המסע שלנו

המסע שלנו אל החינוך הביתי

לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה לכתוב את הרשומה הזו. כבר הרבה זמן לא מצאתי את עצמי יושבת מול עמוד עריכה ריק של הבלוג שלי ומתלבטת איך להתחיל. ברשומה הפותחת של המסיבלוג הכרזתי שהמסיבה תמשך החל מהרשומה ה-100 ועד לתאריך שנראה אקראי משהו, ה-24.8. עבורי, התאריך הזה השנה הוא לא אקראי בכלל. ב-24.8.15 אנחנו חוגגים חנ"בולדת שנה. ה-24.8.2014 היה היום האחרון של יעלה בגן הילדים, או היום הראשון של יעלה במסגרת החינוך הביתי שלנו. אירוע חשוב ובעל השפעה מכרעת על חיינו בשנה שחלפה, ולכן ראוי לחגיגה רשמית בבלוג, שעוסק בעיקר בזה.

היום הראשון של יעלה בבית
היום הראשון של יעלה בבית

כמה חודשים לפני המעבר הזה, פתחתי בלוג. זה היה במקביל לבלוג הישן שלי, בלוג שמראש לא ממש נועד לעין הציבור, אלא למטרה המקורית של בלוג- יומן רשת. יומן אישי, פרטי, שמטעמי נוחות נשמר על רשת האינטרנט. ביומן ההוא תיעדתי את כל המחשבות, ההתלבטויות, המחקרים שערכתי, הנסיונות והבדיקות שנועדו לאשר לעצמי שזו אכן ההחלטה הנכונה, נכון לנקודת הזמן ההיא. איכשהו, ברגע שהתחלנו עם זה "בחיים האמיתיים", כל החששות פינו את מקומם לעשייה והבלוג ההוא נזנח. מידי פעם אני מבקרת בו וקוראת מה חשבתי אז, זה מעניין, בכל תקופה מחדש.

התלבטתי האם לשתף כאן בקישור לבלוג הזמני ההוא, להעתיק רשומות שלמות או רק לשתף במסקנות. למען האמת, אני עדיין לא בטוחה שהחלטתי. בסופו של דבר העתקתי בשלמותה את הרשומה הראשונה שכתבתי בבלוג ההוא, ב-13/05/2004 (מוזר, לא נראה לי סביר שהיה לי זמן לכתוב רשומה ביום ההולדת של בח"ל…אבל זה התאריך שמתנוסס בראש הרשומה, אז אני מאמינה לו). כמעט התפתיתי לשנות כמה שורות, דברים שהשתנו או נראים אחרת מנקודת הזמן הזו, אבל החלטתי שזה קצת כמו לשקר. ככה תיארתי את התהליך כשעוד הייתי בתוכו (את התמונות המעטות הוספתי עכשיו. חייבים לשבור קצת את כל המלל הזה):

כמו בכל מסע, קשה לשים אצבע בדיוק על נקודת ההתחלה. 

אפשר לקבוע, שרירותית, שזה התחיל ב-28.11.2013, אבל זו לא תהיה האמת לאמיתה. חייבים להתחיל מאיפשהו, אז כרגע, לצורך הסיפור, זוהי נקודת ההתחלה. חשוב לי לציין מראש שדברים לא קרו בדיוק ככה, כרונולוגית, אחד אחרי השני. האירועים התערבבו אחד בשני, יש כאן כמה תהליכים במקביל, ורק השילוב של כולם יחד הוביל לאותה נקודה. 
 
בבוקר יום חמישי ההוא התעוררתי עם בחילה. ואז הקאתי בפעם הראשונה, וגם השנייה ועוד כמה פעמים אחר כך. הבנתי שפה מתחיל השידור החוזר שלי, התגשמות הסיוט שבאותה תקופה היה הגדול ביותר עבורי, כמו בהריוני הראשון, הסתבר שגם בשני- היפראמזיס. 
למרות שיש לי הרבה (מאוד) מה להגיד על הנושא, מה שאפשר לכנות בשנינות "בטן מלאה", לא כאן המקום ולא זה הזמן להתעסק בנקודה. 
היום הזה סימן את יציאתי ל"חופשה" ארוכה, מאוד ארוכה. חודש של ימי מחלה ואחריו עוד 6 (!) חודשים של שמירת הריון. שלושה חודשים אחרי שהתחלתי עבודה חדשה (תחת אותו מעסיק אבל במסגרת לגמרי שונה), בדיוק בשלב בו מערכת השעות שלי התייצבה והתחלתי למצוא את מקומי בסביבה החדשה, פתאום- שמירה. 
ההתחלה הייתה, פיזית, מאוד מאוד קשה. לגמרי לא תפקדתי, והעברתי את כל זמני בשכיבה במיטה, או, ברגעים טובים, על הספה. ביתי האהובה, יעלה, הייתה אז בת שנה ועשרה חודשים, ולא ממש הבינה לאן אמא נעלמה. היא ראתה אותי, כמובן, ועשיתי את מירב המאמצים להיות הכי הרבה "אמא" שאני יכולה, אבל ללא ספק, גם עבורה זו הייתה תקופה מאוד קשה. הזמן עבר, קוקטיילים של תרופות נרקחו ונוסו, ולקראת סוף החודש החמישי (ממש כמו בפעם הראשונה), התחלתי לחוש הקלה. 
מנסה להיות גם אמא
מנסה להיות גם אמא
בכל התקופה הזו לא יכולתי לראות טלוויזיה, להשתמש במחשב, לקרוא ספר או אפילו עיתון. רוב הזמן לא היה לי חשק גם לדבר או לפגוש אנשים. נטו זמן לחשוב. וכשהמצב הפיזי התחיל להשתפר, גם המחשבות קצת התחילו להתבהר. פתאום קצת רציתי שתמשך לה ה"חופשה". בהתחלה חשבתי שזו רק ההתמכרות המוכרת לחופש, כי הרי כל כך קל להתרגל לדברים טובים. אבל מכיוון שהיה לי הרבה זמן פנוי, חפרתי בנושא עוד ועוד, והבנתי שזה לא רק זה. אני באמת ובתמים לא רוצה לחזור לעבודה. חפירות חוזרות ונשנות בסוגיה הביאו למסקנה שכנראה אני לא נמצאת במקום בו אני רוצה להיות. 
ידעתי מה אני רוצה להיות בערך מגיל 17. המסלול היה לי מאוד ברור, כל מי שהכיר אותי טען שבחרתי במקצוע שמתאים לי "כמו כפפה". שילוב מושלם של כל הדברים שאני אוהבת. כבר בשנה השנייה ללימודים התחילו לכרסם בי ספקות. אחרי שנה וקצת של עבודה "של ממש" (ועוד שנה וחצי של עבודה מעשית כחלק מהלימודים), בזמן שישבתי בבית ותפחתי להנאתי, הבנתי שלפעמים, גם כפפה יכולה להיות לא ממש מתאימה. זה לא המקום הספציפי, זה לא התחום המרתק בו בחרתי להתמקד עוד בלימודים שלי. לא סבלתי מהעבודה עצמה. היו לי אתגרים, היו לי הצלחות, שכללתי את היכולות שלי, המשכתי ללמוד דברים חדשים, התחברתי עם אנשי הצוות ועם הילדים. אבל לא רציתי לחזור. בח"לי המסכן שמע שוב ושוב את אותן שאלות- זה פינוק? זו עצלות? זו טעות? אבל לאט לאט התגבשה ההבנה. 
תובנה ראשונה- אני לא מתכוונת לחזור למקום העבודה. 
 
התחלתי לשאול "אז מה כן?". התחלתי לחקור מקצועות של חברים קרובים ורחוקים. התחלתי לברר באינטרנט משמעות של כל מיני כותרות מפוצצות, ניסיתי להגדיר לעצמי מה צריך להיות בעבודה שכזו, שמדברת אליי, שתגרום לי לרצות לחזור לעבוד (למרות שבנתיים סיום השמירה לא נראה באופק, מסיבות בריאותיות). בניגוד גמור לכל מה שידעתי על עצמי עד אותו שלב, פתאום הבנתי שכנראה שלא נועדתי לעסוק במקצוע טיפולי. פתאום עלו שאלות לגבי המסגרת, השעות, האיזון (בעבודה הקודמת היה לי איזון מושלם בין עבודה לבית, לכאורה). עוד ועוד שאלות ואפס תשובות. 
תובנה שנייה- אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. 
 
