פרח-שמש: פעילויות קיציות

חם. כמה חם. קיץ ואני- זה לא. כל החורף אנשים מופתעים לראות את הילדים ואותי מסתובבים ברחבי הקיבוץ "את מוציאה אותם בכל מזג אוויר!". מה שהם לא מבינים, זה שזה פשוט לא נכון. אני מוציאה אותם במזג אוויר נעים, נפלא, קפוא, גשום ונוח. בקיץ, אנחנו מעדיפים להישאר בבית. במיוחד אני מעדיפה להישאר בבית. אז בתקופה האחרונה יצא, בלי שהתכוונו, שהיו לנו כמה "ימי נושא" כאלו, בלי לצאת מהבית.

באווירת הקיץ השמשי להפליא שבחוץ, הקדשנו יום שלם לפרח הקייצי ביותר שיש- חמניות:

קצת לפני שבועות, כשהעמק מתמלא בשדות של שמשות, קשה לעמוד בפני הפרח הזה. לא סתם הוא זכה לשמו, לחלוטין שמש קטנה עלי אדמות. התגלמות הקיץ, מיקרוקוסמוס קטן ומרתק של מחזור החיים, מעגל השנה ועוד קסמים נהדרים וכל כך זמינים:

אני אוהבת להכניס את הבחוץ אלינו הביתה. אני אוהבת למצוא בחוץ דברים שמשמחים אותנו (את אחד הילדים, או אותי, או את שלושתינו יחד) ולהכניס אותם הביתה- אבל בלי לפגוע בהם. אני אוהבת שהסביבה שלנו מזמנת לנו יופי כזה ונותנת לנו השראה לחקור, ללמוד, לשחק ולדעת יותר. אספתי כמה וכמה רעיונות, וחיכיתי לשעת הכושר שתגיע, להכניס את החמניות הביתה.

ההזדמנות, כדרכן של הזדמנויות למידה, הגיעה לגמרי במקרה ובלי שום קשר לחמניות עצמן. גיסיי האהובים חזרו מטיול בארה"ב, עם חבילת הפתעות שהזמנתי- גם להם (כלומר, לאחיינית המהממת שלי), גם לילדים וגם לי. בין היתר, היו שם צבעי מים נוזליים, שחלמתי עליהם תקופה ארוכה. מוצר צריכה בסיסי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכמעט בלתי ניתן להשגה בארצנו הקטנטנות. אז רציתי לנסות. בין הצבעים התחבא שם צהוב, אז הזמנתי את הילדים לצייר איתי חמניות:

סידרנו מהר מהר קצת השראה- ואן גוך באייפד, צלחת עץ בצורת חמניה, חמניות בד, מזלגות חד"פ, תבנית פלסטיק ממוחזרת וצבעי המים. למה מזלגות? כי זו הייתה ההשראה הכללית שלי. אני התחלתי עם החמניות:

והמשכתי בסגנון חופשי לפי הרעיון המרכזי:

הילדים לעומת זאת, לקחו את ההשראה לכיוון לגמרי אחר:

וממש ממש נהנו מכל רגע:

אפשר לראות, במעומעם, שהשתמשנו בפיפטות פלסטיק גדולות ומאוד ידידותיות לילדים, שהגיעו גם הן באותו משלוח מארה"ב. דרך נהדרת לשחק עם נוזל. מאוד מלכלך ומאוד מהנה:

כאמור, לא מצאתי צבעים כאלו, רחיצים, לא רעילים וידידותיים לילדים, בארץ. בהחלט אפשר לאלתר כאלו גם בבית. אפשר להשתמש בטושים יבשים שיושרו כמה שעות בכוסיות של מים, אפשר לערבב מים, צבע מאכל וסבון כלים ועוד ווריאציות ביתיות. בכל זאת, התקמצנתי על הצבעים ממש, אז די מהר הוספנו גם את צבעי המים ה"רגילים" שלנו, ומשם המשכנו גם לדילול יתר של הצבעים הנוזליים, במקום המתבקש לכך:

מהר מאוד התרחקנו עוד יותר מחמניות, אבל לגמרי נשארנו באווירה קייצית ומלאת צבע:

כשנגמרה ההקצבה של צבעי המים, עברנו לצבעי ידיים בגיגית שקופה:

עם קצת תוספות:

ליצירת מיני-ים מושלם:

בהמשך, חזרנו לחמניות. וחזרנו להשראה הפינטרסטית, הפעם מהקישור הזה (בכלל, הבלוג הזה מומלץ מאוד. אם כבר אתן בקישור, מומלץ לשוטט קצת). ליצירת ערכת בצק עם הזמנה למשחק וליצירה, שלא הספיקה אפילו להצטלם כמו שצריך:

גרעיני חמניה. כמה פשוט, ככה מרתק כשמוציאים אותם מהסביבה ה"טבעית" שלהם במגש הפיצוחים והופכים למשחק:

הבצק הוא בצק המשחק הבסיסי שלנו, עם צבע מאכל צהוב ועוד קצת כתום. נעים נעים ומלא אפשרויות:

אמיתי נהנה מהבצק להפליא. ההתלהבות שלו מבצק משחק לא פוחתת. לשחק לצידו זו ממש השראה. גם יעלה הזמינה חברה וארבעתנו שיחקנו יחד שעה ארוכה. יצרנו מגוון גדול של חמניות:

התחלנו מהבסיס, ואז השתדרגנו:

את עלי הכותרת במקרה הזה, בשילוב של עוד השראה פינטרסטית, יצרנו באמצעות גליל נייר טואלט. איזה כיף שהמוח שלי הופך ללוח פינטרסט נייד, ואני מצליחה, ברגע הנכון, לשלוף את הרעיון המתאים שראיתי אי אז ושמרתי לשעת הכושר…

בהמשך נזכרנו שדבורים מאוד אוהבות חמניות, אז הבאנו אותן:

ויצרנו להן ולחבריהן החרקים שדה חמניות פורח:

עכשיו עונת החמניות מתקרבת לסיומה, הצהוב צהוב היפיפה הזה מתייבש בחום העז של העמק ומתכנס לאט לאט לשקיות גרעינים או לבקבוקי שמן. עוד קצת ואת הצהוב יחליף הלבן של הכותנה. עד שזה יקרה, הסביבה שלנו מספקת לנו עוד הרבה רעיונות והזדמנויות למידה מרתקות ולפעמים אפילו מפתיעות ממש.

