שפופרת

safari toobs- המלצה ורעיונות

אחרי כל כך הרבה הבטחות, ואחרי שבוע (כמעט) שלם מחוץ לבית, החלטתי שזה בדיוק הזמן לרשומה שאני מתכננת לכתוב כבר הרבה זמן- רשומת הלל לשפופרות. לא, לא אלו של הטלפון של פעם (למרות שאולי גם להן מגיעה רשומת הלל, לא?!) אלא ה-TOOBs המפורסמים של חברת safari (קישור לאתר הרשמי של המוצר). אזהרת מסע- זה ממכר. וזה לא זול. אבל בעיני, מן הסתם, זה לגמרי שווה את זה?

אז על מה בעצם מדובר? חברת ספארי היא חברה אמריקאית שמייצרת מגוון מודלים ("כמו מוצגים מוזאוניים" להגדרתם) במגוון נושאים. המודלים עשויים מחומר פלסטי גמיש ונצבעים ביד, אחד אחד. ה-TOOBS הם אוסף של מודלים קטנים במיוחד (אם כי לא הכי קטנים שיש לחברה, יש סדרה של מודלים קטנטנים במיוחד, והיא מושלמת לא פחות, אבל לצרכים אחרים), שארוזים בשפופרות על פי נושאים. יש את הנושאים ה"בנאליים" (הכל יחסי, כן?!), שכולל בעיקר בעלי חיים שונים ומשונים- חיות פרא, במשק, יצורי ים שונים, שפופרות של בעלי חיים על פי מקומות מחיה (גלאפגוס, אוסטרליה, מדבר, נהרות וכו'). אבל השוס האמיתי, לפחות מבחינתי, הוא בשפופרות ה"אחרות". אין גבול לדימיון, באמת. בעלי חיים מפלסטיק (אמנם קצת פחות איכותיים, אבל בכל זאת), ניתן להשיג הרבה יותר בזול במקומות אחרים. מסייגת שיש בעלי חיים יותר "מיוחדים" שקשה יותר להשיג והשפופרות של ספארי נותנות מענה טוב לעניין הזה (ואפשר לקנות אותם גם בבודדים).

המפגש הראשון שלי עם השפופרות היה עם שפופרת כלי התחבורה. אני מודה, לא הייתי מתחילה ממנה, למרות שהיא יפיפייה. אחרי המפגש ההוא נכנסתי לאתר שלהם והתחלתי לבנות לי רשימת משאלות ראשונית. היא הייתה עצומה- מבנים מפורסמים בעולם, אנשים בעבודה (כלומר בעלי מקצוע), איברים פנימיים, כלי נגינה, האדם הקדמון, מצריים הקדומה, דמויות מהאגדות, מיתולוגיה ועוד ועוד. המעבר לשלב הביצוע היה מורכב יותר- האתר הרשמי של החברה לא מבצע משלוחים לארץ, ודרך אתרים מקבילים או חברות שילוח המחיר יוצא אסטרונומי. התחלתי לחפש לי שליחים אבל לאט לאט הפתרון התקרב אליי- יותר ויותר חנויות בארץ גילו את הפלא והתחילו למכור אותו לכל דורש. המבחר כמובן לא מופלא כמו באתר המקור, והמחיר יקר יותר משמעותית (עדיין הרבה יותר זול ממשלוח), אבל ככה, לאט לאט, התחיל להיבנות לו האוסף שלנו. הנה מדגם קטן מהטובים שברשותנו:

TOOBs

אוקיי, אז הבנו מה זה (בערך?!) ואיך משיגים את זה (בערך, בינתיים אני מצאתי חנויות עם מבחר נאה בגבעתיים ובעפולה, אשמח לחלוק את המידע אם יש מעוניינים), אבל השאלה הגדולה נשארה פתוחה- למה?!?! מה עושים עם זה?!

להיות כנה (ואם אני לא אהיה כנה בבלוג שלי, איפה כן?!)?! הסיבה הראשונה שרציתי "טובים" ושקניתי "טובים" היא כי הם יפיפיים. כן, שטחית. כזו אני. רציתי שיהיה לי כזה כבר יפה אצלי בבית. במקרה הזה הילדים, לחלוטין, היו תירוץ. כמובן שזה לא אומר שמנעתי מהם גישה, הרי ידעתי שמדובר בצעצוע עמיד במיוחד (הם מבטיחים עמידות של lifetime…), מתאים בול לידיים קטנטנות, מתאים גם למים ופשוט- מושלם לילדים. אז בהתחלה הם רק חקרו את שפע היופי הזה:

IMG_20160407_133402

טוב, התמונה הזו היא לא ממש מההתחלה, אלא בשלב בו האוסף שלנו כבר היה די מרשים, ויעלה כל כך התלהבה ממנו שהיא אספה את כולו לסלסלה אחת. אפשר לראות כאן את השפופרות הבאות: in the sky (כלי תעופה, סט שאמיתי בחר במתנה מסבתא), people at work (בעלי מקצוע יפיפיים. נראה לי שהוא האהוב עליי), backyard birds (לא ממש ציפורים "ישראליות" אבל עדיין שימושי ונחמד), ancient egypt (מצרים הקדומה, במיוחד לסיפורי פסח), fruits&vegatables (הסט הזה כבר היה לגמרי בחירה חופשית של יעלה, גם כן מתנה מסבתא) ו-seashells (גם כן בחירה של יעלה. אני אישית מעדיפה צדפות אמיתיות, אבל חייבת להודות שזה הרבה יותר אקולוגי וידידותי לסביבה). מבחינתי, אפשר לתלות את זה ככה על הקיר, אולי בבית בובות…כל כך יפה. אבל, לא לשם כך התכנסנו. אז הנה כמה רעיונות פרקטיים יותר לפעילויות עם כל היופי הזה:

  1. משחקי התאמה: הפעילות החביבה עלינו, מאוד באווירת מונטסורי- התאמה בין תמונה לבין מודל. בפעילויות מונטסורי קלאסיות מדובר בהתאמת מודל לכרטיסיות מיוחדות, אנחנו מסתפקים בדברים זמינים יותר, בעיקר ספרים. למשל בעיסוק בגוף האדם, ובמיוחד במערכת העיכול שמשום מה מרתקת את הילדים שלי במיוחד:

IMG_20160218_170646רואים את האיברים הקטנים ומלאי הפרטים האלו?! הרבה יותר מוחשי מציור בספר, קל למקם במקום הנכון על הגוף שלנו או של הבובות, לחבר אחד לשני כדי לראות את הקשר, למצוא דמיון ושוני ועוד. הסט הזה היה הראשון שנכנס לרשימת המשאלות שלי ואני מאוד מאוד אוהבת אותו. בגרסה קצת יותר צפויה- התאמת בעלי חיים:

  1. IMG_20160607_075022תוכי! תודו שתוכי הוא לא ממש בעל חיים טריוואלי בחנויות הצעצועים הרגילות, וגם לא הפינגווינים הנהדרים האלו, שניהם היו חלק מפעילות "גן החיות התנכי" שלנו סביב יום ירושלים:IMG_20160607_0747552. פינות נושא- אני מאוד אוהבת להקדיש פינות (או מגשים, אם מתחשבים בגודלו, או קוטנו של הבית שלנו) לנושאים שמעניינים מישהו מאיתנו בתקופה מסויימת. לצערי בתקופה האחרונה לא עשיתי את זה מספיק, ובדיוק היום הבטחתי ליעלה לחזור להשקיע במגשים ובפינות, למרות האתגרים שהקיץ הזה מציב בפני האנרגיה שלי. השפופרות מאפשרות לארגן פינות נושא בקלות יחסית. הדגמים שלהם מלאים בפרטים, נאמנים מאוד למקור (מלבד הגודל) ומגוונים. למשל פינת החרקים שלנו הייתה מושלמת בזכות שפופרת ה"glow in the dark insects" שלנו (מאמינה שאם יום אחד אגיע לארה"ב, ארכוש במחיר סביר גם את השפופרת הרגילה, בצבעים טבעיים):

IMG_20160525_095559ואם כבר עסקנו באיברי הגוף, אין לי תמונה של הפינה שהוקדשה למערכת העיכול בתקופה ההיא (זה היה כבר די מזמן), אבל כן יש לי תמונה של אמיתי נהנה לחקור את החלקים הנעימים והמשונים:

IMG_20160331_081317

ועוד אחת:

IMG_20160331_081311

3. משחק דמיוני: כצפוי, יעלה מיד מצאה במגוון הדמויות החדשות חברים למשחקים דמיוניים, יחד עם אנשי הפליימוביל, דמויות הקינדר ועוד. הכי הרבה הצגות בינתיים נבנו סביב הסט "days of the old". כאן למשל הוא משתתף בהצגות פורים:

IMG_20160309_232350

את הארמון השאלנו מהסט "around the world". יעלה הייתה עסוקה מידי בהצגה, אז הצלחתי לצלם רק את אמיתי:

IMG_20160314_084656

יעלה משלבת את הדמויות השונות במגוון משחקים, למשל שילוב של סט הציפורים עם מעין קן קוקיה גדול שבנתה מלגו:

IMG_20160421_095839

בערכת הבנייה כחול-לבן שהכנו לנו ביום העצמאות, כיכבו מגוון גדול של אפשרויות לשילוב במבנים שהילדים בנו:

IMG_20160509_152649.jpg

4. קופסאות תחושתיות- כמובן, קופסאות תחושתיות. שאני אכתוב רשומה ולא אזכיר קופסאות תחושתיות? איך תזהו את הבלוג שלי?! אז כן, השפופרות מושלמות לשילוב במגוון קופסאות תחושתיות. כאמור, הן עמידות במים ולכן ניתן לנקות אותן בקלות בתום השימוש (וזה הופך אותן מתאימות גם לבקבוקים תחושתיים, שקיות תחושתיות ועוד). הסט המצרי שלנו כיכב בקופסה התחושתית של פסח, יחד עם "חול המצה" שיצרנו:

IMG_20160405_110345

וגם בקופסת שבועות, עם החיטה ופסטת השיבולים, שפופרת הפירות והירקות מילאה לנו את הטנא וסיפקה לנו גם יופי של פעילות מיון (בכלל, השפופרות נהדרות למגוון פעילויות מיון, למרות שאין לי סעיף נפרד על זה כי אין לי תמונות. לשלב כמה שפופרות שונות ולמיין לפי מגוון מאפיינים- צבע, כל מה שנמצא בשמים, חי/צומח/דומם ועוד):

IMG_20160610_070032

ואחרון חביב, הכי אקטואלי, מקופסת הקיץ הימית שלנו:

IMG_20160624_092613

טוב, נו, גילוי נאות, המכוער המשגע הזה לא ממש לקוח משפופרת, הוא שייך לסדרת היצורים העוד-יותר-מיניאטוריים ונקנה בבודד, כי הוא כל כך מכוער שהתאהבתי בו מיד…אבל זו הוכחה נהדרת לעמידותם במים, לא?!

יש עוד המון אפשרויות. חיפוש קצרצר בפינטרסט מניב אלפי תוצאות וגם הרשומה הזו היא רק קצה הקרחון של השימושים אצלנו בבית. בימים שאנחנו בבית (מצרך נדיר בחודשי קיץ עמוסים אלה)- לא עובר יום בו לא נשלפת לפחות שפופרת אחת (לצורך נוחות האחסון הן נשלפו מהשפופרות לקופסאות אחרות, עדיין לא מושלמות, עוד מחפשת את פתרון האחסון האידיאלי לאוסף). המשחק הזה פשוט מושלם בעיני- הוא לגמרי open-ended, האפשרויות בלתי מוגבלות, הוא מלהיב אותי לא פחות מאשר את הילדים ולכן תמיד כיף לי לשחק איתם (אולי המשפט צריך להיות הפוך…הם מתלהבים לא פחות ממני?!), הוא פותח פתח ללמידה שמבוססת כל כולה על סקרנות ועל התנסות אמיתית (הלוואי שכבר הייתי מוצאת מונח מדוייק בעברית לביטוי hands-on learning), הוא עמיד ובטוח לשימוש והם כל כך יפים, כבר אמרתי?!