איפשהו במהלך התקופה, במקביל ובאופן לגמרי בלתי תלוי, התרחשה עוד מיני-מהפכה. עת אני התחלתי את אותה עבודה חדשה, גם ביתי יעלה התחילה מסגרת חדשה- פעוטון בקיבוץ. לפעוטון היא הגיעה אחרי שנה במשפחתון ביתי ומקסים במקום מגורנו הקודם. עוד בחופש הגדול גילינו שהיא הכי גדולה בגן. סטטיסטיקה זה דבר מוזר, ויצא שהשנתון שלה בקיבוץ הוא פשוט שנתון קטן. לא מבחינת כמות הילדים (בלי עין הרע, פרו ורבו הולך חזק אצלנו), אלא מבחינת חודשי הלידה. מסתבר שבשנת 2012 רוב הילדים נולדו במחצית השנייה של השנה. אמנם לא התלהבתי מהמידע, אבל לא ייחסתי לו חשיבות כ"כ רבה. עם התקדמות השנה הסתבר לי שזו בהחלט סוגייה. למרות התלונות בסביבה, דווקא הייתי מרוצה מהצוות בגן. הרגשתי שיעלה אהובה ושמחה בגן. עם זאת, כמעט ולא היו לה אתגרים, לא הייתה למידה ולא היה משחק עם קבוצת השווים. היא הפכה לגננת, "עוזרת המורה". דיברתי על זה כמה וכמה פעמים עם הגננת, ניסינו למצוא פתרונות יצירתיים, אבל בפועל, לא היה שינוי גדול. ברור לי שזה לא היה רק עניין הגיל. היה באוויר גם איזשהו חוסר יצירתיות, התנהלות מאוד נוחה בתוך המסגרת, עם אפס יציאה מהקופסה. 
תובנה שלישית- הגן לא לחלוטין עונה על צרכיה של יעלה. 
 
לאט לאט התחלתי לשוב לאיתני (עם מגבלות לא קלות, שכללו בעיקר המון שעות שינה עקב תרופות) והחלטתי להשלים בבית את מה שהיה חסר לי בגן. חזרתי לנהל במרץ פינה של פעילויות יצירתיות לפעוטות בפורום "בילוי יצירתי עם ילדים" בתפוז, אתגרתי אותי ואותה אחה"צ ובסופי שבוע עם פעילויות שונות, חברים במגוון גילאים ועוד.
פעילויות אחר הצהריים
פעילויות אחר הצהריים
אז הסתבר, שלא רק אני קורסת בריאותית. בתחילת חודש מרץ הודיעו לנו שגם הגננת המובילה של הגן מתעתדת לעזוב בסוף אפריל מסיבות בריאותיות. כל ההתנהלות סביב זה הייתה זוועה- שמועות, רכילות, לכלוכים מאחורי הגב, התחמקות ותשובות שלא אומרות דבר…תקופה ממש לא נעימה. בסופו של דבר הגננת עזבה בסוף מרץ, המחליפה התחילה להיכנס לתפקידה באופן הדרגתי בתחילת חודש מאי, ובמשך כמעט חודשיים התנהלה הממלכה בכאוס מוחלט. מחדל רדף מחדל, הילדה הפסיקה להנות ללכת לגן. אמנם נשארו בגן שתי סייעות שהיא אוהבת, אבל מסביב הכל התבלגן. היא חזרה להתעורר בלילות, הכפילה ושילשה את כמות "סצנות גיל שנתיים" שלה, נצמדה אליי, חסרה מאוד את אבא (למרות ששעות העבודה שלו לא השתנו משמעותית). הכעס שלי כלפי המערכת, שלא השכילה למצוא פתרונות הגיוניים, שלא שיתפה אותנו בתוכניות ובקשיים, שממש נטשה את הילדים, הלך והתגבר. בכל הזדמנות שהייתה לי השארתי אותה איתי בבית והתחלתי לחשוב מה עושים. 
תובנה רביעית- ככה לא ממשיכים. 
מסיבת הסיום של יעלה בגן, בדיוק לפני שנה
מסיבת הסיום של יעלה בגן, בדיוק לפני שנה
לקראת סופה של אותה תקופה נתבקשתי לתת תשובה לגבי שנה הבאה. לא לגבי יעלה. לגבי התינוק, מר עובר ששכב לו עד אז בבטחה בבטן ולא חשב לרגע מה הוא צריך לעשות בשנה הבאה. אז כמובן שמיד עניתי שבוודאי, בינואר (בתום חצי שנה של חופשת לידה) הוא יכנס לבית תינוקות. אבל לבח"ל אמרתי שממש לא בא לי להכניס עוד גוזל למערכת הזו שבעיקר מעצבנת אותי, וגם ככה לחזור לעבודה באמצע השנה (כי עבדתי במשרד החינוך וינואר זה אמצע השנה) זה לא משהו שמתחשק לי לחוות שוב. חברות סביבי (דווקא לא אמהות מהגן) בדקו עוד אופציות בסביבה. יש גן קיבוצי אחר, יש גן אנטרופוסופי, יש יוזמה ראשונית של מעין "גן עם אמא". שומדבר לא דיבר אליי, אבל לפחות היה לי עם מי לדבר על זה. לאט לאט התגבשה ההחלטה העקרונית-
תובנה חמישית- אם דברים יתנהלו כמתוכנן (כי בכל זאת, הבחורצ'יק עוד לא נולד!), הוא לא נכנס השנה לגן. 
 
ואז כל המידע שקראתי במשך השנים, וכל חברותיי שמסביב, וכל הנושא שהעסיק אותי בין לבין ותמיד חזרתי אליו, התחיל פתאום להיות מעשי. ופתאום שקלתי לגמרי ברצינות להוציא את יעלה מהגן ולהתחיל בחינוך ביתי. 
 
מה זה אומר? למה כן ולמה לא? מה עבר עלינו בדרך? ואיך עושים את זה בפועל?
בדיוק על זה ידבר הבלוג הזה, יומן המסע שלנו אל עבר החינוך הביתי. 
מעל שנה עברה מאז שכתבתי את הרשומה הזו. כמעט שנה עברה מאז שההחלטה הקצת-מטורפת ההיא הפכה מדימיון למציאות יומיומית. מר עובר הפך להיות אמיתי המופלא שלנו, גדול, חייכן (חמסה) ונהדר:
 אמיתי, ממש היום
אמיתי, ממש היום
איפשהו במהלך השנה הזו התבקשנו, יחד עם כל תושבי הקיבוץ, לרשום את ילדינו למערכת החינוך לקראת השנה הבאה. ההתלבטות הייתה די קצרה (שלי מאוד, של בח"ל קצת פחות), אבל הפעם המניעים היו שונים. אחרי שנה שחיינו בסוג-של-חינוך-ביתי (סוג של, כי בגילאים הקטנטנים של ילדיי, זה לא באמת חינוך ביתי), גיליתי שזה פשוט ממכר. לא הכל זהב, אפילו לא שושנים, אבל בסופו של דבר, בהרגשה הכללית, בתחושת הבטן שלי כשאני מתעוררת בבוקר וכשאני מסתכלת על ילדי, זה בדיוק המקום הנכון בשבילנו עכשיו.
פוסטר נהדר ומתאים כמעט בדיוק, של ענבל גבור המופלאה.
פוסטר נהדר ומתאים כמעט בדיוק, של ענבל גבור המופלאה. בשבילנו, לא רק בשבילי
ברשומה הבאה, האחרונה למסיבה, אספר קצת מה זה אומר מבחינתו, להיות ב"חינוך ביתי". איך נראה היומיום שלנו, מה בעצם אנחנו עושים ולמה "אני לא משתגעת להיות כל היום בבית עם הילדים", כמו ששואלים אותי כל הזמן. אני אשמח לנצל את ההגרלה של הפוסט הזה כדי לשמוע מכם שאלות ומחשבות בנושא החינוך הביתי. לפני שנה זה היה נראה לי נושא כל כך מסתורי וכמעט מאיים, והיו לי כל כך הרבה שאלות. נראה לי שחנ"בולדת כזה זו הזדמנות נהדרת לענות לכל השאלות והמחשבות בנושא, אז אשמח מאוד לשמוע, בתגובות ובפרטי. בין כל השואלות והמגיבות בנושא, אגריל מתנה מקסימה מבית היוצר של ענבל גבור, המעצבת הנהדרת שעיצבה את הפוסטר שבתמונה האחרונה- פד לעכבר "רשימות ליום טוב", אחד המוצרים האהובים עליי והשימושיים ביותר עבורי. מזכירה שנותרו עוד יומיים למסיבה, כלומר יש לכם עד יום שני להגיב לרשומות המסיבה ולהצטרף להגרלות על כל אחד מהפרסים הבאמת-באמת שווים שבדרך.
בינתיים, מאחלת לכולנו שבוע נפלא, עם הקלה מבורכת בחום, ולמרות אווירת "השבוע האחרון של אוגוסט" שמסביב, שכולנו נרגיש בדיוק במקום.

