כאילו יצא ממצרים

אחרי הקניידלך, אין ספק שהכוכבת של פסח היא ההגדה. ובעוד בקניידלך קל להתאהב, ההגדה היא קצת יותר מאתגרת, במיוחד שאתה ילד. נכון, היא בנויה בצורה לגמרי ידידותית ומזמינה, אבל הסיפור הוא…ובכן…לא קל. אז כמו בשנים הקודמות, גם השנה עשינו כמה פעילויות ממש ממש נחמדות, שיעזרו לכולנו להגיע קצת יותר מוכנים לאירוע הזה, ולסיפור.

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת, בזמן הבילוי הזוגי של אמיתי ושלי, הכנו כמה קופסאות תחושתיות. סיפרתי על שתיים מהן, שלא היו ממש קשורות לפסח. אבל השלישית…השלישית הייתה לגמרי פסחית:

ונהדרת. ממש ממש. בתוך הקופסה התחושתית שלנו, הייתה שקית שלמה של קיץ, כזו ששמרנו כמו שהיא, אחרי ששימשה בכמה וכמה קופסאות ים/אוקיינוס/קיץ. אמיתי מאוד אוהב את השקית הזו, בזכות אבני הזכוכית החלקלקות שלגמרי נותנות הרגשה של מים. אז כשהוא הוציא את השקית הזו בהתלהבות, לקחת לי כמה שניות להבין איך כל הקיץ הזה מתחבר לחג האביב. שידכנו לו קופסה קטנה של חול קינטי שתמיד זמינה לאמיתי, וקיבלנו את חציית ים סוף בקופסה תחושתית. מבחינה תחושתית הקופסה הזו לא קלאסית. היא מכילה הרבה יותר מידי מרקמים, אבל מצד שני, מזמינה המון אפשרויות למשחק תחושתי. ביום שאחרי, הצגנו את הקופסה בפני יעלה, והיא מיד לקחה אותה למקום שלה:

טוב, קודם כל היא בחנה את התחושה. המשחק בקופסה תחושתית בגיל 5 שונה מהמשחק בגיל 3, אבל הכיף והעניין של התחושה…לזה אין גיל. אחרי שהיא סיימה לבחון, היא התחילה לארגן את הסט:

כי בגיל 5, כל קופסה תחושתית היא "עולם קטן" בפוטנציה. הזמנה למשחק דמיוני, לעולמות שלמים שנבנים עם מעט חומרים והרבה דימיון. היא התחיל להתארגן לקראת הוצאת בני ישראל ממצרים, אבל פתאום היא שאלה: "10 המכות היו בים?". הבנתי שיש לנו פה פער ניכר ברצף האירועים, אז הסברתי ש-10 המכות התחילו בארמון של פרעה. היא לא היססה לרגע:

הארמון של פרעה הוצב, כסא המלך מוקם, פרעה התיישב, ומשה הגיע ודרש "שלח את עמי". מהר מאוד יעלה הכתה אותו בדם, בצפרדע, בכינים ב…כל מכה קיבלה ייצוג משלה. הרגעים האלו, שישבתי והסתכלתי עליה מתכננת את המכות שיככבו בהצגה, היו מרגעי הגאווה ההורית הגדולים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נחת. כל כך נחת שהייתי חייבת להוסיף את הפסקול הנהדר של השיר "let my people go" ברקע של ההצגה :)

אחרי 7 מכות היא התעייפה, והחליטה שבני ישראל כבר ממש מוכנים ליציאת מצרים:

שביל קופסאות הדומינו, גם הוא תוספת מקורית שלה. ההצגה הזו עברה כמה וכמה גלגולים לאורך כמה ימים. נוספו לה רמקול מדונה, קריינות ועוד תוספות מרהיבות :) אין ספק שאת החלק הזה של ההגדה יעלה, ובזכותה גם אמיתי, כבר ממש ממש מכירה.

