5 המלצות קיציות

כבר רמזתי פה שבתקופה האחרונה הבלוג ואני נמצאים בצומת דרכים, כזו של "יחסינו לאן". לא, חלילה, במובן של פרידה, אלא, כמו שפופולרי לומר בימים אלה, במובן של "דיוק". הנושא הזה מעסיק אותי הרבה, הרבה יותר ממה שתכננתי שהוא יעסיק אותי. המון דברים קורים מאחורי הקלעים, אבל פה, בקדמת הבמה של הבלוג, נראה שהעניינים שקטים מהרגיל. כמובן שבבית שלנו העניינים לגמרי לא "שקטים מהרגיל", הרבה מתרחש כאן, אבל גם התור של זה יגיע. בינתיים, במן תקופת ביניים, הצטברו אצלי כמה המלצות משובחות במיוחד על דברים מעניינים שנתקלנו בהם. חמש המלצות- בילוי אחד (עם המלצה ארוכה במיוחד) וארבע מתנות- שתיים לקטנים ושתיים לגדולים (עם המלצות קצרות וממוקדות הרבה יותר).

את מוזיאון האדם והחי זכרתי מבעד לעיניים של ילדה קטנה. המוזיאון סמוך לבית הורי ובמסגרת בית הספר היינו מבקרים בו לעיתים קרובות. מאז שאמיתי התחיל את תקופת הדינוזאורים שלו (בעקבות התכנית הנוסטלגית והו-כה-לא-פוליטקלי-קורקט "היה היה") שקלתי לקחת את הילדים לביקור. לקח לי קצת להנדס את זה, אבל זה קרה:

כמו שזכרתי אותו, בלב הפארק הלאומי ברמת גן, במבנה קטן שלא מרמז כלום על טיבו, נמצא המוזיאון. כמחנ"בים טובים, הגענו בשעה אידיאלית- אמצע השבוע, שעת בוקר מאוחרת למדי. שתי הכיתות שהיו שם לפנינו היו לקראת תום הסיור, ואני צפיתי, בהתאם לזכרונותיי, ששעה היא די והותר זמן לסייר במוזיאון. בסופו של דבר יצאנו אחרי שעתיים, ואיתנו יצא גם השומר של המוזיאון, שנעל את הדלת אחרינו. אבל באמת, שאפשר להספיק גם בשעה. פשוט לא ניסינו :)

הסיור במוזיאון מתחיל בגלגל ההיסטוריה:

מסביבו מוצגים שלבי התפתחותו של האדם הקדמון. החלק הזה מעט מפחיד, מכיוון שמוצגים בו פסלים בגודל אמיתי של, ובכן, אנשים קדמונים. הפסלים נמצאים בתוך כוכים, כך שמי שרוצה להימנע מהם בהחלט יכול לעשות זאת בקלות. יעלה בחרה להימנע מהם בכניסה, אבל ביציאה ביקשה לחזור ולראות אותם ממרחק בטוח. אמיתי התייחס אליהם ביראת כבוד, אבל הסקרנות גברה עליו והוא ראה אותם מקרוב. משם המשכנו לסייר, כפי שרואים בשתי התמונות הראשונות, בעקבות בעלי החיים בעולמנו. הפוחלצים היו להיט צפוי, וגם התצוגה מסביבם, אינטראקטיבית במידה מסויימת (הפוחלצים כמובן מוצגים מאחורי זכוכיות ולא ניתן לגעת בהם, אבל התצוגה מסביב כוללת כפתורים, חלקים נעים ומעט מסכים), העסיקה אותנו שעה ארוכה. הסדר לא לגמרי ברור. בין הפוחלצים יש מוצגים שעוסקים בהריון ולידה של בע"ח שונים, כולל בני אדם, מוצגים שעוסקים בתורשה ובחושים ועוד.

בסוף תצוגת בעלי החיים שוכן החלק לכבודו הגענו:

הדינוזאורים. תצוגה קטנה, אבל מבחינתנו לגמרי עושה את העבודה. הסתובבנו סביבה וישבנו מולה כמעט חצי שעה. אמיתי הוציא את דמויות הדינוזאורים שלו מהתיק והשווה את הדגמים הקטנים לגדולים, ובאופן כללי, היה נרגש מאוד:

בצער רב הפרדנו בין אמיתי לבין הדינוזאורים והמשכנו לעבר התערוכה הזמנית, "חיות הפרא" בהשראת נחום גוטמן. התערוכה הזו הפתיעה, למרות שבדיעבד יכולתי לצפות את זה, כי כבר ציינתי שיעלה מעריכה מאוד את עבודתם של מאיירים. בכל מקרה מדובר בתערוכה מזמינה מאוד:

ופעילה מאוד:

כשהבנו שתיכף נגמר לנו הזמן, חזרנו לסיבוב קצר נוסף באולם הפתיחה, בו, כאמור, התקרבנו עוד קצת לאדם הקדמון, וגם למדנו להצית אש:

משם מיהרנו לצאת, ומאותו הרגע ועד עכשיו (יותר משבועיים אחרי) אמיתי מבקש לחזור. כולנו נהננו מאוד, המזגן היה משובח (אם כי השירותים קצת רחוקים ודורשים יציאה אל החום), היה שקט, אינטימי, מהנה וגם מלמד.

