איך זה להיות עץ

ט"ו בשבט הוא אחד החגים המשונים בלוח השנה הישראלי. הוא שמח, הוא חגיגי, הוא מלא משמעות. אבל הוא גם קטן, קרוב מידי לפורים, כמעט לא מספיק מורגש. חיפוש קצר בבלוג גילה לי שזו לא סתם הרגשה. ט"ו בשבט הוא חג לא-מספיק-נחגג בביתנו. נכון, יש כמה רעיונות מוצלחים ממש בעמוד החג, אבל הרבה פחות מאשר בחגים אחרים. אני חושבת שזה נובע בעיקר מעומס האירועים שיש לנו בתקופה הזו בשנה- סמוך ליום ההולדת של יעלה, חברותיה ובנות דודותיה, וכאמור- יחד עם ההכנות לפורים, שאצלנו הן תמיד מוגזמות. בכל זאת, החלטתי שהשנה אני רוצה לחשוב קצת יותר על החג הזה.

יעלה ואמיתי גדלים. השיחות איתם הופכות עמוקות ומשמעותיות יותר. הן מתגלגלות לנושאים ולמקומות שמצליחים להפתיע אותו בכל פעם מחדש. כל פעילות שאנחנו עושים בימים אלו הופכת למסע מתגלגל  ומרתק, ולפיכך, גם התיאורים פה יצאו לי קצת…ארכיאולוגיים. כמעט שקלתי להקדיש רשומה לכל פעילות, אבל בדיקת מציאות קלה הבהירה לי שהם לא יקרו לעולם, אז, נשימה עמוקה-

5 פעילויות בהשראת עצים, לכבוד ט"ו בשבט:

1. אוספים ענפים:
בתקופה האחרונה הליכות הטבע היומיות שלנו (סיפרתי עליהן בעבר בפירוט, באחת הרשומות האהובות עליי ביותר בבלוג) קיבלו תוספת מעניינת של משימות. בהמשך אכתוב על זה קצת יותר, אבל לענייננו- זה מחייב אותי לשים הרבה יותר לב לפרטים הקטנים שבדרך. אמיתי אוסף מקלות כבר תקופה ארוכה. זה התחיל מרצון להכין מאגרים לקראת מדורה עתידית, ואכן אנחנו (כלומר בח"ל) משתדלים מידי תקופה להפוך את המאגר שלו למדורה לתפארת. בין מדורה למדורה המקלות שלו משמשים כחרבות, כשרביטים, כצינורות כיבוי, כקוביות וכאינסוף דברים אחרים. השילוב בין תשומת הלב לפרטים לבין האהבה של אמיתי למקלות הביא אותי לחפש שימושים חדשים למקלות שאנחנו פוגשים. נתתי לילדים משימה- למצוא, כל אחד בנפרד, מקל ארוך יותר מהזרוע שלו. זה היה אתגר מלהיב במיוחד, אז המשכנו איתו בווריאציות שונות- למצוא שני מקלות בדיוק באותו האורך, למצוא מקל קטן יותר מהזרת. הילדים הפנימו את העקרון, והתחילו להשתמש במקלות ובענפים ככלי מדידה מן המנין. בעיקר כדי למדוד את הדבר הכי חשוב- מי הכי גבוה.

שאריות הצד הדידקטי של חשות צורך להדגיש כמה דברים אפשר ללמוד מאוסף של מקלות שאספנו בדרך…אז מה הרווחנו?

  • תמריץ ומיקוד משמעותי בטיולים
  • שימוש בחומר טבעי, זמין ומזמין
  • חומר "פתוח" שמאפשר לדמיון לעוף וליצירתיות לעבוד שעות נוספות
  • כישורים חשבוניים- מדידה, השוואה, מנייה וכו'
  • וגם הנדסיים (מדו מימד לתלת מימד, ייצוב מבנים, צורות הנדסיות)
  • ושפתיים- השוואה דורשת כלים שפתיים משוכללים- מילות תיאור מדוייקות של גודל, של מרקם וכו', מילות השוואה, משפטים מורכבים.
  • מקלות וענפים יכולים להיות שימושיים בשלל מקומות- לבנייה, למשחק דמיוני, לציור בבוץ, ליצירה (צביעה, ליפוף).

2. הזמנה לחקירה- פלסטלינה ומקלות:

בתקופה האחרונה, גם לנו, כמו לכולם, היו כמה ימי מחלה שהזמינו אותנו לפעילות ביתית אינטנסיבית. כרגיל, הופתעתי לגלות כמה התגעגענו לזה וכמה זה כיף. התחלנו ב"10 דקות" שלנו. אחרי שהיינו עוד קצת גיבורי על, עשינו פעילויות מגניבות שהילדים המציאו עם חישוקים ואפילו המצאנו שירים על בסיס ספרי ילדים אהובים (מאיפה הם מביאים את הרעיונות האלו?! ילדים מעולים, אובייקטיבית), אני בחרתי להקדיש את עשר הדקות שלי להצעת הגשה שראיתי באחת מקבוצות האמנות בפייסבוק והתלהבתי מהן מאוד- קוביות פלסטלינה ירוקות ואוסף של…מקלות! כמובן שאפשר להגיש את המנה הזו עם המקלות מהסעיף הקודם, אבל אני השתמשתי הפעם באוסף של מקלות קנויים בצורות ובגדלים שונים.

ליעלה היתה מהר מאוד תוכנית מדוייקת והיא ביקשה תוספות כדי להגשים אותה. היא התחילה מבסיס פלסטלינה קטן, והרחיבה את הגינה הקהילתית שלה לאט לאט:

היא שתלה עצים בגבהים שונים, לאט לאט גם הנצו פרחים (תורמוסים, כמובן), הרבה עבודה עדינה של נעיצה וחיבורים, והגינה הקהילתית הייתה מוכנה לפיקניק המוני שהתווסף שלב אחרי שלב:

אני נהניתי מאוד מההתבוננות ביצירה, וגם מהמשחק החופשי בחומרים שהיו מונחים סביבי. לא הייתי במצברוח מרוכז במיוחד, או ממש בחשק ליצור בשביל עצמי, אז יצרתי המחשות קטנות של דברים שאפשר לעשות משילוב החומרים- טכניקות, רעיונות וכיוונים:

שוב משחקי דו-מימד ותלת מימד, מימדים שונים של מקלות- דקים ועבים, רחבים וצרים, ארוכים וקצרים וכו'. אמיתי בשלב הזה היה מאוד מאוד מסכן ומאוד מאוד מעוך על הספה. המשחק שלי עם המקלות הוליד גם משהו קטן כדי לשמח את ליבו:

מקלות גיבורי-על. אז מה אם יש לי אפס יכולת ציור? המקלות שימחו אותו ממש והפכו אותו לקצת יותר מחובר להתרחשות.

3. הזמנה ליצירה- חום וירוק:

ביום אחר, אבל באותה אווירה, התחלתי את עשר הדקות שלי בהזמנה אחרת ליצירה- אוסף של ירוקים וחומים- ניירות שונים, צבעים (שמן, שעווה, עיפרון וטושים) וגם מספריים ודבק.

