האושפיזין של אמיתי

אחרי שהתינוקות של יעלה חגגו בסוכה שלנו, הגיע הזמן לאושפיזין חדשים, כמעט לרגל החג השני- האושפיזין של אמיתי.

בפעם האחרונה שסיפרתי על מעלליו של אמיתי, הוא היה עמוק בעולם הדינוזאורים. מאז הוא לא התרחק כל כך, אבל בהחלט התרחב. לסוכה שלו אמיתי מזמין לא רק את הדינוזאורים, אלא את כל היצורים המפחידים של העולם:

"הילד בוחר לו במישחקו חיה מפחידה, שבמציאות הוא נרתע מכל פגישה עמה, ואילו במישחק משייך הוא לעצמו את כל תכונותיה המפחידות של אותה חיה: הוא נובח, מתנפל, נושך, טורף. עתה פג פחדו, שהרי הוא עצמו הנו אותה מפלצת נוראה" (תורת הגן/מרים רות)

איפשהו במהלך הדרך אמיתי נחשף להצגה "ספר הג'ונגל". אני לא זוכרת איך זה התחיל, אבל זו הייתה אהבה ממבט ראשון. ששי קשת, טוביה צפיר ותום אבני- מסתבר שלא נס ליחם. השירים של הצגה נצפו ונשמעו שוב ושוב ושוב בסלון ביתנו, ושירחאן הפך לאהובו-שנואו הגדול של אמיתי. הוא התעסק בו יום ולילה (כלומר, בילה את רוב הלילות ער כי חשש ממנו). תחפושת הנמר שקיבלנו לפני כמה שנים הפכה לבגד הכי נלבש בארון שלו. בכלל, הסתבר שצפיה אינטנסיבית כל כך במחזמר, מחייבת תחפושות בהישג יד:

את סלסלת התחפושות הזו הכנו יחד, אחרי עוד צפיה במחזמר. עברנו על ארון התחפושות הנהדר שסידרנו לנו בביתנו החדש:

יחד בנינו את התחפושות ואת האביזרים המשלימים ליצירת ג'ונגל מלא חיים אצלנו בסלון. התחפושת של שירחאן הייתה התחפושת היחידה ה"מוכנה", והיא גם הייתה הכוכבת. את שאר הדמויות הרכבנו בעצמנו ממה שהיה בבית. מזהים?:

"המשחק מאפשר לילד לשנות את מצבו הפאסיבי שבמציאות למצב אקטיבי…יש חוויות קשות, שאין ביכולתו של הילד לשאתן בבת אחת…הילד משנה אותה לפי צרכיו הנפשיים ומעניק לה צורה ותוכן המתאימים ליכולתו הנפשית…"

חלק גדול מהתחפושות שהכנו נשארו מיותמות או שומשו רק על ידי יעלה. אמיתי בחר אך ורק בדמויות המפחידות. רק בבעלי חיים עם שיניים חדות וציפורניים ארוכות. או ההפך. אמנם בגירה הוא דמות חיובית, אבל בעל מספיק מאפיינים בשביל להפוך למודל. ובכל זאת, אין כמו שירחאן. גם בלי התחפושת, אמיתי הפנים את שירחאן עמוק עמוק לתוכו:

העיסוק שלו ב"חיות מפחידות" מילא את כל ימיו. כל המגשים והקופסאות שהיו לנו על המדפים הפכו ללא רלוונטיים. כל מה שלא כולל חיות מפחידות פשוט לא עניין אותו. מכיוון שלראות כל היום את "ספר הג'ונגל" בלופ זו לא ממש אפשרות מבחינתי, הכנו עוד כמה אפשרויות למשחק שעוסקות במה שהכי מעסיק אותו. אחרי שאיתרנו את כל חיות הסיפור בארון התחפושות, עברנו לקופסת החיות:

קופסת החיות שלנו משמשת אותנו למגוון גדול של פעילויות, אבל עד השלב הזה אמיתי לא ממש התייחס אליה כחלק מהמשחק הדמיוני. גם כאן זה לקח קצת זמן. עניין של התפתחות ושל גיל, בעיקר. השינוי שהוא עשה בתחום הזה בתוך שלושה חודשים הוא פשוט מדהים. בשלב הראשון הוא בחר מהמגש הזה את שירחאן ואת בגירה. לפעמים גם את הנחש ואת התנין (שלא מופיע בהצגה, אבל כן מפיע בסדרה המצויירת המבוססת עליה, אותה מצאנו בהמשך). הם פשוט ליוו אותו במהלך היום שלו. בלי פעילות מיוחדת. לאט לאט הוספנו גם קופסה:

סוג של ג'ונגל, לא? קופסה שטוחה ורחבה של איקאה, עדשים שחורים, המון עצים ומערה מעץ. מהר מאוד התמלא הג'ונגל בבעלי חיים:

במשך כמה שבועות הקופסה הזו הייתה העיסוק המרכזי של אמיתי. הוא הוסיף לתוכה מגוון "חיות מפחידות" שאיתר ואסף בכל מקום בו הוא ביקר. לאט לאט הקופסה הפכה פחות חשובה. המשחק השתכלל. עולם שלם נבנה בתוך הראש של אמיתי, התפאורה החיצונית רק הפריעה:

כמו אצל יעלה, לאט לאט גם אצלו ה"מפחידים" השתלטו- הוא מחפש ספרים מפחידים (כל ספר שיש בו אזכור למפלצת, אריה או נמר מתקבל בברכה). הוא מחפש סרטים מפחידים (אחרי גרסת דיסני ל"ספר הג'ונגל" הוא ראה את "מלך האריות" ונהנה ממנו מאוד. את יעלה הוא עדיין מאוד מפחיד. מבחינתי זה לגמרי סרט שלא כדאי לראות בגיל כ"כ צעיר, אבל לו זה מתאים. הוא ממש צריך את זה). הוא נהנה לא פחות גם מסרטי טבע של ממש, וכמובן, מספרי עיון בנושא. בעזרת סבתא השגנו את כרך "הטורפים" של "ספריית פלאי הטבע" הכה אהובה עלינו:

כמו אחיו לסדרה, גם הספר הזה מספק שלל תמונות מרהיבות והמון מידע מועיל ורעיונות:

החיות המפחידות הולכות איתו לכל מקום, אפילו למקלחת:

הן משתלבות (כפי שכבר הראיתי ברשומת ראש השנה שלנו) בכל פעילות שאנחנו עושים:

מלבד מיסטוק, החיות האלו עברו "טבילת אש" גם בקצף גילוח, צבע ידיים ועוד שלל פעילויות "מתמרחות" שאמיתי מאוד אוהב, בכלל, ובמיוחד בתקופה האחרונה. גם כשהוא משחק בדברים אחרים, החיות משתלבות במשחק. לאחרונה הוא התחיל לבנות להן גן חיות:

"ילד המגלה במשחקיו תוקפנות-לא ישתחרר מתוקפנתו בתוקף דבריה ההגיוניים או המוסריים של המחנכת. אפילו אם יפסיק בו ברגע…היא תפרוץ עד מהרה בצורה של סימפטום אחר…הבנת המישחק נותנת בידנו את היכולת לפעול לשם שינוי מצבו הנפשי של הילד, על ידי תיקון הגורמים שעוררו בו את הצורך להתבטא במשחק באורח שלילי זה או אחר. עם זאת יכולים אנו לדאוג לעידון יצריו של הילד…"

הרבה התלבטויות מעלים האושפיזין של אמיתי. עד כמה כדאי לתת לילד להתעמת עם הפחד שלו? האם החשיפה לתכנים "מפחידים" (ספרים או סרטים) תורמת להתמודדות שלו עם הפחד או מזיקה? האם נכון לעודד אותו להפנות את כל תשומת הלב הזו למקומות אחרים? ומה עם הרעיונות שהוא מקבל "מהחיות המפחידות"? הוא שואג, הוא מפחיד, לפעמים הוא גם מרביץ או שורט? הרבה שאלות. חלק גדול מהתשובות שלי מצאתי בציטוט הנ"ל. העיסוק הזה עונה לו על צורך. הוא צריך את החיות המפחידות האלו לצידו. הוא צריך להכיר אותן מקרוב מאוד, הוא צריך להתעסק בהן. הן מאפשרות לו לגעת בדברים עמוקים ומורכבים שמתרחשים אצלו בפנים. כמו שאמרתי, המשחק שלו משתכלל כל הזמן. היום הוא יכול לשבת שעות ארוכות עם כמה חיות פלסטיק לידו ולהיות עסוק. הוא לא זקוק לחפצים נוספים, הוא גם לא חייב אנשים נוספים. אבל אם יושבים לידו בשקט ומקשיבים, כל ה"בפנים" שלו נמצא שם, בפרטים הקטנים. מלחמת האור והחושך הפנימית שלו, ההתמודדות הכל כך מותאמת גיל בין הדחפים הפנימיים והמוסכמות החברתיות, קשיי הוויסות החושי שהופכים לו את החיים, הכעס שלו על הקשיים, הגאווה שלו על ההתקדמות ועל הדברים הטובים, הכל הכל בפנים. ולאט לאט, במשחק עם חברים, הוא כבר לא שירחאן שטורף את הילדים, אלא "שירחאן השומר" שמגן על כל התינוקות הדמיוניים מהנמרים הדמיוניים שמנסים לטרוף אותם, מ"שירחאן הרע".

ולאט לאט, הוא מצליח לקחת את זה גם מחוץ למשחק. לפעמים בעזרתנו, לפעמים בעצמו, הוא מוצא עוד ועוד דרכים "להיות הכי חזק" בצורה מועילה, ביחד עם הסביבה ולא מולה:

אז זו הסוכה שלנו השנה. סוכה דמיונית, בתוכה קישוטי הנייר לא נרטבים מהיורה הנהדר שיורד שם בחוץ. סוכה שמארחת בשלווה ובנחת תינוקות ונמרים, אמהות ולביאות וגם שני ילדים. סוכה אליה כל אחד מביא את מה שקורה אצלו בפנים, ויחד נוצר עולם שלם ומשונה בו כולנו נפגשים. לפעמים הבית קצת צר מלהכיל את כולם, אבל בחוץ, בסוכה, יש הרבה אוויר והרבה מקום לכל האושפיזין.