הרבה נכתב (ונאמר ודובר) על החול הקינטי. אותו חול משחק בעל התכונות החמקמקות שהופכות אותו לממכר לגמרי, בלי שום הסבר הגיוני. גם בביתנו הקט, למוד המתכונים התחושתיים, החול הקנוי קיבל מקום של כבוד. לאחרונה נחשפנו, בכמה הזדמנויות שונות, לשדרוג מאותו בית יוצר- הבצק הקינטי. בשבוע שעבר אמיתי קיבל חבילה קטנה, קטנטנה, של הפלא הזה, לגמרי לעצמו. מדובר במוצר לא זול, החבילה הקטנה הזו, שמכילה צבע אחד, עלתה 18 ש"ח, אבל התמורה, הו התמורה. ימים של ידיים עסוקות. כשהילד ישן, אני נהנית. מומלץ בחום לכל מי שמחפש מתנה קטנה של תשומת לב, אבל עם תמורה קצת יותר ארוכת טווח מחנויות השקל (שכבודן במקומן מונח). והסרטון שבקישור? לא מגזים. זה באמת עד כדי כך מגניב. באמת.

 

לפעמים מתנה סמלית זה לא מספיק. לפעמים צריך מתנה גדולה. טוב, אולי לא "צריך", אבל לפעמים מתחשק. לפעמים זה מתאים. לפעמים מוצאים משהו כזה שממש היית רוצה לקנות לעצמך אבל אין לזה שום צידוק, אז יוצאת מתנה ממש מוצלחת לילדים :). את האמת, הפעם זו לא אני, אלא סבתא, שנתקלה במקרה במתנה הנהדרת הזו, שלגמרי עשתה ליעלה את השבוע וכנראה שגם את החודש. נכון, זה לא צעצוע "קלאסי" מהסוג שאני נוטה לבחור בו (ותיכף רשימת המתנות ליומולדת 3 של אמיתי תוסיף כמה כאלו לרשימה), אבל, למרות הפלסטיק- הוא מושלם. והגיע ליעלה בדיוק בזמן, כשתקופת "גידול התינוקות" שלה עושה רושם של לא-תיגמר-לעולם.

בקיצור, הבטחתי בקיצור, אז – בובת תינוקת (החיסרון היחיד- הגוף שלה מבד, ואצלנו נוטים להעדיף בובות רחיצות), עם תיק גב שהוא גם מנשא נוח להפליא (ועברנו כמה וכמה מנשאי בובות בעבר), וגם נפתח ל"ארון" מאובזר בציוד ל"תינוקת":

שעות של הנאה. אנחנו בנינו גם שידה החתלה להשלמת החגיגה, אבל אני מקווה להקדיש לה מתישהו, בעתיד, רשומה משל עצמה.

לא רק לילדים מגיעות מתנות. אני משתדלת להזכיר את זה לעצמי בכל הזדמנות. מתנות הן לא בהכרח חומריות. לפעמים מתנה היא השראה. במקרים (רבים מאוד) מתנה היא למידה. שיעור חדש, שינוי נקודת המבט. לאחרונה אני מחפשת לעצמי מתנות כאלו. כן, זה קשור, בין היתר, גם ל"מאחורי הקלעים" של הבלוג…אז שתי המלצות חמות שהן גם קצת מתנות חומריות:

ליאור פרנקל הוא גורו. גורו כזה, של המאה ה-21, שגורם לך לרצות לעקוב אחריו בפייסבוק, ובאינסטגרם (שאין לי) ובטוויטר (כנ"ל), להיות חברה שלו ולשמוע מה יש לו להגיד, תמיד. קצת קשה להגדיר בדיוק למה. או על מה הוא בדיוק הוא מדבר. בגדול, ליאור פרנקל מאמין שהעולם של היום, וגם של מחר, שונה מאוד מהעולם של אתמול, בו רובנו גדלנו. הוא מאמין שעולם העבודה שונה, ובהתאם, גם הדרך אליו שונה. בין היתר, הוא מנהל בלוג נהדר, קבוצת פייסבוק שוקקת ומרתקת, מרצה ברחבי הארץ (אפילו אצלנו, בצפון הרחוק) וגם- כתב ספר. הספר הזה, בפורמט דיגיטלי (עם גרסה שכתובה בזכר, וגרסה שלמה, נפרדת, בנקבה) או בגרסה מודפסת, הוא לא פחות ממשנה חשיבה. גם למי שלא מחפש עבודה, גם למי שיודע בדיוק מה ייעודו ומה הוא מחפש, גם למי שכבר מצא. והוא גם לא ארוך, קריא, קליל ומשעשע. בקיצור- אחלה מתנה.

