסיכות דיסני! וכמובן, ה-TOOB עצמו, פיות (בעקבות הערכה הזו יעלה הזמינה אותו גם לעצמה, וקיבלה ליום ההולדת שלה שחל שלושה ימים אחרי יום ההולדת של דורין):

והתמונות שגורמות לי לרצות להכין מתנות בהתאמת אישית לכל יומולדת לנצח. ערכת הבצק במרכז החגיגה:

וילדת יום ההולדת שקועה כל כולה:

חגיגה חמישית (ואחת לפני אחרונה…הגזמתי?), הפעם בלי בצק…עומר, האחיין הבכור שקיבל את ערכת הבצק הראשונה, גם חגג, ממש חודש אחרי שקיבל אחות חדשה, יומולדת 6. אבא שלו (שהוא, לגמרי במקרה, גם אחשלי), מאוד התקשה למקד אותנו במתנה. כל מה שהוא אמר היה "הוא ממש רוצה ללמוד לקרוא, אולי תקנו לו חוברת עבודה". אז, כבודן של חוברות עבודה במקומן מונח, לאחיין/בנדוד האהוב שלנו דרושה קצת יותר השקעה, אז הכנו לו ערכת משחקים בקריאה:

בקופסה מקושטת ויפה (שהצטלמה בצורה ממש גרועה) אספנו כלמיני דברים משמחים וכיפיים שקשורים לאותיות ולקריאה. למעלה אוסף מדבקות, למטה חותכני עוגיות/בצק ומדבקות סול צבעוניות:

שבלונות אותיות דביקות:

מחברת אישית, סודית ובהתאמה אישית:

והלהיט בעיני:

לוח מגנטי, שהכנו מבסיס של תבנית ישנה, שריססנו בשלושה גוונים של ספריי, ואוסף של אותיות מגנטיות גדולות וקטנות. להיט מובטח. היה שם גם ספר (ספר האותיות הנהדר של רינת הופר) ועוד הפתעות. ואם כבר אנחנו בענייני קריאה…

אז אני עובדת על רשומה שתוקדש למשחקים ולהתנסויות של יעלה בנושא כתיבה וקריאה, אבל עוד מתנה אחת, בה התוכן של המתנה פחות חשוב (למרות שגם היא הייתה ממש בהתאמה אישית ויצאה מדליקה), ומה שחשוב זה החלק של יעלה. אז נאיה, חברה אהובה, חגגה 3, ואמא שלה הזמינה מאתנו חומרי יצירה. חשבנו יחד איזו מן מתנה אפשר לעשות מזה (כלומר איך לאחד את כל חומרי היצירה סביב רעיון מרכזי) ויעלה הציעה להכין ערכת קולאז' (שזו טכניקת היצירה האהובה עליה כבר תקופה ארוכה). אספנו חומרים וכלים בבית ובחנויות ויצאה ערכה באמת שימושית ונפלאה. החלטנו יחד להכין לנאיה, שילוב של דוגמה וברכה. יעלה ביקשה לכתוב את הברכה בעצמה, כחלק מהקולאז'. כתבתי לה על פתק את מה שהיא ביקשה, והיא הפכה את זה ליצירה משל עצמה:

והיא הייתה אחראית גם על הכיתוב על הקופסה:

וואו. יצאה רשומה ממש ממש ארוכה. התלבטתי אם לחלק אותה, אבל אחרי ההיעדרות הארוכה והתקופה נטולת מוזת-הבלוג שעברה עליי, יש לי רשימת רשומות כל כך ארוכה ומלאה ברשומות שממש בא לי כבר להגיע אליהן…שהחלטתי שזו פשוט תהיה רשומה מלאה כל טוב וממש ארוכה. יש גם כאלה.

מה אתם אוהבים לתת במתנה?! רעיונות מעניינים למתנות בהתאמה אישית!? לילדים? למבוגרים?! לגברים שיש-להם-הכל-ואף-פעם-לא-צריכים-שום-דבר?! רעיונות ואפילו תמונות יתקבלו מאוד מאוד בברכה!

יום העצמאות- חוגגים במגשים

וואו. המון זמן לא הייתי כאן. הרבה סיבות אובייקטיביות הובילו להפסקת הכתיבה הזו, אבל המרכזית מכולן היא לא ממש אובייקטיבית. היא אני. מהיכרות עם עצמי, אני כבר יודעת שאני נוטה לדחות משימות שלא ממש מתחשק לי לעשות. אז כשהתחלתי לכתוב מכתב שלא ממש התחשק לי לכתוב, וראיתי שאני דוחה ודוחה את הכתיבה, התחייבתי בפני עצמי- עד שלא אסיים את המכתב, לא אפרסם רשומה חדשה בבלוג. מודה, לא ציפיתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל הי- עכשיו המכתב כתוב, ואני שוב כאן. הטיפ הקטן הזה אפילו הביא את השם שלי לבלוג של ליאור פרנקל, אחד הבלוגים האהובים עליי ביותר.

