כאילו יצא ממצרים

אחרי הקניידלך, אין ספק שהכוכבת של פסח היא ההגדה. ובעוד בקניידלך קל להתאהב, ההגדה היא קצת יותר מאתגרת, במיוחד שאתה ילד. נכון, היא בנויה בצורה לגמרי ידידותית ומזמינה, אבל הסיפור הוא…ובכן…לא קל. אז כמו בשנים הקודמות, גם השנה עשינו כמה פעילויות ממש ממש נחמדות, שיעזרו לכולנו להגיע קצת יותר מוכנים לאירוע הזה, ולסיפור.

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת, בזמן הבילוי הזוגי של אמיתי ושלי, הכנו כמה קופסאות תחושתיות. סיפרתי על שתיים מהן, שלא היו ממש קשורות לפסח. אבל השלישית…השלישית הייתה לגמרי פסחית:

ונהדרת. ממש ממש. בתוך הקופסה התחושתית שלנו, הייתה שקית שלמה של קיץ, כזו ששמרנו כמו שהיא, אחרי ששימשה בכמה וכמה קופסאות ים/אוקיינוס/קיץ. אמיתי מאוד אוהב את השקית הזו, בזכות אבני הזכוכית החלקלקות שלגמרי נותנות הרגשה של מים. אז כשהוא הוציא את השקית הזו בהתלהבות, לקחת לי כמה שניות להבין איך כל הקיץ הזה מתחבר לחג האביב. שידכנו לו קופסה קטנה של חול קינטי שתמיד זמינה לאמיתי, וקיבלנו את חציית ים סוף בקופסה תחושתית. מבחינה תחושתית הקופסה הזו לא קלאסית. היא מכילה הרבה יותר מידי מרקמים, אבל מצד שני, מזמינה המון אפשרויות למשחק תחושתי. ביום שאחרי, הצגנו את הקופסה בפני יעלה, והיא מיד לקחה אותה למקום שלה:

טוב, קודם כל היא בחנה את התחושה. המשחק בקופסה תחושתית בגיל 5 שונה מהמשחק בגיל 3, אבל הכיף והעניין של התחושה…לזה אין גיל. אחרי שהיא סיימה לבחון, היא התחילה לארגן את הסט:

כי בגיל 5, כל קופסה תחושתית היא "עולם קטן" בפוטנציה. הזמנה למשחק דמיוני, לעולמות שלמים שנבנים עם מעט חומרים והרבה דימיון. היא התחיל להתארגן לקראת הוצאת בני ישראל ממצרים, אבל פתאום היא שאלה: "10 המכות היו בים?". הבנתי שיש לנו פה פער ניכר ברצף האירועים, אז הסברתי ש-10 המכות התחילו בארמון של פרעה. היא לא היססה לרגע:

הארמון של פרעה הוצב, כסא המלך מוקם, פרעה התיישב, ומשה הגיע ודרש "שלח את עמי". מהר מאוד יעלה הכתה אותו בדם, בצפרדע, בכינים ב…כל מכה קיבלה ייצוג משלה. הרגעים האלו, שישבתי והסתכלתי עליה מתכננת את המכות שיככבו בהצגה, היו מרגעי הגאווה ההורית הגדולים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נחת. כל כך נחת שהייתי חייבת להוסיף את הפסקול הנהדר של השיר "let my people go" ברקע של ההצגה :)

אחרי 7 מכות היא התעייפה, והחליטה שבני ישראל כבר ממש מוכנים ליציאת מצרים:

שביל קופסאות הדומינו, גם הוא תוספת מקורית שלה. ההצגה הזו עברה כמה וכמה גלגולים לאורך כמה ימים. נוספו לה רמקול מדונה, קריינות ועוד תוספות מרהיבות :) אין ספק שאת החלק הזה של ההגדה יעלה, ובזכותה גם אמיתי, כבר ממש ממש מכירה.

בהמשך ישיר להצגה, אספנו את המכות שיעלה תכננה. שכפלנו אותן, הוספנו את המכות החסרות, והכנו לנו שתי ערכות של "שקיות מכות":

ביום שאחרי, הוספתי לכל ערכה כרטיסיות מודפסות של המכות, שמצאתי בחיפוש אקראי בגוגול. אין לי קרדיט, אבל תראו כמה הן יפות:

נוצרו לנו ערכות המחשה שהן גם יופי של פעילות התאמה קלילה:

לצערי לא צילמתי מקרוב כל מכה ומכה…בקיצור- כל המכות שקשורות לבע"ח מדוגמות ע"י יצורים מהאוסף שלנו- צפרדע, ערוב, דבר, ארבה. את מכת דם עשינו מקצת בצק משחק (כשל"פ, את המתכון אפשר למצוא בלשונית "פסח" בתפריט החגים שבראש הבלוג) וצבע מאכל אדום. כינים- מצנצנת קטנה מלאה בעדשים שחורות קטנטנות. שחין- מדבקות עגולות, קטנות ואדומות. ברד- אבנים קטנטנות ולבנות מקופסת האבנים שסיפרתי עליה ברשומה הקודמת, חושך- הסתפקנו במדבקות שחורות, כי גילינו שיש לנו רק כיסוי עיניים אחד (זה היה הרעיון המקורי שלי) ולמכת בכורות- ילד מאנשי הפליימוביל שלנו.

