לאוהבים את האביב


את הכתיבה של הרשומה הזו אני דוחה ודוחה כבר ימים רבים. הרעיון מתרוצץ לי בראש כבר תקופה. ידעתי שאני רוצה שהרשומה הזו תפתח את סדרת רשומות פסח, וכתבתי ושכתבתי וחשבתי בראש, ומרוב שחשבתי על זה…לא הגעתי לכתוב את זה. שילוב של עומס חיצוני (וחיובי), של תקלות טכניות מעצבנות להפליא ושל הקושי שלי להעביר מהראש אל מסך המחשב רשומות שהן קצת יותר "פילוסופיות". אני כותבת רשומות כאלו בראש כל הזמן. בכל רגע נתון יש לי משהו כמו חמש רשומות "נושאיות" בראש, ובסוף אני תמיד בורחת לרשומות הקלות שמתארות רק את הפעילות עצמה (נהדרת ככל שתהיה), עם הרבה פחות מחשבות מאחורי זה (אני יודעת שלא תמיד זה נראה ככה, אבל תאמינו לי שברשומות שבראש שלי כתוב הרבה יותר). הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא עושה לעצמי הנחות. ואם מחשבות חינוכיות פילוסופיות לא מעניינות אתכם, יש גם פעילות נהדרת ואביבית להפליא, מבטיחה! ואני אפילו אשאיר את החפירה לסוף…

החלק הכי כיף בלהיות עם ילדים הוא הזכות להיות עוד קצת ילדה גם בעצמי. אני משתדלת לנצל את הזכות כמה שיותר, ובתקופה האחרונה, אני בעיקר מנצלת אותה כדי לחזור לתקופת ה'למה' שלי. שוב ושוב מצאתי את עצמי שואלת "למה הם צריכים לדעת את זה?", "למה בכלל אנחנו מתעסקים בזה?", "למה כל כך חשוב לי להתעסק דווקא בזה?" ועוד שאלות קיומיות שכאלו. לרוב, התשובה המרכזית היא "כי זה מעניין אותנו". אנחנו לומדים דברים שמעניינים את יעלה, או את אמיתי, או אותי, ומשתדלים למצוא דרך שזה יעניין את כולנו. אבל עדיין, מנקר בי ה"למה" הזה ולא מרפה. אז אני חוקרת אותו, היטב וביסודיות, ולומדת בעצמי ועל עצמי המון דברים נפלאים בדרך

לקראת סוף הסתיו, העולם סביבנו התחיל לפרוח, ואנחנו, כמו בשנה שעברה, התחלנו להתעסק ולהתעמק בפרחים הנפלאים שסביבנו:

התחלנו ממעקב מדוקדק אחרי פרוייקט ההנבטה שהתחלנו עוד בט"ו בשבט:

ובמעקב עוד יותר צמוד אחרי ההתרחשויות בגינה של יעלה:

בעזרת סבתא ואבא שלה, יעלה שתלה גינה שהיא לגמרי שלה ולגמרי באחריותה. לקראת סוף החורף היא התחילה לראות את פירות עמלה. כמה גאווה יש בכזו גינה (גם אדנית על החלון תעשה את אותה עבודה, מבחינת הגאווה ומבחינת החקירה):

האיצטרובל החמוד מהתמונה העליונה הפך תוך כמה ימים ליקינתון המופלא הזה:

אחריו פרחו גם הצבעונים הענקים:

שלאט לאט נפתחו וסיפקו לנו הזדמנות פז לחקור את חלקי הפרח מקרוב:

לא רק צפינו, גם עבדנו, קשה. לשכנה שלנו יש גינה יפיפייה:

הילדים מאוד אוהבים להצטרף אליה בגינה הצבעונית ולהכיר פרחים חדשים, פרחים תרבותיים ואקזוטיים שאנחנו לא פוגשים ביומיום הפרחוני שלנו:

אמיתי מחפש בעיקר את עבודת האדמה. המשימה הספציפית לא ממש מעניינת אותו עדיין, הוא צריך רק אדמה:

לאחרונה הוא מגוון מעט, ומבלה את מרבית זמנו בחוץ (וגם בפנים, דרך החלון…) בעישוב:

הוא הצליח להלהיב גם את יעלה ויחד הם פתחו בפרוייקט עישוב משטח הכביסה שלנו, שם היו עשבי ענק:

תוך כדי העישובים, הם הצילו כמה פרחים יפיפיים והכינו לי כד של פרחים לשבת:

לרוב אני נמנעת מלהכניס פרחים חיים לאגרטל, ובטח מלהכניס אותם ככה הביתה, אבל הכד האביבי והטבעי הזה היה בעצם פרוייקט הצלה שממש חימם לי את הלב, כך שהוא זכה למקום על שולחן השבת שלנו. ואת אותה שבת ניצלנו גם לטיול אביבי קצרצר עם אוסף המגדירים שמלווה אותנו בכל יציאה מהבית באביב הזה:

אני כל כך נהנית לראות אותם חוקרים בעניין:

וניגשים להסיק מסקנות:

ואחרי סופשבוע כזה, בעקבות איזו שיחה מקרית או מחשבה שחולפת בראש, שוב זה חוזר ומנקר בי…למה?! למה זה כל כך חשוב להכיר כל כך לעומק את האדמה? למה חשוב לדעת שמות של פרחים? למה צריך לדעת לעשב או לזהות איזה חלק זקוק לעשב ואיזה חלק בעצם שייך לגינה הזאת? למה לא רק להנות מהנוף היפה, מהצבעים ומהריחות הנפלאים?

הרבה תשובות עברו לי בראש, אבל אז נזכרתי בקטע מתוך הספר הנפלא "The Absorbent Mind" של מריה מונטסורי, שקראתי לא מזמן (והבטחתי להקדיש לו רשומה משל עצמו…זוכרות מה אמרתי על הקושי שלי עם רשומות פילוסופיות? אז זה זה), שעשה לי המון סדר כשהתלבטתי אם כדאי להתעמק בחלקי הפרח, או שזה קצת בזבוז של מקום בזכרון. אני לא מתרגמת מקצועית וגם לא קרובה לזה, אז זו פשוט איזושהי פרפרזה שלי על הרעיון המרכזי של הגברת מונטסורי בנושא:

האינסטינקט הראשוני של ילד קטן שרואה פרח יפה הוא לקטוף אותו, להפוך את הפרח לשלו. לתפוס בעלות על הפרח, וכמובן- הוא שלי, ומכאן הוא לא של אף אחד אחר! התוצאה של ה"רכושנות" הזו (ומונטסורי עצמה משמיטה את המרכאות שלי, מבחינתה זו רכושנות)- היא הרס הפרח. ולפעמים, עוד לפני שהפרח מספיק לנבול, הילד מפרק אותו, או פשוט מאבד עניין וזורק אותו הצידה (נורית?!). אם מראש הילד היה מכיר את חלקי הצמח, את סוגי העלים, את תפקידי הגבעול וכו', אז אין דחף לבעלות ולהרס. במקומם מופיע העניין האינטלקטואלי בצמח- הילד עדיין ממוקד באובייקט שמשך את תשומת לבו, אבל רוצה לצפות בו במקום להשיג עליו בעלות ולהרוס אותו.ולבעלות האינטלקטואלית הזו יש כוח משיכה כל כך גדול, שכמעט אפשר לקרוא לה אהבה, והיא מביאה את הילד לטפל בדברים שסביבו בעדינות ובחמלה. הסקרנות הופכת (או עוברת עידון, סובלימציה) לדחף ללמוד ומכאן קצרה הדרך למחקר מדעי. הילדים שתלשו פרחים בגינה, עכשיו מתבוננים בגדילתם, סופרים את העלים, מודדים את חלקי הצמח השונים. זהו כבר לא "הצמח שלי" אלא "הצמח". העידון והאהבה האלו ניתנים על ידי הידע. אי אפשר להתגבר על הרסנות באמצעות הטפה. הילד עדיין רוצה את הדברים לעצמו, כדי שלא יהיו של אף אחד אחר. רק באמצעות עבודה שמובילה לידע ומשם לאהבה ניתן להשיג את השינוי. כשתשומת הלב של האינטלקט בפרטים קיימת, מגיעה האהבה, התשוקה לדעת את כל הפרטים, כדי שלא בטעות נפגע.

האמת? זה נשמע פלצני. ויומרני. ודי מנותק. אבל האמת היא, שזה פשוט עובד. ממש כמו קסם. אמיתי הוא ילד תזזית. סקרן וחוקר במלוא מובן המילה, אבל בכלים של ילד בן שנתיים ושלושת רבעי- הוא זורק, הוא קוטף, הוא קורע. ככה הוא לומד על העולם. בתחילת העונה, הוא ניסה לחקור ככה גם את התורמוסים היפיפיים והמוגנים שסביבנו. היום, הוא צועק מרחוק בהתלהבות "זה תורמוס" (ויש ה-ר-ב-ה תורמוסים בסביבה שלנו), מתקרב אליו בעדינות, מריח, בודק מי מהעלים עדיין לבן במרכזו ומי כבר הווריד (ידעתן שזה סימן להאבקה? ותודה לגיסתי שלימדה אותנו את העובדה המגניבה הזאת?!) ולמי כבר יש תרמילים מלאים. הוא מבדיל בין רוב הסוגים של הפרחים הצהובים שסביבנו, והכי הכי הוא אוהב את הרקפות, כמו שיש בגינה הקטנטנה שלו. נכון, לפעמים ההתלהבות עוד סוחפת אותו, וקורה שפרח נקטף, אבל השינוי הוא מדהים. באמת. וכמובן שהפרחים כאן הם רק דוגמה. בדיוק מאותה סיבה אנחנו לומדים על חרקים, על עצים, על מיני ציפורים ועל כל מה שסובב אותנו. כדי להפוך את הסקרנות לאהבה.