מקווה שעשיתי לכם לפחות קצת חשק לבדוק את הפלא, מזמינה את כל מי שמעוניין להתנסות לבוא ולבקר את האוסף שלנו :) אשמח לשמוע מה דעתכם על הקונספט? יש שפופרת שמעניינת אתכם במיוחד- לראות עוד רעיונות ושימושים? יש לכם שפופרת שעוד אין לי באוסף? עשיתם פעילויות מעניינות עם הפלא? אשמח מאוד לקרוא!

 

מכסים ונהנים

אלבום תמונות- משחק אינטראקטיבי ליום המשפחה

משקיעה או שוקעת? זו השאלה שמעסיקה את עולם האימהות ההוירטואלי בשבועות האחרונים. עוד בתקופת ההריון של יעלה, לפני קצת יותר מ-4 שנים, נחשפתי לעולם האימהות הווירטואלי, או נכון יותר- עולם האמהות הפייסבוקי. מכיוון שביליתי הרבה מההריון הוא בחוסר מעש, למדתי להכיר את קבוצת "מאמזון", העברתי המוני הנקות לילה בקריאת פוסטים מגוונים- חלקם אינפורמטיביים ומועילים, חלקם מגוחכים, חלקם מיותרים, חלקם משעשעים, חלקם מרגשים…עם הזמן המבחר התרחב- קבוצות אמהות בפייסבוק נפתחות ללא הפסקה. לאחרונה עלתה לכותרות קבוצת "אמהות משקיעות"- קבוצה בה אימהות משתפות בדברים מושקעים ונהדרים שהכינו לילדיהן- עוגות (בעיקר), חגיגות מעוצבות, משחקים מושקעים, חדרי ילדים ועוד ועוד, וגם חולקות רעיונות, מחשבות טיפים, קישורים והמלצות (למען הגילוי הנאות- אני לא חברה בקבוצה הזו. הייתי, לכמה ימים, ועזבתי, כי זה גזל ממני יותר מידי זמן, וגם אנרגיות). כתגובת נגד לקבוצה הזו נפתחה קבוצת אמהות מקבילה, "אמהות שוקעות"- קבוצה בה האמהות משוויצות בערימות הכביסה, הכלים, בעוגות המוכנות וחולקות מחשבות, קשיים, תלונות, קיצורי דרך ושאר הפתעות. איכשהו, בין שתי הקבוצות האלו נוצרה איזו יריבות סמויה, סביב שאלת השאלות- מה הופך אמא לאמא טובה. למרות שאני לא משתתפת פעילה בקבוצות ,הדיון הזה עורר גם אותי להמון מחשבה.

ולמה כל הדיון החופר הזה פה בפתיחת הרשומה? כי בין יתר ההרהורים שהיריבות הזו הובילה אליהם, הבנתי גם שבכל אחת יש גם אמא שוקעת וגם אמא משקיעה, וגם הבנתי, שלמרות שזה נראה אחרת, במשחקים, אני לגמרי שוקעת ולא משקיעה…אני אוהבת להכין פעילויות לילדים, מאוד, ומדובר לרוב בפעילות מקוריות, מעניינות, מיוחדות, מגוונות, אבל…קשה לי מאוד עם פעילויות שדורשות הרבה הכנה. כשצריך לאסוף כמה חומרים, מהבית או אפילו מהחנות- אני מאלתרת, אוספת, מסדרת ונהנית להפליא. אבל כשצריך לאסוף, להדפיס, לניילן, לגזור, להדביק, לחתוך…רוב הסיכויים שזה לא יקרה. מידי פעם יש לי כוונות, אני מוצאת פעילות ממש ממש מגניבה, נועצת אותה, מתכננת, מתחילה ו…לרוב זה נתקע. אבל הפעם? הפעם לא נשברתי, ולמרות כל הפעמים שזה נתקע (והיו המון כאלו)- הכנתי פעילות ממש ממש מושקעת וממש ממש מגניבה. אז אני גאה :)

האמת שהקונספט התחיל להיבנות, ואני באמת לא מגזימה, לפני פחות או יותר שנה. מצאתי בפינטרסט רעיו ןמגניב מאוד של יצירת לוח תחושתי שמבוסס על החבאת מרקמים שונים בתוך מכסים של חבילות מגבונים. אמיתי היה אז בן קצת יותר מחצי שנה וזה היה נראה לי מגניב, נהדר ולגמרי מתאים. אז ביקשתי מבני המשפחה לאסוף לנו מכסים של חבילות מגבונים. לאט לאט ערימת המכסים גדלה, ועברה ממקום אחסון אחד לאחר. זוכרות? ביצוע פרוייקטים שדורשים השקעה הוא לא הצד החזק שלי…ופתאום אמיתי קצת גדל, וזה היה נראה לי כבר קצת פחות מתאים, למרות שהוא עדיין מאוד אוהב מרקמים. בערך באותו שלב רציתי להכין לו אלבום תמונות עם תמונות של בני המשפחה הקרובה, כי הוא מאוד התעניין בנושא, התעסק המון במגנטי הצילומים שיש לנו על המקרר, ובאלבום התמונות של יעלה ואבא שהכנו לו במתנה לפני כמעט שנתיים. הייתה לי הברקה, לשלב בין שני הרעיונות וליצור אלבום תמונות שהוא גם משחק "קוקו" קלאסי, ממכסי המגבונים שאספתי. זה לקח בערך עוד חצי שנה, עד שהצבתי לעצמי את יום המשפחה כתאריך יעד להשלמת המשימה. שוב ושוב נעצרתי בדרך, והילדים השתתפו בבחינת המוצר בכל שלב…ככה זה נראה פחות או יותר באמצע:

IMG_20160128_091244

מקופסת התמונות המודפסות שלנו ליקטתי תמונות מתאימות של כל בני המשפחה. היו כאלו שמצאתי בקלי קלות, היו כאלו שעיכבו את הפרוייקט עוד קצת. כמות המכסים שנאספה דרשה גם מיון לא פשוט…מתוך שאיפה בעתיד להרחיב את המגוון…

IMG_20160128_091231

כמובן שאמיתי ויעלה קלטו את המכסים עוד בשלב ההכנה. הם עזרו לי לבחור תמונות- כלומר, יעלה עזרה ואמיתי פיזר את התמונותו לכל עבר וגם קרע כמה מהן. אחרי בחירת התמונות הדבקתי אותן למכסים באמצעות הדבק שכבר היה עליהם וגזרתי לפי קווי המתאר. בשלב הזה זה כבר היה מספיק כדי להעסיק אותם שעות. עם האתגר המוטורי של פתיחת המכסים:

IMG_20160128_090743

זיהוי האנשים, שיום, בדיקה:

IMG_20160128_090749

מתה על התמונה הזו, שרואים איך אמיתי שואל את יעלה אם הוא צודק, והיא מסבירה לו מה התשובה הנכונה…השלב הבא שייך כבר לגמרי לגרסת המשקיעה- כיסיתי את החלק ה"ממותג" של המכסים בנייר טפט שקניתי לפני עידן ועידנים, ועל כל מכסה כתבתי את שם המצולם באותיות "סקראבל" המופלאות של "מזמינים". כשיעלה קמה בבוקר וגילתה את התוספת החדשה ל"משחק עם התמונות" היא הייתה…נרגשת. אין לי מילה אחרת לתאר את זה:

IMG_20160210_092918

ממש מהמפגש הראשון עם המילים הכתובות היו לה תובנות שהפתיעו אותי (כמובן שהעניין האורייני היה חלק מהמטרות שהוספתי למשחק ככל שהוא הלך ונבנה- הוספתי את המילים הכתובות כי רציתי שיעלה תכיר ותזהה את שמות בני המשפחה הקרובה. המקומות שהיא לקחה את זה אליהם הפתיעו אותי)- "אמא, למה בשם של טל יש כל כך קצת מדבקות?" כשהסברתי לה שזה כי השם שלה קצר, היא הלכה וחזרה כעבור דקה "נכון שהשם של אמיתי ארוך?" ועוד מחשבות נהדרות בסגנון:

IMG_20160210_092753

אמיתי, המשיך להתלהב מהפתיחה, מהתמונות ומהסגירה. הוא התלהב גם לנסות להוציא את הציפוי החדש של המכסים, וגם החליט שבעצם זה כלי נחמד ונפתח שכמו כל דבר אחר בסביבתו, יכול להפוך לעוגה נהדרת לבובה:

IMG_20160210_092922

השלב האחרון נועד בעיקר להגביר את העמידות והנוחות של המשחק, והיה הכי מורכב לוגיסטית…רכשתי במקסטוק שלטים מ"עץ", הבאתי אותם לנגריה של חבר טוב שניסר לנו אותם לחצי, ריססנו את פיסות העץ המנוסרות בספריי כחול ובערב הדבקתי עליהם את המכסים עם התמונות. זהו, אחרי בערך שנה של תכנונים, עכשיו המשחק מוכן:

IMG_20160219_184840

כמובן שהוא קיבל מגש משלו:

IMG_20160219_184900.jpg

וגם אחרי כל שלבי ההכנות הארוכים, שהובילו לזה שהמשחק מסתובב בבית, בשלביו השונים, כבר שבועות ארוכים, המכסים נפתחים לפחות 20 פעם ביום, כל אחד:
IMG_20160219_173819

אמיתי משיים את כל התמונות בלי להתבלבל (לפעמים קצת קשה להבין אם הוא אומר אמיר או תמיר, אבל נראה לי שהוא מבדיל, כי הוא יודע להגיד למי הם קשורים…) ואפילו מוסיף מידע משלו על התמונות (נניח בתמונה שלו הוא החליט שהוא אוכל עוגה, אז הוא מחפש את עצמו וצועק בהתלהבות "תי! עוגה עוגה עוגה",כמובן שהוא לא נותן לעובדה שזה בכלל תפוח להפריע לו…) ויעלה מתאמנת ב"לנחש" מי יופיע בתמונה בלי לפתוח את המכסה.

אני מרגישה שניצחתי את המערכת (כלומר, את עצמי), לא התייאשתי בכל נקודות המשבר בדרך ויצא לנו יופי של משחק קוקו ליום המשפחה, שילווה אותנו עוד תקופה ארוכה (בתקווה שאמיתי לא ישמיד אותו לחלוטין קודם לכן). וזהו, עכשיו אני יכולה לחזור לפעילויות שהן רק בכאילו מושקעות (נו, טוב, אם לא מחשיבים את יום ההולדת של יעלה שיחגג בשבת הקרובה עם משהו כמו 500 אורחים…).

מאחלת לכולנו שבוע שבו נרגיש שאנחנו הכי טובים במה שאנחנו עושים, ושנעשה את זה בדרך שהכי טובה לנו, עם כל הלב והנשמה…שבוע מלא שמחה!

חיינו הם חנ"ב

חיינו הם חנב- שגרה בחינוך הביתי

לא פשוט לתאר את שגרת חיינו בחינוך הביתי. בתחילת השנה דמיינתי לנו סדר יום מאורגן וברור, לו"ז שבועי קבוע ומעט פעילויות שיא. מעבר לזה שהייתי בטוחה שזה מה שנכון לילדים, הייתי בטוחה שזה מה שנכון לי, שאני לא הטיפוס שזורם. מפה לשם, לקראת שנה הבאה ניסו לקבוע איתי יום קבוע למפגשים וזה קצת הלחיץ אותי. הסתבר שאנחנו הרבה יותר זורמים ממה שחשבתי. העוגנים הקבועים בלו"ז שלנו משתנים בעיקר בהתאם לשגרת היום של אמיתי, שמשתנה גם היא בהתאם לגיל, כמובן. בין כמה עוגנים די קשיחים, כל הבין לבין די גמיש.

