לאוהבים את האביב


את הכתיבה של הרשומה הזו אני דוחה ודוחה כבר ימים רבים. הרעיון מתרוצץ לי בראש כבר תקופה. ידעתי שאני רוצה שהרשומה הזו תפתח את סדרת רשומות פסח, וכתבתי ושכתבתי וחשבתי בראש, ומרוב שחשבתי על זה…לא הגעתי לכתוב את זה. שילוב של עומס חיצוני (וחיובי), של תקלות טכניות מעצבנות להפליא ושל הקושי שלי להעביר מהראש אל מסך המחשב רשומות שהן קצת יותר "פילוסופיות". אני כותבת רשומות כאלו בראש כל הזמן. בכל רגע נתון יש לי משהו כמו חמש רשומות "נושאיות" בראש, ובסוף אני תמיד בורחת לרשומות הקלות שמתארות רק את הפעילות עצמה (נהדרת ככל שתהיה), עם הרבה פחות מחשבות מאחורי זה (אני יודעת שלא תמיד זה נראה ככה, אבל תאמינו לי שברשומות שבראש שלי כתוב הרבה יותר). הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא עושה לעצמי הנחות. ואם מחשבות חינוכיות פילוסופיות לא מעניינות אתכם, יש גם פעילות נהדרת ואביבית להפליא, מבטיחה! ואני אפילו אשאיר את החפירה לסוף…

החלק הכי כיף בלהיות עם ילדים הוא הזכות להיות עוד קצת ילדה גם בעצמי. אני משתדלת לנצל את הזכות כמה שיותר, ובתקופה האחרונה, אני בעיקר מנצלת אותה כדי לחזור לתקופת ה'למה' שלי. שוב ושוב מצאתי את עצמי שואלת "למה הם צריכים לדעת את זה?", "למה בכלל אנחנו מתעסקים בזה?", "למה כל כך חשוב לי להתעסק דווקא בזה?" ועוד שאלות קיומיות שכאלו. לרוב, התשובה המרכזית היא "כי זה מעניין אותנו". אנחנו לומדים דברים שמעניינים את יעלה, או את אמיתי, או אותי, ומשתדלים למצוא דרך שזה יעניין את כולנו. אבל עדיין, מנקר בי ה"למה" הזה ולא מרפה. אז אני חוקרת אותו, היטב וביסודיות, ולומדת בעצמי ועל עצמי המון דברים נפלאים בדרך

לקראת סוף הסתיו, העולם סביבנו התחיל לפרוח, ואנחנו, כמו בשנה שעברה, התחלנו להתעסק ולהתעמק בפרחים הנפלאים שסביבנו:

התחלנו ממעקב מדוקדק אחרי פרוייקט ההנבטה שהתחלנו עוד בט"ו בשבט:

ובמעקב עוד יותר צמוד אחרי ההתרחשויות בגינה של יעלה:

בעזרת סבתא ואבא שלה, יעלה שתלה גינה שהיא לגמרי שלה ולגמרי באחריותה. לקראת סוף החורף היא התחילה לראות את פירות עמלה. כמה גאווה יש בכזו גינה (גם אדנית על החלון תעשה את אותה עבודה, מבחינת הגאווה ומבחינת החקירה):

האיצטרובל החמוד מהתמונה העליונה הפך תוך כמה ימים ליקינתון המופלא הזה:

אחריו פרחו גם הצבעונים הענקים:

שלאט לאט נפתחו וסיפקו לנו הזדמנות פז לחקור את חלקי הפרח מקרוב:

לא רק צפינו, גם עבדנו, קשה. לשכנה שלנו יש גינה יפיפייה:

הילדים מאוד אוהבים להצטרף אליה בגינה הצבעונית ולהכיר פרחים חדשים, פרחים תרבותיים ואקזוטיים שאנחנו לא פוגשים ביומיום הפרחוני שלנו:

אמיתי מחפש בעיקר את עבודת האדמה. המשימה הספציפית לא ממש מעניינת אותו עדיין, הוא צריך רק אדמה:

לאחרונה הוא מגוון מעט, ומבלה את מרבית זמנו בחוץ (וגם בפנים, דרך החלון…) בעישוב:

הוא הצליח להלהיב גם את יעלה ויחד הם פתחו בפרוייקט עישוב משטח הכביסה שלנו, שם היו עשבי ענק:

תוך כדי העישובים, הם הצילו כמה פרחים יפיפיים והכינו לי כד של פרחים לשבת:

לרוב אני נמנעת מלהכניס פרחים חיים לאגרטל, ובטח מלהכניס אותם ככה הביתה, אבל הכד האביבי והטבעי הזה היה בעצם פרוייקט הצלה שממש חימם לי את הלב, כך שהוא זכה למקום על שולחן השבת שלנו. ואת אותה שבת ניצלנו גם לטיול אביבי קצרצר עם אוסף המגדירים שמלווה אותנו בכל יציאה מהבית באביב הזה:

אני כל כך נהנית לראות אותם חוקרים בעניין:

וניגשים להסיק מסקנות:

ואחרי סופשבוע כזה, בעקבות איזו שיחה מקרית או מחשבה שחולפת בראש, שוב זה חוזר ומנקר בי…למה?! למה זה כל כך חשוב להכיר כל כך לעומק את האדמה? למה חשוב לדעת שמות של פרחים? למה צריך לדעת לעשב או לזהות איזה חלק זקוק לעשב ואיזה חלק בעצם שייך לגינה הזאת? למה לא רק להנות מהנוף היפה, מהצבעים ומהריחות הנפלאים?

הרבה תשובות עברו לי בראש, אבל אז נזכרתי בקטע מתוך הספר הנפלא "The Absorbent Mind" של מריה מונטסורי, שקראתי לא מזמן (והבטחתי להקדיש לו רשומה משל עצמו…זוכרות מה אמרתי על הקושי שלי עם רשומות פילוסופיות? אז זה זה), שעשה לי המון סדר כשהתלבטתי אם כדאי להתעמק בחלקי הפרח, או שזה קצת בזבוז של מקום בזכרון. אני לא מתרגמת מקצועית וגם לא קרובה לזה, אז זו פשוט איזושהי פרפרזה שלי על הרעיון המרכזי של הגברת מונטסורי בנושא:

האינסטינקט הראשוני של ילד קטן שרואה פרח יפה הוא לקטוף אותו, להפוך את הפרח לשלו. לתפוס בעלות על הפרח, וכמובן- הוא שלי, ומכאן הוא לא של אף אחד אחר! התוצאה של ה"רכושנות" הזו (ומונטסורי עצמה משמיטה את המרכאות שלי, מבחינתה זו רכושנות)- היא הרס הפרח. ולפעמים, עוד לפני שהפרח מספיק לנבול, הילד מפרק אותו, או פשוט מאבד עניין וזורק אותו הצידה (נורית?!). אם מראש הילד היה מכיר את חלקי הצמח, את סוגי העלים, את תפקידי הגבעול וכו', אז אין דחף לבעלות ולהרס. במקומם מופיע העניין האינטלקטואלי בצמח- הילד עדיין ממוקד באובייקט שמשך את תשומת לבו, אבל רוצה לצפות בו במקום להשיג עליו בעלות ולהרוס אותו.ולבעלות האינטלקטואלית הזו יש כוח משיכה כל כך גדול, שכמעט אפשר לקרוא לה אהבה, והיא מביאה את הילד לטפל בדברים שסביבו בעדינות ובחמלה. הסקרנות הופכת (או עוברת עידון, סובלימציה) לדחף ללמוד ומכאן קצרה הדרך למחקר מדעי. הילדים שתלשו פרחים בגינה, עכשיו מתבוננים בגדילתם, סופרים את העלים, מודדים את חלקי הצמח השונים. זהו כבר לא "הצמח שלי" אלא "הצמח". העידון והאהבה האלו ניתנים על ידי הידע. אי אפשר להתגבר על הרסנות באמצעות הטפה. הילד עדיין רוצה את הדברים לעצמו, כדי שלא יהיו של אף אחד אחר. רק באמצעות עבודה שמובילה לידע ומשם לאהבה ניתן להשיג את השינוי. כשתשומת הלב של האינטלקט בפרטים קיימת, מגיעה האהבה, התשוקה לדעת את כל הפרטים, כדי שלא בטעות נפגע.