תיכף מתחיל חודש חדש, מביא איתו את החופש הגדול וגם את יום ההולדת (3!) של אמיתי. חודש יולי בבלוג מתוכנן להיות כל כולו בסימן ילד הקיץ שלי, עם המון פעילויות קיץ ו/או מזגן שאהובות עליו במיוחד, וגם, כמיטב המסורת, רשימת מתנות ועוד הפתעות. לקראת החצי השני של החופש, אני מקווה לסגור כמה התחייבויות קודמות שלי לקוראות הבלוג הנאמנות, עם סדרת רשומות מעניינת במיוחד בנושא חינוך ביתי. קיץ חם לפנינו…בינתיים, מוזמנות לשאוב רעיונות מהקיצים הקודמים שלנו, בעמוד הקיץ של הבלוג.

מה הייתן רוצות לקרוא/לראות פה בימים המהבילים של החופש הגדול? מה יצנן לכן הקיץ (חוץ מקרטיב קוקוס, האהבה הגדולה החדשה שלי?!)? בקשות, הצעות, רעיונות וגם עוד המלצות יתקבלו בשמחה רבה!

חיטה

שבועות הוא כנראה החג בעל הכי הרבה שמות ומשמעויות מבין כל החגים בלוח השנה שלנו. אני אוהבת את החופש הזה, לבחור מבין כל משמעויות החג, הסמלים והרעיונות, רק את אלו שמדברים אלינו, שמתאימים לאורח החיים שלנו ולמקום שלנו עכשיו. בשנה שעברה בחרנו דברים אחרים, בשנה הבאה, מניחה ששוב נבחר אחרת. השנה החלטתי שחג השבועות שלנו יתמקד בשבעת המינים.

קודם כל, כי כולנו מאוד אוהבים צמחים, כל אחד מאיתנו נהנה מהם מזווית אחרת-אמיתי נהנה מעבודת האדמה. הוא אוהב להרגיש אדמה, לגזום, לשחק בגזם, חולם להיות גנן. יעלה אוהבת את היופי שבפרחים, את הצבעים שלהם ואת הסמליות החגיגית. אני אוהבת ללמוד על צמחים, מסתקרנת מהמגוון, מהדימיון, מהשוני, מהמנגנונים הביולוגיים הנפלאים.

חוצמזה, שבעת המינים מאוד נוכחים בסביבה היומיומית שלנו. בעונה זו של השנה אנחנו מוקפים בשדות חיטה, ובמשך כל השנה אנחנו פוגשים מידי יום ביומו עצי זית, רימון, תאנה ותמר. הגפנים קצת יותר רחוקות, אבל אנחנו מפצים על זה באכילה  יומיומית נלהבת של תוצרתם.

אחרון חביב- אני מאוד אוהבת את החיבור של שבעת המינים למעגל השנה. לא רק ילדים אוהבים חזרתיות וטקסיות. גם לנו, כמבוגרים, יש משהו מרגיע ומנחם במעגל הזה, שתיארה כל כך יפה שמרית אור:

"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר ודאי נצחק.
מעלה כשזה טוב
ולא נורא כשמטה, אם זה רע –
תמיד יש עוד ברירה –
הזמן הוא כמו גלגל ענק"

כי שבעת המינים פזורים יפה יפה סביב מעגל השנה. כל אחד מהם מבשיל בזמנו ונקטף בזמנו (וכמעט לכל אחד מהם יש פועל נפרד ל"נקטף", שזה דבר יפה בפני עצמו…קוצרים, מוסקים, אורים, בוצרים, גודדים ורק את הרימונים פשוט קוטפים), ויחד הם כל החקלאות הארצישראלית וכל מעגל השנה הארצישראלי שאהוב עליי כל כך וגם משל כל כך חכם ועדין על אנשים באשר הם.

אז אחרי כל ההקדמה הזו, את ההכנות שלנו לחג השבועות התחלנו עם החיטה. תכננו להקדיש יום לכל אחד משבעת המינים. כמובן שכרגיל, למירוץ החיים היו תוכניות אחרות, אבל מניחה שנגיע לכולם ברמה זו או אחרת.

התחלנו מניצול היתרון הגיאוגרפי היחסי שלנו ומזג האוויר המושלם שהיה, ויצאנו ליום כיף בשדות החיטה:

שדה קצור ובאלות גבוהות. באמת שלא צריך יותר:

הזדמנות נהדרת לבחון מקרוב את שיבולת החיטה:

וגם להרגיש הכי גדולים והכי חזקים בעולם:

הזמנו חברים טובים להצטרף:

אחרי פיקניק ארוחת בוקר מפנק והמון משחק ברחבי השדה, עברנו לחלק האמנותי:

מהבית הבאנו בריסטולים, מספריים, דבק וגם כמה קפסולות קפה ריקות. את השאר אספנו מהסביבה:

קפסולות הקפה הפכו לעציצונים קטנים ומדליקים:

וגם אנחנו האמהות נסחפנו ליצירה המיניאטורית והמדליקה הזו:

אחרי מנוחת צהריים קלה, נפגשנו שוב עם החברים להמשיך "יום החיטה". חקרנו יחד גרגירי חיטה (מהחנות), ראינו כמה קשה לרסק אותם, אפילו עם אבנים:

כשהבנו שלא נצליח לייצר קמח בעצמנו, עברנו לגרסה הקנויה, והכנו לנו בצק משחק בהשראת החיטה, מקמח מלא וזהב. המון זהב. מתכון מלא בתחתית הרשומה:

הוספנו אביזרים תואמים- גרגירי חיטה ופסטה שיבולים (ששמרתי מהקופסה התחושתית של השנה שעברה):

הבצק, כהרגלו, יצא נעים ונפלא, והילדים היו מרותקים ועסוקים שעה ארוכה:

בעוד ה"קטנים" נהנו ללוש, למעוך ולהחביא הפתעות, ה"גדולות" הכינו תמונות ויצירות מורכבות:

היה לנו יום ארוך בסימן החיטה, מלא פעילויות וחוויות. הבצק, היצירות שהכנו וכמה שיבולים שאספנו לקישוט הבית ממשיכים ללוות אותנו לעבר החג הכי זהוב בשנה.

כמובטח, הנה המתכון המלא לבצק נצנצים זהוב ומלא חיטה. ניסיתי פורמט חדש של מתכונים, זה לא מושלם, אני עוד לומדת (ועדיין לא מבינה למה הכותרת נחתכת ככה…). מה דעתכן? יותר נוח ממתכון כתוב בבלוג? אפשר לשמור כתמונה בפלאפון או בפינטרסט…אשמח לחוודת דעתכן המלומדת!

ולאיזה משמות החג אצלכן הכי מתחברים? חג הקציר? חג החלב? חג המים? חג מתן תורה? חג הביכורים? ואיך מתכוננים?

