איך זה להיות עץ

ט"ו בשבט הוא אחד החגים המשונים בלוח השנה הישראלי. הוא שמח, הוא חגיגי, הוא מלא משמעות. אבל הוא גם קטן, קרוב מידי לפורים, כמעט לא מספיק מורגש. חיפוש קצר בבלוג גילה לי שזו לא סתם הרגשה. ט"ו בשבט הוא חג לא-מספיק-נחגג בביתנו. נכון, יש כמה רעיונות מוצלחים ממש בעמוד החג, אבל הרבה פחות מאשר בחגים אחרים. אני חושבת שזה נובע בעיקר מעומס האירועים שיש לנו בתקופה הזו בשנה- סמוך ליום ההולדת של יעלה, חברותיה ובנות דודותיה, וכאמור- יחד עם ההכנות לפורים, שאצלנו הן תמיד מוגזמות. בכל זאת, החלטתי שהשנה אני רוצה לחשוב קצת יותר על החג הזה.

יעלה ואמיתי גדלים. השיחות איתם הופכות עמוקות ומשמעותיות יותר. הן מתגלגלות לנושאים ולמקומות שמצליחים להפתיע אותו בכל פעם מחדש. כל פעילות שאנחנו עושים בימים אלו הופכת למסע מתגלגל  ומרתק, ולפיכך, גם התיאורים פה יצאו לי קצת…ארכיאולוגיים. כמעט שקלתי להקדיש רשומה לכל פעילות, אבל בדיקת מציאות קלה הבהירה לי שהם לא יקרו לעולם, אז, נשימה עמוקה-

5 פעילויות בהשראת עצים, לכבוד ט"ו בשבט:

1. אוספים ענפים:
בתקופה האחרונה הליכות הטבע היומיות שלנו (סיפרתי עליהן בעבר בפירוט, באחת הרשומות האהובות עליי ביותר בבלוג) קיבלו תוספת מעניינת של משימות. בהמשך אכתוב על זה קצת יותר, אבל לענייננו- זה מחייב אותי לשים הרבה יותר לב לפרטים הקטנים שבדרך. אמיתי אוסף מקלות כבר תקופה ארוכה. זה התחיל מרצון להכין מאגרים לקראת מדורה עתידית, ואכן אנחנו (כלומר בח"ל) משתדלים מידי תקופה להפוך את המאגר שלו למדורה לתפארת. בין מדורה למדורה המקלות שלו משמשים כחרבות, כשרביטים, כצינורות כיבוי, כקוביות וכאינסוף דברים אחרים. השילוב בין תשומת הלב לפרטים לבין האהבה של אמיתי למקלות הביא אותי לחפש שימושים חדשים למקלות שאנחנו פוגשים. נתתי לילדים משימה- למצוא, כל אחד בנפרד, מקל ארוך יותר מהזרוע שלו. זה היה אתגר מלהיב במיוחד, אז המשכנו איתו בווריאציות שונות- למצוא שני מקלות בדיוק באותו האורך, למצוא מקל קטן יותר מהזרת. הילדים הפנימו את העקרון, והתחילו להשתמש במקלות ובענפים ככלי מדידה מן המנין. בעיקר כדי למדוד את הדבר הכי חשוב- מי הכי גבוה.

שאריות הצד הדידקטי של חשות צורך להדגיש כמה דברים אפשר ללמוד מאוסף של מקלות שאספנו בדרך…אז מה הרווחנו?

  • תמריץ ומיקוד משמעותי בטיולים
  • שימוש בחומר טבעי, זמין ומזמין
  • חומר "פתוח" שמאפשר לדמיון לעוף וליצירתיות לעבוד שעות נוספות
  • כישורים חשבוניים- מדידה, השוואה, מנייה וכו'
  • וגם הנדסיים (מדו מימד לתלת מימד, ייצוב מבנים, צורות הנדסיות)
  • ושפתיים- השוואה דורשת כלים שפתיים משוכללים- מילות תיאור מדוייקות של גודל, של מרקם וכו', מילות השוואה, משפטים מורכבים.
  • מקלות וענפים יכולים להיות שימושיים בשלל מקומות- לבנייה, למשחק דמיוני, לציור בבוץ, ליצירה (צביעה, ליפוף).

2. הזמנה לחקירה- פלסטלינה ומקלות:

בתקופה האחרונה, גם לנו, כמו לכולם, היו כמה ימי מחלה שהזמינו אותנו לפעילות ביתית אינטנסיבית. כרגיל, הופתעתי לגלות כמה התגעגענו לזה וכמה זה כיף. התחלנו ב"10 דקות" שלנו. אחרי שהיינו עוד קצת גיבורי על, עשינו פעילויות מגניבות שהילדים המציאו עם חישוקים ואפילו המצאנו שירים על בסיס ספרי ילדים אהובים (מאיפה הם מביאים את הרעיונות האלו?! ילדים מעולים, אובייקטיבית), אני בחרתי להקדיש את עשר הדקות שלי להצעת הגשה שראיתי באחת מקבוצות האמנות בפייסבוק והתלהבתי מהן מאוד- קוביות פלסטלינה ירוקות ואוסף של…מקלות! כמובן שאפשר להגיש את המנה הזו עם המקלות מהסעיף הקודם, אבל אני השתמשתי הפעם באוסף של מקלות קנויים בצורות ובגדלים שונים.

ליעלה היתה מהר מאוד תוכנית מדוייקת והיא ביקשה תוספות כדי להגשים אותה. היא התחילה מבסיס פלסטלינה קטן, והרחיבה את הגינה הקהילתית שלה לאט לאט:

היא שתלה עצים בגבהים שונים, לאט לאט גם הנצו פרחים (תורמוסים, כמובן), הרבה עבודה עדינה של נעיצה וחיבורים, והגינה הקהילתית הייתה מוכנה לפיקניק המוני שהתווסף שלב אחרי שלב:

אני נהניתי מאוד מההתבוננות ביצירה, וגם מהמשחק החופשי בחומרים שהיו מונחים סביבי. לא הייתי במצברוח מרוכז במיוחד, או ממש בחשק ליצור בשביל עצמי, אז יצרתי המחשות קטנות של דברים שאפשר לעשות משילוב החומרים- טכניקות, רעיונות וכיוונים:

שוב משחקי דו-מימד ותלת מימד, מימדים שונים של מקלות- דקים ועבים, רחבים וצרים, ארוכים וקצרים וכו'. אמיתי בשלב הזה היה מאוד מאוד מסכן ומאוד מאוד מעוך על הספה. המשחק שלי עם המקלות הוליד גם משהו קטן כדי לשמח את ליבו:

מקלות גיבורי-על. אז מה אם יש לי אפס יכולת ציור? המקלות שימחו אותו ממש והפכו אותו לקצת יותר מחובר להתרחשות.

3. הזמנה ליצירה- חום וירוק:

ביום אחר, אבל באותה אווירה, התחלתי את עשר הדקות שלי בהזמנה אחרת ליצירה- אוסף של ירוקים וחומים- ניירות שונים, צבעים (שמן, שעווה, עיפרון וטושים) וגם מספריים ודבק.

יעלה התקשתה עם הגבלת הצבעים. היא התחילה מהחום והירוק, וכשהרעיונות שלה התחילו לעוף היא הוסיפה צבעים נוספים. התלבטתי לרגע אם לעצור את זה, והחלטתי שממש לא כדאי. היא יצרה באווירה ט"ו בשבטית להפליא (כדור פורח ושדות של פרחים, לדבריה):

אני הפעם הייתי במצברוח יותר יצירתי. כשאני יוצרת לצד הילדים, אני מצליחה הרבה פחות להתמקד בתוצר, והרבה יותר להנות מהדרך. אני מנסה להשתמש במגוון של טכניקות, לחקור בעצמי את האפשרויות של כל חומר. אני משתדלת לדבר כמה שפחות, לא לנסות להדריך או ללמד. הנסיון לימד אותי שזה מועד לכשלון ואפילו לפיצוץ של אווירת היצירה. אז אני פשוט יוצרת בעצמי, בשקט, נהנית מזה באמת, והם, מידי פעם, מציצים. התחלתי ממצב רוח קולאז'י ועשיר בקריעה ששעשע את אמיתי:

ואחר כך בחנתי את השילובים בין הניירות השונים לצבעים השונים:

החלק הזה תפס את תשומת ליבה של יעלה, שהתלהבה מהמפגש בין נייר עם טקסטורה לבין הפנדה:

המצע שהיא צבעה הזכיר לה את הפיקניק בגינה הקהילתית, אז היא הזמינה שוב את כל החבר'ה:

כמו שהכנתי מראש, השיחה גלשה, ואיכשהו הגענו לדבר על טכניקות צילום, דיונים שהולידו יופי של צילומי משפחה:

המשחק שלי בצבעים ובקרעים משך גם את תשומת ליבו של אמיתי, אבל מכיוון אחר- הצמרת של ה"ברוש" שלי, הזכירה לו דווקא חרב:

בשאר הזמן, אמיתי, שקצת התאושש, היה עסוק בלחבר בין שתי ההזמנות מהימים האחרונים, ליצירת כלי תחבורה/קסדה/בית לגיבורי העל שלו:

מי אמר שגירים חייבים לשמש לציור?

סיימנו את סשן היצירה הארוך שלנו עם סידור המוצגים לתערוכה, שנותנת אווירה חגיגית לבית שלנו ועושה אותי שמחה. מבחינה "אמנותית" אני לא ממש מחבבת את מה שיצרתי בסשן הזה, אבל כל כך נהניתי. העניין הזה של משחק לצורך המשחק כל כך לא פשוט בתור מבוגרים.

4. איך זה להיות עץ?

במקביל ליצירה, הרכבנו לנו פלייליסט ט"ו בשבט אלטרנטיבי. הדיסק הקלאסי של "השקדייה פורחת" ו"כך הולכים השותלים" מיצה את עצמו די מהר, ואני התחלתי לזמזם לי כל מיני שירי עצים ופרחים שרצו לי בראש. הילדים ביקשו, כמו שהם מבקשים לאחרונה, לשמוע את הגרסה האמיתית של הזמזומים חסרי הפשר שלי (שירה ואני זה…ובכן, פשוט לא).

אז יצרנו לנו מיני פלייסליסט ששימח מאוד את ליבי, סיקרן מאוד את הילדים והוליד כמה שיחות מרתקות במיוחד על דימויים, על עצים, ועל החיים. אפשר לשמוע את הרשימה שלנו כאן. עוד רעיונות לשירי יום הולדת הולמים לאילנות יתקבלו בברכה ובשמחה!

