רגעים של סתיו

באופן רשמי, הסתיו כבר נגמר, והחורף, אהוב לבי, כבר כאן. גם המציאות שבחוץ הסכימה ליישר קו עם הרעיון, וסופסוף החולצות הקצרות פינו את מקומן בארון והסוודרים תפסו את מקומם לקראת הימים הקרים שעוד יבואו. כאן, ליד החימום, אני ממשיכה לעבוד במרץ על הבייבי החדש שלי, בתקווה שהוא יהיה מוכן לצאת לאוויר העולם יחד עם השנה האזרחית החדשה. בינתיים, בבית, לא פספסנו הזדמנות לחגוג את הסתיו עם כל החושים.

אמיתי התרגש במיוחד ממרחבי הבוץ האדירים שהסתיו מזמן לו. התחושה של הבוץ מתחת לכפות הרגליים שלו היא האהובה עליו ביותר, עם מגפיים, נעליים, גרביים ואפילו יחף:

הוא ממש חוקר את המרקמים השונים שרמות רטיבות שונות יוצרות בבוץ. הוא כבר פיתח לעצמו מדדים של צבע, טביעות רגליים ועוד כדי לזהות איפה הכי כדאי לדרוך:

ואיפה הכי כדאי לחפור:

כדי להכין את עוגות הבוץ (או קופסאות השימורים, אם תשאלו אותו) הטובות ביותר:

הבוץ מספק לנו הזדמנות גם לחקור עולם חי חדש לגמרי. מיקרוקוסמוס מופלא ושונה:

עוד לפני שהגיעו הגשמים, אספנו לנו מגוון של עלים יבשים. חלקם היה השראה בתחום האמנות (ניסיון לחקות את הגוון המדוייק שלהם הוא אחד האתגרים המוצלחים שיעלה נתקלה בהם לאחרונה) וחלקם הפך לאתגר מוטורי מהנה במיוחד:

יחד עם קופסת העלים הגשתי כמה כלים מעניינים:

בלי להגיד מילה, אמיתי הבין מה המשימה:

בחן היטב את כל הכלים:

עד שנוצרה לנו קופסה יפיפייה של עלים מרוסקים. אם תהיתם, בסופו של דבר הכלי היעיל ביותר הוא כפות הידיים. והרגליים:

היא משמשת אותנו כקופסה תחושתית, מחבוא למגוון חיות הג'ונגל המפחידות וגם חומר אמנות מרגש.

הכנו לנו עוד קופסה תחושתית סתווית, מצד אחד מאוד דומה לקופסה הזו, ומצד שני לגמרי הפוכה ממנה. גם היא מבוססת על עלי סתיו:

אבל מפלסטיק. על העלים האקריליים היפיפיים האלו אני מפנזטת כבר כמה שנים, וסופסוף הזמנתי אותם במשלוחה שווה במיוחד שהגיע אלינו מארה"ב לא מזמן (יש בו עוד מציאות שאני מקווה לשתף פה בקרוב). בעקרון התוכנית הייתה לשלב אותם בעיקר בבקבוקים/שקיות תחושתיים, הם ממש מושלמים למטרה הזו, וגם בפרוייקטי אמנות שונות. בינתיים הם משמחים גם בקופסה:

אמיתי בחר בעצמו איזה כלים ואביזרים להוסיף לקופסה והיה מרוצה מאוד מהבחירה שלו:

ובפינת האמנות שלנו, בין סתיו לחנוכה, צבעי הזהב השתלטו על כל פינה והם מעסיקים אותנו שעות ארוכות. חבילת טושים מטאליים של חברת GIOTTO היא האהבה החדשה של הילדים, וחבילת צבעי פנדה מטאליים של חברת "קולוריטו" היא האהבה החדשה שלי. ממליצה על שניהם בחום:

עכשיו לאט לאט אנחנו נפרדים מעניינים הסתיו, ומפנים מקום לענייני חנוכה, חורף וגם קצת חג המולד וסוף השנה האזרחית וסיכומי/תכנוני השנה שבאים איתה. אני אוהבת את חודש דצמבר! איך נראה הסתיו אצלכם?

נאסף תשרי

תמיד זה תופס בהפתעה. תשרי נגמר. החגים כבר מאחורינו. רגע! עוד לא הספקנו כלום! היו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות! אבל כולנו כבר יודעים שאי אפשר לעצור את הזמן…ולפעמים כיף לעצור רגע. להסתכל אחורה, לא על כל מה שרצינו ולא הספקנו, אלא על כמה הרבה כן הספקנו. ובחיי שחודש תשרי הזה היה עמוס בהמון דברים קטנים וחגיגיים שלא הספקנו לשתף. החלטתי לסכם את תשרי שלנו במקבץ יצירה והשראה באווירת החגים, שלא נשכח מה עשינו כשיגיע תשרי הבא:

רגע לפני ערב ראש השנה, התכנסנו לאפייה מסורתית של מאפינס דבש:

ומיחזרנו להם מתקן הגשה מדליק במיוחד:

ככה הוא נראה בתחילת העבודה. מתקן תצוגה של מסטיקים מקרטון, שנזרק ע"י הכלבו של הקיבוץ ואומץ על ידי שכנה יקרה שיודעת שדברים כאלו תמיד משמחים אותנו. כמה דקות אחר כך, קצת דאקטייפ וקצת וושי טייפ והוא נראה ככה:

כמובן שהיו מספיק מאפינס למלא את כל המתקן, אבל בשלב הזה כבר לא צילמתי. בכלל, בערב החג היינו אחראים על כמה מאכלים, אבל בעיקר על הדקורציה. אז שינסנו מתניים משפחתיים להכנת האביזרים, בעזרת ה"קאטלבאג", מכשיר החיתוך הנאמן שלי:

בחרנו בשילוב צבעים חגיגי של לבן-ירוק-זהוב. כמה שהזהוב הזה הרשים את אמיתי (בריסטול רגיל לגמרי, בצבע זהב. לרכישה בחנות הציוד המשרדי/יצירה/ציוד לגנים הקרובה לביתכם):

גם יעלה מצאה שימוש נפלא לשאריות הזהוב-זהוב:

כמה מפתיע! ציורים של משפחה…אבל ציור קצת אחר, בטושים פרמנטטיים על נייר מבריק. חווית יצירה שונה. בכל מקרה, ככה ההכנות שלנו נראו ברגע האמת, על שולחן החג:

הכנו גם כרטיסי שנה טובה. בסופו של דבר יעלה חילקה את הכרטיסים שלה, והכרטיסים שאני הכנתי (במפגש יצירה עם חברות) חזרו לחכות בסבלנות לראש השנה הבא:

גם אחרי ערב החג, המשכנו ליצור באותה אווירה חגיגית:

יצרנו בהשראה רימונית, ואמיתי שוב לקח את זה לכיוון שלו, כשהפך את הרימון לא רק להשראה, אלא לחומר היצירה עצמה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל הוא יצר ציורים ממיץ הרימונים, ונהנה מכל רגע. לא רק רימונים תשרי הביא איתו. אספנו אלינו מגוון אוצרות סתוויים:

כל כך כיף לעקוב אחרי השינויים הקטנטנים האלו. בלוטים ירוקים, שתוך כמה שבועות הופכים לחומים. הכל מסביב משתנה ומקבל חיים וצבעים חדשים:

גם הציפורים מתכוננות לקור ומשאירות לנו שלל סימנים לחילופי העונה:

כל כך יפות, כל אחת שונה מחברתה:

הנוצות האלו סיפקו לנו השראה לפינה נהדרת של יצירה (אם רוצים להמנע ממגע עם הנוצות עצמן, אפשר לצלם את הממצאים בדרך ולהציג את התמונות להשראה):
גם בסוכות, העמוס, מלא הטיולים והאירועים, בו כמעט לא היינו בבית, הספקנו להצטרף לסדנת יצירה חביבה להפליא, שהעסיקה את יעלה ועוד הרבה מאוד ילדים והורים (עם אחוז גבוה מאוד של אבות פעילים ומשתתפים) שעה ארוכה:

בסופה של הסדנה היא יצאה עם סוכה מיניאטורית מקושטת ונפלאה:

ולמרות הבטחות השיר הידוע, כמו שקורה בדרך כלל, היורה לא חיכה לחשוון, וגם אותו חגגנו בתשרי במלוא עוזו, הדרו וריחו הנפלא:

האמת? הספקנו הרבה. הספקנו גם לטייל, ולהיות במרכז, בצפון בצפון, בירושלים ובדרום, ואפילו להצטלם תמונה משפחתית סבירה, נדירה ולבנה. אני חושבת שזו הולכת להיות אחת ההחלטות הנוספות שלי לשנה החדשה-

להסתכל אחורה כדי לראות את כל מה שכן הספקנו

ולהתמלא תחושת סיפוק, עשייה וגאווה. ומה שלא הספקנו? אולי לא היה חשוב מספיק, ואולי יעבור הלאה, לרשימת המשימות הבאה, לשבוע הבא, לחודש הבא ואולי בכלל לשנה הבאה. וזה לא נורא.

אז מה אתן הספקתן בתשרי שהיה?! ואיזו החלטה תקחו אתכן מהחודש הזה, שפתח את השנה?

מקננים

%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%a7-%d7%95%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94

שבוע הציפורים שלנו התארך מעבר למצופה, וזה דווקא די נחמד, אני מודה. אחד הלהיטים הגדולים של השבוע היה קונספט חדש- הכנתי לנו פלייליסט מוזיקלי שליווה אותנו לאורך כל פעילויות הציפורים. אז כדי להיכנס לאווירה- מוזמנות להקשיב לו בשמחה רבה. לא לשכוח להפעיל רמקולים ולהגביר…

בסוף הרשומה הקודמת הבטחתי לספר על אחת מפעילויות השיא של השבוע(יחד עם המגדיר ומתקני האכלת הציפורים). בהשראה נהדרת ומאוד מאוד צמודה מהערכה הזו, תכננתי להכין ערכת בצק ציפורית. האמת היא, שאני מתכננת ערכה דומה כבר המון זמן, לפחות מאז האביב…אפילו שמרנו במשך תקופה ארוכה קן נטוש של ציפורים כדי לשאוב ממנו השראה. אז נכון, רוב הציפורים מקננות באביב, אבל אם כבר שבוע ציפורים- אז גם בונים קנים (ויש לי עוד אוסף השראה מספק גם לפעילויות קנים לאביב, מבטיחה). בכל מקרה, ערב אחד, אחרי שהילדים ישנו (בערך ישנו, מסתבר שזה לא הצד החזק שלהם, במיוחד בשבועות האחרונים), אספתי מהבית את כל החומרים לבניית הקנים, ותכננתי להכין יחד איתם, בבוקר, את הבצק. זה לא יצא בדיוק כמו שתכננתי:

img_20161121_114456

יעלה ראתה את החומרים שאספתי (וכבר סידרתי יפה בקופסה, אבל עוד לא צילמתי, כי הקופסה לא הייתה מוכנה), התלהבה, הבינה את "המשימה" בלי שאמרתי מילה ומיד התיישבה לעבודה:

img_20161121_114830

היא השתמשה במעין ריבועי חוטים מסוג של נייר (במקסטוק מוכרים אותם תחת הכותרת "דפי המף". לא בטוחה מה זה אומר) כבסיס לקן. עליו היא סידרה ציפורים משפופרת הציפורים הנהדרת שלנו, פונפונים שלהגדרתה היו זרעונים לאכילה (אני חשבתי על ביצי ציפורים, בהמשך גם היא שינתה כיוון), הגנה על הכל בשכבת ניר גרוס חומה ורכה והוסיפה ענפים ומחטי אורן לחיזוק הקונסטרוקציה:

img_20161121_114839

אחרי כמה שעות היא החליטה להיפרד לשלום מהיצירה הנהדרת שלה, פירקה אותה, וקונספט ערכת הבצק קם לתחייה:

img_20161121_121353

הכנתי בצק משחק בשלושה גוונים של חום. יש כאן כמות וחצי של המתכון הבסיסי שלנו לבצק משחק- חצי כמות (כלומר מבוסס על חצי כוס קמח) מקמח לבן, ועוד כמות שלמה מקמח מלא (אפשר לקרוא על בצק הקמח המלא שלנו בפירוט כאן). חצי ממנה השארתי בצבעה הטבעי, ולחצי הנותר הוספתי בערך חצי כפית אבקת קקאו, לצבע דומה יותר לבצק שבערכת ההשראה. בשלב הראשון הצגתי את הבצק בנפרד מהערכה המלאה (שהייתה בשימוש של יעלה), עם קצת שאריות ממזון הציפורים שהשתמשנו בו למתקני ההאכלה:

img_20161121_144456

אמיתי מאוד התלהב ונסחף למשחק עם הבצק, ככה, בלי הערכה. אפשר לראות שמלקחי העץ היפיפיים שהגיעו בחבילה שלנו מהדוד סם אהובים עליו כמעט כמו שהם אהובים עליי…כשמצאתי רגע של שקט, סידרתי בחזרה את הערכה המלאה. הזמנה ליצירה:

img_20161125_101857

תכננתי להוסיף לה גם נוצות, אבל פייר? אני די מאוהבת בה, כמו שהיא, ממש ככה. נכון, היא קצת פחות פוטוגונית מערכת ההשראה, אבל לא פחות מזמינה, מלמדת וגם יפה. אני אוהבת במיוחד את אוסף ה"מקלות" בצד. יש שם זרדים קטנים (בזכותם גיליתי שהילדים שלי לא מכירים את המילה 'זרדים'. איך זה קרה? לא יודעת. התקלה טופלה), מחטי אורן, קצת עלים יבשים, מנקי מקטרות סתוויים שנגזרו וכמה רצועות מהנייר הגרוס. כל מה שצריך כדי לבנות קן ולרפד אותו:

img_20161125_101913

הזמנתי את הילדים להצטרף אליי למשחק, אני התחלתי עם בניית הבסיס המקובע שלי והם המשיכו:

img_20161126_174711

אמיתי הכין להם תולעי בצק לאכילה בהתלהבות רבה:

img_20161126_174729

בסופו של דבר הקן שלנו קצת שינה צורה:

img_20161126_174918

הילדים החליטו שיהיה להם קר ככה, וכיסו אותם בשמיכה חמימה:

img_20161126_174924

קן חורפי, מישהו?! נראה לי שהם כבר מוכנים לקראת הסופה הבאה עלינו לטובה…

יש לנו עוד כמה ענייני ציפורים לפני שנמשיך הלאה, ובכלל, אני מרגישה שאני והבלוג ממש לא עומדים לאחרונה בקצב העדכונים בהתאם לפעילויות שאנחנו עושים. חשבתי על זה הרבה…נראה לי שלא סתם קבוצות הפייסבוק הולכות ותופסות את מקומם של הבלוגים. גם לבלוגים יש מקום- לפרט, להסביר, להעלות המון תמונות, מתכונים ומחשבות בנחת, אבל משהו במהירות ובנוחות של הפרסום בפייסבוק בהחלט קורץ, במיוחד כשזה נוגע לפעילויות קטנות, יומיומיות, אבל מעניינות ומוצלחות, שאני ממש רוצה לחלוק ואיכשהו אף פעם לא מוצאת להן מקום ברשומות. כמובן שאין לי כוונה לוותר על הבלוג, אבל מעניין אותי ממש לשמוע מה דעתכם על הפורמט של קבוצות פייסבוק? נוח? מעניין? יש כבר יותר מידי ולא מגיעים לראות הכל? אינסטנט מידי?

מקווה בכל זאת להספיק לחזור הנה במהרה רבה לסיים את ענייני הציפורים, כדי שנוכל להתחיל להתכונן לקראת החורף וכמובן לקראת חנוכה!!! בינתיים מוזמנות להתכונן עם עמוד 'חנוכה' שהתווסף לתפריט החגים, עם אוסף רעיונות נפלאים מהשנים הקודמות. עמוד החורף יעלה בימים הקרובים (מחכה לשלג בחרמון בשביל התזמון הנכון :)

עם הסתיו חזרו הציפורים

%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a6%d7%a4%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94

שבוע מטורף מסביב, משפיע גם על זה שפה בפנים. אז אמנם הוא לא נגמר כמו שתכננתי, בחגיגות מקומיות של חג ההודיה (עוד נגיע לזה, אבל כנראה קצת אחרת), אבל הוא דווקא התחיל חיובי יותר. בסוף השבוע שעבר ארגנתי קצת אחרת את פינת הטבע הסתווית שלנו, בהשראה פינטרסטית שהזכירה לי שבעצם פינת הטבע אמורה להיות אינטראקטיבית:

img_20161116_202519השידרוג כמובן מאוד הלהיב את הילדים, וזכוכית המגדלת הזו (שמסתבר שהיא המתנה היחידה שיעלה זוכרת שקיבלה ומי ליום הולדת 4) מיד הצטרפה אלינו לטיול:

img_20161118_100702

באווירת החקירה הזו החלטתי שעכשיו זה בדיוק הזמן לשבוע נושא. חנוכה עוד רחוק, את פעילויות הסתיו הכלליות די מיצינו…התייעצתי קצת עם יעלה, ומתוך נושא הסתיו החלטנו השבוע להתמקד בציפורים. אספתי שלל די נאה של רעיונות, ואלה אלה שהספקנו השבוע:

מקופסת הטובים שלנו מיינו את כל מי שנמצא בשמיים (ציפורים וכלי תעופה, בעיקר):

img_20161119_175812

תוכנן להיות לזה המשך, אבל…אולי בשבוע הבא.

הלהיט הגדול מבחינתי השבוע היה מגדיר הציפורים הגמדי:

img_20161119_222838

כבר הכנתי בעבר מדריך כזה של פרחים (כאן), ועכשיו התאמתי אותו להתבגרותה של יעלה, והוא מורכב ממעין flash cards גמדיים. מצד אחד תמונות וכיתוב:

img_20161119_222912

מצד שני כמה עובדות מעניינות על כל ציפור (אספתי את המידע מוויקיפדיה ומעוד כמה אתרים, אל תתפסו אותו כאמין מדעית בשום רמה):

img_20161119_222926

מאוד נהניתי ממלאכת איסוף המידע. עם כל התדמיות שיש לי כלפי עצמי, אני עדיין עירונית (או "עירניקית", כפי שקוראים לזה בקיבוץ), וגדלתי כעירונית. נכון, טיילתי, היית בקייטנות של החברה להגנת הטבע והתעניינתי, אבל אף פעם זיהוי פרחי בר או ציפורים היו חלק ממני. אז בזכות הילדים שלי, אני לומדת. וכל כך נהנית מזה. בכל טיול השבוע "אספנו" ציפורים לרשימה:

img_20161120_084901

וכמובן שאני התלהבתי יותר מהם…מסתבר שנכון לעכשיו הציפור הנפוצה בקיבוץ היא בולבול. ראינו גם נחליאלים, כמובן, עורבנים ועוד. אין ספק שזו רמה אחרת של היכרות עם הסביבה שלנו, וזה כיף מאוד להכיר אותה ככה. בהמשך השבוע הצלחתי גם סוף סוף להשיג את מגדיר הכיס של הציפורים בישראל מהסדרה החביבה עליי, וכרגיל, מאוד נהננו להשתמש גם בו. אם מישהי מעוניינת בקובץ המגדיר הקטן שהכנתי- היא מוזמנת לכתוב את כתובת המייל שלה בתגובות, ואשלח לה את הקובץ בשמחה.