יעלה התקשתה עם הגבלת הצבעים. היא התחילה מהחום והירוק, וכשהרעיונות שלה התחילו לעוף היא הוסיפה צבעים נוספים. התלבטתי לרגע אם לעצור את זה, והחלטתי שממש לא כדאי. היא יצרה באווירה ט"ו בשבטית להפליא (כדור פורח ושדות של פרחים, לדבריה):

אני הפעם הייתי במצברוח יותר יצירתי. כשאני יוצרת לצד הילדים, אני מצליחה הרבה פחות להתמקד בתוצר, והרבה יותר להנות מהדרך. אני מנסה להשתמש במגוון של טכניקות, לחקור בעצמי את האפשרויות של כל חומר. אני משתדלת לדבר כמה שפחות, לא לנסות להדריך או ללמד. הנסיון לימד אותי שזה מועד לכשלון ואפילו לפיצוץ של אווירת היצירה. אז אני פשוט יוצרת בעצמי, בשקט, נהנית מזה באמת, והם, מידי פעם, מציצים. התחלתי ממצב רוח קולאז'י ועשיר בקריעה ששעשע את אמיתי:

ואחר כך בחנתי את השילובים בין הניירות השונים לצבעים השונים:

החלק הזה תפס את תשומת ליבה של יעלה, שהתלהבה מהמפגש בין נייר עם טקסטורה לבין הפנדה:

המצע שהיא צבעה הזכיר לה את הפיקניק בגינה הקהילתית, אז היא הזמינה שוב את כל החבר'ה:

כמו שהכנתי מראש, השיחה גלשה, ואיכשהו הגענו לדבר על טכניקות צילום, דיונים שהולידו יופי של צילומי משפחה:

המשחק שלי בצבעים ובקרעים משך גם את תשומת ליבו של אמיתי, אבל מכיוון אחר- הצמרת של ה"ברוש" שלי, הזכירה לו דווקא חרב:

בשאר הזמן, אמיתי, שקצת התאושש, היה עסוק בלחבר בין שתי ההזמנות מהימים האחרונים, ליצירת כלי תחבורה/קסדה/בית לגיבורי העל שלו:

מי אמר שגירים חייבים לשמש לציור?

סיימנו את סשן היצירה הארוך שלנו עם סידור המוצגים לתערוכה, שנותנת אווירה חגיגית לבית שלנו ועושה אותי שמחה. מבחינה "אמנותית" אני לא ממש מחבבת את מה שיצרתי בסשן הזה, אבל כל כך נהניתי. העניין הזה של משחק לצורך המשחק כל כך לא פשוט בתור מבוגרים.

4. איך זה להיות עץ?

במקביל ליצירה, הרכבנו לנו פלייליסט ט"ו בשבט אלטרנטיבי. הדיסק הקלאסי של "השקדייה פורחת" ו"כך הולכים השותלים" מיצה את עצמו די מהר, ואני התחלתי לזמזם לי כל מיני שירי עצים ופרחים שרצו לי בראש. הילדים ביקשו, כמו שהם מבקשים לאחרונה, לשמוע את הגרסה האמיתית של הזמזומים חסרי הפשר שלי (שירה ואני זה…ובכן, פשוט לא).

אז יצרנו לנו מיני פלייסליסט ששימח מאוד את ליבי, סיקרן מאוד את הילדים והוליד כמה שיחות מרתקות במיוחד על דימויים, על עצים, ועל החיים. אפשר לשמוע את הרשימה שלנו כאן. עוד רעיונות לשירי יום הולדת הולמים לאילנות יתקבלו בברכה ובשמחה!

5. מפת חשיבה:

אחרונה חביבה. פעילות שבינתיים עשיתי רק עם עצמי. עדיין לא שיתפתי בה את הילדים, אבל אני בטוחה שלפחות יעלה תהנה ממנה מאוד. ההשראה הגיעה מעינת להב, שהעמוד שלה הוא מקור בלתי נדלה של השראה בשבילי (השראה שהולידה שיתוף פעולה שבדרך, וגם התחלה של ידידות אמיצה :). מפות חשיבה הן כלי מדהים ומופלא, שבקרוב יקבל ממני התייחסות נאותה, אבל לא יכולתי לחכות עם זה, כי הוא כל כך מתחבר לי לט"ו בשבט, בעיקר עם ההשראה הנהדרת שעינת העלתה:

שווה לקרוא עד הסוף. מפת חשיבה בצורת עץ יכולה לצמוח לכל כך הרבה כיוונים. למחשבות על שורשים וכנפיים, לכיוונים של צמיחה, למפת מושגים ביולוגית-בוטנית, לרעיונות לחג, לאסוציאציות כלליות, לביטויים, לדימויים ול….ול….מה תצמיח מפת החשיבה הט"ו בשבטית שלכן? מוזמנות לשתף אותי, וגם את עינת- בעמוד הפייסבוק התינוק שלי, ששולח אט אט שורשים למעמקי האדמה.

 

בעוד יומיים ט"ו בשבט מגיע, והשנה אני מרגישה הרבה יותר מוכנה. אני מרגישה הרבה יותר חגיגית. אני מרגישה שנתתי לילדי יום ההולדת את המקום הראוי להם- הקדשנו להם תשומת לב, הקשבנו להם, למדנו מהם כמה דברים חדשים, קיבלנו השראה לצמיחה ולפריחה לקראת האביב שמתחיל להציץ מכל פינה. שיהיה לכולנו חג אילנות שמח!

 

Road Trip בישראל

או- איך טיילנו שבועיים בארץ, ונהננו כמעט מכל רגע

איפשהו במהלך הקיץ, בח"ל הגיע עם בשורה מפתיעה- מסתבר שהצטברו לו ימי חופש. די הרבה אפילו. אז אחרי החגים, הוא לוקח חופש.

כבר סיפרתי בעבר, שכשזה נוגע לחופשות, אני תמיד נוטה להישאר בבית. בח"ל נוטה להרפתקאות ולמסעות. המטרה היא למצוא דרך בה שנינו נהיה מרוצים, וגם הילדים, אם אפשר. את האפשרות של טיסה הצלחתי להוריד מהפרק די מהר, וככה התחיל להתגלגל במוחו הקודח של בח"ל הרעיון- מסע דרכים ברחבי הארץ. צדיק, הבח"ל שלי, שיודע את נפש…בהמתו. את הרעיון הוא טפטף לאט לאט. התגבר באלגנטיות על משברים ומכשולים שהצבתי בדרך, ודקה אחרי שסוכות נגמר- יצאנו לדרך. שני הורים, שני ילדים, ואוטו עמוס לעייפה. את הלו החתיך שלנו בחרנו להשאיר בפנסיון ביתי מפנק לתקופה, ונפרדנו ממנו ומהבית לשבועיים.

את המסלול בנינו יחד- אני דקרתי נקודות עניין שחשבתי שישמחו אותנו. ביומיום אנחנו נוטים להתרחק מאטרקציות. פה זו הייתה ההזדמנות שלנו להתפרע על אטרקציות ופעילויות ייעודיות ומיוחדות, בידיעה שזו תקופה יחסית רגועה ברוב המקומות. בח"ל בנה סביב זה מסלול, ותכנן מקומות לינה מגוונים לאורך הדרך. אריזות, ארגונים, הכנות של הילדים ויצאנו לדרך.

בשורה התחתונה- היו לנו שבועיים קסומים ומלאים באיזונים עדינים ומדוייקים.

היה לנו בילוי עירוני משובח בשלוש ערים גדולות:

ובילוי טבע שקט ושליו:

היו לנו אטרקציות מלאות עניין ופעילות:

וזמן רביצה והרגעות עמוקה:

הייתה לנו המון משפחתיות:

וגם זוגיות:

ואפילו קצת לבדנס:

היו לנו רגיעים קרירים וחורפיים:

ורגעים חמימים וקייצים, בשילוב שרק הסתיו שלנו יודע:

היה לנו מדבר צחיח:

וים עמוק וקריר:

הרבה פלסטיק:

אבל לא פחות חול ואדמה:

תרגול כישורי שטח:

וגם מלונות שמשאירים מקום לפינוק:

הרבה דמיון:

והרבה מציאות מעשית:

וגם ג'ירפות:

וחגיגת יומולדת אחת. בשבילי:

איזונים עדינים ומדוייקים, הרבה מאוד 'גם וגם', בלי להגיע ליותר מידי. תמהיל מדוייק שמתאים בדיוק לנו, בנקודת הזמן הזו, בהרכב הזה ובמצב הרוח הנוכחי.