5. מפת חשיבה:

אחרונה חביבה. פעילות שבינתיים עשיתי רק עם עצמי. עדיין לא שיתפתי בה את הילדים, אבל אני בטוחה שלפחות יעלה תהנה ממנה מאוד. ההשראה הגיעה מעינת להב, שהעמוד שלה הוא מקור בלתי נדלה של השראה בשבילי (השראה שהולידה שיתוף פעולה שבדרך, וגם התחלה של ידידות אמיצה :). מפות חשיבה הן כלי מדהים ומופלא, שבקרוב יקבל ממני התייחסות נאותה, אבל לא יכולתי לחכות עם זה, כי הוא כל כך מתחבר לי לט"ו בשבט, בעיקר עם ההשראה הנהדרת שעינת העלתה:

שווה לקרוא עד הסוף. מפת חשיבה בצורת עץ יכולה לצמוח לכל כך הרבה כיוונים. למחשבות על שורשים וכנפיים, לכיוונים של צמיחה, למפת מושגים ביולוגית-בוטנית, לרעיונות לחג, לאסוציאציות כלליות, לביטויים, לדימויים ול….ול….מה תצמיח מפת החשיבה הט"ו בשבטית שלכן? מוזמנות לשתף אותי, וגם את עינת- בעמוד הפייסבוק התינוק שלי, ששולח אט אט שורשים למעמקי האדמה.

 

בעוד יומיים ט"ו בשבט מגיע, והשנה אני מרגישה הרבה יותר מוכנה. אני מרגישה הרבה יותר חגיגית. אני מרגישה שנתתי לילדי יום ההולדת את המקום הראוי להם- הקדשנו להם תשומת לב, הקשבנו להם, למדנו מהם כמה דברים חדשים, קיבלנו השראה לצמיחה ולפריחה לקראת האביב שמתחיל להציץ מכל פינה. שיהיה לכולנו חג אילנות שמח!

 

עגלת האמנות שלנו

שקט כאן בבלוג, ולא סתם. מאחורי הקלעים אני עובדת על משהו חדש. גדול ומרגש מאוד. משהו שמתבשל כבר תקופה ארוכה על אש קטנה, ובשבועות האחרונים תופס תאוצה ומתחיל לקבל צבע וצורה. למרות ההתקדמות הגדולה, ייקח עוד קצת זמן עד שאוכל לספר עליו בהרחבה, ובינתיים…הג'ירף "זוכה" לקצת מנוחה.

ואולי הוא בכלל נבהל מכל התגובות המפרגנות והמשמחות שלכן (ואפילו שלכם) לרשומה על הטיול שלנו, והחליט שעכשיו הוא נחבא אל הכלים? אין לדעת…

בכל זאת, בבית ממשיכים להתרחש דברים קטנים, יומיומיים ומעניינים. כמעט לא דיברנו בבלוג על הסתיו הנהדר שבחוץ, שכמובן מקבל ביטוי גם בתוך הבית פנימה, וסופסוף מתחילה להסתמן פה סוג של שגרה-של-שנה-חדשה, שהשנה הגיעה אלינו אפילו יותר באיחור מבדרך כלל.

הכניסה לשגרה עשתה לי דגדוג באצבעות, מן חשק מוזר שכזה (מוזר במיוחד אם את בלאגניסטית חסרת תקנה) לארגן לנו מחדש את פינות המשחק והעבודה. לא מזמן סיפרתי על הבית שעזבנו, ובכלל עוד לא הקדשתי מקום לבית ה"חדש" אליו עברנו. הוא מציב בפנינו לא מעט אתגרים, עם המון פתרונות אחסון, אבל כאלו שתוכננו בזמנים אחרים לאנשים אחרים. בין כל הדברים שסימנתי לי כ"דורשים שינוי", ראשונה בתור עמדה לה פינת היצירה. עם השינויים שחדרי המשחקים שלנו עברו לאורך השנים (וכאמור, הם עברו הרבה), תמיד הייתה לילדים פינת יצירה נוחה ומזמינה, עם חומרים מסויימים נגישים, ואחרים מאוחסנים, עם משטח עבודה ועם הזמנות שונות ליצירה.

בבית החדש לא הצלחתי לארגן אחת כזו. בחרנו שולחן שהתאים בדיוק לנישה שחשבתי שתתאים בדיוק למטרה, ניסינו למקם שולחן אחר בפינה שונה…זה פשוט לא יצא. אז עשיתי את מה שמצופה מאמא דיגיטלית כמוני, וביליתי שעות רבות בחיפושים בפינטרסט. כמובן ששם נמצאה הישועה (לחיצה על הקישור תוביל לרשומה המקורית והמופלאה ממנה הושאלה הישועה).

עגלת יצירה

היא לא דורשת פינה מסויימת וחד משמעית, וזה מצויין, כי פינה כזו לא נמצאה. היא מאפשרת ליצור בחדר המשחקים, בסלון, או בגינה. היא מאפשרת תצוגה נוחה וגישה נגישה, יש לה אינספור אפשרויות גיוון והגשה, והיא גם פשוט יפה. אז קניתי עגלה. לקח עוד קצת זמן עד שיעלה סיימה להשתמש בה כעגלת בית חולים לתינוקת-שלה-שרק-נולדה, ואני חיכיתי לאישורה, וגם להשראה שתכה בי ותגלה לי איך להפוך אותה לפינת היצירה החדשה.

מלבד פינטרסט, ההשראה המרכזית הגיעה מכיוון המורה לאמנות של יעלה. לא ממש הפתעה, אני יודעת…במהלך השנה שעברה יעלה השתתפה בחוג אמנות כאן בקיבוץ, אצל מורה מקסימה. למרות שיש לה אינספור הזדמנויות ליצירה בבית, היא נהנתה מאוד מהיצירה יחד עם בנות גילה והחוג היה רגע השיא של השבוע שלה לאורך כל השנה. איפשהו במהלך החופש הגדול, אותה מורה שיתפה בפייסבוק שלה קישור לקבוצת פייסבוק שנשמעה לי מעניינת. נכנסתי לקבוצה וגיליתי גישה שונה ואחרת לגמרי.

את הקבוצה מנהלת נונה אורבך והיא שינתה לגמרי את הדרך בה חשבתי על פינת היצירה. בשורה התחתונה, כל החשיבה שלי השתנתה מחשיבה על 'יצירה' לחשיבה על 'אמנות'. מ- crafts ל-arts. לכאורה הבדל סמנטי, אבל בפועל- "אותו מקרר בגישה כל כך שונה". לא רק החשיבה על פינת העבודה שונה, אלא כל החשיבה על הפעילות האמנותית בבית. השינוי הזה בתפיסה חלחל ממני אל העגלה, ומהר מאוד הוא עבר ממנה אל הילדים, שנשטפו בפרץ גדול ומחודש של יצירה.

עבודות של נונה אורבך. לחיצה על התמונה תוביל אתכן לאתר שהוא יצירת אמנות בפני עצמה

אם הייתי צריכה לתאר את ההבדל בגישה במשפט אחד, הייתי אומרת שהפסקתי לתכנן מראש את התוצר, והפכתי לצופה מהצד בתהליך. בעצם, כל השינוי שהתרחש בגישת הלמידה שלי. איך דווקא בעולם האמנות, הקרוב ביותר ללבי מכל תחומי הלמידה, לקח לי כל כך הרבה זמן להפנים את שינוי הגישה? לא יודעת איך, אבל מעשה שהיה כך היה. כמובן שהתיאור הזה לא קרוב לתמצת את העושר והעומק שיש בגישה, אבל עבורי זו הנקודה שהובילה לשינוי בחשיבה.

ואחרי כל החפירה, הגיע הזמן לפרקטיקה- מה מכילה עגלת היצירה?

במדף העליון- מגוון סוגי צבעים, בצנצנות מתאימות לגודלם, שקופות ונפרדות- כל סוג בצנצנת משלו. יש שני סוגי טושים, צבעי עיפרון עבים, צבעי "פסטל" וגם טושים מחיקים. בלי צנצנת, יש גם חבילה גדולה של צבעי פנדה (שמן), שהסידור שלהם בחבילה כל כך נכון בעיני, שלא רציתי להרוס אותו.

צבעי פנדה, מזמינים לעבודה

בנוסף לצבעים- צנצנת מכחולים, ו"כלים"- מספריים, דבקים, עפרונות, מחדדים. בצד יש מעמד עם מגוון בסיסי של ניירות- דפי מדפסת ובריסטולים, קטנים, בינוניים וגדולים, לבנים, צבעוניים ושחורים, קרטוני ביצוע וגם מחברת ופנקסים.

המדף השני הוא "המדף המשתנה". התחלתי מתצוגה סתווית. במיכלים מתאימים סידרתי מדבקות סול ומדבקות לבד סתוויות, מנקי מקטרות, נוצות, ומגוון סוגי מקלות, קצת מדבקות סתוויות וחלק מסדרת מגדירי הטבע שלנו, להשראה.

במדף השלישי שתי קופסאות משמעותיות במיוחד- הראשונה היא קופסת הפלסטלינה, שהיא כרגע החומר המועדף על אמיתי, והשניה היא קופסת האוצרות- קופסה שמעבירים אליה את כל החלקים הקטנים והמציאות שאין להם מקום אחר, רגע לפני הפח, ושם הם הופכים לרעיונות קטנים או להשראה.

גם דפנות העגלה מאפשרות משחק- שתי סלסלות תלויות- הראשונה מכילה כלי עבודה לפיסול (לבצק, פלסטלינה, חימר ומה שבא) והשניה מכילה כוסיות ומכלים שונים, כדי למלא מים למכחולים, לאסוף חומרים שונים מהמגש או חומרי טבע או מה שרוצים. על המדף האמצעי תליתי, בעזרת מגנטים, תמונות סתיו קטנות להשראה, ועל המדף התחתון צנצנות מגנטיות עם מכסה שקוף. הכוונה היא שגם החומרים בהן יתחלפו, אבל כרגע יש באחת גדלים שונים של עיניים זזות, ובשניה כל מיני סוגים של טבעות.

התלבטתי אם לשלב את מגש חומרי הטבע המתחלפים שלנו בתוך העגלה, אבל בינתיים החלטתי להשאיר אותו לצידה. אני לא כל כך בטוחה לגבי ההחלטה הזו, ואני מניחה שעם הזמן ננסה לשלב אותו בתוכה, בדרך זו או אחרת.