יום העצמאות- חוגגים במגשים

וואו. המון זמן לא הייתי כאן. הרבה סיבות אובייקטיביות הובילו להפסקת הכתיבה הזו, אבל המרכזית מכולן היא לא ממש אובייקטיבית. היא אני. מהיכרות עם עצמי, אני כבר יודעת שאני נוטה לדחות משימות שלא ממש מתחשק לי לעשות. אז כשהתחלתי לכתוב מכתב שלא ממש התחשק לי לכתוב, וראיתי שאני דוחה ודוחה את הכתיבה, התחייבתי בפני עצמי- עד שלא אסיים את המכתב, לא אפרסם רשומה חדשה בבלוג. מודה, לא ציפיתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל הי- עכשיו המכתב כתוב, ואני שוב כאן. הטיפ הקטן הזה אפילו הביא את השם שלי לבלוג של ליאור פרנקל, אחד הבלוגים האהובים עליי ביותר.

אז הרבה דברים קרו פה בשבועות האחרונים, אבל כמובן שכיאה ליום העצמאות, הרשומה הזו מוקדשת לכמה פעילויות קטנות בכחול-לבן. את ההכנות לחג התחלנו עם פינוי המדף משאריות הפסח, והחלפת ספרי הדפדוף שעל המדף:

יש לנו כמה ספרים די מוצלחים, שתי המציאות החביבות עליי:

את הספר העליון, ספר יפיפה שמציג מגוון פרשנויות אמנותיות, שונות ומשונות, על דגל ישראל, מצאנו ליד הפח, רגע אחרי שפינו דירה שנפרדה מדיירה פה בקיבוץ. ממש אוצר. את התחתון, מעין ספר טיולים לילדים, מצאנו בביגודית של ויצ"ו בעפולה, יחד עם עוד כמה ממיטב הספרים שלנו. ממש כיף לצאת איתו לטייל בארץ:

אחרי שהספרים הכניסו אותנו לאווירה, פנינו להכנת קופסה תחושתית. אמיתי כמובן לא וויתר על ההזדמנות לעזור ולהיות עצמאי בעצמו:

כמה יפה הקופסה שלנו:

חרוזי גיהוץ בלבן ובגוונים שונים של כחול. כל כך יפים וכל כך נעימים. אחרי ההתלהבות הראשונית, בחרנו יחד גם כמה כלים:

ואפילו מקל קסם כחול וכמה דיסקיות קסומות כחולות גם הן:

אני ממש ממש אוהבת את הקופסה הזאת, ולשמחתי יש לי פה שותפים להתלהבות. בנוסף לאמיתי ויעלה, היא זכתה להצלחה גם אצל בת הדודה שלהם ואצל חברים שביקרו השבוע. כמובן שהחרוזים יכולים לעבור בקלילות ולהשתלב גם במגש ההשחלה החגיגי:

נדמה לי שהמון זמן לא הכנו מגש השחלה מוצלח. המגש הזה התאים מאוד ליעלה וקצת איתגר את אמיתי, שעבר להשחיל על מנקי מקטרות שהוא השאיל מקופסת ה"הזמנה ליצירה":

המגשים שאני הכי אוהבת להכין. אוסף של חומרים נהדרים ומגוונים בכחול-לבן:

ומגוון גדול של צבעים. משחקי צבעים מונוכרומטיים היו חביבים עליי מאז ומעולם:

באופן לא מפתיע, גם הילדים נהננו ממגבלת הצבעים:

יעלה השקיעה זמן רב ביצירה החגיגית שלה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל יש כאן שילובים נהדרים של שכבות, טקסטורות, נצנצים ורעיונות. כיף לראות מה יוצא מתוך ה"הגבלות".

וגם קצת עניינים "לימודיים" יותר היו כאן. תרגלנו ציור של משולשים, נושא שמאוד מאתגר את יעלה, במטרה לצייר יחד מגן דוד:

דף פשוט פשוט שהכנתי בוורד (הכנתי כמה גרסאות) ומאוד מצא חן בעיני יעלה (כנראה שלטובתו עמדה גם העובדה שהיא ממש רוצה להצליח לצייר לבד משולש. כמובן שהבקשה באה ממנה):

ואחרון חביב, מגש מספרים קטן וקליל, שיעלה עזרה לי להכין. השתמשנו במגש, עטרות נייר לבנות הכי פושטיות שיש, מדבקות מספרים, פונפונים והלהיט- מלקחיים מגניבים במיוחד שהופכים הכל לכיף:

גם אמיתי נהנה מהאתגר המוטורי, בלי להקדיש הרבה תשומת לב למספרים:

 

פסח דרך הידיים

בשבוע האחרון יצא לי לבלות לא מעט זמן 1:1 עם אמיתי. זה לא קורה הרבה. לא מעט כמו שזה קורה עם יעלה, אבל לא הרבה. הספקנו הרבה דברים בזמן הזה, שבא במנות קטנות, אבל…מדהים כמה אפשר להספיק רק עם ילד אחד (בטח עכשיו כל האמהות לארבעה שקוראות אותי צוחקות עליי בלב…).

את אחד הזמנים האלו הקדשנו לחיפוש אחרי "עיניונים" חדשים לאמיתי. כלומר, אטרקציות חדשות למדפי הפעילות שלנו. מהיכרות קרובה עם הנפשות הפועלות, התחלנו את החיפושים בקופסת החומרים התחושתיים שלנו, בה נשמרים כל החומרים התחושתיים המשומשים שלנו, וגם כמה חדשים שמחכים לתורם. ראשונות משכו את תשומת ליבו של אמיתי אבנים:

איך זה קשור לפסח? זה לא. בכלל לא. אבל זה כל כך משמח את אמיתי, שזה לא ממש משנה. כשהקופסה הייתה מוכנה, אחרי שהוא פתח את האריזות (בהחלט ב"טופ 5" פעילויות החביבות עליו כרגע..וכן, מן הסתם, לא מדבר באבנים טבעיות, אלא בחבילות אבני נוי שנועדו לדקורציה), שפך את תכולתן, ערבב, מיין, ושוב ערבב…הוא שיחק בה קצת, ואז מיהר להמשיך הלאה לבדוק אותו את שאר ההפתעות שבקופסה הגדולה. הוא התביית על שקית מלאה תערובת משונה, אני די בטוחה שהיא הייתה מורכבת מקוסקוס, או בורגול (את שניהם אני לא ממש מבשלת, אז אני לא סגורה על זה) ו"טחב" בכאילו, שהיו חלק מקופסת הנחשים שהכנו אי אז בקיץ. אמיתי התלהב עד אין קץ מהשקית ולא הצליח להתעניין בשום דבר אחר (ובעל רלוונטיות כלשהי לפסח) שהצעתי לו. אחרי כמה דקות של התעקשות החלטתי להפוך את הלימון ללימונדה. אמנם זה חמץ, אבל הכל עניין של הגשה:

ארבע כוסות, זה לגמרי פסח, לא?! הרבה זמן לא היה לנו פה מגש מזיגה מוצלח, וזו הייתה הזדמנות נהדרת. שידכנו לתערובת המוזרה משפך, ארבע כוסיות פלסטיק ומגש עמוק, וזה, הכל מוכן:

אתגר לא פשוט, למזוג מהמשפך הזה, במיוחד עם הירוקת…לאט לאט דגתי החוצה את רוב הטחב (שעשה את עבודתו נאמנה אז במגש, שעסק בנושא ההסוואה, אבל פה קצת פחות השתלב). ואמיתי המשיך לשכלל את הטכניקה, על ידי ניסוי, טעיה ותהיה. פעם בהסבה לימין:

ופעם בהסבה לשמאל:

המגש הזה העסיק אותנו שעה ארוכה, ארוכה. הוא מלכלך להפליא, מלא למידה ומיומנויות וכיף להפליא לכל ילד בן 2-3 שפגשתי עד כה. בשלס מסויים אמיתי החליט לשלב את שני המגשים המוכנים יחד, וכל כך נהנה מהאתגר שבמזיגה עם אבנים גדולות בתוך המשפך. חייבת להודות שזה היה משעשע לצפייה:):

הכנו עוד קופסה אחת, נהדרת במיוחד, באותה פיסת זמן זוגית, כזו שהובילה אותנו לפעילות ממש נהדרת שנמשכה גם כשיעלה חזרה וגם בימים הבאים, אבל את זה נשאיר לרשומה הבאה…

בינתיים, רק עוד פעילות תחושתית אביבית וקטנה שעשינו בזמן זוגי אחר, במהלך עבודה בגינה. אמיתי התחיל להשמיד את צמח הרוזמרין האהוב שלנו. למרות שיש לנו הרבה יותר רוזמרין ממה שאי פעם נשתמש, אני עדיין מאוד אוהבת אותו וחסה על שלומו. זוכרות את הדיון על "למה ללמוד על חלקי הפרח"? אז שוב גייסתי את התיאוריה לצידי:

הוצאתי את המכתש והעלי החדשים והיפים שקניתי לא מזמן במבצע משתלם במיוחד באחת הרשתות הגדולות (נכון, יש לנו כבר צמד חמד בחצר הגרוטאות, אבל הוא…גרוטאה. וזה, חדש, יפה, נעים ונקי. טוב, התאהבתי בו, אין לי תירוץ טוב באמת לזה שקניתי אותו. אבל קניתי אותו, ונהננו ממנו מאוד:

אמיתי מצא סיבה בונה יותר לקטיף שלו, והוסיף גם עלי זעתר לתערובת. אחר כך תיעלנו את כל האנרגיות לריסוק. כמה שזה משחרר:

וכמה טוב זה מריח! לשמחתנו תוך כדי ה"משחק" אבא הגיע להדגים לאמיתי בדיוק איך משתמשים במכתש ועלי:

אז נכון, אלו לא ממש פעילויות פסח קלאסיות, אולי הן אפילו די רחוקות מזה, אבל איכשהו, הן השתלבו ממש נהדר בתוך ההכנות שלנו לפסח, מעבר לזה שהן היו בילוי נהדר לזמן האיכות של אמיתי ושלי, וסיפקו לו המון הזדמנויות נהדרות לנצל את כל האנרגיות שלו לדברים תחושתיים, חיוביים ונעימים.

בין לבין הספקנו להתכונן (חלקית לפחות) ל"גראז' סייל" קיבוצי נחמד שמתוכנן למחר. מיינו חלק גדול מהבית (כמובן שתכננו יותר, אבל אני משתדלת לפרגם לעצמי על מה שהספקתי יותר משאני מקטרת על מה שלא הספקתי…), וכל מה שלא בשימוש יוצע למסירה מחר, באירוע "בתים פתוחים" נחמד. אם במקרה אתם באיזור, מוזמנים לקפוץ להגיד שלום! נתראה עוד לפני החג, עם פעילות פסח נהדרת ממש שהיא גם קופסה תחושתית, גם הזמנה למשחק סוציו דרמטי נפלא וגם יופי של הזדמנות להכיר היטב את ההגדה.

בצקרם

אחת ההנאות הגדולות שלי בפעילויות שלנו היא שלב הסינון. לפני כל חג, מועד או נושא, אני יושבת עם עצמי ומציירת שמש אסוציאציות ענפה. אחרי שזרקתי את כל האסוציאציות (וכנראה שכל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאסוציאציות הן ללא ספק התחום הכי חזק שלי) על הדף, אני מתפנה לסנן. מותר לי להחליט שלא בא לי להתעסק בטביעה של המצרים בים סוף. מותר לי להחליט שמכת בכורות עדיין לא מתאימה (בהמשך יסתבר שהילדים שלי החליטו אחרת, אבל לי מותר להחליט :), מותר לי להחליט לתרגם את כל עניין ה"לנקות לפסח" לדרך שמתאימה לי. וזה בדיוק מה שעשיתי…אמנם אנחנו לא מקפידים על איסור חמץ בפסח, אבל אני בהחלט מזדהה עם הדחף האביבי הזה להחליף, לשנות, להתחדש. אז בשלב התכנון השנה, הגדרתי לעצמי כמה נקודות בבית שיזכו לפרוייקט רענון משמעותי, ולאט לאט הכנסתי את המשימות האלו לתוך סדר היום שלנו. במנות קטנות מאוד, כאלו שמתאימות גם לי המבולגנת, וגם לילדים בעלי טווח הקשב המוגבל. וכמובן- חיפשתי את הדרך לעשות את זה כיף. הכיף הגדול ברענון כזה הוא בהפתעות שנתקלים בהן בדרך. מיון מגירת הבובות שלנו, למשל, (מדובר במגירה גדולה, כזו של מתחת למיטה, לא סתם "מגירה" קטנה כזו שמדמיינים כששומעים את המילה "מגירה") הוביל אותנו לקאמבק גדול של המשחק בבובות. לפחות לכמה ימים.

