חונכים ביחד

 

מפגש חנוכה- מדע, אש ויצירה

לפני כמה ימים נפגשנו, נציגות נבחרת של קבוצת החינוך הביתי שלנו, למפגש יצירתי לחנוכה. בתיאוריה, אנחנו מתכננות מפגש כזה לפני כל חג. בפועל, עד עכשיו, הצלחנו לקיים מעט מאוד פעמים. הפעם החלטנו שאנחנו לא מוותרות, ונפגשות גם אם בהרכב מצומצם. לגמרי היה שווה את זה! איזה כיף היה לנו. במפגש היו ילדים מגיל 10 חודשים (שעוד לא ממש השתתפה…) עד דקה לארבע (יעלה) וכולם יצאו מרוצים. הרעיון הבסיסי הוא שכל משפחה מביאה איתה פעילות ומעבירה אותה לשאר המשפחות.

התחלנו מהפעילות שלנו- ניסוי שמן ומים ידידותי להפליא לקטנטנים. את הרעין והמתכון לקחתי מכאן. הבאנו איתנו את כל המצרכים הדרושים:

IMG_20151130_105941

כלי נוח למזיגת מים, שמן, צבע מאכל, סודה לשתיה, חומץ, משפכים ומגוון בקבוקי פלסטיק קטנים. הילדים ניגשו לעבודה ברצינות תהומית. כמובן שנתנו להם את האחריות למשימות המזיגה:

IMG_20151130_104643

קודם ממלאים מים (בערך שליש בקבוק), אח"כ מוסיפים טיפה צבע מאכל ואז סודה לשתיה:

IMG_20151130_104844

ממלאים את שאר הבקבוק בשמן, מתלהבים מהיפרדות השכבות ומסבירים למי שזה מעניין אותו (כלומר, יעלה) ואז מגיעים לשלב הקסם (הכלל הבסיסי בניסויים מדעיים לילדים- חייב להיות שם קסם)- מוסיפים את החומץ:

IMG_20151130_105420

מסתכלים היטב, זה קורה מהר, שלא נפספס:

IMG_20151130_105432

הבועות מתחילות לעלות וליצור אפקטים מגניבים של מנורת לבה:

IMG_20151130_105439

כשהמופע נרגע, אפשר להוסיף עוד קצת סודה לשתיה. ללא ספק זה היה השלב החביב על אמיתי:

IMG_20151130_105538

בשלב מסויים הבקבוקים מגיעים לרוויה, והתוספת כבר לא עוזרת. אלו הבקבוקים שלנו בסוף התהליך. אפשר די בקלות לזהות מי התלהב עם הסודה:

IMG_20151130_110329

הילדים מאוד נהנו, התלהבו והשתתפו בצורה פעילה- מאמיתי (צעיר המשתתפים הפעילים, בן שנה וחמש, כמעט) ועד יעלה. מומלץ בחום לכל הגילאים!

משם עברנו לפעילות הבאה, קלאסיקה שמעולם לא ינוס ליחה- טפטופי נרות:

IMG_20151130_110514

לא צילמתי הרבה בשלב הזה, כי הייתי עסוקה בהשגחה הדוקה, אבל גם פה, הייתה הצלחה חוצת גילאים. אמיתי בעיקר התלהב מיכולתו המופלאה לכבות את הנרות, שוב ושוב ושוב. אין ספק שתפקודי הפה שלו משעשעים. אוצר המילים שלו לא מזהיר, אבל יש לו עדיפות מובהקת להגיית הצלילים השורקים (שנרכשים בד"כ הרבה יותר מאוחר משאר הצלילים)- הוא אומר "ששש" לכל מה שקשור בשינה, "אדוז" לאגוז וכמובן "ציצי", וחוצמזה, הוא עושה "פו", כל הזמן, על הכל. אז בעוד שאר הילדים הגדולים נאבקים בכיבוי הנרות (אפילו ליעלה, הגדולה, נדרשו כמה נסיונות), הוא עבר וכיבה אותם בקלילות, מרחוק, והתגלגל מצחוק.

הפעילות האחרונה הייתה מלכלכת, ואי לכך- הכי מהנה! החבורה התלבשה בהתאם:

IMG_20151130_112541

המארגנת שלפה את הציוד הנרש והתחלנו לעבוד:

IMG_20151130_113022

צביעת איצטרובלים בגואש. איזו חוויה:

IMG_20151130_113224

כמה ריכוז זה דרש מיעלה, וכמה זה דרש מאמיתי, שבקושי הצליח להגיע לשולחן, אבל לגמרי נכנס למשימה:

IMG_20151130_113230

כדי להשלים את החגיגה, המאחרת שלנו שלפה קופסת אוצר מלאה באבקות נצנצים קסומות:

IMG_20151130_114815

ואיך זה קשור לחנוכה? כשהאיצטרובלים מקושטים וצבעוניים, הם הופכים בקלילות ל-פמוטים:

IMG_20151130_114359

איזה כיף להיפגש וליצור יחד עם חברים! מפגשים כאלו ממלאים אותנו באנרגיות יצירה לעוד כמה וכמה ימים. מזל שזה קרה רגע לפני שאמיתי שוב חלה, ועכשיו אנחנו מנצלים את הבידוד הכפוי היטב, להמוני יצירה לחנוכה.

בינתיים הספקנו פעילויות שמן, משחקי אור וצלליות וקישוט מלא של הבית. עוד סופשבוע ושמונה ימי חג לפנינו, לא יהיה משעמם!