מאז שהצבתי את העגלה בסלון, חזרה להתרחש פה הרבה יותר יצירה.

אמיתי היה עסוק בגילוי הפלסטלינה לעומק. כהרגלו, הוא לא מסתפק בהיכרות שטחית, ומעמיק בחומר במשך תקופה. הוא בנה חומות, מגדלים ומבנים שנתן להם שמות שונים:

הוא נהנה במיוחד לשלב חומרים שונים ממגש הטבע ומקופסת האוצרות בתוך המבנים שלו. לנעוץ, להחביא, לכסות, לגלות. במקביל הוא עסוק גם בדמויות קטנות ושונות, והן משתלבות היטב גם בעולם היצירה:

יעלה ממשיכה לשכלל את יכולות הציור שלה. היא אוהבת מאוד דפי צביעה, אבל תמיד מוסיפה להם תוספות משלה, וגם מרחיבה את מנעד הגוונים הלא-סגולים שמשתלבים לה בעבודה. לשמחתי, במפגש האחרון של חוג האמנות (שיעלה התחילה-מחדש מיד כשחזרנו מהטיול) המורה שלה אמרה שרואים שינוי בעבודה שלה. יש פה עניין של גיל, ושל החלפת החברות לחוג, אני בטוחה, אבל אני חושבת שגם לגישת היצירה החדשה בבית יש מקום בהשראה. לשמחתי, היא חזרה לשלב חומרי קולאז' שונים בעבודות שלה, דבר שפעם היא מאוד אהבה ובתקופה האחרונה נזנח לטובת שכלול יכולות הציור:

אפילו אני מצאתי את עצמי נשאבת לנקודות קצרות של יצירה, כזו בלי מחשבה, בלי תכנון ובלי יעד ו"מקבל המתנה". אין זריקת מוזה גדולה יותר מלשבת מול ילד/ה שיוצרים בהנאה:

ולפעמים אנחנו גם יוצרים יחד, פרוייקטים משעשעים, או מעניינים, או משונים, לפי החשק והמוזה. אחד מתחיל, ולפעמים האחרים מצטרפים. איכשהו, בלי "פינה" מסודרת, העבודה הרבה יותר זורמת וחופשיה.

המעבר הזה, מ"פינת יצירה" לתפיסה של "אמנות בכל פינה" שימח אותי כל כך ועשה לי חשק לבחון מחדש פינות נוספות בבית שלנו. אני מאמינה שלסידור של הסביבה שלנו יש כל כך הרבה השפעה על הדרך בה אנחנו מתנהלים בחיי היומיום, שללא ספק זו סוגיה שכדאי להקדיש לה הרבה מחשבה. במיוחד לקראת החורף, שמי ייתן ומתישהו יבוא עלינו לטובה. ארגון מדוייק של הסביבה, יכול להפוך שהיה ארוכה בבית החמים להרבה יותר נעימה. הסידור החדש מרענן גם את החשיבה, ויש לי כבר רצף של רעיונות לנושאים חדשים ל"מדף המתחלף" בעגלת היצירה.

אז איך נראית פינת היצירה שלכן? על אילו חומרים אתן והילדים לא מוכנים לוותר? איזה חומרים מתחלפים? רעיונות, תמונות ורשימת קניות יתקבלו בברכה!

נאסף תשרי

תמיד זה תופס בהפתעה. תשרי נגמר. החגים כבר מאחורינו. רגע! עוד לא הספקנו כלום! היו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות! אבל כולנו כבר יודעים שאי אפשר לעצור את הזמן…ולפעמים כיף לעצור רגע. להסתכל אחורה, לא על כל מה שרצינו ולא הספקנו, אלא על כמה הרבה כן הספקנו. ובחיי שחודש תשרי הזה היה עמוס בהמון דברים קטנים וחגיגיים שלא הספקנו לשתף. החלטתי לסכם את תשרי שלנו במקבץ יצירה והשראה באווירת החגים, שלא נשכח מה עשינו כשיגיע תשרי הבא:

רגע לפני ערב ראש השנה, התכנסנו לאפייה מסורתית של מאפינס דבש:

ומיחזרנו להם מתקן הגשה מדליק במיוחד:

ככה הוא נראה בתחילת העבודה. מתקן תצוגה של מסטיקים מקרטון, שנזרק ע"י הכלבו של הקיבוץ ואומץ על ידי שכנה יקרה שיודעת שדברים כאלו תמיד משמחים אותנו. כמה דקות אחר כך, קצת דאקטייפ וקצת וושי טייפ והוא נראה ככה:

כמובן שהיו מספיק מאפינס למלא את כל המתקן, אבל בשלב הזה כבר לא צילמתי. בכלל, בערב החג היינו אחראים על כמה מאכלים, אבל בעיקר על הדקורציה. אז שינסנו מתניים משפחתיים להכנת האביזרים, בעזרת ה"קאטלבאג", מכשיר החיתוך הנאמן שלי:

בחרנו בשילוב צבעים חגיגי של לבן-ירוק-זהוב. כמה שהזהוב הזה הרשים את אמיתי (בריסטול רגיל לגמרי, בצבע זהב. לרכישה בחנות הציוד המשרדי/יצירה/ציוד לגנים הקרובה לביתכם):

גם יעלה מצאה שימוש נפלא לשאריות הזהוב-זהוב:

כמה מפתיע! ציורים של משפחה…אבל ציור קצת אחר, בטושים פרמנטטיים על נייר מבריק. חווית יצירה שונה. בכל מקרה, ככה ההכנות שלנו נראו ברגע האמת, על שולחן החג:

הכנו גם כרטיסי שנה טובה. בסופו של דבר יעלה חילקה את הכרטיסים שלה, והכרטיסים שאני הכנתי (במפגש יצירה עם חברות) חזרו לחכות בסבלנות לראש השנה הבא:

גם אחרי ערב החג, המשכנו ליצור באותה אווירה חגיגית:

יצרנו בהשראה רימונית, ואמיתי שוב לקח את זה לכיוון שלו, כשהפך את הרימון לא רק להשראה, אלא לחומר היצירה עצמה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל הוא יצר ציורים ממיץ הרימונים, ונהנה מכל רגע. לא רק רימונים תשרי הביא איתו. אספנו אלינו מגוון אוצרות סתוויים:

כל כך כיף לעקוב אחרי השינויים הקטנטנים האלו. בלוטים ירוקים, שתוך כמה שבועות הופכים לחומים. הכל מסביב משתנה ומקבל חיים וצבעים חדשים:

גם הציפורים מתכוננות לקור ומשאירות לנו שלל סימנים לחילופי העונה:

כל כך יפות, כל אחת שונה מחברתה:

הנוצות האלו סיפקו לנו השראה לפינה נהדרת של יצירה (אם רוצים להמנע ממגע עם הנוצות עצמן, אפשר לצלם את הממצאים בדרך ולהציג את התמונות להשראה):
גם בסוכות, העמוס, מלא הטיולים והאירועים, בו כמעט לא היינו בבית, הספקנו להצטרף לסדנת יצירה חביבה להפליא, שהעסיקה את יעלה ועוד הרבה מאוד ילדים והורים (עם אחוז גבוה מאוד של אבות פעילים ומשתתפים) שעה ארוכה:

בסופה של הסדנה היא יצאה עם סוכה מיניאטורית מקושטת ונפלאה:

ולמרות הבטחות השיר הידוע, כמו שקורה בדרך כלל, היורה לא חיכה לחשוון, וגם אותו חגגנו בתשרי במלוא עוזו, הדרו וריחו הנפלא:

האמת? הספקנו הרבה. הספקנו גם לטייל, ולהיות במרכז, בצפון בצפון, בירושלים ובדרום, ואפילו להצטלם תמונה משפחתית סבירה, נדירה ולבנה. אני חושבת שזו הולכת להיות אחת ההחלטות הנוספות שלי לשנה החדשה-

להסתכל אחורה כדי לראות את כל מה שכן הספקנו

ולהתמלא תחושת סיפוק, עשייה וגאווה. ומה שלא הספקנו? אולי לא היה חשוב מספיק, ואולי יעבור הלאה, לרשימת המשימות הבאה, לשבוע הבא, לחודש הבא ואולי בכלל לשנה הבאה. וזה לא נורא.

אז מה אתן הספקתן בתשרי שהיה?! ואיזו החלטה תקחו אתכן מהחודש הזה, שפתח את השנה?

10 פעילויות קלילות במזגן

חם. כל כך כל כך חם. כל מה שמתחשק לי לעשות זה להדליק את המזגן ולא להתרחק ממנו לעולם. באופן כללי, מתחילת יוני ועד סוף ספטמבר, החלקים היצירתיים שבמוח שלי מתמקדים בעיקר במציאת רעיונות חדשים ל"מה עושים היום במינימום מרחק מהמזגן". אין לי כוח להיות יצירתית מידי, אין לי כוח "להפגיז" בפעילויות, אין לי כוח לצאת לקנות דברים שאין לי בבית (גם לצאת לדואר זו יציאה), אין לי כוח לנסוע למקומות אחרים שיש בהם מזגן. חם לי. אני רק רוצה לעשות בתוך הבית פעילויות פשוטות, במינימום מאמץ ובמקסימום כיף ותעסוקה.

לפני כמעט שבועיים עברנו דירה. התחלתי, כבר שלוש פעמים, לכתוב על המעבר שלנו והתובנות שלי ממנו יופי של רשומה. אבל החום הזה מונע ממנה לצאת ממש ממש טובה, אז היא תמתין עוד קצת, ובמקומה-

10 פעילויות הקיץ הכי קלילות והכי הכי קרובות למזגן שיש

  1. מקימים תזמורת:

כל מה שצריך זה ילדים וכלי נגינה. לא חייבים כלי נגינה אמיתיים. גם כלי מטבח יעשו יופי של עבודה. התזמורת שלנו נפתחה בעקבות מתנה שקיבלנו- דיסק מוזיקה קלאסית בביצוע מכר שהוא מוזיקאי מוכשר ומצליח. דקה וחצי לתוך הדיסק, הילדים כבר הוציאו את כל כלי הנגינה שיש לנו בבית והקימו תזמורת מתחלפת.