אמנם התמונות מספרות הרבה, אבל למי שסקרן לדעת בדיוק איפה היינו ומה עשינו?

מסלול הטיול שלנו

התחלנו בירושלים, שם בילינו 3 לילות וימים. ישנו במלון במרכז העיר:

  • יום 1: בעיר העתיקה- השוק והכותל
  • יום 2: מוזיאון המדע ושוק מחנה יהודה (עם מנוחה באמצע)
  • יום 3: גן החיות התנ"כי, ביקור נוסטלגי בעמינדב ובבט לקינוח.
  • יום 4: בוקר יומולדת בעין פשחה ולינה בפסגת מצוקי דרגות (אירוח במדבר).
  • יום 5: סיור במצדה, לינה באוהל בערבה.
  • יום 6: ביקור חברים בערבה והגעה לאילת לפגוש את הדודים. לינה בדירת נופש שהזמינונו מראש
  • יום 7: המצפה התת ימי באילת וביקור בים.
  • יום 8: יום רגוע בדירה הכיפית שלנו, בריכה, קצת קניות ואחה"צ בטיילת של אילת.
  • יום 9: תמנע, פרידה מאילת ולינה באוהל בחניון בארות, במכתש רמון.
  • יום 10: ביקור בחי-רמון ובמרכז המבקרים מצפה רמון, פיקניק צהריים משובח ולינה בבית ספר שדה שדה בוקר.
  • יום 11: שדה בוקר, עין עבדת. נסיעה לבאר שבע וביקור דודים קצר. לינה בדירה שהוזמנה מראש בבאר שבע.
  • יום 12: לונדע ופארק הילדים, אייג'אמפ (עם מנוחה באמצע).
  • יום 13: חוזרים הביתה, עם עצירה אצל הסבים במרכז.

המלצות ותובנות:

  1. הכי הכי חשוב- לא למהר. לתכנן מראש, אבל רגע לפני היציאה לטיול לנשום עמוק ולהזכיר לעצמנו שזה לא מרוץ. שזו בדיוק ההזדמנות לזרום. אם משהו לא נכון למישהו מאיתנו, אפשר לשנות. לבלות בחדר זה לא "בזבוז זמן", לנוח קצת בצהריים מול מסך זה בסדר. אין צורך לסמן וי בסוף המסלול. מי שמכיר אותי יודע כמה זה קשה לי, אבל באמת, השינוי המחשבתי הקטן הזה שעשיתי במודע ובכוונה תחילה בתחילת הטיול שינה לי את כל החוויה.
  2. לתת מקום לכל אחד– לבדוק מה חשוב לכל אחד מהמשתתפים ולתת לזה את המקום הראוי. למשל לבח"ל ולי היה חשוב שנוכל לדבר בערב, וזה השפיע על סידורי הלינה שבחרנו. אמיתי בתקופת חיות טרף בחייו- אז הקדשנו זמן לגן חיות, חי בר, אקווריום כרישים ועוד לא מעט זמן בלמידה של חיות טורפות בארץ. יעלה מתלהבת מאוד מחדרים במלון (או באכסניה, או באוהל. סידורי לינה מרגשים אותה באופן כללי), אז הקפדנו תמיד להגיע למלון ולא למהר לצאת מיד אח"כ, כדי לתת לה זמן להתרגש וכו'.
  3. אוזניות– לפני הטיול קנינו לילדים נגן אמפי3 קטן, ואוזניות לכל אחד מהם. האוזניות איפשרו לאמיתי למסך רעשים, בעיקר בזמן נסיעה, שיעלה מאוד אוהבת לדבר, וגם איפשרו לשניהם לשמוע שירים שהם אוהבים. ללא ספק הקנייה הכי טובה בהקשר לטיול. 
  4. לא לזלזל באוכל– בח"ל צוחק עליי שבמשפחה שלי טיולים סובבים רק סביב אוכל (מה שנכון). אז השתדלתי למתן את העניין הזה, אבל לא לזלזל בו. אנשים רעבים פשוט לא נהנים. וגם כאלו שלא שתו קפה בבוקר. ואם אנחנו בענייני אוכל- בירושלים כמובן בבט, וגם ארוחת בוקר ב"קדוש", בקפה קורטדו שבמצפה רמון יש קפה קר נהדר ופיצה ענקית ונהדרת ממש, וב"פסטינה" האיטלקית שבבאר שבע יש ריזוטו 4 גבינות כל כך משובח שהוא היה סיום ממש הולם לטיול כולו. 
  5. לנקות את הראש- יצאנו לטיול הזה באמת באווירה של חופש. עם כמה שפחות דאגות ומשימות, עם כמה שפחות חיבורים לאינטרנט (לא תמיד עמדנו בזה, אבל התכוונו), עם הרבה רצון לביחד. אפילו את הציפיות הגבוהות הוצאנו לחופש. ומתוך החופש הזה צמחו דברים מופלאים. המון מחשבות. המון המון תובנות ודיוקים ותוכניות לעתיד והתרגשות. וחזרתי הביתה עם דרייב ענק לעשות, מתוך החופש הזה.
  6. ועוד טיפ אחד קטן- לקחת חופש מהחופש. לחזור הביתה יום מוקדם יותר, או (אם אפשרי) לקחת עוד יום חופש, לקחת את הזמן להיכנס לשגרה בהדרגה. לא לאבד את הטעם של החופש מהר מידי, לבית, לילדים, לגוף ובעיקר לנשמה לוקח קצת זמן לחזור למציאות.

ועכשיו אנחנו כאן, חוזרים לאט לאט לשגרה המבורכת שלנו, משתדלים להשאיר את הטיול נוכח בחיים שלנו עוד קצת. מסתכלים בתמונות, מתכננים להכין אלבום, משתפים בחוויות את כל מי שמוכן לשמוע. המחשבות שליוו אותי בטיול והבשילו לכדי החלטות קורמות לאט לאט עור, גידים, פיקסלים ומילים. הלך המחשבה המהורהר ממשיך ללוות אותי. הלוואי שאצליח לשמור קצת מmood הטיול הזה ביומיום שלי לפחות לעוד כמה ימים…

 

חוזרים למצרים

יעלה מאוד אוהבת לנסוע. היא אוהבת חופשים, היא אוהבת לישון במקומות חדשים (לא שהיא מצליחה להירדם בהם, אבל היא אוהבת), היא אוהבת להכיר אנשים חדשים, היא אוהבת חוויות חדשות. כמובן שבחיי היומיום העמוסים, זה לא כל כך פשוט לקום ולנסוע (במיוחד אם זוכרים את ההקדמה לרשומה שלי על החופשה האחרונה שלנו), אז יעלה, מלאת פתרונות כהרגלה, אוהבת לצאת למסעות דימיוניים. היא אורזת תיק, מתכננת את הנסיעה, מארגנת את הסביבה בהתאם ויוצאת לדרך. בזכות המנהג הזה, אחד הנושאים שהכי מעניינים את יעלה הוא ארצות ומקומות אחרים. ובזכות המנהג הזה גם הגיע הרעיון לפעילות הממש מוצלחת הבאה.