אחרי שצפינו בשמיים, עברנו לצייר אותם:

img_20161120_143001

התמונה קצת מטושטשת, אבל ממחישה את הרעיון, שאני רוצה ליישם כבר הרבה הרבה זמן. על החלק התחתון של השולחנות הקטנים שלנו הדבקנו ניירות כחולים, כל אחד בחר לו צבעים, ושניהם ציירו שמיים:

img_20161120_143235

תרגיל מעולה לחגורת הכתפיים, להבנת פרספקטיבה ונקודת מבט, לימים חורפיים בבית שבא לשכב על השטיח:

img_20161120_143527

וככה נראית התוצאה של יעלה:

img_20161120_145935

אחר כך יצאנו שוב לצפות בשמיים, הפעם עם תלבושות מתאימות:

img_20161121_092238

ומאוד מאוד מתאימות לרוחות:

img_20161121_092243

חזרנו רעבים, אז נשנשנו כמו ציפורים:

img_20161121_100035

ומה עם הציפורים? גם הן רעבות, לא?! החלטנו לעזור להם ולהכין מתקני האכלה לציפורים. אספנו את החומרים הדרושים:

img_20161121_103342

אצטרובלים (אפשר להשתמש במגוון בסיסים, כמו גלילי נייר טואלט, קרטוני חלב ועוד), אוכל לציפורים (10 ש"ח בחנות חיות), חמאת בוטנים (אפשר גם להכין "דבק" מקמח ושמן, כך לפחות מבטיח האינטרנט), חוט, מספריים, כף וקערה עמוקה. וכמובן, כוח עבודה:

img_20161121_103347

בשלב הראשון קשרנו חוטי תלייה לאצטרובלים:

img_20161121_103732

בשלב השני ציפינו כל אצטרובל בשכבה יפה של חמאת בוטנים (השלב המלכלך והדביק):

img_20161121_103950

מזגנו את תערובת האוכל לקערה:

img_20161121_103945

גלגלנו כל אצטרובל מצופה בתוך התערובת:

img_20161121_104120

ו-וואללה:

img_20161121_104537

מוכנים לתלייה בגינה:

img_20161121_105637

ליעלה היה רעיון יצירתי איך לשלב את האיצטרובל שלה בתוך חצר הגרוטאות:

img_20161121_105610

זה בהחלט הפך את מלאכת חיפוש הציפורים שלנו לקלה יותר, עכשיו לא היינו צריכים לבוא אליהן, הן באו אלינו…לגינה.

הייתה לנו גם ערכה נהדרת של בצק ויצירה, אבל נראה לי שזה כבר קצת אורך מידי לרשומה אחת, אז נשמור את זה לרשומה הבאה. מאחלת לכולנו ימים שקטים, רגועים, קרירים ועם פחות רוחות. שהשמיים שלנו יהיו מלאים אך ורק בציפורים סתיו יפיפיות ומזמרות. אמן.

כשלון דביק-י

%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%99

מכירות את הימים האלה שהכל הפוך, שאתן כל כך מרוקנות מאנרגיות, שכל "בא לי" של הילדים מיד שולח אתכן למנוחה חלומית בבאלי, האי?! החלטתי שיום כזה הוא זמן מצויין ממש לרשומת כשלון. כי לכולנו יש ימים כאלה שכלום לא הולך ולכולנו יש פרוייקטים כאלו שמלווים אותנו בתחושת כשלון מתמשך. אז נכון, זה כשלון קטן, קטנטן, מינורי, אבל כזה שבהחלט עוזר לי להסתכל על היום הזה אחורה עם חיוך קל ועייף ולקבל את זה שלפעמים, זה פשוט לא בשבילנו. ולפעמים, גם אם זה לא בשבילנו, יכולים לצאת דברים לא רעים מכשלונות קטנים.

אני קרין ואני לא יודעת להכין סליים (slime). זהו, אמרתי את זה. אני, שמתחזקת כבר תקופה ארוכה בלוג שכולו מתמקד בפעילויות תחושתיות, לא יודעת להכין דביקי. לכל מי שלא מכלה את זמנו הפנוי (והדמיוני) בקבוצות הורות, יצירה וכל מה שבאמצע, תמצית העניין- זוכרות את ה"דביקי" שהיינו קונות כשהיינו קטנות? מעין עיסה דביקה וצמיגית, שכיף למשש, למעוך ולחלוטין בלתי אפשרי להוריד משטיח? אז לאחרונה (לאחרונה זה טווח רחב) צצים ברשת מגוון מתכונים להכנת "גועל נפש" שכזה, בבית. רוב המתכונים כוללים שני מרכיבים שלא קל להשיג בישראל- עמילן נוזלי או אבקת בוראקס. ממש לאחרונה רץ גם מתכון עם ג'ל כביסה של מותג ישראלי מסויים, אבל הניסויים שלי התחילו עוד קודם, ולא התכוונתי לתת לדרך הקלה לסנוור אותי. אז השגתי בוראקס (מסתבר שחנויות יצירה מובחרות הבינו את הפוטנציאל והתחילו למכור אותו. אפשר לעשות איתו עוד לא מעט דברים נחמדים, למשל להכין גבישים, כמו שעשינו באולימפיאדה), חיכיתי לשעת הכושר והתחלתי בנסיונות.

אין לי איך לתאר את זה מלבד כשלון. מוחץ. עד כה הכנתי ארבעה סליימים שונים, כל אחד לפי מתכון קצת אחר, עם שינויים קלים במרכיבים. אף אחד מהם לא יצא מוצלח. בכלל. לפחות לא בתור סליים.