בשבוע שעבר הפרוייקט שבחרתי היה מגרות התמרוקיה במקלחת שלנו. לכל בית יש מגרות או מדפים כאלו- עם אוסף של סבונים, שמפואים, קרמים, דוגמיות, גומיות, שאריות וכמה פלסטרים בודדים. במקרה שלנו היה מדובר בשתי מגרות עמוסות בערימות של בלאגן שלא ממש סודר מאז שעברנו לביתנו הנוכחי, לפני שלוש שנים וחצי. השלב הראשון- ריקון כל תכולתה של המגירה הראשונה לתוך גיגית הכביסה:

כבר בשלב הזה מלאכת הסידור הפכה ממעיקה למשחקיה. התחלנו להפריד את המציאות לארבע ערימות- לשימור, למסירה, לזריקה ולמשחק. שתי האחרונות הוגדרו כהזמנה מלאה לחקירה- להרחה ולתחושה. אמיתי, כמובן, מיד עט על ההזמנה:

הוא רחרח, התמרח ונהנה מכל שנייה:

אחרי שסיימנו את מלאכת המיון, הילדים התעסקו קצת במשהו אחר, ואני סידרתי מחדש את כל ה"לשמור" בתוך המגירה, ואת כל ה"למשחק" העברנו לסלסלה ייעודית. לכולנו היה ברור שלא ייקח הרבה זמן עד שהסלסלה תמלא את ייעודה, ואחרי ארוחת הצהריים, הגיעה שעתה. בחרנו לנו בקבוק קרם אחד, בערך חצי מלא, עם ריח כזה שהיום אין סיכוי שהייתי מקרבת לעור שלי (אבל באיכות טובה, בכל זאת). באווירת פסח הוצאנו מהארון התחושתי שתי שקיות קטנות של קורנפלור ושאריות של קמח מצה (בהשראת בצקי פסח שהכנו בשנים הקודמות- הראשון על בסיס קמח מצה והשני על בסיס קורנפלור) ויצאנו ללכלך את הבחוצה:

התחלנו משתי שקיות הקורנפלור (שקיות קטנות, נדמה לי ש-100 ג' השקית) וכל הקרם שנשאר בבקבוק (כאמור, בערך חצי בקבוק קרם גוף משובח ומצחין למדי):

מלכלך, דביק ונעים להפליא. כמה כיף ללוש יחד:

אחרי זמן מה של לישה משותפת, התגלעו חילוקי דעות לגבי מידת הדביקות והסמיכות הרצויה. פתרנו את זה:

באופן מפתיע ובאמת לא צפוי, אמיתי היה זה שהעדיף את המרקם היבש, שדרש תוספות של קמח מצה:

כזה שאפשר להעביר בקלות מכלי, לכלי, לכלי:

לעומת זאת, יעלה נהנתה מהדביקיות. ואפילו לקחה אותה לאקסטרים:

אה, כן, איפושהו בדרך הובהר לי היטב שחסר קצת צבע מאכל בכל העסקה…אז יש פה תוספת קלה של אבקה צבע מאכל וורודה, הצבע לא השתנה בעקבות איזו תגובה כימית מפתיעה. ועל אף הבדלי המרקם, שניהם הסכימו על דבר אחד- ידיים זה לא מספיק:

בכלל לא מספיק:

האמת? גם ראש זה לא מספיק:

חייבים כלי שאפשר להיכנס אליו:

תנאי בסיסי לפעילות תחושתית. מזל שלאמא שלהם יש התמכרות לקופסאות, כך שאין גודל של קופסה שהוא אתגר גדול מידי בשבילי :)

כשההתלהבות התחילה לדעוך לאיטה, איחדנו את שני סוגי הבצק:

הסתבר שהתוצאה לא פחות מנפלאה. כבר ניסינו כמה וכמה גרסאות של המתכון המבטיח "קורנפלור+תמרוקיה" עם הבטחות לבצק המשי הנעים ביותר, הרך ביותר, הריחני ביותר ה….האמת היא, שעוד לא הגענו למרקם המושלם. הפעם, הצלחנו. השילוב של הקורנפלור, קמח המצה (שהצטרף לחגיגה פשוט כי כמות הקורנפלור שהייתה לנו הייתה קטנה יחסית), הנוזליות היחסיות של הקרם, תוספת המים של יעלה…איכשהו, יצא בצק נפלא, שממשיך ללוות אותנו כבר מעל לשבוע בקופסה סגורה ונשמר ממש ממש ברמה גבוהה. והילדים אפילו די מרוצים מהריח. מסתבר שכמו בתבשילים של סבתות, גם לבצק משחק פסחי ומושלם קשה למצוא מתכון מדוייק. הדרך הטובה ביותר היא להתחיל לסדר את הבית, ולאלתר עם כל המציאות שתמצאו בדרך…לנו נשארו עוד כמה בקבוקים בסלסלת ה"משחק" שלנו, בטוחה שעוד נמצא להן שימוש לטובה.

והמגירות במקלחת? עוברות מסדר רס"ר:

טוב, אני עדיין לא ברמה של "הצד של אבא שלי" במשפחה, שתמיד הכל אצלם מוכן למסדר, אבל זה עדיין נראה הרבה יותר טוב, ונטול ג'אנק, לפחות לשעה הקרובה :). יש לנו עוד פרוייקטים ברשימת הסידורים, אבל בינתיים הם ממתינים בזמן שפעילויות פסח אחרות ממלאות את זמננו בנעימים. ומה אתן עושות עם כל ההפתעות שמתגלות תוך כדי הסידורים?! בכל החדרים?! רעיונות מעניינים לפרוייקטים הבאים יתקבלו בברכה…

שולחים נצנצים

בצק בצנצנת- משלוח מנות מנצנץ

אני אוהבת את פורים. מפתיע, נכון!? אז השנה וויתרתי על החלק הממש ממש כיף של הכנת התחפושות. וויתרתי על החלק הכיף של לחפש את הילדים ולהתחפש בעצמי. אפילו וויתרתי על אחוז נכבד מאוזני ההמן שאני אוכלת בפורים ממוצע (כי מן הסתם, זה לא רק החג האהוב עליי, אלא גם האוכל של חג האהוב עליי), אבל על משלוחי המנות לא יכולתי לוותר. התחלנו להכין אותם עוד לפני שהשפעת תקפה, וברגע שעמדתי שוב על הרגליים חזרתי לסיים את המשימה. היום כמעט סיימנו לחלק אותם, אז גם להם מגיעה רשומה.