בבוקר אנחנו מתעוררים לאט. כלומר, אני מתעוררת לאט, הילדים מנסים לזרז את ההתעוררות שלי כמיטב יכולתם, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות. עד שכולנו קמים, מלובשים ומצוחצחים, הם כבר גוועים ברעב, אז אוכלים:

ארוחות

טוב, נו, אלו הארוחות מהשבוע הראשון שלנו בחינוך ביתי. היום הן כבר ממש לא נראות ככה. עניין האוכל היה אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי, בגלל הרגלי התזונה המזעזעים להפליא שלי. למען האמת, בבלוג הזמני שסיפרתי עליו ברשומה הקודמת יש רשומה שלמה של "למה לא"- כל הסיבות בגללן חינוך ביתי לא מתאים לנו. הסיבה הראשונה היא עניין האוכל, והבוקר, יחד. עם הזמן למדתי לשחרר, ולמצוא פתרונות סבירים יותר לכל הצדדים. מידי פעם, כשנחה עליי הרוח, אני מפתיעה אותם בארוחה שמקושטת יפה. בימים נעימים אנחנו אוכלים בחוץ ואז ממשיכים את הבוקר בחוץ:

IMG_20150427_155923

בימים הנוכחיים אנחנו ממעטים לעזוב את המזגן:

IMG_20150520_085333

מהבלוג נראה שכל הימים שלנו מלאים בפעילויות מפוצצות, באטרקציות ובאפקטים. למען האמת, פעילויות כאלו ממלאות אחוז קטן מאוד מהזמן שלנו. יש ימים מלאי פעילויות, יש ימים בהן אנחנו עושים רק פעילות אחת קצרה (רוב הפעילויות לא נמשכות מעל חצי שעה גם ככה) ויש די הרבה ימים בלי פעילויות כלל. ימים של משחקים פשוטים:

IMG_20150503_085951

אחרי קצת משחק אמיתי בד"כ פורש לשנת הבוקר שלו. בזמן הזה יעלה ואני עושות יצירה:

IMG_20150519_152910

או יצירה משולבת עם איזשהו לימוד:

IMG_20150411_151705

או יצירה עם מטרה (קישוט קופסה שנועדה לשמור חפצים נבחרים בהם היא לא מרשה לאמיתי לגעת. אחים זה לא קל):

IMG_20150511_093107

לפעמים אנחנו משחקות במשחקי קופסה, זה הקטע החדש של יעלה:

IMG_20150708_094748

IMG_20150729_092627

בדרך כלל אמיתי מתעורר באמצע הפעילות, ואז הפעילות משנה קצת את אופיה.

בחלק מהימים אנחנו נשארים בבית. התחלתי לתת פה דוגמאות של פעילויות שאנחנו עושים יחד, עם התאמות לאמיתי והתאמות ליעלה, ונהייתה לי מגה-רשומה. אז החלטתי לפצל ולהקדיש כמה רשומות לפעילויות כאלו בהמשך (רשומה על השחלות, רשומה על כדורים, רשומה על משחקי בנייה- שלושה סוגי משחקים שמעסיקים אותנו שעות רבות). אבל בכל זאת, גם פה, פעילויות ששניהם אוהבים בבית:

כסאות. כל אחד ודרך המשחק שלו. אמיתי מטפס ויעלה…ממחיזה:

IMG_20150223_104644

תחפושות- בדיוק העברנו אותן מקום והן ממלאות נתח ניכר מהתעסוקה:

IMG_20150219_165004

ספרים (סלסלת קריאה שיעלה הכינה לקראת מפגש עם כמה קטנטנים):

IMG_20150623_101636

בצק:

IMG_20150703_103742

אם הוא ממש מציק לה והיא צריכה שקט, היא עוברת לפינה הגבוהה שלה, לבית הבובות האהוב עליה:

IMG_20150625_102201

או ל"כליימוביל":

IMG_20150628_133048

אמיתי גם הוא מעסיק את עצמו לא רע, עם קופסות פעילות, למשל:

IMG_20150519_145721

או עם אביזרים שהוא מצא:

IMG_20150620_172934

בימים שאנחנו בבית, אנחנו משתדלים לשלב בשלב זה של היום פעילות גופנית כלשהי. אמיתי עכשיו חזק בקטע של ריקודים (התפתיתי להעלות סרטון שלו רוקד, אבל זה מסוג הדברים שמשעשעים באמת רק את המשפחה), אז אנחנו שומעים הרבה מוזיקה, מנגנים ורוקדים. לפעמים משלבים חישוקים, לפעמים אביזרים אחרים:

IMG_20150617_110311

לעיתים קרובות מצטרפים אלינו גם בבוקר חברים, כאלו שנמצאים בבית (רוב הילדים שבבית בקיבוץ קטנים יותר מיעלה, אבל הם עדיין משחקים נפלא) או כאלו שלקחו לעצמם יום חופשה:

IMG_20150615_085916

כמובן שלא בכל הימים אנחנו מבלים בבית. פחות או יותר פעמיים בשבוע יש לנו מפגשים של חינוך ביתי (בשבועות האחרונים זה יותר, יש שבועות שזה פחות). באופן עקרוני יש לנו קבוצה קטנה של משפחות חינוך ביתי עם ילדים בגילאים שונים מהאיזור, ואנחנו נפגשים בהרכבים שונים ובמקומות שונים, באופן קבוע. בקבוצה המצומצמת שלנו טווח הגילאים הנוכחי נע בין 5 חודשים ל7 שנים. בימים נעימים אנחנו נפגשים בגני שעשועים, בימים פחות נעימים בעיקר בספריות הציבוריות הנהדרות שבאזורנו. סליחה על הצנזורה הבוטה, אבל ככה זה נראה בפנים:

IMG_20150615_113554

הייתי אומרת שהרוב הנשי (למרות הצנזורה אפשר לראות שהוא נשי, לא?!) הוא מקרי, אבל אני חייבת להודות שיש אצלנו בקבוצות השונות רוב מוחץ של בנות. לא יודעת למה. בכל מקרה, ככה הבנות הנפלאות האלו נראות בגרסת הימים הנעימים:

P1010166

המפגשים בד"כ נמשכים משעות הבוקר עד לצהריים, כל מפגש עם האופי שלו, הכיבוד האופייני שכל משפחה מביאה איתה, רמת האוכל (ארוחת צהריים אמיתית, נשנוש קל וכו') והדינמיקה שנוצרת בין הילדים וגם בין ההורים (התכוונתי לכתוב אמהות, אבל יש לנו אבא אחד מתמיד ונהדר ועכשיו מצטרף אליו עוד אחד, אז בהחלט- הורים).

מידי פעם אנחנו משתדלים לשלב גם הרפתקאות וטיולים ופיקניקים טבעיים (לצערי ממש לא מספיק, הרבה פחות משהייתי רוצה):

P1010263

לאור המחסור באירועי טבע אמיתיים, יעלה התחילה לפתוח פק"ל קפה גם בבית, מסתבר שזה אחד המשחקים המוצלחים:

IMG_20150721_130509

ואפילו סיורים לימודיים קבוצתיים (סיור כוורות שעשינו לפני כמה חודשים עם קבוצת החינוך הביתי שלנו):

IMG_20150604_111449

הגמישות הזו מאפשרת לנו גם לבלות יחסית הרבה זמן עם המשפחה, מכיוון שהלו"ז שלנו לא קבוע, כשמישהו מתפנה- אנחנו שמחים לפגישה. נכון שזה לא עובד עם כל המשפחה, אבל באופן כללי, נראה לי שיש לנו היום הרבה יותר זמן משפחה משהיה. יעלה למשל עכשיו בשלב שהיא נהנית לבחון תמונות ישנות, בבית של הסבים, כמובן:IMG_20150605_190157

בדרך כלל אחרי בוקר של משחקים, פעילויות, או מפגשים מרתקים, אנחנו רעבים וגם עייפים. את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים במפגש, או בבית, או (אחת לשבוע) בחדר האוכל של הקיבוץ (אירוע חברתי בפני עצמו). אחרי האוכל אמיתי פורש לשנת צהריים קלילה (לצערי היא קלילה…). יעלה מתנגדת בתוקף לשנת צהריים, ולכן ברוב הימים היא "נחה". תלוי ברמת העייפות שלי- או עם אייפד או בפעילות עצמאית ולעיתים אפילו פעילות משותפת מאוד רגועה:

IMG_20150508_094132

כשאמיתי מתעורר, אחרי נשנוש קל, מגיע זמן הטיול. מזל שיש לנו את הלו החתיך שלנו, שלא מאפשר לנו לוותר על טיול בכל מזג אוויר:

IMG_20150303_153312

גם כאן, בימים נעימים יותר אנחנו מנצלים את הטיולים לבקר פינות חמד בקיבוץ:

IMG_20150316_082618

להמציא משחקים חדשים:

IMG_20150308_172243

לגוון בכלי התחבורה:

IMG_20150319_150815

ולהנות מהנוף:

IMG_20150405_143531

אחרי הטיול מגיע אחר הצהריים. נראה לי שאחרי הצהריימים שלנו נראים די דומים לאלו של כל המשפחות. ברוב הימים אחר הצהריים אבא מגיע מהעבודה ומצטרף (ולעיתים אפילו לוקח פיקוד) לפעילויות שלנו. בימים אחרים הוא תורן ואנחנו ממשיכים יחד. בימים האלו אחר הצהריים מתחיל לאפשר שוב בילוי בגינה. בין אם עם מים:

IMG_20150525_102027

ובין אם בלי (משפט מבלבל)- במגלשה, בנדנדות ונכון לעכשיו, בעיקר בחצר הגרוטאות:

IMG_20150717_180240

אחר הצהריים זה גם הזמן להיפגש עם חברותיה הטובות של יעלה שבבוקר מבלות בגן, לשחק על הדשא מול הכלבו עם כל הילדים של הקיבוץ, לבלות עם אבא בבריכה (אני פחדנית וחוששת ללכת לבד עם שניהם), לנצל את שעות הפתיחה של ספריית הילדים של הקיבוץ ולהשתתף בפעילויות הקבועות, כמו פלאפל ברחבה. פעם בשבוע אנחנו משתדלות לעשות איזושהי פעילות רק יעלה ואני, איזשהו זמן איכות. בהרבה מקרים זה קורה בפעילויות הנהדרות שמארגנת לילך, אחראית הספרייה בכפר תבור- שעות סיפור ושעות יצירה נהדרות, לפעמים זה סידורים ולפעמים אפילו רק טיול.

אחר כך מתחילה שגרת ערב רגועה- ארוחת ערב, עוד טיול גדול להלו, מקלחות, סיפורים ולמיטה. וחוזר חלילה (אם מתעלמים באלגנטיות מעניין הלילה, אבל זה כבר עניין אחר). גם כשזה לא לגמרי מובנה, זו בהחלט סוג של שגרה, שגרה דינמית ונפלאה.