בניסיון הראשון פינטזתי על סליים סתווי. חומחומי בהיר, עם עלעלים קטנים ומלאכותיים בתוכו, משהו כמו זה (לחיצה על התמונה תוביל אתכם למקור, שהוא, כפי שמובן מההקדמה, לא אני):

fall-slime-recipe-for-fall-science-and-fall-sensory-play-680x1020

המתכון בקישור מבוסס על עמילן נוזלי, אז התבססתי על רעיון דומה, אבל על בסיס בוראקס. בוא נגיד שזה יצא…ובכן, קצת אחרת:

img_20161021_111806

תאמינו לי שחסכתי מכן כמה תמונות קשות. מדובר בגוש שנראה כמו….אמממ…כבד. עוף. לא מבושל. אבל הי, הוא יודע להראות כמו נוזל:

img_20161019_201853

וגם כמו מוצק:

img_20161021_111736

וגם כמו תנין, אבל זה מסיפור אחר:

img_20161019_201857

בכל מקרה, הוא הרגיש די נעים בסך הכל, אבל הרבה יותר מוצק ממה שסליים אמור להיות. הכנתי אותו כשהילדים לא היו בבית. כשיעלה חזרה היא הגיבה בהפתעה מהולה בהתלהבות מפתיעה: "זה נראה כמו עוף!" ופתחה קצביה. בחיי:

p1030052

זה בטח אומר משהו על מגוון החוויות היומיומיות שנחשפים אליהם בחינוך ביתי, או משהו חינוכי כזה, לא?! אז היא הכינה את העוף:

p1030054

הכינה שתי קערות, שטפה אותו במים והכינה לבישול:

p1030059

כל הזמן הזה אני ישבתי בצד והתלבטתי אם אני יותר משועשעת או יותר מזועזעת מהכיוון שהסליים הסתווי שלי לקח…בשלב מסויים זה אפילו השתלב בתבשיל סתווי עם בצק הסתיו החומחומי שלנו:

img_20161021_111902

אבל לא ניתן לכשלון אחד לרפות את ידי. בהתייעצות קלה עם יעלה קיבלתי הזמנה לניסיון שני בצבע סגול (הפתעה). ביקשה, קיבלה:

img_20161019_161817

כן, הפעם זה דומה יותר למוח. וזה אפילו לא השתפר. למרות השינויים המשמעותיים במתכון, התוצאה הייתה קשה עוד יותר ובכלל לא נעימה. אבל הפעם היה לה ריח טוב. ולפח.

לקח כמה שבועות עד שאזרתי אומץ לנסות שוב. סיבוב קצר בחנות יצירה החזיר אותו הביתה עם דבק נוזלי שקוף (שהכרחי, מסתבר, ליצירת התוצאה המהממת שבתמונה הראשונה), ועם ג'ל נצנצים, שזה הכי קרוב לדבק נצנצים שהצלחתי למצוא בחבילה בגודל נורמלי. אז…מסתבר שג'ל נצנצים ודבק נצנצים זה לא אותו הדבר. בכלל. הניסיון הזה אפילו לא התגבש לכדי גוש, אלא נשאר עיסה דביקית אבל די נעימה למגע. ברגע האחרון החלטתי לא לזרוק אותו. מכיוון שאי אפשר לשחק בו כגוש…הפכנו אותו לשקית תחושתית:

img_20161111_112907

קשה לראות בתמונות, אבל לפחות הצבע יצא קצת דומה לסליים החלומות שלי. ויש נצנצים, והרבה. הכנסתי פנימה כמה עלי סול מהחבילה הסתווית הענקית שלנו, שאחרי שלוש שנים נראה שבאמת מתקרבת לסופה, ואטמתי היטב בדאקטייפ תואם:

img_20161111_113059

נכון, זה לא דביק, ולא נמתח בכלל, אבל זה די נעים, ועבר את ביקורת הנסיינים:

img_20161111_115245

הנסיון האחרוןן שלי עד כה, וכנראה האחרון לתקופה הקרובה, היה אמור להיות הצלחה בטוחה. החלטתי לא להוסיף שומדבר למתכון הבסיסי- דבק נוזלי שקוף, בוראקס ומים, ביחסים מדוייקים לפי המתכון. ובכל זאת…המתכון טעה, החומרים בארץ שונים, הרצפה עקומה, המטבח מלוכלך- גוש שקוף ורוטט, אבל בכלל לא סליימ-י, נעמד לו בגאון באמצע הקערה. השארתי אותו בצד בתקווה שמשהו יקרה בזמן שאנחנו עסוקים במשהו אחר. מסתבר שהמשהו האחר הזה לא היה אטרקטיבי בכלל…כי אמיתי גילה את הקערה:

img_20161111_120714

והזמין גם את יעלה:

img_20161111_121619

פעילות שאין שום דרך לתכנן או לחזות את הצלחתה- שני הילדים בילו משהו כמו 40 דקות בניתוץ הגוש הרוטט לגורמים:

img_20161111_120657

כן, זה התפזר בתוך הבית. כן, זה לא סליים אבל זה נדבק לבדים בצורה בלתי הפיכה ממש כמוהו, וכן- לא מצאתי אף פעילות שהלהיבה את אמיתי באותה מידה לפחות בחודש האחרון, אם לא יותר. היא כל כך הלהיבה אותו שאני עכשיו עובדת על שחזור חוויה פשוט יותר, בלי תחושת הכשלון שלי בדרך…

אז ארבע פעמים ניסיתי להכין סליים. ארבע פעמים התוצאה הייתה רחוקה מהמצופה. בשלוש מהפעמים התוצר גלגל אותנו למקום אחר לגמרי, שונה ומפתיע. ואחרי שסיימתי את הרשומה הזו, עם ה"סטטיסטיקה" הזו, עדיין קצת בא לי להיות בבאלי , אבל איכשהו, גם פה הרחק מלונדון, הייאוש נעשה קצת יותר נוח…

מאחלת לכולנו לילות מלאי שינה שיביאו לימים מלאים באנרגיות חיוביות, של עשייה, יצירה, התנסות והמצאה.