בתוך שמש האסוציאציות הפסחית שלי, ענף הוקדש למצרים. כל כך הרבה דברים קרו בה אז, אבל היא לא פחות מעניינת גם עכשיו. קודם כל העליתי את הרעיון בפני יעלה. באופן לא מפתיע, היא מאוד התלהבה. כדי שנוכל להתכונן כראוי, פנינו לדוד גוגל היקר והאהוב, שהציג לנו תמונות נהדרות של מצרים היום, וגם קצת מידע כללי בשבילי. כמו בהרבה נושאים אחרים, הפעילויות שלנו מספקות לי הזדמנויות נהדרות להרחיב אופקים בנושאים קצת פחות חזקים. אז ראינו תמונות, למדנו קצת, ויעלה התחילה במלאכת אריזת התיק:

כמובן שרעיון האריזה היה שלה, וגם הביצוע. אני ניסיתי לכוון מהצד עם פריטי מידע רלוונטיים לגבי המדבר והנהר שמצפים לנו במצרים. אז ארזנו הרבה מים, מאוורר וקרם הגנה. ארזנו גם בגדי ים וקצת צידה למסע (בכלל, הפעילות הזו של אריזת תיק לקראת משהו היא אחת מפעילויות החשיבה החביבות עליי, והייתה כזו גם כשעבדתי בחדר הטיפולים- צריך תרחיש פנימי של האירוע לקראתו הולכים, לאסוף מידע, לתכנן מה נעשה, לחשוב על מקת"גים, להכין רשימה, לאלתר…בקיצור, למידה נהדרת תוך כדי עשייה). כמובן שלא שכחנו לארוז גם מפה וספר למסע. :

השתמשנו במפת ארץ ישראל הגדולה שלנו (לרגל הנסיעה הורדנו אותה ממקומה) כדי לראות עד כמה מצרים קרובה. כמסקנה מההבנה הזו החלטנו שבמסע הזה נוותר על הטיסה, והזמנו את הנהג שלנו למשימה:

השתמשנו בספר הנהדר הזה:

כדי לפתוח את הטיול שלנו עם קצת ידע כללי מלא הומור ופרטי מידע פיקנטיים. בהתייעצות עם הספר ועם ידידנו הטוב ד"ר גוגל, החלטנו להתחיל את ביקורנו בקהיר, במוזיאון המצרי. איזו תצוגה נהדרת:

כמעט כל ה-TOOB המצרי שלנו מככב פה. חיפשנו תמונות מהמוזיאון, התאמנו את הפריטים שהופיעו במוזיאון שלנו לפריטים במוזיאון האמיתי, אספנו עליהם קצת מידע, עד שסיימנו את כל התצוגה והמשכנו לתחנה הבאה. הפרמידות, כמובן:

הבאנו את מגש הפירמידות היפיפייה שהראיתי ברשומה הקודמת:

בשלב הראשון בנינו פירמידה בסיסית ממשולשים בלבד, כזו שיעלה כבר מכירה והתנסתה בבנייה שלה במשחקי המגנטים, והכנסנו לתוכה מומיה חנוטה שהשאלנו מהמוזיאון. זה היה פתח לשיחה…מרתקת על תפקידן האמיתי של הפירמידות המרשימות. וזה גם שעשע את אמיתי, מאוד.

משם המשכנו למבט קרוב יותר בסוגי הפירמידות שהמתינו על המגש, בחנו בזהירות את ההבדלים והתחלנו לבנות את עיר הפירמידות. שלנו. בשלב הראשון יעלה ספרה כמה ריבועים וכמה משלושים צריך כדי להרכיב כל פירמידה בתורה, ואחר כך שיחקנו עם הצורות שהיא בחרה, עד שקיבלנו פירמידה זהה לדגם:

אחרי ההצלחה הגדולה של הביקור בפירמידות, היינו רעבים, אז נסענו לשוק של קהיר. יעלה שלפה את ארגז האוכל והתחילה לבשל מאכלים מצריים מומצאים ומשעשעים. אמיתי כבר לגמרי איבד עניין, אז לא הצלחתי לצלם את החלק הזה. על הצלילה בסיני, שתכננתי לשמור לסוף, נאלצנו לוותר הפעם. כנראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור לבקר במצרים בקרוב…

סיפור של חול ושל קרח

%d7%97%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%97-%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%9c%d7%a72

נכון, ט"ו בשבט כבר ממש מעבר לפינה, ובחיי שיש לי כמה דברים נחמדים ממש לשתף, אבל לפני זה, אני ממש חייבת לשתף בחוויות מהיום השלישי והאחרון לחופשת החורף הצפונית שלנו, בעיקר בשל ההמלצה החמה מאוד שמסתתרת בין החוויות שלנו. האטרקציה המרכזית ביום השלישי הייתה בערך הדבר היחיד שתכננו מראש, ברגע ששמענו על המקום המופלא הזה:

31-img_20170128_122552

השותפה שלנו לחופשה גילתה את המקום הזה, וכמובן שאני מיד מיד התלהבתי. מתחם חול. מה אפשר עוד לבקש? נו, טוב, אולי אפשר גם לבקש שהוא יהיה ברמת הגולן, בסופ"ש הכי מושלג של השנה?! אז ביקשנו. וככה יצא. אחרי התארגנות ופרידה מהמלון, שמנו פעמינו לעבר הרמה המושלגת. כבר ביציאה מכפר גלעדי הציצו אלינו פסגות מושלגות מכל עבר, וככל שהתקדמו במעלה הרמה, אחוז הלבן עלה איתנו. אבל, הי, אנחנו פה קודם כל בשביל החול:

24-img_20170128_114019

מתחם "החול יכול" בקיבוץ עין זיוון הוא יוזמה מקסימה של זוג שחלם על חול, והגשים. מדובר באולם סגור, לא מאוד גדול, אבל עמוס להפליא בפעילויות. הפעילות נמשכת שעתיים- נכנסים כקבוצה, מקבלים הסבר קצר על המקום, על הפעילויות המוצעות ועל הכללים, ואז עוברים באופן חופשי בין התחנות השונות. כמו שרואים בתמונה הראשונה, אמיתי גילה את ארגז החול הענק ואת שפע הכלים המוצעים למשחק בו, וכל שנדרשנו לעשות פחות או יותר היה להוציא אותו משם אחרי שעתיים:

27-img_20170128_114604

יעלה, לעומת זאת, לא פספסה אף תחנה בדרך, למשל, שלושה שולחנות למשחק בשלושה סוגים שונים של חול- חול קינטי, בצק קינטי ו…מממ, עוד סוג מגניב שאני לא ממש זוכרת את שמו, אבל הוא אחר ונפלא:

29-img_20170128_121705

פינת יצירה בחול צבעוני:

28-img_20170128_120731

התנסות בצביעת חול (זה היה כיף!!! הבטחתי שננסה את זה בקרוב בבית עם צבע מאכל באבקה, נדווח):

32-img_20170128_123117

משחק בשולחן אור (הרבה יותר שווה מהנסיון שלנו בנושא…וכן, בתמונה זה אמיתי, שממש רגע לפני היציאה עשה בדיקה מהירה לשאר האטרקציות), עם מסך שמציג את היצירות שנוצרות על השולחן:

36-img_20170128_125405

אבל ללא ספק, ה-להיט, מבחינת יעלה, מבחינתי ולכמה דקות אפילו מבחינת אמיתי, היה חדרון קטן, צדדי ומבודד, מלא מלא קסם:

25-img_20170128_114148

חדר חשוך, בתוכו 5 קופסאות עץ עמוקות, כל אחת מוארת בצבע שונה, ומלאה בחול ים רך ונפלא, בצבע תואם לתאורה. כמה נהדר זה??????! וכאילו זה לא מספיק נהדר בפני עצמו, לצד קופסאות העץ, יש עוד פינה:

26-img_20170128_114217

נכון, קשה לראות בתאורה העמומה, אבל זה עדיין יפה…מדובר בקופסאות עץ (עוד קופסאות עץ! כבר הזכרתי שאני אוהבת קופסאות עץ?!) מלאות בהמוני חלקים למשחק דמיוני- פליימוביל, בעלי חיים, רקעים שונים, הרי געש, הרי שלג ועוד ועוד הפתעות. הזמנה מושלמת ליצירת עולמות דמיוניים:

34-img_20170128_124218

וכמה שהחול נעים:

35-img_20170128_124356

בתום השעתיים היינו האחרונים לעזוב את המקום, והפרידה לא הייתה קלה, בכלל:

30-img_20170128_121756

מזל שבחוץ הייתה עוד אטרקציה תחושתית מדהימה:

37-img_20170128_131105

אחרי משימת חילוץ קצרה של הרכב שלנו, התפנינו לכיף קפוא:

38-img_20170128_131635

לאמיתי קפא האף אחרי כמה דקות, יעלה לא הסכימה להיפרד גם הפעם:

39-img_20170128_131705_1

אחרי שאפילו לנו נהיה קצת קר, עשינו דרכנו הביתה, ממש מחו"ל:

40-img_20170128_132930

עם עצירה אחרונה לנשנושים, כלומר, לפרצופים:

41-img_20170128_144513

חזרנו הביתה, מאוד מאוד עייפים, ומאוד מאוד מרוצים. מי היה מאמין, לפעמים חופשות זה דווקא דבר נחמד…

חופשת חורף

%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7

נתחיל בווידוי: אני לא אוהבת לצאת לחופשות. השינוי המוחלט בשגרה, כל האי-וודאות הזו, הצורך להחליט, לבחור ולארוז…אם זה היה תלוי בי, כנראה שלא הייתי נוסעת לנופש בחיים. למזלי (ולמזלם של ילדיי, בעיקר), אני לא אחראית על התחום בבית, וכך יצא שלפני שבוע, במזג האוויר הכי מעולה בשנה, יצאנו לחופשה. ברור שבסופו של דבר היה כל כך כיף, שצריך שתי רשומות נפרדות כדי לספר על זה. כצפוי, התחמקתי בכל מאודי מהחלק הפרקטי של ההכנות, על ידי הכנת אינסוף "פעילויות לדרך" לילדים. הרבה יותר כיף מלארוז. הרבה. על רוב הפעילויות יסופר בהמשך, אבל בשביל האווירה, לקחנו איתנו גם קופסת פעילות חורפית:

02-img_20170126_082650

קופסת קרטון עם סוגר מגנטי (כזו שהייתה פעם של משקפי שמש, נדמה לי), שכבת שלג מלבד, ים תלת שכבתי ניתן להסרה (שכבת טול ושתי שכבות לבד), אבנים שקופות ואביזרים מה-TOOB הארקטי שלנו. זה השתלב נהדר בתחנה הראשונה במסע שלנו:

03-img_20170126_130816

תחנת היעד שלנו הייתה קיבוץ כפר גלעדי. אמנם לא נסיעה מאוד רחוקה, אבל בכל זאת צפונה מאיתנו, בחבל ארץ אחר לגמרי משלנו. התלבטנו הרבה איפה כדאי לנו לבלות את השעות שלפני קבלת החדר במלון, עד שנזכרתי בביקורי האחרון (לפני אמ…משהו כמו 13 שנים?) במוזיאון הצילום בתל חי. אמנם קצת הסתבכנו בדרך, אבל כשהגענו, גיליתי שאפשר לסמוך על הזיכרון החווייתי שלי. אחרי נשנושי בוהוריים נכנסנו לאחד מחללי המוזיאון (בדיעבד, לא המרכזי), בו נתקלנו בתערוכת צילומי טבע נהדרים של הצלם רועי גליץ. הילדים שמחו כל כך לפגוש על הקיר מכרים וותיקים, וכל אחד בחר לו פייבוריט להצטלם איתו:

04-img_20170126_130849

הם בחנו בעיון את האמנות:

05-img_20170126_131212

היתרון של מוזיאון קטן ומרוחק בבוקר יום חול הוא השקט, שמאפשר לאמיתי את המרחב שהוא צריך, אחרי סיבוב רצינות אמנותי:

06-img_20170126_131704

המשכנו להסתובב עוד קצת בתערוכות- צילומי הטבע זכו להתעניינות, צילומי ההיסטוריה זכו להתרוצצות, עד שהגענו לתחנה אליה כיוונו- ה"צילומדע". אתר המוזיאון מבטיח "מגוון של התנסויות אישיות המקרבות את הצופה להבנה של מושגי היסוד בצילום". זכרתי את החדר הזה (שהוא לא גדול, כפי שזכרתי), כחוויה אמיתית:

07-img_20170126_134048כל המכשירים נגישים, נוחים להפעלה, ומדגימים בצורה נהדרת ממש עקרונות בסיסיים מעולם הצילום- תאורה, זווית צילום, עומק שדה, צמצם, זום ועוד. אמיתי נהנה לשחק עם האפשרויות השונות, לא בטוחה כמה הפנים את המושגים, אבל יעלה:

08-img_20170126_134103

יעלה הייתה מרותקת, שאלה שאלות, עברה בשמחה ממתקן למתקן והפעילה את כולנו:

09-img_20170126_134540

בילוי נהדר ממש לכל הגילאים. אני יצאתי מהתערוכה עם כמה מחשבות חדשות על עולם הצילום שאני כל כך אוהבת. למרות הקור, עשינו עצירה צילומית קצרה בגן הפסלים, אל מול הפסגה המושלגת השציצה עלינו מלמעלה. לא ממש הצלחתי לצלם אותה, אבל כן את ילד השמש::

10-img_20170126_140933

ואת ילדת האור:

11-img_20170126_140947

הקור הבריח אותנו מהר מהר לאוטו, לנסיעה הקצרצרה עד למלון בכפר גלעדי. קיבלנו את החדר והילדים מיד פנו להרגיש בבית:

12-img_20170126_151415

היום הראשון של החופשה המשיך בבילוי במתקני המלון, ובשינה כמעט מרעננת מספיק לקראת היום השני שלנו. אחרי ארוחת בוקר שמנו פעמינו לכיוון צוק מנרה. התכנון היה לנסוע לחרמון, אך בעקבות מזג האוויר קיבלנו במקום כרטיס כניסה לרכבל:

13-img_20170127_101755

כצפוי, הילדים היו נפעמים מהחוויה. במיוחד אמיתי, שהיה המום לאורך כל הנסיעה:

14-img_20170127_102454

כשהגענו למעלה, הסתבר שעקב הערפל הכל כצפוי) סגור, ואין ממש מה לעשות למעלה, מלבד להתלהב מהרעיון המוצלח של תליית התוכניות ההנדסיות כתמונה על הקיר:

15-img_20170127_103217

כשירדנו למטה, אמיתי ואני נהננו ממזג האוויר החורפי:

16-img_20170127_110806

בזמן שאבא ויעלה היו אמיצים ממש והתגלשו במגלשה ההרים האימתנית:

17-img_20170127_112154

יעלה הייתה, תרתי משמע, בעננים. מכיוון שתוכניות הבוקר שלנו התקצרו להפליא, החלטנו ספונטנית לנסוע לאגמון החולה הסמוך ולשכור "קלאב קאר". שכרנו מכונית יחד עם חברים (סה"כ 2 מבוגרים ו-4 ילדים) ונהננו מטיול נפלא, עם קשת נהדרת שליוותה אותנו לכל אורכו:

18-img_20170127_132441

אפשר למלא רשומה שלמה בתמונות מהטיולון הזה, עם מאות (ויותר) עגורים, עופות מים ועופות שונים, באפלואים וגם נוטריות מתוקות וידידותיות. עליהן לא יכולנו לוותר:

19-img_20170127_132747חזרנו ברגע האחרון כדי להחזיר את ה"קלאב קאר" בזמן, עמוסי חוויות וקפואים מקור. המשכנו לא. צהריים פוטוגנית:

20-img_20170127_143317

ושוב חזרנו להנות מהפעילויות שמציע המלון, ומפינת המשחקים שיצרנו לנו:

23-img_20170128_082553

עד שקרסנו כולנו כדי לאגור כוחות לבוקר הבא:

21-img_20170127_205310

נו, טוב, לנו זה לקח עוד קצת זמן, כי כדי שזו תהיה באמת חופשה, חייבים להקדיש קצת זמן להתקדמות משמעותית בספר:

22-img_20170127_221516על היום השלישי והעמוס ביותר יסופר ברשומה הבאה…בתקווה שהיא תגיע במהרה רבה. מאחלת לכולנו שבוע נפלא ומלא פנאי לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים!