נכון, יש עוד לא מעט חלקים בהגדה, אבל לפחות לגבי החלקים של יצירת מצרים, עשר המכות וגם ארבע הכוסות…אנחנו כבר מוכנים. ולמה כל כך חשוב לי שהילדים יכירו את סיפור ההגדה? האמת היא שהתשובה לזה לא הייתה לי כל כך פשוטה. וכתוצאה מכך שהקדשתי לזה (שוב) הרבה מחשבה, התשובה קצת ארוכה. אם זה מעניין, כתבו לי בתגובות, ואשמח לפרט על זה ברשומה הבאה.

כמובן שבזה לא הסתיימו ההכנות שלנו לחג…אתמול השתתפנו במכירת חצר קיבוצית נחמדה, וביערנו קצת חפצים מיותרים מחיינו. זה כמובן לא אומר שעכשיו הבית שלנו נקי, או מוכן לפסח, אבל אנחנו בסדר גם עם בערך :)

אני בספק אם אספיק לכתוב עוד רשומה על המשך פעילויות החג שלנו לפני החג, אז אני אנצל את ההזדמנות לאחל לכולנו חג פסח שמח, אביבי, משפחתי בדיוק במידה הנכונה, מלא חירות!

חמסה חמסה

%d7%97%d7%95%d7%92%d7%92%d7%99%d7%9d-5-%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%97%d7%92%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%94

לא ייאומן כי יסופר, אבל חגיגות יומולדת חמש מאחורינו. ממש ממש מאחורינו. רצף חגיגות ארוך, עמוס התרגשויות ואירועים, ואחריו- ילדה אחת קצת יותר בוגרת ומאוד מאוד מאושרת. הצלחה!

רצף החגיגות התחיל ביום שלפני תאריך יום ההולדת, עת שמנו פעמינו, בהרכב משפחתי מלא, אל סבא וסבתא שבמרכז. אחרי ביקור בת-דודה וזמן משפחתי, את הערב אמא שלי, אחותי ואני ליצירות יומולדת:

1-img_20170213_230621

איזה כיף היה ליצור כרטיס מהחומרים המוגבלים שעמדו לרשותינו. הרבה זמו לא העמדתי בפני אתגר יצירתי שכזה. זה הלך נהדר, כך שבבוקר חיכתה לילדת יום ההולדת הפתעה משמחת לבב יעלה:

2-img_20170214_071159

סלסלת יומולדת כמיטב המסורת, עם המון סגול, נוצץ ומתנות שישמחו את יעלה. השיא, כמובן, היה מתנות יום ההולדת שהוזמנו מראש מהסבים ומהדודה (כל מתנה בנפרד, כמובן). רק לשם ההמחשה:

3-img_20170214_081905

המשכנו לארוחת בוקר חגיגית שכללה, ובכן…עוגת יומולדת:

4-img_20170214_084533כמה אושר אפשר להכיל???

5-img_20170214_084542

כדי להשלים את החגיגה, היא קיבלה מההורים את מה שהיא ביקשה- יום כיף שהוא לגמרי שלה. אחרי חיפושים רבים, אחרי מקום שיהיה מעניין וכיף ליעלה, במרחק גיאוגרפי סביר ופתוח לקהל פרטי בבוקר באמצע השבוע…מצאנו את המקום המושלם בשבילה:

6-img_20170214_100148

משחקיית "בית ילדותי" שבהוד השרון- משחקייה קצת אחרת, מקדש של משחק סוציו דרמטי, "עיר ילדים" קטנה ונהדרת. המקום מומלץ בחום לגילאי 2-4, אבל לא היה לי שום ספק שגם יעלה תהנה ממנו מאוד. מאוד. פינת התחפושות, המספרה, הסופר, המטבח, חדר השינה ועוד סיפקו לה עניין, אבל ללא ספק המנצחת הייתה המרפאה, שהעסיקה אותה מעל שעה:

7-img_20170214_104057

משם המשכנו למסע קניות לקראת החגיגה הגדולה ("מקסטוק", כמובן) ולארוחת צהריים עם המשפחה המורחבת. בסוף היום יעלה הייתה כל כך מותשת, וכל כך כל כך מאושרת. איזה כיף זה היה. החלק השני של החגיגות כמעט ולא צולם, אבל הוא כלל חגיגה קטנה וסמלית (כלומר, עם הרבה שוקולד וזיקוקים) במפגש החינוך הביתי השבועי שלנו.