צד אחד של משלוחי המנות שלנו התחיל את דרכו ככה:

7-IMG_20170312_162614

הצד השני של משלוחי המנות שלנו התחיל את דרכו ככה:2-IMG_20170312_115955

וקצת אחר כך שני הצדדים התחברו ונראו יחד:

5-IMG_20170312_140020

קטן, צנוע וממש ממש כיף. זה בדיוק המקום אליו כיוונו. היה לנו (כלומר, לי. לילדים יש דעות אחרות כשזה נוגע לממתקים, מפתיע) ברור שלא נחלק לחברים קופסה מלאה בממתקים. לא שזה רע (אנחנו תמיד שמחים לקבל כזו…ולהחריש באיזו פינה עד שהילדים הולכים לישון :), אבל חיפשתי משהו קצת אחר. שברתי את הראש כמה ימים, עד שהאסימון נפל. כל מה שהייתי צריכה לקנות בנוסף למה שכבר היה לנו בבית אלו הצנצנות (2.5 ש"ח הצנצנת, במקסטוק), ,וגם צלופן וסרט (למרות שיש לי מגוון סרטים, זה התאים לי יותר לתמונה שהייתה לי בראש). אז מה בעצם יש בצנצנת?!

8-IMG_20170312_162634

נצנצים. כמה נהדרים?! כבר הזכרתי שפורים הפך אצלנו להיות החג הרשמי של הנצנצים, אז עד הסוף. ועוד כמה שכבות של חומרים יבשים. כמה זה יפה במבט מהצד?

6-IMG_20170312_162553

רק צריך להוסיף את החומרים הרטובים ומה מקבלים?

4-IMG_20170312_140000

בצק משחק! שופכים הכל לקערה, מוסיפים עוד טיפטיפה ומקבלים בצק משחק אדום, מנצנץ ונעים למגע. כמה מגניב זה?!? רואים שהתלהבתי מהרעיון של עצמי :)?

9-IMG_20170312_163707

בצד השני של הפתקיות יש מתכון מאוייר מלא להכנת בצק מאפס (את המתכון המאוייר הכנתי כחלק ממתנה תחושתית נהדרת שהייתה הבסיס לרעיון הזה, ועליה עוד יסופר ברשומה מיוחדת שתוקדש למתנות התחושתיות הנפלאות שחילקנו בתקופה האחרונה). את ההוראות והמתכון ניילנתי, ויעלה קישטה במדבקות פורימיות במיוחד.

כשהתאוששתי מפורים המחלה שלי, מיד התייצבתי להשלים את מצוות החג החביבה עליי, כי זה לא באמת פורים עד שלא אפיתי לפחות מגש אחד של אזני המן משובחות:

3-IMG_20170312_135729משנה לשנה אני מספיקה לשכוח כמה הן טעימות…וזה הכל. ככה פשוט- צנצנת חומרים מנצנצת, אוזני המן ביתיות וטעימות והוראות הפעלה. מכל הלב ועם המון מחשבה ואהבה- משלוח מנות של שמחה:

1-IMG_20170312_164427

המשלוחים התקבלו בשמחה בקרב כל החברים והחברות של יעלה (ושלנו. אבל היא הייתה אחראית על רשימת המשלוחים) ואנחנו נהננו מאוד מאוד מההכנה. וזהו. בצער רב ובקיצור נמרץ ביחס לשנים קודמות, עכשיו נפרדים מפורים עד לשנה הבאה…

אילנות

%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%a4%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%98

איכשהו, בתוך כל ההכנות ליום ההולדת של יעלה, ט"ו בשבט, חג כל כך כיף ומלא באפשרויות, תמיד נחגג אצלנו קצת פחות מידי. השנה החלטתי לנסות לשנות את הדפוס הזה, והקדשנו לט"ו בשבט לא מעט תשומת לב, ממש חגיגה כהלכתה…כלומר, לפי הלכות הבית שלנו, כמעט. לצערי, להספיק גם לתעד את הדברים בבלוג בזמן אמת…זה כבר היה קצת יותר מידי. אז קצת באיחור, עם צאת החג, כמה מפעילויות ט"ו בשבט שהספקנו:

התחלנו כמה שבועות מראש, בהחלפת מגש ההשחלה שלנו (שהיה עדיין באווירת דצמבר, עם חרוזי חג המולד וחרוזים חורפיים), במגש השחלה טבעי:

01-img_20170122_154410

אוסף של חרוזים חומים וירוקים שמחו מאוד את הילדים והובילו לכמה שרשראות נהדרות. היו לי תכנונים ליצור גם עצים ממנקי מקטרות על בסיס מגש ההשחלה הזה, אבל מסתבר, שאי אפשר להספיק הכל.

את הפעילויות השנייה הכנתי כחלק מערכת המסע שלנו לקראת הנסיעה לנופש החורפי:

01-img_20170125_164530

ערכת בצק חדשה! הרגשתי כאילו עברו יובלות מאז הכנתי ערכת בצק. זה כל כך כיף! והכניס אותנו לאטרף של ערכות-בצק-במתנה עליו עוד יסופר כאן. הערכה כוללת בצק חום, בצק ירוק מנצנצ ובצק וורוד מנצנצ. בנוסף יש חותכנים מתאימים (עלים, פרחים ופרפרים), כלי בצק בסיסיים (מערוך ומגוון סכינים), פרחים מחומרים שונים לקישוט ואוסף חרקים וציפורים מהTOOBS שלנו. זה היה להיט בחופשה:

12-img_20170126_151415

והמשיך להיות להיט אחר כך:

1-img_20170204_095657

לראות את אמיתי מגיע לפרצוף המרוכז הזה…זה שווה הכל. באמת:

2-img_20170204_102956

אמנם הצבעים התערבבו מהר מאוד, אבל ערכת הבצק ממשיכה לספק לנו שעות של הנאה. כמיטב המסורת, המשכנו אל עבר הקופסה התחושתית, אבל עצרנו בדרך לניסוי מדעי. קודם כל ארגנו את הכלים:02-img_20170129_123817

התמונה קצת מטושטשת, אבל יש כאן מגש פלסטיק מחולק, שקיות זיפ-לוק (של איקאה! האהבה החדשה שלי. התאהבות מוחלטת), כף, משפך וקערה מלאה בצמר גפן. מוכנים לשלב הבא:

04-img_20170129_124126

שולפים מגוון סוגי שעועית מאוסף שקיות פגי-התוקף שאמי האהובה תרמה לנו (איזה כיף שיש סביבנו אנשים שיודעים בדיוק איך לשמח אותנו, אפילו אם זה נשמע להם ממש ממש מוזר :) והתחלנו למיין ולתאר כל סוג. המשכנו בהתאם לניסוי המוכר שביצענו כולנו איפשהו בין גן טרום חובה לכיתה ד':

05-img_20170129_125208

מילאנו את תחתיות השקית בקצת צמר גפן, הרטבנו אותו ופזרנו שעועיתים, בכל שקית סוג שונה. מהר מהר דאגנו להם לשמש:

12-img_20170129_133407

ועברנו לטפל בשאריות. פינינו את הקופסה התחושתית שלנו משאריות המלח שליוו אותה בימים הקרים של החורף:

07-img_20170129_125750

ומילאנו אותה בשעועית:

08-img_20170129_125914

החלטנו שהשעועית הלבנה פחות מתאימה לנושא, כדי לדמות מראה של אדמה, אז היה לנו פה תרגול נהדר של איתור ומוטוריקה עדינה, ותוצאה ממש יפיפייה:

09-img_20170129_130455

בתוספת מינימלית של אביזרים יפיפיים (הכפות האלו הגיעו אלינו במשלוח הגדול מהדוד סם, ושמרתי עליהן בקנאות מאז. הן כל כך יפות, נעימות ומזמינות):

11-img_20170129_132333

וכצפוי, גם הקופסה הזו הייתה הצלחה בטוחה:

10-img_20170129_131256

אחרון חביב לרשומה זו (כי מסתבר שיהיה לה המשך…), כמתבקש מט"ו בשבט, יצאנו אל הטבע:

13-img_20170130_094046

התחלנו לנהל מעקב מדוקדק יותר אחרי ההתפתחויות בגינה של יעלה. בתחילת החורף יעלה, בשיתוף אבא וסבתא, שתלה מגוון פקעות נהדרות, ועכשיו הנרקיסים משמחים אותה להפליא, עם פרח חדש כמעט כל בוקר…הרחבנו את החקירה שלנו:

5-img_20170207_155327

זיהינו את הפרחים שהתחילו לפרוח סביבנו באמצעות מגדיר הפרחים שלנו, ואז חקרנו יותר לעומק:

3-img_20170207_154650

נעזרנו ב"מגדיר הפרחים של פרופסור פיצפונטבע" הנהדר, ששאלנו מהספרייה כדי לזהות את חלקי הפרח במגוון פרחים שקיבלנו ואספנו:

4-img_20170207_154949

לא נעים להודות, אבל כמה ימי סמי מחלה בבית נתנו לנו שפע של פנאי להתכונן לחג בנחת ובעומק שהתאימו לנו, ואפילו סיפקו לנו חומר לעוד רשומה מאוחרת-לקראת-ט"ו-בשבט. אז אני מאחלת לכולנו רק בריאות איתנה, פריחה וצמיחה, וגם לזכור לקחת את הזמן שלנו, בלי תירוצים, יוצאים מזה דברים נפלאים…

מקלחת קרה

%d7%94%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-2

אחרי  שהכרנו קצת את החיים באזורים הקרים ביותר של העולם, הגיע הזמן לצלול פנימה. נכון, בחורף אנחנו ממעיטים בפעילויות מים, אבל בכל זאתף משפחה של דגיגים…אי אפשר להימנע לגמרי. בהשראת כמה "עולמות קטנים", מלאי קרחונים ונהדרים, אירגנו לנו אמבטיה תחושתית באווירה ארקטית:

11-img_20170109_160551

החומרים בהם השתמשמנו כללו קופסת פלסטיק שטוחה וגדולה יחסית, כמה ריבועי קלקר (שחתכתי מחתיכה גדולה יותר, מתוך אוסף הקלקרים הכה אהוב של אמיתי), קוביות קרח תכלכלות מפלסטיק וכמובן חלקי ה-TOOB הארקטי שלנו. אפשר כמובן להשתמש בחיות פלסטיק שיש בבית- פינגווינים, דובים ולוויתנים די נפוצים גם בחבילות החיות ה"רגילות". בנוסף השתמשנו בגיגית האמבטיה הרגילה שלנו. אחרי בוקר עמוס הגענו הביתה, הדלקנו את הדוד, אכלנו ארוחת צהריים ואז מילאנו לנו אמבטיית צהריים חמימה במיוחד- אירוע משמח בפני עצמו. הוספנו תנור חימום בעוצמה גבוהה ויצאנו לדרך:

12-img_20170109_161043

מילאנו את קופסת הפלסטיק בשכבה רדודה למדי של מים חמים, הרגשנו אותם, ושפכנו פנימה את כל קוביות הקרח (קוביות קרח רגילות, או קרח מוקפא במגוון כלים, צורות וגדלים, יצרו אפקט מוצלח אפילו יותר, במקרה שאתם מתכוננים מראש, ולא מאלתרים כמוני, כמו למשל בדוגמה המושקעת הזו, מפינטרסט). ניצלנו את ההזדמנות לדבר על איך הקרח מקרר את המים, ומתי הטמפרטורה עולה ומתי יורדת. זה ריתק את יעלה והיא המשיכה לחקור את המושגים האלו לאורך כל המשחק (והוא היה ארוך):

13-img_20170109_161151

לאט לאט המים "קפאו" ונוצרה עליהם שכבת "קרחונים" מקלקר. התחלנו להכניס פנימה את בעלי החיים הארקטיים- מי שוחה במים הקפואים? מי זקוק לאדמה, או לפחות לקרחון מוצק כדי לשרוד? מי יטרוף את מי? את מי אפשר להצמיד על קרחון אחד ואת מי כדאי להפריד? מלאכת מחשבת של ממש:

14-img_20170109_161158

בדרך מידי פעם עצרנו את המשחק כדי לחמם את טמפרטורת המים של הילדים, ושוב בחנו את עניין הטמפרטורה שעולה ויורדת, גם בחלקי הגוף השונים של החוקרים הצעירים.

תוך כדי המשחק, יעלה התחילה לשחזר את הסרטון התיעודי הנהדר שראינו כמה ימים קודם לכן (המלצה מפורטת ברשומה הקודמת), ונתנה לי הוראות מדוייקות לגבי האביזרים הנוספים הדרושים לה? היא דאגה שלכולם יהיה מספיק אוכל, ולכן צריך, כמובן, דגים. מגוון של דגים:

10-img_20170109_165014וגם סירה, כדי שהאסקימוסים שבאיגלו יוכלו לצאת לציד באוקיינוס, כשהוא לא קפוא, כמובן. בשלב הבא נוספו למשחק גם כל בני המשפחה (מתוך TOOB בני המשפחה שלנו. כבר ציינתי כמה אני אוהבת את הטובים שלנו? מי שלא זוכר, מוזמן להציץ ברשומת ההלל שלי לפלא הזה, כאן), אבל בשלב הזה כבר היה בלתי אפשרי לצלם במקלחת…אמיתי קפא קצת אחר כך, ויצא אל הבגדים החמים והמזגן שחיכו לו בחוץ. יעלה, לעומתו, נשארה באמבטיה הכבר-לא-כל-כך חמימה, עד שידי הכובסת שלה הלחיצו אפילו אותה, המתורגלת. סה"כ היא בילתה באמבטיית הקרח מעל 40 דקות של משחק דמיוני מאושר להפליא.