האמת? זה נשמע פלצני. ויומרני. ודי מנותק. אבל האמת היא, שזה פשוט עובד. ממש כמו קסם. אמיתי הוא ילד תזזית. סקרן וחוקר במלוא מובן המילה, אבל בכלים של ילד בן שנתיים ושלושת רבעי- הוא זורק, הוא קוטף, הוא קורע. ככה הוא לומד על העולם. בתחילת העונה, הוא ניסה לחקור ככה גם את התורמוסים היפיפיים והמוגנים שסביבנו. היום, הוא צועק מרחוק בהתלהבות "זה תורמוס" (ויש ה-ר-ב-ה תורמוסים בסביבה שלנו), מתקרב אליו בעדינות, מריח, בודק מי מהעלים עדיין לבן במרכזו ומי כבר הווריד (ידעתן שזה סימן להאבקה? ותודה לגיסתי שלימדה אותנו את העובדה המגניבה הזאת?!) ולמי כבר יש תרמילים מלאים. הוא מבדיל בין רוב הסוגים של הפרחים הצהובים שסביבנו, והכי הכי הוא אוהב את הרקפות, כמו שיש בגינה הקטנטנה שלו. נכון, לפעמים ההתלהבות עוד סוחפת אותו, וקורה שפרח נקטף, אבל השינוי הוא מדהים. באמת. וכמובן שהפרחים כאן הם רק דוגמה. בדיוק מאותה סיבה אנחנו לומדים על חרקים, על עצים, על מיני ציפורים ועל כל מה שסובב אותנו. כדי להפוך את הסקרנות לאהבה.

והאמת?! שגם הרבה יותר כיף לטייל ככה. כל פגישה עם פרח, ציפור או חרק שאנחנו מכירים היא כמו פגישה עם מכר וותיק, חבר אהוב שהתגעגענו אליו ממש. 

אז מבחינתנו, זה בהחלט סימן שהאביב כבר כאן. ואחרי שעברתי את משוכת הרשומה החופרת…מבול של פעילויות פסח בדרך אליכן! את הפעילויות של השנים הקודמות אפשר לראות בעמוד "פסח" שבתפריט החגים בראש הבלוג (הבנתי שיש קצת בעיה עם התפריטים בתצוגת הסלולר, אני על זה, בתקווה שהצלחתי להתגבר לבינתיים על הקשיים הטכניים שליוו אותי השבוע). מבטיחה שיהיה פה נחמד! ובינתיים- אביב שמח!

(יעלה התלבשה היום כמו שדה אביבי טיפוסי באזורנו. לא עמדתי בפיתוי. יחד מיינו את פרטי הלבוש שלה- הנעליים הן כלניות נפלאות, המכנסיים שדה תורמוסים, החולצה היא אפונה ריחנית יפיפייה והסוודר? שום, כמובן. הפנים האדומות והכי הכי יפות הן הצבעונים הנדירים, שניתן למצוא רק בשדות המובחרים)

אחד מי יודע?

חשבון לקטנטנים באווירת פסחנו, אז איך היה הסדר? אצלינו היה ממש כיף! חגגנו את הסדר בחדר האוכל של הקיבוץ, יחד עם שני הצדדים של המשפחה. אני מאוד אוהבת את ההגדה הקיבוצית ואת שילוב ההופעות, השירים, הסרטונים…את החג עצמו חגגנו בארוחת פיצוי (האוכל בליל הסדר הקיבוצי אף פעם לא להיט, אז נערכתי מראש והכנתי בעצמי כלמיני מאכלי פסח מסורתיים) חגיגית בגינה שלנו. כיף כיף.