אושפיזין דמיוניים, והדרכה

"אך הגרוע מכל בדמיון דברים הוא הרגע שבו עליך לחדול מכך, וזה כואב" (האסופית/לוסי מוד מונטגומרי)

את משפט הנהדר הזה (שגורם לי לתהות איך "האסופית" לא נכנסה לרשימת המומלצים ברשומה הקודמת…) חמותי היקרה שיתפה על קיר הפייסבוק שלה לפני כמה שבועות. ביום כיפור, כשחשבתי על החטאים שלי השנה, המשפט הזה הדהד לי בראש בלי הפסקה. מעשה כל כך קטן, שלרוב אני בקושי מבחינה שעשיתי, שחוזר על עצמו לפחות פעם ביום, לרוב יותר, וכמה הוא פוגע בילדים שלי, אלו שאני הכי פחות רוצה לפגוע בהם בעולם כולו.

היומיום שלנו בתקופה האחרונה מתקיים כל הזמן בכמה יקומים מקבילים. יש את המציאות, לפחות כפי שאני רואה אותה. יש את עולם הדמיון של יעלה. ויש את עולם הדמיון של אמיתי. לפעמים העולמות האלו נפגשים. לפעמים הם נפרדים, לפעמים הם גם מתנגשים. אבל מבחינתם, הם כל כך כל כך אמיתיים. וחשובים!

השנה הם לא ממש מתעניינים בקישוטים לסוכה או במבנים (ולמען האמת, כרגע לא ברור מתי ואם בכלל נצליח לבנות סוכה). הם רק עסוקים בשאלה "מה יהיה המקום של העולם שלי בתוך החגיגה". אני מודה שהמקום הזה של העולם הדמיוני האינטנסיבי כל כך הוא לא כל כך קל בתור אמא. הוא מעלה הרבה מחשבות ולא פחות סימני שאלה. אצלי וגם אצל הסובבים אותנו. לשמחתי, קל למצוא מידע מחקרי והתפתחותי על משחק דמיוני אצל ילדים, וכולם מסכימים שזה כלי מופלא ומדהים. אז רשומות סוכות שלנו השנה יוקדשו לאורחים הדימיוניים שיגיעו לסוכה- קודם כל לסוכה של יעלה, וברשומה הבאה- אצל אמיתי בסוכה.

החלום הכי גדול של יעלה הוא להיות אמא. המשחק האמהי שלה עבר כמה וכמה גלגולים. התפקיד הזה תמיד היה אצלה שם, ברקע. אפילו לפני שהפכה לאחות בכורה וקיבלה את בובת-התינוקת הראשונה. אבל אין ספק שהמשחק שלה עבר קפיצת מדרגה משמעותית מאז שענבר, בת דודתה האהובה נולדה (תיכף לפני תשעה חודשים):

מאז הפגישה הזו שלהן, הראשונה, יעלה מבלה את כ-ל ימיה בתפקיד "אמא של ענבר (הבובה)". לפעמים אמיתי מגוייס לתפקיד האבא או האח. לפעמים אנחנו מגוייסים לתפקיד הסבתא והסבא. לפעמים היא משחקת לבד. בכל מקום, בכל מצב, היא קודם כל אמא של ענבר:

"המישחק הוא ביטוי ספונטאני של הילד, שבאמצעותו הוא מבטא באופן סמלי את דחפיו הנפשיים…בשעת המשחק שוב אינו ילד קטן ויצור נטול-כוח שהכל מושלים בו…המישחק מעניק לו הרגשה נפלאה של עצמאות וכוח. בדרך זו "מתקן" הילד את המציאות, שהוא סובל ממנה בשל חוסר ישעו ואי יכולתו" (מתוך הספר "תורת הגן"/מרים רות)

המשחק לא נגמר, הוא נמשך ברצף, 24 שעות ביממה, כולל מידי פעם גם התעוררויות בלילה לתינוקת הבוכה. שוב ושוב היא חיה רגעים משמעותיים בחיי התינוקת, החל מרגע הלידה:

"לא פעם אנו משתוממים, באיזו עקשנות ובאיזו התמדה חי הילד את תפקידו…אין זאת כי-אם זקוק הילד ל"ספיגת" אותה דמות שבחר בה כאובייקט הזדהות"

כולם מסביבנו מופתעים לגלות שיעלה "עדיין שם". שכבר 9 חודשים חייה סובבים סביב התפקיד החשוב שלה. שוב ושוב שואלים אותי "זה לא קצת מוגזם?". אני מודה, הקולות האלו מחלחלים, ולפעמים גם אני תוהה אם זה לא יותר מידי בשבילה. אם זה לא "לא מותאם לגילה", אם לא מסתתר שם איזה חוסר או קושי שאני לא רואה. לפעמים אני חוזרת לספר הנהדר הזה שאני מצטטת ממנו, רק כדי להזכיר לעצמי שזה פשוט מה שהיא צריכה. וכשהיא תתמלא מספיק, היא תמשיך הלאה. ואז אני חוזרת להיות "לא דואגת", סומכת עליה ובטוחה.

"הילד המשחק ממחיז את הקיים בחייו אך גם את החסר שהיה רוצה למלאו…נדחף הילד להזדהות מתוך צרכיו הנפשיים, אך אגב הזדהות הוא מביע לא את הרגשותיו בלבד, אלא גם את ידיעותיו".

החלטתי לספר קצת על הדרכים שבחרנו יחד לחקור את עולם התינוקות שכל כך מרתק אותה- חלקן ביוזמתה, חלקן הגיעו אליה דרכי. היא לא מוותרת על אף הזדמנות ללמוד דברים חדשים שעוסקים בתינוקות, בהריון, בלידה, באמהות:

  1. תצפיות והאזנה על כל תינוק וכל אמא בסביבה:

2. מציאה, אילתור או קנייה של אביזרי משחק לבובה: חיתול בד, בקבוק, מוצץ, בגדים להחלפה, מנשא קשירה, מנשא גב, מנשא בטן. חלק ניכר מהכסף שיעלה הרוויחה במכירת החצר שערכנו הושקע היטב בקניית אביזרים לתינוקת שלה. כי "אני לא צריכה, אבל לתינוקת זה חשוב":

3. בניית ריהוט מתאים: מיטה לבובה (נגרות), שידת החתלה (בנייה מקרטון)- משלב התכנון, דרך הביצוע ועד מקצה השיפורים והאבזור. (פירוט ותמונות של הסעיף הזה יגיעו ממש עוד מעט, בהמשך הרשומה, כי יש פה הזמנה לפעילות נפלאה).

4. ספרים על תינוקות: ספרי הדרכה מהספריה, ספר על תינוקות מסביב לעולם, ספרים שעוסקים בהריון ולידה. עיתוני "הורים וילדים"  למיניהם, חוברות הדרכה של קופות החולים לטיפול בתינוקות.

5. סרטים: חסידודס, בייבי'ס. עשרות סרטוני הדרכה ביוטיוב. צילום סרטוני הדרכה משל עצמה.

6. התנסות אקטיבית בסיוע בטיפול בתינוקות של אחרים.

7. ציור ויצירה- המון המון ציור של תינוקות, אביזרי תינוקות וחיי משפחה.

8. משחק: לא רק עם הבובה עצמה. כל משחק הופך למשחק בתינוקות, לידות ומשפחה. כל משחק נותן לה הזדמנות להתעמק באותו נושא מזווית אחרת. ה"ברבי בהריון" שלה מאפשרת לה להתמקד בתפקיד האמא ההריונית עצמה. דמויות הפליימוביל הקטנות מאפשרות בנייה של סצנות משפחה מורכבות, החביבה עליה כרגע היא המחזה מקבילה של האמא בבית היולדות בעוד האבא מכין את הבית לקראת התוספת החדשה, ורגע המפגש המרגש. מקבץ אקראי מהמשחקים השונים של יעלה:

"(מגיל חמש ומעלה) מתחקה כבר הילד אחר מקומם של הדברים בעולם, והוא חוקר את השתייכותם זה אל זה ותוהה על מגמת פעולתם. אף את השאלות…שואף הוא לפתור תוך כדי משחק משותף עם חבריו…משחקו של הילד משול להפלגה אל ארץ לא נודעת, שטרם נחקרה, על כו מלווים פתרונותיהם בשמחה כשמחתו של החוקר, המגלה והכובש"

כמה דברים חדשים יעלה למדה בתוך המשחק/חיים מקבילים האלו. כמה ידע חדש היא צברה:

  • ביולוגיה- איך תינוקות באים לעולם. כולל שאלות הרות גורל על גנטיקה.
  • על הריון ולידה. ברמה שמותאמת לגילה. יש לה הרבה מידע, ולשמחתי היא יודעת לסמן יפה מאוד מתי היא מגיעה לגבול הידע שמספיק לה.
  • על טיפול בתינוק, הנקה, החתלה, הלבשה וכל מה שקורה בשנה הראשונה. כולל כללי בטיחות.
  • על תינוקות מסביב לעולם- גיאוגרפיה ותרבות.
  • תכנון, חיזוי וחשבון- על הציוד הדרוש לתינוקות, על אריזה לנסיעה עם תינוק, על קניות, השוואות מחירים, מיחזור וציוד יד שנייה.
  • בנייה- אדריכלות, עיצוב פנים, נגרות, בניה בקרטון, תכנון פתרונות עיצוביים ופרקטיים לצרכים של התינוקת שלה בתוך המצב הקיים.
  • כישורים חברתיים- דאגה לאחר, נקודות מבט שונות, הבנת הצרכים של האחר, פשרות.
  • אוריינות- חיפוש ספרי עיון בספריה, שימוש בתמונות לצד הטקסט, זיהוי רשימה, קריאת עלונים, יצירת טקסט לתמונה, חיפוש מקורות מידע מגוונים, בדיקת מהימנות המידע.

