יום הולדת שמח. ממש

|זהירות פוסט ארוך ועמוס תמונות לפניך!!!|

ברשומה הקודמת סיפרתי על פתיחת חגיגות יום ההולדת המופלאות שבח"ל ארגן לי. אז אחרי שהתחלתי את הבוקר במפגש יצירה נהדר ממש, חזרתי לבית הוריי. הילדים ישנו, ואנחנו יצאנו, בשקט בשקט, לחלק הזוגי של החופשה שלנו. מהר מאוד עצרנו להנות מהנוף. כמה אני אוהבת שדות כותנה:

המשכנו עוד בנסיעה, ולאט לאט התברר היעד- נוסעים לים המלח. רגע לפני שמגיעים, עוצרים לעוד תצפית יפה, כי "כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר":

וסלפי זוגי אחד ויחיד שצולם לאורך החופשה:

בשישי אחר הצהריים הגענו למלון "לאונרדו קלאב ים המלח". בילינו במנוחה, בשינה, בקריאה, בבריכה, בשומדבר של ממש, אפילו קצת ביצירה:

עד לבוקר יום ראשון, בוקר היומולדת שלי. כמיטב המסורת המשפחתית (מהצד שלי, הפסיכי :), בבוקר חיכתה לי סוג-של-סלסלת-יומולדת:

בלונים, מתנות קטנות (את המתנה הגדולה מבח"ל כבר קיבלתי מראש ואני נהנית ממנה ברגעים אלה ממש- מחשב חדש, חתיך ומפנק) ובעיקר ברכה:

טוב, נו, ספר ברכות. ספר שמנמן, עם אוסף ברכות ותמונות, אוסף מרגש מכל ענפי המשפחה, חברות, יוצרות מדופלמות וכאלו שמתקרבים למספריים רק עם איומים (או עם מרשם מהרופא…מסתבר). אני לא מפסיקה לדפדף בו מאז, מתרגשת ונהנית כל פעם מחדש. מנצלת גם את הבמה פה, להודות שוב לכל משתפי הפעולה. לא היה לי הרבה זמן להתלהב ולהתרגש, היינו צריכים למהר לארוחת הבוקר ואז לצאת לנסיעה:

דרך הנופים הנהדרים של ים המלח, הגענו לאהובתי, ירושלים, ושם פגשנו את הבייביסיטרים הטובים בעולם- סבא וסבתא, עם יעלה ואמיתי. למרות ציפיותיי/חששותיי, הם הסתדרו ממש טוב עם ההיעדרות שלנו ואפילו לא יצאו מגדרם כשנפגשנו. משמח? במידה מסויימת. בכל מקרה, נפגשנו באחד המקומות הכי כיפיים בעיר הכי כיפית- מוזיאון ישראל. כמובן שהלכנו הישר אל אגף הילדים, כי זו הדרך לחגוג יומולדת:

תערוכת "יום הולדת" מציגה כבר די הרבה זמן, ואותו "די הרבה זמן" אני רוצה להגיע אליה. לפני בערך חודש הבנתי שכנראה פספסתי את ההזדמנות, כי התערוכה נסגרת. לשמחתי הרבה, האריכו אותה בעוד כמה ימים וניצלנו את ההזדמנות היטב:

מי יכול לעמוד בפני חגיגת יומולדת ענקית?! אף מבוגר, ובטח שלא ילד (את הקסם הזה יצרה האמנית טל טנא-צ'צקס):

עברנו דרך תערוכה נהדרת לא פחות, "תערוכה בקופסה", שממזערת 50 שנה של תערוכות באגף הנוער לקופסאות עץ נהדרות:

וחזרנו לחגיגות יום ההולדת, עם מוצגי ווידאו:

מתקני שעשועים:

נר שנושפים עליו והוא בתמורה מצלם אותך, שימח לבב ילדים:

ולא פחות לבב אבות וסבים:

המתקן המדליק הזה (תרתי משמע וכאלו) מדפיס את התמונה מיד, וגם מצרף אותה למעין מצגת תמונות על מסך. כמה מלהיב לראות את הפרצוף שלך על המסך, בסרט!

בכלל, התערוכה מלאה טריקים טכנולוגיים מלהיבים ומעניינים, שמצליחים לעורר הרבה מחשבות על חגיגות בימי הסמארטפון, ובכלל. למשל, עבודה שממש הלהיבה את יעלה וקצת העציבה אותי, למרות שהיא יפה (ויסלחו לי האמנים המוכשרים שהתקשיתי לאתר את שמותיהם במגוון הקטלוגים שאספתי בסיור). סרטון בו רואים כסא לבן על רקע לבן. הצופים מתבקשים לבחור את גילם, והכסא מתרומם כמניין שנותיהם, לקולות החוגגים, עד לקונפטי המיוחל. שבלונה של יומולדת:

בסיום התערוכה לא וויתרנו, כמובן, כל ביקור בספרייה המופלאה של אגף הנוער. כמה שאנחנו אוהבים ספריות ילדים:

ובסופו של דבר בילינו גם במבואה האינטראקטיבית של המוזיאון, שם כל אחד מצא במה להתעסק:

מפה מדברת ומוזזת של המוזיאון. וממש לידה עמדה של ציור עם מודל דומם ועמדות מחשב שמאפשרות לצייר וגם ליצור קולאז'ים מדוגמאות שונות:

וגם מגירות וארונות שכיף לפתוח ולגלות בהם אוצרות:

גם בחצר לא נגמרו ההרפתקאות:

בית על העץ. במוזיאון. איזה דבר נפלא זה מוזיאון לילדים:

היה לנו קשה להיפרד, אבל העייפות והרעב התחילו לתת אותותיהם. המשכנו לארוחת צהריים חגיגית, אחריה נפרדנו מסבא וסבתא, וחזרנו- בח"ל, אני, יעלה ואמיתי, למלון. כן, כן, טוייסט בעלילה. במלון המשכנו לחגוג:

כמובן שהכי הכי כיף לעזור לאמא לפתוח מתנות:

(ספר צביעה והרהורים בהשראת הנסיך הקטן, לתוהים. קיבלתי/קניתי עוד שני ספרים ליום ההולדת הזה, והזמנתי לי לא מעט מתנות שוות מכל הסובבים). את בוקר יום שני פתחנו מול הנוף הנהדר:

והתחלנו לנצל את כל הכיף שהמלון מציע לילדים, בשבילם בעצם הוא קיים. למען האמת, עוד בערב עשינו גיחה קטנה למופע הערב של צוות הבידור. בהשפעתו יעלה הייתה במצברוח יצירתי. היא ביקשה לאפר בובה:

ואז היא לגמרי נכנסה לזה. אחת התמונות האהובות עליי ביותר מהחופשה:

אמיתי בינתיים העסיק את עצמו שעה ארוכה להפליא בהוצאת הצבעים מתיק הפלסטיק והשחלתם חזרה פנימה:

כשאמיתי פרש לשנת הבוקר שלו, יעלה ואני פנינו לפעילות במועדון הילדים, המקום החדש הכי אהוב על יעלה:

אחרי שתכננה ועיצבה בערך שעה את כובע השף שלה, המאסטר שף הקטנה הדגימה עד כמה טבועה בה הפעילות התחושתית שלנו, כשמצאה דרכים חדשות ללוש את הבצק לפעילות הפיצות:

ועיצבה אותה מסודר-מסודר, כמו שהיא אוהבת:

בזמן שהפיצה נאפתה יצאנו לבלות בבריכה, בכל זאת, חופשה:

שני הדגיגים, כמובן, היו מאושרים:

אין כמו קרטיב בבריכה. כבר אמרנו, "כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר":

קצת אחר כך הפיצה הייתה מוכנה, ולמען האמת, ממש ממש טעימה:

לא הכל היה מושלם במלון, אבל הוא בהחלט היה נהדר לילדים, למרות החששות שלנו. אפילו יכולנו "לתרגל מונטסורי":

וגם לבלות בסדנת תיפוף בתופים ממוחזרים:

לצבוע וליצור אינספור יצירות אמנות:

להנות מהמטעמים:

לבנות מגדלים:

לטפס:

לתרגל קפיצה:

להופיע על במה (הייתה הופעה בה הוזמנו לככב כל הילדים. יעלה מאוד התלהבה ונכנסה לזה, אבל ברגע האחרון התחרטה. אמיתי השקיע מאוד בחימום האווירה):

ולחזור הביתה עם מלאי של תמונות, חוויות ומזכרות שיספיקו לפחות עד היומולדת של השנה הבאה:

טוב, נו, תמונה קצת מוזרה לסיים בה את הרשומה…אבל בכל זאת, הלב של הבלוג מתרכז בפעילויות לילדים, לא? אז מסיימת את סיכום החגיגות הארוך להפליא הזה ברעיון חמוד ממש ליצירה קלילה שנהננו ממנה במיוחד במועדון הילדים של המלון- תיק בקלי קלות. האביזרים הדרושים: ציור על דף מדפסת רגיל (יכול להיות ציור מודפס וצבוע או ציור חופשי של הילד), עוד דף חלק/טיוטה (זה לא משנה, לא רואים אותו), שקף, מנקה מקטרות ומחורר.

נותנים לילד לצייר/לצבוע עד שהוא מכריז ש"הציור מוכן", מקפלים את הציור לחצי. את הנייר הנוסף חותכים לשני חצאים, מוודאים שגובה החצאים מתאים לגובה החצאים של הציור ומקפלים לאקורדיון. מקפלים גם את השקף לחצי ויוצרים סנדוויץ': שקף, ציור, אקורדיון בקצה אחד ואקורדיון בקצה השני. מקפלים ומהדקים את הסנדוויץ' בשני הקצוות העליונים (ראו סיכות בתמונה). לסיום מחוררים שני חורים בחלק העליון, חוצים גם את מנקה המקטרות לשניים, משחילים ידיות וזהו, התיק מוכן!

אני די בטוחה שזו הרשומה הכי ארוכה שאי פעם פרסמתי, אבל היה לי קשה לפצל אותה…מקווה שהצלחתם להנות לפחות מחלקים נבחרים ממנה. אני בכל אופן נהניתי מכ-ל חלקי יום ההולדת המושלם שבח"לי ארגן לי, בסיוע מעורר השתאות של כל החברים ובמיוחד כל בני המשפחה, ואין לי אלא לאחל לעצמי שממש ככה יראו השנים הבאות- מלאות באהבה, משפחה, חברים, איזון נהדר, יצירה, מנוחה, עשייה, למידה, יופי ובריאות. אמן.