שלושים

יש רשומות שנכתבות מעצמן. כאלו שאני כמעט לא חושבת על הטקסט שלהן. יש לי רעיון ותמונות וכל השאר נעשה ממש לבד. לעומת זאת, יש רשומות, כמו הרשומה הזו, שאני יושבת מול מסך מלא תמונות, ולא מצליחה להוסיף את המילים. נראה לי שהגיע הזמן לסכם את חגיגות יום הולדתי השלושים, ואני פשוט חסרת מילים. בח"לי האהוב שיחיה, ביחד עם אוסף משת"פים מכובד, הצליח להשאיר אותי חסרת מילים. רצף חגיגות שנמשך משעות הבוקר של יום שישי ועד לשעות הערב של יום שלישי (!!!!) ונתפר בדיוק למידותיי (הלא קטנות, יש לציין…)- דברים שאני אוהבת, בדרך שאני אוהבת, עם המון טאצ'ים קטנים של תשומת לב ואהבה ובהפקה מושלמת ונפלאה. אין ספק שהבח"ל הזה הוא המתנה הכי שווה. ועכשיו, נראה לי שהכי הגיוני יהיה להתחיל בהתחלה, לא?!

כבר ביום חמישי נסענו למרכז לבלות עם בני המשפחה. בשישי בבוקר, כאמור, נפתחה החגיגה הרשמית, כשבדלת ביתם של הוריי היקרים צלצלו דודה מור ודוד שי, גיסי וגיסתי היקרים. בח"ל ושני ילדיי האהוב היקרים נשארו לבוקר של איכות עם הסבים ומדגם של דודים, ואני והגיסים נסענו לעבר ההפתעה הראשונה. קצת נסיעה אחר כך, ככה זה היה נראה:

IMG_20151016_110649

בח"ל תכננן, מור הוציאה לפועל, חבורת המופלאות התגייסה כתמיד, ואני זכיתי למסיבת יומולדת בחברתן המופלאה של בנות "כבר-לא-מועדון-02" האהובות שלי. הייתי ממש ממש מופתעת (למרות נסיון קל של יעלה להרוס את ההפתעה) גם מעצם המפגש, אבל עוד יותר כשהתברר לי כמה הפתעות מסתתרות בתוך ההפתעה הראשית. התחלנו עם כיבודים, עוגה וזיקוקים:

IMG_20151016_110725

אחר כך קיבלתי כרטיסי ברכה יפיפיים. נגה, ובהשראתה גם מור, הכינו לי כרטיסים שנועדו להשתתף באתגר "סימני דרך" של חודש אוקטובר, זה שאת התוצרים שלו העליתי ברשומה הקודמת. כאמור, הפוסט ההוא היה מתוזמן מראש ולא הספקתי להוסיף לו את הכרטיסים החדשים שקיבלתי, אז הנה הם זוכים לכבוד משלהם ממש כאן.

נגה הכינה לי כרטיס שייקר סתווי, מנצנץ ומשגע:

IMG_20151021_213703

מאתגר לצלם כרטיסי שייקר. העלים המוזהבים שנראים כמונחים לרגלי הילדה בעצם משייטים להם ברחבי הכרטיס:

IMG_20151021_213718

אין ספק שהעלים האלו הם השידוך המושלם לתמונת האתגר ויחד עם הדפים וחותמת הילדה הנוגה (כמו התואר, לא כמו השם של המוכשרת שיצרה אותה)- אווירת הסתיו בכרטיס הזה מושלמת ושלמה. מור, לעומת זאת, הצליחה ליצור כרטיס שהוא לגמרי "מורי", שזה בין היתר אומר גם קייצי, למרות אווירת היורה המובהקת:

IMG_20151021_213738

וגם בפנים היא סקרפפה ברכה:

IMG_20151021_213752

אני אוהבת את רצף האסוציאציות, למרות שהיא לא כתבה אותו, ולמרות שהוא לא מפורש, אפשר לגמרי למצוא אותו בתוך העבודה. צרויה הכינה לי כרטיס צרויה קלאסי וכמובן מושלם, בלי קשר לאתגר. היכולת שלה לקחת מינימום חומרים וליצור מהם קסם מושלם מפעימה אותי כל פעם מחדש:

IMG_20151021_213917

אחרי שלב הברכות המרגש (ולא רק העיצוב, גם התוכן…) עברנו לשלב המתנות. שוב נשארתי ללא מילים. הן התחילו בשיא:

IMG_20151021_213904

קופסה תחושתית!!! לגמרי לגמרי בשבילי! מלאה בדברים מגניבים, כתומים, חורפיים, מנצנצים, מג'ורפים ונהדרים שנאספו בקפידה רבה והלהיבו אותי מאוד:

IMG_20151021_213841

ומשם…הן לאט לאט הגבירו :) עם מתנות אישיות מהממות- אוסף חומרי יצירה משובח (כי הגעתי בלי ציוד…הפתעה, בכל זאת) ואפילו טרריום במיוחד בשבילי! אחרי טקס פתיחת מתנות ארוך ארוך (ה-מ-ו-ן מתנות). הגיע הזמן ליצור:

IMG_20151016_112037

התמונה הזו ממש מזכירה לי ימי מועדון 02 נושנים…אבל מה יוצרים? כאמור, באתי לא מוכנה…גם לזה הן דאגו, החבורה המופלאה. ערימה עצומה של תמונות המתינה לתחילת העבודה. אוסף מופלא של רגעים נהדרים משנתו הראשונה (וטיפה יותר) של תוש, הילד השני והמוזנח, כמיטב הקלישאה, שעד היום לא זכה לאלבום מעוצב משלו. אז הנה, עכשיו יש לו:

IMG_20151016_125613

17 (!!!) דפים עוצבו במפגש הזה, כל אחת תרמה את חלקה, את כשרונה המופלא (אני יודעת שאני לא אובייקטיבית, אבל יש יתרון גדול מאוד באוסף חברות שב-מ-ק-ר-ה אני גם ממש אוהבת את טביעת היד היצירתית המיוחדת שלהן), את הסגנון האחר שלה, את חוש ההומור שלה..והתוצאה…כל כך יפה, כל כך מהנה! הדפים שאני עיצבתי, ובכפוף לאישורן, גם הדפים של יתר המוכשרות, יעלו פה בהדרגה בהמשך (בכל זאת, 17 דפים…).