בזה לא נגמרו ההרפתקאות הארקטיים שלנו, אבל זה בהחלט היה רגע השיא…עכשיו עומדים בפנינו ימים חמימים וכמעט אביביים…כנראה שנעבור מהמקלחת הארקטית הישר לגן השעשועים. מה אתם עושים כשמזג האוויר מתחמם?

עידן הקרח

%d7%94%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%991

שוב ושוב אני מופתעת לגלות כמה הפעילויות הכי מוצלחות שלנו, הן הפעילויות הכי בלתי מתוכננות, כמה פוטנציאל יש במאגרי הפעילויות שאני רואה, נועצת ואוגרת בתאים האפורים של המוח לרגעים מפתיעים, וכמה לעולם אין לדעת מה בדיוק ילהיב את הילדים.

הכל התחיל בוקר אחד (למען האמת, בבוקר היחיד בשבוע שאנחנו בבית בלי תוכניות. הבקרים האלו כל כך אהובים עליי, ואיכשהו, כל כך נדירים), כשיעלה מצאה את מגש החול שלה וביקשה לכתוב מספרים:

03-img_20170108_090039

למען האמת, זה התחיל קצת קודם, כשחטפתי התקפת סדר ושוב ארגנתי מחדש את כל חדר המשחקים שלנו (מעניין? שוקלת אם לכתוב על זה רשומה…). עם קצת פחות משחקים וארגון שונה של המדפים והמגרות, משחקים ישנים פתאום הופכים שוב לאטרקטיביים. אז מגש החול של יעלה קיבל מיקום חדש, וחזר להלהיב אותה אחרי תקופה ארוכה. להפתעתי היא ביקשה, לגמרי מיוזמתה, להתאמן בו על כתיבת מספרים- ללא ספק לא הפעילות החביבה עליה. ואז, אמיתי כמובן ראה, ורצה גם. מהר מהר אצתי רצתי לארגן לו "מגש חול" משלו:

02-img_20170108_085749

נו, טוב, לא ממש מגש חול…אלא יותר ביצוע מהיר של רעיון כללי לקופסה תחושתית חורפית. כל עונה מחדש אני מתלבטת אם ללכת בעקבות הרעיונות החו"ליים הפוטוגניים והמפתים או להיצמד למציאות המוכרת של כאן ועכשיו. לרוב, ההחלטה הסופית שלי היא איזושהי דרך ביניים שנותנת מקום גם וגם. גם להזדהות, להתחבר וללמוד על הסביבה הקרובה, וגם להכיר דברים חדשים, רחוקים ועבור הילדים- דימיוניים. בספר המרתק של מריה מונטסורי שקראתי (והבטחתי סקירה מקיפה עליו. באמת שהוא מרתק) היא כותבת על היכולת המופלאה של הילדים להשתמש בדימיון המפותח שלהם, לא רק כדי להמציא, אלא באמת כדי ללמוד על דברים שאין להם שום יכולת לחוש באמת. אז, אם זה לא היה ברור מכל ההקדמה הארוכה הזו, גם השנה הקופסה התחושתית החורפית שלנו כללה "שלג". הכי הכי פשוט שיש (בשנים קודמות היה לנו שלג מדעי אמיתי ושלג מסודה לשתיה ומים. שניהם מאוד מומלצים ומככבים בעמוד "חורף", בתוך תפריט החגים שבראש העמוד). בגלל (בזכות?) האלתור, השנה לא הסתבכנו. השלג שלנו השנה הוא פשוט- מלח גס. בשלב הראשון המלח עצמו לגמרי עשה את העבודה, והעסיק את אמיתי בזמן שיעלה כתבה:

04-img_20170108_090704

לאט לאט נוספו גם כלים ואביזרים לקופסה:

01-img_20170108_100613

קצת מטושטש, אבל אמיתי בחר מתוך המבחר משפך מדידה שקוף, פח קטן לבן, שתי כפות תכולות בצורות שונות ומברשת קשיחה. אני הוספתי לחגיגה גם את ה-toob הארקטי היפיפה שלנו. בשלב זה גם יעלה לא עמדה בפני הקופסה והצטרפה לחגיגה:

06-img_20170108_091722

אחרי שיעלה סיימה לממש איזה רעיון שהבריק במוחה, ולמלא את אוסף קופסאות התיקתק הגמדיות שקיבלה במתנה במלח גס (על מנת לקחת איתה לטיולים, לנשנש מלח ולטעון שהיא "לועסת מסטיק", כמובן):

05-img_20170108_091714

שניהם חקרו יחד את כל חלקי הTOOB:

07-img_20170108_091745

כל כך יפים…אפשר לא להתלהב? מסוג האביזרים שמאפשרים לעשות קופסה תחושתית מעלפת ומלמדת בקלי קלילות. באופן צפוי, יעלה (שבעלי חיים אף פעם לא נמנו על תחומי העניין העיקריים שלה) הסתקרנה במיוחד מהאיגלו. אז התחלנו לדבר על איגלו. ועל אסקימוסים. ועל הקוטב. וצירפנו לשיחה את אטלס הילדים החביב שלנו (בטוחה שיש טובים ממנו, אבל עד שנמצא אותם, הוא עושה את העבודה) ואת האייפד, עם חיפוש תמונות בסיסי בגוגל:

08-img_20170108_092631

משם התגלגלנו לשני סרטונים נהדרים ממש. הראשון הוא סרטון קצרצר שמדגים איך בונים איגלו, והלהיב מאוד את שני הילדים. לצערי אני לא מוצאת את הקישור המדוייק לסרטון שראינו, אבל יש הרבה דומים לו, וכולם נחמדים. הסרטון השני הוא לא קצרצר בכלל (20 ד'), באנגלית, בשחור-לבן, ועדיין ריתק את יעלה (ואותי…) לכל אורכו. זה סרט תיעודי על חיי היומיום של משפחה אסקימוסית בכפר נידח באלסקה. הסרטון כולל קטעים לא קלים לצפייה (בתחומי הציד והשימוש בבעלי החיים), דבר שממש ממש לא הפריע ליעלה, ואפילו סיקרן אותה, בעודי נבחלת בשקט בצד..בקיצור, מומלץ בקור.

09-img_20170108_093238

תכננתי להמשיך את הרשומה הזו עם המשך פעילויות הקרח הקרירות והממש ממש מוצלחות שלנו, אבל איכשהו גם החלק של פתיחת הנושא יצא ארוך נורא…אז אני אזדרז ואכין את הרשומה הבאה שמספרת על אמבטיית הקרח התחושתית איתה המשכנו לחקור את החיים המרתקים באזור הארקטי, כמעט כמו הקור שבחוץ. מבטיחה שיהיה מעניין…