אז הרבה דברים קרו פה בשבועות האחרונים, אבל כמובן שכיאה ליום העצמאות, הרשומה הזו מוקדשת לכמה פעילויות קטנות בכחול-לבן. את ההכנות לחג התחלנו עם פינוי המדף משאריות הפסח, והחלפת ספרי הדפדוף שעל המדף:

יש לנו כמה ספרים די מוצלחים, שתי המציאות החביבות עליי:

את הספר העליון, ספר יפיפה שמציג מגוון פרשנויות אמנותיות, שונות ומשונות, על דגל ישראל, מצאנו ליד הפח, רגע אחרי שפינו דירה שנפרדה מדיירה פה בקיבוץ. ממש אוצר. את התחתון, מעין ספר טיולים לילדים, מצאנו בביגודית של ויצ"ו בעפולה, יחד עם עוד כמה ממיטב הספרים שלנו. ממש כיף לצאת איתו לטייל בארץ:

אחרי שהספרים הכניסו אותנו לאווירה, פנינו להכנת קופסה תחושתית. אמיתי כמובן לא וויתר על ההזדמנות לעזור ולהיות עצמאי בעצמו:

כמה יפה הקופסה שלנו:

חרוזי גיהוץ בלבן ובגוונים שונים של כחול. כל כך יפים וכל כך נעימים. אחרי ההתלהבות הראשונית, בחרנו יחד גם כמה כלים:

ואפילו מקל קסם כחול וכמה דיסקיות קסומות כחולות גם הן:

אני ממש ממש אוהבת את הקופסה הזאת, ולשמחתי יש לי פה שותפים להתלהבות. בנוסף לאמיתי ויעלה, היא זכתה להצלחה גם אצל בת הדודה שלהם ואצל חברים שביקרו השבוע. כמובן שהחרוזים יכולים לעבור בקלילות ולהשתלב גם במגש ההשחלה החגיגי:

נדמה לי שהמון זמן לא הכנו מגש השחלה מוצלח. המגש הזה התאים מאוד ליעלה וקצת איתגר את אמיתי, שעבר להשחיל על מנקי מקטרות שהוא השאיל מקופסת ה"הזמנה ליצירה":

המגשים שאני הכי אוהבת להכין. אוסף של חומרים נהדרים ומגוונים בכחול-לבן:

ומגוון גדול של צבעים. משחקי צבעים מונוכרומטיים היו חביבים עליי מאז ומעולם:

באופן לא מפתיע, גם הילדים נהננו ממגבלת הצבעים:

יעלה השקיעה זמן רב ביצירה החגיגית שלה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל יש כאן שילובים נהדרים של שכבות, טקסטורות, נצנצים ורעיונות. כיף לראות מה יוצא מתוך ה"הגבלות".

וגם קצת עניינים "לימודיים" יותר היו כאן. תרגלנו ציור של משולשים, נושא שמאוד מאתגר את יעלה, במטרה לצייר יחד מגן דוד:

דף פשוט פשוט שהכנתי בוורד (הכנתי כמה גרסאות) ומאוד מצא חן בעיני יעלה (כנראה שלטובתו עמדה גם העובדה שהיא ממש רוצה להצליח לצייר לבד משולש. כמובן שהבקשה באה ממנה):

ואחרון חביב, מגש מספרים קטן וקליל, שיעלה עזרה לי להכין. השתמשנו במגש, עטרות נייר לבנות הכי פושטיות שיש, מדבקות מספרים, פונפונים והלהיט- מלקחיים מגניבים במיוחד שהופכים הכל לכיף:

גם אמיתי נהנה מהאתגר המוטורי, בלי להקדיש הרבה תשומת לב למספרים:

 

חוזרים למצרים

יעלה מאוד אוהבת לנסוע. היא אוהבת חופשים, היא אוהבת לישון במקומות חדשים (לא שהיא מצליחה להירדם בהם, אבל היא אוהבת), היא אוהבת להכיר אנשים חדשים, היא אוהבת חוויות חדשות. כמובן שבחיי היומיום העמוסים, זה לא כל כך פשוט לקום ולנסוע (במיוחד אם זוכרים את ההקדמה לרשומה שלי על החופשה האחרונה שלנו), אז יעלה, מלאת פתרונות כהרגלה, אוהבת לצאת למסעות דימיוניים. היא אורזת תיק, מתכננת את הנסיעה, מארגנת את הסביבה בהתאם ויוצאת לדרך. בזכות המנהג הזה, אחד הנושאים שהכי מעניינים את יעלה הוא ארצות ומקומות אחרים. ובזכות המנהג הזה גם הגיע הרעיון לפעילות הממש מוצלחת הבאה.