כעבור כמעט 4 שעות, בקושי הצלחנו להיפרד. ערבה, הנסיכה הכובשת של כרמל, כבר עשתה לנו סימני עייפות ברורים, ואני, אנוכית שכמוני, גנבתי עוד כמה רגעי חגיגה. בסופו של דבר נפרדנו, לא לפני שקבענו תאריך למפגש הבא, עוד יומולדת ועוד חגיגה (!). כשיצאתי משם לא האמנתי עוד כמה הפתעות טומן בחובו יום ההולדת הזה…אבל על כל זאת ועוד, ברשומה הבאה.

הערה קטנה לסיום- אני יודעת שהרשומות האחרונות קצת חורגות מהנושאים ה"רגילים" של הבלוג, ולא, ממש לא הפסקנו לעשות בבית דברים כיפיים ומעניינים, וגם חוויות יום ההולדת שלי כוללות הרבה ענייני ילדים. אז אני מקווה שאתם בכל זאת לא משתעממים, ומבטיחה לחזור לפעילויות בעוד כמה פוסטים…

חיינו הם חנ"ב

חיינו הם חנב- שגרה בחינוך הביתי

לא פשוט לתאר את שגרת חיינו בחינוך הביתי. בתחילת השנה דמיינתי לנו סדר יום מאורגן וברור, לו"ז שבועי קבוע ומעט פעילויות שיא. מעבר לזה שהייתי בטוחה שזה מה שנכון לילדים, הייתי בטוחה שזה מה שנכון לי, שאני לא הטיפוס שזורם. מפה לשם, לקראת שנה הבאה ניסו לקבוע איתי יום קבוע למפגשים וזה קצת הלחיץ אותי. הסתבר שאנחנו הרבה יותר זורמים ממה שחשבתי. העוגנים הקבועים בלו"ז שלנו משתנים בעיקר בהתאם לשגרת היום של אמיתי, שמשתנה גם היא בהתאם לגיל, כמובן. בין כמה עוגנים די קשיחים, כל הבין לבין די גמיש.

בבוקר אנחנו מתעוררים לאט. כלומר, אני מתעוררת לאט, הילדים מנסים לזרז את ההתעוררות שלי כמיטב יכולתם, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות. עד שכולנו קמים, מלובשים ומצוחצחים, הם כבר גוועים ברעב, אז אוכלים:

ארוחות

טוב, נו, אלו הארוחות מהשבוע הראשון שלנו בחינוך ביתי. היום הן כבר ממש לא נראות ככה. עניין האוכל היה אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי, בגלל הרגלי התזונה המזעזעים להפליא שלי. למען האמת, בבלוג הזמני שסיפרתי עליו ברשומה הקודמת יש רשומה שלמה של "למה לא"- כל הסיבות בגללן חינוך ביתי לא מתאים לנו. הסיבה הראשונה היא עניין האוכל, והבוקר, יחד. עם הזמן למדתי לשחרר, ולמצוא פתרונות סבירים יותר לכל הצדדים. מידי פעם, כשנחה עליי הרוח, אני מפתיעה אותם בארוחה שמקושטת יפה. בימים נעימים אנחנו אוכלים בחוץ ואז ממשיכים את הבוקר בחוץ:

IMG_20150427_155923

בימים הנוכחיים אנחנו ממעטים לעזוב את המזגן:

IMG_20150520_085333

מהבלוג נראה שכל הימים שלנו מלאים בפעילויות מפוצצות, באטרקציות ובאפקטים. למען האמת, פעילויות כאלו ממלאות אחוז קטן מאוד מהזמן שלנו. יש ימים מלאי פעילויות, יש ימים בהן אנחנו עושים רק פעילות אחת קצרה (רוב הפעילויות לא נמשכות מעל חצי שעה גם ככה) ויש די הרבה ימים בלי פעילויות כלל. ימים של משחקים פשוטים:

IMG_20150503_085951

אחרי קצת משחק אמיתי בד"כ פורש לשנת הבוקר שלו. בזמן הזה יעלה ואני עושות יצירה:

IMG_20150519_152910

או יצירה משולבת עם איזשהו לימוד:

IMG_20150411_151705

או יצירה עם מטרה (קישוט קופסה שנועדה לשמור חפצים נבחרים בהם היא לא מרשה לאמיתי לגעת. אחים זה לא קל):

IMG_20150511_093107

לפעמים אנחנו משחקות במשחקי קופסה, זה הקטע החדש של יעלה:

IMG_20150708_094748

IMG_20150729_092627

בדרך כלל אמיתי מתעורר באמצע הפעילות, ואז הפעילות משנה קצת את אופיה.

בחלק מהימים אנחנו נשארים בבית. התחלתי לתת פה דוגמאות של פעילויות שאנחנו עושים יחד, עם התאמות לאמיתי והתאמות ליעלה, ונהייתה לי מגה-רשומה. אז החלטתי לפצל ולהקדיש כמה רשומות לפעילויות כאלו בהמשך (רשומה על השחלות, רשומה על כדורים, רשומה על משחקי בנייה- שלושה סוגי משחקים שמעסיקים אותנו שעות רבות). אבל בכל זאת, גם פה, פעילויות ששניהם אוהבים בבית:

כסאות. כל אחד ודרך המשחק שלו. אמיתי מטפס ויעלה…ממחיזה:

IMG_20150223_104644

תחפושות- בדיוק העברנו אותן מקום והן ממלאות נתח ניכר מהתעסוקה:

IMG_20150219_165004

ספרים (סלסלת קריאה שיעלה הכינה לקראת מפגש עם כמה קטנטנים):

IMG_20150623_101636

בצק:

IMG_20150703_103742

אם הוא ממש מציק לה והיא צריכה שקט, היא עוברת לפינה הגבוהה שלה, לבית הבובות האהוב עליה:

IMG_20150625_102201

או ל"כליימוביל":

IMG_20150628_133048

אמיתי גם הוא מעסיק את עצמו לא רע, עם קופסות פעילות, למשל:

IMG_20150519_145721

או עם אביזרים שהוא מצא:

IMG_20150620_172934

בימים שאנחנו בבית, אנחנו משתדלים לשלב בשלב זה של היום פעילות גופנית כלשהי. אמיתי עכשיו חזק בקטע של ריקודים (התפתיתי להעלות סרטון שלו רוקד, אבל זה מסוג הדברים שמשעשעים באמת רק את המשפחה), אז אנחנו שומעים הרבה מוזיקה, מנגנים ורוקדים. לפעמים משלבים חישוקים, לפעמים אביזרים אחרים:

IMG_20150617_110311

לעיתים קרובות מצטרפים אלינו גם בבוקר חברים, כאלו שנמצאים בבית (רוב הילדים שבבית בקיבוץ קטנים יותר מיעלה, אבל הם עדיין משחקים נפלא) או כאלו שלקחו לעצמם יום חופשה:

IMG_20150615_085916

כמובן שלא בכל הימים אנחנו מבלים בבית. פחות או יותר פעמיים בשבוע יש לנו מפגשים של חינוך ביתי (בשבועות האחרונים זה יותר, יש שבועות שזה פחות). באופן עקרוני יש לנו קבוצה קטנה של משפחות חינוך ביתי עם ילדים בגילאים שונים מהאיזור, ואנחנו נפגשים בהרכבים שונים ובמקומות שונים, באופן קבוע. בקבוצה המצומצמת שלנו טווח הגילאים הנוכחי נע בין 5 חודשים ל7 שנים. בימים נעימים אנחנו נפגשים בגני שעשועים, בימים פחות נעימים בעיקר בספריות הציבוריות הנהדרות שבאזורנו. סליחה על הצנזורה הבוטה, אבל ככה זה נראה בפנים:

IMG_20150615_113554

הייתי אומרת שהרוב הנשי (למרות הצנזורה אפשר לראות שהוא נשי, לא?!) הוא מקרי, אבל אני חייבת להודות שיש אצלנו בקבוצות השונות רוב מוחץ של בנות. לא יודעת למה. בכל מקרה, ככה הבנות הנפלאות האלו נראות בגרסת הימים הנעימים:

P1010166

המפגשים בד"כ נמשכים משעות הבוקר עד לצהריים, כל מפגש עם האופי שלו, הכיבוד האופייני שכל משפחה מביאה איתה, רמת האוכל (ארוחת צהריים אמיתית, נשנוש קל וכו') והדינמיקה שנוצרת בין הילדים וגם בין ההורים (התכוונתי לכתוב אמהות, אבל יש לנו אבא אחד מתמיד ונהדר ועכשיו מצטרף אליו עוד אחד, אז בהחלט- הורים).

מידי פעם אנחנו משתדלים לשלב גם הרפתקאות וטיולים ופיקניקים טבעיים (לצערי ממש לא מספיק, הרבה פחות משהייתי רוצה):

P1010263

לאור המחסור באירועי טבע אמיתיים, יעלה התחילה לפתוח פק"ל קפה גם בבית, מסתבר שזה אחד המשחקים המוצלחים:

IMG_20150721_130509

ואפילו סיורים לימודיים קבוצתיים (סיור כוורות שעשינו לפני כמה חודשים עם קבוצת החינוך הביתי שלנו):

IMG_20150604_111449

הגמישות הזו מאפשרת לנו גם לבלות יחסית הרבה זמן עם המשפחה, מכיוון שהלו"ז שלנו לא קבוע, כשמישהו מתפנה- אנחנו שמחים לפגישה. נכון שזה לא עובד עם כל המשפחה, אבל באופן כללי, נראה לי שיש לנו היום הרבה יותר זמן משפחה משהיה. יעלה למשל עכשיו בשלב שהיא נהנית לבחון תמונות ישנות, בבית של הסבים, כמובן:IMG_20150605_190157

בדרך כלל אחרי בוקר של משחקים, פעילויות, או מפגשים מרתקים, אנחנו רעבים וגם עייפים. את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים במפגש, או בבית, או (אחת לשבוע) בחדר האוכל של הקיבוץ (אירוע חברתי בפני עצמו). אחרי האוכל אמיתי פורש לשנת צהריים קלילה (לצערי היא קלילה…). יעלה מתנגדת בתוקף לשנת צהריים, ולכן ברוב הימים היא "נחה". תלוי ברמת העייפות שלי- או עם אייפד או בפעילות עצמאית ולעיתים אפילו פעילות משותפת מאוד רגועה:

IMG_20150508_094132

כשאמיתי מתעורר, אחרי נשנוש קל, מגיע זמן הטיול. מזל שיש לנו את הלו החתיך שלנו, שלא מאפשר לנו לוותר על טיול בכל מזג אוויר:

IMG_20150303_153312

גם כאן, בימים נעימים יותר אנחנו מנצלים את הטיולים לבקר פינות חמד בקיבוץ:

IMG_20150316_082618

להמציא משחקים חדשים:

IMG_20150308_172243

לגוון בכלי התחבורה:

IMG_20150319_150815

ולהנות מהנוף:

IMG_20150405_143531

אחרי הטיול מגיע אחר הצהריים. נראה לי שאחרי הצהריימים שלנו נראים די דומים לאלו של כל המשפחות. ברוב הימים אחר הצהריים אבא מגיע מהעבודה ומצטרף (ולעיתים אפילו לוקח פיקוד) לפעילויות שלנו. בימים אחרים הוא תורן ואנחנו ממשיכים יחד. בימים האלו אחר הצהריים מתחיל לאפשר שוב בילוי בגינה. בין אם עם מים:

IMG_20150525_102027

ובין אם בלי (משפט מבלבל)- במגלשה, בנדנדות ונכון לעכשיו, בעיקר בחצר הגרוטאות:

IMG_20150717_180240

אחר הצהריים זה גם הזמן להיפגש עם חברותיה הטובות של יעלה שבבוקר מבלות בגן, לשחק על הדשא מול הכלבו עם כל הילדים של הקיבוץ, לבלות עם אבא בבריכה (אני פחדנית וחוששת ללכת לבד עם שניהם), לנצל את שעות הפתיחה של ספריית הילדים של הקיבוץ ולהשתתף בפעילויות הקבועות, כמו פלאפל ברחבה. פעם בשבוע אנחנו משתדלות לעשות איזושהי פעילות רק יעלה ואני, איזשהו זמן איכות. בהרבה מקרים זה קורה בפעילויות הנהדרות שמארגנת לילך, אחראית הספרייה בכפר תבור- שעות סיפור ושעות יצירה נהדרות, לפעמים זה סידורים ולפעמים אפילו רק טיול.

אחר כך מתחילה שגרת ערב רגועה- ארוחת ערב, עוד טיול גדול להלו, מקלחות, סיפורים ולמיטה. וחוזר חלילה (אם מתעלמים באלגנטיות מעניין הלילה, אבל זה כבר עניין אחר). גם כשזה לא לגמרי מובנה, זו בהחלט סוג של שגרה, שגרה דינמית ונפלאה.

וככה, בלי להרגיש, הגיע לו ה-24 בחודש, סופה של המסיבלוג, שהתחילה ברשומה ה-100, עם רצף רשומות שנהניתי מהן במיוחד (למרות שאני חייבת להודות שאני נהנית לכתוב כל רשומה ורשומה בבלוג הזה. לא תמיד זה קל, אבל בסופו של דבר, תמיד זה כיף) ושתכננתי במשך תקופה ארוכה. כל רשומה הייתה קצת ארוכה, עמוסה בתמונות ובקישורים ובסופה-הפתעה:

הרשומה הפותחת-רשומת המאה

רשימת ציוד לפעילויות יצירתיות

סיור ווירטואלי בחדר המשחקים שלנו

המלצות חמות לילדים וגם להורים

רעיונות לשילוב קדם אוריינות במשחק

אתגר יצירתי לשנה החדשה

המסע שלנו לחנ"ב

וזו, האחרונה, על חיינו והשגרה

שמונה רשומות חגיגיות ומלאות בהמון המון מידע. ברשומה הבאה- כל ההגרלות (ניתן להגיב ולהצטרף עד חצות), הפרסים, הרעיונות החדשים והתגובות הנהדרות שלכם למסיבה וגם תשובות לכל השאלות ששאלתם (ואשמח אם תוסיפו לשאול) ברשומה הקודמת. ואחריה, מבטיחה, חוזרים לשגרה ומתחילים להתכונן לראש השנה!

תודה רבה רבה לכל מי שהצטרף(פה) וחגג(ה) איתי, תודה לכל מי שהגיב, הציע, עודד ושיתף. לא רק את רשומות המסיבה, אלא את כל 99 הרשומות שקדמו לה. אמנם בלוג זה בעצם יומן אישי, אבל בלוג כזה הופך עם הזמן גם לקהילה ולמקור גדול מאוד של תמיכה. אז המון המון תודה לכל מי שקורא, מרפרף, מציץ בתמונות, מגיב, נועץ בפינטרסט את הרעיונות, מיישם ומשדרג ופשוט נמצא. המון המון המון תודה. מבטיחה לעשות הכל כדי שנהנה יחד גם מהמאייה הבאה…

חברות אמת

סימני דרך- אתגר יצירתי

גם הפוסט הזה לא לגמרי היה בתוכנית. היום ה-18 בחודש. עד לפני כמה חודשים, התאריך הזה סימן רשומה בבלוג.  רשומה של אתגר "סימני דרך" האהוב שלי, שליווה אותי תקופה ארוכה בנאמנות. לפני כמה חודשים החלטתי להוציא את האתגר לחופשה לזמן בלתי מוגבל, אולי עד שהאנרגיות היצירתיות שלי יחזרו אליי. אבל החודש, החודש ציפתה לי הפתעה מרגשת ונפלאה. זה דורש עוד קצת חזרה אחורה בזמן.

פעם, מזמן, לפני פחות או יותר חמש שנים (אולי ארבע וחצי?!, לפני ההריון של יעלה, זה בטוח), הקמתי סניף ירושלמי של "מועדון נשים יוצרות" שייסדה קרנושי היקרה. המועדון נפגש אחת לחודש, ליצירה משותפת סביב פרוייקט, עם קיט חומרים מפנק. המועדון פעל תקופה די ארוכה, עד שעזבנו את ירושלים, והביא איתו המון דברים נפלאים לחיים שלי. הדבר הטוב ביותר שהוא הביא לי הוא חבורת "כבר-לא-מועדון-02". חבורה מדהימה באמת של חברות נהדרות שהכירו דרך המועדון, ונשארו חברות נהדרות גם אחרי שכל אחת מאיתנו פנתה לדרכה. היום החבורה כוללת שתי ירושלמיות, נציגה מרחובות, נציגה מגבעתיים, נציגה דרומית מבאר שבע ונציגה צפונית, שהיא אני. למרות הפיזור הגיאוגרפי המשכנו להיפגש ליצור יחד, ומעבר לזה, נוצרה חברות פשוט מיוחדת. לאחרונה אני מתקשה מאוד להגיע למפגשים שלנו, אפילו האמהות הטריות בחבורה מצליחות יותר ממני. חברות האמת האלו שלי, החליטו שזה לא לעניין, ועשו לי תרגיל. שלשום נחתו בתיבת המייל שלי, בזו אחר זו, הודעות מחברות המועדון שנכחו במפגש הקודם (4/6). זה מה שצרויה, המוכשרת, המופלאה, בעלת ידי הזהב ולב העוד-יותר-זהב, יוזמת המהלך כתבה:

" יש אנשים שלא מרימים ידיים בקלות ושגם כשאומרים להם ״האתגר בהפסקה״ הם לא מבינים וממשיכים להיות נודניקים ולשלוח עבודות לאתגר, למרות שהוא יצא לחופשה. כמוני. אין מה לעשות, המסורת הזו חשובה לי ומדרבנת אותי ליצור ובעיקר מזכירה לי כמה למדתי ועודני לומדת ממך. ועל זה אני לא רוצה לוותר! ולכן, קבלי את השתתפותי החודשית באתגר. לא ידעתי איזו כפולה לשלוח, אז שלחתי לך שתיים. את מוזמנת לבחור איזו מהן להעלות-

לאחרונה נפגשנו מספר חברות, כדי להכין אלבום חתונה למור (שכידוע לא עושה סקראפ לבד…) (*הערת המחבר מס' 1- מור, בנוסף להיותה חברה מופלאה מצוות כבר-לא-מועדון-02, היא גם גיסתי היקרה והאהובה עד מאוד, המידע הזה יעזור לעשות סדר בהמשך הרשומה*). למור היתה החתונה הכי מגניבה בתבל, כמו שיעידו הפוסטים שכבר העלית על החתונה (*הערת המחבר מס' 2- מדובר על פוסט החתופלצת*).  מור פיתחה לנו תמונות וחילקה לכפולות. הכפולה הראשונה שהכנתי היא כפולת קאפקייקס! בחתונה לא היתה עוגת החתונה המסורתית, אלא המווון קאפקייקס יפים וטעימים ברוח החתונה:
צרויה2
לדף הקאפקייקס המשגע הזה צרויה ציוותה דף של ממתקים אחרים, הילדים היפים שכיכבו בחתונה כמעט כמו החתנכלה. מזהים את היפיפייה באדום בתמונה הגדולה?:
צרויה
הכפולה השניה היא כפולת חופה. החופה היתה לא מסורתית והורכבה ממסורות שדיברו אל בני הזוג:
צרויה4
  ובדף השני מרוכזים בני המשפחה הצופים בכפולה (החתיך באדום הוא בח"לי):צרויה3
המפגש עצמו היה נהדר ועוד צפוי לנו מפגש המשך, כדי שהאלבום יתפוס עוד קצת נפח. יש משהו כיפי בלעבוד על תמונות שהן לא שלי. הריחוק הנפשי מאפשר לי הסתכלות אחרת וחופש יצירה שונה.
המייל השני הגיע מנציגת הדרום, נגה, ד"ר נגה. בין תורניות בבית החולים לאמהות למינימי החתיך שלה, נגה צמצמה במילים, אבל התמונות…תענוג, עם אוסף של תמונות מסיבה משובחות. הייתה שם כזו מסיבה מעולה, שממש הופתעתי לצאת החוצה ולגלות שעדיין צהריים (בעיקר בזכות בעלי השמחה וחבריהם שנבחרו בקפידה, אבל הרבה גם בזכות הדיג'יי המעולה שהרקיד בצורה מושלמת את החתונות של שלושת האחים במשפחת בח"ל- ראשית בחתונה שלנו, אח"כ בחתונה של אחיו הגדול ועכשיו בחתונה של מור הקטנה):
 נגה2
נגה
הבאה בתור- כרמל, סטודנטית, מורה, אמא של ערבה היפיפייה ועדיין, יוצרת בלי הפסקה. מעוררת הערצה, בחיי. וזה מה שהיא כתבה:
"אז עכשיו גם אני מתפנה לשלוח לך את היצירה שלי לאין-אתגר שלך… הלוואי שתחזירי את האתגרים במהרה! מה עם איזה אתגר חזרה לשגרה לכבוד ספטמבר? אני יודעת שאתם תמשיכו בשגרת הבית שלכם, אבל ברוב הבתים ההבדל בין אוגוסט לספטמבר הוא משמעותי… או אולי אתגר חגים? ראש השנה יוצא ממש לפני ה18.9.. בקיצור, אני מחכה לקרוא מה תמציאי לנו הפעם כי האתגרים שלך מאוד מעוררים את היצירתיות שלי, גם כשאני לא שולחת כלום..
 