כמו ליאור פרנקל, גם ענבל גבור הוא גורו. מסוג אחר לגמרי. ענבל היא מעצבת גרפית, אבל הרבה מעבר לזה- היא בנאדם חיובי ואופטימי. רחוקה שנות אור מהציניות הפסימית שלי. בדיוק בגלל זה, ענבל היא השראה. חיבבתי את הגלויות, המגנטים, המחברות ושאר המוצרים האופטימיים שהיא עיצבה, אבל לפני שנה, כשהיא השיקה את היומן השבועי שלה, התאהבתי. בכלל, יומנים הם סיפור רציני אצלי. סיפרתי פה בעבר על "פרוייקט היומן השמח" (שמסיים כעת את שנתו ה…שלישית?! או הרביעית? כבר הספקתי לספור), שמלווה בקבוצת פייסבוק אותה אני מנהלת. אבל היומן של ענבל הוא הרבה מעבר לזה. אחרי כמעט שנה של שימוש אינטנסיבי אני יכולה להעיד שהיומן של ענבל הוא כלי לחיים.

היום קיבלתי את היומן שלי לשנה הבאה וההתרגשות בשיאה. למה?! כי מעבר לצבעוניות הכל כך משמחת והעיצוב הפרקטי והנהדר, היומן בנוי כדי לתכנן חיים של שמחה ושל חשיבה חיובית. כמה אופטימי. מגוון כלים להצבת מטרות, פירוק, תכנון, מעקב ביצוע. ועוד כלים שמשכנעים אותך שזה ממש קל וכיף להסתכל על הכל באור חיובי יותר- כתיבת רגעים משמחים, תודות, הצלחות והאהוב עליי ביותר- "מה למדתי השבוע". משהו שממש "מכריח" אותי להסתכל על כל נקודות האור האלו, על כל השיעורים הקטנטנים שאני לומדת מידי יום ביומו ולכוון את הזרקור לשם. מנסיון, לא קל להישאר ציני ופסימי עם היומן הזה.

 

אז אלו הן חמש ההמלצות הכי חמות שלי לימים החמים הבאים עלינו ל…ובכן, אחרי הפסקה האחרונה, אין לי אלא להגיד "לטובה". על מה אתם ממליצים? איזו מתנה קטנה מקררת לכם ו/או לילדכם את הימים החמים ועושה לכם שמח בלב? אמא שסובלת מאוד מחום ושני ילדיה צמודי המזגן מודים מראש ומעומק הלב על כל המלצה!

חוזרים למצרים

יעלה מאוד אוהבת לנסוע. היא אוהבת חופשים, היא אוהבת לישון במקומות חדשים (לא שהיא מצליחה להירדם בהם, אבל היא אוהבת), היא אוהבת להכיר אנשים חדשים, היא אוהבת חוויות חדשות. כמובן שבחיי היומיום העמוסים, זה לא כל כך פשוט לקום ולנסוע (במיוחד אם זוכרים את ההקדמה לרשומה שלי על החופשה האחרונה שלנו), אז יעלה, מלאת פתרונות כהרגלה, אוהבת לצאת למסעות דימיוניים. היא אורזת תיק, מתכננת את הנסיעה, מארגנת את הסביבה בהתאם ויוצאת לדרך. בזכות המנהג הזה, אחד הנושאים שהכי מעניינים את יעלה הוא ארצות ומקומות אחרים. ובזכות המנהג הזה גם הגיע הרעיון לפעילות הממש מוצלחת הבאה.

בתוך שמש האסוציאציות הפסחית שלי, ענף הוקדש למצרים. כל כך הרבה דברים קרו בה אז, אבל היא לא פחות מעניינת גם עכשיו. קודם כל העליתי את הרעיון בפני יעלה. באופן לא מפתיע, היא מאוד התלהבה. כדי שנוכל להתכונן כראוי, פנינו לדוד גוגל היקר והאהוב, שהציג לנו תמונות נהדרות של מצרים היום, וגם קצת מידע כללי בשבילי. כמו בהרבה נושאים אחרים, הפעילויות שלנו מספקות לי הזדמנויות נהדרות להרחיב אופקים בנושאים קצת פחות חזקים. אז ראינו תמונות, למדנו קצת, ויעלה התחילה במלאכת אריזת התיק:

כמובן שרעיון האריזה היה שלה, וגם הביצוע. אני ניסיתי לכוון מהצד עם פריטי מידע רלוונטיים לגבי המדבר והנהר שמצפים לנו במצרים. אז ארזנו הרבה מים, מאוורר וקרם הגנה. ארזנו גם בגדי ים וקצת צידה למסע (בכלל, הפעילות הזו של אריזת תיק לקראת משהו היא אחת מפעילויות החשיבה החביבות עליי, והייתה כזו גם כשעבדתי בחדר הטיפולים- צריך תרחיש פנימי של האירוע לקראתו הולכים, לאסוף מידע, לתכנן מה נעשה, לחשוב על מקת"גים, להכין רשימה, לאלתר…בקיצור, למידה נהדרת תוך כדי עשייה). כמובן שלא שכחנו לארוז גם מפה וספר למסע. :

השתמשנו במפת ארץ ישראל הגדולה שלנו (לרגל הנסיעה הורדנו אותה ממקומה) כדי לראות עד כמה מצרים קרובה. כמסקנה מההבנה הזו החלטנו שבמסע הזה נוותר על הטיסה, והזמנו את הנהג שלנו למשימה:

השתמשנו בספר הנהדר הזה:

כדי לפתוח את הטיול שלנו עם קצת ידע כללי מלא הומור ופרטי מידע פיקנטיים. בהתייעצות עם הספר ועם ידידנו הטוב ד"ר גוגל, החלטנו להתחיל את ביקורנו בקהיר, במוזיאון המצרי. איזו תצוגה נהדרת:

כמעט כל ה-TOOB המצרי שלנו מככב פה. חיפשנו תמונות מהמוזיאון, התאמנו את הפריטים שהופיעו במוזיאון שלנו לפריטים במוזיאון האמיתי, אספנו עליהם קצת מידע, עד שסיימנו את כל התצוגה והמשכנו לתחנה הבאה. הפרמידות, כמובן:

הבאנו את מגש הפירמידות היפיפייה שהראיתי ברשומה הקודמת:

בשלב הראשון בנינו פירמידה בסיסית ממשולשים בלבד, כזו שיעלה כבר מכירה והתנסתה בבנייה שלה במשחקי המגנטים, והכנסנו לתוכה מומיה חנוטה שהשאלנו מהמוזיאון. זה היה פתח לשיחה…מרתקת על תפקידן האמיתי של הפירמידות המרשימות. וזה גם שעשע את אמיתי, מאוד.

משם המשכנו למבט קרוב יותר בסוגי הפירמידות שהמתינו על המגש, בחנו בזהירות את ההבדלים והתחלנו לבנות את עיר הפירמידות. שלנו. בשלב הראשון יעלה ספרה כמה ריבועים וכמה משלושים צריך כדי להרכיב כל פירמידה בתורה, ואחר כך שיחקנו עם הצורות שהיא בחרה, עד שקיבלנו פירמידה זהה לדגם:

אחרי ההצלחה הגדולה של הביקור בפירמידות, היינו רעבים, אז נסענו לשוק של קהיר. יעלה שלפה את ארגז האוכל והתחילה לבשל מאכלים מצריים מומצאים ומשעשעים. אמיתי כבר לגמרי איבד עניין, אז לא הצלחתי לצלם את החלק הזה. על הצלילה בסיני, שתכננתי לשמור לסוף, נאלצנו לוותר הפעם. כנראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור לבקר במצרים בקרוב…

חג הקיבוץ

שבועות בקיבוץ- חג הקציר

הבטחתי חוויות מחגיגת השבועות הנהדרת שלנו כאן בקיבוץ, ועם השבוע ההפוך הזה, נדמה שעוד רגע כבר ראש השנה…אבל בכל זאת, יש כל כך הרבה תמונות, והן כל כך יפות, והחג היה כל כך…חגיגי, שהחלטתי לא לוותר על הרשומה הזאת, למרות שיש לא מעט דברים אחרים שמתחשק לי לשתף. גם תורם יגיע, אני מקווה. בתקווה כמובן, שאמיתי יחזור להירדם בצורה סבירה ואני אקבל את הערבים שלי בחזרה. אז, מה היה לנו בחגיגה?

באחר הצהריים של יום שישי קיצי למדי יצא כל הקיבוץ בתהלוכה אל עבר השדות. לאט לאט התקבצו כולם אל נוף שדות החיטה הקצורים, עם ערימת באלות שנשמרה וסודרה במיוחד לצרכי תפאורה. ראשונה עלתה לבמה חבורת הזמר:

IMG_20160610_174136

גם ההמשך היה בדיוק כמו שמדמיינים טקס שבועות בקיבוץ:

IMG_20160610_180618

עובדי המפעל של הקיבוץ, שחוגג 50 שנה להיווסדו, וטרקטורים, המון טרקטורים:

IMG-20160610-WA0025

לפני הטקס הייתה תצוגת טרקטורים שאפשר לטפס עליהם, ובסוף הטקס הייתה תצוגת תכלית של טרטורים מחוברים לכלים חקלאיים שונים, שהדגימו "בלייב" את כל תהליך הטיפול בחיטה:

IMG_20160610_185728

והיה גם טרקטור של הנוי, שפרש משטח דשא והשקה אותו:

IMG-20160610-WA0081

כל ענפי הקיבוץ עלו, כמיטב המסורת, אל הבמה. כל ענף מלווה בילדי אחד הגנים. שכבת הגיל של אמיתי ליוותה את הטרקטור של הנוי. למרות שזה כבר היה בסוף, הוא היה כל כך נפעם ומאושר:

IMG-20160610-WA0051

מסתבר שהקטע הזה של גברים וטרקטורים לא עובר עם הגיל, גם אבא שלי נפעם:

IMG_20160610_185704

שכבת הגיל של יעלה ליוותה את "דורלי" ה-מפעל התעסוקתי של הקיבוץ, שמייצר צעצועים נפלאים. מכיוון שהייתי איתה, אין לי תמונות של הקטע הזה, אבל היא לא הפסיקה לרקוד מאותו הרגע ועד שהלכה לישון, המון שעות אחר כך, עם עצמה, ועם כל מי שתפסה בדרך:

IMG-20160610-WA0088

יכול להיות שהריקודים בכלל היו בהשראת להקת ריקודי העם המקסימה שהייתה מסמר הטקס, לפחות מבחינת  יעלה:

IMG-20160610-WA0063

מזל שבתחילת הטקס הספקנו לשבת קצת וזכיתי לתמונה ייצוגית, למדי (טוב, תמונה גרועה שלי, אבל ייצוגית של הילדים):

IMG_20160610_174351

אחרי הטקס, עמוסים חוויות והתלהבות, המשכנו לארוחה סמי חגיגית בחדר האוכל (בשרית. כן, בשרית. למה? ככה) ואחריה יעלה קרעה את מעגל ריקודי העם עד שקרסה:

IMG-20160610-WA0030

אנחנו היינו עייפים וחשבנו שנוכל לישון שבוע, לפחות, אבל למחרת, ערב החג הרשמי, היה צפוי לנו יום עמוס חוויות לא פחות. לסבא, סבתא והדודה שהתארחו אצלנו, הצטרפו גם הדודים ובני הדודים האהובים:

IMG_20160611_134637

הם התחילו, כמובן, בתמונה משותפת ומבויימת ע"י הדודה:

IMG-20160611-WA0028

משם המשיכו למוזיאון עין-דור, לפעילות נהדרת בעקבות החיטה:

IMG-20160611-WA0067

הם אמנם פספסו את הקציר, אבל נהנו מאוד לטחון את גרגירי החיטה וכמובן ליצור מהקמח מטעמים:

IMG-20160611-WA0044

אחר כך הם חזרו הביתה לחגיגת יום הולדת (סופסוף) חלבית לסבתא דורית. זו הייתה הארוחה החגיגית השנייה באותו יום, ארוחת הבוקר השווה במיוחד לצערי לא צולמה, אבל זה תוקן בארוחת הצהריים:

IMG_20160611_140934

שמהר מאוד גלשה לניסוי מדעי:

IMG-20160611-WA0007

שבאופן טבעי הוביל לבריכה בחצר:

IMG-20160611-WA0015

שהזכירה לילדים שזה בעצם זמן מתאים לסקי גואש:

IMG-20160611-WA0128

כמובן שהניקוי היה נוראי, אבל כמה כיף זה היה…בקושי הצלחנו לעצור אותם לטקס הדלקת זיקוקים צבעוניים מסורתי:

IMG-20160611-WA0011

פלא שהם היו אחר כך עייפים?

IMG-20160611-WA0110

כל מה שנשאר היה (עוד) ארוחת ערב:

IMG-20160611-WA0115

מקלחות:

IMG-20160611-WA0118

ולישון…נו, טוב, לפחות חצי מילדי המשפחה ישנו בלילה ההוא…

זהו. עכשיו באמת שבועות מאחורינו, מעייף ונפלא, ומגיעה התקופה הכי ארוכה בלי חגים בשנה. בשנה שעברה לא הייתי בטוחה מה נעשה בתקופה הזאת, השנה, יעלה ואמיתי כבר מתכננים את זה עבורי. יש יתרונות בזה שהם גדלים, לפעמים :)

מאחלת לכולנו קיץ ממוזגן וקריר ככל האפשר.

יום הולדת שמח. ממש

|זהירות פוסט ארוך ועמוס תמונות לפניך!!!|

ברשומה הקודמת סיפרתי על פתיחת חגיגות יום ההולדת המופלאות שבח"ל ארגן לי. אז אחרי שהתחלתי את הבוקר במפגש יצירה נהדר ממש, חזרתי לבית הוריי. הילדים ישנו, ואנחנו יצאנו, בשקט בשקט, לחלק הזוגי של החופשה שלנו. מהר מאוד עצרנו להנות מהנוף. כמה אני אוהבת שדות כותנה:

IMG_20151016_145836

המשכנו עוד בנסיעה, ולאט לאט התברר היעד- נוסעים לים המלח. רגע לפני שמגיעים, עוצרים לעוד תצפית יפה, כי "כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר":

IMG_20151016_165442

וסלפי זוגי אחד ויחיד שצולם לאורך החופשה:

IMG_20151016_165939

בשישי אחר הצהריים הגענו למלון "לאונרדו קלאב ים המלח". בילינו במנוחה, בשינה, בקריאה, בבריכה, בשומדבר של ממש, אפילו קצת ביצירה:

IMG_20151017_205818

עד לבוקר יום ראשון, בוקר היומולדת שלי. כמיטב המסורת המשפחתית (מהצד שלי, הפסיכי :), בבוקר חיכתה לי סוג-של-סלסלת-יומולדת:

IMG_20151018_081135

בלונים, מתנות קטנות (את המתנה הגדולה מבח"ל כבר קיבלתי מראש ואני נהנית ממנה ברגעים אלה ממש- מחשב חדש, חתיך ומפנק) ובעיקר ברכה:

IMG_20151018_081140

טוב, נו, ספר ברכות. ספר שמנמן, עם אוסף ברכות ותמונות, אוסף מרגש מכל ענפי המשפחה, חברות, יוצרות מדופלמות וכאלו שמתקרבים למספריים רק עם איומים (או עם מרשם מהרופא…מסתבר). אני לא מפסיקה לדפדף בו מאז, מתרגשת ונהנית כל פעם מחדש. מנצלת גם את הבמה פה, להודות שוב לכל משתפי הפעולה. לא היה לי הרבה זמן להתלהב ולהתרגש, היינו צריכים למהר לארוחת הבוקר ואז לצאת לנסיעה:

IMG_20151018_101115

דרך הנופים הנהדרים של ים המלח, הגענו לאהובתי, ירושלים, ושם פגשנו את הבייביסיטרים הטובים בעולם- סבא וסבתא, עם יעלה ואמיתי. למרות ציפיותיי/חששותיי, הם הסתדרו ממש טוב עם ההיעדרות שלנו ואפילו לא יצאו מגדרם כשנפגשנו. משמח? במידה מסויימת. בכל מקרה, נפגשנו באחד המקומות הכי כיפיים בעיר הכי כיפית- מוזיאון ישראל. כמובן שהלכנו הישר אל אגף הילדים, כי זו הדרך לחגוג יומולדת:

IMG_20151018_114251

IMG_20151018_114517

תערוכת "יום הולדת" מציגה כבר די הרבה זמן, ואותו "די הרבה זמן" אני רוצה להגיע אליה. לפני בערך חודש הבנתי שכנראה פספסתי את ההזדמנות, כי התערוכה נסגרת. לשמחתי הרבה, האריכו אותה בעוד כמה ימים וניצלנו את ההזדמנות היטב:

IMG_20151018_114630

מי יכול לעמוד בפני חגיגת יומולדת ענקית?! אף מבוגר, ובטח שלא ילד (את הקסם הזה יצרה האמנית טל טנא-צ'צקס):

IMG_20151018_114734

עברנו דרך תערוכה נהדרת לא פחות, "תערוכה בקופסה", שממזערת 50 שנה של תערוכות באגף הנוער לקופסאות עץ נהדרות:

IMG_20151018_115035

וחזרנו לחגיגות יום ההולדת, עם מוצגי ווידאו:

IMG_20151018_120737

מתקני שעשועים:

IMG_20151018_121047

נר שנושפים עליו והוא בתמורה מצלם אותך, שימח לבב ילדים:

IMG_20151018_121211

ולא פחות לבב אבות וסבים:

IMG_20151018_121357

המתקן המדליק הזה (תרתי משמע וכאלו) מדפיס את התמונה מיד, וגם מצרף אותה למעין מצגת תמונות על מסך. כמה מלהיב לראות את הפרצוף שלך על המסך, בסרט!

IMG_20151018_121531

בכלל, התערוכה מלאה טריקים טכנולוגיים מלהיבים ומעניינים, שמצליחים לעורר הרבה מחשבות על חגיגות בימי הסמארטפון, ובכלל. למשל, עבודה שממש הלהיבה את יעלה וקצת העציבה אותי, למרות שהיא יפה (ויסלחו לי האמנים המוכשרים שהתקשיתי לאתר את שמותיהם במגוון הקטלוגים שאספתי בסיור). סרטון בו רואים כסא לבן על רקע לבן. הצופים מתבקשים לבחור את גילם, והכסא מתרומם כמניין שנותיהם, לקולות החוגגים, עד לקונפטי המיוחל. שבלונה של יומולדת:

IMG_20151018_121607

בסיום התערוכה לא וויתרנו, כמובן, כל ביקור בספרייה המופלאה של אגף הנוער. כמה שאנחנו אוהבים ספריות ילדים:

IMG_20151018_125208

ובסופו של דבר בילינו גם במבואה האינטראקטיבית של המוזיאון, שם כל אחד מצא במה להתעסק:

IMG_20151018_125618

מפה מדברת ומוזזת של המוזיאון. וממש לידה עמדה של ציור עם מודל דומם ועמדות מחשב שמאפשרות לצייר וגם ליצור קולאז'ים מדוגמאות שונות:

IMG_20151018_125728

וגם מגירות וארונות שכיף לפתוח ולגלות בהם אוצרות:

IMG_20151018_130120

גם בחצר לא נגמרו ההרפתקאות:

IMG_20151018_131002

בית על העץ. במוזיאון. איזה דבר נפלא זה מוזיאון לילדים:

IMG_20151018_131104

היה לנו קשה להיפרד, אבל העייפות והרעב התחילו לתת אותותיהם. המשכנו לארוחת צהריים חגיגית, אחריה נפרדנו מסבא וסבתא, וחזרנו- בח"ל, אני, יעלה ואמיתי, למלון. כן, כן, טוייסט בעלילה. במלון המשכנו לחגוג:

IMG_20151018_183446

כמובן שהכי הכי כיף לעזור לאמא לפתוח מתנות:

IMG_20151018_183642

(ספר צביעה והרהורים בהשראת הנסיך הקטן, לתוהים. קיבלתי/קניתי עוד שני ספרים ליום ההולדת הזה, והזמנתי לי לא מעט מתנות שוות מכל הסובבים). את בוקר יום שני פתחנו מול הנוף הנהדר:

IMG_20151019_075425

והתחלנו לנצל את כל הכיף שהמלון מציע לילדים, בשבילם בעצם הוא קיים. למען האמת, עוד בערב עשינו גיחה קטנה למופע הערב של צוות הבידור. בהשפעתו יעלה הייתה במצברוח יצירתי. היא ביקשה לאפר בובה:

IMG_20151019_093004

ואז היא לגמרי נכנסה לזה. אחת התמונות האהובות עליי ביותר מהחופשה:

IMG_20151019_093056

אמיתי בינתיים העסיק את עצמו שעה ארוכה להפליא בהוצאת הצבעים מתיק הפלסטיק והשחלתם חזרה פנימה:

IMG_20151019_093409

כשאמיתי פרש לשנת הבוקר שלו, יעלה ואני פנינו לפעילות במועדון הילדים, המקום החדש הכי אהוב על יעלה:

IMG_20151019_110408

אחרי שתכננה ועיצבה בערך שעה את כובע השף שלה, המאסטר שף הקטנה הדגימה עד כמה טבועה בה הפעילות התחושתית שלנו, כשמצאה דרכים חדשות ללוש את הבצק לפעילות הפיצות:

IMG_20151019_110957

ועיצבה אותה מסודר-מסודר, כמו שהיא אוהבת:

IMG_20151019_111524

בזמן שהפיצה נאפתה יצאנו לבלות בבריכה, בכל זאת, חופשה:

IMG_20151019_112759

שני הדגיגים, כמובן, היו מאושרים:

IMG_20151019_112819

אין כמו קרטיב בבריכה. כבר אמרנו, "כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר":

IMG_20151019_122106

קצת אחר כך הפיצה הייתה מוכנה, ולמען האמת, ממש ממש טעימה:

IMG_20151019_160611

לא הכל היה מושלם במלון, אבל הוא בהחלט היה נהדר לילדים, למרות החששות שלנו. אפילו יכולנו "לתרגל מונטסורי":

IMG_20151019_161005

וגם לבלות בסדנת תיפוף בתופים ממוחזרים:

IMG_20151019_161806

לצבוע וליצור אינספור יצירות אמנות:

IMG_20151019_162724

להנות מהמטעמים:

IMG_20151019_165017

לבנות מגדלים:

IMG_20151019_172237

לטפס:

IMG_20151019_173122

לתרגל קפיצה:

IMG_20151019_173128

להופיע על במה (הייתה הופעה בה הוזמנו לככב כל הילדים. יעלה מאוד התלהבה ונכנסה לזה, אבל ברגע האחרון התחרטה. אמיתי השקיע מאוד בחימום האווירה):

IMG_20151019_195554

IMG_20151019_195947

ולחזור הביתה עם מלאי של תמונות, חוויות ומזכרות שיספיקו לפחות עד היומולדת של השנה הבאה:

IMG_20151019_172905

טוב, נו, תמונה קצת מוזרה לסיים בה את הרשומה…אבל בכל זאת, הלב של הבלוג מתרכז בפעילויות לילדים, לא? אז מסיימת את סיכום החגיגות הארוך להפליא הזה ברעיון חמוד ממש ליצירה קלילה שנהננו ממנה במיוחד במועדון הילדים של המלון- תיק בקלי קלות. האביזרים הדרושים: ציור על דף מדפסת רגיל (יכול להיות ציור מודפס וצבוע או ציור חופשי של הילד), עוד דף חלק/טיוטה (זה לא משנה, לא רואים אותו), שקף, מנקה מקטרות ומחורר.

נותנים לילד לצייר/לצבוע עד שהוא מכריז ש"הציור מוכן", מקפלים את הציור לחצי. את הנייר הנוסף חותכים לשני חצאים, מוודאים שגובה החצאים מתאים לגובה החצאים של הציור ומקפלים לאקורדיון. מקפלים גם את השקף לחצי ויוצרים סנדוויץ': שקף, ציור, אקורדיון בקצה אחד ואקורדיון בקצה השני. מקפלים ומהדקים את הסנדוויץ' בשני הקצוות העליונים (ראו סיכות בתמונה). לסיום מחוררים שני חורים בחלק העליון, חוצים גם את מנקה המקטרות לשניים, משחילים ידיות וזהו, התיק מוכן!

אני די בטוחה שזו הרשומה הכי ארוכה שאי פעם פרסמתי, אבל היה לי קשה לפצל אותה…מקווה שהצלחתם להנות לפחות מחלקים נבחרים ממנה. אני בכל אופן נהניתי מכ-ל חלקי יום ההולדת המושלם שבח"לי ארגן לי, בסיוע מעורר השתאות של כל החברים ובמיוחד כל בני המשפחה, ואין לי אלא לאחל לעצמי שממש ככה יראו השנים הבאות- מלאות באהבה, משפחה, חברים, איזון נהדר, יצירה, מנוחה, עשייה, למידה, יופי ובריאות. אמן.