spice up your life

%d7%aa%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%a7

השבוע התעוררתי משינה (טפו טפו חמסה חמסה שום בצל על שיבתה של השינה לביתנו) דבוקה לשיר של הספייס גירלס. גם כשהן היו בשיאן לא הייתי מעריצה נלהבת, ובטח לא בשנים שחלפו מאז, אז אין לי מושג מה הן עשו בחלום שלי, וכמה דקות אחרי שהתעוררתי כבר לא הצלחתי לזכור מה היה המשפט שליווה אותי כל הלילה והפליא אותי (אפילו בתוך החלום!) איך הוא כל כך הגיוני ונכון, למרות שהוא מתוך שיר של הספייס גירלס. זה לא באמת שייך לנושא הרשומה, אבל זה בהחלט מסביר את הכותרת שלה. ואיך להקת הבנות קשורה לבלוג שעוסק ביצירה עם ילדים?! רמז:

img_20161114_105622

במקור, תוך כדי הפעילות, חשבתי שאני אקרא לרשומה הזו "שכנים", על שם אופרת הסבון האוסטרלית הכה פופלרית (כן, מסתבר שהייתי נוסטלגית השבוע, ואפילו לא שמתי לב). ולמה? כי הכל התחיל משכנה. כל מי שהיה לו פעם שכן לא מוצלח יודע כמה שכנים זה עניין של מזל, המון מזל. ואנחנו התמזלנו באיילת, שכנה ממש נהדרת. איילת עוקבת בעניין אחרי הפעילויות שלנו, ומידי פעם מפתיעה באוצרות שהיא שולפת. אז השבוע היא שלפה תבלינים. המון תבלינים "פגי תוקף". חייבת להודות שאם היו במזווה שלי, כנראה שהייתי ממשיכה להשתמש בהם בשלווה רבה, אבל כשהם כבר הגיעו ככה בשקית…ישר עברו לשימוש הילדים. את הבוקר שאחרי קבלת המתנה פתחנו בפעילות יצירה קלילה:

img_20161114_105733

בחרנו שלושה תבלינים בעלי צבעים עזים וסתוויים- פפריקה מתוקה, כורכום וקינמון. מזגנו:

img_20161114_105803

התלהבנו מהצבעים היפים:

img_20161114_105927

הרחנו:

img_20161114_105947

מיששנו:

img_20161114_110016

הוספנו מים:

img_20161114_110237

והתחלנו לצייר:

img_20161114_110244

איזה כיף:

img_20161114_110519

לכולם:

img_20161114_110531

זה כל כך שונה מהצבעים הקנויים, החלקים והבוהקים:

img_20161114_110516

ניצלנו קצת את ההזדמנות לדבר על השימוש בצבעי תבלין בעבר, ולנסות לחשוב על מקורות מעניינים לעוד צבעים- איך היו יוצרים סגול? וורוד? ירוק? בשלב מסויים יעלה גילתה את הקונספט של השפרצות הצבע. התלהבתי מהאפקט והכנתי לי דף רקע סתווי ומקסים שאולי ישמש אותי יום אחד:

img_20161114_110935

הילדים המשיכו לצייר:

img_20161114_111104

עד שפתאום הם קלטו שיש חוש שבאמצעותו הם עוד לא בדקו את הקונספט החדש:

img_20161114_110949

מסתבר שזה טעים:

img_20161114_110957

שלב הטעימות סימן את סוף פרץ היצירה הזה, ומשם עברנו ליצירה קצת אחרת:

img_20161114_112609

הפכנו את כל שאריות הצבעים שלנו, כמובן, למרק!

img_20161114_113551

אוסף תבלינים, ערימות של עלים יבשים שאספנו בימים האחרונים ומגוון הפתעות מחצר הגרוטאות. קשה להתחרות במרק תחושתי. על הדרך מתרגלים מיומנויות מזיגה:

img_20161114_114034

מוסיפים קצת צבע, לחיים:

img_20161114_114642

וגם למרק, כמובן:

img_20161114_114711

נראה לכם שהיא נהנתה? מזל שנשארה לנו עוד שקית ענקית של תבלינים…יש לי כמה בקנה, אבל אשמח מאוד לעוד רעיונות לפעילויות מעניינות לנסות איתם!

ענני צמר גפן

%d7%a6%d7%9e%d7%a8-%d7%92%d7%a4%d7%9f-%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%95%d7%99%d7%aa

יש רעיונות כאלו, שאני נתקלת בהם במהלך שיטוטי ברשת, ונועצת אותם. גם בפינטרסט, אבל גם בראש. הם מחכים שם בסבלנות. כשאני רואה אביזרים מתאימים בחנות (כלומר, במקסטוק, לרוב), או בטיול, או בבית, אני שומרת אותם לשעת כושר ומתישהו, היא מגיעה. תמיד, כשההשראה הנכונה שולפת את הפעילות מהרשימה הארוכה שבראש.

ההשראה לפעילות הזו הגיעה מטיול בוקר שגרתי בין העצים הכל כך יפים של הסתיו:

img_20161112_090703

סתיו, סתיו, אבל בחוץ היה חם, וידעתי שזו הזדמנות מושלמת (וכנראה אחת האחרונות העונה) להתלכלך בחוץ, בלי לדאוג יותר מידי שיהיה לנו קר או שהבגדים יתלכלכו (לא שבחורף אנחנו לא עושים את זה, אבל זה קצת פחות קל). כמו בכל פעילות סתיו, התחלנו מאיסוף עלים מעניינים:

img_20161112_092952

יעלה אפילו מצאה בית נחמד לעלים שהיא הכי אהבה, מי מזהה?

img_20161112_093259

אחר כך חזרנו הביתה ומהר מהר ארגנתי את הציוד הדרוש (שכאמור, הכינותי מראש, כי הפעילות הזו שכבה לי בראש זמן מה):

img_20161112_100117

קודם כל- צבעים. מסתבר שכמות צבעי הגואש שלנו הדלדלה פלאים, ובגוונים שחיפשתי נותרו רק צבעי ידיים, אז, צבעי ידיים it is. אדום, צהוב, אדום וצהוב מעורבבים (סוג של כתום) ואיזשהו ג'ל נצנצים מוזר שהתאים בגוונים. ובאמצע- עלים נהדרים שאספנו. ממש ליד מגש הצבעים, הכוכב של הפעילות:

img_20161112_100121

צמר גפן! במגוון צורות. את הקופסה החמודה להפליא הזו קניתי במקסטוק, כמו שהיא, אבל כמובן שאפשר גם להרכיב ערכה לבד. הרעיון הוא להחליף את המכחולים בצמר גפן בצורות שונות. כאן יש שני סוגים של מקלות צמר גפן (דקים ועבים), ספוגיות דקות ריבועיות ועיגולים ענניים ונחמדים. בצד, משקיפה על משטח העבודה, סידרתי לנו תערוכת השראה:

img_20161112_100127

אוסף של ציורים סתויים של מיטב הציירים, מתוך ערכת לימודי אמנות לגננת, או משהו בסגנון, שקיבלתי פעם מדודה שרקי ומשמש אותי נאמנה מאז. הכל היה מוכן והתיישבנו ליצירה:

img_20161112_101121

כמובן שכל אחד מהם מהר מאוד לקח את זה לכיוון שלו, אבל אני בכל זאת השתדלתי להדגים להם כמה רעיונות וטכניקות לשימוש בצמר הגפן על צורותיו:

img_20161112_100522

הנחת העלה וטיפוף סביב קווי המתאר שלו בספוגית עגלגלה, הדבקת העלה באמצעות צבע:

img_20161112_100822

מריחת צבע על העלה בספוגית השטוחה ויצירת הדפסים יפיפיים:

img_20161112_100832

טוב, נו, יכול להיות שאני נסחפתי קצת :) אבל גם הם נהנו, בחיי:

img_20161112_100841

אמיתי בחן כמה אפשרויות לפני שחזר לדרך החביבה עליו- הדרך המלוכלכת. יעלה, כהרגלה, לקחה את המשימה ברצינות:

img_20161112_101732

אחרי קצת התנסויות ומשחקים, היא התקרבה אל תמונות ההשראה, בחנה אותן בעיון רב (מאוד!), ובחרה את זו שהכי דיברה אליה. היא העבירה אותה קרוב אליה, הביאה עוד כמה חומרים שהיו דרושים לה בעקבות ההשראה וישבה בריכוז מוחלט למשימת היצירה-בהשראה:

img_20161112_102113

זה באמת היה מחזה נהדר ומעורר השראה לצפייה. לא מפסיקה להפתיע אותי…וזו היצירה הגמורה שלה:

img_20161113_224453

אני לא אחשוף את תמונת ההשראה, רק אתן לכן להנות מהיצירה שלה.

אני המשכתי לשחק לידה, ליצור גם לי תמונה בהשראה:

img_20161113_224521

כל פעם מחדש אני שוכחת והם מזכירים לי כמה זה כיף פשוט לשחק, להתלכלך ולתת לצבעים להוביל אותך, בלי להתעסק במחשבה על מה יצא והאם זה בכלל יפה. למי איכפת? אני לא בדרך ללובר בכל מקרה…ותראו איזה כיף של מרקמים:

img_20161113_224528

בסיכומו של דבר הייתה לנו יופי של יצירה, עם קצת השראה, צבע, צמר גפן ועלים יבשים. ציוד בסיסי והמון הנאה. בעקבות היצירה הזו, ומזג האוויר, שהוכיח שזו עדיין לא ההזדמנות האחרונה, עשינו עוד פעילות מלכלכת, סתווית ומהנה, עליה יסופר ברשומה הבאה.

קסמי סתיו

%d7%a8%d7%92%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%95

שקט בבלוג…כרגיל, הרבה תירוצים מסביב. "אחרי החגים" מתחיל להיות גם הוא מאחורינו, ולאט לאט אנחנו מבססים לנו שגרה. איכשהו זה מצליח להפתיע אותי כל "חזרה לשגרה" מחדש- שוב אנחנו עמוסים, ולפעמים נראה לי שבקושי יש לנו זמן בית להבנות מהפעילויות שלנו. בסופו של דבר, כל פעם מחדש, גם לזה אנחנו מתרגלים, ומוצאים זמן לכל דבר, כמעט. בין חוג למפגש, מצאנו את הזמן להנות מעוד שלל פעילויות סתיו, לנצל כל רגע ממזג האוויר הכל כך מושלם הזה שבחוץ.

כמובן שלא וויתרנו על קופסה תחושתית במילוי סתווי חדש:

img_20161023_151307

מודה ומתוודה- מעולם לא אכלתי כוסמת. בטח ובטח שלא קניתי כזו. עד שראיתי שניים במחיר מבצע בסופר, רגע לפני הקופסה הסתווית, וידעתי שנתקלתי במילוי המושלם למטרה. מי יודע, אולי זה אפילו יגרום לי לנסות לבשל אותה בפעם הבאה? הפעם הוספנו לכוסמת רק אביזרים. מגוונים ומעניינים:

img_20161025_080611

אמיתי עזר לי לבחור אותם בקפידה ולסדר אותם יפה יפה לפני השימוש הראשוני:

img_20161025_080614

כרגיל, הקופסה סיפקה לאמיתי הרבה מאוד הזדמנויות למשחק ולהנאה. יעלה השתמשה בה מעט מאוד. הרבה דברים אחרים מעסיקים אותה בימים אלו. לצערי אין לה תמונה של הקופסה בפעולה…אני די בטוחה שעדיין חסר לה משהו, עוד לא בטוחה מה.

בינתיים אמיתי מצא עוד כיוון למשחק תחושתי סתווי:

img_20161025_082128

הוא ביקש את קופסת החול הקינטי שלנו, שהחבאתי ממנו יותר מידי זמן, וסידר מסביבה את כל אוצרות הסתיו שאספנו (כבר סיפרתי עליהם כאן). הוא חפר, החביא, יצר הדפסים ועוד:

img_20161025_082231

הרעיון הנהדר שלו לשילוב העסיק אותו המון זמן, המון המון זמן:

img_20161025_082438

לפחות עד שגילינו שבאחד מאוצרות הסתיו שלנו הסתתרו חרקים מסתוריים כלשהם, ועכשיו יש לנו בית גידול מרתק בתוך קופסה של חול קינטי…לפני זה הוא הספיק לחקור את הממצאים שטמן בחול באמצעות ספר-אוצר שמצאתי:

img_20161029_121041

ספר מופלא ממש שמצאתי לגמרי לגמרי במקרה בשאריות של גראג' סייל של משפחה חדשה שעברה לגור בקיבוץ. מדובר בספר (יש לו גם תאום, בנושא כלי תחבורה) קשיח, באיטלקית (!). הספר בנוי מצמדי כפולות- בכפולה אחת מצויירת סצנה שלמה ומלאה בפרטים (למשל פיקניק ביער) ובכפולה שאחרי יש מעין "מילון" של הפרטים הקטנים שבתמונה. הספר הזה עוסק כולו ביער ולגמרי מתאים לסתיו. יעלה התלהבה ממנו מאוד וארגנה לאמיתי ולהלו שעת סיפור:

img_20161023_075452

בגיזרת היצירה אין פה רגע דל. רוב היצירות הן ספונטניות ומובלות ע"י הרעיונות של יעלה (בעיקר). מידי פעם אני מצליחה להגניב רעיון פנימה. למשל עם קופסה הסתיו:

img_20161029_125407

אוסף של מדבקות מסוגים שונים בצבעי הסתיו, וושי טייפ:

img_20161029_125425

ומגוון צבעים:

img_20161029_125432

אני כל כך אוהבת לראות איך הם לוקחים את אותם חומרים בכל פעם למקומות כל כך שונים…למרות החיבה שלי ל-open end, מידי פעם ממש מתחשק לי לנסות גם יצירות מובנות יותר:

img_20161029_223948

את היצירה הפשוטה הזו סידרתי לילדים כ"art table", רעיון שפעם התמדתי בו הרבה יותר ולאחרונה קצת הזנחתי. בחרתי מגוגל תמונה של עץ ערום, הדפסתי בכמה עותקים על בריסטול לבן והנחתי על שולחן היצירה, יחד עם כריות דיו במגוון צבעי העונה:

img_20161031_072608

כצפוי, הילדים לא פספסו הזדמנות לשחק עם כריות הדיו ויצרו שלכת מרהיבה ממש. מההתלהבות הם המשיכו גם לצד האחורי:

img_20161031_072945

את היצירות ניילנתי במכונת למינציה וקיבלנו פלייסמנטים סתוויים מקסימים!