והאמת?! שגם הרבה יותר כיף לטייל ככה. כל פגישה עם פרח, ציפור או חרק שאנחנו מכירים היא כמו פגישה עם מכר וותיק, חבר אהוב שהתגעגענו אליו ממש. 

אז מבחינתנו, זה בהחלט סימן שהאביב כבר כאן. ואחרי שעברתי את משוכת הרשומה החופרת…מבול של פעילויות פסח בדרך אליכן! את הפעילויות של השנים הקודמות אפשר לראות בעמוד "פסח" שבתפריט החגים בראש הבלוג (הבנתי שיש קצת בעיה עם התפריטים בתצוגת הסלולר, אני על זה, בתקווה שהצלחתי להתגבר לבינתיים על הקשיים הטכניים שליוו אותי השבוע). מבטיחה שיהיה פה נחמד! ובינתיים- אביב שמח!

(יעלה התלבשה היום כמו שדה אביבי טיפוסי באזורנו. לא עמדתי בפיתוי. יחד מיינו את פרטי הלבוש שלה- הנעליים הן כלניות נפלאות, המכנסיים שדה תורמוסים, החולצה היא אפונה ריחנית יפיפייה והסוודר? שום, כמובן. הפנים האדומות והכי הכי יפות הן הצבעונים הנדירים, שניתן למצוא רק בשדות המובחרים)

הכן חצרך לקיץ

פרוייקט גרוטה- מחדשים את הגינה

אני מקווה שלאט לאט נוכל לערוך סיור ווירטואלי בכל החלקים של ביתנו המשתנה, שעבר בפסח הזה מתיחת פנים רצינית (ובמיוחד בחדר השנה של הילדים ובחדר המשחקים, כי הם הכי מעניינים), אבל בינתיים, החלק הכי ייצוגי מכל סדר הפסח שלנו, הוא חצר הגרוטאות שלנו. על הקמת החצר סיפרתי בפירוט ברשומה הזו, ואחרי כמעט שנה של שימוש אינטנסיבי וחורף לא קל שעבר עליה, החלטנו שהגיע הזמן לשדרוג גם כאן. בפסח כמו בפסח, התחלנו עם מלאכת ניקוי הקיים:

IMG_20160420_172231

אין ספק שבריכת הפלסטיק שלנו מקבלת הקיץ הרבה שימושים יצירתיים…אספנו את כל כלי המטבח שהילדים מאוד אוהבים לשחק בהם, ויעלה התגייסה לנקיון:

IMG_20160420_172322

היא התחילה מבחוץ, ומהר מאוד הבינה שזה הרבה יותר יעיל וגם הרבה יותר נעים ככה:

IMG_20160420_172402

כשהכלים היו מספיק נקיים הנחנו אותם לייבוש, ועברנו לנקות את ה"רהיטים". כמובן שקודם כל עשינו מיון רציני, והחזרנו הרבה מאוד חפצים למקום ממנו לקחנו אותם- ליד הפח. את הדברים שבחרנו להשאיר הילדים ניקו היטב (נו טוב, ייתכן שעברתי אחריהם שוב…):

IMG_20160420_173230

בהשראת תחומי העניין הנוכחיים של הילדים החלטנו שוב על שלושה מוקדי פעילות. מרכז המטבח היה ונותר הפופלרי ביותר, והוא זכה לשדרוג מרשים. היום בבוקר עוד נוסף לו תנור מטבח גדול ואמיתי, אבל הוא עדיין לא מופיע בתמונות:

IMG_20160425_174619

מבחינת מכשירים, בח"ל אלתר הגבהה נהדרת לטוסטר אובן, מתקן ייבוש הכלים, מכונת הלחם, מעבד המזון וטוסטר הסנדוויצ'ים שלנו. המגירות והמדפים מלאים בכלי- סירים, מחבתות, צלחות ועוד. את הארונית הקטנה שלמעלה ואת החלק הסגור של ארונית העץ התחלנו למלא באריזות מזון ריקות חדשות, וללא ספק, הילדים יכולים להעביר רק בפינה הזאת ימים שלמים. אמיתי נמצא עכשיו חזק בשלב ה"עוגות" שלו. הוא מכין עוגה מכל דבר אפשרי, והכי הכי כיף לאפות אותה אח"כ בתנור. שום משחק לא מתחרה בזה.