"פעולת הדמיון, המשווה והממיינת, המקשרת את השווה והמבדילה בין השונה, היא פעולה שכלית נפלאה, המתווה דרך לימודית מעניינת ומושכת…כמה יוזמה וכמה ידיעה מגלים הילדים הניגשים לפינת התחפושות"

אז בעצם, אנחנו לא משחקים פה כל היום. מדובר בתוכנית לימודים אינטנסיבית ומקיפה :). ואם פתחנו בסוכות, והבטחנו אושפיזין לסוכה, נסיים בפעילות נהדרת שמתאימה להפליא לכל ילדה וילד שרוצים לארח את הבובה שלהם, בבית או בסוכה. יעלה, כמובן, לקחה את זה לאקסטרים. ממש קצת אחרי שעברנו דירה, היא בנתה לענבר שלה אגף נפרד בתוך חדר השינה:

 

"ככל השילדים יודעים יותר על העולם המסובב אותם- יותר הם נהנים מן השימוש במכשירים ובצעצועים מציאותיים, הקשורים בעולם זה"

מדובר בחלק לא גדול מהחדר, שמפריד בין קצה המיטה של יעלה לקיר. כל מה שבתמונה הוא פרי תכנון, סידור ועיצוב שלה. את המיטה הקטנה היא בנתה לפני כמה שנים בביקורנו ב"הנגריה של סבא יוסי", אז קודם כל- זאת לגמרי המלצה חמה. אם במהלך טיולי סוכות אתם באזור- הביקור בנגריה הוא חוויה מומלצת. משחקיית העץ מושלמת לקטנטנים וסדנאות העץ מספקות תעסוקה (לא זולה) גם לגדולים יותר. את מתלה הבגדים היא דמיינה, ואלתרנו לו ביצוע בצורה משפחתית ממוט תליה שפרקנו מאחד הארונות בבית, חוט כותנה (שהוא ממש לא החוט הכי מומלץ למשימה) ומזגן, ששימש כבסיס עגינה. את רוב הבגדים ואת הקולבים עליהם הם תלויים יעלה קיבלה כבר מזמן, במשלוח מהדוד סם (אגב, הרשומה שבקישור פורסמה לפני כמעט שנה, עוד לפני שענבר האמיתית נולדה. גם שם כתבתי שתינוקות זה הדבר שהכי מעניין את יעלה. אז כנראה שאנחנו בתוך העסק הזה כבר למעלה משנה…). את השטיח שהפך למשטח פעילות, את סלסלת הצעצועים הגדולה ואת כסא הבד היא הלאימה מפינות שונות בבית.

אבל ללא ספק, ה-להיט הכי גדול של חדר השינה, הוא שידת ההחתלה, שיעלה ואני בנינו יחד מקרטון. הרעיון הבסיסי מאוד פשוט, ואפשר להתאים אותו פחות או יותר לכל תחום עניין של הילד. על אותו בסיס אפשר לבנות מטבחון קטן, או ביצה לחיות הטרף (מבטיחה לדבר על זה ברשומה הבאה), בריכה לדגים או לדמויות פליימוביל, שולחן לגו לבנייה ועוד ועוד. לא צילמתי את השלבים, כי ההכנה הייתה לגמרי ספונטנית ובחיי שגם הרבה יותר זריזה מהכתיבה שלה.

מה צריך?

  • קופסת קרטון שמגיעה לילד עד קצת מתחת למתניים (תבדקו עד איפה השיש במטבח מגיע לכם, בערך באותו יחס צריכים לעמוד הקופסה והילד. אפשר גם פחות, כמו במקרה שלנו). את שלנו מצאנו בקרטוניה.
  • קערת פלסטיק. הקוטר של הקערה צריך להיות קטן יותר מחצי מקופסת הקרטון (זה רק נשמע מתמטי. פשוט תניחו את הקערה הפוך על הקופסה, ותראו שהיא לא יותר מידי גדולה). אפשר להשתמש בקערה חד פעמית עבה או בקערה ישנה מהמטבח הביתי.
  • סכין יפני.
  • צבעים לקישוט (לא חובה)
  • שארית בד/ווילון אמבטיה ישן, צמר גפן, חוט ומחט (ממש ממש לא חובה)

מה עושים:

  • מניחים את קערת הפלסטיק, הפוכה, על החלק העליון של הארגז ומשרטטים בעיפרון את קוו המתאר.
  • בסכין יפנית ובעדינות רבה, חותכים בתוך העיגול שציירנו, בערך 1 ס"מ פנימה. התוצאה הסופית- חור עגול שקטן במעט מהקערה.
  • צובעים/מקשטים/מציירים על הקרטון ומייבשים היטב.
  • מוודאים שהוא סגור היטב מכל צדדיו, אם צריך מחזקים במסינגטייפ.
  • משחילים את הקערה לתוך החור.

טה-דא! החלק המרכזי של שידת ההחתלה, הלא הוא כיור השטיפה, מוכן! (אפשר לראות שאנחנו היינו פחות חכמות, וצבענו רק בסוף. תסמכו עליי, עדיף להצמד לסדר הנ"ל)

בהמשך יעלה ביקשה תוספת להשלמת התמונה- משטח החתלה.

השתמשנו בחתיכה מווילון אמבטיה ישן (כדי שיתאים למשחק במים), מילאנו בצמר גפן ויחד תפרנו בתפירה ידנית ועקומה להפליא משטח החתלה:

שידת ההחתלה הזו מספקת ליעלה שעות של תעסוקה והנאה. בחיי, בלי הגזמה. הכיור משמש גם למקלחת לבובה, להחלפת חיתול, כבריכה. כל ערב לפני השינה ענבר מקבלת טיפול מפנק על השידה, ולובשת פיג'מה מתאימה. בבוקר היא עוברת ללבוש יומיום, וגם בחגים או באירועים חגיגיים היא מקבלת טיפול מתאים, על השידה.

פינת משחק כזו מקרטון היא קלאסית לשבוע בו מעבירים את מוקד החיים החוצה. במקום לחשוף את המשחקים הביתיים לתנאי חוץ לא אופטימליים, אפשר להשתמש במה שמוצאים, ולהכין פינה מושלמת למשחק חוץ, שתעסיק את הילדים בסוכה. אפשר להיות יעילים עד הסוף, ולהפוך את הכיור הזה לעמדת שטיפת כלים לטיפולם של הילדים המתארחים בסוכה.

את מי הילדים שלכם מזמינים לסוכה? מי החברים הדמיוניים שלהם? עד כמה אתן לוקחות חלק פעיל במשחק הזה? עד כמה מעודדות אותו? אם יש עוד שאלות, מחשבות או שיתופים בנושא המשחק הדמיוני, מוזמים בשמחה. מבטיחה להתייחס להכל ברשומה הבאה, שתוקדש לאורחים הדמיוניים שאמיתי יביא איתו לסוכה.

ובינתיים מאחלת לכולנו חג סוכות מלא ב"ושמחת בחגך". חג של סתיו, חג של טבע, חג של משפחה. חג של קישוטים, צבעוניות ויציאה מהשגרה, ולו רק כדי לקבל אותה מיד אחר כך בברכה גדולה.

 

 

כאילו יצא ממצרים

אחרי הקניידלך, אין ספק שהכוכבת של פסח היא ההגדה. ובעוד בקניידלך קל להתאהב, ההגדה היא קצת יותר מאתגרת, במיוחד שאתה ילד. נכון, היא בנויה בצורה לגמרי ידידותית ומזמינה, אבל הסיפור הוא…ובכן…לא קל. אז כמו בשנים הקודמות, גם השנה עשינו כמה פעילויות ממש ממש נחמדות, שיעזרו לכולנו להגיע קצת יותר מוכנים לאירוע הזה, ולסיפור.

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת, בזמן הבילוי הזוגי של אמיתי ושלי, הכנו כמה קופסאות תחושתיות. סיפרתי על שתיים מהן, שלא היו ממש קשורות לפסח. אבל השלישית…השלישית הייתה לגמרי פסחית:

ונהדרת. ממש ממש. בתוך הקופסה התחושתית שלנו, הייתה שקית שלמה של קיץ, כזו ששמרנו כמו שהיא, אחרי ששימשה בכמה וכמה קופסאות ים/אוקיינוס/קיץ. אמיתי מאוד אוהב את השקית הזו, בזכות אבני הזכוכית החלקלקות שלגמרי נותנות הרגשה של מים. אז כשהוא הוציא את השקית הזו בהתלהבות, לקחת לי כמה שניות להבין איך כל הקיץ הזה מתחבר לחג האביב. שידכנו לו קופסה קטנה של חול קינטי שתמיד זמינה לאמיתי, וקיבלנו את חציית ים סוף בקופסה תחושתית. מבחינה תחושתית הקופסה הזו לא קלאסית. היא מכילה הרבה יותר מידי מרקמים, אבל מצד שני, מזמינה המון אפשרויות למשחק תחושתי. ביום שאחרי, הצגנו את הקופסה בפני יעלה, והיא מיד לקחה אותה למקום שלה:

טוב, קודם כל היא בחנה את התחושה. המשחק בקופסה תחושתית בגיל 5 שונה מהמשחק בגיל 3, אבל הכיף והעניין של התחושה…לזה אין גיל. אחרי שהיא סיימה לבחון, היא התחילה לארגן את הסט:

כי בגיל 5, כל קופסה תחושתית היא "עולם קטן" בפוטנציה. הזמנה למשחק דמיוני, לעולמות שלמים שנבנים עם מעט חומרים והרבה דימיון. היא התחיל להתארגן לקראת הוצאת בני ישראל ממצרים, אבל פתאום היא שאלה: "10 המכות היו בים?". הבנתי שיש לנו פה פער ניכר ברצף האירועים, אז הסברתי ש-10 המכות התחילו בארמון של פרעה. היא לא היססה לרגע:

הארמון של פרעה הוצב, כסא המלך מוקם, פרעה התיישב, ומשה הגיע ודרש "שלח את עמי". מהר מאוד יעלה הכתה אותו בדם, בצפרדע, בכינים ב…כל מכה קיבלה ייצוג משלה. הרגעים האלו, שישבתי והסתכלתי עליה מתכננת את המכות שיככבו בהצגה, היו מרגעי הגאווה ההורית הגדולים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נחת. כל כך נחת שהייתי חייבת להוסיף את הפסקול הנהדר של השיר "let my people go" ברקע של ההצגה :)

אחרי 7 מכות היא התעייפה, והחליטה שבני ישראל כבר ממש מוכנים ליציאת מצרים:

שביל קופסאות הדומינו, גם הוא תוספת מקורית שלה. ההצגה הזו עברה כמה וכמה גלגולים לאורך כמה ימים. נוספו לה רמקול מדונה, קריינות ועוד תוספות מרהיבות :) אין ספק שאת החלק הזה של ההגדה יעלה, ובזכותה גם אמיתי, כבר ממש ממש מכירה.