אחד מי יודע?

חשבון לקטנטנים באווירת פסחנו, אז איך היה הסדר? אצלינו היה ממש כיף! חגגנו את הסדר בחדר האוכל של הקיבוץ, יחד עם שני הצדדים של המשפחה. אני מאוד אוהבת את ההגדה הקיבוצית ואת שילוב ההופעות, השירים, הסרטונים…את החג עצמו חגגנו בארוחת פיצוי (האוכל בליל הסדר הקיבוצי אף פעם לא להיט, אז נערכתי מראש והכנתי בעצמי כלמיני מאכלי פסח מסורתיים) חגיגית בגינה שלנו. כיף כיף.

אחד הדברים האהובים עליי בפסח הוא שאווירת החג נשארת למשך שבוע שלם! אפשר להמשיך להנות מפעילויות בהשראת פסח לכל השבוע. בשבועות שלפני החג עשינו כמה פעילויות חשבון ( או "קדם חשבון", כמו שקוראים להן במשרד החינוך…) בהשראת החג.

בשלב הראשון עשיתי שינוי קוסמטי קל במגש החשבון שהכנתי לרגל פורים. השארתי את פאזל המספרים והחלפתי רק את האביזרים- פרחים וכפתורים צבעוניים (בצורות של פרחים ופרפרים) להתאמת כמות למספר, ומספרים- חותכנים ממתכת וקוביות מספרים מעץ, לתרגול זיהוי הספרות:

IMG_20150323_150435

באחד הבקרים שיחקנו במשחקי חשבון עם בצק המשחק הכשר לפסח שלנו. כשחיפשתי משהו מצאתי באחת המגירות שלנו חבילת כרטיסיות מספרים גדולות שקניתי פעם ב"הכל לילד ולגן". הבאתי את הכרטיסיות יחד עם חותכני המספרים מהתמונה העליונה (שדודה מור קנתה ליעלה במקסטוק, תודה!) והבצק, כמובן. יעלה מיד סידרה הכל בשורה והתאימה:

IMG_20150329_102855

היא הניחה כל חותכן על המספר המתאים לו (זה כמובן לא דורש הבנה חשבונית, אלא התאמה חזותית), ואז חתכה מהבצק את המספר והוסיפה במקום המתאים:

IMG_20150329_102902

היא מאוד התלהבה מהפעילות וסירבה להפסיק ב5, כפי שתכננתי. היא המשיכה לסדר, לרדד ולחתוך:

IMG_20150329_103104

עד שכל הספרות היו מונחות במקומן:

IMG_20150329_104143

לקראת הסוף הוספתי עוד משימה קטנה, רק לשלוש הספרות הראשונות, אותן היא כבר מכירה ומזהה- להוסיף לכל ספרה קישוטים בכמות המתאימה:

IMG_20150329_104559

אחרון והכי חביב, לפחות בעיני, שיחקנו במשחק התאמת כמות למספר עם קופסת השתילה האביבית שלנו. קודם כל סידרנו את כל האביזרים:

IMG_20150325_091833

עציצונים מלאים ב"אדמה" (את המתכון אפשר למצוא בקישור שמעל התמונה), קוביות סול גדולות עם נקודות (שקניתי בחבילה גדולה לפני מלא זמן, גם כן ב"הכל לילד ולגן", בשביל העבודה שלי, שעוד הייתה לי כזו. אני מאוד אוהבת אותן כי הן אטרקטיביות במשחקי מסלול בנאליים, והן גם נהדרות לבנייה.. אפשר להרטיב אותן והן נדבקות ועוד אפשרויות כאלה נחמדות) ומגוון פרחים מלאכותיים. המשחק היה פשוט:

IMG_20150325_091847

כל אחת בתורה זרקה את הקוביה, ספרה את הנקודות ושתלה פרחים כמספר הנקודות שעל הקוביה:

IMG_20150325_092007

יעלה ממש נהנתה לזרוק את הקוביות הגדולות והצליחה ממש בקלות לזהות את הכמות עד 4. כמובן שלשתול פרחים זה הכיף האמיתי, והיא לגמרי נכנסה לזה:

IMG_20150325_092353

אחר כך המשכנו לשחק עם האדמה שלנו עוד שעה ארוכה. היא כל כך מגניבה ומלאת אפשרויות. השתמשנו בתבניות הפלטיק שמגיעות בערכות המשחק בחול, ולא כ"כ עובדות עם חול רגיל, הן עובדות נפלא עם האדמה המלאכותית הזו:

IMG_20150325_094440

מזהות את הברווז? בנינו ככה מגדלים וחיות והמשכנו לספור עוד ועוד. אין ספק שיעלה נהנתה מהעניין:

IMG_20150325_102256

עכשיו אנחנו מנצלים את ימי חול המועד הנעימים לבילויים עם המשפחה ועם חברים שמבקרים, מה שנותן לי תירוץ נהדר להמשיך להזניח את ערימת המשימות ההולכת ומתארכת שלי…איך פתאום החמישה באפריל? איך זה קרה?!

חול המועד נעים ושמח לכולנו!

חציית ים סוף

קריעת ים סוף שקית תחושתית

אחרי שקראנו את ההגדה, ראינו סרטונים, התעסקנו במאכלים, מאפיינים ואפילו בעשר המכות, הגיע הזמן להתעסק בפירוטכניקה, באירוע המרהיב של פסח- קריעת ים סוף. חשבתי די הרבה איך אפשר להמחיש את הקונספט המגניב הזה  ליעלה בת השלוש (וקצת). שוטטתי רבות במאגר רעיונות הפינטרסט שבמוח שלי, שילבתי כמה מהם יחד ויצרנו את ההברקה הבאה:

IMG_20150322_141005

שקיות תחושתיות הן להיט די גדול בפינטרסט, ואחד הלהיטים הגדולים גם אצלנו. היתרון הגדול שלהן הוא שהן מתאימות גם לקטנטנים ממש (קרי: תוש) ומאפשרות להם לשחק גם עם חפצים קטנים שאסורים עליהם בסיטואציות אחרות (כן, כן, אני עובדת על רשומה/רשומות על פעילויות תחושתיות לתינוקות, יש לנו כבר אוסף די נכבד). הפעם השקית יועדה ליעלה, אבל בהחלט הלהיבה גם את אחיה הקטן ושמחתי שאני לא צריכה למנוע ממנו גישה.

איך מכינים? אנחנו השתמשנו בשארית סבון ידיים בצבע כחול (מבקבוק שהפייה הלחיצה שלו נשברה בערך אחרי שני שימושים). אם אין כזה בהישג יד אפשר להשתמש בסבון נוזלי שקוף או בג'ל לשיער (שנותן אפקט טיפה שונה, כי הוא קצת יותר מוצק, אבל יש לו הרבה יתרונות) יחד עם צבע מאכל/צבע נוזלי אחר.