בהמשך ישיר להצגה, אספנו את המכות שיעלה תכננה. שכפלנו אותן, הוספנו את המכות החסרות, והכנו לנו שתי ערכות של "שקיות מכות":

ביום שאחרי, הוספתי לכל ערכה כרטיסיות מודפסות של המכות, שמצאתי בחיפוש אקראי בגוגול. אין לי קרדיט, אבל תראו כמה הן יפות:

נוצרו לנו ערכות המחשה שהן גם יופי של פעילות התאמה קלילה:

לצערי לא צילמתי מקרוב כל מכה ומכה…בקיצור- כל המכות שקשורות לבע"ח מדוגמות ע"י יצורים מהאוסף שלנו- צפרדע, ערוב, דבר, ארבה. את מכת דם עשינו מקצת בצק משחק (כשל"פ, את המתכון אפשר למצוא בלשונית "פסח" בתפריט החגים שבראש הבלוג) וצבע מאכל אדום. כינים- מצנצנת קטנה מלאה בעדשים שחורות קטנטנות. שחין- מדבקות עגולות, קטנות ואדומות. ברד- אבנים קטנטנות ולבנות מקופסת האבנים שסיפרתי עליה ברשומה הקודמת, חושך- הסתפקנו במדבקות שחורות, כי גילינו שיש לנו רק כיסוי עיניים אחד (זה היה הרעיון המקורי שלי) ולמכת בכורות- ילד מאנשי הפליימוביל שלנו.

נכון, יש עוד לא מעט חלקים בהגדה, אבל לפחות לגבי החלקים של יצירת מצרים, עשר המכות וגם ארבע הכוסות…אנחנו כבר מוכנים. ולמה כל כך חשוב לי שהילדים יכירו את סיפור ההגדה? האמת היא שהתשובה לזה לא הייתה לי כל כך פשוטה. וכתוצאה מכך שהקדשתי לזה (שוב) הרבה מחשבה, התשובה קצת ארוכה. אם זה מעניין, כתבו לי בתגובות, ואשמח לפרט על זה ברשומה הבאה.

כמובן שבזה לא הסתיימו ההכנות שלנו לחג…אתמול השתתפנו במכירת חצר קיבוצית נחמדה, וביערנו קצת חפצים מיותרים מחיינו. זה כמובן לא אומר שעכשיו הבית שלנו נקי, או מוכן לפסח, אבל אנחנו בסדר גם עם בערך :)

אני בספק אם אספיק לכתוב עוד רשומה על המשך פעילויות החג שלנו לפני החג, אז אני אנצל את ההזדמנות לאחל לכולנו חג פסח שמח, אביבי, משפחתי בדיוק במידה הנכונה, מלא חירות!

שבוע הספר

ספר על מגש- המחשות לספרי ילדים

אמנם שבועות הוא החג הרשמי האחרון בלוח השנה, אבל קצת אחריו מסתתר עוד חג, בעל מסורת קצת פחות ארוכת שנים, אבל לא פחות חזקה מהמסורת של שאר החגים, הלא הוא "חג הספר העברי", או בשמו העוד יותר מסורתי- שבוע הספר. בשנה שעברה סיפרתי על אהבתי הרבה אל החג הזה, ועל החגיגות בביתנו בהשראת ספרים אהובים (תיכף מצרפת עמוד חדש לתפריט החגים של הבלוג), וגם השנה הקפדנו לציין אותו כמו שצריך. כבר לפני כמה שבועות החלטתי לשדרג לאמיתי את חווית קריאת הסיפורים. הטריגר היה העובדה שהוא התקבע על זה שסיפור קוראים רק בשירותים, ולא הצלחתי לשכנע אותו אחרת. חשבתי שחווית קריאה קצת אחרת אולי תשנה את זה. אני לא יכולה להגיד שזה ממש עבד, אבל רעיון "מגשי הספר" דווקא מאוד מצא חן בעיני…

אז הכנתי מגש עם אביזרי המחשה מתאימים ללהיט התורן אצל אמיתי. התחלנו מ"הצב של אורן", שזכה בפיו לכינוי "צב-וׂרי" וזכה למשהו כמו 18 הקראות ביום. לצערי לא צילמתי את המגש הזה בשלמותו. השאלנו במיוחד בשבילו בובת צב גדולה ומדליקה משכנים. בנוסף לבובה היו שם מקלות, אבנים ואצטרובלים:

IMG_20160523_071616

וסלט ירקות בד שהכיל בדיוק את המרכיבים שבספר.