מה עוד אפשר? אנחנו גם דפדפנו בחוברת תווים שמצאנו בבית וקצת דיברנו על משמעותם, ובהמשך השתמשנו ב-TOOB כלי הנגינה שלנו כדי להכיר כלי נגינה חדשים- חיפשנו ביוטיוב סרטונים של אנשים מנגנים בכל אחד מכלי הנגינה (בתמונה למעלה אפשר לראות את הסקסופון)- אנשים שונים וסגנונות שונים. זה ריתק את הילדים. אחרי הסרטונים הוספנו גם תפקיד של מנצח לתזמורת שלנו ותרגלנו ביצוע הוראות בלי מילים. היה מאתגר. אפשר להסתובב בבית ולהמציא עוד כלי נגינה, אפשר לזהות את כלי הנגינה בעיניים עצומות וגם להאזין יחד ליצירה קלאסית כמו "פטר והזאב".

מה צריך? במינימום- מכסים של סירים וכפות עץ. מכאן השמיים הם הגבול.

2. קמפינג בתוך הבית

אין הרבה מה להוסיף. הפעילות הכי פופלרית בכל הזמנים. כמה שמיכות או אוהל מתקפל של ממש, מזרונים על הרצפה, שקי שינה.

מה עוד אפשר? לבלות יום שלם באוהל, כולל "מדורה" וארוחות, כמו שעשינו כאן. וכמובן- לישון באמת באוהל, כל הלילה. היה חוויתי. לשחק בפנסים וצלליות, לבשל על גזייה.

מה צריך? שמיכה גדולה/כמה קטנות, שולחן, כיסאות או- אוהל מתקפל קטן, מזרונים, שקי שינה, פנסים.

3. חקירה ביתית:

אם כבר יוצאים לקמפינג, אפשר לנצל את ההזדמנות לחקור את העולם שסביבנו, בלי לצאת מהמזגן. גם בתוך הבית מסתתרים חיי טבע שוקקים. נמלים על הרצפה או אפילו ג'וקים יכולים להיות מושא נהדר לחקירה תחת זכוכית מגדלת. לא צריך להרוג אותם. חופשה קטנה בתוך קופסת פלסטיק תאפשר לילדים להסתכל עליהם היטב, ותמונות מספרים או מרחבי הרשת יוכלו להרחיב את המידע. גם במקרר יש לא מעט הזדמנויות חקירה. יעלה הציעה לחקור עגבניות שרי שמצאנו בערוגה של חברים. מה אני אגיד? זה באמת היה מרתק.

מה עוד אפשר? לחקור את הגוף שלנו- שערה, עור, וחלקים בגוף אחד של השני, כולם יראו אחרת תחת זכוכית מגדלת. גם מרכיבי מזון שונים, כמו תבלינים או קטניות, יכולים להיות מרתקים. אם אתם אמיצים, אפשר לצאת החוצה ולקטוף פרח לחקירה. אם בחרנו לחקור נמלה, הסרט Bug's Life יכול להיות תוספת נחמדה.

מה צריך? זכוכית מגדלת, פינצטה ומגש עבודה. אם חוקרים פרי או ירק, כדאי להוסיף גם סכין או מכשיר חיתוך שמתאים לידיים קטנות. ספרי מידע, תמונות או סרטונים על מושא החקירה יאריכו את הפעילות עד כמה שתבחרו…

4. בוקר סרט:

עוד קלאסיקת ילדות שלא נס ליחה. יעלה, בלשון המעטה, לא חובבת סיפורי אגדה. מאז ומתמיד דברים שסותרים את ההגיון שלה הפחידו אותה. היום היא כבר מצליחה, לאט לאט, להנות מהפחד הזה, במינונים קטנים. אמיתי, לעומתה, לא מפחד מדברים דמיוניים. הוא הבין מוקדם שהמציאות מפחידה יותר. החלטתי שזה זמן מתאים לחשוף אותם לראשונה לסרט באורך מלא. הזמנו חברים, הכנו פופקורן (לפי אזהרות ארגון "בטרם" לילדים מגיל 5 ומעלה בלבד!), פרשנו מזרונים ושמיכות על הרצפה (מוטיב חוזר?), כיבינו אורות, סגרנו תריסים וצפינו בסרט. חוויה.

מה עוד אפשר?  מזגן מקפיא וקפה קר וגדול במיוחד בשביל אמא. הילדים לא צריכים יותר מזה.

מה צריך? מחשב, טלוויזיה, דיוידי, או כל ווריאציה אחרת שמאפשר להקרין סרט, סרט מותאם לגיל הילדים (אנחנו בחרנו בסרט "לשיר", שהיה נחמד מאוד לגילאי 2.5-6 שנכחו), כיבוד, שמיכות וחברים.

5. מחזמר:

או הצגה. או רק מסיבת תחפושת. כל אחת מהאפשרויות בנפרד מספיקה לשעות רבות של הנאה. אחרי שבועות שהדיסק של ספר הג'ונגל כיכב אצלנו, צפינו (בהמשך לסעיף הקודם…) במחזמר המלא. סלסלת תחפושות של דמויות הסיפור שהרכבנו מאביזרים מרחבי הבית.

מה עוד אפשר? אפשר לתכנן הצגה של ממש. לחלק תפקידים, לכתוב טקסטים, להזמין קהל או לצלם ולהציג. עם ילדים קצת יותר גדולים אפשר להמציא סיפור משל עצמנו, עם הקטנים יותר אפשר להמחיז סיפור מוכר וידוע. לא חייבים תחפושות של ממש. עם בגדים מהארון של הילדים ושלנו אפשר ליצור יופי של תחפושות. אפשר גם ליצור תפאורה, וזה בעצמו פרוייקט של חצי יום לפחות, להוסיף פסקול, להכין כרטיסים ועוד.

מה צריך? סיפור מסגרת (אמיתי או מומצא), תחפושות בסיסיות ודימיון. ממליצה בחום לא לוותר על מצלמה.

6. פרוייקט אמנותי משותף:

אם כבר היינו בענייני תפאורה, פרוייקט אמנותי משותף הוא דרך נהדרת לבלות במזגן. פינטרסט שופע באלפי רעיונות למגוון גילאים, העדפות וחומרים זמינים. זה לא צריך להיות מסובך. בכלל. אנחנו למשל נהננו במיוחד מהכנת תפאורה ימית- התחלנו עם מסגרת של איקאה שקיבלה התאמת צבעים באמצעות וושי טייפ, בריסטול כחול מנצנץ ומגוון מדבקות. מדבקות הדגים הגדולות (מסול מנצנץ) היו להיט ואתגר מוטורי נהדר ממש. אחרי זמן מה של הדבקות, החלטנו להוסיף גם קונכיות ואבנים מהאוסף שלנו, וגם בועות מדבק פלסטי.

מה עוד אפשר? החלק הכי חשוב- למצוא מקום בולט בבית להצגת היצירה, לפחות לכמה ימים. אפשר לשלב יצירה ממוחזרת (בסגנון של תמונת ירושלים שהכנו ביום ירושלים), אפשר להכין יחד קיר תמונות משפחתיות או קולאז' דביק גדול (אחת הפעילויות החביבות עליי אי פעם, ויש לה כמה וכמה גרסאות פה בבלוג). הפרוייקט הבא שלנו- קולאז' השראה/חזון משפחתי לשנה החדשה. העיקר- יצירה בקנה מידה גדול יחסית, שמאפשר מקום לכולם.

מה צריך? מסגרת/קנווס/בריסטול/קרטון גדולים, סינרים, משטח ניילון גדול (שלא נפחד מלכלוך- ווילון אמבטיה ישן מצויין למטרה זו), צבעים, מדבקות, מספריים, דבק, שטח תצוגה פנוי.

7. יוצרים צבעים:

גם במזגן, בקיץ חייבים קצת מים. בימים שאי אפשר בכלל להיות בחוץ (כלומר, חצי יוני, כל יולי, כל אוגוסט וחצי ספטמבר…) כל הפעילויות המאוד מלכלכות שלנו עברו דירה למקלחת. לא חייבים בשביל זה אמבטיה, מנסיון. אחת הפעילויות המוצלחות הייתה משחק פשוט פשוט בערבובי צבעים. בשלוש קערות חד"פ גדולות מילאנו מים בצבעים (מי ברז עם קצת צבע מאכל). באמצעות פיפטות יצרנו ערבובי צבעים שונים בקערות קטנות, ומהמים הצבעוניים יצרנו קרח צבעוני, איתו אפשר לצייר ולשחק בפעם הבאה.

מה עוד אפשר? עם המים הצבעוניים אפשר "לירות" ברובי מים על בריסטול גדול וליצור תמונה משותפת (ע"ע סעיף 6) או להשתמש בפיפטות ולהכין רקעים לקנווסים (כמו הלב שבתמונה) או ליצירות אחרות. אפשר לקחת את הפעילות למקום אחר לגמרי, ולהוסיף למעט מים צבעוניים קורנפלור- ליצירת מעין סליים נחמד, מעולה גם הוא לערבובי צבעים. אפשר להכין בקבוקים תחושתיים וצבעוניים לתצוגה ולמשחק.

מה צריך? קערות בגדלים שונים, מים, צבעי מאכל (אפשר גם צבעים נוזליים או מסיסים אחרים. צבעי גואש, אקרילי או ידיים פחות מתאימים למטרה הזו), פיפטות (אם אין אפשר להשתמש בכוסיות קטנות), תבניות קרח.

8. כישורי חיים:

החופש הוא זמן מצויין לרכוש כישורים חדשים. הרבה מטלות שלנו נראות מעיקות ומרגיזות, ממש ממש משמחות את הילדים. התחושה הזו של "אני יכול לבד" היא תחושה משמחת מאין כמוה. על פי גישת מונטסורי, אימון בפעולות יומיומיות אמיתיות תורם רבות להתפתחות הילד. לנקות משטחים זה אחד הלהיטים הגדולים אצלנו- מראות, שולחנות זכוכית (או שולחנות בכלל), כל מה שאפשר להשפריץ עליו עם ספריי ולנגב. יעלה לאחרונה למדה להכין לי (בהשגחה) תה בבוקר, וזה משמח אותה מאוד. גם אם לא תמיד זה באמת מפחית מכמות עבודות הבית שעלינו לעשות (נניח, אחרי שהילדים מנקים את השולחן, חייבים לשטוף את הרצפה מתחתיו), תחושת ההישג, יחד עם התעסוקה הממוזגת, בהחלט שווים את המאמץ.