שיא החגיגות הגיע בשבת, בחגיגה הגדולה. כמיטב המסורת, הזמנו יחד משפחה וחברים טובים לי בחירתה של יעלה. עד הרגע האחרון עוד התלבטנו, אבל בסופו של דבר הקור הכריע ובחרנו לקיים את החגיגה במועדון של הקיבוץ. כמו בשנים הקודמות בחרנו בנושא מרכזי ובשילוב צבעים מוביל (לפני שנה חגגנו ככה בסימן פרחים, לפני שנתיים בסימן אהבה, לפני שלוש שנים חגגנו בלי סימן, כי הייתי בהריון ולמי יש כוח, ולפני ארבע שנים בסימן סמיילי). זה נשמע מאוד "משקיע", לבחור נושא, אבל למען האמת זה הופך את כל ההכנות להרבה יותר קלות וממוקדות. אנחנו לא משקיעים במיתוגים ובבצק סוכר (אולי פעם, כשהם יהיו גדולים יותר, לי יהיה זמן לזה, כי פייר…אני די בטוחה שהייתי נהנית), אז הנושא והצבעים יוצרים אווירה מושקעת וחגיגית בהרבה פחות מאמץ.

ההכנות כללו הרבה הרבה קניות במקסטוק:02-img_20170218_100118

את הקניות שלנו במקסטוק הכתיבו שני עקרונות מרכזיים- להתאים למקסימום גילאים, ובלי הפרדה מגדרית. ככה למשל זה נראה בשקיות ההפתעה הסמליות:

03-img_20170218_100141

והמשיך גם למרכז המסיבה, פינת היצירה (בשנתיים הקודמות הקדשתי לפינת היצירה רשומה משל עצמה. עכשיו, בשל ריבוי הפוסטים שממתינים בתור, החלטתי לוותר, למרות שלגמרי מגיע לה, היא הייתה נפלאה):

11-img-20170218-wa0076

התמונה לוכדת רק רגע סמלי, אבל תאמינו לי שהפינה הוכיחה את עצמה כמתאימה לילדים בגילאי שנתיים (וקצת פחות) עד 10 (אם נתעלם מהמבוגרים שהתפלחו לתור), בנים ובנות כאחד. תמונה קצת פחות טובה, אבל יותר מייצגת:

13-img-20170218-wa0061

הפינה תוכננה בהשראת הנושא- כל ילד הוזמן לקשט כובע, מסכה, כתר, שרביט וגלימה. כמו בשנים קודמות, כל הפינה תוכננה בהפעלה עצמית, בלי צורך במבוגר אחראי:

04-img_20170218_115544

טוב, כנראה שכבר אפשר להגדיר את יעלה כ"מבוגרת האחראית" של הפינה. שמלת הכלה שהיא בחרה ללבוש לאירוע היא חלק ממתנות  יום ההולדת שהוזמנו מראש והגיעה בזמן לחגיגה. כנראה הבגד הכי לא נוח בעולם, אבל כמה שהיא הייתה מרוצה…בפינת היצירה כל ילד הוזמן לקשט לעצמו תחפושת שלמה לפי בחירתו: מסכה, שרביט, כתר, כובע וגלימה (סינורי אלבד, שאם לובשים אותם הפוך נראים ממש כמו גלימה). לצורך הקישוט עמדו לרשות הילדים מגוון טושים וצבעים, מדבקות (רגילות, מנצנצות, מסול, מעץ ועוד), דבק נצנצים, וושי טייפים ועוד הפתעות ממדפי המקס.

05-img_20170218_124058

לא רק יעלה יצרה שם, אבל היא זכתה למירב התמונות…

12-img-20170218-wa0025

מלבד יצירה היה גם אוכל. די הרבה אוכל. כרגיל, בח"ל מצא פתרון גאוני לצורך להאכיל הרבה מאוד אנשים- עמדת טוסטים. השאלנו כמה טוסטרי-פסים מרחבי הקיבוץ, הזמנו בייגלים טריים טריים לשבת בבוקר, וקנינו המון תוספות ומילויים אפשריים. בתוספת מינימלית של פשטידות וסלטים, זה היה להיט גדול לכל הגילאים. לא צילמתי את האוכל (אני מאמינה שאבא שלי צילם, אבל עוד אין לי את התמונות שלו…), מלבד הכוכבת, כלומר, עוגת יום ההולדת:

01-img_20170218_090913

יעלה הזמינה פאי שוקולד. קישוט מינימלי (עם טעות של מתחילים- כמובן שאין מספיק פרחים בשביל כל הילדים) בתוספת של נרות וזיקוקים. את הקינוחים שדרגנו בעוד כמה תוספות, החשובה שבהן היא כמובן- אזני המן! יאמי יאם!!!