בהמשך ישיר להצגה, אספנו את המכות שיעלה תכננה. שכפלנו אותן, הוספנו את המכות החסרות, והכנו לנו שתי ערכות של "שקיות מכות":

ביום שאחרי, הוספתי לכל ערכה כרטיסיות מודפסות של המכות, שמצאתי בחיפוש אקראי בגוגול. אין לי קרדיט, אבל תראו כמה הן יפות:

נוצרו לנו ערכות המחשה שהן גם יופי של פעילות התאמה קלילה:

לצערי לא צילמתי מקרוב כל מכה ומכה…בקיצור- כל המכות שקשורות לבע"ח מדוגמות ע"י יצורים מהאוסף שלנו- צפרדע, ערוב, דבר, ארבה. את מכת דם עשינו מקצת בצק משחק (כשל"פ, את המתכון אפשר למצוא בלשונית "פסח" בתפריט החגים שבראש הבלוג) וצבע מאכל אדום. כינים- מצנצנת קטנה מלאה בעדשים שחורות קטנטנות. שחין- מדבקות עגולות, קטנות ואדומות. ברד- אבנים קטנטנות ולבנות מקופסת האבנים שסיפרתי עליה ברשומה הקודמת, חושך- הסתפקנו במדבקות שחורות, כי גילינו שיש לנו רק כיסוי עיניים אחד (זה היה הרעיון המקורי שלי) ולמכת בכורות- ילד מאנשי הפליימוביל שלנו.

נכון, יש עוד לא מעט חלקים בהגדה, אבל לפחות לגבי החלקים של יצירת מצרים, עשר המכות וגם ארבע הכוסות…אנחנו כבר מוכנים. ולמה כל כך חשוב לי שהילדים יכירו את סיפור ההגדה? האמת היא שהתשובה לזה לא הייתה לי כל כך פשוטה. וכתוצאה מכך שהקדשתי לזה (שוב) הרבה מחשבה, התשובה קצת ארוכה. אם זה מעניין, כתבו לי בתגובות, ואשמח לפרט על זה ברשומה הבאה.

כמובן שבזה לא הסתיימו ההכנות שלנו לחג…אתמול השתתפנו במכירת חצר קיבוצית נחמדה, וביערנו קצת חפצים מיותרים מחיינו. זה כמובן לא אומר שעכשיו הבית שלנו נקי, או מוכן לפסח, אבל אנחנו בסדר גם עם בערך :)

אני בספק אם אספיק לכתוב עוד רשומה על המשך פעילויות החג שלנו לפני החג, אז אני אנצל את ההזדמנות לאחל לכולנו חג פסח שמח, אביבי, משפחתי בדיוק במידה הנכונה, מלא חירות!

חוזרים למצרים

יעלה מאוד אוהבת לנסוע. היא אוהבת חופשים, היא אוהבת לישון במקומות חדשים (לא שהיא מצליחה להירדם בהם, אבל היא אוהבת), היא אוהבת להכיר אנשים חדשים, היא אוהבת חוויות חדשות. כמובן שבחיי היומיום העמוסים, זה לא כל כך פשוט לקום ולנסוע (במיוחד אם זוכרים את ההקדמה לרשומה שלי על החופשה האחרונה שלנו), אז יעלה, מלאת פתרונות כהרגלה, אוהבת לצאת למסעות דימיוניים. היא אורזת תיק, מתכננת את הנסיעה, מארגנת את הסביבה בהתאם ויוצאת לדרך. בזכות המנהג הזה, אחד הנושאים שהכי מעניינים את יעלה הוא ארצות ומקומות אחרים. ובזכות המנהג הזה גם הגיע הרעיון לפעילות הממש מוצלחת הבאה.

בתוך שמש האסוציאציות הפסחית שלי, ענף הוקדש למצרים. כל כך הרבה דברים קרו בה אז, אבל היא לא פחות מעניינת גם עכשיו. קודם כל העליתי את הרעיון בפני יעלה. באופן לא מפתיע, היא מאוד התלהבה. כדי שנוכל להתכונן כראוי, פנינו לדוד גוגל היקר והאהוב, שהציג לנו תמונות נהדרות של מצרים היום, וגם קצת מידע כללי בשבילי. כמו בהרבה נושאים אחרים, הפעילויות שלנו מספקות לי הזדמנויות נהדרות להרחיב אופקים בנושאים קצת פחות חזקים. אז ראינו תמונות, למדנו קצת, ויעלה התחילה במלאכת אריזת התיק:

כמובן שרעיון האריזה היה שלה, וגם הביצוע. אני ניסיתי לכוון מהצד עם פריטי מידע רלוונטיים לגבי המדבר והנהר שמצפים לנו במצרים. אז ארזנו הרבה מים, מאוורר וקרם הגנה. ארזנו גם בגדי ים וקצת צידה למסע (בכלל, הפעילות הזו של אריזת תיק לקראת משהו היא אחת מפעילויות החשיבה החביבות עליי, והייתה כזו גם כשעבדתי בחדר הטיפולים- צריך תרחיש פנימי של האירוע לקראתו הולכים, לאסוף מידע, לתכנן מה נעשה, לחשוב על מקת"גים, להכין רשימה, לאלתר…בקיצור, למידה נהדרת תוך כדי עשייה). כמובן שלא שכחנו לארוז גם מפה וספר למסע. :

השתמשנו במפת ארץ ישראל הגדולה שלנו (לרגל הנסיעה הורדנו אותה ממקומה) כדי לראות עד כמה מצרים קרובה. כמסקנה מההבנה הזו החלטנו שבמסע הזה נוותר על הטיסה, והזמנו את הנהג שלנו למשימה:

השתמשנו בספר הנהדר הזה:

כדי לפתוח את הטיול שלנו עם קצת ידע כללי מלא הומור ופרטי מידע פיקנטיים. בהתייעצות עם הספר ועם ידידנו הטוב ד"ר גוגל, החלטנו להתחיל את ביקורנו בקהיר, במוזיאון המצרי. איזו תצוגה נהדרת:

כמעט כל ה-TOOB המצרי שלנו מככב פה. חיפשנו תמונות מהמוזיאון, התאמנו את הפריטים שהופיעו במוזיאון שלנו לפריטים במוזיאון האמיתי, אספנו עליהם קצת מידע, עד שסיימנו את כל התצוגה והמשכנו לתחנה הבאה. הפרמידות, כמובן:

הבאנו את מגש הפירמידות היפיפייה שהראיתי ברשומה הקודמת:

בשלב הראשון בנינו פירמידה בסיסית ממשולשים בלבד, כזו שיעלה כבר מכירה והתנסתה בבנייה שלה במשחקי המגנטים, והכנסנו לתוכה מומיה חנוטה שהשאלנו מהמוזיאון. זה היה פתח לשיחה…מרתקת על תפקידן האמיתי של הפירמידות המרשימות. וזה גם שעשע את אמיתי, מאוד.

משם המשכנו למבט קרוב יותר בסוגי הפירמידות שהמתינו על המגש, בחנו בזהירות את ההבדלים והתחלנו לבנות את עיר הפירמידות. שלנו. בשלב הראשון יעלה ספרה כמה ריבועים וכמה משלושים צריך כדי להרכיב כל פירמידה בתורה, ואחר כך שיחקנו עם הצורות שהיא בחרה, עד שקיבלנו פירמידה זהה לדגם:

אחרי ההצלחה הגדולה של הביקור בפירמידות, היינו רעבים, אז נסענו לשוק של קהיר. יעלה שלפה את ארגז האוכל והתחילה לבשל מאכלים מצריים מומצאים ומשעשעים. אמיתי כבר לגמרי איבד עניין, אז לא הצלחתי לצלם את החלק הזה. על הצלילה בסיני, שתכננתי לשמור לסוף, נאלצנו לוותר הפעם. כנראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור לבקר במצרים בקרוב…

מקלחת קרה

%d7%94%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-2

אחרי  שהכרנו קצת את החיים באזורים הקרים ביותר של העולם, הגיע הזמן לצלול פנימה. נכון, בחורף אנחנו ממעיטים בפעילויות מים, אבל בכל זאתף משפחה של דגיגים…אי אפשר להימנע לגמרי. בהשראת כמה "עולמות קטנים", מלאי קרחונים ונהדרים, אירגנו לנו אמבטיה תחושתית באווירה ארקטית:

11-img_20170109_160551

החומרים בהם השתמשמנו כללו קופסת פלסטיק שטוחה וגדולה יחסית, כמה ריבועי קלקר (שחתכתי מחתיכה גדולה יותר, מתוך אוסף הקלקרים הכה אהוב של אמיתי), קוביות קרח תכלכלות מפלסטיק וכמובן חלקי ה-TOOB הארקטי שלנו. אפשר כמובן להשתמש בחיות פלסטיק שיש בבית- פינגווינים, דובים ולוויתנים די נפוצים גם בחבילות החיות ה"רגילות". בנוסף השתמשנו בגיגית האמבטיה הרגילה שלנו. אחרי בוקר עמוס הגענו הביתה, הדלקנו את הדוד, אכלנו ארוחת צהריים ואז מילאנו לנו אמבטיית צהריים חמימה במיוחד- אירוע משמח בפני עצמו. הוספנו תנור חימום בעוצמה גבוהה ויצאנו לדרך:

12-img_20170109_161043

מילאנו את קופסת הפלסטיק בשכבה רדודה למדי של מים חמים, הרגשנו אותם, ושפכנו פנימה את כל קוביות הקרח (קוביות קרח רגילות, או קרח מוקפא במגוון כלים, צורות וגדלים, יצרו אפקט מוצלח אפילו יותר, במקרה שאתם מתכוננים מראש, ולא מאלתרים כמוני, כמו למשל בדוגמה המושקעת הזו, מפינטרסט). ניצלנו את ההזדמנות לדבר על איך הקרח מקרר את המים, ומתי הטמפרטורה עולה ומתי יורדת. זה ריתק את יעלה והיא המשיכה לחקור את המושגים האלו לאורך כל המשחק (והוא היה ארוך):

13-img_20170109_161151

לאט לאט המים "קפאו" ונוצרה עליהם שכבת "קרחונים" מקלקר. התחלנו להכניס פנימה את בעלי החיים הארקטיים- מי שוחה במים הקפואים? מי זקוק לאדמה, או לפחות לקרחון מוצק כדי לשרוד? מי יטרוף את מי? את מי אפשר להצמיד על קרחון אחד ואת מי כדאי להפריד? מלאכת מחשבת של ממש:

14-img_20170109_161158

בדרך מידי פעם עצרנו את המשחק כדי לחמם את טמפרטורת המים של הילדים, ושוב בחנו את עניין הטמפרטורה שעולה ויורדת, גם בחלקי הגוף השונים של החוקרים הצעירים.

תוך כדי המשחק, יעלה התחילה לשחזר את הסרטון התיעודי הנהדר שראינו כמה ימים קודם לכן (המלצה מפורטת ברשומה הקודמת), ונתנה לי הוראות מדוייקות לגבי האביזרים הנוספים הדרושים לה? היא דאגה שלכולם יהיה מספיק אוכל, ולכן צריך, כמובן, דגים. מגוון של דגים:

10-img_20170109_165014וגם סירה, כדי שהאסקימוסים שבאיגלו יוכלו לצאת לציד באוקיינוס, כשהוא לא קפוא, כמובן. בשלב הבא נוספו למשחק גם כל בני המשפחה (מתוך TOOB בני המשפחה שלנו. כבר ציינתי כמה אני אוהבת את הטובים שלנו? מי שלא זוכר, מוזמן להציץ ברשומת ההלל שלי לפלא הזה, כאן), אבל בשלב הזה כבר היה בלתי אפשרי לצלם במקלחת…אמיתי קפא קצת אחר כך, ויצא אל הבגדים החמים והמזגן שחיכו לו בחוץ. יעלה, לעומתו, נשארה באמבטיה הכבר-לא-כל-כך חמימה, עד שידי הכובסת שלה הלחיצו אפילו אותה, המתורגלת. סה"כ היא בילתה באמבטיית הקרח מעל 40 דקות של משחק דמיוני מאושר להפליא.

בזה לא נגמרו ההרפתקאות הארקטיים שלנו, אבל זה בהחלט היה רגע השיא…עכשיו עומדים בפנינו ימים חמימים וכמעט אביביים…כנראה שנעבור מהמקלחת הארקטית הישר לגן השעשועים. מה אתם עושים כשמזג האוויר מתחמם?

חנוכיה מגנטית

%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%94

בסוף הרשומה הקודמת הראיתי הצצה לעוד פעילות-חנוכיה נחמדה שיצרנו בהשראת כרמל המופלאה (החוגגת המתמידה, בסוכות נהננו מהדרכת אורח פרי מקלדתה), והבטחתי הדרכה קלילה. החלטתי לא לדחות אותה, כי אחרת כנראה שהיא תדחה לפחות עד לחנוכה הבא…אז הנה היא במלוא תפארתה- החנוכיה המגנטית שלנו:

img_20161219_141503

הפעם כרמל שלחה רק תמונה של התוצר הסופי, של החנוכיה המגנטית המקסימה שהכינה לערבה. בלי הסברים ובלי הדרכה. היא טענה שלא צילמה את שלבי ההכנה. זו רצינות זו? הנוכחות בשיחה איתגרו אותי ליצור כזו חדשה, עם הדרכה, אז מיד ניגשתי למשימה…

החומרים הדרושים:

  • לוח מגנטי/תבנית מתכתית שטוחה (אנחנו משתמשים בתבנית שמיועדת לאפייה)
  • דף מגנטי (אני רכשתי את שלי במקסטוק בתמורה לשניים וחצי ש"ח)
  • עיפרון
  • מספריים
  • דאקטייפ/וושי טייפ/ ניירות צבעוניים לקישוט (אם בחרתם בדאקטייפ, כדאי לקרוא את סעיף 5 לפני תחילת העבודה. אם בחרתי בניירות, תוסיפו גם דבק לרשימה)

אופן ההכנה:

  1. על הצד הלבן של הנייר המגנטי מציירים בעפרון את הדוגמה הרצויה. אני, נטולת כשרון ציור ברמה ממש ממש מרשימה (באמת, אני חושבת שאם הייתה תחרות כזו, הייתי מנצחת בהליכה), ציירתי ביד חופשית בסיס חנוכיה, תשעה נרות ותשע להבות:

img_20161219_101551

2. בעזרת מספריים (עדיף של מבוגרים, למרות שהדף המגנטי קל לגזירה באופן מפתיע) גוזרים את קווי המתאר של כל חלק בנפרד- חנוכיה, כל נר וכל להבה:

img_20161219_102119

3. מסדרים יפה יפה ומתלהבים מהתוצאה (שלב רשות. אבל בהחלט נותן מוטיבציה להמשיך, אם אתן, כמוני, מתייאשות מכמה דקות בודדות של גזירות שתיימרות להיות מדוייקות. הן, אגב, לא חייבות להיות מדוייקות. בכלל):

img_20161219_103127

4. מתכננים את שילובי הצבעים של הציפוי:

img_20161219_103449

5. ומתחילים במלאכה:

img_20161219_103459

החלק שאמור להיות דביק בדף המגנטי של מקסטוק לא כ"כ דביק, אז אל תבנו עליו יותר מידי. אם בחרתן לצפות את החנוכיה בבריסטולים, נייר מדוגם, נייר עטיפה או כל נייר לא דביק אחר- תשמשו בדבק. לאור יכולות הפירוק המרשימות של אמיתי, בעצת חברותיי המלומדות החלטתי לצפות את החנוכיה בדאקטייפ (גם הוא ממקסטוק). אחרי שסיימתי את ציפוי הלהבות (בתמונה), די התייאשתי…קשה מאוד לגזור את הצד הדביק. אפשרות אחת היא לצפות מראש את הנייר המגנטי בדאקטייפ, לצייר עליו את הדוגמה ולגזור מראש את כל השכבות יחד. זה דורש המון תכנון מראש, אבל בהחלט אופציה סבירה. את הנרות עצמם ציפינו בוושי טייפ (אופציה מאוד מאוד נוחה, אם כי משמעותית פחות עמידה), ובחנוכייה עצמה שוב לקחתי סיכון עם הדאקטייפ, ושוב, זו הייתה משימה די מתישה. באמצע, יעלה עצרה להתלהב מהעבודה:

img_20161219_132650

ואחר כך תפסה פיקוד וציפתה את שאר הנרות בעצמה:

img_20161219_133611

את השמש ציפינו בבריסטול זהוב שקיבלתי פעם מנגה במתנה. תודה!

6. נהנים מהחנוכיה: זה לקח כמה שעות, כי עשינו המון הפסקות בדרך, אבל נטו מדובר על משהו כמו חצי שעה של עבודה משותפת ומהנה, ויש לכם חנוכיה:

img_20161219_141503

מוכנה למשחק:

img_20161219_163529

לפירוק ולהרכבה:

img_20161219_163826

ומה עושים עם החנוכיה?

האפשרות הראשונה והמתבקשת ביותר היא כמובן- מתאמנים לקראת חנוכה! אנחנו "הדבקנו" נר ראשון לחנוכיה, "הדלקנו" את השמש, שרנו את הברכה, "הדלקנו" באמצעות השמש את הנר ואז הדבקנו את השמש לחנוכיה- הכנה מושלמת לרוטינת החג. ומה עוד?

  • נותנים לילדים הקטנים יותר להדליק חנוכיה משל עצמם, בלי להסתבך עם האש.
  • משחקים משחקי חשבון ברמות שונות- התאמת מספר לכמות, חיבור וכו' (זו המטרה המרכזית שלי עם יעלה)
  • מנסים לבנות צורות אחרות מהמרכיבים של החנוכיה- זווית הסתכלות אחרת תמיד נהדרת למחשבה.
  • נותנים לבובות להדליק נרות- אפשרויות אינסופיות למשחק דרמטי של הילדים בנושא חנוכה, בלי להסתכן בשריפה.
  • כמו בחנוכית הביצים שלנו, אפשר לתכנן מראש את החנוכיה כמשימת התאמת צבעים או דוגמאות.
  • חוקרים מגנטים- באילו עוד מקומות בבית אפשר להדליק את החנוכיה המגנטית?
  • מתאמנים על נשיפה- תרגול אורומוטורי חשוב לקטנטנים- "מכבים" שוב ושוב ושוב את הנרות.
  • אחרי החג אפשר בקלות להסב את החנוכיה לעוגה ולהפוך את זה למשחק יומולדת מגנטי שילווה את הילדים כל השנה.

ומה עוד? הוגת הרעיון, כרמל, וכמובן גם אני, נשמח לראות את החנוכיה שלכן ולשמוע עוד רעיונות מעניינים לשימוש בחנוכיה המגנטית בעלת שילוב הצבעים הדי-מזעזע אבל עדיין כל כך מגניבה שלנו!