ממלאים שקית עבה ככל האפשר ואטומה (זיפ לוק, ריצ'רץ' וכו. הסוג שלנו לא היה מספיק עבה, בדיעבד) בכמות קטנה של סבון/ג'ל. סוגרים את השקית היטב, משטיחים את המילוי ומוודאים שנוצרת שכבה שטוחה יחסית לכל שטח השקית (אם השקית תהיה מלאה ונפוחה מידי, היא תתפוצץ). פותחים שוב ומוסיפים אביזרים. אנחנו הוספנו צדפים קטנטנים, דג זהב מעטיפת שוקולד (שרידים מהתחפושות של תוש) ושני דגים מאטבים:

IMG_20150322_141014

כל מוטיב ימי יתאים, רק לא להגזים:

IMG_20150322_141031

מוציאים שאריות אוויר מהשקית, סוגרים היטב. מקפלים את הקצה ואוטמים ליתר בטחון בעזרת מסקינגטייפ/דאקטייפ/איזולירבנד וכו', ומתחילים לשחק:

IMG_20150322_141046

זה קריר, זה נעים, זה מעיך, זה מעניין להפליא. אפשר להשיט את הדגים (ולהבין איפה צריך ללחוץ כדי שהם יזוזו לכיוון הרצוי, מאתגר), לסובב את הצדפים, למעוך..כל כך נעים. אחרי שממצים את ההתלהבות הראשונית עוברים למטרה שלמה התכנסנו, וחוצים את ים סוף:

IMG_20150322_141131

לוחצים עם האצבע מלמעלה עד למטה ויוצרים שביל יפה וברור. זה זמן מצויין לתרגל מושגים כמו צר ורחב (שביל שנוצר באצבע של ילד מול אצבע של מבוגר, באצבע אחת מול שתי אצבעות). כדי להעצים את האפקט ולהשלים את ההמחשה מוסיפים גם את בני ישראל:

IMG_20150322_141547המדקדקים מוזמנים להוסיף גם את המצרים שרודפים אחריהם, ולהראות איך השביל נסגר לפני שהם מספיקים לעבור (אם השתמשתם בסבון, השביל יסגר מעצמו די מהר וימחיש בדיוק מה קרה שם…). פה זו הזדמנות נהדרת לדבר על שורה מול טור, ולתרגל את העניין (תפס אצלנו חזק מאוד, יש לנו חיות ובובות מסודרות בטורים ובשורות בכל מקום עכשיו).

השקית שלנו אמנם התחילה לנזול אחרי כמה שעות משחק, אבל לגמרי השיגה את מטרתה, והייתה פעילות ממש ממש מגניבה. אחד האתגרים הגדולים שלי בתור מכורת פינטרסט (ובלוגים של אמהות אמריקאיות משקיעניות ומשוגעות וגאוניות) ואמא לילדים ישראלים בחינוך ביתי הוא להתאים את הרעיונות המגניבים לתרבות ולחגים הישראליים/יהודים. בשתי הפעילויות האחרונות שהעליתי (הבצק הכשל"פ והשקית הזו) הרגשתי שפיצחתי את השיטה, ואני לגמרי מאוהבת בתוצאה…מבטיחה להמשיך בקו הזה גם באירועים הבאים. מזכירה שוב שאשמח מאוד לקבל בקשות/הצעות לנושאים סביבם הייתם/ן רוצים ליצור משחקים תחושתיים. אני אוהבת אתגרים!

בנתיים מאחלת לכל הילדים חופש פסח נעים, מרגיע ומעניין, ולהורים שיצליחו להנות ממנו גם…עוד פעילויות פסח יגיעו בהמשך השבוע, שיהיה שבוע נפלא!

ביום סערה

ספרי סתיו ובילוי בספריה

הרשומה הזו מתאימה להפליא למזג האוויר החורפי שבחוץ, למרות שאם שואלים את יעלה- היא מתאימה לכל יום בשנה. כי אם חם מידי, או קר מידי, ואפילו כשממש נעים, אחד ממקומות הבילוי המועדפים על יעלה הוא ללא ספק- הספרייה. אנחנו פוקדות באופן די קבוע שתי ספריות- את ספריית הילדים של הקיבוץ (אותה הקימה סבתא של בח"ל, כבוד!) ואת הספרייה הסמוכה בכפר תבור.

אפשרויות הבילוי בספרייה מבחינת יעלה הן אינסופיות- אפשר לצייר על השולחן הענק (כאן בביקורו הראשון של אבא בספרייה מזה זמן רב), ותוך כדי לצפות בעניין בילדים האחרים שמציירים, משחקים ומדברים מסביב:

P1050583

אפשר למצוא חברים טובים שמוכנים להקריא סיפורים:

SAMSUNG

אפשר להיות מרותקים בשעות סיפור תיאטרליות (התמונה הזו מהספרייה בכפר תבור, שם היינו בשעת סיפור מוזיקלית נהדרת):

SAMSUNG

אפשר לשחק עם חברים ואפילו (בשקט בשקט, במקומות מסויימים, בזמנים מסויימים), לאכול יחד (התמונה צולמה במפגש חינוך ביתי בספרייה בכפר תבור):

P1050926

אפשר ללמוד לשחק במשחקים חדשים (כאן גיליתי להפתעתי שיעלה מצליחה להרכיב דומינו "אמיתי" לגמרי לבד. היא גילתה ככה גם משחקי הרכבה של מילים מחולקות להברות ואפילו את המשחק הנפלא "שעת שיא"):

SAMSUNG

ומכיוון שגם בדרך לספרייה אי אפשר להימנע מאווירת הסתיו:

SAMSUNG

אנחנו כבר כמה שבועות עמוק בספרי סתיו. כמובן שיש ספרי סתיו/חורף קלאסיים שעברו בביתנו (למשל "המטריה הגדולה של אבא"/לוין קיפניס), אבל יש כמה קצת פחות מוכרים שרציתי להמליץ עליהם בחום, כאלו שעברו את "מבחן יעלה" (בת 2.9). הראשון הוא יחסית מוכר, אבל מסתבר שרק באוכלוסיות מסויימות, אז- שלולי:

שלולי

סיפור מתוק מתוק על ילד שמוצא חבר בשלולית. הופך כל טיול שלוליות למשחק מרתק ומלא צחוק!

השני- סדרת "ברלה, ברלה". מהספרייה לקחנו את הספר הזה:

ברלה ברלה

היכרות אינטימית ומשעשעת עם אחת מהחיות הכי חשובות בסתיו הישראלי. לא ספרי מופת, אבל בהחלט כתוב כיפי והלהיב מאוד את יעלה במשך תקופה ארוכה.