מה עוד אפשר? להכין דברים פשוטים במטבח- עוגת ביסקוויטים, כדורי שוקולד, פיצה פיתה (וכל מתכוני "ילדים מבשלים" לדורותיהם). לשטוף כלים (בהתחלה פלסטיק ואחרי קצת אימון גם אחרים) בתוך גיגית עם מים וסבון ואחריה גיגית עם מים נקיים. להיות אחראים על האוכל והמים של הכלב. לסדר את המיטות בבוקר. ללמוד לקפל כביסה (פעילות מונטסורי קלאסית, גם היא די חביבה על יעלה). כביסה ידנית. לערוך את השולחן לארוחה. לספר סיפור לאח הקטן.

מה צריך? רק מה שכבר יש בבית. כדאי לחפש ציוד שמתאים במידותיו לידיים קטנות- כלי מטבח קטנים, גיגיות במקום כיורים וכו'.

9. משחקים תחושתיים:

אני יודעת שזה צפוי, אבל זו מהות הבלוג, איך אפשר להתחמק מזה? תנשמו עמוק את האוויר הממוזג, תחליטו שזה לא נורא שהבית יהיה מלוכלך קצת, ותארגנו יחד פעילות תחושתית. בתפריט התחושתי בראש העמוד תמצאו המוני מתכוני לבצקי משחק ביתיים, קופסאות תחושתיות ועוד הפתעות שאפשר להכין מיד ממה שיש בבית. ממליצה בחום להתחיל מבצק משחק בסיסי או בצק חול (שני המתכונים באותו קישור), מחול אכיל למשחק (מתאים במיוחד לקטנטנים), או מחול ירח.

מה עוד אפשר? הבלוג מלא ברעיונות לפעילויות תחושתיות. החל משקיות או בקבוקים לקטנטנים ועד קופסאות, סליימים ובצקים מגוונים. עם ילדים מגיל שנתיים וחצי ועד מבוגרים, כיף מאוד להכין פעילויות תחושתיות בהתאמה אישית, על פי תחומי העניין של הילד. אפשר גם לשדרג את הקופסה התחושתית ל"עולם קטן" שמספק שעות של משחק, ממש כמו קופסת הדינוזאורים שהראנו ברשומה האחרונה.

מה צריך? מצרכים בהתאם למתכון הנבחר. מומלץ לרפד את איזור המשחק בנייר אפייה (לבצק) או בווילון אמבטיה ישן, וכן מטאטא משובח, מגב וסחבה, ליתר ביטחון.

10. מכירת חצר:

ה-להיט שלנו עד כה. אמנם היה לנו תירוץ של מעבר דירה, אבל באמת שזה היה רק תירוץ. יעלה כבר תקופה עוסקת בשאלה "איך מרוויחים כסף". אחרי הרבה דיונים בנושא, החלטנו שמכירת חצר היא דרך לא רעה להתחיל ללמוד על הנושא. החלטנו על מוטיב "הכל בשקל" וניגשנו למלאכת המיון. כל צעצוע, כל ספר, כל בובה או בגד שיעלה החליטה למסור, משמעותו היה עוד שקל פוטנציאלי לחסכון שלה. כמובן שגם אנחנו תרמנו חפצים לא מעטים לחגיגה (כמה הפתעות מגלים שממיינים). סידרנו את הכל בחוץ, אבל זה לגמרי עובד גם במזגן והודענו בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ על המכירה. לא הגיעו המון אנשים, אבל לאורך היום היו גלים, שהביאו את יעלה לסכום כסף נאה בסוף היום. לאורך כל המכירה היא ישבה גאה על כיסא המוכרת, ועסקה בספירות, חישובים ותכנונים לכסף.

מה עוד אפשר? אפשר להוסיף עוגיות או לימונדה קרה למכירה לצד החפצים או במקומם. אפשר גם למכור צמידים ושרשראות כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים, אבל אז אלמנט סידור הבית יורד מהמשוואה. אפשר לקבץ מכירות של כמה ילדים ולעשות מזה ממש אירוע ישובי. את כל החפצים הנותרים אפשר וכדאי להעביר יחד עם הילדים לתרומה לפי בחירתכם.

מה צריך? הרבה אנרגיות טובות למיון, סידור ופרידה, ושכנים טובים שיבואו לקנות.

 

זהו. עד כאן פעילויות ממוזגות ומשובחות במיוחד. לא מספיק? גם מסלול מוטורי לימים חמים יכול לספק יופי של תעסוקה ותנועה בתוך המזגן. ואם בכל זאת החלטתם להסתכן ולצאת אל החום, 5 פעילויות מים כיפיות במיוחד ירעננו לכם את היום, ואם הילדים גם ככה עם מינימום בגדים ומקסימום מים, זה הזמן לאוסף פעילויות מלכלכות במיוחד .

ואחרי שאני השתמשתי בכל הרעיונות האלו בחודש האחרון, עכשיו תורכם…איזה עוד דברים מעניינים אתם עושים במזגן?! רעיונות חדשים ורעננים יתקבלו בברכה!

יעלה מדגמנת שעמום. פעילות הקיץ הבאמת-באמת הכי אהובה עליי!

 

מחר מתחיל חודש חדש, ואיתו נפתח גם "חודש החינוך הביתי" כאן בבלוג. זה הזמן לשאול את כל מה שלא העזתן לשאול עד כה בנושא החינוך הביתי. יש לי רשימה של שאלות שכבר נשאלו (שלא תחשבו שאני מתעלמת, רק מתזמנת…) ולצידה רשימה נהדרת של רשומות על החינוך הביתי שלנו. מוזמנות ומוזמנים לשאול כאן בתגובות, או במייל, כל שאלה בנושא החינוך הביתי. מבטיחה להשתדל לענות על ה-כ-ל. שיהיה לנו חודש טוב וקריר יותר. אמן.

חיטה

שבועות הוא כנראה החג בעל הכי הרבה שמות ומשמעויות מבין כל החגים בלוח השנה שלנו. אני אוהבת את החופש הזה, לבחור מבין כל משמעויות החג, הסמלים והרעיונות, רק את אלו שמדברים אלינו, שמתאימים לאורח החיים שלנו ולמקום שלנו עכשיו. בשנה שעברה בחרנו דברים אחרים, בשנה הבאה, מניחה ששוב נבחר אחרת. השנה החלטתי שחג השבועות שלנו יתמקד בשבעת המינים.

קודם כל, כי כולנו מאוד אוהבים צמחים, כל אחד מאיתנו נהנה מהם מזווית אחרת-אמיתי נהנה מעבודת האדמה. הוא אוהב להרגיש אדמה, לגזום, לשחק בגזם, חולם להיות גנן. יעלה אוהבת את היופי שבפרחים, את הצבעים שלהם ואת הסמליות החגיגית. אני אוהבת ללמוד על צמחים, מסתקרנת מהמגוון, מהדימיון, מהשוני, מהמנגנונים הביולוגיים הנפלאים.

חוצמזה, שבעת המינים מאוד נוכחים בסביבה היומיומית שלנו. בעונה זו של השנה אנחנו מוקפים בשדות חיטה, ובמשך כל השנה אנחנו פוגשים מידי יום ביומו עצי זית, רימון, תאנה ותמר. הגפנים קצת יותר רחוקות, אבל אנחנו מפצים על זה באכילה  יומיומית נלהבת של תוצרתם.

אחרון חביב- אני מאוד אוהבת את החיבור של שבעת המינים למעגל השנה. לא רק ילדים אוהבים חזרתיות וטקסיות. גם לנו, כמבוגרים, יש משהו מרגיע ומנחם במעגל הזה, שתיארה כל כך יפה שמרית אור:

"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר ודאי נצחק.
מעלה כשזה טוב
ולא נורא כשמטה, אם זה רע –
תמיד יש עוד ברירה –
הזמן הוא כמו גלגל ענק"

כי שבעת המינים פזורים יפה יפה סביב מעגל השנה. כל אחד מהם מבשיל בזמנו ונקטף בזמנו (וכמעט לכל אחד מהם יש פועל נפרד ל"נקטף", שזה דבר יפה בפני עצמו…קוצרים, מוסקים, אורים, בוצרים, גודדים ורק את הרימונים פשוט קוטפים), ויחד הם כל החקלאות הארצישראלית וכל מעגל השנה הארצישראלי שאהוב עליי כל כך וגם משל כל כך חכם ועדין על אנשים באשר הם.

אז אחרי כל ההקדמה הזו, את ההכנות שלנו לחג השבועות התחלנו עם החיטה. תכננו להקדיש יום לכל אחד משבעת המינים. כמובן שכרגיל, למירוץ החיים היו תוכניות אחרות, אבל מניחה שנגיע לכולם ברמה זו או אחרת.

התחלנו מניצול היתרון הגיאוגרפי היחסי שלנו ומזג האוויר המושלם שהיה, ויצאנו ליום כיף בשדות החיטה:

שדה קצור ובאלות גבוהות. באמת שלא צריך יותר:

הזדמנות נהדרת לבחון מקרוב את שיבולת החיטה:

וגם להרגיש הכי גדולים והכי חזקים בעולם:

הזמנו חברים טובים להצטרף:

אחרי פיקניק ארוחת בוקר מפנק והמון משחק ברחבי השדה, עברנו לחלק האמנותי:

מהבית הבאנו בריסטולים, מספריים, דבק וגם כמה קפסולות קפה ריקות. את השאר אספנו מהסביבה:

קפסולות הקפה הפכו לעציצונים קטנים ומדליקים:

וגם אנחנו האמהות נסחפנו ליצירה המיניאטורית והמדליקה הזו:

אחרי מנוחת צהריים קלה, נפגשנו שוב עם החברים להמשיך "יום החיטה". חקרנו יחד גרגירי חיטה (מהחנות), ראינו כמה קשה לרסק אותם, אפילו עם אבנים:

כשהבנו שלא נצליח לייצר קמח בעצמנו, עברנו לגרסה הקנויה, והכנו לנו בצק משחק בהשראת החיטה, מקמח מלא וזהב. המון זהב. מתכון מלא בתחתית הרשומה:

הוספנו אביזרים תואמים- גרגירי חיטה ופסטה שיבולים (ששמרתי מהקופסה התחושתית של השנה שעברה):

הבצק, כהרגלו, יצא נעים ונפלא, והילדים היו מרותקים ועסוקים שעה ארוכה:

בעוד ה"קטנים" נהנו ללוש, למעוך ולהחביא הפתעות, ה"גדולות" הכינו תמונות ויצירות מורכבות:

היה לנו יום ארוך בסימן החיטה, מלא פעילויות וחוויות. הבצק, היצירות שהכנו וכמה שיבולים שאספנו לקישוט הבית ממשיכים ללוות אותנו לעבר החג הכי זהוב בשנה.