בתוך שמש האסוציאציות הפסחית שלי, ענף הוקדש למצרים. כל כך הרבה דברים קרו בה אז, אבל היא לא פחות מעניינת גם עכשיו. קודם כל העליתי את הרעיון בפני יעלה. באופן לא מפתיע, היא מאוד התלהבה. כדי שנוכל להתכונן כראוי, פנינו לדוד גוגל היקר והאהוב, שהציג לנו תמונות נהדרות של מצרים היום, וגם קצת מידע כללי בשבילי. כמו בהרבה נושאים אחרים, הפעילויות שלנו מספקות לי הזדמנויות נהדרות להרחיב אופקים בנושאים קצת פחות חזקים. אז ראינו תמונות, למדנו קצת, ויעלה התחילה במלאכת אריזת התיק:

כמובן שרעיון האריזה היה שלה, וגם הביצוע. אני ניסיתי לכוון מהצד עם פריטי מידע רלוונטיים לגבי המדבר והנהר שמצפים לנו במצרים. אז ארזנו הרבה מים, מאוורר וקרם הגנה. ארזנו גם בגדי ים וקצת צידה למסע (בכלל, הפעילות הזו של אריזת תיק לקראת משהו היא אחת מפעילויות החשיבה החביבות עליי, והייתה כזו גם כשעבדתי בחדר הטיפולים- צריך תרחיש פנימי של האירוע לקראתו הולכים, לאסוף מידע, לתכנן מה נעשה, לחשוב על מקת"גים, להכין רשימה, לאלתר…בקיצור, למידה נהדרת תוך כדי עשייה). כמובן שלא שכחנו לארוז גם מפה וספר למסע. :

השתמשנו במפת ארץ ישראל הגדולה שלנו (לרגל הנסיעה הורדנו אותה ממקומה) כדי לראות עד כמה מצרים קרובה. כמסקנה מההבנה הזו החלטנו שבמסע הזה נוותר על הטיסה, והזמנו את הנהג שלנו למשימה:

השתמשנו בספר הנהדר הזה:

כדי לפתוח את הטיול שלנו עם קצת ידע כללי מלא הומור ופרטי מידע פיקנטיים. בהתייעצות עם הספר ועם ידידנו הטוב ד"ר גוגל, החלטנו להתחיל את ביקורנו בקהיר, במוזיאון המצרי. איזו תצוגה נהדרת:

כמעט כל ה-TOOB המצרי שלנו מככב פה. חיפשנו תמונות מהמוזיאון, התאמנו את הפריטים שהופיעו במוזיאון שלנו לפריטים במוזיאון האמיתי, אספנו עליהם קצת מידע, עד שסיימנו את כל התצוגה והמשכנו לתחנה הבאה. הפרמידות, כמובן:

הבאנו את מגש הפירמידות היפיפייה שהראיתי ברשומה הקודמת:

בשלב הראשון בנינו פירמידה בסיסית ממשולשים בלבד, כזו שיעלה כבר מכירה והתנסתה בבנייה שלה במשחקי המגנטים, והכנסנו לתוכה מומיה חנוטה שהשאלנו מהמוזיאון. זה היה פתח לשיחה…מרתקת על תפקידן האמיתי של הפירמידות המרשימות. וזה גם שעשע את אמיתי, מאוד.

משם המשכנו למבט קרוב יותר בסוגי הפירמידות שהמתינו על המגש, בחנו בזהירות את ההבדלים והתחלנו לבנות את עיר הפירמידות. שלנו. בשלב הראשון יעלה ספרה כמה ריבועים וכמה משלושים צריך כדי להרכיב כל פירמידה בתורה, ואחר כך שיחקנו עם הצורות שהיא בחרה, עד שקיבלנו פירמידה זהה לדגם:

אחרי ההצלחה הגדולה של הביקור בפירמידות, היינו רעבים, אז נסענו לשוק של קהיר. יעלה שלפה את ארגז האוכל והתחילה לבשל מאכלים מצריים מומצאים ומשעשעים. אמיתי כבר לגמרי איבד עניין, אז לא הצלחתי לצלם את החלק הזה. על הצלילה בסיני, שתכננתי לשמור לסוף, נאלצנו לוותר הפעם. כנראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור לבקר במצרים בקרוב…

צלחת או מגש?

את ההכנות שלנו לפסח, התחלנו, כמו ברוב החגים בשנה האחרונה, בשליפה של שקית פסח מקופסת החגים שלנו. הילדים כל כך נהנים להיזכר בעצמם ב"מה זה בעצם החג הזה?". ליעלה יש כבר תמונה פנימית מאוד ברורה של החגים בלוח השנה, לאמיתי יש התחלה של זכרונות, ויחד הם בונים מחדש את התמונה של החג השנה. אחרי שהם הציצו על תכולת השקית קרו שני דברים- קודם כל הם רצו למעלה, הביאו את ההגדה של פסח שלהם והתיישבו לקרוא:

הם חוזרים אל הגרסה הנפלאה הזו של ההגדה שוב ושוב כבר כמה שבועות. כשהם סיימו את הקריאה הראשונית בהגדה, במקביל לדיסק שירי פסח שהתנגן ברקע, יעלה רצה להביא את ארגז האוכל שלנו. מסתמן שמתוך כל פעילויות פסח שלנו בשנה שעברה, הכי הרבה רושם השאירה עליה מסיבת הבישולים לחג שערכנו. בזמן שאני עוד ישבתי על הספה ושתיתי את הקפה של הבוקר, הילדים הספיקו למיין את כ-ל המאכלים בקופסה ל"שייך לפסח" ו"לא שייך לפסח" (הגדרה שלהם), ולהתחיל לבשל מאכלים לשולחן החג (הדמיוני, כמובן. בוא נגיד שעוף בתוספת קוואקר הוא לא ממש המאכל האולטימטיבי לליל הסדר). קצת אחרי הבישולים, סידרתי את מגש פסח הראשון במגשי הפעילות שלנו:

צלחת פסח מפלסטיק, רכישה משובחת ממקסטוק, ואוסף של סמלי החג (בפרשנות חופשית מאוד, שמבוססת על האיורים שעל הצלחת, בעיקר, ולא על המסורת המציאותית). פעילות התאמה קלילה ונחמדה, שעוזרת עוד קצת בהכנה לערב הממש מוזר הזה שמתקרב אלינו בצעדי ענק. אחריו קצרה הדרך למגש השני:

המגש הזה בכלל התחיל אחרת. בביקורי האחרון במקסטוק מצאתי את מחברות ההגדה החמודות האלה. לא הייתה לי ממש תוכנית, אבל ידעתי שיום יבוא ותהיה לי, אז קניתי שתיים כאלה. זה לקח רק כמה שעות, עד שראיתי את אמיתי חוזר שוב ושוב לדפים של עשר המכות בהגדה, והרעיון הגיע. החוברות הפכו לפרוייקט אמנות קליל אך מתמשך, של יצירה בהשראת 10 המכות. יעלה מיד ניגשה למשימה וצבעה את הדף הראשון בגוונים שונים ובסוגים שונים של אדום, וסחפה את אמיתי לגרסה שלו על הסיפור. לקראת הדף הבא, הכנתי להם צפרדעים מאוסף החיות שלנו, כדי להחתים טביעות רגליים של צפרדעים על הדף (בהמשך נוספה גם כרית דיו להחתמה). התוכנית היא לעדכן את המגש עם התקדמות הספרונים. מודה, שההתעסקות במכות לא הייתה הבחירה הראשונה שלי, אבל לא ממש הופתעתי שהנושא מאוד משך את אמיתי, אז אני משתדלת לזרום איתו.

המגש השלישי, פשוט, קלאסי ואביבי-

מגש אביבי קליל ומנצח תמיד, שמונח על שולחן הטבע שלנו. חתיכה קטנה של דשא סינטטי עם פרחים (נקנה ככה, כמו שהוא, לפני שנה או שנתיים, נדמה לי שבחנות "הכל לילד ולגן"), עשרה חרקים אביביים , מלקחיים, ותבנית להנחת החרקים. התבנית נועדה להיות סוג של בקרה פנימית בתוך המשימה- יש בה בדיוק 10 תאים. כשכל התאים מלאים- המשימה הושלמה בהצלחה. אחד העקרונות הבסיסיים במונטסורי הוא האפשרות לבקרה עצמית בכל פעילות. זה מאתגר יחסית במגשים שאני מאלתרת בעצמי, אבל אני משתדלת לעבוד על זה ולהשתפר בכל פעם. שני המגשים הבאים הם בעצם סדרה. התחלנו מהמגש הראשון וכשקצת מיצינו אותו עברנו לגרסה השנייה. שני המגשים סובבים סביב נושא הפירמידות החביב עלינו. הראשון והא מגש משולשים:

יעלה לא מצליחה עדיין לצייר משולש בעצמה, והשבוע גילינו שהיא די מתוסכלת מזה, אז יש פה די הרבה הזדמנויות לתרגול וחקירה של הנושא. קודם כל, כדי להבין את הקשר לחג, במרכז המגש שני דגמי פירמידות מתוך הTOOBS שלנו (יש לנו שניים- אחד מהסט של פלאי תבל ואחד מהסט של מצרים העתיקה שעוד יככב):

כדי לעבוד על המבנה הבסיסי של המשולש, על הרעיון של שלוש צלעות ושלושה קודקודים, השתמשתי בטריק פשוט ונפלא- שפדלים צבעוניים עם עיגולי סקוצ', שלושה מכל צבע:

שבלונה של משולש גדול- פנימית וחיצונית:

ועוד שבלונה של משולשים קטנים:

ולשם המשחק, גם כמה מגנטים משולשים:

המגש הזה זכה להתלהבות:

ובהחלט שימש לניסוי וללמידה:

אבל, כמו שצפיתי (בעיקר מכיוון שברמת המונטסורי, יש במגש הזה באג מאוד רציני, כזה שאני נוטה לחזור עליו שוב ושוב, למרות שאני כבר יודעת שהוא אכן באג- ריבוי משימות. היה נכון יותר להפריד אותו לשניים או שלושה מגשים שונים, ממוקדים במטרות שונות ובודדות), השימוש בו היה קצר וכעבור כמה ימים עברנו לגרסה המתקדמת יותר, הגרסה התלת מימדית:

כמה יפה המגש הזה?! מודה שאני קצת מאוהבת. קודם כל בסיס המראה שמשדרג הכל, במיוחד פעילויות הנדסיות. אחר כך מגוון הפירמידות המושלם הזה:

סוף סוף היתה לי סיבה מספיק טובה להשתמש בסט הצורות התלת מימדיות הנהדר שהזמנתי אי אז מארה"ב, וליטפתי וליטפתי, במחשבה שהילדים עוד קצת קטנים בשבילו. הפירמידות היו צידוק לגיטימי לגמרי מבחינתי, והופתעתי לראות שיעלה מוכנה לקראתן. בסט יש (בין יתר הצורות היפיפיות) פירמידות משלושה סוגים- אחת שמורכבת מ-4 משולשים, אחת מריבוע אחד ו4 משולשים, ואחת שמורכבת משני משולשים ו-3 ריבועים. המטרה היא להרכיב מהמגנטים פירמידות זהות לדגמים הקיימים. הצגתי ליעלה את המגש בתוך פעילות אחרת, עליה יסופר ברשומה הבאה, אבל בינתיים, גם אמיתי נהנה:

בינתיים, אלו מגשי פסח שמככבים על המדפים שלנו. אני קצת שוברת את הראש לגבי מגשים נוספים לשבועיים הקרובים. אמיתי ממש זקוק למשהו חדש על המדף, אבל עוד לא הצלחתי לדייק לעצמי בדיוק מה הוא צריך….רעיונות, הצעות ומחשבות יתקבלו בברכה.

כמובן שזה לא אומר שההכנות לחג יצאו להפסקה. רק עוד רגע והוא כבר בא…שבוע לפני פסח שמח!

 

בצקרם

אחת ההנאות הגדולות שלי בפעילויות שלנו היא שלב הסינון. לפני כל חג, מועד או נושא, אני יושבת עם עצמי ומציירת שמש אסוציאציות ענפה. אחרי שזרקתי את כל האסוציאציות (וכנראה שכל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאסוציאציות הן ללא ספק התחום הכי חזק שלי) על הדף, אני מתפנה לסנן. מותר לי להחליט שלא בא לי להתעסק בטביעה של המצרים בים סוף. מותר לי להחליט שמכת בכורות עדיין לא מתאימה (בהמשך יסתבר שהילדים שלי החליטו אחרת, אבל לי מותר להחליט :), מותר לי להחליט לתרגם את כל עניין ה"לנקות לפסח" לדרך שמתאימה לי. וזה בדיוק מה שעשיתי…אמנם אנחנו לא מקפידים על איסור חמץ בפסח, אבל אני בהחלט מזדהה עם הדחף האביבי הזה להחליף, לשנות, להתחדש. אז בשלב התכנון השנה, הגדרתי לעצמי כמה נקודות בבית שיזכו לפרוייקט רענון משמעותי, ולאט לאט הכנסתי את המשימות האלו לתוך סדר היום שלנו. במנות קטנות מאוד, כאלו שמתאימות גם לי המבולגנת, וגם לילדים בעלי טווח הקשב המוגבל. וכמובן- חיפשתי את הדרך לעשות את זה כיף. הכיף הגדול ברענון כזה הוא בהפתעות שנתקלים בהן בדרך. מיון מגירת הבובות שלנו, למשל, (מדובר במגירה גדולה, כזו של מתחת למיטה, לא סתם "מגירה" קטנה כזו שמדמיינים כששומעים את המילה "מגירה") הוביל אותנו לקאמבק גדול של המשחק בבובות. לפחות לכמה ימים.

בשבוע שעבר הפרוייקט שבחרתי היה מגרות התמרוקיה במקלחת שלנו. לכל בית יש מגרות או מדפים כאלו- עם אוסף של סבונים, שמפואים, קרמים, דוגמיות, גומיות, שאריות וכמה פלסטרים בודדים. במקרה שלנו היה מדובר בשתי מגרות עמוסות בערימות של בלאגן שלא ממש סודר מאז שעברנו לביתנו הנוכחי, לפני שלוש שנים וחצי. השלב הראשון- ריקון כל תכולתה של המגירה הראשונה לתוך גיגית הכביסה:

כבר בשלב הזה מלאכת הסידור הפכה ממעיקה למשחקיה. התחלנו להפריד את המציאות לארבע ערימות- לשימור, למסירה, לזריקה ולמשחק. שתי האחרונות הוגדרו כהזמנה מלאה לחקירה- להרחה ולתחושה. אמיתי, כמובן, מיד עט על ההזמנה:

הוא רחרח, התמרח ונהנה מכל שנייה:

אחרי שסיימנו את מלאכת המיון, הילדים התעסקו קצת במשהו אחר, ואני סידרתי מחדש את כל ה"לשמור" בתוך המגירה, ואת כל ה"למשחק" העברנו לסלסלה ייעודית. לכולנו היה ברור שלא ייקח הרבה זמן עד שהסלסלה תמלא את ייעודה, ואחרי ארוחת הצהריים, הגיעה שעתה. בחרנו לנו בקבוק קרם אחד, בערך חצי מלא, עם ריח כזה שהיום אין סיכוי שהייתי מקרבת לעור שלי (אבל באיכות טובה, בכל זאת). באווירת פסח הוצאנו מהארון התחושתי שתי שקיות קטנות של קורנפלור ושאריות של קמח מצה (בהשראת בצקי פסח שהכנו בשנים הקודמות- הראשון על בסיס קמח מצה והשני על בסיס קורנפלור) ויצאנו ללכלך את הבחוצה:

התחלנו משתי שקיות הקורנפלור (שקיות קטנות, נדמה לי ש-100 ג' השקית) וכל הקרם שנשאר בבקבוק (כאמור, בערך חצי בקבוק קרם גוף משובח ומצחין למדי):

מלכלך, דביק ונעים להפליא. כמה כיף ללוש יחד:

אחרי זמן מה של לישה משותפת, התגלעו חילוקי דעות לגבי מידת הדביקות והסמיכות הרצויה. פתרנו את זה:

באופן מפתיע ובאמת לא צפוי, אמיתי היה זה שהעדיף את המרקם היבש, שדרש תוספות של קמח מצה:

כזה שאפשר להעביר בקלות מכלי, לכלי, לכלי:

לעומת זאת, יעלה נהנתה מהדביקיות. ואפילו לקחה אותה לאקסטרים:

אה, כן, איפושהו בדרך הובהר לי היטב שחסר קצת צבע מאכל בכל העסקה…אז יש פה תוספת קלה של אבקה צבע מאכל וורודה, הצבע לא השתנה בעקבות איזו תגובה כימית מפתיעה. ועל אף הבדלי המרקם, שניהם הסכימו על דבר אחד- ידיים זה לא מספיק:

בכלל לא מספיק:

האמת? גם ראש זה לא מספיק:

חייבים כלי שאפשר להיכנס אליו:

תנאי בסיסי לפעילות תחושתית. מזל שלאמא שלהם יש התמכרות לקופסאות, כך שאין גודל של קופסה שהוא אתגר גדול מידי בשבילי :)

כשההתלהבות התחילה לדעוך לאיטה, איחדנו את שני סוגי הבצק:

הסתבר שהתוצאה לא פחות מנפלאה. כבר ניסינו כמה וכמה גרסאות של המתכון המבטיח "קורנפלור+תמרוקיה" עם הבטחות לבצק המשי הנעים ביותר, הרך ביותר, הריחני ביותר ה….האמת היא, שעוד לא הגענו למרקם המושלם. הפעם, הצלחנו. השילוב של הקורנפלור, קמח המצה (שהצטרף לחגיגה פשוט כי כמות הקורנפלור שהייתה לנו הייתה קטנה יחסית), הנוזליות היחסיות של הקרם, תוספת המים של יעלה…איכשהו, יצא בצק נפלא, שממשיך ללוות אותנו כבר מעל לשבוע בקופסה סגורה ונשמר ממש ממש ברמה גבוהה. והילדים אפילו די מרוצים מהריח. מסתבר שכמו בתבשילים של סבתות, גם לבצק משחק פסחי ומושלם קשה למצוא מתכון מדוייק. הדרך הטובה ביותר היא להתחיל לסדר את הבית, ולאלתר עם כל המציאות שתמצאו בדרך…לנו נשארו עוד כמה בקבוקים בסלסלת ה"משחק" שלנו, בטוחה שעוד נמצא להן שימוש לטובה.

והמגירות במקלחת? עוברות מסדר רס"ר:

טוב, אני עדיין לא ברמה של "הצד של אבא שלי" במשפחה, שתמיד הכל אצלם מוכן למסדר, אבל זה עדיין נראה הרבה יותר טוב, ונטול ג'אנק, לפחות לשעה הקרובה :). יש לנו עוד פרוייקטים ברשימת הסידורים, אבל בינתיים הם ממתינים בזמן שפעילויות פסח אחרות ממלאות את זמננו בנעימים. ומה אתן עושות עם כל ההפתעות שמתגלות תוך כדי הסידורים?! בכל החדרים?! רעיונות מעניינים לפרוייקטים הבאים יתקבלו בברכה…

לאוהבים את האביב


את הכתיבה של הרשומה הזו אני דוחה ודוחה כבר ימים רבים. הרעיון מתרוצץ לי בראש כבר תקופה. ידעתי שאני רוצה שהרשומה הזו תפתח את סדרת רשומות פסח, וכתבתי ושכתבתי וחשבתי בראש, ומרוב שחשבתי על זה…לא הגעתי לכתוב את זה. שילוב של עומס חיצוני (וחיובי), של תקלות טכניות מעצבנות להפליא ושל הקושי שלי להעביר מהראש אל מסך המחשב רשומות שהן קצת יותר "פילוסופיות". אני כותבת רשומות כאלו בראש כל הזמן. בכל רגע נתון יש לי משהו כמו חמש רשומות "נושאיות" בראש, ובסוף אני תמיד בורחת לרשומות הקלות שמתארות רק את הפעילות עצמה (נהדרת ככל שתהיה), עם הרבה פחות מחשבות מאחורי זה (אני יודעת שלא תמיד זה נראה ככה, אבל תאמינו לי שברשומות שבראש שלי כתוב הרבה יותר). הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא עושה לעצמי הנחות. ואם מחשבות חינוכיות פילוסופיות לא מעניינות אתכם, יש גם פעילות נהדרת ואביבית להפליא, מבטיחה! ואני אפילו אשאיר את החפירה לסוף…