ספר שהפתיע אותי וזכה אצלנו להצלחה ממש גדולה "זה קרה ביום סערה". ספר פחות מוכר יחסית של הסופרת המאוד מוכרת מרים רות. מאוד עזר ליעלה להתמודד עם המאפיינים של ימי הסערה המשוגעים של הסתיו:

זה קרה ביום סערה

אחרון חביב ברשימה הוא ספר של סופר שאישית לא שמעתי עליו בחיים, אבל מסתבר שהוא סופר ילדים פורה ומוצלח. קוראים לו אקי שביט ולספר הנהדר קוראים "מעשה בענן שלא רצה להיות קטן". מאוד עזר לי לענות לשאלות של יעלה על הגשם (למה עכשיו יש גשם? למה עכשיו הפסיק הגשם? מתי יהיה עוד גשם? למה עכשיו אין עננים? למה עכשיו העננים קטנים? למה עכשיו הענן אפור?):

מעשה בענן

לקחנו עוד ספר שלצערי לא הצלחתי למצוא תמונה שלו ואני אפילו לא זוכרת את כל פרטיו. יעלה, כמו רוב הילדים, מפחדת מאוד מאוד מברקים ובעיקר מרעמים. היא כל כך נבהלה מהמפגש הראשון שלה איתם העונה, שהיא העבירה את השיר "ברקים ורעמים" בכל פעם שהגיע (בדיסק שירי העונות הנהדר שלנו שסיפרתי עליו כבר). בח"ל, שהוא איש חכם, מאוד מאמין בטיפול בהצפה- אם יעלה מפחדת ממשהו אנחנו משתדלים לחשוף אותה אליו כמה שיותר, בסביבה מבוקרת. אז הוא הראה לה המון סרטונים ביו טיוב על סופות ברקים ורעמים, וגם לקחנו מהספרייה ספר מדעי לילדים שמסביר בשפה ברורה ופשוטה מהם ברקים ורעמים ואיך הם נוצרים. זה היה קצת גדול על יעלה, אז בחרתי רק קטעים נבחרים (נניח את הפרק על הסכנות שבברקים – סיננתי) ובתחושה שלי זה עזר לה מאוד. היא (כמו ההורים שלה) ילדה מאוד רציונלית ולהבין איך דברים עובדים עוזר לה להתמודד עם זה. כמובן שזה עדיין לא אומר שהיא מוכנה להיות בחדר אחר בזמן שיורד גשם, אבל רמת החרדה ירדה משמעותית.

גם אני מוצאת לי מציאות בזמן הספרייה שלנו. למשל את הספר "פעוטים פועלים ומתנסים (בארגז גרוטאות ובתיבות פעילות)" של מלכה האס, מלכת החינוך הקיבוצי (מבטיחה לספר על הספר הזה פעם. פנינה אמיתית), או הסדרה "מלאכת יד" של בתיה עוזיאל המיתולוגית, שמציעה רעיונות נפלאים ליצירה ומתחרה גם היום בנפלאות הפינטרסט.

בקיצור, אם אתם מחפשים בילוי לבקרים או לאחר-צהריימים גשומים, נסו לבקר עם הילדים בספרייה הקרובה לביתכם. לא תאמינו כמה כיף אפשר למצוא שם. ולפעמים לא חייבים את כל הבלאגן שמסביב (הצגות, ציורים, משחקים)- מספיק להתחבק עם אבאמא, לבחור ספר שההורים אהבו כשהיו קטנים ולקרוא יחד. הנאה מובטחת!

ומכיוון שאני ממש רוצה לסיים עם רשומות הסתיו כדי לפנות מקום לרשומות חנוכה שמתחילות להתרקם אצלנו, עוד כמה חוויות סתוויות מחוץ לספריה (אמנם אנחנו תולעות ספרים, אבל גם נהנות מדברים אחרים…). טיול סתווי בתוך הפריחה המקסימה שמתחילה:

SAMSUNG
בחינת כל הבגדים החורפיים החדשים והמגניבים שמצאנו בארון (את הסוודר הזה אחותי קנתה ליעלה בטיול שלה בדרום אמריקה. אם אתן זוכרות מהרשומה שעברה, היא חזרה כשיעלה הייתה בערך בת חודש, ועכשיו הסוודר מתאים לה :). יש לנו המון בגדים יד שנייה, אז אנחנו תמיד מוצאות עוד הפתעות:
SAMSUNG

 

טיולי בוץ ושלוליות עם חברות:

SAMSUNG

איסוף כל עלי השלכת מהגינה של סבתא לתוך מריצה:

SAMSUNGאני חייבת להודות שהשנה אני נהנית מהסתיו כמו שלא נהניתי ממנו אף שנה. מאז שאני הייתי בגן לא ייחסתי כל כך הרבה חשיבות לעונה הקצרה הזו, והשנה גיליתי שהיא מלאה כיף, עניין ולמידה.

זה הזמן להנות מימי הסערה הצפויים לנו, רגע לפני שהחורף הרשמי נכנס לחיינו בשמחה ובצהלה (לפחות אצלי…זו ללא ספק העונה הכי הכי אהובה!). תהנו

יומולדת לדאדא

זהו, עכשיו אני מקיימת הבטחות. אז אחרי כמה וכמה נסיונות מתלהבים של משחק בבצק השוקולד שלנו, עברנו לאירוע המרכזי:

יום הולדת לבובה

האמת, זה לא ממש התחיל מהבצק. הכל הכל התחיל עוד לפני הלידה של אמיתי, אז אני "הכינותי מראש" וקניתי ליעלה מתנה לרגל הלידה- בובה שאפשר לקלח אותה. היא הגיע עם מוצץ, חיתול, סיר, בקבוק ועוד פסיליטיס נחמדים. כשחזרתי הביתה מבית החולים (כלומר היולדות, כי אבא עובד בבית החולים עם ילדים חולים וההקשר לא משהו) אמיתי הקטן הגיש ליעלה בשמחה רבה חבילה עטופה ובתוכה בובה. מאותו רגע יעלה והבובה, שזכתה לשם הכה יצירתי "דאדא" הן פשוט בלתי נפרדות. רוב הזמן זה נחמד, בשאר הזמן זה קצת מעיק ("אי אפשר עדיין לצאת מהבית. דאדא עוד לא סיימה לעשות קקי"). דאדא היא ממש האלטר אגו של יעלה, היא עושה כל מה שיעלה רוצה ולא יכולה, היא גם תינוקת וגם מבוגרת, היא גם יונקת וגם שוטפת כלים (אנקדוטה- לא מזמן יעלה קראה לי בלילה בבכי "אמא דאדא נורא רעבה ואני עייפה. תניקי אותה" ברצינות גמורה), היא הולכת לעבודה ונוסעת לבית שלה ויש לה אמא ואבא וסבא אבל גם יעלה היא אמא שלה ולפעמים אני אמא שלה ו…בקיצור, כל מה שצריך- דאדא מתייצבת. יום אחד יעלה ציינה שלדאדא יש יומולדת. איכשהו התלהבתי מהרעיון ומיד הצעתי לה לחגוג לה במסיבה כהלכתה.

התבססנו באופן חופשי למדי על חווית ימי ההולדת בגן שהייתה ליעלה מהשנה שעברה. התחלנו מהכנת כסא יום הולדת. אמיתי בדיוק קיבל במתנה פיל מנגן שהגיע באריזה כזו נחמדה, שמיד נראתה לי כמו כסא. עטפנו אותה יחד בנייר לבן:

 

SAMSUNG

צבענו וקישטנו בטושים, צבעים, טושטושים והמון מדבקות:

SAMSUNG

אחר כך יעלה לחצה שנעבור לשלב העוגה, אז הוצאנו את בצק השוקולד, רידדנו וקרצנו (לפי בחירתה) צורה:

SAMSUNG

המשכנו לשחזר ונזכרנו שחייבים זר.

איך מכינים? מאוד פשוט (יכול לעזור גם בהכנת זרים וכתרים לפורים). ההכנה שלנו הייתה מאוד חפיפניקית, עם טיפטיפה יותר סבלנות אפשר להכין ככה זרים נהדרים. לקחנו חתיכה קטנטנה של בד סטרצ'י, גזרנו אותה לרצועה ארוכה. חיפשנו בסיס שדומה להיקף הראש של דאדא (אפשר גם ישירות על הראש, אבל זה קצת יותר מאתגר)- מצאנו בקבוק פלסטיק גדול, ליפפנו עליו את הרצועה בצורה די הדוקה והדבקנו את הקצה בדבק בד:

SAMSUNG

על הרצועה הדבקנו המון המון פרחי בד ונייר מהאוסף שלי. יעלה בחרה ואני הדבקתי. התוצאה יצאה ממש יפה:

SAMSUNG

אחר כך התחלנו לסדר את החגיגה. דאדא לבשה את שמלתה היפה, ישבה על כסא היומולדת, כשמולה עוגה עם נר מאולתר (מקל סוכריה):

SAMSUNG

מה עוד צריך? בלונים כמובן. לשמחתי יעלה עדיין בשלב בו כששואלים אותה מה היא רוצה במתנה ליום ההולדת שלה היא עונה בלונים. אז ניפחנו בלונים, והזמנו המון המון אורחים. את כ-ל חיות הפלסטיק שלנו. הן וגם יעלה הסתדרו מסביב במעגל:

SAMSUNG

יעלה אירגנה לכולם הפעלה, היא חילקה "תופים" (עיגולי סול שמשמשים אותנו למגוון רעיונות, בין היתר גם כתופים) והשמיעה שירי יומולדת:

SAMSUNG

את הנר המאולתר החלפנו בנר יומולדת אמיתי, כדי לדמות עד הסוף את החגיגה. לכבות נר זו פעילות מאוד חשובה לתפקודי פה! מומלץ בחום (תרתי משמע, במיוחד לקראת חנוכה):

SAMSUNG

הרמנו את ילדת יום ההולדת (תרגול של ספירה):

SAMSUNG

יעלה הכינה לה ברכה (אני רוצה להדביק ציפורים!) והקריאה אותה לכל החבורה:

SAMSUNG

ואז הגיע הזמן לחתוך את העוגה (כלומר לפרוס, אבל פה די חתכנו) ולחלק אותה:

SAMSUNG

ולסיום- הפתעות יומולדת. יעלה הביאה מנקי מקטרות והכינה לדאדא ולחלק מהאורחים תכשיטים מעשה ידה:

SAMSUNG

בתמונה האחרונה אפשר לראות גם את המתנה שהיא הכינה לדאדא- דף צביעה עם טוש.

האירוע הזה היה ללא ספק הפעילות ממנה יעלה הכי הכי נהנתה עד כה בגן הביתי שלנו. היא מבקשת לשחזר את האירוע לפחות פעם בשבוע, ועברו מאז יותר מחודשיים. הרעיון כולו מבוסס על קונספט ה"תרחיש" שמשמש רבות בחדר הטיפולים- בוחרים אירוע מוכר מחיי הילד ומשחזרים אותו בחדר באמצעים העומדים לרשותנו. זה מאפשר:

  • לתרגל את כל המטלות הכרוכות באירוע- מבחינה שפתית (החל מהכרת המילים הקשורות לנושא ועד לכתיבה ממשית של ברכה, דרך שירים בנושא, הבעת משאלה- בהתאם לגיל), מוטורית (הכנת הכסא והעוגה, ניפוח בלון, כיבוי נר, ריקוד, כתיבה…) וקוגנטיבית (למשל יש פה המון חשבון- בחירה סבירה של גיל, חישוב מספר הפעמים שצריך להרים את הבובה, חלוקת העוגה בהתאם למספר האורחים וגם יכולות מורכבות יותר כמו חשיבה מה מישהו אחר רוצה לקבל מתנה או מה נותנים לילד שלא רוצה עוגה).
  • להתמודד איתו רגשית במקום בטוח- מראש או בדיעבד.
  • לשחזר שוב ושוב את החוויה.

הרבה מהרעיונות היו בהובלה שלי, אבל חלקם היו לגמרי יוזמה של יעלה (למשל הפרסים בסוף או ההפעלה עם התופים) ובכולם הבחירות היו שלה (מה להביא במתנה, איזה בלונים/צורת עוגה/פרחים, מי יהיו האורחים) ובעיני זה נפלא, כי זה מאפשר לה מקום גדול לבטא את הרצונות ואת הצרכים שלה, ומאפשר לי לתת לה מה שהיא רוצה (מה שביומולדת אמיתי הרבה פחות מתאפשר, ולו רק כי מדובר בעוד אנשים "אמיתיים" שמעורבים בעסק). אפשר לשחזר ככה כל אירוע משמעותי/בעייתי- חופשה, ביקור במרפאה, טקס לילה, מקלחת, ביקור של/אצל אנשים מסויימים.

וחוץ מכל התיאוריה היפה שמאחורי זה? העברנו ככה בלי לשים לב כמעט 4 (!) שעות, ויעלה הייתה בת 2.7- נדיר מאוד שמשהו מעסיק אותה כל כך הרבה זמן. אז כל מי שמחפש רעיונות לבילוי יום של גשם- עם בנים ובנות, פעוטות וילדים גדולים- ההצלחה מובטחת!

בצק שוקולד

בצק שוקולדנכון, רק הרגע סיפרתי על הבצק הסתווי הנהדר שהכנו, אבל עכשיו, ברשותכן, אני רוצה לחזור קצת אחורה בזמן- אל הבצק הביתי הראשון שניסינו. זה לא היה כל כך מזמן, למען האמת. בימים האחרונים של אוגוסט, כשיעלה באופן רשמי עוד הייתה רק בחופש מהגן, עשינו גרסה משלנו ל"קייטנת אמא" ובין היתר הכנו גם בצק שוקולדי משגע- מריח כמו אוכל, אבל נועד למשחק. באופן כללי רוב בצקי המשחק הביתיים מבוססים על אותו רעיון- מרכיבים אכילים כדי שיהיה בריא ולא רעיל, אבל לא טעימים (לרוב בעיקר הרבה מלח) כדי שלא יהפכו מבצק משחק לחטיף אטרקטיבי.

את המתכון הזה, כמו את הרעיון המדליק לשרפרף מהפוסט הקודם, מצאתי בבלוג Mama.Pappa.Buba, התלהבתי ויישמנו. שוב סידרנו על השיש את המצרכים:

P1030213

אני מדדתי, יעלה שפכה:

P1030214

ועירבבה היטב היטב:

P1030215

והתוצאה יצאה מדליקה! ריח משכר של שוקולד ומרקם נעים של משחק- קצת דביק, מלכלך למדי, אבל יעלה האיסטניסטית (תכונה שממש משתפרת עם הנסיונות שלנו בבצקים השונים) ממש נהנתה לשחק בו.

כשהוא היה מוכן אספנו מרחבי הבית אביזרים מתאימים ליצירת עוגות שוקולד:

P1030218

את הבצק עצמו חילקנו לשתי כוסיות פלסטיק, הוספנו עטרות קאפקייקס מסיליקון, תבניות קאפקייק מעוטרות מקרטון, מקלות ארטיק (ליצירת קייקפופס, זה היה הרעיון שלי, יעלה חשבה שאלו נרות) וסוכריות עדשים אמיתיות, שלא משמשות אותנו לאכילה כי יעלה קטנה מידי ועבדו נהדר פה במשחק. ההתלהבות הייתה מיידית :

P1030221

בתום המשחק ארזנו את הבצק יחד עם האביזרים בשקית ריצ'רצ' רב פעמית, לשימוש חוזר, והיו שימושים חוזרים, ועוד איך:

P1030244

ברשומה הבאה אספר על עוד פרוייקט מדליק במיוחד שהכנו עם הבצק הזה, להשראה.

בנתיים, המתכון:

– 2 כוסות קמח רגיל

– 1/2 כוס מלח

– 1/2 כוס קקאו- אנחנו שמנו את כל הכמות, בעיני זה המון, ורבע כוס בהחלט תספיק ליצירת האפקט.

– כוס וחצי מים רותחים

– 3 כפות שמן

– 1/2 כפית תמצית וניל (לא הכרחי, אבל מוסיף לארומה העוגתית)

פשוט מערבבים את כל המצרכים בקערה עד שנוצר גוש, נותנים לו טיפה להתקרר ומתחילים לשחק. ההנאה לגמרי מובטחת!

תבליני הסתיו

בצק תבלינים

כן, כן, הוא עדיין כאן, הסתיו. נעים ומשוגע ומבלבל ומציע שפע של רעיונות ליצירה. במסגרת נסיונות הבצק שלנו הכנו גם גרסת בצק סתווית. פינטרסט, כרגיל, מציע המון מתכונים לבצק משחק סתווי. סיננו את אלו עם הדלעות (כי זה לא קשור) ואת אלו עם התפוחים (כי כבר עשינו בראש השנה) ומבין האופציות שנותרו בחרנו בבצק תבלינים (קישור לפוסט המקורי ממנו לקחתי את הרעיון, תיכף יהיה פה מתכון). הוא היה פשוט להכנה יחסית והתמונות מעוררות חשק. אין ספק שצורת ההגשה של הרעיונות בפינטרסט קובעת את הסיכוי שלהם להצליח…אז התלהבתי בעיקר מהצבעים היפים, ורתמתי את יעלה להתלהבותי.