בצד השני של פינת הגרוטאות ייסדנו מוסך משפחתי. שני הילדים מאוד אוהבים כלי תחבורה, ומאוד אוהבים כלי עבודה ותיקונים, כך שחשבתי שמוסך יעסיק אותם היטב:

IMG_20160425_174557

בפינת "העבודה השחורה" יש לנו צמיגים, ג'אנט, מראה של רכב, סל-קל, מנהרת שטיפה ו"רמפה" עליה מרימים את הרכבים לטיפול (כל הבימבות והאופנועים של השכונה כבר זכו לעלות על הרמפה). ליד יש את פינת האביזרים:

IMG_20160425_174605

כיסא תינוק של פעם מתהפך למושב מכונית של ממש. יש לנו גם הגה, שלא מופיע בתמונה, ושם אפשר בקלות לדמות את כל תהליך ההגעה והטיפול ברכב במוסך. שידת המגירות הנהדרת שמאחורה מאכלסת את כל כלי העבודה, מגוון חוטים, כבלים, פנסים, ברגים ועוד חפצים חיוניים למשימת התיקון. וגם ציוד משרדי. למה?! כי כל מוסך צריך משרד קבלה:

IMG_20160425_174530

יעלה מיקמה במגירות מכונת חישוב ישנה, יומן, טושים ועטים ומגוון דברים הכרחיים לניהול משרד. הרעיון למוסך הגיע בעקבות הצמיגים שקיבלנו. יעלה שמעה את הרעיון ממני, וכעבור יום בנתה לגמרי בעצמה אבטיפוס של מוסך בגינה. הפינה הזו אורגנה לפי האבטיפוס שלה, עם כמה תוספות קטנות שלי.

הפינה האחרונה והחביבה עליי ביותר, היא פינת הגינון, או "משחקי הטבע", כפי שהיא מכונה בבלוגים אמריקאיים:

IMG_20160425_174718

אירוני מעט, אבל הבסיס לפינה הזאת (שנמצאת בצד השני של הגינה) הוא דווקא משטח דשא סינטטי…כדי שיהיה נעים ונוח לשבת שם, בלי לפגוע יותר מידי בדשא האמיתי שלנו ובלי להרוס את מערכת ההשקיה. בפינה יש מגוון עציצים קטנים שימולאו באדמת שתילה (היא כבר מחכה…), אמבטיית תינוק ישנה שנועדה למשחקי מים ולהשקייה וכמה סלסלות טבעיות לאיסוף אוצרות:

IMG_20160425_174802

החלק הזה של איסוף האוצרות הוא בינתיים הלהיט של הפינה, אנחנו חוזרים מכל טיול לפחות עם אוצר אחד חדש לערימה, אבל אני בטוחה שהפינה הזאת הולכת לספק לנו הקיץ עוד הרבה מאוד שעות של משחק, יצירה והנאה.

זהו, זאת חצר הגורטאות המחודשת שלנו, אפילו בלילה היא יפה:

IMG_20160425_193857

אובייקטיבית, בטח אובייקטיבית. אני מודה שכשאני על סף ייאוש מזנבות אחרונים של סידור הבית, שפשוט לא נגמרים, התמונות האלו, של החצר מסודרת, נקייה, מאורגנת מחדש וכל כך מזמינה למשחק, דמיון, יצירה והנאה, ממש נותנות לי כוח לנסות להשתלט על עוד ארון, או לפחות על עוד פינה…

את פסח סיימנו בחגיגות מימונה מתוקות להפליא בקיבוץ, אחרי שבוע מלא מלא בהמון משפחה וגם חברים. כולנו סיימנו מרוצים ומותשים, יעלה אפילו ישנה צהריים יומיים ברציפות, דבר שלא קרה כבר חודשים ארוכים…אני יודעת שאנחנו די במיעוט, אבל אני חייבת להודות שאני, ואני די בטוחה שגם הילדים די מרוצים לחזור סופסוף לשגרה…שנייה לפני המועד הבא שכבר מציץ מעבר לפינה.