וככה, בלי להרגיש, הגיע לו ה-24 בחודש, סופה של המסיבלוג, שהתחילה ברשומה ה-100, עם רצף רשומות שנהניתי מהן במיוחד (למרות שאני חייבת להודות שאני נהנית לכתוב כל רשומה ורשומה בבלוג הזה. לא תמיד זה קל, אבל בסופו של דבר, תמיד זה כיף) ושתכננתי במשך תקופה ארוכה. כל רשומה הייתה קצת ארוכה, עמוסה בתמונות ובקישורים ובסופה-הפתעה:

הרשומה הפותחת-רשומת המאה

רשימת ציוד לפעילויות יצירתיות

סיור ווירטואלי בחדר המשחקים שלנו

המלצות חמות לילדים וגם להורים

רעיונות לשילוב קדם אוריינות במשחק

אתגר יצירתי לשנה החדשה

המסע שלנו לחנ"ב

וזו, האחרונה, על חיינו והשגרה

שמונה רשומות חגיגיות ומלאות בהמון המון מידע. ברשומה הבאה- כל ההגרלות (ניתן להגיב ולהצטרף עד חצות), הפרסים, הרעיונות החדשים והתגובות הנהדרות שלכם למסיבה וגם תשובות לכל השאלות ששאלתם (ואשמח אם תוסיפו לשאול) ברשומה הקודמת. ואחריה, מבטיחה, חוזרים לשגרה ומתחילים להתכונן לראש השנה!

תודה רבה רבה לכל מי שהצטרף(פה) וחגג(ה) איתי, תודה לכל מי שהגיב, הציע, עודד ושיתף. לא רק את רשומות המסיבה, אלא את כל 99 הרשומות שקדמו לה. אמנם בלוג זה בעצם יומן אישי, אבל בלוג כזה הופך עם הזמן גם לקהילה ולמקור גדול מאוד של תמיכה. אז המון המון תודה לכל מי שקורא, מרפרף, מציץ בתמונות, מגיב, נועץ בפינטרסט את הרעיונות, מיישם ומשדרג ופשוט נמצא. המון המון המון תודה. מבטיחה לעשות הכל כדי שנהנה יחד גם מהמאייה הבאה…

משחקים במילים

משחקים בקריאה ובכתיבה-קדם אוריינות

התכוונתי לפרסם אתמול רשומה אחרת, אבל היא התעכבה והחלטתי לשנות קצת את הסדר המתוכנן, ולהעלות היום רשומה אחרת שחיכתה לתורה במסיבה. לפני כמה שבועות הזכרתי פה בבלוג את עניין האוריינות, וקיבלתי כמה תגובות מתעניינות, אז החלטתי להקדיש לנושא רשומה שלמה.

לפי וויקיפדיה (בעריכה גסה שלי):

אוֹריינות, במשמעותה הבסיסית, היא היכולת לקרוא ולכתוב. במהלך הזמן חלים שינויים בתפיסת המושג אוריינות, כך שהוא כולל מובנים רבים יותר ויותר. האוריינות חוצה את ההבחנה המקובלת בין השפה הכתובה לשפה המדוברת‏[2]. במשמעות רחבה יותר, המושג אוריינות מציין שליטה במגוון יכולות תקשורתיות הנחוצות לצורך תפקוד נאות בחברה. למשל: דיבור, האזנה והתבוננות.

בעבודתי המקצועית התעסקתי המון התחום האוריינות. זה נושא מרכזי בעבודה עם ילדים בעלי לקויות שפה ולמידה בגילאי בית הספר. כשעשיתי "הסבה מקצועית" לאמא במשרה מלאה, לא תכננתי להמשיך להתעסק בזה, עם תינוק שרק נולדה וילדונת בת כמעט 3, אבל עם הזמן, התברר שזה חלק ממני. כמובן שאני לא יושבת ומלמדת את ילדיי לקרוא ולכתוב (למרות שיש הטוענים שיש יתרונות ללמידה בגיל הזה, אני לא נמנית עליהם), אבל אנחנו בהחלט עוסקים במה שנקרא "טרום אוריינות". המטרה המרכזית היא לגרום לילדים לרצות לדעת לקרוא ולכתוב, לא ללמד, רק לעורר את הרצון. איך עושים את זה?

  1. חשיפה- בספר שהמלצתי עליו ברשומת ההמלצות, "בלמידה מתמדת", יש השוואה מקסימה בין תהליך רכישת הדיבור לתהליך רכישת הקריאה: "מה שילדים צריכים כהכנה לקריאה זו חשיפה להרבה מילים מודפסות…הם צריכים לשטוף עיניהם בדפוס כפי ששטפו אוזניהם בדיבור בינקותם". בחיים שלנו משולבות הרבה מאוד מילים כתובות, בכוונה וגם בלי כוונה. הבית של חמותי הוא המקום הכי מלא מילים כתובות שיש, כמה כיף לבלות שם:

IMG_20150321_104000

 

2. דברים של מבוגרים– עוד הצעה מעולה מאותו ספר, כזו שהשתמשתי בה עוד קודם, פשוט כי זה נראה לי הגיוני- "לשלב בסביבה החזותית של ילדים קטנים כל מיני דברים כתובים מעולם המבוגרים…הרבה דברים מעולם המבוגרים שבחוץ, בו כל המבוגרים האלה עושים את כל הפעולות המסתוריות והמעניינות האלה":

IMG_20150421_101323

פה תמונה של מפה מפעילות שעשינו סביב יום העצמאות. המפה מלאה בשמות כתובים של מקומות מעניינים, קרובים ורחוקים, מוכרים ומסתוריים. היא תלויה באופן קבוע בחדר המשחקים שלנו ואנחנו משתמשים בה לפני כל נסיעה. בחדר המשחקים שלנו יש גם הוראות הפעלה של מכשירים, דפי אזהרות של תקופות, כרטיסים, מכתבים, עיתוני פרסומות ועוד. ליעלה גם יש יומן שבועי, של גדולים, כמו שיש לאמא. הוא אחד הצעצועים האהובים עליה. היא מציירת בו, מדביקה בו, מידי פעם מבררת איפה אנחנו היום ומה זה אומר, ממש כמו של אמא (בהשראת פרוייקט היומן השמח):

IMG_20150729_142806

ככה נראה עמוד אקראי בתוכו:

IMG_20150729_142756

3. ספרים "על"– בנוסף לספרי הילדים הרבים מאוד שבביתנו (ובשתי הספריות שאנחנו מנויים עליהן ובבית של סבתא וכו'), בחדר המשחקים שלנו התחלתי לאחרונה לשלב גם ספרים עיוניים. חלקם מיועדים לילדים (כמו אינציקלופדיה לילדים) וחלקם מיועדים למבוגרים (כמו ספרים על אמנים). כשאנחנו מתעסקים בנושא מסויים, אנחנו גם פותחים ספר מתאים, מסתכלים על התמונות, מקריאים קצת וגם מנסים לפענח לבד. למשל בפעילות שעשינו על האמן חנוך פיבן:

IMG_20150609_091215

 

או סביב ההגדה של פסח:

IMG_20150319_161052

 

4. התייחסות– כמו שכתבתי כבר, אנחנו מוקפים במילים כתובות. כשאנחנו נתקלים במילים כתובות, אני מתייחסת אליהם. לא כדי ללמד לקרוא אותן, אלא רק כדי להראות שהן שם ולמה. הדוגמה הקלאסית היא בזמן בישול. קודם כל אני מראה את המתכון ואנחנו עוקבות אחריו יחד:

IMG_20150804_165231

ובזמן ההכנה אני מראה את שמות המצרכים, רק מראה. יעלה כבר הבינה שכדאי לקרוא כי זה מאוד עוזר להבחין בין סוכר לבין מלח. לא שיש לה התנגדות לטעום את שניהם:

IMG_20150512_162154

5. לכתוב תוך כדי משחק- כאמור, המטרה היא לגרום לכתב להיראות אטרקטיבי, מעניין ובעיקר שימושי. כדי להשיג את המטרה הזו צריך, ובכן, להשתמש בכתב. אז בכל הזדמנות שיש אני כותבת תוך כדי משחק- לא מלמדת, לא מבקשת חיקוי, לא מראה, רק כותבת. למשל בשקיות ערבוב הצבעים שהכנו:

IMG_20150426_115131

 

בחנות הבגדים שלנו, כתבנו את שם החנות שיעלה בחרה (היא בחרה את המדבקות, את הצבעים וכו', וגם התעסקנו בשאלה למה בכלל צריך שם לחנות ושלט…), הכנו קטלוג שהכיל בעיקר מדבקות וקצת טקסט והוספנו תגיות מחיר:

IMG_20150527_151539

 

הכנו יחד רשימת ציוד לחגיגת יומולדת (אנחנו עורכות רשימות דומות בהרבה נושאים, למשל כשמכינים "ארוחה" דמיונית או עורכים קניות בארגז האוכל שלה):

IMG_20150805_103827

בעזרתה כמובן ערכנו יום הולדת אמיתי, לבובה:

IMG_20150805_131139

מיתגנו את ערכות המתנה שהכנו לחברים בעזרת מדבקות אותיות:

IMG_20150612_112448

ואפילו הכנו יחד ספר-אלבום לרגל יום העצמאות, על העצמאות של יעלה. היא מאוד אוהבת אותו ונהנית להזכיר לעצמה כל תקופה מחדש איזה דברים חדשים היא למדה לעשות לבד. אז מה אם היא לא יודעת לקרוא, היא כבר יודעת מה כתוב:

IMG_20150428_205533

 

6. הזדמנויות להתנסות– אחרי כל החשיפה האינטנסיבית הזו, צריך לתת גם מקום להתנסות, תוך כדי משחק. גם פה, חשוב מאוד שזה יהיה בשביל הכיף, שזה יבוא מהילד, שזו לא תהיה תחרות או מבחן. פשוט לספק לילד את האביזרים הנדרשים כדי לשחק בלקרוא ובלכתוב, ולתת לו את המקום ואת הזמן, בלי לחץ, בלי צופים. לפעמים פתק קטן הופך למרשם רופא (הפתק העליון נכתב על ידי יעלה):

IMG_20150709_101738

לפעמים פנקס שורות תמים הופך לרשימת קניות אינסופית:

IMG_20150607_131313

הדוגמאות בנושא הזה רבות. יעלה בתקופה האחרונה כל הזמן "כותבת". ה"כתיבה" שלה שונה מהציור. היא מכריזה על המטרה, היא אוספת מידע (מה צריך לקנות, מה נרצה להזמין במסעדה, איזה מנות יש בתפריט שהיא מכינה, מי האורחים שאני חושבת שכדאי להכניס לרשימת האורחים למסיבה) והיא מחקה את המאפיינים שהיא רואה בכתיבה שלי- שורות, מילים ואפילו התחלה של "אותיות".

7. אביזרים– לפי הגישה שלי, אנחנו לא מנסים ללמד את הילדים לקרוא וגם לא לכתוב, בטח לא בשלב זה, אבל אנחנו כן מנסים לספק להם את כל ההזדמנויות לחוות ולהתנסות. לא צריך לעשות קניות במיוחד בשביל זה, אבל כן לשים לב- רגע לפני שזורקים מכתבים, עלוני פרסומת וכל מיני ג'אנק כתוב שמצטבר אצלנו- לתת אותו לילדים (אפילו בתור "דפי טיוטה". בלי להרגיש הם יחשפו למה שכתוב מסביב). לתת לילדים לצייר במחברות, בפנקסים, ביומנים, בלוחות שנה (גם ישנים, גם כאלו שמקבלים במתנה מהבנק בראש השנה). לספק מגוון של טושים, עטים וצבעים. אפשר להציע גם מגנטים של אותיות ו/או מדבקות של אותיות (אצלנו הן להיט גדול). כשזה משחק, כשזה צבעוני, מעניין, מסתורי ושייך למבוגרים, ילדים פשוט רוצים להיות חלק מזה.