על חנוכיות ונרות

%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%94

הנר הראשון כבר ממש מעבר לפינה, ובימים גשומים אלה הבית שלנו, וגם החוץ שלנו, רוחשים פעילות. פעילויות של חורף, פעילויות של חג המולד ופעילויות של חנוכה. הרבה פעילויות של חנוכה. כבר כתבתי שהשנה הפעילויות שלנו הרבה פחות מאורגנות, הרבה פחות מתוכננות, ואני חייבת להודות שזה נחמד וגם ממש מתאים לנו ברגע הזה…אז אנחנו זורמים. וכך יצא שמצאנו את עצמנו מתעסקים בחנוכיות, הרבה מאוד חנוכיות.

הסנונית הראשונה הייתה, באופן לא ממש מפתיע, בחוג הקרמיקה שלנו:

img_20161129_110117

יעלה הכינה חנוכיה בצורת ציפור (ככה היא תיארה אותה, ולי לא נותר אלא להאמין בציפור הפלאית שהיא בראה). ישבתי לידה וראיתי אותה יוצרת, אמיתי היה עסוק גם כן:

img_20161213_103739

(רואים בצד את הכד הקטן שיעלה הכינה גם כן לקראת חנוכה?) וגם לי דגדג בידיים. בעיקר שצדה את עיני מציאה קטנה:

img_20161129_110103

כלי חדש שהמורה היצירתית שלנו, חובבת ג'אנק עוד יותר גדולה ממני, מצאה בדיוק באותה שבוע. אין לי מושג מה זה היה במקור, אבל זה מעין גלגל קטן ממתכת, עם ידית, שמחולק לשמונה שמיניות, ובמרכזן עיגול. לא עמדתי בפיתוי:

img_20161129_110114

חנוכיית כיס גמדית (הקוטר שלה הוא משהו כמו 5 ס"מ), צבעונית ומשמחת לבב אנוש (כלומר אותי).במפגש הבא אפילו אמא שלי לא עמדה בפיתוי, ולראשונה בחייה באה ליצור עם הנכדים שלה חנוכיה, תמיד יש פעם ראשונה:

img_20161213_103750

את החנוכיה הבאה יעלה כבר יצרה לבד בחוג החדש שלה, "חוג אמנותי":

img_20161218_225334

מדובר בחוג אמנות מתוק מתוק בקיבוץ, במהלכו חבורת בנות בנות 5-8 (פלוס מינוס) מגיעות לסטודיו קטן ומלא חומרי יצירה, עם כמה רמזים וכיוונים מסביב, יד חופשית ומדריכה ששם באמת רק לכוון. יעלה פורחת ונהנית שם כל כך. והשבוע היא יצרה, כמובן, חנוכיה.

אמיתי, מצידו, הרבה יותר התלהב מהנרות עצמם:

img_20161212_090110

בערך חצי דקה אחרי ששלפתי את שקית חנוכה שלנו, הוא גילה שלשבור נרות זה כיף. ממש ממש כיף. אז הוא שבר:

img_20161212_090651

ושבר:

img_20161212_090711

וגייס גם את יעלה לשבירה:

img_20161212_090751

ועד עצם היום הזה צריך להיזהר מאוד בבחירת המקום לשמירת חבילת הנרות הסגורה:

img_20161212_090744

שמרנו את שברי הנרות במטרה להמיס אותם ולהכין מהם נר חדש, אבל בינתיים זה עוד לא קרה. כשראיתי את הסקרנות שלו לגבי הנרות, ואת ההנאה בה הוא חוקר שעווה, ארגנתי לנו פעילות חקירה:

img_20161218_133345

סוגים שונים של נרות, לבחינה ולהשוואה. בשנה שעברה עשיתי משהו דומה עם יעלה, ובאמת התרכזנו בהשוואה מילולית, מה דומה, מה שונה, למה, מה עושים עם כל אחד…יש גם יתרונות לזה שהם כל כך שונים. אמיתי לקח את זה לכיוון לגמרי אחר:

img_20161218_133514

במשך מעל חצי שעה הוא בנה מבנים שונים מהנרות האלו. בהתחלה הוא התלהב מנר הנשמה שנכנס ויוצא מה"בית" שלו. מסתבר שגם נרון השבת עושה אותו דבר. אחר כך הוא בדק אם הנרון יכול להיות בסיס לנר הנשמה. ואז הוציא את הפתיל, והשחיל נר יומולדת ונר חנוכה ו…בנה ובנה. תוך כדי הבנייה שלו, אני כבר אתגרתי אותו עם המשימה הבאה:

img_20161218_133642

חוררתי תחתיות של קרטון ביצים שלם (למען הגילוי הנאות: יש רבים המזהירים מפני השימוש בקרטוני ביצים למשחק וליצירה, בשל חיידקי הביצים שעלולים להימצא בקרטון. לי קשה לוותר על חומר כל כך נהדר ומלא אפשרויות, אבל שלא תגידו שלא הזהרתי מראש…לא לוקחת אחריות על התוצאה). יחד עם הנרות שהיו על השולחן- הרי לנו משחק השחלה:

img_20161218_133754

אמיתי היה מרותק לגלות לאן "נעלמים" הנרות שהוא משחיל, עד שהצליח לפתוח את הקופסה- הפתעה! אחר כך הזמנתי את שני הילדים לפעילות צביעה נחמדה:

img_20161218_134101

והפכנו את משחק ההשחלה שלנו למשחק התאמה:

img_20161218_135036

ככה זה נראה אחרי כל הגלגולים של ה"חנוכיה"- מגש השחלה והתאמת צבעים לחנוכה:

img_20161218_151829

בבוקר שאחרי הוא חזר למגש בהתלהבות רבה, התאים, השחיל, התלהב, פירק, התאים, השחיל וחוזר חלילה כמה וכמה פעמים. ואז הוא שבר את הנרות. אחד אחד, לפי הצבע. נו, טוב, גם זו פעילות מוטוריקה ותחושה. החלפנו את הנרות בנרות חדשים, עד הפעם הבאה.

כל העיסוק הזה, כמובן, לא השאיר את יעלה אדישה, והערב היא כבר דרשה, וקיבלה:

img_20161219_165046

אם לגנים מותר, אז למה לנו לא? מסיבת חנוכה, עם חנוכיה מלאה וריקודי חג כהלכה. בשנה שעברה המשכנו להדליק נרות כמעט כל ערב לפחות חודשיים אחרי חנוכה, לכבוד יעלה. נראה כמה זה ימשך השנה…

הכנו עוד פעילות/מגש כפול בנושא חנוכיה, בהשראת כרמל המופלאה:

img_20161219_141503

ואפילו, שוב, בהשראתה, הכנתי לו הדרכה קטנה וקלילה. אם זה מעניין אשמח אם תכתבו לי בתגובות ואעלה אותה כאן במהירות רבה. יחסית, יחסית…אמיתי וויתר על השנ"צים שלו, כך שהערבים שלנו עייפים יותר ועמוסים יותר, אם כי מתחילים מוקדם יותר. אבל מבטיחה להשתדל, עוד לפני הרשומה הבאה שממתינה לתורה, וקשורה גם היא, כמובן, לחנוכה.

אז…באיזו חנוכיה תדליקו אתם את הנרות שלכם השנה? מכינים עם הילדים? דובקים במסורתית? כל ערב חנוכיה שונה? לוקחים סיכון עם פקקים ובלוטים?! תמונות יתקבלו בברכה…ואם אתם מחכים לרגע האחרון, מזכירה שבדף חנוכה של הבלוג יש עוד אוסף רעיונות לחנוכיות ביתיות ופעילויות נהדרות לחג הכי חמים בשנה…

השראה ממוסכת

מטפלים בבובה- בהשראת היוטיוב

אתמול (או היום, אם מדקדקים בענייני הפרשי זמנים) נפתחה בתרועה רמה אולימפיאדת ריו 2016. כחובבת אולימפיאדות מושבעת מאז 1992 (שזו האולימפיאדה הראשונה שאני זוכרת), מדובר במאורע גדול. כמובן שכשאני לובשת חג, הילדים נאלצים לזרום איתי, וחלק גדול מהפעילויות שלנו מהיום ועד תום המשחקים יוקדש למאורע הנפלא באמת הזה. אבל רגע לפני שצוללים לנושא (כן, כן, אני צופה במוקדמות השחייה בעודי כותבת, מודה באשמה), רציתי לשתף בעוד רשומה שנוגעת לדעתי באחת הדילמות הגדולות בימי הקיץ המהבילים והחופשיים האלו- דילמת המסכים.

בימים כתיקונם (כלומר, כשאין אולימפיאדה ברקע), הטלוויזיה בביתנו נדלקת כמעט תמיד רק בשעות הערב, אחרי שהילדים ישנים. אבל זה לא אומר שאין להם זמן מסכים בכלל. בשעות הצהריים אמיתי עדיין נהנה משנת צהריים, וברוב הימים (במיוחד בימי הקיץ הנוראיים שעוקבים לילות שעדיין אינם רצופים) אני משתדלת להצטרף אליו לפחות לחלק מהמנוחה. הזמן הזה הוא זמן המסכים של יעלה (במקביל לרוב יש לה פעילות שקטה שהיא התחילה קודם או שהכינונו יחד מראש, והיא מזגזגת ביניהן). התוכן משתנה- היא התחילה מפרקים של פרפר נחמד, דיוידי-ים שונים, ערוץ הופ ילדות-ישראלית ו-23. היום הפעילות המועדפת עליה בזמן המנוחה הוא צפייה ביוטיוב באמצעות האייפד. גם כאן, היא התחילה מפרקים של פרפר נחמד (עד היום היא חוזרת אליהם לעיתים קרובות, למרות שראתה לדעתי כבר את כולם) ומקליפים של שירים שהיא אוהבת. נכון לרגעים אלו, הפעילות החביבה עליה היא צפייה בסרטוני בובות. למי שעוד לא נחשף לתופעה המשונה הזו- מדובר בסרטונים בהם נשים (שלא נראות בסרטון) מדגימות משחק בערכות מושקעות במיוחד לבובות. הסרטונים מדובבים במגוון שפות (אצל יעלה היפנית והרוסית שולטות, אני לא בטוחה אם זה מדגם מייצג) וזה…ובכן, ממש משונה. הנה דוגמה אקראית לגמרי שמצאתי.