אחרי האוכל, היצירה וטקס יום ההולדת, עברנו לחלק שיעלה ציפתה לו- פתיחת המתנות. אני לא לגמרי שלמה עם הרעיון של לפתוח את המתנות בזמן החגיגה, אבל ללא ספק עבור הילדים זו הייתה הפעילות הכי מהנה. חלק מהמתנות נכנסו לשימוש מיידי, כמו אוהל הטיפי החדש והמושלם שלנו:

09-img-20170218-wa0132

או ערכת צבעי הפנים:

10-img-20170218-wa0167

אחר כך חזרנו הביתה, ויעלה זכתה להגשים עוד חלום, ולהיות בייביסיטר של ממש לבת דודה הכמעט-הכי-קטנה שלה (הייתם מאמינים שיכולה להיות בתדודה יותר קטנה מזו?!) ענברי המהממת:

06-img_20170218_151509

חגיגת המתנות המשיכה עוד שעות אחר כך:

07-img_20170218_155246

טוב, נו, על מי אני עובדת? ימים:

08-img_20170219_093258

את סבב האירועים סיימנו בעוד אירוע אחד, קטנטן ומרגש. שכנה יקרה שלנו התקשרה אליי והציעה מתנה ליעלה לכבוד יום ההולדת- שעת סיפור אישית, עם המחשה מקסימה שהיא הכינה לסיפור "הזחל הרעב". הזמנתי אותה להצטרף אלינו למפגש חברים בבוקר שמשי, וההצגה הייתה להיט גדול ומאוד מאוד ריגשה את יעלה:

IMG_20170220_113452.jpg

וזהו, כאן תם שבוע-חגיגות-יומולדת-5-של-יעלה. כמובן שהפרידה משבוע החגיגות לא הייתה קלה ליעלה. מזל שנשארו לנו עוד מתנות סגורות שימשיכו לשמח אותנו תקופה ארוכה. לפחות עד יום ההולדת הבא.

והנה, תיכף כבר מגיע יום המשפחה. מה התוכניות שלכם?! חוגגים גם בבית או שמסגרות החינוך מספקות מספיק תעסוקה? אני מקווה שבסוף השבוע נספיק קצת לחגוג את החג הכי משפחתי בשנה…

 

איתמר מכתב

פעילות דואר בעקבות איתמר מכתב

בעקבות ההתלבטות שלי בסופו של הפוסט הקודם-קודם, החלטתי לפרסם עוד רשומה אחת אחרונה בנושא שבוע הספר, ואחר כך לעבור לכמה פעילויות קיץ נהדרות שעשינו בימים האחרונים. בתחילת סדרת הרשומות בנושא שבוע הספר, סיפרתי על חיבתנו הרבה לשעות סיפור. לפני כמה שבועות התקיימה בספרייה של הקיבוץ שעת סיפור, בה סופר הסיפור הנהדר "איתמר פוגש ארנב" (מאת דוד גרוסמן). רצינו להתכונן מראש ולכן חיפשנו את הספר הספרייה. לא מצאנו אותו, אבל מצאנו הרבה ספרים אחרים מסדרת "איתמר" האהובה. בספריה קראנו את "איתמר מטייל על קירות", הזכור לי היטב מימי ילדותי. הביתה יעלה בחרה לקחת ספר מהסדרה של הכרתי- "איתמר מכתב". נהננו מאוד מהספר, המספר את קורותיו של ילד שלא יודע לכתוב אבל מאוד רוצה לשלוח מכתב. יעלה כל כך התחברה לסיפור שביקשה מיד לשלוח מכתב בעצמה.

לצערי את החלק הזה לא צילמתי. יעלה תיכננה, ציירה ציור מרגש, בחרה מעטפה ונמענים כמובן, הדביקה את הבול, ווידאה שבע פעמים את הכתובת ושילשלה את המכתב בעצמה לתיבת הדואר היוצא. היא חיכתה בסבלנות לשיחת הטלפון המיוחלת שהודיעה לה שהמכתב התקבל ואפילו הצליחה לא לגלות מראש את ההפתעה. נהננו מאוד מהתהליך ולמדנו בדרך המון… מה בדרך כלל שולחים בדואר? מה זה כתובת? למה כתובת בעיר שונה מכתובת בקיבוץ? מה זה רחוב? מה עושה הבול? מי מחתים את החותמת שעל המכתב?