IMG_20150729_144220

כשהעליתי את עניין האוריינות פה בבלוג, סיפרתי על עבודת סמינר שכתבה חברתי הגננת עדי. עדי חקרה הכנסה של אביזרי כתיבה לתוך פינת משק הבית בגן הילדים שלה. המסקנות של המחקר הקטן יחסית שהיא ערכה מרתקות בעיני והובילו אותי להרבה מהרעיונות שהופיעו ברשומה: "לאחר הכנסת כלי הכתיבה לפינה גבר השימוש בהם, והפונקציות הפכו מגוונות יותר. הילדים שילבו את כלי הכתיבה בטבעיות במשחק בפינת משק הבית. הכתיבה שימשה, לדברי הילדים, לצרכים פונקציונליים של תכנון, זכרון ושחזור בדיעבד, וכן לצרכים רגשיים של הבעה ופורקן…בהמחזת הסיטואציות הכתיבה שימשה אמצעי להשגת כוח עבור הילדים. הילד הכותב היא זה ששלט במשחק והוביל אותו, ומילא את תפקיד המבוגר בסיטואציה..ניתן לראות שהילדים רואים את היתרון שמקנה הכתיבה בתוך הסיטואציה המשחקית ומכך לומדים שרכישת הכתיבה תקנה להם יתרון וכוח בעולם המבוגרים אליו הם שואפים."

פסקת הסיכום שלה מתמצתת נהדר גם את הפוסט הזה ואת הגישה שאני משתדלת לאמץ בנושא ה"קדם אוריינות" (זה נשמע כל כך מפוצץ ומוגזם…חבל שאין לזה שם אחר): "לסיכום, ניתן להסיק כי הכנסת כלי הכתיבה לפינת משק הבית בגן עודדה את השימוש באוריינות במהלך המשחק החופשי של הילדים, ואיפשרה לילדים להיחשף ליתרונות שידיעת קרוא וכתוב מאפשרת לאדם. שילוב אביזרים אלו חושף את הילדים לאוריינות ומעודד ניסיונות כתיבה. כך בעצם הילד יוצר לעצמו סביבה לימודית באמצעות המשחק במשק הבית, כאשר הלמידה נובעת מהמוטיבציה הפנימית של הילד ".

הבטחתי הגרלה בכל רשומה נכון?! אז הפעם קצר ולעניין- שתפו אותי במשחקי הקריאה והכתיבה שאתם עושים עם הילדים. אשמח אם תציינו גם גילאים, ועוד יותר אשמח לתמונות! מי שמתקשה עם התגובות מוזמן לשלוח לי את הרעיונות למייל karindi@gmail.com. מזכירה שאת התגובות אפשר להעלות פה בבלוג עד ה-24.8, אז יוגרלו הזוכים בכל האתגרים. ובמה זוכים הפעם?! ערכת חשיפה לבר-אוריין המתחיל. מגניבות מובטחת!

הכנס-הוצא ליומולדת שנה

הכנס הוצא ליומולדת שנה

מודה, כל ענייני פורים בבלוג ממש באיחור רציני. במציאות- לא. אנחנו בענייני פורים אינטנסיביים מהרגע שסיימנו את חגיגות יום ההולדת של יעלה, אבל מכאן ועד הבלוג הדרך קצת רחוקה…והייתי חייבת לעצמי איזה חוב ישן-

אתמול חגגנו יום הולדת ארבע לאחייני הבכור והאהוב עומר. ליום ההולדת שלו הכנו מתנה סופר מגניבה, שהזכירה לי שעדיין לא העליתי בבלוג את המתנה המגניבה לא פחות שהכנו לאחיו הקטן אייל, שחגג באוקטובר יום הולדת שנה. נראה לי שכל מי שנתקל בילדים מגיל ישיבה ועד פחות או יותר גיל שנתיים וחצי-שלוש נתקל גם בחיבתם העזה לפעילות "הכנס-הוצא". בעבר הקדשתי לנושא פינה בסדרת "בייבי ואן גוך" שאני מנהלת בפורום "בילוי יצירתי עם הילדים" בתפוז, עם הרקע מאחורי הרעיון ועם הפינה שבניתי בביתנו ליעלה כשהייתה בשלב המתאים (עכשיו נמצאים בתהליכים לשיחזור הפינה עבור אמיתי).

כשעומר, האחיין הבכור שלי, חגג שנה, הכנתי לו במתנה אלבום מעוצב שלם בגודל 30*30 שהשקעתי בו את נשמתי. כשאייל, אחיו הקטן והאהוב לא פחות חגג שנה, לא יכולתי ליצור לו מתנה דומה (התנאים קצת השתנו…שני ילדים משלי נוספו למשוואה), אבל היה לי ברור שאני לא יכולה פשוט ללכת לחנות ולקנות לו מתנה עם פתק החלפה. שברתי את הראש מה אני יכולה להכין לו, שיהיה שימושי, שיהיה יצירתי, שישתף גם את יעלה, ואז נזכרתי באותה פינה ודי מהר נבנתה לה ערכת המתנה- ערכת "הכנס-הוצא" ליומולדת שנה. את הערכה ארזנו בקופסת הבד המהממת והכל כך מתאימה הזו:

P1050163

וככה הקופסה המלאה נראתה במבט על:

P1050165הרעיון הכללי- אוסף של אביזרים מתאימים ליצירת פינת "הכנס-הוצא" ביתית. פריטים מעניינים, בטיחותיים, זולים/ממוחזרים ומאתגרים. מה היה בתוך הקופסה?

ראשון בתור- בקבוק השחלה. לקחנו בקבוק מים מינרליים קטן של ילדים, הרחבנו מעט את הפתח שלו, החלפנו את התווית בוושי טייפים צבעוניים ובפנים- ערימת מקלות בחישה דקים (כמו מקלות ארטיק או מקלות רופא, אבל הרבה יותר קטנים, מסניף "ארומה" הקרוב לביתכן). הבקבוק הזה היה הלהיט של הערכה:
P1050166

סל מתקפל משילוב בד ועץ יחד עם מוט השחלה קלאסי, אבל קטן, מפלסטיק. הגלגלים של מוט ההשחלה הזה נהדרים גם במקום נשכנים, וגם ברווז הגומי שבראשו:

P1050169

קופסאות פלסטיק קטנות בצורת מכוניות:

P1050182

ובתוכן אבנים גדולות (!) מפלסטיק בצורת כוכבים בשני צבעים. בהמשך יכול להיות בסיס טוב לתרגול מיומנויות מיון:

P1050183

תבנית קרח מסיליקון (הכרחית בכל פינת הכנס-הוצא, ובכלל כלי שימושי להפליא בביתנו למגוון פעילויות. היום כבר יש לי אוסף די מוגזם של תבניות כאלו, כי הן כל כך שימושיות) וכדורי פינג פונג בשני צבעים:

P1050185

קופסת פלסטיק מלבנית עם פונפונים גדולים (! בגיל שנה רק הפונפונים הכי הכי גדולים). במכסה של הקופסה קדחנו שני חורים עגולים בעזרת חבר נגר שיש לו ראשים מתאימים למקדחה:

P1050187

חביות בבושקה צבעוניות מפלסטיק עם אגוזים (לא אמיתיים…) בדיוק בגודל המתאים:

P1050171

קלמר מדליק ובתוכו נוצות צבעוניות (פתיחת רוכסן היא מיומנות מאתגרת במיוחד ששווה ללמוד כמה שיותר מוקדם):

P1050174

מגש עץ מחולק עם פירות וירקות. זו הייתה התקלה המרכזית בערכה. כשקניתי את הפירות-ירקות המהממים האלו הייתי בטוחה שהם עשויים מפלסטיק. כשאייל פתח את המתנה הוא מהר מאוד גילה שהם עשויים בעצם מקלקר ועל כן נגיסים להפליא. הם הוגלו למחבוא עד שהוא יפסיק ללעוס חפצים…אבל המגש נשאר:

P1050177

ואחרון חביב, להיט מובטח וידוע מראש- קופסה שקופה עם מכסה בעל ידית כיפית ונוחה לאחיזה, ובתוכו המון פקקים:

P1050175

הרכבת הערכה הייתה פעילות מהנה בפני עצמה. יעלה עזרה לי לאסוף רעיונות, ציינה והביאה את הפעילויות החביבות עליה מהפינה שלה. אני יצאתי למסע רכישות ב"מקסטוק" (כל האביזרים הקנויים בערכה- נקנו שם), יחד אספנו את החלקים הממוחזרים של הערכה, סידרנו הכל יחד והכי הכי נהנו לראות את הערכה אצל אייל, בפעולה:

P1050191

זו הייתה הפעם הראשונה שנתנו במתנה ליום הולדת משחק תוצרת בית, וההתלהבות, התגובות וההנאה שיכנעו אותנו שזו דרך טובה להמשיך בה. מאז הכנו עוד כמה ערכות, כמו זו שניתנה היום במתנה, אבל עליה יסופר בהמשך…כמובן שלא בפוסט הבא, כי הוא יוקדש לחג הכי הכי הכי הכי בשנה!

על קופסאות תחושתיות

הכל אודות קופסאות תחושתיות

לפני שאני מתחילה לספר על הקופסה התחושתית החדשה שהכנו, הפעם לרגל חנוכה, הגיע הזמן לפוסט שהבטחתי מרגע פתיחת הבלוג- "הכל על קופסאות תחושתיות". חשוב לי להדגיש שאת כל המידע, הרעיונות והמחשבות סביב הנושא ליקטתי משיטוטים רבים באינטרנט. לא למדתי את זה וגם לא המצאתי את זה. רק אספתי, ניסיתי והסקתי מסקנות. גם ברשומה הזו חלק גדול מהמידע מתורגם מאתרים שונים (קישורים והמלצות בסוף הפוסט) ומעטו תוספות שלי. מזהירה מראש שיצא פוסט א-ר-ו-ך. שקלתי לחלק אותו לשני חלקים, אבל החלטתי שעדיף שכל המידע ירוכז במקום אחד, אז בהחלט אפשר ואפילו מומלץ לקרוא בהפסקות. מוכנות?

קודם כל- מה זה בכלל "קופסה תחושתית"?

ההגדרה הפשוטה ביותר היא- חוויה חושית באזור תחום. קופסה תחושתית, לרוב מורכבת ממיכל פשוט מלא בכמות גדולה של מילוי- חומר בסיס. מילוי יכול להיות חול, אורז, מים, קטניות ועוד. לחומר הבסיס מוסיפים אביזרים שונים לפי בחירתנו, בדרך כלל בהתאם למכנה משותף שבחרנו (כלומר, לפי הנושא של הקופסה התחושתית, אבל זה לא חובה! בהחלט אפשר ליצור קופסאות תחושתיות ללא נושא מוגדר). קופסה תחושתית יכולה בקלות להפוך לחוויה חדשה וייחודית בכל פעם- גם אם משתמשים באותו מילוי שוב ושוב. המיכל צריך להיות גדול מספיק כדי לאפשר לילד לחקור ולשחק מבלי לשפוך את כל המילוי.

P1020467
ככה נראה הבסיס של קופסה תחושתית

למה להשתמש ב"קופסה תחושתית"?

כל מי שבילה פעם מעל חמש דקות עם ילד, יודע שילדים הם חוקרים מבטן ומלידה. ילדים מתקשים מאוד לסרב להזדמנות לחקור ולגלות את העולם שסובב אותם, ולכן התפקיד שלנו הוא רק לספק להם את ההזמנויות האלו. ידוע גם שלמידה מתחזקת ומשתפרת ככל שמעורבים בה יותר חושים. השילוב של שתי העובדות האלו הוא שהופך קופסאות תחושתיות לדרך למידה אידיאלית לילדים. לרוב, קופסה תחושתית מערבת מספר חושים, לעיתים אפילו את כולם. ילדים יכולים לחוות כמה חושים במקביל בזמן המשחק- מישוש, ריח, שמיעה, ראייה כמובן ולעיתים גם טעם.