החלק הכי כיף בלהיות עם ילדים הוא הזכות להיות עוד קצת ילדה גם בעצמי. אני משתדלת לנצל את הזכות כמה שיותר, ובתקופה האחרונה, אני בעיקר מנצלת אותה כדי לחזור לתקופת ה'למה' שלי. שוב ושוב מצאתי את עצמי שואלת "למה הם צריכים לדעת את זה?", "למה בכלל אנחנו מתעסקים בזה?", "למה כל כך חשוב לי להתעסק דווקא בזה?" ועוד שאלות קיומיות שכאלו. לרוב, התשובה המרכזית היא "כי זה מעניין אותנו". אנחנו לומדים דברים שמעניינים את יעלה, או את אמיתי, או אותי, ומשתדלים למצוא דרך שזה יעניין את כולנו. אבל עדיין, מנקר בי ה"למה" הזה ולא מרפה. אז אני חוקרת אותו, היטב וביסודיות, ולומדת בעצמי ועל עצמי המון דברים נפלאים בדרך

לקראת סוף הסתיו, העולם סביבנו התחיל לפרוח, ואנחנו, כמו בשנה שעברה, התחלנו להתעסק ולהתעמק בפרחים הנפלאים שסביבנו:

התחלנו ממעקב מדוקדק אחרי פרוייקט ההנבטה שהתחלנו עוד בט"ו בשבט:

ובמעקב עוד יותר צמוד אחרי ההתרחשויות בגינה של יעלה:

בעזרת סבתא ואבא שלה, יעלה שתלה גינה שהיא לגמרי שלה ולגמרי באחריותה. לקראת סוף החורף היא התחילה לראות את פירות עמלה. כמה גאווה יש בכזו גינה (גם אדנית על החלון תעשה את אותה עבודה, מבחינת הגאווה ומבחינת החקירה):

האיצטרובל החמוד מהתמונה העליונה הפך תוך כמה ימים ליקינתון המופלא הזה:

אחריו פרחו גם הצבעונים הענקים:

שלאט לאט נפתחו וסיפקו לנו הזדמנות פז לחקור את חלקי הפרח מקרוב:

לא רק צפינו, גם עבדנו, קשה. לשכנה שלנו יש גינה יפיפייה:

הילדים מאוד אוהבים להצטרף אליה בגינה הצבעונית ולהכיר פרחים חדשים, פרחים תרבותיים ואקזוטיים שאנחנו לא פוגשים ביומיום הפרחוני שלנו:

אמיתי מחפש בעיקר את עבודת האדמה. המשימה הספציפית לא ממש מעניינת אותו עדיין, הוא צריך רק אדמה:

לאחרונה הוא מגוון מעט, ומבלה את מרבית זמנו בחוץ (וגם בפנים, דרך החלון…) בעישוב:

הוא הצליח להלהיב גם את יעלה ויחד הם פתחו בפרוייקט עישוב משטח הכביסה שלנו, שם היו עשבי ענק:

תוך כדי העישובים, הם הצילו כמה פרחים יפיפיים והכינו לי כד של פרחים לשבת:

לרוב אני נמנעת מלהכניס פרחים חיים לאגרטל, ובטח מלהכניס אותם ככה הביתה, אבל הכד האביבי והטבעי הזה היה בעצם פרוייקט הצלה שממש חימם לי את הלב, כך שהוא זכה למקום על שולחן השבת שלנו. ואת אותה שבת ניצלנו גם לטיול אביבי קצרצר עם אוסף המגדירים שמלווה אותנו בכל יציאה מהבית באביב הזה:

אני כל כך נהנית לראות אותם חוקרים בעניין:

וניגשים להסיק מסקנות:

ואחרי סופשבוע כזה, בעקבות איזו שיחה מקרית או מחשבה שחולפת בראש, שוב זה חוזר ומנקר בי…למה?! למה זה כל כך חשוב להכיר כל כך לעומק את האדמה? למה חשוב לדעת שמות של פרחים? למה צריך לדעת לעשב או לזהות איזה חלק זקוק לעשב ואיזה חלק בעצם שייך לגינה הזאת? למה לא רק להנות מהנוף היפה, מהצבעים ומהריחות הנפלאים?