המגש השני כבר זכה ליותר תמונות, בהשראת "סיר הסירים" האלמותי, שמשום מה זכה אצל אמיתי לעדנה כשהוא כבר די סיים את תהליך הגמילה שלו, שבקושי כלל שימוש בסיר…בכל מקרה, זו הגרסה הראשונית של המגש. אח"כ הוא השתדרג, אבל לא צולם שוב:

הבIMG_20160602_220745

הבובה גילי קיבלה את תפקיד ה-נפתלי. המגש התמקד בדף המתאר את תפקיד איברי הגוף "היפים והשימושיים" של נפתלי, שחביב במיוחד על אמיתי. בהמשך נוספו למגש גם סיר לבובה וחיתול תואם, שזכו לשימוש רב. בקערת העץ שכבו להם איברי גוף מתאימים לרשימה שבספר:

IMG_20160602_220756

ואלו האיברים:

IMG_20160602_220750

את האיברים האלו קניתי פעם ממקסטוק, באווירת האלווין קצת קריפית (טוב, הרבה קריפית), אבל אני חייבת להודות שאני מאוד אוהבת אותם ומשתמשת בהם לא מעט בפעילויות על גוף האדם. אז יש פה עין, אוזן, פה, אף, רגל ושתי אצבעות לסמן יד. אמיתי דווקא מצא את זה משעשע וניסה להרכיב לעצמו את כל האיברים, ובהחלט הצליח להתאים אותם לסיפור ולפעלים הנכונים.

ספר אחרון שזכה בינתיים למגש/פעילות תואמת הוא הספר "העכביש העסוק" של אריק קרל (המחבר של "הזחל הרעב"). ספר שמככב די הרבה בבלוגי הורות חו"ליים, ולכן נלקח מיד כשתקלתי בתרגום שלו בספריה. אמיתי מאוד מאוד התלהב מהספר, באופן די צפוי. בהשראת אותם בלוגים, הכנתי פעילות משותפת לאמיתי וליעלה:

IMG_20160620_174000

בשלב הראשון פיניתי את סלסלת הפלסטיק הזו, שהיוותה "מחסן סלון" עבורנו במשך תקופה די ארוכה ואיגדה את מיטב הג'אנק הביתי שלנו. זה לקח כמה ימים טובים. כשסיימתי את הפרוייקט הזה היה לי שולחן סלון מדוגם ובעיקר- סלסלה לפעילות! בשלב השני אמיתי ואני שלפנו מסלסלת החיות שלנו את כל בעלי החיים המופיעים בסיפור. שוב גילינו חוסרים- חזיר וינשוף נוספו לרשימת הקניות. שאר החיות אותרו די בקלות והונחו בסלסלה. אז יעלה הזומנה לעבודה- טווית רשת הקורים של העכביש, מחוט צמר שהיא בחרה:

IMG_20160620_174142

הפעילות הזאת ממש ממש הלהיבה אותה והעסיקה אותה שעה ארוכה. היא מאוד בעניין של תפירה, חוטים ובדים עכשיו, אז אני חייבת להודות שזו הייתה הצלחה די בטוחה. כשהרשת הייתה מוכנה אמיתי התחיל לשלוף את החיות ולצטט את השורות שלהן בספר. אין ספק שיש לו את יכולת הציטוט המרשימה של סבתא מרים שלו:

IMG_20160620_175553

איזה כיף של פעילויות. רשימת הספרים שאני מתכננת למגשים הבאים ארוכה, ורק מתארכת כל דקה…היום ביקרנו ב"דוכני" שבוע הספר (גרסת עפולה המעט…עלובה), ובאופן די צפוי יצאנו עם שלל גדול שיספק לנו כר נרחב לפעילויות הבאות…בינתיים אני מקווה להקדיש את הרשומה הבאה דווקא לרשימת הקריאה שלי..מה אתם קניתם בשבוע הספר!? המלצות שוות לספרים שעושים חשק למגשים?!