בהתחלה לא הייתי בטוחה מה דעתי לגבי הטרנד המוזר הזה (מן הסתם, אני עוקבת אחרי הסרטונים שהיא רואה, ברמות שונות של הדיקות, ואני יודעת שזו לא ממש מילה, אבל זו הלא-מילה הכי מתאימה שמצאתי), עד שראיתי לאן יעלה לוקחת את זה . אחרי כמה ימים של צפייה היא התחילה לנסות להבין איך קורים הדברים שקורים בסרטונים- איך הבובה אוכלת? איך היא זזה? איך היא צוחקת? מאיפה יש לה את כל האביזרים הנהדרים האלה? וכשהיא הבינה שלה אין את כל האביזרים הנהדרים האלה, היא פשוט התחילה לאלתר. וזה כל כך יפה. וזה כל כך יצירתי. וזה כל כך משדרג לה את המשחק, שהחלטתי שאני ממש מחבבת את סרטוני הבובות האלה. ואחרי כל החפירה הארוכה להפליא הזאת, על מה בדיוק אני מדברת?! כמה דוגמאות:

ערכת אמבטיה לבובה שיעלה יצרה:

IMG_20160724_154310

כל התמונות של הערכות האלו לא ממש מוצלחות, יעלה לא מוכנה לחכות בין שלב לשלב עד שאני אצלם, אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר. היא התחילה לארגן את העסק לבד, וקראה לי בכל פעם שהיו חסרים לה רעיונות או אביזרים ספציפיים. הבסיס הוא מראת האמבטיה הנהדרת שלנו (מאיקאה כמובן), ויש כאן סבון, שמפו, מגבות קטנטנות, מברשת ציפורניים, מזרק וכמה משחקי מים. אח"כ נוספה האמבטיה עצמה:

IMG_20160724_154329

לא קיבלתי אישור לצלם את גולי הבובה בזמן המקלחת (אמא! זה פרטי!!!) אבל אמיתי ערך לי דיגמון ללא אביזרים מוצנעים, כשהוא בדק עוד שימושים אפשריים לערכה:

IMG_20160725_071859

בעולם המונטסורי הקלאסי אמיתי מבריק את המראה. לגמרי פעילות של "חיים מעשיים".

השראת סירטון שנייה לדוגמה- פינת החתלה:

IMG_20160804_152904.jpg

שוב הטשטוש, אבל אפשר לראות ששולחן היצירה שלנו קיבל הסבה לפינת החתלה. מגבת משמשת מזרון, מגוון בקבוקים קיבלו תפקידים שונים- מים לשטיפה, משחת החתלה, וויטמין די, פוני קטן (שהיא השאילה מאמיתי) מעסיק את הקטנים בזמן ההחלפה, וחיתול, כמובן:

IMG_20160804_153154

אחרון חביב לרשומה זו, הפעילות שאני יצאתי הכי מורווחת ממנה- המספרה. יעלה אוהבת לשחק במספרה. ממש ממש. כבר הייתה פה רשומה אחת בנושא בעבר ומאז היא חוזרת למשחק הזה בכל תקופה, עם התאמות. במהלך הזמן היא קיבלה מסבתא את הבובה "גבינת קוטג'" (אין לי מושג למה לבובה קוראים ככה, די הפסקתי לנסות להבין את ההגיון בבחירת השמות של יעלה, למרות שאני סומכת עליה שיש שם לוגיקה סבוכה שנשגבת מבינתי המבוגרת והכל כך לא יצירתית וגמישה)- בובה שיש לה ראש, צוואר וכתפיים בלבד, ואפשר לסרק, ובמקרה שלנו גם לספר:

IMG_20160803_142728

הפעם, בעקבות אחד הסרטונים, יעלה שידרגה לגבינת קוטג' את המספרה:

IMG_20160803_143359

היא לקחה את האייפד איתה, עצרה את התמונה וניסתה לשחזר את הפרטים אחד לאחד, באמצעות החפצים שיש לנו בבית:

IMG_20160803_144510

תוך כדי עבודה היא נזכרה בסרטון אחר שהיא ראתה לפני כמה ימים: "אבל איפה יש לנו כסא מספרה?!". אני כמובן שאלתי מיד "מה זה כסא מספרה?" והיא במיומנות מרשימה איתרה את הסרטון שזכרה והראתה לי במה מדובר. מיד התחלנו לבנות כסא מספרה משלנו, אבל אוי ואבוי, הוא לא התאים למימדיה של גבינת קוטג' היקרה. מזל שאמא נחלצה לעזרה:

IMG_20160803_145158

ספה, כריות, סינור יצירה, ביליבו, מגש ועוד כמה אוצרות הפכו למספרה מקצועית של ממש. אני חייבת להודות שאני לא אוהבת שנוגעים לי בשיער, בכלל, אבל כנראה שחודשים ארוכים של אימון עשו את שלהם, ויעלה פיתחה יכולות של ממש:

IMG_20160803_145301

היא אפילו ארגנה תאים לאביזרים כמו שהיו בסרטון:

IMG_20160803_150013

מתה על הפרצוף המרוכז הזה…בסוף הטיפול אפילו קיבלתי, לשנייה בחיי (הראשונה הייתה בחתונה)- מניקור:

IMG_20160803_150317

אז נכון, אלו לא תכנים ברומו של עולם, ואפילו לא פרפר נחמד. זה שטחי ורדוד וגם לא ממש חינוכי וזה בסך הכל משחק בבובות…אבל אפשר (ובעיני גם צריך) להסתכל על זה מזווית אחרת: היא רואה סרטונים במבט ביקורתי, היא בוחרת מוטיבים שמדברים אליה, מנתחת אותם ברצינות רבה, מפרקת אותם לחלקיהם, מנסה לשחזר את החלקים הרלוונטיים לה באמצעים שעומדים לרשותה, היא נתקלת בבעיות ופותרת אותן (גם לפנות אליי לעזרה זה פתרון. למען האמת זה אחד הפתרונות הכי נפוצים בחיינו כמבוגרים), היא מוציאה לפועל מאפס תוכנית שהיא הגתה, תכננה וביצעה, היא לומדת על מגבלות המציאות מול המסך באמצעות ניסוי והסקה, היא ממחזרת, היא מאלתרת, היא יוצרת, היא ממציאה, והיא כל כך כל כך נהנית וגאה. בעצם, זו פעילות לימודית מהמעלה הראשונה.

אז רגע לפני שפוסלים על הסף את כל המסכים ואת כל הטרנדים המשונים (מי אמר פוקימון?), לפעמים כדאי לתת קצת קרדיט לילדים שלנו, לפעמים הם אפילו יותר חכמים ממה שהם נראים, לפעמים הם יודעים יותר טוב מאיתנו מה נכון להם, ואיך הם צריכים. וזהו, עכשיו אפשר להתחיל לדבר על האולימפיאדה. מתרגשים?!

מה שגרת המסכים אצלכם? מה הילדים רואים? הם בוחרים או אתם? קרה לכם שהמסך סיפק השראה לעולם שמחוץ לו?!

שפופרת

safari toobs- המלצה ורעיונות

אחרי כל כך הרבה הבטחות, ואחרי שבוע (כמעט) שלם מחוץ לבית, החלטתי שזה בדיוק הזמן לרשומה שאני מתכננת לכתוב כבר הרבה זמן- רשומת הלל לשפופרות. לא, לא אלו של הטלפון של פעם (למרות שאולי גם להן מגיעה רשומת הלל, לא?!) אלא ה-TOOBs המפורסמים של חברת safari (קישור לאתר הרשמי של המוצר). אזהרת מסע- זה ממכר. וזה לא זול. אבל בעיני, מן הסתם, זה לגמרי שווה את זה?

אז על מה בעצם מדובר? חברת ספארי היא חברה אמריקאית שמייצרת מגוון מודלים ("כמו מוצגים מוזאוניים" להגדרתם) במגוון נושאים. המודלים עשויים מחומר פלסטי גמיש ונצבעים ביד, אחד אחד. ה-TOOBS הם אוסף של מודלים קטנים במיוחד (אם כי לא הכי קטנים שיש לחברה, יש סדרה של מודלים קטנטנים במיוחד, והיא מושלמת לא פחות, אבל לצרכים אחרים), שארוזים בשפופרות על פי נושאים. יש את הנושאים ה"בנאליים" (הכל יחסי, כן?!), שכולל בעיקר בעלי חיים שונים ומשונים- חיות פרא, במשק, יצורי ים שונים, שפופרות של בעלי חיים על פי מקומות מחיה (גלאפגוס, אוסטרליה, מדבר, נהרות וכו'). אבל השוס האמיתי, לפחות מבחינתי, הוא בשפופרות ה"אחרות". אין גבול לדימיון, באמת. בעלי חיים מפלסטיק (אמנם קצת פחות איכותיים, אבל בכל זאת), ניתן להשיג הרבה יותר בזול במקומות אחרים. מסייגת שיש בעלי חיים יותר "מיוחדים" שקשה יותר להשיג והשפופרות של ספארי נותנות מענה טוב לעניין הזה (ואפשר לקנות אותם גם בבודדים).