אספנו מכל רחבי הבית את המצרכים הדרושים, סידרנו על השיש:

P1050421

וניגשנו למלאכת ההכנה. בקערת פלסטיק די גדולה ערבבנו:

2 כוסות קמח

1 כוס מלח

2 כפות קרם טרטר– *המושג הזה הפחיד אותי, אבל חזר בעוד ועוד מתכוני בצק, אז ביררתי במה מדובר- מדובר באבקה, שקשורה איכשהו בתהליך שלא לגמרי הבנתי ליין, אבל אין בה אלכוהול. קונים אותה בחנויות אפייה (ואם אני מצאתי בקלות בחור הנידח בו אני גרה, כל אחד יכול)- החבילה הקטנה שבתמונה עלתה לי 19 ש"ח. לא יודעת אם זה מחיר טוב או לא, אבל ההיצע פה לא גדול

מערבבים היטב ומחלקים ל-4 קעריות קטנות. לכל אחת מהקערות מוסיפים אחד מהתבלינים. אנחנו כמעט נצמדנו למתכון: קערית עם קינמון קערית עם אגוז מוסקט, קערית עם ציפורן ובקערית הרביעית שינינו- מכיוון שג'ינג'ר לא נכנס אליי הביתה מאז שניסו למכור לי אותו כתרופת סבתא נגד הקאות בהריון של יעלה, החלפנו אותו בכמון, שהוא ללא ספק ה-תבלין החורפי שלנו. תרגישו חופשי לגוון ולהחליף לפי התבלינים שיש בבית..מוסיפים קצת מכל תבלין, עד שהריח מורגש, מריחים, מתארים, חוקרים, מערבבים היטב ואז- מוסיפים לכל קערית 1/2 כף שמן.

בכוסות (עדיף חד"פ, אבל לא חובה) מערבבים צבע עם קצת מים. אנחנו השתמשנו בצבע אקרילי בארבעה גוונים שונים, הוא נותן גוון יחסית בהיר. צבע מאכל ג'ל כנראה ייתן את הגוון הכי יפה אבל- הבצק שנוצר אח"כ ילכלך את הידיים, קחו בחשבון. אני מתכננת לנסות גם עם גואש, כי זה יותר זול ולדעתי ייתן אפקט מאוד דומה. במתכון המקורי היא מדברת על כוס וחצי מים רתוחים לכל הכמות, אנחנו השתמשנו בפחות מכוס מים רותחים מחולקת ל-4 כוסות צבע. ככה זה נראה לפני הוספת הנוזלים:

P1050420

גם בגזרת הצבעים נצמדנו למתכון, אין ספק שזה שילוב צבעים סתווי להפליא. אגב, במתכון היא משתמשת בצבעי טמפרה. שמעתי עליהם, אבל לא יודעת פרטים:

P1050424

כמה זה יפה כשזה מעורבב עם מים בכוסות:

P1050425

את הבצק המוכן שמנו במגש יפה (זוכרות? תצוגה זה בערך 50% מהעבודה…גם כשמציגים את הפעילות לילדים. האמריקאיות קוראות לזה invitation to play, זה לא נראה ככה?). את המגש רכשנו בחנות החד פעמי הקרובה לביתנו. יש לנו המון אוצרות משם. כמובן שאנחנו לא משתמשים בהם רק פעם אחת:

P1050427

בהתלהבות רבה עברנו עם הבצק המוכן לחדר המשחקים והושבנו אותו ליד הקופסה התחושתית הסתווית שלנו:

P1050428

מכאן, כמובן, השמיים הם הגבול. חלק מהרעיונות אני הצעתי ליעלה, חלק היא הציעה לי. למשל שתלנו עץ מענף, עם צמרת מבלוט, הטבענו צורות סול של עלים יבשים:

P1050430

יעלה התלהבה מהצבעים השונים ושילבה בינהם:

P1050442

היא יצרה קערות דקורטיביות נהדרות להגיש עליהן פסטה, לסעודה:

P1050453

יצרנו הדפסים שונים ומשונים- הצהוב (בריח כמון) נוצר מגלגול של אצטרובל, הוורוד (בריח קינמון) נוצר דווקא ממקלות הציפורן, הכתום (בריח ציפורן) נוצר מהפתח של הפסטה ונראה ממש כמו עלים והחום (בריח אגוז מוסקט) נוצר מגלגול של הפסטה לרוחבה:

P1050460

מהשילובים יצרנו עוד עץ:

P1050469

יעלה המשיכה ללוש, לבחוש, להריח ולערבב:

P1050470

אין דבר שהיא אוהבת יותר מלהכין סעודות בכאילו. אני חושבת שמשהו כמו 40% מהזמן שלה עוסק בזה בדרך זו או אחרת:

P1050475

כמובן שהיא לא שוכחת לשתף גם את אמיתי בארוחה, שלא יהיה רעב חלילה:

P1050479

הבצק יוצא ממש נעים, נשמר ממש לא רע בשקית אטומה בטמפרטורת החדר, מאפשר התנסות ממש רב חושית ופשוט הצלחה! הוא ממשיך לככב אצלנו, יחד עם עוד פעילויות סתוויות. בשקט בשקט התחלתי כבר להתכונן לחנוכה ולעוד אירועים מעניינים בסביבתו. מזל שיש ערבי יצירה. השבוע נפגשנו לראשונה במסגרת של "מועדון יוצרות גליל-עמקים" (עוד יסופר בהרחבה) ומחר ניפגש במסגרת "כבר-לא-מועדון-02", עם פליטות המועדון הירושלמי, שלמרות המרחק הגיאוגרפי, עדיין הכי נהנות ליצור יחד. אין "בוסט" טוב למוזה כמו ערב יצירה עם בנות מוכשרות. בגן הביתי שלנו ניצלנו את הימים הנעימים האלו להמון המון בילויים בחוץ. איכשהו יצא לנו שבוע ממש עמוס בטיולים וסיבובים, ממש כיף! זה כמובן לא אומר שאין לנו מה לספר בגזרת הפעילויות היצירתיות..

מנצלת את הפוסט רק כדי להזכיר שנותרו ימים ממש אחרונים להשתתפות באתגר "סימני דרך" החודשי שלי, עם השראה נפלאה. היצירה יכולה להיות מכל תחום שהוא, אפילו הצעה לפעילות חדשה בגן שלנו :)

 

מרגישים את הסתיו

קודם כל אני רוצה להגיד המון תודה לצרויה המוכשרת להפליא שאחראית לעיצוב החדש של הבלוג החדש…מה דעתכן?! בעיני הוא פשוט…בדיוק! תודה רבה יקרה! ועכשיו לענייננו הפעם-

קופסה סנסורית סתווית

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת- אחרי שערכנו היכרות ראשונית עם הסתיו ועם מאפייניו, עברנו להיכרות מעמיקה יותר, היכרות חושית. השתמשנו שוב בטריק המופלא- קופסה סנסורית. נראה לי שזה באמת ממכר, אחרי שמנסים פעם אחת, חייבים לשלב את זה בכל נושא. אני זוכרת שהבטחתי פוסט רקע מעמיק בנושא, אבל בנתיים יש לי כל כך הרבה פוסטים עם פעילויות שאני לא מצליחה להגיע לזה..אבל זה בדרך, מבטיחה.