מהים למדבר

ממצרים לישראל- מסע תחושתי ויצירתי

נכון, הבטחתי סיור ווירטואלי בחצר הגורטאות המוכנה לקיץ שלנו, אבל יעלה סידרה לנו פעילות כזו כיפית, שחשבתי שיכולה לתת עוד כמה דקות נהדרות של הנאה יצירתית לימים האחרונים של החופש… בשני אחה"צ, אחרי חמישה ימים עמוסים במשפחה, בילויים, בני דודים, סבים וחוויות, ליעלה הייתה בקשה: "מחר אני רוצה להישאר כ-ל היום בבית ולעשות ים סוף". ביקשה? קיבלה. ואיך את רוצה לעשות ים סוף? "עם הרבה הרבה סוגים של כחול והרבה גואש". ללא ספק, יודעת מה היא רוצה, הילדה. אז הרבה כחול, הרבה גואש וים סוף:

IMG_20160426_102109

התלבטנו הרבה מה הבסיס המתאים לתוכנית של יעלה. בריסטול נשמע דק מידי לערימות הגואש שיעלה תכננה, קרטון ביצוע היה לי רק בגיליונות קטנים, וככה עוד ועוד רעיונות נפסלו על הסף. מכירים את המשפט "הכל יש, רק לבקש"?! אז בדיוק כזה היה לנו. בטיול הבוקר שלנו גילינו שאחד השכנים בדיוק רכש מכונת כביסה/כלים/מייבש חדש, ואנחנו זכינו בים סוף ממוסגר ומושלם. יעלה ארגנה את כל השאר לגמרי בעצמה. נשבעת, אני שתיתי קפה, והיא עבדה.

IMG_20160426_102208

מידי פעם היא נתנה לאמיתי לעזור לה:

IMG_20160426_102137

ובין לבין היא התרכזה בעבודה. ממש נכנסה לזה:

IMG_20160426_102308

היא מזמן זנחה את המכחול והתמרחה בצבע להנאתה הרבה, ובינתיים אמיתי תרגל את השימוש בו:

IMG_20160426_102413

עד שהיא גירשה אותו למשטח אחר:

IMG_20160426_102435

והמשיכה ליצור במרץ:

IMG_20160426_102537

עוד ועוד גוונים של כחול, עוד סוגים של צבעים- גואש, צבעי ידיים, טושטושים, צבעי ספריי ועוד .כחול כחול:

IMG_20160426_104127

לאור מזג האוויר, החם, מאוד מאוד חם, ולאור הלכלוך הרב, ליד ים סוף המתהווה שלנו, הצבנו לנו עוד ים סוף, קטן, שהעסיק יפה יפה את אמיתי:

IMG_20160426_104114

בין שטיפת ידיים לשטיפת הגוף, הוספנו את המעבר באמצע הים (רצועות נייר קרפ בצבע חול שהילדים נהנו מאוד לקרוע ולהדביק באקראיות, בעוד אני מנסה לשכנע אותם שעדיף לחצות בקו ישר (שיעור חשוב לחיים, לא?!). כשהמעבר היה מוכן, יעלה החליטה שצריך להוסיף עוד קצת אווירה של ים, והביאה את כל אביזרי הים ששלפה מהארון יום קודם לכן:

IMG_20160426_105723

איזה אתגר! לשפוך כמויות מדוייקות של דבק, למקם את האלמנטים הכבדים, להחזיק אותם במקום בלי שיזוזו…אמיתי הצטרף בהתלהבות רבה לאתגר:

IMG_20160426_110547

עד שהם היו מרוצים (או עד שלי נמאס…נראה לי שהם יכלו להמשיך להדביק לנצח, או לפחות עד שהערימה הייתה נגמרת):

IMG_20160426_110541

לצערי התמונה היחידה של הים המושלם שלנו, רגע לפני הייבוש, יצאה מטושטשת, אבל מקרוב אפשר לקרות כמה זה יפה (נו, טוב, בערך):

IMG_20160426_110551

כבר היינו בשוונג, אז החלטנו להמשיך במסע. כבר בנינו את הפירמידות של מצרים, חצינו את ים סוף, הגיע הזמן לצאת למסע של 40 שנה…במדבר:

IMG_20160426_111432

ללא ספק התמונה האהובה עליי מסשן ההיצירה הזה…הפעם הסתפקנו בחתיכת מאריזת קרטון. שלפנו את קופסת "חול הפסח" שלנו (קמח מצה מעורב בשמן, שיוצר בצק עננים נעים ומשגע), הדבק כבר היה בחוץ, ולנו רק נשאר ללחוץ, למרוח את הדבק ולפזר את החול. כמה כיף:

IMG_20160426_112618

מסתבר שכשמערבבים את חול העננים שלנו עם דבק נוצר מרקם חדש ומעניין להפליא! למרות שאין ספק שהחול היה מספיק מעניין גם בפני עצמו:

IMG_20160426_111619

בסופו של דבר, למרות המכשולים בדרך, יצא לנו גם מדבר נהדר לתפארת:

IMG_20160426_112637

הייתה לנו תוכנית יפה, להוציא את כל אנשי הפליימוביל של יעלה מהפירמידות של מצרים, דרך ים סוף, סיבוב קצר של 40 שנה במדבר ועד למפת א"י הגדולה שלנו, אבל החיים העמוסים של חול המועד השאירו את התוכנית הזאת במגירה בינתיים. זה לא משנה, אין לי ספק שמבחינת יעלה העיקר היה היצירה, והו, כמה שהיא נהנתה להגשים את בקשתה!

הכי הכי כיף לעקוב אחרי הרעיונות של יעלה, הם תמיד לוקחים אותנו רחוק, אפילו עד ים סוף!

מוריד הגשם

מוריד הגשם-ניסוי תחושתי לחורף

סופסוף, יש קצת (לפחות אצלנו זה קצת…) גשם, ובחוץ נשמעים רעמים, אפשר להתחיל לדבר על החורף. כהרגלנו, התחלנו את הדיבורים על העונה הכי שמחה בשנה עם קופסה תחושתית. תכננתי לנו קופסה עננים נעימה מכדורי צמר גפן שקנינו למטרה אחרת ונשארנו עם שלל. בשלב הראשון שפכנו את כל השקית לקופסה:

IMG_20151215_091818

הוספנו כמה כלים:

IMG_20151215_092417

ויעלה הוסיפה גם דמויות:

IMG_20151215_092117

כי מה זה שווה גשם אם הוא לא מרטיב אף אחד?! בשלב זה יעלה החליטה שכדורי צמר גפן זה נעים, אבל לא מספיק. מכיוון שבחוץ היה יום שמשי למדי, היא החליטה שהיא רוצה גשם, ועכשיו. אחרי קצת התלבטות ואפילו קצה של סירוב (יש לי רשומה בנושא שאני מתלבטת עליה כבר כמה ימים…בנתיים היא "למגירה"), החלטתי שבעצם אין לי שום סיבה לסרב. מיינו את הכדורים- לבנים ותכולים נשארים עננים יבשים, וכל השאר (כתומים, וורודים וצהובים) הולכים להיות שפני ניסיון בניסוי הגדול שלנו- איך עננים מורידים גשם. בשנה שעברה עשינו ניסוי גשם תחושתי מוצלח להפליא, השנה, בזכות יעלה, זכינו לגרסה אחרת. יצאנו החוצה עם הכדורים הצבעוניים ומסננת:

IMG_20151215_094828

וחיברנו ביניהם:

IMG_20151215_094008

האנשים שלנו חיכינו למטה בקופסה, יבשים ולא מוכנים לגשם הכבד שעומד ליפול…אז הגיעו המים, ולאט לאט מילאו את העננים:

IMG_20151215_094037

ומילאו ומילאו:

IMG_20151215_094103כשהעננים מתמלאים, הגשם מתחיל לרדת:

IMG_20151215_094445

וכמה כיף זה גשם, אפילו אם הוא מלאכותי:

IMG_20151215_094754

שני הילדים נהננו מהגשם ומהאפקט של צמר הגפן הרטוב:

IMG_20151215_094705

הרטבנו וסחטנו:

IMG_20151215_094329

יצרנו ציורים וכולנו היינו "בעננים":

IMG_20151215_094605

את הקופסה התחושתית המתוכננת שמרנו ליום אחר. המשכנו להנות מהכדורים הרטובים עוד יום, ואז ייבשנו אותם וזרקנו. אל תנסו לשמור דברים רטובים בקופסה סגורה, מנסיוננו הרב, זה לא נגמר טוב…