קופסאות תחושתיות (ומשחק תחושתי בכלל, אבל נתמקד לרגע) מסייעות לילד בבניית בטחון עצמי מכיוון שהן מאפשרות לילד ליצור, לשחק ולבצע את הרעיונות שלו בעצמו, עם מינימום עזרה או מגבלות- אבל בסביבה מבוקרת ומותאמת שאנחנו בנינו. ברגע שהסביבה בנויה- אנחנו יכולים (ואף מומלץ) להישען אחורה ולתת לילד להוביל בדרך לגילוי העולם שסביבו. הקופסאות התחושתיות מספקות לילד הזדמנות לצפות במציאות ו"לתמרן" אותה על מנת לבחון את הגבולות שלה. בנוסף לערך הלימודי, הקופסאות מסייעות להרגיע את הילד, למקד אותו ולהעסיק אותו לזמן ממושך (כמובן שמשך הזמן תלוי בילד הספציפי). עוד יתרון גדול מנסיוני האישי הוא פיתוח יצירתיות. כשלא נותנים לילד הוראות משחק ברורות, הוא מגיע למקומות המעניינים ביותר.

מה עוד מרוויחים על הדרך?

כישורי חיים מעשיים– מרכיב בסיסי וחשוב מעקרונות שיטת "מונטסורי". הקופסה התחושתית מאפשרת לילד ללמוד ולתרגל כישורים שימושיים למגוון פעולות יומיומיות- זריקה, מילוי, גריפה, אחיזה. התרגול הזה מסייע מאוד בפעולות האכילה, המשחק בחוץ, הרחצה, הלבוש ועוד.

027

כישורי משחק– קופסאות תחשותיות מתאימות הן למשחק עצמאי והן למשחק חברתי. כשהילדים קטנים הם יכולים לשחק בהן אחד ליד השני, וכשהם גדלים אפשר ליצור שיתופי פעולה ומשחק חברתי. לא פחות חשוב- הקופסאות מסייעות מאוד בבניית יכולת המשחק העצמאי של הילד. מכיוון שהילד נדרש להמציא את אופן המשחק- הוא מפתח רעיונות למשחק יצירתי, אותם הוא יכול ליישם אחר כך גם בסביבות אחרות.

P1030736

כישורים לשוניים– חובשת רגע את הכובע המקצועי שלי…הקופסאות התחושתיות מספקות הזדמנויות נהדרות לשיחה ולמתן מודל שפתי. כל קופסה שבנינו עד כה העשירה ליעלה את אוצר המילים באופן משמעותי- במילים ובמושגים חדשים. כשרוצים ללמד אוצר מילים ספציפי לנושא מסויים (נניח סביב חג)- זו הפעילות המושלמת. כשרוצים ללמד מושגי מרחב, גודל, צבע, צורה- אידיאלי. כשרוצים ללמד פעלים ספציפיים- נהדר. לא חייבים להגדיר מראש מטרות שפתיות כמו ברשימה שעשיתי פה- השפה היא חלק בלתי נפרד מהקופסאות, גם אם לא מתכוונים לזה (אבל לקלינאיות התקשורת שבקהל- זו פעילות נפלאה לטיפולים. באחריות).

SAMSUNG
קופסת חיות
קופסה ירוקה- לזיהוי הצבע הירוק
קופסה ירוקה- לזיהוי הצבע הירוק

איך מכינים קופסה תחושתית?

  • איזה מיכל מתאים לקופסה סנסורית?

בעיני הקריטריון החשוב ביותר הוא שלמיכל יהיה מכסה, על מנת שיהיה ניתן לשמור אותו למשך תקופה בצורה נוחה ובטוחה (אצלנו כל קופסה מחזיקה פחות או יותר חודש, עד שאנחנו עוברים לקופסה הבאה). אחרי קצת ניסויים אני מצאתי שהכי נוח לי להשתמש במיכל פלסטיק שקוף (למרות שלקופסאות מסויימות נוח יותר שהרקע לבן) ויחסית קטן (8 ליטרים), כדי להתאים כרגע לגודל של יעלה- היא יכולה להרים אותם לבד, לשלוף אותם מהמקום ולהחזיר אותם, מה שהופך אותם לנגישים ולשמישים במיוחד. בדרך כלל גם חבילה אחת של מילוי מכל הסוגים הקנויים מספיקה כדי למלא את המיכל (נניח עדשים, אורז או פסטה). בכל זאת- היא עדיין יכולה די בקלות לשבת בתוך הקופסה! וזו אחת הפעילויות החביבות עליה…לילדים גדולים יותר כדאי להתאים מיכלים גדולים יותר, שמגדילים את אפשרויות המשחק. גם אנחנו, לפעילויות מסויימות, משתמשים בקופסה גדולה יותר, כאמור-אין חוקים.

SAMSUNG

  •  איך בוחרים מילוי?

קודם כל חשוב להתאים את המילוי לגיל הילד ולאופי שלו- לילד שמכניס כל דבר לפה לא ניתן קופסה במילוי עדשים או גרגירי תירס, כמובן. לילד כזה אפשר לתת קופסה מלאה במים, בפסטה לא מבושלת (חתיכות גדולות), בפונפונים/חרוזים גדולים, או במילויים אכילים כמו ג'לי, סוכר, מלח, קמח ושילובים שונים שלהם (יש המוני המונים של מתכונים ברשת, למשל חול אכיל). גם בילדים גדולים יותר- חשוב להקפיד להשגיח ולמנוע הכנסה של גרגירים למקומות לא רצויים (נניח לפה של האחים הקטנים). מלבד הגיל ורמת הסיכון כדאי להתאים את הגרגירים למטרה של הקופסה- מילויים כבדים יותר, כמו אבני נוי או גרגירי שעועית, יכולים לסייע מאוד בהרגעה. גרגירים קטנים, כמו אפונה יבשה או עדשים, נהדרים לתרגול של כל כישורי החיים שדיברנו עליהם קודם וכו'. הקריטריון האחרון, אך לא פחות חשוב, הוא המראה. למשל לקופסת ראש השנה בחרתי בגרגירי תירס, כי הצבע שלהם מתחבר לחג (דבש) והצורה שלהם מזכירה גרגירי רימון. לקופסה הירוקה השתמשתי באפונה יבשה, כי היא, ובכן, ירוקה. אל תגבילו את עצמכן לרעיונות ברשת, תרגישו חופשי לאלתר ממה שיש בסביבה או בבית. קופסת סתיו למשל בהחלט יכולה להיבנות על בסיס של עלים יבשים וקופסת חנוכה שלנו נבנתה על בסיס של…נרות.

P1050899

  • איך בוחרים נושא?

קופסה תחושתית יכולה להיות עונתית- להתאים למזג האוויר כמו קופסת הסתיו שלנו, לאירועים משמעותיים בלוח השנה או לחגים. קופסה יכולה גם להתבסס על משהו שמעסיק את הילד או מעניין אותו במיוחד, נניח לגו, או ספר מסויים (לנו הייתה לא מזמן קופסה שעדיין לא הראיתי פה, בהשראת הספר "הטרקטור בארגז החול"), או סרט דיסני נבחר…מה שמעניין את הילד. אפשרות נוספת היא קופסה סביב מטרה לימודית שמעסיקה אותנו, כמו הקופסה הירוקה שלנו, שהייתה חלק מתהליך ארוך ומגוון מאוד של הכרת הצבעים.

  • איך מרכיבים את הקופסה?

ברגע שבוחרים נושא, זה כבר נהיה פשוט מאוד. פתאום בכל מקום תתחילו לראות דברים שקשורים לנושא- ברחבי הבית, בחנויות השקל למיניהן, בספריה, בגרוטאות, אצל בני המשפחה. אין מגבלה לגבי מהות האביזרים- אלו יכולים להיות משחקים, דמויות, עשויים מפלסטיק, עץ, גומי, מאכלים, כאלו שנועדו לילדים או לקוחים מעולם המבוגרים- ממש מכל הבא ליד, כל עוד זה מתקשר לנושא. יש כמה אפשרויות לגבי תהליך הרכבת הקופסה- אפשר להכין הכל מראש ולהציג לילד את הקופסה המוכנה ולתת לו מיד להתחיל לשחק. אפשר להכין מראש את המרכיבים- בסיס ואביזרים, ולהרכיב את הקופסה ביחד עם הילד- לתת לו לשפוך את הבסיס (אפשר להיעזר במשפך- תרגול נהדר)

P1050038

ואפשר גם לחפש את האביזרים המתאימים ביחד עם הילד- לנסות לחשוב יחד מה מתאים לשמש כבסיס (נניח "מה מזכיר לך חורף?" או קל יותר "איפה נמצא הטרקטור מהסיפור?") ואז להסתובב ולחפש אביזרים. בעיני הדרך הטובה ביותר היא לשלב בין האפשרויות, בהתאם לקופסה, בהתאם למצב הרוח של הילד, בהתאם למצב הרוח שלך…הקופסה הירוקה שלנו למשל, נבנתה לגמרי בשיתוף פעולה, את קופסאות החגים בנינו בשיטה השנייה- אני אספתי והרכבנו יחד. כמובן שלא חייבים להיצמד לשיטה אחת גם תוך כדי בנייה של אותה קופסה- אחרי שמילאתם את הקופסה באביזרים שאספת מראש, בהחלט אפשר לתת לילד להוסיף אביזרים שהוא מוצא.

  • איך משחקים?

השאלה הכי קשה, וגם הכי קלה. התשובה המרכזית היא שאין תשובה. מציגים לילד את הקופסה ונותנים לו למצוא את הרעיונות בעצמו. מכיוון שאני קצת חולת שליטה באופיי (עובדת על זה…) אני אוהבת לחשוב מראש איך לשלב בתוך הקופסה מגוון אפשרויות- כמעט תמיד יהיו בתוכה דברים שאפשר לפתוח ולהכניס לתוכם דברים אחרים, יהיו דברים קטנים יותר שאפשר להחביא, יהיו אביזרים מחומרים שונים שאפשר לחקור (פלסטיק, עץ, מתכת, שעווה, מחק). לפעמים יהיו דברים שאפשר להשחיל, לפעמים דברים שאפשר להרכיב- כמה שיותר אפשרויות. יש לנו גם אביזרים כלליים שמלווים את כל הקופסאות- חבילה של כוסות מדידה וחבילה של כפות מדידה, משפכים בגדלים שונים, סכין פלסטיק:

P1030648

אני אוהבת גם להוציא את הקופסה בזמנים לא שגרתיים, כדי לשלב אותה עם פעילויות נוספות, למשל בזמן משחק בבצק או במפגש עם חברים

P1050430

בכל זאת, יעלה תמיד תופסת אותי לא מוכנה ומצליחה להפתיע עם רעיונות יצירתיים הרבה יותר משלי…

שאלות נפוצות:

  •  מה עושים עם הלכלוך?

נכון, המטרה היא לבחור מיכל שיתאים וימנע מרוב המילוי להתפזר מסביב, אבל לרוב, חלק מסויים מהמילוי כן מגיע לסביבתו הקרובה של המיכל. כדאי לקחת את זה בחשבון ולהחליט איך מתאים לכם להתמודד עם זה- לוותר, לשחק בחוץ, לפרוש ניילון מתחת, להביא בסיום הפעילות מטאטא ויעה או שואב אבק קטן, ללמד את הילד לאסוף- יש לא מעט פתרונות ל"בעיה". באופן אישי, מי שביקר בביתי יודע שאני ממש לא מסוג האנשים שמתרגשים מלכלוך (אפילו קצת יותר מידי…). בכל אופן, כשמתפזר, אני משתדלת להפיק מזה את המירב ולתרגל מוטוריקה עדינה- איסוף עם האצבעות, או כישורי חיים- טאטוא עם מברשת וכף ייעודיים.

SAMSUNG

  •  מה עושים עם המילוי בתום השימוש?