רכבת העמק

%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a2%d7%9c-%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7-%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a8

אחרי החגים שוב כאן, וכמו תמיד אני נהנית מהחזרה הזו לשגרה באופן מפתיע. הפעילויות היומיומיות שלנו, בלי דד ליין, ועם פחות אירועים, נותנות איזו הרגשה נחמדה של תהליך ושל יציבות. ועם כל הההקדמה הזו…את היום שאחרי חנוכה בילינו בצורה בלתי שגרתית בעליל. בצורה כל כך בלתי שגרתית שאנחנו מתכננים את זה מאז סוכות. מה רבה הייתה הציפייה:

1-img_20170102_104409

ניצלנו יום חופש נדיר וסופסוף מצאנו את ההזדמנות לחנוך את רכבת העמק שקמה לתחיה. התוכנית הייתה לשחזר את יום החופש האולטימטיבי של ילדותי, "יום כלי תחבורה". כמובן שכדי לממש את התוכנית שמנו פעמינו לחיפה. חשבנו שההתרגשות הייתה בשיאה כשחיכינו בתחנה. אבל אז הרכבת התקרבה:

2-img_20170102_104441

ואז עלינו לקרון:

3-img_20170102_104829

כזה אושר וכזו התרגשות, אפילו נרות חנוכה לא הצליחו לעורר בצמד הגוזלים האלו. יעלה ניצלה את הנסיעה היטב להסברים מלומדים (וגם לנשנושים):

5-img_20170102_110221

ולבחינה מדוקדקת, כולל ניסוי רב שלבי, בדיסקמן "החדש" שסבתא שלפה עבור הילדים מהאוב:

4-img_20170102_105249

ואז הגענו לחיפה. והסתבר שהשמש שזרחה בבוקר בעין דור לא הייתה אמינה במיוחד, ובחיפה בעצם יורד גשם. המון גשם. ולנו אין מטריות. או מעילים. מזל שאנשי חורף אנוכינו…אז ירדנו מהרכבת בתחנת "מרכז השמונה", יצאנו אל המבול, הסתתרנו מידי פעם מתחת גגונים רעועים, הסבכנו קצת בדרך, ובסופו של דבר מצאנו את דרכינו אל עבר התחנה הבאה- הכרמלית (תחנת כיכר פריז, לטובת המתכננים):

7-img_20170102_121357

פייר, החוויה הייתה שונה מהזיכרון שלי כילדה :) לא זכרתי עד כמה הכרמלית מפחידה (או שפחד הגבהים שלי התגבר בהרבה מאז…כנראה שזו האפשרות השנייה) וכמה מדרגות צריך לחצות בדרך אליה (או שאז לא הסתובבתי עם שני ילדים, המון ציוד ועגלה), אבל זו בהחלט הייתה חוויה. יעלה הייתה מרוצה, אבל אמיתי?

6-img_20170102_120821

אמיתי היה מוקסם. אמיתי היה מהופנט. אמיתי נאלם מתערובת מושלמת של פחד והתרגשות שגרמה לו לרדת מהכרמלית ולבקש שוב ולגלגל את המילה הזו שוב ושוב ושוב, בלי הפסקה מאז הנסיעה. ולא, לא הייתה שום אפשרות לגרום לו להסב את המבט ולהתסכל למצלמה. פשוט לא.

כשירדנו מהכרמלית בפסגת ההר עדיין ירד גשם, הרבה גשם. אז יצאנו מהר מהר מהתחנה ונכנסנו למסעדה הראשונה:

8-img_20170102_123104

לא מסעדת איכות, אבל היא לגמרי עשתה את העבודה (קל לקנות אותי. גרסאות שונות של בצק עם גבינה ואני מרוצה). תוך כדי ארוחה לאט לאט גם השמש נתנה הצצה, והשמיים קצת התבהרו. אמיתי, כרגיל, איבד את הסבלנות הרבה לפני שיעלה שבעה, ויצא לטייל עם אבא. הם הגיעו מהר מאוד ל"גן האם" (שצמוד לתחנה) ומשם כבר לא הייתה לנו ברירה:

9-img_20170102_133510

נכנסנו לגן החיות של חיפה. קשה לי עם גני חיות, קשה לי במיוחד עם גן החיות של חיפה. מעבר לרמה המצפונית, מדובר גם בהליכה לא קלה. אבל- הילדים היו מאושרים, נלהבים וסקרנים. אמיתי בהחלט בחר בתנין שבכניסה כחיה האהובה עליו. יעלה יצאה מוטרדת מההכחדות של הטיגרסים ומלאת חוויות מהקרקל שניסה לצוד אותה מבעד לזכוכית. מלבד גן החיות, יש עוד המון אפשרויות בילוי מלהיבות במסלול הכרמלית- לגדולים יותר המדעטק הוא כמובן האופציה המובילה (יש לי חברים שטוענים שהוא מתאים גם לקטנטנים. אנחנו היינו פעם אחת ולא נרשמה התלהבות גדולה. אולי זה בגלל הנאמנות העזה שלנו למוזיאון המדע בירושלים, שהוא ללא ספק הבילוי האולטימטיבי מבחינת כולנו). גם ביקור בגנים הבאהיים, תצפיות ים שונות ובשאר עונות השנה גם רחצה…וכמובן- אחרי הבילוי חוזרים הביתה שוב במסלול כלי התחבורה. המסקנה: גם בדרך חזרה, הנסיעה בכרמלית היא ממש ממש  מלהיבה.

אנחנו בהחלט מתכננים לשחזר את החוויה -בתנאי מזג אוויר שונים, ואז נוכל להחליט אם לצרף לרכבת ולכרמלית את רכבל חיפה המפורסם (גם אותו אהבתי מאוד בתור ילדה ולא בטוחה איך אתמודד איתו היום) או את מסלול השיט היומי החדש, מחיפה לעכו וחזרה.

ואחרי הבילוי הממש מלהיב הזה, באמת חזרנו לשגרה הברוכה. אני שוב נכנסתי להתקפת סידור מחדש של חדר המשחקים, על המדפים לאט לאט מתחלפים המגשים, הילדים ממציאים לעצמם פרוייקטים נהדרים…על כל זאת ועוד בפרקים הבאים :)

 

עם הסתיו חזרו הציפורים

%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a6%d7%a4%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94

שבוע מטורף מסביב, משפיע גם על זה שפה בפנים. אז אמנם הוא לא נגמר כמו שתכננתי, בחגיגות מקומיות של חג ההודיה (עוד נגיע לזה, אבל כנראה קצת אחרת), אבל הוא דווקא התחיל חיובי יותר. בסוף השבוע שעבר ארגנתי קצת אחרת את פינת הטבע הסתווית שלנו, בהשראה פינטרסטית שהזכירה לי שבעצם פינת הטבע אמורה להיות אינטראקטיבית:

img_20161116_202519השידרוג כמובן מאוד הלהיב את הילדים, וזכוכית המגדלת הזו (שמסתבר שהיא המתנה היחידה שיעלה זוכרת שקיבלה ומי ליום הולדת 4) מיד הצטרפה אלינו לטיול:

img_20161118_100702

באווירת החקירה הזו החלטתי שעכשיו זה בדיוק הזמן לשבוע נושא. חנוכה עוד רחוק, את פעילויות הסתיו הכלליות די מיצינו…התייעצתי קצת עם יעלה, ומתוך נושא הסתיו החלטנו השבוע להתמקד בציפורים. אספתי שלל די נאה של רעיונות, ואלה אלה שהספקנו השבוע:

מקופסת הטובים שלנו מיינו את כל מי שנמצא בשמיים (ציפורים וכלי תעופה, בעיקר):

img_20161119_175812

תוכנן להיות לזה המשך, אבל…אולי בשבוע הבא.