אז איך אתם מתכוננים לחורף? איך אתם ממחישים לילדים גשם? נשמח עוד רעיונות רטובים אך חמימים יתקבלו בברכה…

שעת סיפור

קופסת סיפור לשעת סיפור ביתית

שעות סיפור זה כיף. כיף גדול ואהוב עלינו מאוד. בקרוב אמליץ פה על כמה "שעות סיפור" מומלצות בהן ביקרנו לאחרונה (אנחנו משתדלות להגיע לכל שעת סיפור שמתרחשת באיזורנו), אבל הפעם אנחנו פה כדי לספר על שעת סיפור קצת אחרת, שעת סיפור home made. במסגרת חגיגות שבוע הספר שלנו נתתי ליעלה משימה- לבחור שני ספרים בהם נתעסק- אחד בשבילה ואחד בשביל תוש. הבחירה שהיא עשתה עבור אחיה לא הייתה מפתיעה כלל- "מעשה בחמישה בלונים", כמובן. אז התחלנו עם זה.

בבוקר חיכתה ליעלה הפתעה- מגש עם הזמנה להכנה:

IMG_20150603_090651

קערה עם בלונים (עבים ואיכותיים! לרוב אני מתקמצנת וקונה את הבלונים הכי זולים, זה מספיק בשביל רוב הפעילויות שלנו, אבל פה צריך להשקיע) בחמישה צבעים, משפך פלסטיק, כפות עמוקות בכמה גדלים והכי חשוב- קערה גדולה מלאה בקמח. כמה שיעלה אוהבת קמח. הסיבה המרכזית לזה שאנחנו כמעט לא עושות פעילויות מבוססות קמח (מלבד אפייה), למרות שהוא הכי זול, זמין ונעים, היא האהבה הגדולה של יעלה לקמח. כלומר לאכול אותו. ככה. ולהתפלש בו, גם, אבל עם זה אני זורמת. אז היא אכלה, די הרבה, אבל גם מילאה, בזהירות ובקפדנות רבה, חמישה בלונים:

IMG_20150603_090753

כעבור לא הרבה זמן היו לנו חמישה בלונים צבעוניים, נעימים ושמנמנים:

IMG_20150603_093445

כשאמיתי התעורר, הוא בחן את המשחק החדש בסקרנות רבה (דיווחיו: נעים ללעיסה ולא נמרח על השיער…מנהג חדש ומשונה):

IMG_20150603_095401

יעלה הגנה על הבלונים בעוצמה רבה…אבל מכוונה טובה (בניגוד לבדרך כלל, אז היא סתם מגנה על כל חפץ אקראי מפניו, בלי שום כוונה טובה מאחורי זה). הכל כדי לארגן לתוש שעת סיפור כהלכתה. אספנו את הדמויות והאביזרים ופצחנו בהצגה. אני מקריאה ויעלה מציגה:

IMG_20150603_100054

לאורי בלון ירוק:

IMG_20150603_100215

מתה על התמונה הזו, של רותי מחבקת את הבלון כמו שמחבקים את אמא:

IMG_20150603_101032

ככה נראה המגש המוכן להצגת הסיפור בכל עת:

IMG_20150603_101655

אפשר לראות את הבלונים המהוללים, את כל הדמויות בסיפור (חמישה ילדים ושני הורים)- עשויות מבובות האצבע הנפלאות "בובטרון" שניתנות לשינוי ולעיצוב כאוות נפשך ומיוצרות במפעל "דורלי" שבקיבוצנו (אני מתכננת פוסט על המפעל המקסים הזה, מקווה שזה יקרה בקרוב). יש גם שיח לדקירת הבלון וחתולה לשריטה (את החתול הכנו פעם מזמן מזמן מכפפת מטבח ישנה, יחד עם סדרה שלמה…כנראה שגם על זה צריך פוסט פעם, לא?!):