אחד הדברים האהובים עליי בפסח הוא שאווירת החג נשארת למשך שבוע שלם! אפשר להמשיך להנות מפעילויות בהשראת פסח לכל השבוע. בשבועות שלפני החג עשינו כמה פעילויות חשבון ( או "קדם חשבון", כמו שקוראים להן במשרד החינוך…) בהשראת החג.

בשלב הראשון עשיתי שינוי קוסמטי קל במגש החשבון שהכנתי לרגל פורים. השארתי את פאזל המספרים והחלפתי רק את האביזרים- פרחים וכפתורים צבעוניים (בצורות של פרחים ופרפרים) להתאמת כמות למספר, ומספרים- חותכנים ממתכת וקוביות מספרים מעץ, לתרגול זיהוי הספרות:

IMG_20150323_150435

באחד הבקרים שיחקנו במשחקי חשבון עם בצק המשחק הכשר לפסח שלנו. כשחיפשתי משהו מצאתי באחת המגירות שלנו חבילת כרטיסיות מספרים גדולות שקניתי פעם ב"הכל לילד ולגן". הבאתי את הכרטיסיות יחד עם חותכני המספרים מהתמונה העליונה (שדודה מור קנתה ליעלה במקסטוק, תודה!) והבצק, כמובן. יעלה מיד סידרה הכל בשורה והתאימה:

IMG_20150329_102855

היא הניחה כל חותכן על המספר המתאים לו (זה כמובן לא דורש הבנה חשבונית, אלא התאמה חזותית), ואז חתכה מהבצק את המספר והוסיפה במקום המתאים:

IMG_20150329_102902

היא מאוד התלהבה מהפעילות וסירבה להפסיק ב5, כפי שתכננתי. היא המשיכה לסדר, לרדד ולחתוך:

IMG_20150329_103104

עד שכל הספרות היו מונחות במקומן:

IMG_20150329_104143

לקראת הסוף הוספתי עוד משימה קטנה, רק לשלוש הספרות הראשונות, אותן היא כבר מכירה ומזהה- להוסיף לכל ספרה קישוטים בכמות המתאימה:

IMG_20150329_104559

אחרון והכי חביב, לפחות בעיני, שיחקנו במשחק התאמת כמות למספר עם קופסת השתילה האביבית שלנו. קודם כל סידרנו את כל האביזרים:

IMG_20150325_091833

עציצונים מלאים ב"אדמה" (את המתכון אפשר למצוא בקישור שמעל התמונה), קוביות סול גדולות עם נקודות (שקניתי בחבילה גדולה לפני מלא זמן, גם כן ב"הכל לילד ולגן", בשביל העבודה שלי, שעוד הייתה לי כזו. אני מאוד אוהבת אותן כי הן אטרקטיביות במשחקי מסלול בנאליים, והן גם נהדרות לבנייה.. אפשר להרטיב אותן והן נדבקות ועוד אפשרויות כאלה נחמדות) ומגוון פרחים מלאכותיים. המשחק היה פשוט:

IMG_20150325_091847

כל אחת בתורה זרקה את הקוביה, ספרה את הנקודות ושתלה פרחים כמספר הנקודות שעל הקוביה:

IMG_20150325_092007

יעלה ממש נהנתה לזרוק את הקוביות הגדולות והצליחה ממש בקלות לזהות את הכמות עד 4. כמובן שלשתול פרחים זה הכיף האמיתי, והיא לגמרי נכנסה לזה:

IMG_20150325_092353

אחר כך המשכנו לשחק עם האדמה שלנו עוד שעה ארוכה. היא כל כך מגניבה ומלאת אפשרויות. השתמשנו בתבניות הפלטיק שמגיעות בערכות המשחק בחול, ולא כ"כ עובדות עם חול רגיל, הן עובדות נפלא עם האדמה המלאכותית הזו:

IMG_20150325_094440

מזהות את הברווז? בנינו ככה מגדלים וחיות והמשכנו לספור עוד ועוד. אין ספק שיעלה נהנתה מהעניין:

IMG_20150325_102256

עכשיו אנחנו מנצלים את ימי חול המועד הנעימים לבילויים עם המשפחה ועם חברים שמבקרים, מה שנותן לי תירוץ נהדר להמשיך להזניח את ערימת המשימות ההולכת ומתארכת שלי…איך פתאום החמישה באפריל? איך זה קרה?!

חול המועד נעים ושמח לכולנו!

סימן שהאביב כבר כאן

קופסת שתילה אביבית מאדמה מלאכותית

חשבתי שאספיק לעשות אתנחתא קצרה בין החגים, לכתוב לרגע על משהו אחר, בין פורים לפסח, אבל הפוסטים של פורים התאחרו, חופשת חג בחירות מאולתרת עיכבה גם את הפוסט הזה, ופסח ממש עוד שנייה כאן והאביב כבר ממש כאן, ואי אפשר להתעלם ממנו. לא כשיוצאים החוצה, לא כשמתלבשים בבוקר, לא כשהבית מתמלא בחרקים…אי אפשר להתעלם! אז לא התעלמנו, פירקנו את קופסאות הפורים והשלג שלנו, והתחלנו להרכיב קופסה אביבית להפליא (לא במקום קופסת פסח, גם היא כבר בשלבי הכנה מתקדמים, גם תורה יגיע).

שיטוט קצר בפינטרסט הוביל לאינספור קופסאות גינון ושתילה נהדרות. התלבטתי הרבה לגבי הפורמט המתאים לנו, ובסוף החלטתי על השראה מהפעילות הזו, מינוס האמבטיה (כי אין לנו אמבטיה, אחרת הייתי מעתיקה את הרעיון בשלמותו). הרעיון הבסיסי- יצירת אדמה מלאכותית מסודה לשתייה, מים וצבע מאכל (מתכון מלא בסוף) ויצירת גינה גמדית. השלבים הראשונים היו מייאשים קמעה:

IMG_20150311_093522

הבעיה המרכזית בסודה לשתייה זה שהיא מגיעה באריזות של 50 ג'. 50 גרם זה מעט, ממש מעט. וכדי ליצור כמות אדמה שמספיקה למשחק צריך די הרבה…אחרי שרכשנו לא מעט חבילות קטנות כאלו הבנו שהפתרון הוא אחר, וארגנו נסיעה לחנות התבלינים הקרובה. לצערינו נותר להם במלאי רק קצת פחות מקילו, קנינו את הכל, הוספנו עוד כמה אריזות קטנות, החלפנו מקופסת הפלסטיק הגדולה שלנו לקופסה הקטנה וקיבלנו אדמה מופלאה:

IMG_20150312_174231

שילוב של צבע מאכל חום ושחור יצרו מראה די מדוייק של אדמה, והמרקם ממש דומה וממש נעים למשחק ולמגע. אחרי שהאדמה הייתה מוכנה וגם הונחה לייבוש קל, הוספנו אביזרים:

IMG_20150312_174304

בחנות סטוק כלשהי (מקסטוק איכזב הפעם, פנינו לעזרת חבר) קנינו כמה גבעולים של פרחים מלאכותיים, במקסטוק קנינו כמה כוסיות קטנות שמתאימות לשמש כעציצונים, הוספנו כלי גינה קטנים מפלסטיק שהיו בבית והתחלנו לעבוד:

IMG_20150312_174453

יעלה שתלה ושתלה:

IMG_20150312_174415

לאט לאט נוצרה לנו גינה מקסימה:

IMG_20150312_174623

כדי להעצים את אווירת האביב הוספנו עוד סממנים בולטים:

IMG_20150312_175535

ציפור מבד, חרקים מגומי, פרפרים ושפיריות נוצצים:

IMG_20150312_175607

נוצר לנו עולם קטן ואביבי להפליא, שמזמן המון שיחה ולמידה (כן, גם הסכנות שבעקרבים ונחשים הן נושא למידה חיוני סביב האביב):

IMG_20150312_175618

מסיבה לא ממש ברורה יעלה החליטה שגם אחת המכוניות שלה חייבת להיכנס לקופסה, ואז היא הרגישה שהיא לגמרי מרוצה:

IMG_20150312_175645

המגש מיד הוכנס לשימוש יומיומי, נוח למשחק בחצר, אבל לגמרי סביר לניקוי גם בבית, הרי סודה לשתייה נמסה במים, ואפילו תורמת לחיטוי…ויעלה וכל אורחיה ואורחותיה מאושרים:

IMG_20150315_110811

ולמה לא אדמה רגילה מהגינה אתם שואלים? בגלל זה:

IMG_20150315_113250

אמיתי כבר פושטק לא קטן, מתיישב, זוחל ונעמד בקלילות, ומגיע לכל מקום. את רוב הדברים בבית אנחנו מנסים להרחיק ממנו, אבל אני כן רוצה לאפשר לו וליעלה גם משחק תחושתי משותף. כבר הכנתי כמה פעילויות ייעודיות עבורו שיעלה השתתפה בהן, אבל אני מנסה לאפשר לו גם להתנסות (בהשגחה ובהגבלה) גם בפעילויות של יעלה, והוא? מטונף ומאושר:

IMG_20150315_113253

אז איך מכינים אדמה?

מתכון לאדמה אכילה

החומרים הדרושים:

סודה לשתייה- תלוי בגודל המיכל, אבל לא פחות מקילו. לילד אחד הייתי מתחילה באידיאל מכמות של שני ק"ג, שניתן לקנות בחנויות תבלינים, שווקים וכו'. מדובר במוצר לא יקר, סדר גודל של 20 ש"ח לק"ג.

מים- בערך רבע כוס.

צבע מאכל- אנחנו השתמשנו בצבעי ג'ל בגווני חום ושחור (אפשר גם סוגים אחרים של צבעים, כמו צבעי ידיים או גואש, צריך לנסות כל צבע לגופו ולבדוק את התוצאה).

אופן ההכנה:

שופכים סודה לשתייה בכמות שממלאת יפה את המיכל, רבע עד שליש גובה. מוספים את המים- כל פעם טיפה (כף אחרי כף). צריך לזכור שיותר מידי מים ימסו את הסודה, אז רק עד שה"אדמה" לחה ומתגבשת, לא ממש רטובה.  לגבי הצביעה- אפשר להמיס את הצבעים במים חמים ואותם לשפוך על העיסה. לי זה פחות נוח. אני מוסיפה קצת צבע לאבקה עצמה, שופכת עליו טיפה מים ואז מערבבת ולשה היטב ביד (!). חוזרת על הפעולה שוב ושוב עד שהעיסה בגוון הרצוי לנו. מומלץ לתת לצבע המאכל להתייבש ללילה, אז יש פחות לכלוך בידיים, אבל היי..עבודת אדמה מלכלכת. אפשר להוסיף אביזרי גינה כמו שאנחנו הוספנו, אבל אפשר גם לקחת את זה לכיוונים אחרים עם כלי משחק רגילים בחול, עם חותכני עוגיות ועם מגוון אביזרים קטנים (איך מתרגמים loose parts?) בדומה לאופן המשחק שלנו בבצק. הנאה מובטחת!

עכשיו כשקיבלנו בברכה את האביב, אפשר להתקדם ולהכיר אותו קצת יותר לעומק…אבל קודם כל נפגש מחר, עם אתגר "סימני דרך" החודשי. להתראות בקרוב…