הלהיט הגדול מבחינתי השבוע היה מגדיר הציפורים הגמדי:

img_20161119_222838

כבר הכנתי בעבר מדריך כזה של פרחים (כאן), ועכשיו התאמתי אותו להתבגרותה של יעלה, והוא מורכב ממעין flash cards גמדיים. מצד אחד תמונות וכיתוב:

img_20161119_222912

מצד שני כמה עובדות מעניינות על כל ציפור (אספתי את המידע מוויקיפדיה ומעוד כמה אתרים, אל תתפסו אותו כאמין מדעית בשום רמה):

img_20161119_222926

מאוד נהניתי ממלאכת איסוף המידע. עם כל התדמיות שיש לי כלפי עצמי, אני עדיין עירונית (או "עירניקית", כפי שקוראים לזה בקיבוץ), וגדלתי כעירונית. נכון, טיילתי, היית בקייטנות של החברה להגנת הטבע והתעניינתי, אבל אף פעם זיהוי פרחי בר או ציפורים היו חלק ממני. אז בזכות הילדים שלי, אני לומדת. וכל כך נהנית מזה. בכל טיול השבוע "אספנו" ציפורים לרשימה:

img_20161120_084901

וכמובן שאני התלהבתי יותר מהם…מסתבר שנכון לעכשיו הציפור הנפוצה בקיבוץ היא בולבול. ראינו גם נחליאלים, כמובן, עורבנים ועוד. אין ספק שזו רמה אחרת של היכרות עם הסביבה שלנו, וזה כיף מאוד להכיר אותה ככה. בהמשך השבוע הצלחתי גם סוף סוף להשיג את מגדיר הכיס של הציפורים בישראל מהסדרה החביבה עליי, וכרגיל, מאוד נהננו להשתמש גם בו. אם מישהי מעוניינת בקובץ המגדיר הקטן שהכנתי- היא מוזמנת לכתוב את כתובת המייל שלה בתגובות, ואשלח לה את הקובץ בשמחה.

אחרי שצפינו בשמיים, עברנו לצייר אותם:

img_20161120_143001

התמונה קצת מטושטשת, אבל ממחישה את הרעיון, שאני רוצה ליישם כבר הרבה הרבה זמן. על החלק התחתון של השולחנות הקטנים שלנו הדבקנו ניירות כחולים, כל אחד בחר לו צבעים, ושניהם ציירו שמיים:

img_20161120_143235

תרגיל מעולה לחגורת הכתפיים, להבנת פרספקטיבה ונקודת מבט, לימים חורפיים בבית שבא לשכב על השטיח:

img_20161120_143527

וככה נראית התוצאה של יעלה:

img_20161120_145935

אחר כך יצאנו שוב לצפות בשמיים, הפעם עם תלבושות מתאימות:

img_20161121_092238

ומאוד מאוד מתאימות לרוחות:

img_20161121_092243

חזרנו רעבים, אז נשנשנו כמו ציפורים:

img_20161121_100035

ומה עם הציפורים? גם הן רעבות, לא?! החלטנו לעזור להם ולהכין מתקני האכלה לציפורים. אספנו את החומרים הדרושים:

img_20161121_103342

אצטרובלים (אפשר להשתמש במגוון בסיסים, כמו גלילי נייר טואלט, קרטוני חלב ועוד), אוכל לציפורים (10 ש"ח בחנות חיות), חמאת בוטנים (אפשר גם להכין "דבק" מקמח ושמן, כך לפחות מבטיח האינטרנט), חוט, מספריים, כף וקערה עמוקה. וכמובן, כוח עבודה:

img_20161121_103347

בשלב הראשון קשרנו חוטי תלייה לאצטרובלים:

img_20161121_103732

בשלב השני ציפינו כל אצטרובל בשכבה יפה של חמאת בוטנים (השלב המלכלך והדביק):

img_20161121_103950

מזגנו את תערובת האוכל לקערה:

img_20161121_103945

גלגלנו כל אצטרובל מצופה בתוך התערובת:

img_20161121_104120

ו-וואללה:

img_20161121_104537

מוכנים לתלייה בגינה:

img_20161121_105637

ליעלה היה רעיון יצירתי איך לשלב את האיצטרובל שלה בתוך חצר הגרוטאות:

img_20161121_105610

זה בהחלט הפך את מלאכת חיפוש הציפורים שלנו לקלה יותר, עכשיו לא היינו צריכים לבוא אליהן, הן באו אלינו…לגינה.

הייתה לנו גם ערכה נהדרת של בצק ויצירה, אבל נראה לי שזה כבר קצת אורך מידי לרשומה אחת, אז נשמור את זה לרשומה הבאה. מאחלת לכולנו ימים שקטים, רגועים, קרירים ועם פחות רוחות. שהשמיים שלנו יהיו מלאים אך ורק בציפורים סתיו יפיפיות ומזמרות. אמן.

שבו שבו שבועות

שדה חיטה ומגשים לשבועות

שבועות כבר ממש כאן. אי אפשר להתכחש, למרות שההכנות אצלנו מתקדמות בעצלתיים. שיא ההכנות מבחינתנו עד כה היה ביקור פוטוגני ומהנה להפליא בשדות היפים של העמק:

IMG_20160606_095928

ניצלנו את הבוקר הכי פחות חם שהיה צפוי השבוע ונסענו לכיוון שדה חמניות שעברנו לידנו כבר כמה פעמים ובכל פעם הבטחתי לילדים שנבוא לבקר. בתחילת השבוע הבנתי שהזמן שלנו קצר, כי העונה מתקרבת לסיומה, אז למרות החום, נסענו לשדה. לשמחתנו גילינו שממש לידו יש שדה חיטה שאמנם כבר נקצר, אבל עדיין מלא בבאלות יפות ומרתקות שאפשר לחקור. יעלה, כמובן, מיד ניגשה למשימת החוקרת, והתחילה לבחון את הקשים ושאריות החיטה שבדרך, ולאסוף לנו שלל נאה להמשך חקירה יסודית בבית. אמיתי היה במצברוח חששני לא אופייני, והיה עסוק יותר בבורות שבדרך…כשהגענו לבאלה הראשונה, שניהם היו מרותקים:

IMG_20160606_100421

יעלה מיד ביקשה לבדוק מקרוב, כלומר, מלמעלה:

IMG_20160606_100532

אושר טהור. תמונת שבועות מושלמת. אמיתי, כאמור, קצת חשש. הוא טען שזה גבוה, ושהוא יפול. יעלה מילאה את תפקיד האחות הגדולה בצורה מושלמת ותמכה בו:

IMG_20160606_100621

אחרי שקצת נרגעה ההתלהבות הראשונית, עצרנו לפיקניק קטן בצל הבאלה:

IMG_20160606_101116אפילו עשינו סלפי:

IMG_20160606_101254

אחר כך המשכנו לשדה החמניות הסמוך. אני התלהבתי ממנו כל כך. הפרח הזה, ללא ספק האהוב עליי, כל כך יפה, כל כך מרשים, כל כך צהוב. אמיתי, מצידו, היה נחוש לבקר מקרוב בכוורות הדבורים הסמוכות, ויעלה, מצידה, היה נחושה להיכנס להיסטריה מוחלטת מקרבתן של הדבורים:

IMG_20160606_102945

אז די מהר חזרנו לבאלות, לריקוד פרידה:

IMG_20160606_103758

איזה בוקר נהדר זה היה!