IMG_20150603_101651

הסיפור שיעלה בחרה לתוש, כאמור, היה צפוי. הסיפור שהיא בחרה עבור עצמה היה מפתיע בהחלט. סיפור שלא קראנו כבר תקופה ארוכה, ולמען האמת מעולם לא היה אחד המועדפים עליה. אבל היא בחרה ודבקה בבחירתה. למען האמת לי זה היה קל, כי הבחירה שלה מזמינה המוני פעילויות. "אליעזר והגזר", ללוין קיפניס. קלאסי, ומפתיע. ניגשנו למלאכה. הסברתי ליעלה קצת על תפקיד התפאורה. הסתכלנו על התמונות בספר וחשבנו איך ליצור ערוגה משלנו. ליעלה הייתה הברקה נהדרת- להשתמש בעציץ קלקר שהכיל פעם פרחים מלאכותיים ומשמש אותנו בהרבה משחקים. שתלנו בו גזר:

IMG_20150603_102141

and let the show begin:

IMG_20150603_103007

אני כל כך אוהבת את בובות הסבאסבתא האלו, ששאלנו מבית הבובות שלנו. מושלמות לסיפור:

IMG_20150603_103148

לאט לאט הצטרפה כל החבורה , שאספנו בעמל רב ממקומות שונים בחדר המשחקים:

IMG_20150603_103427

הגזר יצא, הסעודה הוכנה (לא וויתרנו על המגררת, הסוכר, הלימון והתרווד, כמובן) וכולם התיישבו סביב השולחן:

IMG_20150603_103732

שעות הסיפור הביתיות שלנו היו הצלחה גדולה, לפחות מבחינת יעלה. אחרי האימון הראשוני, שנעשה עם הרבה עזרה, יעלה הציגה את שני הסיפורים לאבא שחזר מהעבודה ואחר כך לסבתא שהיא הזמינה במיוחד להצגה:

IMG_20150603_183436

שני הסיפורים המאובזרים אוחסנו בסלסלות מזמינות, לשימוש בכל עת שנחפוץ. יש לי תחושה שהדרך החדשה הזו לספר סיפור, באמצעות "קופסת סיפור" הולכת לתפוס כאן תאוצה…

ומה אתכם? איך חגגתם את שבוע הספר היום?

ענן קטן, ענן לבן

למה יורד גשםידידה הטוב ביותר של האמא/מורה/גננת/מטפלת היצירתית (גם בזכר וגו') הוא הפינטרסט. לפעמים אני תוהה איך אנשים עשו פעילויות מגניבות לפני שהומצא האינטרנט. נשמע לי ממש בלתי אפשרי (למרות שבמעומעם, איפשהו בנבכי הזיכרון, זכורים לי לא מעט אחר צהריימים יצירתיים כילדה, בטרם היות האינטרנט). כמעט כל הפעילויות שהעלתי עד כה בבלוג הועתקו מהפינטרסט לחלוטין או לפחות היו מבוססות על רעיונות שמצאתי שם. אבל לפעמים המציאות דורשת ממני יכולת אילתור, והאמת?! אני ממש מרוצה מהתוצאה. למרות שיש לי לפחות עוד שתי רשומות על חנוכה, החלטתי להגניב הנה את הרשומה הזו, כי גם היא רלוונטית מאוד לעונה ותיכף כבר לא…

כבר סיפרתי שיעלה (בניגוד גמור לאמא שלה) לא קיבלה כל כך באהבה את החורף שהתקרב לאזורנו. בנושא הרעמים והברקים טיפלנו, אבל השאלות על הגשם לא הפסיקו- מתי יירד גשם? למה עכשיו יורד גשם? למה עכשיו אין גשם? למה עכשיו השמיים כחולים? למה הפסיק הגשם? ועוד ועוד שאלות. קראנו את הספר המקסים "מעשה בענן שלא רצה להיות קטן" ובהשראתו הכנתי ליעלה המחשה זריזה בתקווה שתעזור לה להבין קצת יותר איך פועל העסק. זה לא ממש מדעי, אבל בהחלט מעביר את הרעיון. הכנתי את האביזרים תוך כמה דקות והצגתי אותם בחדר המשחקים שלנו. לקח כמעט חודש (!!) עד שיעלה הייתה מוכנה להתמודד עם הנושא וביקשה לשחק. נתתי לה את הזמן שלה, מידי פעם הצעתי שוב, וכשהיא ביקשה- מיד ניגשנו למלאכה.