כמובן שזה תלוי מה המילוי, אבל לרוב אנחנו מפרקות את הקופסאות יחד. את האביזרים הקטנים אנחנו מחזירות למקום או שומרות לשימוש חוזר (למשל את האביזרים מקופסת ראש השנה איחסנו יחד בשקית בתוך "קופסת החגים" שלנו, שיש בה אביזרים מתאימים לכל חגי ישראל) ואת המילוי אנחנו שופכות (שוב תרגול של איסוף ושימוש במשפך) לשקית ריצ'רץ' גדולה. כל השקיות האלו נשמרות במגירה ייעודית שמחזיקה את כל אביזרי הקופסאות התחושתיות שלנו, עד לשימוש הבא. כמו שכתבתי בהתחלה, אפשר ליצור אינספור קופסאות שונות בהתבסס על אותו מילוי.

P1050863

  • למי זה מתאים?

למען האמת, אין לי תשובה לשאלה הזו. אנחנו התחלנו עם הקופסאות לא כל כך מזמן, כשיעלה הייתה בת שנתיים וטיפה. שיטוטים (רבים) ברחבי הרשת מראים תמונה מאוד רחבה, של ילדים נהנים מקופסאות תחושתיות החל מגיל ישיבה ועד גילאי בית ספר יסודי ואפילו חטיבה. כמובן שתוכן הקופסאות, הנושאים ואופן ההרכבה והשימוש משתנים בהתאם לגיל, אבל הרעיון הבסיסי נשאר בעינו. מוזמנות לנסות עם ילדים בגילאים שונים ולשלוח לי את התרשמותכן. מעבר לקהל היעד- אני חושבת שהקופסאות האלו לא מתאימות רק לחדר המשחקים הביתי. הן נפלאות כפעילות בגנים, בחוגים ואפילו בחדרי הטיפולים השונים.

קישורים שימושיים:

להכנת הפוסט הזה השתמשתי בעיקר במידע בסיסי מתוך האתר my sensory box ומתוך הפוסט הנפלא הזה all-about-sensory-bins-. כל הבלוג ממנו הפוסט לקוח- little bins for little hands הוא מקור מעולה לרעיונות בתחום. כמובן שהמלך הבלתי מעורער של הרעיונות, באופן כללי וגם בתחום הקופסאות, הוא הפינטרסט. יש עוד המון בלוגים מהם אני שואבת רעיונות והשראה לקופסאות ספציפיות, אבל לרוב החיפוש מתחיל בפינטרסט. עד כה הראיתי פה בבלוג את הקופסה שהכנו לראש השנה ולרגל הסתיו, מוזמנים (עכשיו אני בטוחה שיש לי לפחות קורא זכר אחד- אבא שלי הגיבור שריגש אותי ועשה מנוי לבלוג!) לקרוא עליהן עוד בקישורים.

038

מקווה שהצלחתי לעשות קצת חשק ולעורר עניין בהתמכרות הזו שלי. אשמח מאוד לשמוע מכן שאלות, רעיונות וחוויות. אשמח גם אם תאתגרו אותי בבקשה להשראה ורעיונות לקופסאות ספציפיות שמתחשק לכם להכין ולבנות. ובהשראת דפי מ"מסטיקים" אסיים בברכת "להתראות בקופסאות"…

יומולדת לדאדא

זהו, עכשיו אני מקיימת הבטחות. אז אחרי כמה וכמה נסיונות מתלהבים של משחק בבצק השוקולד שלנו, עברנו לאירוע המרכזי:

יום הולדת לבובה

האמת, זה לא ממש התחיל מהבצק. הכל הכל התחיל עוד לפני הלידה של אמיתי, אז אני "הכינותי מראש" וקניתי ליעלה מתנה לרגל הלידה- בובה שאפשר לקלח אותה. היא הגיע עם מוצץ, חיתול, סיר, בקבוק ועוד פסיליטיס נחמדים. כשחזרתי הביתה מבית החולים (כלומר היולדות, כי אבא עובד בבית החולים עם ילדים חולים וההקשר לא משהו) אמיתי הקטן הגיש ליעלה בשמחה רבה חבילה עטופה ובתוכה בובה. מאותו רגע יעלה והבובה, שזכתה לשם הכה יצירתי "דאדא" הן פשוט בלתי נפרדות. רוב הזמן זה נחמד, בשאר הזמן זה קצת מעיק ("אי אפשר עדיין לצאת מהבית. דאדא עוד לא סיימה לעשות קקי"). דאדא היא ממש האלטר אגו של יעלה, היא עושה כל מה שיעלה רוצה ולא יכולה, היא גם תינוקת וגם מבוגרת, היא גם יונקת וגם שוטפת כלים (אנקדוטה- לא מזמן יעלה קראה לי בלילה בבכי "אמא דאדא נורא רעבה ואני עייפה. תניקי אותה" ברצינות גמורה), היא הולכת לעבודה ונוסעת לבית שלה ויש לה אמא ואבא וסבא אבל גם יעלה היא אמא שלה ולפעמים אני אמא שלה ו…בקיצור, כל מה שצריך- דאדא מתייצבת. יום אחד יעלה ציינה שלדאדא יש יומולדת. איכשהו התלהבתי מהרעיון ומיד הצעתי לה לחגוג לה במסיבה כהלכתה.

התבססנו באופן חופשי למדי על חווית ימי ההולדת בגן שהייתה ליעלה מהשנה שעברה. התחלנו מהכנת כסא יום הולדת. אמיתי בדיוק קיבל במתנה פיל מנגן שהגיע באריזה כזו נחמדה, שמיד נראתה לי כמו כסא. עטפנו אותה יחד בנייר לבן:

 

SAMSUNG

צבענו וקישטנו בטושים, צבעים, טושטושים והמון מדבקות:

SAMSUNG

אחר כך יעלה לחצה שנעבור לשלב העוגה, אז הוצאנו את בצק השוקולד, רידדנו וקרצנו (לפי בחירתה) צורה:

SAMSUNG

המשכנו לשחזר ונזכרנו שחייבים זר.

איך מכינים? מאוד פשוט (יכול לעזור גם בהכנת זרים וכתרים לפורים). ההכנה שלנו הייתה מאוד חפיפניקית, עם טיפטיפה יותר סבלנות אפשר להכין ככה זרים נהדרים. לקחנו חתיכה קטנטנה של בד סטרצ'י, גזרנו אותה לרצועה ארוכה. חיפשנו בסיס שדומה להיקף הראש של דאדא (אפשר גם ישירות על הראש, אבל זה קצת יותר מאתגר)- מצאנו בקבוק פלסטיק גדול, ליפפנו עליו את הרצועה בצורה די הדוקה והדבקנו את הקצה בדבק בד:

SAMSUNG

על הרצועה הדבקנו המון המון פרחי בד ונייר מהאוסף שלי. יעלה בחרה ואני הדבקתי. התוצאה יצאה ממש יפה:

SAMSUNG

אחר כך התחלנו לסדר את החגיגה. דאדא לבשה את שמלתה היפה, ישבה על כסא היומולדת, כשמולה עוגה עם נר מאולתר (מקל סוכריה):

SAMSUNG

מה עוד צריך? בלונים כמובן. לשמחתי יעלה עדיין בשלב בו כששואלים אותה מה היא רוצה במתנה ליום ההולדת שלה היא עונה בלונים. אז ניפחנו בלונים, והזמנו המון המון אורחים. את כ-ל חיות הפלסטיק שלנו. הן וגם יעלה הסתדרו מסביב במעגל:

SAMSUNG

יעלה אירגנה לכולם הפעלה, היא חילקה "תופים" (עיגולי סול שמשמשים אותנו למגוון רעיונות, בין היתר גם כתופים) והשמיעה שירי יומולדת:

SAMSUNG

את הנר המאולתר החלפנו בנר יומולדת אמיתי, כדי לדמות עד הסוף את החגיגה. לכבות נר זו פעילות מאוד חשובה לתפקודי פה! מומלץ בחום (תרתי משמע, במיוחד לקראת חנוכה):

SAMSUNG

הרמנו את ילדת יום ההולדת (תרגול של ספירה):

SAMSUNG

יעלה הכינה לה ברכה (אני רוצה להדביק ציפורים!) והקריאה אותה לכל החבורה:

SAMSUNG

ואז הגיע הזמן לחתוך את העוגה (כלומר לפרוס, אבל פה די חתכנו) ולחלק אותה:

SAMSUNG

ולסיום- הפתעות יומולדת. יעלה הביאה מנקי מקטרות והכינה לדאדא ולחלק מהאורחים תכשיטים מעשה ידה:

SAMSUNG

בתמונה האחרונה אפשר לראות גם את המתנה שהיא הכינה לדאדא- דף צביעה עם טוש.

האירוע הזה היה ללא ספק הפעילות ממנה יעלה הכי הכי נהנתה עד כה בגן הביתי שלנו. היא מבקשת לשחזר את האירוע לפחות פעם בשבוע, ועברו מאז יותר מחודשיים. הרעיון כולו מבוסס על קונספט ה"תרחיש" שמשמש רבות בחדר הטיפולים- בוחרים אירוע מוכר מחיי הילד ומשחזרים אותו בחדר באמצעים העומדים לרשותנו. זה מאפשר:

  • לתרגל את כל המטלות הכרוכות באירוע- מבחינה שפתית (החל מהכרת המילים הקשורות לנושא ועד לכתיבה ממשית של ברכה, דרך שירים בנושא, הבעת משאלה- בהתאם לגיל), מוטורית (הכנת הכסא והעוגה, ניפוח בלון, כיבוי נר, ריקוד, כתיבה…) וקוגנטיבית (למשל יש פה המון חשבון- בחירה סבירה של גיל, חישוב מספר הפעמים שצריך להרים את הבובה, חלוקת העוגה בהתאם למספר האורחים וגם יכולות מורכבות יותר כמו חשיבה מה מישהו אחר רוצה לקבל מתנה או מה נותנים לילד שלא רוצה עוגה).
  • להתמודד איתו רגשית במקום בטוח- מראש או בדיעבד.
  • לשחזר שוב ושוב את החוויה.

הרבה מהרעיונות היו בהובלה שלי, אבל חלקם היו לגמרי יוזמה של יעלה (למשל הפרסים בסוף או ההפעלה עם התופים) ובכולם הבחירות היו שלה (מה להביא במתנה, איזה בלונים/צורת עוגה/פרחים, מי יהיו האורחים) ובעיני זה נפלא, כי זה מאפשר לה מקום גדול לבטא את הרצונות ואת הצרכים שלה, ומאפשר לי לתת לה מה שהיא רוצה (מה שביומולדת אמיתי הרבה פחות מתאפשר, ולו רק כי מדובר בעוד אנשים "אמיתיים" שמעורבים בעסק). אפשר לשחזר ככה כל אירוע משמעותי/בעייתי- חופשה, ביקור במרפאה, טקס לילה, מקלחת, ביקור של/אצל אנשים מסויימים.

וחוץ מכל התיאוריה היפה שמאחורי זה? העברנו ככה בלי לשים לב כמעט 4 (!) שעות, ויעלה הייתה בת 2.7- נדיר מאוד שמשהו מעסיק אותה כל כך הרבה זמן. אז כל מי שמחפש רעיונות לבילוי יום של גשם- עם בנים ובנות, פעוטות וילדים גדולים- ההצלחה מובטחת!

תבליני הסתיו

בצק תבלינים

כן, כן, הוא עדיין כאן, הסתיו. נעים ומשוגע ומבלבל ומציע שפע של רעיונות ליצירה. במסגרת נסיונות הבצק שלנו הכנו גם גרסת בצק סתווית. פינטרסט, כרגיל, מציע המון מתכונים לבצק משחק סתווי. סיננו את אלו עם הדלעות (כי זה לא קשור) ואת אלו עם התפוחים (כי כבר עשינו בראש השנה) ומבין האופציות שנותרו בחרנו בבצק תבלינים (קישור לפוסט המקורי ממנו לקחתי את הרעיון, תיכף יהיה פה מתכון). הוא היה פשוט להכנה יחסית והתמונות מעוררות חשק. אין ספק שצורת ההגשה של הרעיונות בפינטרסט קובעת את הסיכוי שלהם להצליח…אז התלהבתי בעיקר מהצבעים היפים, ורתמתי את יעלה להתלהבותי.