כמובטח, הנה המתכון המלא לבצק נצנצים זהוב ומלא חיטה. ניסיתי פורמט חדש של מתכונים, זה לא מושלם, אני עוד לומדת (ועדיין לא מבינה למה הכותרת נחתכת ככה…). מה דעתכן? יותר נוח ממתכון כתוב בבלוג? אפשר לשמור כתמונה בפלאפון או בפינטרסט…אשמח לחוודת דעתכן המלומדת!

ולאיזה משמות החג אצלכן הכי מתחברים? חג הקציר? חג החלב? חג המים? חג מתן תורה? חג הביכורים? ואיך מתכוננים?

ירושלים הבנויה

"החשיבה העצמאית מתפתחת ביכולת לשאול שאלות אפילו יותר מאשר במאמץ לענות עליהן…התנועה לפיתוח החשיבה היוצרת הדגישה את הצורך…לפתח את היכול לשאול שאלות, בייחוד לגבי תחומים ועניינים שנראים לכאורה ברורים ופשוטים" (ציטוט מהספר "מבוא לחינוך ולהוראה"/צבי אדר)

שלב ה"למה", כידוע לכולנו, הוא שלב הכרחי בהתפתחות הילד. חבל שאף אחד לא מכין אותנו, ההורים, לרמות המורכבות שהשאלות האלה מצליחות להגיע אליהן. כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי שוברת את הראש מול השאלות שיעלה מצליחה להגיע אליהן. והאמת? שהציטוט הזה שלמעלה, הוא לא משקר. השאלות הכי קשות הן אלו שעוסקות בדברים שנראים לי כל כך טריוואליים, שאני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שעצרתי לחשוב עליהם. לפעמים אני יודעת את התשובה, אבל אין שום מושג איך להסביר אותה, ולפעמים אפילו לנסח אותה במילים. מקבץ קטנטן, לא אקראי, אבל לגמרי אמיתי, של יעלה מהימים האחרונים:

  1. מתי נגיע כבר לכותל? הכנתי פתק ואני כבר לא יודעת איפה הוא.
  2. למה הפרות שלמעלה קטנות והפרות שלמטה גדולות?
  3. אבל יש ישראלים, מוסלמים, דתיים, יהודים, נוצרים? למה? מי זה? ומה אנחנו?

כמובן שלכל שאלה כזו יש אינסוף סעיפים, תתי סעיפים, אסוציאציות צדדיות ושיחות בלתי נגמרות. לא קל. לא קל. בכנות? אני פולניה. אוהבת להתלונן, הרבה. אבל השאלות האלו הן אחד החלקים הכי אהובים עליי בהורות. הצורך לחשוב מחדש על כל מה שאני יודעת, ויותר מזה- ההצצה הנדירה למתרחש בתוך הראש הקטן שמולי. השאלות האלו רומזות לי מה באמת מעניין את הילדים שלי עכשיו, מה מעסיק אותם, מסקרן אותם, לאיזה כיוונים אפשר וכדאי לנסות ללכת איתם. ממש רמזים שמובילים אותי במפת האוצר. אני רואה גם איך השאלות האלו מכוונות את המעשים של יעלה, במשחק הדמיוני, במשחקים עם חברים, באנשים שהיא בוחרת לנהל איתם שיחות. היא משתמשת בכל מה שנמצא סביבנו כדי למצוא את התשובות לשאלות שמעסיקות אותה.

גם אמיתי שאלן לא קטן. כרגע, השאלות שלו ממוקדות מאוד באיזור אחד בגוף שלו…אמנם הוא פטפטן לא פחות מיעלה, אבל אצל אמיתי, כדי לגלות מה באמת מעסיק אותו, צריך פשוט להסתכל. הוא מצליח להביע כל נושא שמעניין אותו בעולם, באמצעות האביזרים שסביבו.

האתגר הגדול באמת הוא למצוא פעילויות שיגעו גם בדברים שמעסיקים את יעלה, גם בדברים שמעסיקים את אמיתי, וגם יעניינו אותי. כי מנסיון, אם זה לא מעניין אותי, זה פשוט לא מצליח.

ואז הגיע יום ירושלים. באמצע ההכנות שלנו לשבועות (כן, זה בדרך). תמונה אקראית בפייסבוק (שאני לא מעלה כאן כי אין לי מושג למי לתת קרדיט. את התמונה העלתה אמא שצילמה יצירה שהגננת של הבת שלה עשתה עם הילדים) ובום- הכל התחבר. כי אחד הדברים שאני הכי הכי אוהבת, זה את ירושלים. גם כמעט ארבע שנים אחרי שהתרחקנו ממנה, אני לא מפסיקה להתגעגע. אז שיתפתי בגעגועים את הילדים:

הוספתי פנימה את הנושא שהכי מעסיק את אמיתי- בנייה, מכל דבר, עם עדיפות לחומרים ממוחזרים ואקראיים:

(רשימת ציוד לבניית הדגם בתחתית הרשומה)

והתחלנו לבנות את הדגם הירושלמי שלנו, עם השאלות של יעלה בראש. שלב התכנון כלל מעבר על הרבה תמוונת של "קווי המתאר" של ירושלים ודיונים ארוכים על פרספקטיבה, גובה, עומק, פרקטיות ועוד מושגים שאין שום דרך להסביר מלבד להתנסות בידיים ובעיניים. ואז ניגשנו לעבודה:

אמיתי בחר בבנייה חופשית, יעלה נצמדה לתוכנית. לא מקרי, ובכל מקרה- שתי הדרכים כשרות. החיבור העז (ובעל המקור הלא ידוע) של יעלה לכותל הפך אותו למרכז הפרוייקט:

קופסת קרטון ריקה, אבני פסיפס ושני ילדים מרוחים בדבק:

לפני שתי רשומות כתבתי על עניין הריכוז העמוק והכוח שלו, אני עוד אחזור לנושא הזה בקרוב, כי אמיתי חזק עכשיו בשלב גילוי יכולות הריכוז שלו, וזה תהליך מרתק לעקוב אחריו. הוא היה מרוכז כל כך בתהליך ההדבקה, השאיר ליעלה רק פיסה קטנה להדביק עליה. להפתעתי, היא לא התלוננה:

התוצאה הסופית לא עניינה אותו, בכלל. כשסיים להדביק, הוא חזר למגדלי הגלילים ולא התעניין בהמשך. יעלה הייתה מגוייסת ומרותקת:

לא קל לזהות, אבל יש ייצוג לשלוש הדתות. כל מבנה תוכנן, נוסה ובוצע בקפידה. לסיום אפילו התעסקנו קצת בכתיבה:

כשסיימנו להדביק את כל החלקים למקומם, יצאנו שלושתינו לתת "טאצ'" סופי ליצירה:

למרות הריח, הצביעה בספריי צבע תמיד מרתקת ומלהיבה, והתוצאה תמיד יפה:

ואחרי ייבוש:

את התוצאה הסופית תלינו בבית, מקור להשווצה ולגאווה לכולנו. על הדרך הרווחנו פרוייקט משותף שכולנו נהננו ממנו, ציינו יום חגיגי בלוח השנה הישראלי (יום יבוא ונוכל לעסוק גם במורכבות שבו), נתנו במה להעדפות של כל אחד מאיתנו ואולי אפילו התקדמנו קצת בחיפוש התשובות לשאלות של יעלה. מבחינתי, זו הצלחה.

כמובן שזה לא במקום ביקור בירושלים עצמה, אבל את זה אנחנו שומרים לימים קצת פחות עמוסים…ללא ספק, עבר הרבה יותר מידי זמן מהביקור האחרון שלנו במוזיאון המדע.

אז מה תצטרכו כדי לבנות דגם תלת מימדי לתלייה? (ירושלים היא רק דוגמה. אפשר לבנות דגם כזה בכל נושא שבעולם)

  • תמונה/תמונות של קווי המתאר של הדגם, להשראה
  • מסגרת ישנה של תמונה
  • גלילי נייר בגדלים שונים
  • קופסאות קרטון בגדלים שונים (קופסאות של תרופות הן משובחות ממש לבניית דגמים)
  • פקקים ומכסים של קופסאות פלסטיק (גם הקופסאות עצמן יכולות להיות יעילות, אם מצליחים לנקות אותן היטב)
  • מקלות ארטיק
  • קרטון גלי (אופציונלי, בעיני זו תוספת נחמדה)
  • דבק פלסטי
  • ספריי צבע
  • אפשרי- אובייקטים קטנים שקשורים לנושא הדגם (במקרה שלנו, דמות של אריה ואותיות עץ)

באופן אישי, אני נוטה לאגור גרוטאות בצורה, ובכן…מוגזמת, כך שלא חסרו לנו אפשרויות ליצירה. באופן קבוע אני מתלבטת איך לאחסן את הגרוטאות האלו שיהיו נגישות אבל לא יראו כמו ערימת זבל באמצע הבית…רעיונות מקוריים יתקבלו בברכה!

איך אתם מתמודדים עם כל השאלות הפילוסופיות של הילדים?! ואיך מציינים אצלכן את יום ירושלים? אם אתן מחפשות עוד רעיונות, מוזמנות לבקר ברשומות הבאות:

להמשיך לקרוא

חמסה חמסה

%d7%97%d7%95%d7%92%d7%92%d7%99%d7%9d-5-%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%97%d7%92%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%94

לא ייאומן כי יסופר, אבל חגיגות יומולדת חמש מאחורינו. ממש ממש מאחורינו. רצף חגיגות ארוך, עמוס התרגשויות ואירועים, ואחריו- ילדה אחת קצת יותר בוגרת ומאוד מאוד מאושרת. הצלחה!

רצף החגיגות התחיל ביום שלפני תאריך יום ההולדת, עת שמנו פעמינו, בהרכב משפחתי מלא, אל סבא וסבתא שבמרכז. אחרי ביקור בת-דודה וזמן משפחתי, את הערב אמא שלי, אחותי ואני ליצירות יומולדת:

1-img_20170213_230621

איזה כיף היה ליצור כרטיס מהחומרים המוגבלים שעמדו לרשותינו. הרבה זמו לא העמדתי בפני אתגר יצירתי שכזה. זה הלך נהדר, כך שבבוקר חיכתה לילדת יום ההולדת הפתעה משמחת לבב יעלה:

2-img_20170214_071159

סלסלת יומולדת כמיטב המסורת, עם המון סגול, נוצץ ומתנות שישמחו את יעלה. השיא, כמובן, היה מתנות יום ההולדת שהוזמנו מראש מהסבים ומהדודה (כל מתנה בנפרד, כמובן). רק לשם ההמחשה:

3-img_20170214_081905

המשכנו לארוחת בוקר חגיגית שכללה, ובכן…עוגת יומולדת:

4-img_20170214_084533כמה אושר אפשר להכיל???