אחר כך היה תורי לא לגלות את ההפתעה ולחכות בסבלנות עד שאספנו מהדואר שתי מעטפות, שתיהן ממוענות ישירות ליעלה. איזו התרגשות הייתה לפתוח את המעטפה:

IMG_20150607_125906

ולהעמיק בתוכן:

IMG_20150607_111823

כמובן שהמשפחה מכירה את הסחורה, ושלחה מכתבים מתאימים ליעלה, צבעוניים:

IMG_20150607_125916

מקושטים:

IMG_20150607_125919

ועם הפעלות בפנים. פנקס, שמיד התמלא בתילי תילים של רשימות (מישהו אמר "קדם אוריינות" ולא קיבל?):

IMG_20150607_111954

ואיורים גזורים מניירות עטיפה יפים (הכל בגנים…?):

IMG_20150607_131305

יעלה מיד ניגשה ליצור, הכינה רקעי-רשימות ובחרה דמויות מתאימות:

IMG_20150607_131313

באותו משלוח בדואר גם אני קיבלתי מתנה ממש ממש שווה, היומן החדש שלי לקראת שנה הבאה! נכון, זה קצת מוקדם, אבל זה בגלל שזכיתי ביומן הנהדר שלי בהגרלה! זו תהיה השנה השלישית שלי עם היומן השבועי של points of you, חברה באמת נהדרת, שאני אוהבת ונהנית מכל אחד ממוצריה. ממליצה בחום. לקראת סוף שנת העבודה אפרסם פה סיכום של "פרוייקט היומן השמח" שעשיתי השנה בתוך היומן שלי, עם הצצות והמלצות שמסבירות מה כל כך מיוחד ביומן הזה. תמונה כזו ממש עושה לי חשק להתחיל כבר עוד שנה:

IMG_20150607_140938

ממליצה בחום על הספר וגם על שליחת מכתבים בדואר. אטרקצית ילדים שלא נס ליחה.

ורגע לפני שעוזבים את שבוע הספר (לבינתיים), הבטחתי כמה המלצות קטנות בנושא. המלצה ראשונה היא לספר, כמובן. רוב הספרים שאנחנו קונים הביתה הם ספרי קלאסיקות, כאלו שגם אנחנו אהבנו בתור ילדים או ספרים חדשים יותר שבכל זאת הספיקו להפוך לקלאסיקות (למשל "לקוף יש בעיה", "ג'ורג' הסקרן", "וניל על המצח ותות על האף"). לאחרונה התמכרנו לספר שהוא ללא ספק קלאסיקה, אבל הרבה פחות מוכרת. כמובן שגילינו אותו באמצעות חמותי, אשת הספר הרצינית ביותר במשפחה. לספר קוראים "דוד קוסם" וכתבה אותו לא אחרת מאשר לאה גולדברג. האיורים של שחר קובר מופלאים והספר כולו תענוג:

dodko_2

ועוד שתי המלצות לשעות סיפור נהדרות שבילינו בהן לאחרונה. הראשונה, שהיא בעצם המלצה משולשת- שעות הסיפור של אבי שדה מ"מנגינות ואגדות". היינו כבר בשלוש "שעות סיפור" (כלומר, פעמיים אותו סיפור בשתי ספריות שונות, ועוד פעם אחת סיפור אחר) שאבי העביר, ופשוט התאהבנו, גם יעלה וגם אני. כל כך התאהבנו שיעלה התחילה לקרוא לאבי "חבר שלי" ולדמיין שהיא רואה אותו בקיבוץ. אבי מעביר שעת סיפור מוסיקלית סביב סיפורים שונים, עם כלי נגינה מיוחדים. כבר סיפרתי שאנחנו מכורות כבדות לשעות סיפור, ובאמת, שאף אחד לא הצליח להתחרות בשעות הסיפור המופלאות שלו. אז אם יש לכם הזדמנות- לכו לשמוע אותו מספר, מנגן ושר, ואם לא- צרו לכם הזדמנות כזו והזמינו אותו. אין לי שום קשר אישי אליו, אבל אני בהחלט יכולה להבטיח לכם שתהנו. הנה הצצה לשעת סיפור הראשונה בה היינו, בספריית כפר תבור:

10830772_677470779047875_4133603506423856278_o

ואחרונה חביבה, ספר שעת סיפור, ספק הצגה, אבל כזו עם קסם מיוחד כזה, ששמור רק לאגדות אמיתיות. מדובר בהצגה "סבא כוכבים". תיאטרון בובות מינימליסטי, קסום ואחר. סיפור ההצגה נבנה סביב השיר "עץ הכוכבים" ששרה חווה אלברשטיין. ה-DVD של עץ הכוכבים הוא האהוב ביותר אצלנו בבית, עם שירים נהדרים ואנימציה נהדרת לא פחות, כזו שלא מתיילדת, לא מתחנפת, אבל מתאימה להפליא לשירים ולילדים. יוצרי ההצגה (השחקנית שמפעילה אותה ומינימום הצוות שסביבה) לקחו את השיר ובנו סביבו סיפור קטן, אישי ומרגש שמוצג בצורה…נהדרת. יעלה וגם עומר, בן הדוד שלה (שגדול ממנה בדיוק בשנה) היו מרותקים. לא בטוחה איך יגיבו להצגה ילדים שכבר ראו פסטיגל מימיהם, היא כל כך אחרת, אבל (אם זה לא היה מובן עד כה…) בעיני לגמרי שווה. היא מציגה ב-4.7 בחיפה, ובעיני אין דרך נהדרת מזו לפתוח את החופש הגדול. ואם לא מזדמן לכם להגיע, עשו לעצמכם טובה ותהנו ממנה מול מסך המחשב, בקישור הזה.

זהו, עכשיו באופן רשמי סיימנו עם ענייני שבוע הספר ואפשר לעבור הלאה, לענייני קיץ, כי לצערי אי אפשר להתעלם ממנו יותר. אז שיהיה לכולנו שבוע מלא אגדות קסומות!

שעת סיפור

קופסת סיפור לשעת סיפור ביתית

שעות סיפור זה כיף. כיף גדול ואהוב עלינו מאוד. בקרוב אמליץ פה על כמה "שעות סיפור" מומלצות בהן ביקרנו לאחרונה (אנחנו משתדלות להגיע לכל שעת סיפור שמתרחשת באיזורנו), אבל הפעם אנחנו פה כדי לספר על שעת סיפור קצת אחרת, שעת סיפור home made. במסגרת חגיגות שבוע הספר שלנו נתתי ליעלה משימה- לבחור שני ספרים בהם נתעסק- אחד בשבילה ואחד בשביל תוש. הבחירה שהיא עשתה עבור אחיה לא הייתה מפתיעה כלל- "מעשה בחמישה בלונים", כמובן. אז התחלנו עם זה.

בבוקר חיכתה ליעלה הפתעה- מגש עם הזמנה להכנה:

IMG_20150603_090651

קערה עם בלונים (עבים ואיכותיים! לרוב אני מתקמצנת וקונה את הבלונים הכי זולים, זה מספיק בשביל רוב הפעילויות שלנו, אבל פה צריך להשקיע) בחמישה צבעים, משפך פלסטיק, כפות עמוקות בכמה גדלים והכי חשוב- קערה גדולה מלאה בקמח. כמה שיעלה אוהבת קמח. הסיבה המרכזית לזה שאנחנו כמעט לא עושות פעילויות מבוססות קמח (מלבד אפייה), למרות שהוא הכי זול, זמין ונעים, היא האהבה הגדולה של יעלה לקמח. כלומר לאכול אותו. ככה. ולהתפלש בו, גם, אבל עם זה אני זורמת. אז היא אכלה, די הרבה, אבל גם מילאה, בזהירות ובקפדנות רבה, חמישה בלונים:

IMG_20150603_090753

כעבור לא הרבה זמן היו לנו חמישה בלונים צבעוניים, נעימים ושמנמנים:

IMG_20150603_093445

כשאמיתי התעורר, הוא בחן את המשחק החדש בסקרנות רבה (דיווחיו: נעים ללעיסה ולא נמרח על השיער…מנהג חדש ומשונה):

IMG_20150603_095401

יעלה הגנה על הבלונים בעוצמה רבה…אבל מכוונה טובה (בניגוד לבדרך כלל, אז היא סתם מגנה על כל חפץ אקראי מפניו, בלי שום כוונה טובה מאחורי זה). הכל כדי לארגן לתוש שעת סיפור כהלכתה. אספנו את הדמויות והאביזרים ופצחנו בהצגה. אני מקריאה ויעלה מציגה:

IMG_20150603_100054

לאורי בלון ירוק:

IMG_20150603_100215

מתה על התמונה הזו, של רותי מחבקת את הבלון כמו שמחבקים את אמא:

IMG_20150603_101032

ככה נראה המגש המוכן להצגת הסיפור בכל עת:

IMG_20150603_101655

אפשר לראות את הבלונים המהוללים, את כל הדמויות בסיפור (חמישה ילדים ושני הורים)- עשויות מבובות האצבע הנפלאות "בובטרון" שניתנות לשינוי ולעיצוב כאוות נפשך ומיוצרות במפעל "דורלי" שבקיבוצנו (אני מתכננת פוסט על המפעל המקסים הזה, מקווה שזה יקרה בקרוב). יש גם שיח לדקירת הבלון וחתולה לשריטה (את החתול הכנו פעם מזמן מזמן מכפפת מטבח ישנה, יחד עם סדרה שלמה…כנראה שגם על זה צריך פוסט פעם, לא?!):

IMG_20150603_101651

הסיפור שיעלה בחרה לתוש, כאמור, היה צפוי. הסיפור שהיא בחרה עבור עצמה היה מפתיע בהחלט. סיפור שלא קראנו כבר תקופה ארוכה, ולמען האמת מעולם לא היה אחד המועדפים עליה. אבל היא בחרה ודבקה בבחירתה. למען האמת לי זה היה קל, כי הבחירה שלה מזמינה המוני פעילויות. "אליעזר והגזר", ללוין קיפניס. קלאסי, ומפתיע. ניגשנו למלאכה. הסברתי ליעלה קצת על תפקיד התפאורה. הסתכלנו על התמונות בספר וחשבנו איך ליצור ערוגה משלנו. ליעלה הייתה הברקה נהדרת- להשתמש בעציץ קלקר שהכיל פעם פרחים מלאכותיים ומשמש אותנו בהרבה משחקים. שתלנו בו גזר:

IMG_20150603_102141

and let the show begin:

IMG_20150603_103007

אני כל כך אוהבת את בובות הסבאסבתא האלו, ששאלנו מבית הבובות שלנו. מושלמות לסיפור:

IMG_20150603_103148

לאט לאט הצטרפה כל החבורה , שאספנו בעמל רב ממקומות שונים בחדר המשחקים:

IMG_20150603_103427

הגזר יצא, הסעודה הוכנה (לא וויתרנו על המגררת, הסוכר, הלימון והתרווד, כמובן) וכולם התיישבו סביב השולחן:

IMG_20150603_103732

שעות הסיפור הביתיות שלנו היו הצלחה גדולה, לפחות מבחינת יעלה. אחרי האימון הראשוני, שנעשה עם הרבה עזרה, יעלה הציגה את שני הסיפורים לאבא שחזר מהעבודה ואחר כך לסבתא שהיא הזמינה במיוחד להצגה:

IMG_20150603_183436

שני הסיפורים המאובזרים אוחסנו בסלסלות מזמינות, לשימוש בכל עת שנחפוץ. יש לי תחושה שהדרך החדשה הזו לספר סיפור, באמצעות "קופסת סיפור" הולכת לתפוס כאן תאוצה…

ומה אתכם? איך חגגתם את שבוע הספר היום?

בצק מרשמלו

בצק מרשמלו ומדורה מושלמת לבובות

כמו בנושא הג'לי, ככה גם בעניין המרשמלו- אני לא אוהדת גדולה של מאכלים עם מרקמים מוזרים (או בכלל…אבל זה נושא לפוסט אחר). בכל זאת, ל"ג בעומר הוא החג הרשמי של המרשמלו, או שמא המרשמלו הוא המאכל הרשמי של ל"ג בעומר ולכן הוא דרש התייחסות. דרש- וקיבל. הכנו בצק מרשמלו למשחק:

IMG_20150506_092315

את הרעיון ואת המתכון המקורי לקחתי מכאן. העברנו אותו לא מעט שינויים והתאמות עד שהיינו מרוצות למדי מהמרקם. אני לא בטוחה אם ההבדל במרכיבים עצמם, בגודל, באקלים, אבל בכל מקרה…מתכון מלא בסוף הרשומה (את המצרכים אפשר לראות בתמונה). ערבבנו מרשמלו, קורנפלור, שמן וצבע מאכל בקערה, חיממנו במיקרו:

IMG_20150506_094628

הנסיון הראשון היה נפל רציני, אבל השתפרנו עם הנסיונות. ככה נראה הראשון מול שלושת המועמדים הסופיים לניצחון:

IMG_20150506_095127

סידרנו אותם יפה יפה ויצאנו למשימה:

IMG_20150506_095815

התחלנו במשחק חופשי בבצק. יעלה קצת נרתעה מהמגע, כי הבצק יצא מעט שומני יותר מהרגיל, אבל היא התגברה על זה:

IMG_20150506_101534

כעבור כמה שעות (היה לנו באמצע מפגש חברים וארוחה בחדר אוכל…) המשכנו לחלק המרכזי של הפעילות- המדורה. בטיול הצהריים של הלו אספנו את האביזרים החסרים לנו. יעלה בחרה להשתמש כבסיס בקופסה שכבר הייתה מלאה באורז, למען האמת זה היה נוח, אבל כל בסיס אחר יתאים, חול כנראה יהיה האידאלי. שברנו ענפים (פעילות נהדרת לשרירי הידיים ולדיון על "דק" מול "עבה"), יצרנו צורה של מדורה, הקפנו באבנים (אני ציירתי עם האצבע עיגול באורז ויעלה הניחה עליו את האבנים):