וזו הכפולה שלי לאתגר, עם תמונות מהחתונה המדהימה של מור ושי.  ניסיתי להכניס כמה שיותר תמונות אבל גם להשאיר אוויר לנשימה בדף, אני חושבת שהצלחתי, מחבבת מאוד את התוצאה, והכי חשוב – מור אהבה את התוצאה!" נו, איך לא?!!? כפולה ממש נפלאה של צילומי משפחה (מזהות אותי בתמונה?! אני מחזיקה את הילדה היפה):
כרמל
כרמל2
אחרונה חביבה, איך לא?! כלת השמחה, וזה מה שמור כתבה:
"מועדון 02 לשעבר מסרב להכיר בביטולו של אתגר ה-18 לחודש. אי לכך, אני מצרפת כפולה שהכנתי במהלך מפגש יצירה (בו חסרת עד למאוד) שהוקדש כולו להכנת אלבום החתונה שלי (ותודה לבנות המהממות שהקדישו את זמנן, זה יצא מהמם!).
בצד ימין של הכפולה (או שמאל, עוד לא החלטתי) ניתן לראות אותי ואת בח"לי (שיחיה) משתטים לנו על גבי מטאטא, והמבין יבין:
מור
בצד שמאל של הכפולה, אנחנו בצילומים אומנותיים שצילום אותנו הצלם החמוד, שהתעקש על כמה צילומים לפני החתונה עצמה, על אף סירובי לפזז בשדות כמיטב הכלות: 
מור2
 ובכדי להוכיח שגם את, גיסתי המהממת, עוד לא נואשת מהאתגר, הרי לך יצירה מופלאה, הברכה שיצרת לחתונה שלנו. ולמרות שבח"לי אינו סולח על איות שמו ב-Y, בכל זאת הברכה הזו היא אחת היפות והמרגשות שקיבלנו (*הערת המחבר מס' 3- זו לא הברכה, הייתה גם ברכה. זו ה"ברכה להקראה" שכתבנו יחד, "משפחת הכלה" ובח"לי הקריא בחתונה. עיצוב הברכה בהשראת ההזמנה היפיפייה שלהם לחתונה*):
ברכה למור
יוחזר האתגר לאלתר!
גיסתך האוהבת,
ובנות מועדון 02 לשעבר.
רק מלערוך את הרשומה הזו עולות לי דמעות. תגידו לי, איפה יש כאלו חברות מדהימות?! מפרגנות, דואגות, תומכות, מדרבנות?! ואחרי כאלו מילים חמות, לא נותרה לי ברירה, אלא להעלות אתגר "סימני דרך" לחודש הבא. אני לא מבטיחה שזה סימן לחזרתו הקבועה, אבל לפחות עד ה-18 בחודש הבא, הוא כאן. על הרעיון שעומד מאחורי האתגר אפשר לקרוא כאן, והכללים בקצרה:
 אתגר יעלה כאן היום, ה-18.08.2015, תוצאותיו יפורסמו בדיוק בעוד חודש , ב-18.09.2015. את העבודות שלכן יש לשלוח אליי במייל ל-karindi@gmail.com עד לתאריך ה-16.09.2015, בצירוף כמה מילים על רצף האסוציאציות שהוביל אתכן מה-cue שאני נתתי לעבודה שלכן. האסוציאציה לא צריכה להיות ישירה, היא יכולה להיות חופשית ורחוקה כאוות נפשכן…המטרה היא רק לעורר טריגר ליצירה. אתן מתבקשות לא לפרסם את העבודה בבלוג/פורומים/קומונות וכו' עד לתאריך ה-18.09, ואז תפרסמו בכל מדיה שבא לכן, עם קישור לפוסט הרלוונטי כאן…כשאתן שולחות לי מייל, בבקשה ציינו באיזה שם תרצו שאעלה את היצירה ואם תרצו שאצרף קישור לבלוג/אתר, שילחו לי גם קישור אליו.
חשבתי שאולי הקושי שלי עם האתגר בחודשים האחרונים הייתה העובדה שהוא נשאר כמו מעיין שריד ארכיאולוגי מהבלוג הישן שלי, הבלוג שהוקדש כמעט אך ורק ליצירה "סקראפית", והתקשיתי לחבר אותו לבלוג החדש וגם ל"אני" הקצת-חדשה. אז אני מנצלת את ההזדמנות להדגיש שאני יותר מאשמח לראות גרסאות יצירתיות ברוח הבלוג- רעיונות ליצירה עם ילדים, פעילויות לילדים או למבוגרים, אפילו רק הצעות, כאלו שלא מומשו. כמובן שגם יצירות "מסורתיות" של סקראפ, ציור, פיסול, מיקסד מדיה, צילום וכל מה שעולה על הדעת יתקבלו גם הן בברכה ובשמחה!
ומכיוון שבמסיבלוג עסקנין, בין המשתתפים באתגר תוגרל כמובן מתנה, בהשראת הרמז החודשי. ומהו הרמז החודשי?! לא, לא שכחתי…בהשראת חודש אלול, סימני הסתיו הראשונים שאנחנו מוצאים בקיבוץ, התוכניות שלי לקראת ראש השנה והשאלות הרבות שהחלו מעסיקות את ראשה המתולתל והחכם להפליא של יעלה, הרמז הפעם הוא מושג, קצר, קולע ומלא במשמעות-

לוח שנה

לאן זה לוקח אתכם?! מחכה מאוד לראות…ובינתיים שיהיה לנו חודש נפלא, מלא בחברות כאלו מופלאות, באהבה וביצירה.

חג הנצנצים

מתכון לבצק משחק ועוד נצנצים לפורים

הבטחתי עוד פוסט-פוסט פורים אחרון ודי, באמת אחרון…הרי הבטחות חייבים לקיים.

במתוך אירועי החג שלנו היו שני מפגשים יצירתיים להפליא עם חברים ב"חדר מלאכה", הסטודיו היצירתי והמקסים של חברינו בקיבוץ. המפגש הראשוני היה אינטימי, וכלל שלושה בני שנתיים-שלוש, עוד שני קטנטנים ושלוש אמהות. הילדים לגמרי נכנסו ליצירה:

IMG_20150301_105103

שיחקנו בקופסת פורים התחושתית שלנו, אכלנו אזני המן משובחים, הכנו ליצנים ומסכות מקסימות:

IMG_20150301_110231

המפגש השני, בחג פורים עצמו, היה גדול יותר, עם כל קבוצת החינוך הביתי שלנו (לא עד כדי כך גדול…) ומגוון הגילאים היה רחב יותר. הקטנטנים כבר קיבלו פינה משלהם (באמת עוד לא הספקתי להשוויץ פה איזה יופי תוש מתיישב וזוחל…שד):

IMG_20150305_113107

הגדולים יותר (שנתיים עד כמעט שבע) עברו בין תחנות יצירה שונות שארגנו האמהות (למרות שבמפגש היו גם אבות). לצערי אין לי תמונות של הכל, הכנו עוד מסכות ושרביטים, היו איפורי פנים, ורעיון שכבש את יעלה- קישוט בלונים:

IMG_20150305_115938

לצערי החייזרמפלצת המדליק של יעלה פוצץ עוד בטרם עזבנו את הסדנה, הבטחתי לה שידור חוזר בבית בהקדם.