האביזרים הדרושים:

4 דפי A4 לבנים (עדיף בריסטולים, אבל גם דפי מדפסת פשוטים יעשו את העבודה)

מהדק

2 שקיות סנדוויצ'ים קטנות, עדיף כאלו עם סוגר ריצ'רץ'/זיפ לוק

חבילת אורז (הסוג הכי זול שתמצאו)

מגש גדול (כדי שלא נצטרך לאסוף אורז כל החודש) וכלי מזיגה שונים (כפות, קעריות קטנות, כוסות מדידה)

צבעים אפורים מסוגים שונים (טושים, פנדה, מים), מדבקות בנושא חורף וקישוטים שונים

מה עושים?

גוזרים 4 עננים מהדפים הלבנים שלנו- כל 2 עננים צריכים להיות זהים. מהדקים כל זוג עננים זה לזה ומשאירים פתח:

P1060219

מקשטים את העננים לפי החשק. יעלה בחרה לקשט צד אחד בחבילה שלמה של מדבקות בנושא חורף:

P1060254

צד אחר צבענו בכמה סוגים של אפור (עיפרון רגיל, צבע פשוט, פנדה) והוספנו מדבקות כחולות של "טיפות" (במקור מדבקות שנקנו לרגל יום העצמאות):

P1060257

השתמשנו גם בצבע המטאלי המגניב לחלוטין של איקאה- חבילת צבעים בבקבוקים לחיצים עם אפקט יפיפה לחלוטין (כן, זו המלצה חמה):

P1060268

יעלה בחרה למרוח את הצבע כרקע, אני עשיתי ממנו "חוטים" של טיפות:

P1060271

אחרי שהעננים מקושטים וחורפיים לשביעות רצוננו, מכניסים לכל ענן שקית:

P1060221

על המגש שופכים מעט אורז ומזמינים את הילדים למלא את השקיות. יעלה בחרה להשתמש בביצת דינוזאור מפלסטיק ובכפיות מדידה:

P1060226

בהמשך היא קיצרה תהליכים ועברה למשפך:

P1060227

ממלאים ככה היטב את שתי השקיות, כלומר את שני העננים. תוך כדי המילוי נותנים לילד לראות שהענן עדיין קטן וקל. למתקדמים אפשר להוסיף הסברים על השמש שמחממת את הבריכה/ים (כלומר המגש שלנו) ו"מעלה" את המים לתוך הענן בצורת טיפות (כלומר אורז):

P1060519

כששני העננים נפוחים ושמנמנים מתחילה ההצגה- משיטים את העננים בשמים באמצעות הרוח (שאנחנו עושים, כמובן), עד שהם מתנגשים אחד בשני ועושים רעם חזק (הוא לא באמת חזק, מה שמאפשר ליעלה להתמודד עם הרעיון יפה מאוד), ההתנגשות מסובבת את העננים עד שהם לגמרי הפוכים, ואז הטיפות מתחילות לזלוג…לאט לאט, עד שהזרם מתגבר והופך למבול, וגם נשמע ממש כמו מבול:

P1060523

כמובן שברגע שנפסק הגשם (ומראים שהענן ריק, לא נשארו בו טיפות, עד שיוצאת השמש ושוב מחממת את המים…)- מתחילים מההתחלה. ושוב. ושוב. ואז עושים הפסקה ומנסים שוב עם אבא (שבפעם הראשונה בערך שמעתי אותו מתלהב מפעילות שעשיתי עם הילדים :) ואז עם סבתא ובכלל עם כל מי שנכנס הביתה.

ומה עושים עם האורז בהפוגות שבין הגשמים? קופצים בשלוליות כמובן:

P1060241

ואחר כך הופכים אותו לקופסה תחושתית חדשה בן רגע, קופסה של מספרים (עם מגנטים ומדבקות סול תפוחות):

P1060246

נכון, זה לא עונה על כל השאלות, אבל בהחלט הופך את כל עניין הגשם למובן יותר, מוכר יותר, וידידותי יותר. ובונוס- זה כיף, זה מלהיב וזה מרתק. בדיוק מסוג הפעילויות שאני אוהבת.

ובפוסט הבא, מהר מהר לפני שהוא מגיע- עוד רעיונות לפעילויות לקראת חנוכה הבא עלינו לטובה!