5-img_20170214_084542

כדי להשלים את החגיגה, היא קיבלה מההורים את מה שהיא ביקשה- יום כיף שהוא לגמרי שלה. אחרי חיפושים רבים, אחרי מקום שיהיה מעניין וכיף ליעלה, במרחק גיאוגרפי סביר ופתוח לקהל פרטי בבוקר באמצע השבוע…מצאנו את המקום המושלם בשבילה:

6-img_20170214_100148

משחקיית "בית ילדותי" שבהוד השרון- משחקייה קצת אחרת, מקדש של משחק סוציו דרמטי, "עיר ילדים" קטנה ונהדרת. המקום מומלץ בחום לגילאי 2-4, אבל לא היה לי שום ספק שגם יעלה תהנה ממנו מאוד. מאוד. פינת התחפושות, המספרה, הסופר, המטבח, חדר השינה ועוד סיפקו לה עניין, אבל ללא ספק המנצחת הייתה המרפאה, שהעסיקה אותה מעל שעה:

7-img_20170214_104057

משם המשכנו למסע קניות לקראת החגיגה הגדולה ("מקסטוק", כמובן) ולארוחת צהריים עם המשפחה המורחבת. בסוף היום יעלה הייתה כל כך מותשת, וכל כך כל כך מאושרת. איזה כיף זה היה. החלק השני של החגיגות כמעט ולא צולם, אבל הוא כלל חגיגה קטנה וסמלית (כלומר, עם הרבה שוקולד וזיקוקים) במפגש החינוך הביתי השבועי שלנו.

שיא החגיגות הגיע בשבת, בחגיגה הגדולה. כמיטב המסורת, הזמנו יחד משפחה וחברים טובים לי בחירתה של יעלה. עד הרגע האחרון עוד התלבטנו, אבל בסופו של דבר הקור הכריע ובחרנו לקיים את החגיגה במועדון של הקיבוץ. כמו בשנים הקודמות בחרנו בנושא מרכזי ובשילוב צבעים מוביל (לפני שנה חגגנו ככה בסימן פרחים, לפני שנתיים בסימן אהבה, לפני שלוש שנים חגגנו בלי סימן, כי הייתי בהריון ולמי יש כוח, ולפני ארבע שנים בסימן סמיילי). זה נשמע מאוד "משקיע", לבחור נושא, אבל למען האמת זה הופך את כל ההכנות להרבה יותר קלות וממוקדות. אנחנו לא משקיעים במיתוגים ובבצק סוכר (אולי פעם, כשהם יהיו גדולים יותר, לי יהיה זמן לזה, כי פייר…אני די בטוחה שהייתי נהנית), אז הנושא והצבעים יוצרים אווירה מושקעת וחגיגית בהרבה פחות מאמץ.

ההכנות כללו הרבה הרבה קניות במקסטוק:02-img_20170218_100118

את הקניות שלנו במקסטוק הכתיבו שני עקרונות מרכזיים- להתאים למקסימום גילאים, ובלי הפרדה מגדרית. ככה למשל זה נראה בשקיות ההפתעה הסמליות:

03-img_20170218_100141

והמשיך גם למרכז המסיבה, פינת היצירה (בשנתיים הקודמות הקדשתי לפינת היצירה רשומה משל עצמה. עכשיו, בשל ריבוי הפוסטים שממתינים בתור, החלטתי לוותר, למרות שלגמרי מגיע לה, היא הייתה נפלאה):

11-img-20170218-wa0076

התמונה לוכדת רק רגע סמלי, אבל תאמינו לי שהפינה הוכיחה את עצמה כמתאימה לילדים בגילאי שנתיים (וקצת פחות) עד 10 (אם נתעלם מהמבוגרים שהתפלחו לתור), בנים ובנות כאחד. תמונה קצת פחות טובה, אבל יותר מייצגת:

13-img-20170218-wa0061

הפינה תוכננה בהשראת הנושא- כל ילד הוזמן לקשט כובע, מסכה, כתר, שרביט וגלימה. כמו בשנים קודמות, כל הפינה תוכננה בהפעלה עצמית, בלי צורך במבוגר אחראי:

04-img_20170218_115544

טוב, כנראה שכבר אפשר להגדיר את יעלה כ"מבוגרת האחראית" של הפינה. שמלת הכלה שהיא בחרה ללבוש לאירוע היא חלק ממתנות  יום ההולדת שהוזמנו מראש והגיעה בזמן לחגיגה. כנראה הבגד הכי לא נוח בעולם, אבל כמה שהיא הייתה מרוצה…בפינת היצירה כל ילד הוזמן לקשט לעצמו תחפושת שלמה לפי בחירתו: מסכה, שרביט, כתר, כובע וגלימה (סינורי אלבד, שאם לובשים אותם הפוך נראים ממש כמו גלימה). לצורך הקישוט עמדו לרשות הילדים מגוון טושים וצבעים, מדבקות (רגילות, מנצנצות, מסול, מעץ ועוד), דבק נצנצים, וושי טייפים ועוד הפתעות ממדפי המקס.

05-img_20170218_124058

לא רק יעלה יצרה שם, אבל היא זכתה למירב התמונות…

12-img-20170218-wa0025

מלבד יצירה היה גם אוכל. די הרבה אוכל. כרגיל, בח"ל מצא פתרון גאוני לצורך להאכיל הרבה מאוד אנשים- עמדת טוסטים. השאלנו כמה טוסטרי-פסים מרחבי הקיבוץ, הזמנו בייגלים טריים טריים לשבת בבוקר, וקנינו המון תוספות ומילויים אפשריים. בתוספת מינימלית של פשטידות וסלטים, זה היה להיט גדול לכל הגילאים. לא צילמתי את האוכל (אני מאמינה שאבא שלי צילם, אבל עוד אין לי את התמונות שלו…), מלבד הכוכבת, כלומר, עוגת יום ההולדת:

01-img_20170218_090913

יעלה הזמינה פאי שוקולד. קישוט מינימלי (עם טעות של מתחילים- כמובן שאין מספיק פרחים בשביל כל הילדים) בתוספת של נרות וזיקוקים. את הקינוחים שדרגנו בעוד כמה תוספות, החשובה שבהן היא כמובן- אזני המן! יאמי יאם!!!

אחרי האוכל, היצירה וטקס יום ההולדת, עברנו לחלק שיעלה ציפתה לו- פתיחת המתנות. אני לא לגמרי שלמה עם הרעיון של לפתוח את המתנות בזמן החגיגה, אבל ללא ספק עבור הילדים זו הייתה הפעילות הכי מהנה. חלק מהמתנות נכנסו לשימוש מיידי, כמו אוהל הטיפי החדש והמושלם שלנו:

09-img-20170218-wa0132

או ערכת צבעי הפנים:

10-img-20170218-wa0167

אחר כך חזרנו הביתה, ויעלה זכתה להגשים עוד חלום, ולהיות בייביסיטר של ממש לבת דודה הכמעט-הכי-קטנה שלה (הייתם מאמינים שיכולה להיות בתדודה יותר קטנה מזו?!) ענברי המהממת:

06-img_20170218_151509

חגיגת המתנות המשיכה עוד שעות אחר כך:

07-img_20170218_155246

טוב, נו, על מי אני עובדת? ימים:

08-img_20170219_093258

את סבב האירועים סיימנו בעוד אירוע אחד, קטנטן ומרגש. שכנה יקרה שלנו התקשרה אליי והציעה מתנה ליעלה לכבוד יום ההולדת- שעת סיפור אישית, עם המחשה מקסימה שהיא הכינה לסיפור "הזחל הרעב". הזמנתי אותה להצטרף אלינו למפגש חברים בבוקר שמשי, וההצגה הייתה להיט גדול ומאוד מאוד ריגשה את יעלה:

IMG_20170220_113452.jpg

וזהו, כאן תם שבוע-חגיגות-יומולדת-5-של-יעלה. כמובן שהפרידה משבוע החגיגות לא הייתה קלה ליעלה. מזל שנשארו לנו עוד מתנות סגורות שימשיכו לשמח אותנו תקופה ארוכה. לפחות עד יום ההולדת הבא.

והנה, תיכף כבר מגיע יום המשפחה. מה התוכניות שלכם?! חוגגים גם בבית או שמסגרות החינוך מספקות מספיק תעסוקה? אני מקווה שבסוף השבוע נספיק קצת לחגוג את החג הכי משפחתי בשנה…

 

מורידי הגשם

%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%a9%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%94

אחרי שנהננו קצת מהאקזוטיקה של השלג (ועוד לא לגמרי סיימנו, אני מודה. יש בו משהו קסום, בשלג הזה), בשבת הגשם שוב ביקר אצלנו והזכיר לנו שגם לחורף הישראלי יש פלאים משלו להציע לנו. סיבוב מקיף בפינטרסט הוליד שתי פעילויות גשם מלכלכות ונהדרות לבוקר חורפי. בשביל שתי הפעילויות היינו זקוקים לצבע נוזלי, אותו הכנתי מערבוב של צבע מאכל (כחול באבקה ושחור בג'ל) עם מים חמימים. הכנתי צנצנות שקופות וגם שפריצרים (עולים גרושים בביוטי קייר או במקסטוק):

01-img_20170115_112918

התחלנו מפעילות שהיא נטו יצירה. התחלנו מלהדפיס את הדמויות, על בריסטול לבן, לפי ההוראות כאן:

02-img_20170115_113614

וסיפקנו להן כיסוי דוחה רטיבות מוושי טייפ:

03-img_20170115_114119

זה הזמן להתחיל בחלק המלכלך. כיסינו את הרצפה בווילון אמבטיה, הגברנו את החימום, מיקמנו כל בריסטול על משטח עם זווית קלה, והתחלנו להוריד גשם:

05-img_20170115_114423

התחלנו מהצנצנות, בשילוב עם הפיפטות מהרשומה הקודמת (שגם אותם מצאתי במקסטוק, מיד קניתי 2 חבילות גדולות, ומאז לא ראיתי אותן שוב…). כמה כיף לטפטף:

04-img_20170115_114418

נראה לכם שהוא נהנה?! אחר כך עברנו לשפריצרים. זה היה יותר מאתגר עבור אמיתי (גם עניין הפיפטה עוד דורש תרגול, אבל הוא בהחלט הצליח ליצור טפטופים) אבל ממש להיט מבחינת יעלה:

06-img_20170115_114457

ולמה צריך ווילון אמבטיה?