הרבה תשובות עברו לי בראש, אבל אז נזכרתי בקטע מתוך הספר הנפלא "The Absorbent Mind" של מריה מונטסורי, שקראתי לא מזמן (והבטחתי להקדיש לו רשומה משל עצמו…זוכרות מה אמרתי על הקושי שלי עם רשומות פילוסופיות? אז זה זה), שעשה לי המון סדר כשהתלבטתי אם כדאי להתעמק בחלקי הפרח, או שזה קצת בזבוז של מקום בזכרון. אני לא מתרגמת מקצועית וגם לא קרובה לזה, אז זו פשוט איזושהי פרפרזה שלי על הרעיון המרכזי של הגברת מונטסורי בנושא:

האינסטינקט הראשוני של ילד קטן שרואה פרח יפה הוא לקטוף אותו, להפוך את הפרח לשלו. לתפוס בעלות על הפרח, וכמובן- הוא שלי, ומכאן הוא לא של אף אחד אחר! התוצאה של ה"רכושנות" הזו (ומונטסורי עצמה משמיטה את המרכאות שלי, מבחינתה זו רכושנות)- היא הרס הפרח. ולפעמים, עוד לפני שהפרח מספיק לנבול, הילד מפרק אותו, או פשוט מאבד עניין וזורק אותו הצידה (נורית?!). אם מראש הילד היה מכיר את חלקי הצמח, את סוגי העלים, את תפקידי הגבעול וכו', אז אין דחף לבעלות ולהרס. במקומם מופיע העניין האינטלקטואלי בצמח- הילד עדיין ממוקד באובייקט שמשך את תשומת לבו, אבל רוצה לצפות בו במקום להשיג עליו בעלות ולהרוס אותו.ולבעלות האינטלקטואלית הזו יש כוח משיכה כל כך גדול, שכמעט אפשר לקרוא לה אהבה, והיא מביאה את הילד לטפל בדברים שסביבו בעדינות ובחמלה. הסקרנות הופכת (או עוברת עידון, סובלימציה) לדחף ללמוד ומכאן קצרה הדרך למחקר מדעי. הילדים שתלשו פרחים בגינה, עכשיו מתבוננים בגדילתם, סופרים את העלים, מודדים את חלקי הצמח השונים. זהו כבר לא "הצמח שלי" אלא "הצמח". העידון והאהבה האלו ניתנים על ידי הידע. אי אפשר להתגבר על הרסנות באמצעות הטפה. הילד עדיין רוצה את הדברים לעצמו, כדי שלא יהיו של אף אחד אחר. רק באמצעות עבודה שמובילה לידע ומשם לאהבה ניתן להשיג את השינוי. כשתשומת הלב של האינטלקט בפרטים קיימת, מגיעה האהבה, התשוקה לדעת את כל הפרטים, כדי שלא בטעות נפגע.

האמת? זה נשמע פלצני. ויומרני. ודי מנותק. אבל האמת היא, שזה פשוט עובד. ממש כמו קסם. אמיתי הוא ילד תזזית. סקרן וחוקר במלוא מובן המילה, אבל בכלים של ילד בן שנתיים ושלושת רבעי- הוא זורק, הוא קוטף, הוא קורע. ככה הוא לומד על העולם. בתחילת העונה, הוא ניסה לחקור ככה גם את התורמוסים היפיפיים והמוגנים שסביבנו. היום, הוא צועק מרחוק בהתלהבות "זה תורמוס" (ויש ה-ר-ב-ה תורמוסים בסביבה שלנו), מתקרב אליו בעדינות, מריח, בודק מי מהעלים עדיין לבן במרכזו ומי כבר הווריד (ידעתן שזה סימן להאבקה? ותודה לגיסתי שלימדה אותנו את העובדה המגניבה הזאת?!) ולמי כבר יש תרמילים מלאים. הוא מבדיל בין רוב הסוגים של הפרחים הצהובים שסביבנו, והכי הכי הוא אוהב את הרקפות, כמו שיש בגינה הקטנטנה שלו. נכון, לפעמים ההתלהבות עוד סוחפת אותו, וקורה שפרח נקטף, אבל השינוי הוא מדהים. באמת. וכמובן שהפרחים כאן הם רק דוגמה. בדיוק מאותה סיבה אנחנו לומדים על חרקים, על עצים, על מיני ציפורים ועל כל מה שסובב אותנו. כדי להפוך את הסקרנות לאהבה.

והאמת?! שגם הרבה יותר כיף לטייל ככה. כל פגישה עם פרח, ציפור או חרק שאנחנו מכירים היא כמו פגישה עם מכר וותיק, חבר אהוב שהתגעגענו אליו ממש. 

אז מבחינתנו, זה בהחלט סימן שהאביב כבר כאן. ואחרי שעברתי את משוכת הרשומה החופרת…מבול של פעילויות פסח בדרך אליכן! את הפעילויות של השנים הקודמות אפשר לראות בעמוד "פסח" שבתפריט החגים בראש הבלוג (הבנתי שיש קצת בעיה עם התפריטים בתצוגת הסלולר, אני על זה, בתקווה שהצלחתי להתגבר לבינתיים על הקשיים הטכניים שליוו אותי השבוע). מבטיחה שיהיה פה נחמד! ובינתיים- אביב שמח!

(יעלה התלבשה היום כמו שדה אביבי טיפוסי באזורנו. לא עמדתי בפיתוי. יחד מיינו את פרטי הלבוש שלה- הנעליים הן כלניות נפלאות, המכנסיים שדה תורמוסים, החולצה היא אפונה ריחנית יפיפייה והסוודר? שום, כמובן. הפנים האדומות והכי הכי יפות הן הצבעונים הנדירים, שניתן למצוא רק בשדות המובחרים)