אספנו מכל רחבי הבית את המצרכים הדרושים, סידרנו על השיש:

P1050421

וניגשנו למלאכת ההכנה. בקערת פלסטיק די גדולה ערבבנו:

2 כוסות קמח

1 כוס מלח

2 כפות קרם טרטר– *המושג הזה הפחיד אותי, אבל חזר בעוד ועוד מתכוני בצק, אז ביררתי במה מדובר- מדובר באבקה, שקשורה איכשהו בתהליך שלא לגמרי הבנתי ליין, אבל אין בה אלכוהול. קונים אותה בחנויות אפייה (ואם אני מצאתי בקלות בחור הנידח בו אני גרה, כל אחד יכול)- החבילה הקטנה שבתמונה עלתה לי 19 ש"ח. לא יודעת אם זה מחיר טוב או לא, אבל ההיצע פה לא גדול

מערבבים היטב ומחלקים ל-4 קעריות קטנות. לכל אחת מהקערות מוסיפים אחד מהתבלינים. אנחנו כמעט נצמדנו למתכון: קערית עם קינמון קערית עם אגוז מוסקט, קערית עם ציפורן ובקערית הרביעית שינינו- מכיוון שג'ינג'ר לא נכנס אליי הביתה מאז שניסו למכור לי אותו כתרופת סבתא נגד הקאות בהריון של יעלה, החלפנו אותו בכמון, שהוא ללא ספק ה-תבלין החורפי שלנו. תרגישו חופשי לגוון ולהחליף לפי התבלינים שיש בבית..מוסיפים קצת מכל תבלין, עד שהריח מורגש, מריחים, מתארים, חוקרים, מערבבים היטב ואז- מוסיפים לכל קערית 1/2 כף שמן.

בכוסות (עדיף חד"פ, אבל לא חובה) מערבבים צבע עם קצת מים. אנחנו השתמשנו בצבע אקרילי בארבעה גוונים שונים, הוא נותן גוון יחסית בהיר. צבע מאכל ג'ל כנראה ייתן את הגוון הכי יפה אבל- הבצק שנוצר אח"כ ילכלך את הידיים, קחו בחשבון. אני מתכננת לנסות גם עם גואש, כי זה יותר זול ולדעתי ייתן אפקט מאוד דומה. במתכון המקורי היא מדברת על כוס וחצי מים רתוחים לכל הכמות, אנחנו השתמשנו בפחות מכוס מים רותחים מחולקת ל-4 כוסות צבע. ככה זה נראה לפני הוספת הנוזלים:

P1050420

גם בגזרת הצבעים נצמדנו למתכון, אין ספק שזה שילוב צבעים סתווי להפליא. אגב, במתכון היא משתמשת בצבעי טמפרה. שמעתי עליהם, אבל לא יודעת פרטים:

P1050424

כמה זה יפה כשזה מעורבב עם מים בכוסות:

P1050425

את הבצק המוכן שמנו במגש יפה (זוכרות? תצוגה זה בערך 50% מהעבודה…גם כשמציגים את הפעילות לילדים. האמריקאיות קוראות לזה invitation to play, זה לא נראה ככה?). את המגש רכשנו בחנות החד פעמי הקרובה לביתנו. יש לנו המון אוצרות משם. כמובן שאנחנו לא משתמשים בהם רק פעם אחת:

P1050427

בהתלהבות רבה עברנו עם הבצק המוכן לחדר המשחקים והושבנו אותו ליד הקופסה התחושתית הסתווית שלנו:

P1050428

מכאן, כמובן, השמיים הם הגבול. חלק מהרעיונות אני הצעתי ליעלה, חלק היא הציעה לי. למשל שתלנו עץ מענף, עם צמרת מבלוט, הטבענו צורות סול של עלים יבשים:

P1050430

יעלה התלהבה מהצבעים השונים ושילבה בינהם:

P1050442

היא יצרה קערות דקורטיביות נהדרות להגיש עליהן פסטה, לסעודה:

P1050453

יצרנו הדפסים שונים ומשונים- הצהוב (בריח כמון) נוצר מגלגול של אצטרובל, הוורוד (בריח קינמון) נוצר דווקא ממקלות הציפורן, הכתום (בריח ציפורן) נוצר מהפתח של הפסטה ונראה ממש כמו עלים והחום (בריח אגוז מוסקט) נוצר מגלגול של הפסטה לרוחבה:

P1050460

מהשילובים יצרנו עוד עץ:

P1050469

יעלה המשיכה ללוש, לבחוש, להריח ולערבב:

P1050470

אין דבר שהיא אוהבת יותר מלהכין סעודות בכאילו. אני חושבת שמשהו כמו 40% מהזמן שלה עוסק בזה בדרך זו או אחרת:

P1050475

כמובן שהיא לא שוכחת לשתף גם את אמיתי בארוחה, שלא יהיה רעב חלילה:

P1050479

הבצק יוצא ממש נעים, נשמר ממש לא רע בשקית אטומה בטמפרטורת החדר, מאפשר התנסות ממש רב חושית ופשוט הצלחה! הוא ממשיך לככב אצלנו, יחד עם עוד פעילויות סתוויות. בשקט בשקט התחלתי כבר להתכונן לחנוכה ולעוד אירועים מעניינים בסביבתו. מזל שיש ערבי יצירה. השבוע נפגשנו לראשונה במסגרת של "מועדון יוצרות גליל-עמקים" (עוד יסופר בהרחבה) ומחר ניפגש במסגרת "כבר-לא-מועדון-02", עם פליטות המועדון הירושלמי, שלמרות המרחק הגיאוגרפי, עדיין הכי נהנות ליצור יחד. אין "בוסט" טוב למוזה כמו ערב יצירה עם בנות מוכשרות. בגן הביתי שלנו ניצלנו את הימים הנעימים האלו להמון המון בילויים בחוץ. איכשהו יצא לנו שבוע ממש עמוס בטיולים וסיבובים, ממש כיף! זה כמובן לא אומר שאין לנו מה לספר בגזרת הפעילויות היצירתיות..

מנצלת את הפוסט רק כדי להזכיר שנותרו ימים ממש אחרונים להשתתפות באתגר "סימני דרך" החודשי שלי, עם השראה נפלאה. היצירה יכולה להיות מכל תחום שהוא, אפילו הצעה לפעילות חדשה בגן שלנו :)

 

מרגישים את הסתיו

קודם כל אני רוצה להגיד המון תודה לצרויה המוכשרת להפליא שאחראית לעיצוב החדש של הבלוג החדש…מה דעתכן?! בעיני הוא פשוט…בדיוק! תודה רבה יקרה! ועכשיו לענייננו הפעם-

קופסה סנסורית סתווית

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת- אחרי שערכנו היכרות ראשונית עם הסתיו ועם מאפייניו, עברנו להיכרות מעמיקה יותר, היכרות חושית. השתמשנו שוב בטריק המופלא- קופסה סנסורית. נראה לי שזה באמת ממכר, אחרי שמנסים פעם אחת, חייבים לשלב את זה בכל נושא. אני זוכרת שהבטחתי פוסט רקע מעמיק בנושא, אבל בנתיים יש לי כל כך הרבה פוסטים עם פעילויות שאני לא מצליחה להגיע לזה..אבל זה בדרך, מבטיחה.

את ההכנה של קופסת הסתיו שלנו התחלנו דווקא בפירוק הקופסה הקודמת- קופסת ראש השנה. פירוק הקופסה מהווה תירגול מוטורי פשוט נהדר. אחרי שאספנו את כל החפצים הגדולים (ואיפסנו בשקית שאיפסנו בארגז החגים שלנו, עד לשנה הבאה), התחלנו לדוג את דגיגי-המחק הקטנים ששחו בים התירס:

P1050034

את התירס עצמו העברנו גם כן לשקית לשימוש סנסורי חוזר. את ההעברה ביצענו באמצעות כוס מדידה ומשפך. הרבה מהפעילויות שאנחנו עושות יחד מבוססות על גישת מונטסורי (עוד פוסט רקע שעוד יגיע בעתיד :), והעברה דוגמת זו היא אחת המיומנויות הבסיסיות בשיטה. מעבר לתיאוריה, זה פשוט כיף. יעלה מה שנקרא "עפה על זה":

P1050038

עכשיו הייתה לנו קופסה פנויה (קופסה שקופה, עמוקה מספיק בשביל שהאביזרים לא יגלשו בקלות מידי החוצה ורדודה מספיק בשביל שיעלה תוכל בקלות להגיע עד לקרקעית שלה כשהיא יושבת. גדולה, אבל לא מספיק…מתכננת לקנות אחת גדולה יותר בקרוב, למרות שבמושגים של איחסון, היא נפלאה) והתפנינו להכין את המרכיבים. לסתיו הישראלי שלנו יש כמה מאפיינים שקשה מאוד להכניס לקופסה, ולא הצלחתי למצוא דגם מוקטן שלהם- חצב, נחליאלי וחסידות (או באופן כללי נדידת ציפורים, אבל זה מופשט מידי, ובאזורנו יש המון חסידות). יכולנו לקנות דגמי קרטון בחנות הציוד לגני ילדים הקרובה לביתנו (והנפלאה!), אבל במקום זה נעזרנו במדפסת האיכותית של סבא ויצרנו כרטיסיות משלנו. בחרנו בריסטולים בצבעי הסתיו (נעזרנו במדבקות הסול מהפוסט הקודם ויעלה חיפשה בריסטולים בגוונים תואמים). יעלה גזרה קצת (ממש בתחילת תרגולי הגזירה שלה) ואני את כל היתר. את הדבק היא מרחה לגמרי בעצמה:

P1050121

והיו לנו שלוש כרטיסיות לתפארת. הנחנו אותן על המצע שבחרנו לקופסה הפעם- פסטה מקמח מלא (בחרתי דווקא בזו פשוט כי הייתה במבצע וממש ממש זולה, אבל זה יצא טוב כי ש לה גוון כהה יותר מפסטה רגילה, ממש סתווי). ההשראה לשימוש דווקא בפסטה הגיעה מכאן, מאוד אהבתי את האפקט שזה נתן:

P1050128

לאט לאט התחלנו למלא את הקופסה באוצרות מהמגש שלנו ובמדבקות סול נבחרות (קשה לצלם בסתיו, קשה…):

P1050142

חבילה אחת של פסטה הספיקה ליצור עומק יפה ואווירה סתווית:

P1050149

כתבתי בפוסט הקודם שעסק בקופסאות סנסוריות שאני אוהבת לשלב חומרים שמאפשרים כיוונים שונים למשחק, כאלו שאני חושבת עליהם מראש. יעלה תמיד מוסיפה עוד. הפעם המצע, הפסטה, מאפשר מיליון משחקים, למשל השחלה:

P1050154

עם הזמן נוספו עוד דברים לקופסה-מנקי מקטרות בצבעים תואמים להשחלה, עננים מלבד שכרמל הנפלאה הכינה לי פעם במתנה, אטבים קטנים בצבעים מתאימים לכרטיסים ועוד:

P1050161

בנתיים הקופסה (כמו קודמותיה) זוכה אצלנו להצלחה כבירה ומשתלבת כמעט בכל משחק- בכלי תחבורה (כיכבו אצלנו לאחרונה לרגל שיפוץ החנייה שליד הבית שלנו- עקבנו אחרי כל השלבים במציאות ואז יעלה ביצעה את אותם שלבים בבית), בבצק, בקופסת האוכל וגם סתם לבד.

כמובן שזה לא סוף הפעילויות הסתוויות שלנו, המשך עוד יבוא…

עד אז אני מאחלת לכולנו סופשבוע סתווי, קריר, מהנה ויצירתי!