מאחלת לכולנו חזרה נעימה לשגרה הקצרה, שנשמור על אווירת האביב והחירות של פסח לפחות עד השבוע הבא…

 

פרוייקט גורטה

חצר גורטאות- בהשראת החינוך הקיבוצי

לפני כמה שבועות נכנס לי ג'וק לראש. החלטתי שאנחנו צריכים חצר גורטאות. כל מי שאי פעם ביקר בגן קיבוצי יודע שחצר הגורטאות היא הלב של הגן והמהות של פילוסופיית החינוך הקיבוצי. לא את הכל אני אוהבת בחינוך בקיבוץ, אבל חצר הגורטאות ללא ספק הייתה אהבה ממבט ראשון. אין לי שומדבר נגד נדנדות, מגלשות גבוהות עם סולמות מסוגים שונים ומתקני טיפוס משוכללים, אבל בסוף, רוב הילדים שאני מכירה מעדיפים תמיד, בכל מצב, לשחק בדבר האמיתי במקום בצעצועים ייעודיים. תנו להם מגדל כוסות מפונפן מאיקאה (מתה על מגדל הכוסות של איקאה!) והם יבנו מגדל מקופסאות הפלסטיק במטבח. קנו שולחן כלי עבודה במאות שקלים, הם ימשיכו לנסות להגיע למברג האמיתי ולאסוף כל בורג (שלא לדבר על מסמר) חלוד שנקרה בדרכם. חצר גורטאות היא בדיוק זה- היא צעצוע, בתחפושת של הדבר האמיתי.

השילוב של המידע הבסיסי הזה עם הקיץ ועם שעות הגינה הרבות שלנו הוליד החלטה (יש שיאמרו שיגעון) וכמו תמיד כשאני לוקחת על עצמי פרוייקט- נכנסתי לזה כל כולי. אין ספק שאני פועלת במקסימום יעילות כשמדובר ב"פרוייקט". השלב הראשונה היה לבחור את המיקום האידאלי:

IMG_20150717_174307

בסוכות הקמנו סוכה נהדרת בחצר שלנו, על בסיס שלדת מתכת שבח"לי המוכשר הינדס ובנה מצינורות. את רוב חלקי הסוכה פירקנו, אבל הבסיס נשאר במקומו. מהר מאוד התחלתי לדמיין את החצר שלנו בעיני רוחי, מלאה בפרטים. עם התמונה הזו בראש יצאנו למסע ציד הגורטאות (אגב, ממש אתמול קראתי איזשהו דיון בפייסבוק לגבי העובדה שהיחיד של "גורטאות" הוא "גורטה" ומשם כותרת הפוסט. הידעתם? תודו שזה פריט טריוויה מגניב לשלוף בשיחת החולין הבאה שלכם…). במשך שבועות רבים יכולתם בקלות לאתר בקיבוץ תמונה משונה- אישה וילדה קטנה צועדות עם ילדון בעגלול וכלב ומסתובבות סחור סחור בין מרכזי הפחים (סליחה, סליחה, "מרכזי המיחזור") של הקיבוץ. בדרך חזרה הביתה התמונה הפכה סוריאליסטית עוד יותר, כשיד אחת אוחזת בעגלול וברצועה, והיד השנייה אוחזרת באיזושהי גורטה, קטנה או גדולה. זה הגיע למצב בו כשאבא הלך לזרוק את הזבל יעלה אמרה לו בתקווה "כן, אבא, אולי תמצא משהו!". עד שהבנו מה היא רוצה…כל המחזות המשונים האלו התגלו כמאוד מאוד משתלמים, כשערימת הגורטאות השוות שלנו גבהה במהרה.

כשהייתי שבעת רצון מערימת הגורטאות ניגשתי למלאכת הרכבת התמונה שהייתה לי בראש. ראשית הזמנתי יריעת ברזנט בגודל מותאם  (פחות או יותר…) לכיסוי הסוכה, כדי להגדיל את טווח שעות הצל. שנית ווידאתי שיריעת ה-PVC הנהדרת ששכנתי האהובה השאילה לי לזמן בלתי מוגבל (היא קיבלה במתנה מחבר שעובד בעסקי האירועים יריעה ענקית. היא חתכה אותה לחצי ותרמה לנו חצי בשמחה) מתאימה ברוחבה לסוכה, ושיפרנו את מראה הבסיס של הפינה:

IMG_20150717_180800

יעלה מיד ניגשה לבדוק את נקודת המנוחה החדשה:

IMG_20150717_183738

מסתבר שזה נוח…לא ממש רואים בתמונות, אבל זו גם יריעה יפיפייה, בדוגמת עץ שחורה:

IMG_20150717_183749

מיקום מושלם ומאורגן- יש. גורטאות- יש. עכשיו רק נותר לשלב בין השניים. התגייסנו בהרכב משפחתי מלא למלאכת ניקוי הגורטאות וארגונן:

IMG_20150718_173059

מילאנו את הבריכה שלנו במים, קצת טבלנו כדי להתקרר, ואז הוספנו ספוגים (מעין גרסה אוסטרלית מוצלחת יותר לספוג הפלא) והתחלנו לקרצף:

IMG_20150718_173112

יעלה התגייסה למשימה בהתלהבות, אמיתי בשלב הראשון עמד וחילק הוראות (אדזה, אדזה):

IMG_20150718_173121

בסופו של דבר גם הוא הצטרף לחגיגה, ואני עברתי להיות זו שמחלקת הוראות:
IMG_20150718_173502

כרגיל הם התקשו להנות משני משחקים נפרדים, והתעקשו לחלוק באותו אחד. מתה על התמונה הזו:

IMG_20150718_173509

כבר הבנתם שאמיתי משנה את דעתו במהירות, אז אחרי נקיון קצר, הוא הבין שהרבה יותר מעניין לחקור את הגורטאות בלי סמרטוט ביד, ושוב בשאיר את יעלה בודדה במערכה:

IMG_20150718_173527

היא עשתה את המשימה מכל הלב, רצה וניגבה וסחטה ובדקה והתכופפה והסתובבה, הרבה יותר טובה ממני בנקיון, הילדה:

IMG_20150718_173533

אמיתי בנתיים היה מאושר מכל התגליות שגילה:

IMG_20150718_173538

הוא לא התאפק והתחיל לבחון מקרוב את השימושים האפשריים:

IMG_20150718_173743

לא האמנתי כמה מאתגר הנדסית זה יהיה, אבל בסופו של יום, ככה נראתה חצר הגורטאות שלנו:

IMG_20150719_170024

מיותר לציין שאני מאוהבת, נכון? אפילו בח"ל, שהתמיד בבדיחות על הג'וק שלי לאורך כל תקופת ההכנות (שכפי שהבנתם, הייתה די ארוכה), לא הצליח לא להתלהב מהתוצר המוגמר. וגם הילדים, והחברים. סידרנו את החצר בגודל לפי פינות- פינת מטבח, פינת אלקטרוניקה ופינת אתגרים מוטוריים. כאן רואים לא רע את פינת המטבח שכוללת תנור ישן, עם תבניות ורשת, שידה עם מגרות מלאות בכל טוב, מיקסר שלם ועוד קערת מיקסר על חלקיה ומתקן לייבוש כלים. בצד ימין רואים את פינת האלקטרוניקה, שכוללת רדיו-טייפ גדול, ישן ומלא מגוון של כפתורים, ומעין מד מתח מגניב להפליא. וגם שני כסאות גמדיים ושידת קרטון גבוהה:

IMG_20150719_165936

בצד האתגרי יש עוד סוג של רדיו ישן, שחלקו התחתון מפורק ומזמין חקירות מכניות, עוד שידת מגרות, שידת מחשב ישנה שמהווה מסלול זחילות מעולה וסולם קטן (וגם כסא מספרה מסתובב שלא נראה בתמונה):

IMG_20150719_170033

ככה נראית הפינה המכנית בזמן מנוחה:

IMG_20150719_170044

וככה נראית הפינה האתגרית בזמן עבודה:

IMG_20150721_161546

כל יום אנחנו מוסיפים עוד רעיונות לחצר. היום למשל החלטנו להעשיר את המזווה בפינת המטבח. אספנו בכל רחבי הבית שלל אביזרים מתאימים- צנצנות ריקות של תבלינים (אחד התחביבים שלי…לא זורקת אף פעם, יש להן מיליון שימושים נהדרים), צנצנת קפה, קופסה ריקה של שוקולית, תבנית עוגה קפיצית שכבר לא נסגרת, קרטון חלב שנשטף ויובש ועוד.

אני חייבת להודות, שהתוצאה בהחלט עולה על הטובים שבדמיונותיי (והם היו טובים), הרבה זמן לא הרגשתי כל כך מרוצה מעצמי :)

ועכשיו, כמה טיפים, מחשבות ומסקנות מהפרוייקט:

  • איסוף גורטאות משנה את הדרך בה מסתכלים על הסביבה שלנו, וגם ממכר. גם עכשיו, כשהחצר שלנו מוכנה ואפילו די עמוסה, אנחנו לא מפסיקים למצוא מציאות, אפילו שאנחנו ממש לא מחפשים בכוונה, זה פשוט נהיה חלק ממך. אנחנו מוצאים מציאות בכל מקום, בכל פינה, בכל זמן.
  • כשסיפרתי לבני משפחה וחברים על הפרוייקט שלנו, חלק מהתגובות היו "טוב, אצלכם זה קל, זה קיבוץ". בדקתי את העניין בביקורי האחרונים בעיר- גם שם לצדי הפחים שוכנים אוצרות אמיתיים, במצב טוב, פחות או יותר שלמים ופחות יותר נקיים. אם בכל זאת חוששים מהתווית של "מחטט בפחים" (לדעתי האישית, יש לתווית הזאת מסר סביבתי חזק שעובר היטב לילדים, אבל זה כבר עניין של השקפה), מצאתי טריק לא פחות טוב- פרסום. ספרו לכל מי שמוכן לשמוע שאתם מחפשים גרוטאות. משפחה, חברים, שכנים, מוכרים בחנויות קבועות, עמיתים. אפשר למקד את החיפוש בפריטים ספציפיים שחסרים, או לסמוך על טעמם של המכרים. לרוב לפחות כמה מבין האנשים שאנחנו מכירים יקפצו על ההזדמנות להיפטר מחפצים ישנים. בחצר שלנו- שלוש שידות הגיעו מחברה, ה"רצפה" ושידת הקרטון הגיעו משכנות, הרדיו ומד המתח הגיעו מדוד של בח"ל (כלומר מסבא שלו, אבל דרך הדוד), הכסאות הקטנטנים ועוד כמה אוצרים שמפוזרים בתוך המגרות הגיעו מדודה שלו, הסולם (וגם אורגן ישן, שהסתבר שעובד היטב ולכן הוכנס אחר כבוד הביתה) הגיעו מסבתא…בקיצור, הבנתם את הרעיון.
  • לא חייבים חצר בשביל חצר גורטאות. אפשר בקלות לבחור רק פינה אחת מהפינות שבחצר שלנו, או כל פינה אחרת שמתאימה לאהבות של הילדים להם מיועדת הפינה. במקום מטבח של איקאה (גם על המטבח של איקאה אני מתה, באמת)- הקדישו את המקום למטבח גורטאות.
  • פרוייקט כזו הוא אתגר מגבש ונהדר כקבוצה- ככיתה, בתנועת הנוער, כמשפחה. כולנו השתתפנו בכל השלבים, כולנו נכנסנו לזה (כאמור, אפילו בח"ל, שנכנס לפרוייקט בהתנגדות שקטה) וזה הוציא מכולנו המון המון דמיון ויצירתיות נפלאים. וזה עוד לפני שלב המשחק בחצר, שמזמן לנו עוד שפע הזדמנויות לגלות, להמציא ולדמיין.

עכשיו נותר לנו להנות וכמובן להתחיל לתכנן את הפרוייקט הבא…אז שיהיה סוף שבוע נפלא!

סימן שהאביב כבר כאן

קופסת שתילה אביבית מאדמה מלאכותית

חשבתי שאספיק לעשות אתנחתא קצרה בין החגים, לכתוב לרגע על משהו אחר, בין פורים לפסח, אבל הפוסטים של פורים התאחרו, חופשת חג בחירות מאולתרת עיכבה גם את הפוסט הזה, ופסח ממש עוד שנייה כאן והאביב כבר ממש כאן, ואי אפשר להתעלם ממנו. לא כשיוצאים החוצה, לא כשמתלבשים בבוקר, לא כשהבית מתמלא בחרקים…אי אפשר להתעלם! אז לא התעלמנו, פירקנו את קופסאות הפורים והשלג שלנו, והתחלנו להרכיב קופסה אביבית להפליא (לא במקום קופסת פסח, גם היא כבר בשלבי הכנה מתקדמים, גם תורה יגיע).

שיטוט קצר בפינטרסט הוביל לאינספור קופסאות גינון ושתילה נהדרות. התלבטתי הרבה לגבי הפורמט המתאים לנו, ובסוף החלטתי על השראה מהפעילות הזו, מינוס האמבטיה (כי אין לנו אמבטיה, אחרת הייתי מעתיקה את הרעיון בשלמותו). הרעיון הבסיסי- יצירת אדמה מלאכותית מסודה לשתייה, מים וצבע מאכל (מתכון מלא בסוף) ויצירת גינה גמדית. השלבים הראשונים היו מייאשים קמעה:

IMG_20150311_093522

הבעיה המרכזית בסודה לשתייה זה שהיא מגיעה באריזות של 50 ג'. 50 גרם זה מעט, ממש מעט. וכדי ליצור כמות אדמה שמספיקה למשחק צריך די הרבה…אחרי שרכשנו לא מעט חבילות קטנות כאלו הבנו שהפתרון הוא אחר, וארגנו נסיעה לחנות התבלינים הקרובה. לצערינו נותר להם במלאי רק קצת פחות מקילו, קנינו את הכל, הוספנו עוד כמה אריזות קטנות, החלפנו מקופסת הפלסטיק הגדולה שלנו לקופסה הקטנה וקיבלנו אדמה מופלאה:

IMG_20150312_174231

שילוב של צבע מאכל חום ושחור יצרו מראה די מדוייק של אדמה, והמרקם ממש דומה וממש נעים למשחק ולמגע. אחרי שהאדמה הייתה מוכנה וגם הונחה לייבוש קל, הוספנו אביזרים:

IMG_20150312_174304

בחנות סטוק כלשהי (מקסטוק איכזב הפעם, פנינו לעזרת חבר) קנינו כמה גבעולים של פרחים מלאכותיים, במקסטוק קנינו כמה כוסיות קטנות שמתאימות לשמש כעציצונים, הוספנו כלי גינה קטנים מפלסטיק שהיו בבית והתחלנו לעבוד:

IMG_20150312_174453

יעלה שתלה ושתלה:

IMG_20150312_174415

לאט לאט נוצרה לנו גינה מקסימה:

IMG_20150312_174623

כדי להעצים את אווירת האביב הוספנו עוד סממנים בולטים:

IMG_20150312_175535

ציפור מבד, חרקים מגומי, פרפרים ושפיריות נוצצים:

IMG_20150312_175607

נוצר לנו עולם קטן ואביבי להפליא, שמזמן המון שיחה ולמידה (כן, גם הסכנות שבעקרבים ונחשים הן נושא למידה חיוני סביב האביב):

IMG_20150312_175618

מסיבה לא ממש ברורה יעלה החליטה שגם אחת המכוניות שלה חייבת להיכנס לקופסה, ואז היא הרגישה שהיא לגמרי מרוצה:

IMG_20150312_175645

המגש מיד הוכנס לשימוש יומיומי, נוח למשחק בחצר, אבל לגמרי סביר לניקוי גם בבית, הרי סודה לשתייה נמסה במים, ואפילו תורמת לחיטוי…ויעלה וכל אורחיה ואורחותיה מאושרים:

IMG_20150315_110811

ולמה לא אדמה רגילה מהגינה אתם שואלים? בגלל זה:

IMG_20150315_113250

אמיתי כבר פושטק לא קטן, מתיישב, זוחל ונעמד בקלילות, ומגיע לכל מקום. את רוב הדברים בבית אנחנו מנסים להרחיק ממנו, אבל אני כן רוצה לאפשר לו וליעלה גם משחק תחושתי משותף. כבר הכנתי כמה פעילויות ייעודיות עבורו שיעלה השתתפה בהן, אבל אני מנסה לאפשר לו גם להתנסות (בהשגחה ובהגבלה) גם בפעילויות של יעלה, והוא? מטונף ומאושר:

IMG_20150315_113253

אז איך מכינים אדמה?

מתכון לאדמה אכילה

החומרים הדרושים:

סודה לשתייה- תלוי בגודל המיכל, אבל לא פחות מקילו. לילד אחד הייתי מתחילה באידיאל מכמות של שני ק"ג, שניתן לקנות בחנויות תבלינים, שווקים וכו'. מדובר במוצר לא יקר, סדר גודל של 20 ש"ח לק"ג.

מים- בערך רבע כוס.

צבע מאכל- אנחנו השתמשנו בצבעי ג'ל בגווני חום ושחור (אפשר גם סוגים אחרים של צבעים, כמו צבעי ידיים או גואש, צריך לנסות כל צבע לגופו ולבדוק את התוצאה).

אופן ההכנה:

שופכים סודה לשתייה בכמות שממלאת יפה את המיכל, רבע עד שליש גובה. מוספים את המים- כל פעם טיפה (כף אחרי כף). צריך לזכור שיותר מידי מים ימסו את הסודה, אז רק עד שה"אדמה" לחה ומתגבשת, לא ממש רטובה.  לגבי הצביעה- אפשר להמיס את הצבעים במים חמים ואותם לשפוך על העיסה. לי זה פחות נוח. אני מוסיפה קצת צבע לאבקה עצמה, שופכת עליו טיפה מים ואז מערבבת ולשה היטב ביד (!). חוזרת על הפעולה שוב ושוב עד שהעיסה בגוון הרצוי לנו. מומלץ לתת לצבע המאכל להתייבש ללילה, אז יש פחות לכלוך בידיים, אבל היי..עבודת אדמה מלכלכת. אפשר להוסיף אביזרי גינה כמו שאנחנו הוספנו, אבל אפשר גם לקחת את זה לכיוונים אחרים עם כלי משחק רגילים בחול, עם חותכני עוגיות ועם מגוון אביזרים קטנים (איך מתרגמים loose parts?) בדומה לאופן המשחק שלנו בבצק. הנאה מובטחת!

עכשיו כשקיבלנו בברכה את האביב, אפשר להתקדם ולהכיר אותו קצת יותר לעומק…אבל קודם כל נפגש מחר, עם אתגר "סימני דרך" החודשי. להתראות בקרוב…