היה גם המון ציור חופשי בצבעי גואש על הקיר ובצבעי ידיים על השולחן:

IMG_20150305_122033

ומה אנחנו הכנו? ערב לפני סידרתי יפה יפה מגש של "הזמנה ליצירה":

IMG_20150304_225737

זה נראה מורכב, אבל הכל אולתר בערב שלפני המפגש מאביזרים שיש לנו בבית- מגש פלסטיק עגול גדול, קאפקייק בצורות שונות, קופסאות וכוסות פלסטיק קטנות ואביזרי יצירה- פרחי בד, כפתורים, חרוזים, אטבים קטנים, צורות סול, פטריות, נוצות צבעוניות. סוכריות הקישוט שנותרו לנו מיום ההולדת של יעלה נארזו בקופסת פלסטיק ישנה של תבלינים, כזו עם מכסה מחורר- מחזור במיטבו. ולמה נועדו כל האביזרים האלו?

IMG_20150305_104615

בצק, כמובן. הרעיון המקורי והנהדר של בח"ל היה ליצור פרצופים מצחיקים, מעין "מר תפוח אדמה" מבצק ואביזרים. "קצת" הרחבתי את הרעיון. הפעם הכנו את הבצק לפי המתכון הזה (מתכון מתורגם בסוף הרשומה)- טיפה יותר מורכב מהמתכון הרגיל שלנו, כי הוא כולל בישול, אבל זה לגמרי שווה את זה. מלבד הריח (מומלץ להוסיף משהו עם ריח טוב פנימה) הבצק פשוט מושלם- לא נדבק, רך, ממכר למגע, נחתך, נמתח, נשמר היטב…ממליצה בחום. אני הכנתי כמה פרצופים לדוגמה:

IMG_20150305_120508

בנוסף לכל האביזרים שהבאתי, החבאתי בצד גם חבילה של 6 כוסיות נצנצים בצבעים שונים שקניתי במקסטוק. ברגע שהבנות גילו את זה גורל המפגש נחרץ. ממפגש יצירה פורימי זה הפך להיות מפגש יצירה נוצץ. הכל קיבל נצנצים- כתרים, שרביטים, מסיכות, בלונים, פנים, רצפה, שולחנות, ציורי ידיים ומכחולים (יעלה הגדילה לעשות ורידדה את הבצק שלה, באמצעות הבטן, עד שנדבק לחלוטין לבריסטול עליו ציירה בצבעי ידיים). ככה הבצק נראה כעבור כמה שעות:

IMG_20150305_163325

ההתלהבות של יעלה לא דעכה. כשהגענו הביתה מהמפגש, מותשות (טוב, אני מותשת, יעלה, כך תיכף מסתבר, ממש לא). יעלה, למודת השטויות של אמא שלה, בחרה לה אביזרים נבחרים מהמגש הגדול שהחזרנו מהמפגש, וסידרה לה מגש פעילות קטן משל עצמה, לגמרי לבד, אני בשלב זה הייתה מעוכה על הספה בגינה:

IMG_20150305_145733

יעלה שפכה ושפכה ושפכה נצנצים, בלי הפסקה, לשה, רידדה, חתכה ובעיקר הכינה, כמובן, המון המון עוגה:

IMG_20150305_163336

ילדות בנות שלוש מוכיחות באופן חד משמעי שכל דבר יכול להיות עוגה אם מדמיינים חזק מספיק, וכל דבר יכול להיות נרות יומולדת, אם רק נבקש משאלה:

IMG_20150305_140049

הבצק עמוס הנצנצים נשאר נעים למגע, ומאוד מדליק למראה, גם כמעט שבוע אחרי. אנחנו מאחסנות אותו במקרר בשקית אטומה (שקית זיפ לוק) ושולפות אותו לפחות לשעה מידי יום. את שבוע פורים סיימנו כשחצר הבית שלנו נראית ככה:

IMG_20150305_163247

יש יותר צבעוני ומשמח מזה?!

זהו, עכשיו אפשר לעבור לנושאים אחרים, למשל לתזכורת על אתגר "סימני דרך" החודשי שמתקרב אלינו בצעדי ענק, ועוד הפתעות נוספות…

וכמובטח-

מתכון לבצק משחק המוצלח ביותר עד כה:

המרכיבים:

1 כוס מים

1 כוס קמח

רבע כוס מלח

2 כפיות קרם טרטר (כבר כתבתי פעם- שווה לסור לחנות האפייה הקרובה לביתכן, ואם לי יש כזו אז גם לכן יש, ואם לא, אפשר להזמין באינטרנט. משפיע על הבצק באופן מופלא)

1 כף שמן צמחי

צבע מאכל (לא חובה. הבצק הזה יוצא נהדר גם בלי, יוצא נהדר עם כל סוג שניסיתי- נוזלי, ג'ל ואבקה)

אופן ההכנה:

מערבבים את כל החומרים היטב בסיר, עד שנוצרת עיסה אחידה

מבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב בלתי פוסק (!!!), עד שכל העיסה מתגבשת לכדור גדול.

מוציאים את הכדור מהסיר ומעבירים לנייר אפייה שהכינונו מראש על השיש (או תבנית, לא נראה לי שזה משנה, למרות שהשיש מקרר את הבצק מהר)

מחכים שהבצק מתקרר למדי (כלומר נעים למגע) ולשים בחוזקה כמה פעמים- זהו הבצק מוכן לעבודה!

מומלץ מאוד לשטוף ולשפשף את הסיר מיד במים חמים, אני עוד לא הצלחתי להשאיר את הסיר נקי בסוף, אבל כאמור- זה שווה את זה!