את ההכנה של קופסת הסתיו שלנו התחלנו דווקא בפירוק הקופסה הקודמת- קופסת ראש השנה. פירוק הקופסה מהווה תירגול מוטורי פשוט נהדר. אחרי שאספנו את כל החפצים הגדולים (ואיפסנו בשקית שאיפסנו בארגז החגים שלנו, עד לשנה הבאה), התחלנו לדוג את דגיגי-המחק הקטנים ששחו בים התירס:

P1050034

את התירס עצמו העברנו גם כן לשקית לשימוש סנסורי חוזר. את ההעברה ביצענו באמצעות כוס מדידה ומשפך. הרבה מהפעילויות שאנחנו עושות יחד מבוססות על גישת מונטסורי (עוד פוסט רקע שעוד יגיע בעתיד :), והעברה דוגמת זו היא אחת המיומנויות הבסיסיות בשיטה. מעבר לתיאוריה, זה פשוט כיף. יעלה מה שנקרא "עפה על זה":

P1050038

עכשיו הייתה לנו קופסה פנויה (קופסה שקופה, עמוקה מספיק בשביל שהאביזרים לא יגלשו בקלות מידי החוצה ורדודה מספיק בשביל שיעלה תוכל בקלות להגיע עד לקרקעית שלה כשהיא יושבת. גדולה, אבל לא מספיק…מתכננת לקנות אחת גדולה יותר בקרוב, למרות שבמושגים של איחסון, היא נפלאה) והתפנינו להכין את המרכיבים. לסתיו הישראלי שלנו יש כמה מאפיינים שקשה מאוד להכניס לקופסה, ולא הצלחתי למצוא דגם מוקטן שלהם- חצב, נחליאלי וחסידות (או באופן כללי נדידת ציפורים, אבל זה מופשט מידי, ובאזורנו יש המון חסידות). יכולנו לקנות דגמי קרטון בחנות הציוד לגני ילדים הקרובה לביתנו (והנפלאה!), אבל במקום זה נעזרנו במדפסת האיכותית של סבא ויצרנו כרטיסיות משלנו. בחרנו בריסטולים בצבעי הסתיו (נעזרנו במדבקות הסול מהפוסט הקודם ויעלה חיפשה בריסטולים בגוונים תואמים). יעלה גזרה קצת (ממש בתחילת תרגולי הגזירה שלה) ואני את כל היתר. את הדבק היא מרחה לגמרי בעצמה:

P1050121

והיו לנו שלוש כרטיסיות לתפארת. הנחנו אותן על המצע שבחרנו לקופסה הפעם- פסטה מקמח מלא (בחרתי דווקא בזו פשוט כי הייתה במבצע וממש ממש זולה, אבל זה יצא טוב כי ש לה גוון כהה יותר מפסטה רגילה, ממש סתווי). ההשראה לשימוש דווקא בפסטה הגיעה מכאן, מאוד אהבתי את האפקט שזה נתן:

P1050128

לאט לאט התחלנו למלא את הקופסה באוצרות מהמגש שלנו ובמדבקות סול נבחרות (קשה לצלם בסתיו, קשה…):

P1050142

חבילה אחת של פסטה הספיקה ליצור עומק יפה ואווירה סתווית:

P1050149

כתבתי בפוסט הקודם שעסק בקופסאות סנסוריות שאני אוהבת לשלב חומרים שמאפשרים כיוונים שונים למשחק, כאלו שאני חושבת עליהם מראש. יעלה תמיד מוסיפה עוד. הפעם המצע, הפסטה, מאפשר מיליון משחקים, למשל השחלה:

P1050154

עם הזמן נוספו עוד דברים לקופסה-מנקי מקטרות בצבעים תואמים להשחלה, עננים מלבד שכרמל הנפלאה הכינה לי פעם במתנה, אטבים קטנים בצבעים מתאימים לכרטיסים ועוד:

P1050161

בנתיים הקופסה (כמו קודמותיה) זוכה אצלנו להצלחה כבירה ומשתלבת כמעט בכל משחק- בכלי תחבורה (כיכבו אצלנו לאחרונה לרגל שיפוץ החנייה שליד הבית שלנו- עקבנו אחרי כל השלבים במציאות ואז יעלה ביצעה את אותם שלבים בבית), בבצק, בקופסת האוכל וגם סתם לבד.

כמובן שזה לא סוף הפעילויות הסתוויות שלנו, המשך עוד יבוא…

עד אז אני מאחלת לכולנו סופשבוע סתווי, קריר, מהנה ויצירתי!

סתיו ישראלי

מכירים את הסתיו

אחרי שאת הפעילויות של ראש השנה העליתי לבלוג באיחור לא אופנתי בעליל שהבטיח את חוסר היכולת ליישם אותן השנה יחד עם הסיכוי הסביר שישכחו עד השנה הבאה, החלטתי שעם פעילויות הסתיו אני לא מחכה, ומכה בברזל בעודו, ובכן…קריר. למרות שהתחלנו לגעת בנושא הסתיו עוד לפני ראש השנה, עיקר העיסוק נעשה בימים אלה, שמזג האוויר באמת משתגע וזה הזמן להתחיל להסביר לילדים מה בדיוק הולך כאן בחוץ.

מכיוון שהרבה מאוד מהרעיונות שלי לפעיליות נשאבים מהפינטרסט אהובי, התמודדתי עם דילמה הרת גורל- מה זה בעצם סתיו ישראלי? השלכת שלנו הרבה פחות צבעונית מזו של פינטרסט, דלעות כמעט לא מופיעות פה על המדפים, תפוחים יש כל השנה וקינמון…האמת שלא ברור לי איך הוא קשור לסתיו גם שם, בנכר.

כדי לפתור את הדילמה הרת הגורל, פשוט יצאנו החוצה, והתחלנו לאסוף דברים שונים, מעניינים, סתוויים. יצרנו לנו מגש סתיו:

P1050130

מצאנו אצטרובל גדול ואיצטרובל תינוק, מצאנו עלים יבשים בשלל צורות וגוונים, מצאנו שלל אגוזים, מצאנו המון המון סוגי בלוטים:

P1050135

הוספנו גם שבלול וסנאי מעץ, למרות שהסנאי לא לגמרי קשור ובטח לא ישראלי, יעלה התעקשה עליו. המגש שלנו היה דרך נהדרת להכרות עם הנושא, המאפיינים, המושגים הבלתי מוכרים האלו של סתיו. תוך כדי ההכנה של המגש התחלנו להחליף את הדיסק הקבוע שלנו "100 שירים ראשונים" בדיסק נהדר של שירי סתיו שקנינו (בעצם ארבעה דיסקים שונים של שירי עונות, לא שירי ילדים, אלא פשוט שירים, נהדרים וכיפיים).

עכשיו כבר היינו מוכנות לפעילות סתוית של ממש. פתחנו חבילת מדבקות סול שקנינו במיוחד לרגל הסתיו בחנות היצירה הקרובה לביתנו:

P1050052

מגוון של עלי שלכת בגוונים שונים, בצורות שונות ובמגוונים שונים, וגם בלוטים, והלהיט המרכזי- מטאטאים. יעלה מיד התחילה לטאטא את הבית, נשבעת! לאט אלט התחלנו למיין את הצורות- קודם כל רק לפי הצורה. את המטאטאים היא סידרה בצורת שמש, בהשראת הספר "ברלה, ברלה, איזה בלגן", שכיכב אצלנו בבית כחלק מההכנה לקראת הסתיו:

P1050059

המשכנו למיין את הצורות לפי קריטריונים שונים- כל אחת בחרה צבע ואספה את כל החלקים המתאימים, אחר כך חילקנו- לבובה קטנה נתנו לאכול בלוטים קטנים ולבובה גדולה בלוטים גדולים ועוד כלמיני פעילויות מיון שכאלו. כמובן שלא הכל בבת אחת, לא הכל באותו יום, כל פעם קצת. את הצורות הממוינות איחסנו על המדף שלנו בתבנית קאפקייק ממתכת- כלי שימושי להפליא לכל פעולות המיון באשר הן:

P1050061

כשהנחנו את שני המגשים אחד ליד השני שמנו לב שיש לנו עלים ממש ממש דומים:

P1050136

אחרי כל פעולות ההכנה האלו היינו מוכנות לגולת הכותרת של ההכנות- הקופסה הסנסורית הסתווית שלנו. אבל זה כבר יהיה בפוסט הבא, כי אמרנו פוסטים קצרים, לא?