פורים לימודי

סמלים ומנהגים לכבוד פורים

חלק מההכנות שלנו לקראת כל חג כוללות בניית אווירה. לכל חג בלוח השנה שלנו יש אוירה ייחודית בעיני. ראש השנה באווירת סיכומים והתחלות, סוכות באווירת בנייה וטבע, פסח באווירת אביב ומשפחה, שבועות באווירה כפרית ופורים, כמובן, באווירה שמחה וצבעונית, מאוד צבעונית.

ניצלנו את האווירה הזו להכנת מגש חשבון פורימי ומזמין להפליא:

IMG_20150225_165957

על מגש עץ סידרנו יחד פאזל התאמת כמות ומספר ותבניות קאפקייקס צבעוניות ומחופשות עם אביזרים- מספרי מדבקות מסול ומגנטים מפלסטיק, פונפונים, בלוני סול ומסיכות סול. יעלה מיד התחילה במשימה- לבנות את הפאזל, לחלק לדמויות בלונים ומסיכות ולהתאים את המספרים שבקאפקייק למספרים שעל הפאזל. כמה שזה משמח:

IMG_20150225_165143

בהמשך היא החליטה לשנות את הסידור, והעבירה את כל צורות הסול הפורימיות שקנינו לקופסה שקופה מחולקת ויפה שקנינו בשבוע שעבר. היא מיינה את כל החלקים (והיו שם מלא). כמה ימים אחרי היא הצליחה לגמרי להפתיע אותי עם רעיון מקסים, מרגש ומקורי משלה. היא לקחה בקבוק משחק מהמדף של תוש, ומילאה בו אביזרים מהקופסה:

IMG_20150307_153547

בהתחלה היא חיפשה מה לתת לבובות לשתות. כשהיא התחילה לראות את התוצאה היא שינתה גרסה וסיפרה שזה בקבוק לתוש. הכנו לו בעבר כמה "בקבוקי תגליות" וללא ספק היא למדה את השיטה, ועלתה על מורתה:

IMG_20150307_154010~2

מילא שהתרגשתי מהרעיון ומהיצירתיות המופלאה, תראו לכן כמה התרגשתי מהמעמד הבא:

IMG_20150307_160339

כן, כבר בגיל 7 חודשים זה לא מוקדם מידי להיכנס לאווירה השמחה, לאווירת הנתינה.

כמובן שמנהגי החג גם הם לוקחים חלק חשוב בלמידה. עם התאמות שלי…קראנו והצגנו את סיפור המגילה:

IMG_20150301_133510

השתמשנו בבובות האצבע הנהדרות מסדרת "בובטרון" הנהדרת של "דורלי", מפעל הבובות שנמצא אצלנו בקיבוץ. יש להם סטים באמת מופלאים של בובות (תזכורת לעצמי: רשומת סיור במפעל, חובה). הבובות נראו יותר טוב בהתחלה, אבל זה הלהיט שלהן- כל החלקים מתנתקים ומתחברים חזרה, ואפשר לשנות וליצור כל סוג של בובה:

IMG_20150301_133423

המנהג השני הכי כיף של החג (אחרי התחפושות, מן הסתם) הוא משלוחי המנות. היינו יחסית צנועים השנה, אבל בכל זאת פתחנו מיני-מפעל אפייה:

IMG_20150304_225105

לא אלאה אתכן בכל המשלוחים, רק שתי דוגמיות. משלוח חגיגי ראשון לקראת שבת של פורים:

IMG_20150306_165738

המשלוח הזה יועד לקבלת השבת/קריאת המגילה בקהילת "אל מול תבור"- קהילה יהודית-חילונית שפועלת אצלנו בקיבוץ, ומציינת כל שבת וגם חגים ומועדים בטקסים מקסימים שמאוד מדברים אלינו. המפגשים בחורף מתקיימים בתוך מוזיאון העתיקות היפה שבקיבוץ (תמונה גרועה, אבל מעבירה את האווירה):

IMG_20150306_173945

תראו כמה יפה, ביתי וחגיגי היה שולחן משלוחי המנות תוך כדי הסעודה:

IMG_20150306_173723

המשלוח הכי גדול והכי מושקע שלנו כל שנה מיועד להחלפה בין החברים, ממש לפני מסיבת פורים של המבוגרים, מסורת עליה אנחנו (טוב, בעיקר אני) משתדלים להקפיד כל שנה:

IMG_20150306_203902

אני משתדלת לקשר את המשלוח הזה תמיד לנושא המסיבה. מנחשות מה היה הנושא השנה?:

IMG_20150306_205439

גם את הבית לא הזנחנו, ולארוחת שישי אפינו לנו חלה שהתחפשה:

IMG_20150306_190252

וכמובן, כמובן, הכי חשוב לבניית האווירה- הצבת שקית התחפושות הענקית שלנו באמצע הסלון כשבועיים לפני פורים, והקפדה יומיומית על תחפושת מתאימה:

תחפושות

כל כך אוהבת את היצירתיות שהתחפושות מוציאות מאתנו…שילובים מפתיעים בין פריטים יוצרים תחפושות חדשות כל שנה, וגם המון תמונות נפלאות לאלבומי המשפחה.

אפילו שפורים כבר נגמר, תודו שנכנסתן לאווירה…טוב, טוב, רק עוד פוסט אחד וממשיכים הלאה, מבטיחה!