08-img_20170115_115613

השלוליות שהגשם יצר שימשו אותנו להמשך הציור, ולחקור עוד טכניקות ציור מעניינות עם צבעי המים החדשים שיצרנו (אפשר ליצור צבעי מים נהדרים גם ע"י השרייה של טושים יבשים במים למשך לילה ויותר, וכמובן שאפשר לרכוש צבעי מים נוזליים, בעיקר בחו"ל):

09-img_20170115_115707

עד לתוצאה הסופית:

07-img_20170115_115200

הנחנו לייבוש, וכשהגשם היה יבש לחלוטין (אחד המשפטים המשעשעים שיצא לי להקליד…) הורדנו את הוושי טייפ. אנחנו השתמשנו בוושי טייפ קצת חזק מידי, אז הוא קצת קרע את הצללית, ונאלצנו לחזק אותה בטושים. וושי טייפ איכותי וזמן המתנה מספק בין ההדפסה לפעילות אמורים לפתור את זה. בזמן שהציורים שכבו להתייבש, אנחנו ייבשנו קצת את השלוליות שיצרנו וסידרנו את הציוד לפעילות הבאה, גם יצירה, אבל בעיקר מדע:

10-img_20170115_120536

בנוסף לצבעים הנוזליים הכנו כוס שקופה גדולה ומלאה בערך עד 2/3 גובה במים (כל צנצנת/אגרטל שקופים יעשו את העבודה) וקצף גילוח. השתמשנו בקצף הגילוח ליצירת ענן, וגם לתרגול מוטורי נחמד, ככה, על הדרך:

11-img_20170115_120714

בתום המשימה היו לנו שמים תכלכלים (בזכות ווילון האמבטיה, כמובן) וענן גדול ונעים:

12-img_20170115_120757

ועכשיו הגיע הזמן שוב- להוריד גשם!! שוב השתמשנו בפיפטות:

13-img_20170115_120815

בזהירות רבה מטפטים את הגשם על הענן (אפשר להשתמש גם במשפך או אפילו בכפית), לאט לאט הוא מחלחל, ממלא את הענן ואז מתרחש הפלא:

14-img_20170115_120950

השמיים מתמלאים בגשם! עם כל ההפרעות ברקע, התמונה לא מצליחה להעביר עד כמה זה יפה. ומגניב. לאללה! המשכנו להוריד גשם עד שהענן הפך לענן סערה של ממש:

15-img_20170115_121332

ואז, כמו שבדרך כלל קורה כשקצף גילוח מעורב בעניין, הענן הפך מענן מדעי לענן תחושתי:

16-img_20170115_121357

ואם כבר הכל מלוכלך ומלא קצף גילוח, זה הזמן להדליק את הדוד, להכניס את הילדים לתוך המקלחת ולתת להם להמשיך במשחק:

17-img_20170115_122950

אמיתי מהר מאוד ביקש לשחזר את השילוב האהוב עליו, ולצרף לקצף הגילוח חרוזי מים. לשמחתו, הייתי במצברוח זורם:

18-img_20170115_123044

ללא ספק הפעילות התחושתית הכי מלכלכת שיש, ובין האהובות על אמיתי ביותר. לאט לאט זה הפך למרק:

19-img_20170115_123205

המרק הזה העסיק אותם יפה מאוד עד שהיו מספיק מים חמים למקלחת זריזה ולהמשך היום החורפי. נכון, השלג יותר פוטוגני, אבל כיף להקדיש זמן גם לדברים המוכרים, הטריוואליים, היומיומיים שסביבנו, להסתכל עליהם בדרך חדשה ולהכניס קצת קסם גם לימים הכי אפרוריים.

יש עוד רעיונות מוצלחים לפעילויות גשם? אשמח לקישורים, תמונות ושיתופים. בינתיים, המציאות והשמש שהגיחה מעסיקים אותנו כל כך…ותיכף מתחילה אצלנו עונת האירועים הגדולה, עם (טפו-טפו-טפו-חמסה-חמסה-שום-בצל-בלי עין הרע) לידות קרובות, המון ימי הולדת, טו בשבט, יום האהבה ויום המשפחה, והרבה אירועים מתוכננים. ללא ספק התקופה הכי כיפית בשנה!

 

אנשי השלג

%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%92-%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-3

מכירים את השיר הנהדר הזה, "אנשי הגשם"? אז אין לו שום קשר לרשומה הזאת, אבל אני ממש אוהבת אותו, אז שתהנו גם…ותיזכרו שמשה דץ, פעם פעם, לפני אורנה ולפני שושנה, היה זמר מחונן ממש. למען האמת, היום, עם פרוש השבוע החדש, הפכנו קצת לאנשי גשם (אבל במובן המילולי, לא המטפורי העמוק של השיר), כשחזרנו לחגוג את החורף הארצישראלי שלנו, אבל פה בבלוג, עוד לא סיימנו לחגוג את החורף הארקטי הקיצוני ומעורר ההשראה.

כמו רוב הפעילויות שלנו בזמן האחרון, גם פה הייתה התגלגלות אילתורית נהדרת. הרעיון המקורי שלי היה להכין מגש מוטוריקה עדינה שמשלב שני אלמנטים אהובים מאוד על אמיתי

01-img_20170110_115243

כדורי קלקר (בכלל, קלקר הוא ללא ספק החומר האהוב על אמיתי בשלב זה, והשילוב של החומר האהוב עליו עם הצורה האהובה עליו…קשה להפריד ביניהם, עד כדי כך שהחבילה הזו של כדורי הקלקר הייתה מוחבאת גבוה ועמוק בארון, דבר ממש נדיר אצלנו, פן הוא יעלים אותה) ומלקחי הבמבוק האמריקאיים שלנו. שילבתי את זה עם תבנית ביצים (הפעם כזו בלי סלמונלה אופציונלית, אלא אחת נקייה, מפלסטיק, ממקרר ישן) וצפיתי שהוא יתלהב מ"אנשי השלג" הקטנים. יעלה קלטה מהר מאוד את הפוטנציאל והציעה שנכין אנשי גשם של ממש. איך? "נצבע אותם בצבעי מים". נו, טוב, נצבע:

02-img_20170110_124318

איזו נחת. שניהם נכנסו למשימה בכזו התלהבות, בכזה מרץ ובכזה ריכוז…באמת, רגע אמיתי של נחת. האמת? השילוב בין צבעי מים לקלקר הוא לא אידיאלי, אבל זו הייתה התנסות מעניינת ממש.

03-img_20170110_124910

יעלה בחנה אפשרויות ציור חדשות:

04-img_20170110_125418

וכשנסחפתי עם האסוציאציות שלי וסיפרתי לה על "עמותת אמני הציור בפה או ברגל", סיפור שהלהיב אותה ממש ועורר בה יצר נסיוני. עם הרגל היא הצליחה בצורה מרשימה. הפה היה לה מאתגר יותר:

05-img_20170110_125452

כשסיימנו לצבוע את כל הכדורים (יעלה ואני באופן יסודי, אמיתי באופן חופשי), נתנו להם זמן להתייבש:

09-img_20170110_131248

(מעניין אם מתישהו אצליח לצייר בצבעי מים ולא תצא לי קשת בענן?) ובינתיים העסקנו את עצמנו בפעילות קצת אחרת:

10-img_20170110_131312

סופסוף מצאתי בארון חבילה גדולה של פיפטות שקניתי לפעילויות שלנו ושמרתי במקום כה הגיוני עד כדי כך שלא הצלחתי להיזכר בשום פנים ואופן איפה הוא…אז הן נמצאו, צוותו לכוס המים של צבעי המים ונכנסו לשימוש מיידי:

08-img_20170110_130747

הטבענו כמה מצבעי המים המועדפים עלינו בכמות נאה של מים, והתחלנו לצבוע. מה?! שלג, כמובן:

07-img_20170110_130444

כלומר, מלח גס מקופסת השלג התחושתית שלנו. קרוב מספיק, לא?! זה היה להיט גדול עד שהחלטנו שאנשי השלג שלנו כבר יבשים וניגשנו לשלב הבא בהכנת אנשי השלג- החיבור (כל זוג כדורים חובר באמצעות קיסם וחוזק בטיפה דבק פלסטי. אם מייעדים את אנשי השלג לתזוזה, יש צורך בחיזוק אינטנסיבי יותר, כמו דבק ג'ל או דבק חם):

12-img_20170111_141103

החלק הזה עשה את אמיתי מאושר, אבל באמת:

11-img_20170111_141048

אחר כך הגיע הזמן לקשט. שלפנו את "ארגז כלי העבודה":

14-img_20170111_141459

בארגז הזה מסודרים (באמת שהם מסודרים, אפילו אם זה לא ממש נראה ככה), חומרי היצירה ה"בסיסיים" שלנו. בד"כ אני שולפת חומרים ספציפיים, אבל הפעם, מכיוון שממש לא התכוננתי מראש, הוצאתי את כל הקופסה ונתתי לדמיון שלהם להשתולל:

13-img_20170111_141454

יעלה ניגשה למלאכה ברצינות מאוד מאוד רבה:

15-img_20170111_143301

ואני חייבת להודות, גם אני נהניתי מהמשימה:

16-img_20170111_143306

מה יותר כיף מערימה אקראית של חומרי יצירה? נו, טוב, ייתכן שנסחפתי:

18-img_20170111_152624

ויעלה? יעלה כמו יעלה, לא נחה ולא שקטה עד שהנבחרת שלה הייתה מוכנה:

17-img_20170111_152606

אמיתי המשיך להתעסק בשילוב המופלא של קיסמים וכדורי קל סמי-צבועים,  עם חקירות אקראיות בקופסת ההפתעות, והיה מרוצה לא פחות. אנשי השלג החמודים האלו מקשטים לנו עכשיו את הסלון ועושים לנו אווירה חורפית נהדרת ומתאימה להפליא, למרות השמש שמפציעה ומזכירה לנו שכאן זה לא אלסקה…