גם בבית נהננו מכמה פעילויות חגיגיות. ברשומה הבאה אספר על חוויות הבצק שלנו לקראת שבועות, אבל בינתיים- מגשים. לאמיתי הכנתי מגש פתח-סגור באווירת החג, עם אריזות של מוצרי חלב וקוואקר. לא צילמתי את המגש עצמו, אבל כל מי שפגש בילדים בגילאי שנה עד שנתיים יודע שפעילויות פתח-סגור הן הצלחה מובטחת:

IMG_20160603_072743

יעלה אירגנה לגמרי לבד, בזמן שאני השכבתי את אמיתי, מגש מים וחיטה וחקרה אותו בעצמה:

IMG_20160606_140105

בהמשך היא ביקשה שאכין לה שוב מגש לגו לקראת החג:

IMG_20160608_160803

ובנינו יחד את הבמה לטקס:

IMG_20160608_160328

עוד פעילות נחמדה שראיתי ברשת והתכוננתי לקראתה (אם כי עוד לא ביצענו) היא יצירה באמצעות מדבקות הפירות:

IMG_20160607_071527

נכון שזה מגניב? הרעיון מאוד מצא חן בעיני, עד כדי כך שהסתובבתי בכלבו של הקיבוץ וגנבתי מדבקות ממגוון פירות וירקות שאפילו לא נכנסים לביתנו…מבטיחה לשתף בתוצרים, כשיהיו.

מחר מתוכנן להתחיל סשן הבישולים שלנו לקראת החג, בו גם נחגוג את יום הולדתה של אמי האהובה. מקווה שאספיק גם להמשיך לעדכן בהמשך ההכנות היצירתיות שלנו, אבל רק למקרה שלא…מאחלת לכולנו חג שבועות שמח, מלא כזו שמחה טהורה כמו שרק ערימה ענקית של חיטה קצורה יכולה לספק לילדה בת 4. אמן!

חפש את הפרח

חפש את הפרח- טיול אביב עם משימה

אם מציצים בבלוג לאחרונה, נראה שעוברים עלינו ימים שקטים…כמובן, שהמציאות היא הפוכה לגמרי. רשימת הרשומות שלי כל כך ארוכה, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אז אני לא מתחילה :). רשומה ארוכה עם חוויות מחגיגת יום ההולדת הנהדרת של יעלה נמצאת בתהליכי עריכה, אבל בינתיים, בין ווירוס לווירוס, התבלבלו לנו סידרי השנה. תכננתי מיד אחרי חגיגת יום ההולדת להתחיל את חגיגות פורים. כידוע, פורים הוא ה-חג שלי, ואני חשה צורך עז למתוח את החגיגות על פני זמן ארוך ככל האפשר. אבל אז, בלי שום הכנה מוקדמת, נהיה אביב. ממש ממש אביב, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. כל טיול שלנו הפך לחגיגה של טבע והתבוננות בסביבה, ואתן יודעות איך זה טבע, נכון? הוא לא מחכה עד שנסיים את הנושא הבא…אז מיהרתי להכין כמה פעילויות מתאימות לעונה, חלקן תוכננו הרבה זמן מראש, חלקן אילתור של הרגע. הלהיט, ללא ספק, היה משחק "חפש את המטמון".

באנגלית קוראים לזה scavenger hunt והרשת (כלומר הפינטרסט) מלאה ברעיונות נפלאים לציד אוצרות כזה בכל טיול בחוץ. אני מתכננתי להכין פעילות כזו כבר חודשים, וכמו שסיפרתי כבר, כשזה נוגע לפעילויות שמצריכות הכנה מראש…אני דוחה. ואז הפרחים הנפלאים האלו התחילו לפרוח בכל פינה והלהיבו את יעלה כל כך, שהיה לי ברור שעכשיו אין ברירה וזה קרה:

IMG_20160229_101618

במשך כמה ימים הסתובבתי בטיולים כמו משוגעת וצילמתי פרחים, מקרוב. עקב נטייתי העצלנית והפרקטית במקביל, כל הצילומים נעשו בפלאפון. אחר כך בחרתי את הפרחים הנפוצים ביותר והחביבים ביותר על יעלה, סידרתי אותם יפה בפאוור פוינט, הוספתי את שם הפרח (למדתי לא מעט דברים חדשים בתקופה הזו :) והדפסתי על דף מדפסת רגיל ( איזה כיף שיש מדפסת צבעונית איכותית. מתנת יום ההולדת השווה שלי!), ניילתי (מתנת יום ההולדת השווה שלי #2), גזרתי,  חוררתי ואיגדתי בטבעת נפתחת…והכל תוך כדי שאמיתי ויעלה משמידים את חדר המשחקים…ואז יצאנו לדרך:

IMG_20160229_102052

כמה יעלה התרגשה לפגוש בפרח הראשון שהיא בחרה מהרשימה…היא ראתה את הפרח, ,חיפשה אותו ומצאה בלי בעיה בפנקס. היא הצטלמה והדביקה עליו מדבקה- לאות כי השלימה את המשימה הראשונה. ההתלהבות לא פחתה:

IMG_20160229_102226

ועוד ועוד, היא חיפשה, מצאה, זיהתה, הצטלמה והדביקה מדבקה:

IMG_20160229_102934

כמה חמציצים נאכלו תוך כדי צילום התמונה :)

IMG_20160229_102758אהוב ליבה התורמוס זכה לשלל נקודות צילום ומדבקות. איזה כיף שהם ממלאים עכשיו אצלנו כל חלקה טובה…אפילו דאדא מתחפשת בפורים לתורמוס. איך!???????????? אין לי מושג מה התשובה…

IMG_20160229_161332

אמיתי מאוד מאוד קינא בפנקס של יעלה. תכננתי להכין גם לו אחד, עם דברים קצת יותר פשוטים למציאה, אבל כמובן שהמשימה הזו נדחתה…עכשיו כשראיתי כמה הוא התלהב אני מקווה שלא תהיה לי ברירה ואעשה זאת בשבוע הבא:

IMG_20160229_103027

יש גרסאות הרבה יותר פשוטות להכנה- פשוט מדפיסים דף אחד גדול, עם מקום לסמן וי, או לגדולים יותר- פשוט רשימה. כך או כך, אין ספק שזו הייתה הפעם הראשונה, אך בהחלט לא האחרונה שאנחנו מלווים את הטיולים שלנו במשימת "חפש את המטמון" מאתגרת ומהנה! וכמובן שאם מישהי מעוניינת להשתמש בקובץ הפרחים שלנו (שכולל שמונה פרחים נהדרים שניתן למצוא עכשיו אצלנו בקיבוץ- כלנית, רקפת, נרקיס, סביון, חמציץ, חרדל, שן הארי ותורמוס)- מוזמנת לשלוח לי את כתובת המייל ואשלח לה בשמחה! (גם לו, אבל לשון נקבה וכו'. כבר דיברנו על זה:)

מקווה להצליח לחזור בקרוב לקצב הפוסטים הרגיל, ממש בא לי לשתף בדברים המעניינים שקורים אצלנו בבית ובכלל, אני מתגעגעת לבלוג ולכתיבה…מאחלת לכולנו סוף שבוע נפלא, עם גשם, וקצת קרירות מרעננת, בריאות ואביב באוויר. לא לשכוח- משנכנס אדר מרבין בשמחה!