המפגש הראשון שלי עם השפופרות היה עם שפופרת כלי התחבורה. אני מודה, לא הייתי מתחילה ממנה, למרות שהיא יפיפייה. אחרי המפגש ההוא נכנסתי לאתר שלהם והתחלתי לבנות לי רשימת משאלות ראשונית. היא הייתה עצומה- מבנים מפורסמים בעולם, אנשים בעבודה (כלומר בעלי מקצוע), איברים פנימיים, כלי נגינה, האדם הקדמון, מצריים הקדומה, דמויות מהאגדות, מיתולוגיה ועוד ועוד. המעבר לשלב הביצוע היה מורכב יותר- האתר הרשמי של החברה לא מבצע משלוחים לארץ, ודרך אתרים מקבילים או חברות שילוח המחיר יוצא אסטרונומי. התחלתי לחפש לי שליחים אבל לאט לאט הפתרון התקרב אליי- יותר ויותר חנויות בארץ גילו את הפלא והתחילו למכור אותו לכל דורש. המבחר כמובן לא מופלא כמו באתר המקור, והמחיר יקר יותר משמעותית (עדיין הרבה יותר זול ממשלוח), אבל ככה, לאט לאט, התחיל להיבנות לו האוסף שלנו. הנה מדגם קטן מהטובים שברשותנו:

TOOBs

אוקיי, אז הבנו מה זה (בערך?!) ואיך משיגים את זה (בערך, בינתיים אני מצאתי חנויות עם מבחר נאה בגבעתיים ובעפולה, אשמח לחלוק את המידע אם יש מעוניינים), אבל השאלה הגדולה נשארה פתוחה- למה?!?! מה עושים עם זה?!

להיות כנה (ואם אני לא אהיה כנה בבלוג שלי, איפה כן?!)?! הסיבה הראשונה שרציתי "טובים" ושקניתי "טובים" היא כי הם יפיפיים. כן, שטחית. כזו אני. רציתי שיהיה לי כזה כבר יפה אצלי בבית. במקרה הזה הילדים, לחלוטין, היו תירוץ. כמובן שזה לא אומר שמנעתי מהם גישה, הרי ידעתי שמדובר בצעצוע עמיד במיוחד (הם מבטיחים עמידות של lifetime…), מתאים בול לידיים קטנטנות, מתאים גם למים ופשוט- מושלם לילדים. אז בהתחלה הם רק חקרו את שפע היופי הזה:

IMG_20160407_133402

טוב, התמונה הזו היא לא ממש מההתחלה, אלא בשלב בו האוסף שלנו כבר היה די מרשים, ויעלה כל כך התלהבה ממנו שהיא אספה את כולו לסלסלה אחת. אפשר לראות כאן את השפופרות הבאות: in the sky (כלי תעופה, סט שאמיתי בחר במתנה מסבתא), people at work (בעלי מקצוע יפיפיים. נראה לי שהוא האהוב עליי), backyard birds (לא ממש ציפורים "ישראליות" אבל עדיין שימושי ונחמד), ancient egypt (מצרים הקדומה, במיוחד לסיפורי פסח), fruits&vegatables (הסט הזה כבר היה לגמרי בחירה חופשית של יעלה, גם כן מתנה מסבתא) ו-seashells (גם כן בחירה של יעלה. אני אישית מעדיפה צדפות אמיתיות, אבל חייבת להודות שזה הרבה יותר אקולוגי וידידותי לסביבה). מבחינתי, אפשר לתלות את זה ככה על הקיר, אולי בבית בובות…כל כך יפה. אבל, לא לשם כך התכנסנו. אז הנה כמה רעיונות פרקטיים יותר לפעילויות עם כל היופי הזה:

  1. משחקי התאמה: הפעילות החביבה עלינו, מאוד באווירת מונטסורי- התאמה בין תמונה לבין מודל. בפעילויות מונטסורי קלאסיות מדובר בהתאמת מודל לכרטיסיות מיוחדות, אנחנו מסתפקים בדברים זמינים יותר, בעיקר ספרים. למשל בעיסוק בגוף האדם, ובמיוחד במערכת העיכול שמשום מה מרתקת את הילדים שלי במיוחד:

IMG_20160218_170646רואים את האיברים הקטנים ומלאי הפרטים האלו?! הרבה יותר מוחשי מציור בספר, קל למקם במקום הנכון על הגוף שלנו או של הבובות, לחבר אחד לשני כדי לראות את הקשר, למצוא דמיון ושוני ועוד. הסט הזה היה הראשון שנכנס לרשימת המשאלות שלי ואני מאוד מאוד אוהבת אותו. בגרסה קצת יותר צפויה- התאמת בעלי חיים:

  1. IMG_20160607_075022תוכי! תודו שתוכי הוא לא ממש בעל חיים טריוואלי בחנויות הצעצועים הרגילות, וגם לא הפינגווינים הנהדרים האלו, שניהם היו חלק מפעילות "גן החיות התנכי" שלנו סביב יום ירושלים:IMG_20160607_0747552. פינות נושא- אני מאוד אוהבת להקדיש פינות (או מגשים, אם מתחשבים בגודלו, או קוטנו של הבית שלנו) לנושאים שמעניינים מישהו מאיתנו בתקופה מסויימת. לצערי בתקופה האחרונה לא עשיתי את זה מספיק, ובדיוק היום הבטחתי ליעלה לחזור להשקיע במגשים ובפינות, למרות האתגרים שהקיץ הזה מציב בפני האנרגיה שלי. השפופרות מאפשרות לארגן פינות נושא בקלות יחסית. הדגמים שלהם מלאים בפרטים, נאמנים מאוד למקור (מלבד הגודל) ומגוונים. למשל פינת החרקים שלנו הייתה מושלמת בזכות שפופרת ה"glow in the dark insects" שלנו (מאמינה שאם יום אחד אגיע לארה"ב, ארכוש במחיר סביר גם את השפופרת הרגילה, בצבעים טבעיים):

IMG_20160525_095559ואם כבר עסקנו באיברי הגוף, אין לי תמונה של הפינה שהוקדשה למערכת העיכול בתקופה ההיא (זה היה כבר די מזמן), אבל כן יש לי תמונה של אמיתי נהנה לחקור את החלקים הנעימים והמשונים:

IMG_20160331_081317

ועוד אחת:

IMG_20160331_081311

3. משחק דמיוני: כצפוי, יעלה מיד מצאה במגוון הדמויות החדשות חברים למשחקים דמיוניים, יחד עם אנשי הפליימוביל, דמויות הקינדר ועוד. הכי הרבה הצגות בינתיים נבנו סביב הסט "days of the old". כאן למשל הוא משתתף בהצגות פורים:

IMG_20160309_232350

את הארמון השאלנו מהסט "around the world". יעלה הייתה עסוקה מידי בהצגה, אז הצלחתי לצלם רק את אמיתי:

IMG_20160314_084656

יעלה משלבת את הדמויות השונות במגוון משחקים, למשל שילוב של סט הציפורים עם מעין קן קוקיה גדול שבנתה מלגו:

IMG_20160421_095839

בערכת הבנייה כחול-לבן שהכנו לנו ביום העצמאות, כיכבו מגוון גדול של אפשרויות לשילוב במבנים שהילדים בנו:

IMG_20160509_152649.jpg

4. קופסאות תחושתיות- כמובן, קופסאות תחושתיות. שאני אכתוב רשומה ולא אזכיר קופסאות תחושתיות? איך תזהו את הבלוג שלי?! אז כן, השפופרות מושלמות לשילוב במגוון קופסאות תחושתיות. כאמור, הן עמידות במים ולכן ניתן לנקות אותן בקלות בתום השימוש (וזה הופך אותן מתאימות גם לבקבוקים תחושתיים, שקיות תחושתיות ועוד). הסט המצרי שלנו כיכב בקופסה התחושתית של פסח, יחד עם "חול המצה" שיצרנו:

IMG_20160405_110345

וגם בקופסת שבועות, עם החיטה ופסטת השיבולים, שפופרת הפירות והירקות מילאה לנו את הטנא וסיפקה לנו גם יופי של פעילות מיון (בכלל, השפופרות נהדרות למגוון פעילויות מיון, למרות שאין לי סעיף נפרד על זה כי אין לי תמונות. לשלב כמה שפופרות שונות ולמיין לפי מגוון מאפיינים- צבע, כל מה שנמצא בשמים, חי/צומח/דומם ועוד):

IMG_20160610_070032

ואחרון חביב, הכי אקטואלי, מקופסת הקיץ הימית שלנו:

IMG_20160624_092613

טוב, נו, גילוי נאות, המכוער המשגע הזה לא ממש לקוח משפופרת, הוא שייך לסדרת היצורים העוד-יותר-מיניאטוריים ונקנה בבודד, כי הוא כל כך מכוער שהתאהבתי בו מיד…אבל זו הוכחה נהדרת לעמידותם במים, לא?!

יש עוד המון אפשרויות. חיפוש קצרצר בפינטרסט מניב אלפי תוצאות וגם הרשומה הזו היא רק קצה הקרחון של השימושים אצלנו בבית. בימים שאנחנו בבית (מצרך נדיר בחודשי קיץ עמוסים אלה)- לא עובר יום בו לא נשלפת לפחות שפופרת אחת (לצורך נוחות האחסון הן נשלפו מהשפופרות לקופסאות אחרות, עדיין לא מושלמות, עוד מחפשת את פתרון האחסון האידיאלי לאוסף). המשחק הזה פשוט מושלם בעיני- הוא לגמרי open-ended, האפשרויות בלתי מוגבלות, הוא מלהיב אותי לא פחות מאשר את הילדים ולכן תמיד כיף לי לשחק איתם (אולי המשפט צריך להיות הפוך…הם מתלהבים לא פחות ממני?!), הוא פותח פתח ללמידה שמבוססת כל כולה על סקרנות ועל התנסות אמיתית (הלוואי שכבר הייתי מוצאת מונח מדוייק בעברית לביטוי hands-on learning), הוא עמיד ובטוח לשימוש והם כל כך יפים, כבר אמרתי?!

מקווה שעשיתי לכם לפחות קצת חשק לבדוק את הפלא, מזמינה את כל מי שמעוניין להתנסות לבוא ולבקר את האוסף שלנו :) אשמח לשמוע מה דעתכם על הקונספט? יש שפופרת שמעניינת אתכם במיוחד- לראות עוד רעיונות ושימושים? יש לכם שפופרת שעוד אין לי באוסף? עשיתם פעילויות מעניינות עם הפלא? אשמח מאוד לקרוא!