IMG_20150506_145326

קיבלנו מדורה ממש לדוגמה:

IMG_20150506_145451

פה הבצק נכנס לפעולה ועזר לנו ליצור להבות של מדורה:

IMG_20150506_150102

משאריות נייר כסף (ממוחזר) גילגלנו "תפוחי אדמה" (עוד תרגול נהדר לידיים קטנטנות):

IMG_20150506_150651

אפילו בטטה היא הכניסה למדורה:

IMG_20150506_151348

כל אנשי הכלימוביל (בשפתה של יעלה…כי אם יש כלי עבודה וכלי נגינה, הגיוני שיהיו גם כלימוביל, לא?!) וחבריהם לבית הבובות התיישבו סביב המדורה:

IMG_20150506_151344

הדיילת, הבובה המועדפת על יעלה כרגע (במסגרת אהבתה הרבה לדיילות מאז הטיסה שלנו) זכתה אפילו לשיפוד מרשמלו משלה:

IMG_20150506_151100

הכנו להם גם מערום עצים לשעת חירום, כמו שצריך בכל מדורה:

IMG_20150506_151400

כשהגענו, קצת אחרי המשחק הזה, למדורה האמיתית, יעלה הייתה לגמרי מוכנה. היא הכירה את כל המרכיבים, ידעה מה השלבים וידעה בדיוק למה לצפות. מסיבת החג של הבובות עדיין בעיצומה, והיא העסיקה את יעלה היום לפחות לעוד שעה- מבחינתי בצק המרשמלו הוגדר כהצלחה.

טוב, בעיקר הפעילות שאחריו. וכמובן המפגש של תוש עם הבצק, הצלחה בפני עצמה. בהתחלה הוא היסס:

IMG_20150506_155143

אחר כך זה הפך לסיפור אהבה. נדמה לי שאני מזהה פה מוטיב חוזר בעניין תוש והניסויים המתוקים שלנו:

IMG_20150506_155733

כבצק משחק בפני עצמו, לא מדובר במתכון חובה. כאטרקציה לל"ג בעומר- בהחלט תוספת נחמדה. בניגוד להבטחות המקוריות בפוסט, לא הצלחנו להגיע למרקם רך ונעים כמובטח. הנסיון הראשון יצא קשה כאבן, האחרים יצאו יותר נעימים, אבל זה דרש לא מעט שמן, ואז התוצאה הייתה קצת שמנונית, אם כי עדיין- נעימה. החסרון הכי גדול מבחינתי- זמן מדף קצר מאוד. מאוד. הבצק לא מחזיק יותר מיום של משחק, ןגם אז- הוא מאבד מרכותו בכל דקה שעוברת. זאת בניגוד לבצק הביתי הרגיל שלנו, שמחזיק מעמד נהדר חודשים (היום שיחקנו בבצק שהכנו לפורים. נשבעת לכן שהוא מרגיש אותו דבר). ובכל זאת- הריח נהדר, הבצק אכיל לגמרי (ואפילו טעים, כפי שראיתן) ונמתח בצורה מגניבה והחוויה החושית שונה ומעניינת. אז איך מכינים?

החומרים הדרושים לכל צבע (אנחנו הכנו שלושה סבבים של הבצק, אחד אדום, אחד כתום, אחד צהוב):

8-9 מרשמלואים

2 כפות גדושות קורנפלור

1.5 כפיות שמן קוקוס (מאמינה שגם שמנים אחרים יעבדו היטב, אבל הכמות תהיה שונה, כי שמן קוקוס הוא מוצק בטמפרטורת החדר)

צבע מאכל (אנחנו השתמשנו באבקה)

אופן ההכנה:

בקערה מתאימה למיקרוגל מניחים את כל המצרכים, מכניסים למיקרו ל-20 שניות. כשמוציאים המרשמלו אמור להיות נמס לגמרי- אם לא, מכניסים ל-5 שניות נוספות. כשהמרשמלו נמס, מערבבים היטב בכף. מחכים כמה שניות שכל העסק קצת יתקרר (קצת, לא לגמרי) ולשים ביד. אם העיסה דביקה- מוסיפה עוד טיפה (טיפה! אחרת זה יתקשה) קורנפלור. לשים לכדור ומניחים להתקרר לגמרי. כשהבצק קר- מעבירים לילדים ונהנים.