פעילות אחרונה להפעם, שילוב ממש מוצלח של ליקוט סתווי משובח ושל יצירה קלילה ומהנה. ללא ספק אחד המנהגים הסתווים האהובים עליי הוא איסוף עלים יבשים. כל מה שצריך זה שקית (או כלי קיבול אחר) ותשומת לב. מצאנו כמה אוצרות יפיפיים:

img_20161107_091545

ממש פלאי טבע:

img_20161107_092919

כמובן שעצרנו לחגוג את הפלא:

img_20161107_091800

שלוש, ארבע ו…

img_20161107_091801(התמונה הכי אהובה עליי אי פעם. נראה לי, אפילו שקצת קשה לזהות פה את יעלה)

חזרנו הביתה עם השלל וגם עם חברים שאספנו בדרך. הוספנו ציוד ממש ממש בסיסי- בריסטולים לבנים, מספריים ומהדק. כל ילד גזר/קיבל שתי רצועות מהבריסטול הלבן ובחר לו אוסף עלים מהשלל. אחר כך עברנו לשלב החיבור:

img_20161107_113227

עוד תמונה משובחת…רעות מלמדת את אורי להשתמש במהדק. גם אמיתי התאמן על כישורי ההידוק שלו:

img_20161107_112755

והתוצר? פשוט ומקסים:

img_20161107_112539

קרדיט לרעיון מגיע לאחת והיחידה, אלילת הפעילויות שלי, ג'ן- כאן ההדרכה שלה (והדוגמה ההרבה יותר יפה, כמובן). בכל זאת, גם השלכת הישראלית יצאה ממש לא רע:

img_20161107_112830

נכון, זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, אבל זה בהחלט סיפק לנו שעה קלה של יצירה מהנה וקלילה, ואחה"צ שלם של הסתובבות אינדיאנית גאה.

זהו, עד כאן הצצות קטנות לשגרה הסתווית שלנו. מלבד הסתיו מעסיקים אותנו עוד כל מיני עניינים מעניינים, מקווה לחזור בהקדם לשתף גם בהם. מאחלת לכולנו ימים קרירים, נעימים, סתוויים ויפים כמו אלו!

מלא סתיו

%d7%91%d7%a6%d7%a7-%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%a6%d7%a7-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%95%d7%99

"האתגר שבעבודת ההוראה הוא בצורך ללמד אותו מקצוע לתלמידים שונים, והיצירה שבה היא בין היתר בניסוי דרכים שונות להורות אותו חומר משנה לשנה" (צבי אדר/ מבוא לחינוך ולהוראה)

הציטוט הנהדר הזה, מתוך הספר שאני קוראת בימים אלו ממש, התחבר לי בדיוק בדיוק לאתגר שעמדתי בפניו השבוע. בפעם השלישית ניסיתי להחליט איזה בצק להכין לנו סביב נושא הסתיו. נכון, אין חוק שמחייב אותי להכין בצק, ואכן, קצת הזנחתי את התחום לאחרונה (בלי לקפח את המיסטוק המשגע שהכנו לראש השנה), אבל הרגשתי שכרגע זה ממש נחוץ לילדים. כבר סיפרתי פה כמה וכמה פעמים שכשהם עמוסים, מחורפנים ולא ממש מווסתים, משחק תחושתי טוב הוא תמיד הפתרון הראשון שלי. אז לפני שנתיים הכנו בצק תבלינים ריחני וצבעוני ובשנה שעברה הכנו ערכת בצק רב חושית. ומה השנה? כמובן שמבחינת הילדים יכולתי לשחזר את ההצלחות של השנים הקודמות, הם היו נהנים כנראה באותה מידה, אבל אותי זה היה משעמם. איפה היצירה שלי בתוך כל זה?! שיטוטים ארוכים בפינטרסט לא הניבו פתרון ראוי. המשכתי להפוך בנושא עוד ועוד, עד שהייתה לי הברקה פשוטה מאוד, אבל ממש מתאימה:

img_20161013_113544

כבר ציינתי ברשומות הסתיו שלי בעבר שהסתיו הישראלי הוא בעיקר חום (עם נגיעות של הצהוב-כתום-אדום החו"לי, אבל קודם כל חום). חשבתי איך אפשר להפוך את הבצק הנעים להפליא שלנו לחום, וגם לשנות לו את המרקם, בלי לחזור על הרעיונות שכבר ניסינו, ואז זה היכה בי- קמח מלא! כמה פשוט! הריח קצת אחר, המרקם קצת אחר, זה זמין, זה זול (יחסית…תיכף נגיע לזה) וזה חום! גילוי נאות- הרעיון לא לגמרי חדש, אבל לא זכרתי את זה קודם…מסתבר שלפני שנתיים הקופסה התחושתית הסתווית שלנו התבססה על פסטה מקמח מלא..

img_20161013_114029

מכיוון שדחיית סיפוקים היא לא הצד החזק שלי, ניגשנו מיד לכלבו של הקיבוץ לחפש קמח מלא (כן, זה לא ממש פריט נפוץ במזווה שלנו). הסתבר שיש די הרבה סוגים. ניסיתי למצוא מישהו שמבין ויידע להגיד לי מי מהם הכי חום. אף אחד לא ידע, אז פשוט הלכתי על הכי זול. כשהכנתי את הבצק המרקם שלו מאוד מצא חן בעיני, אבל החום היה לי קצת בהיר מידי והוספתי טיפה צבע מאכל. בדיעבד, הייתי מחלקת את הבצק לשלושה חלקים ומדרגת את גווני החום- טבעי, 2 טיפות צבע מאכל ו-5 טיפות צבע מאכל. אולי אני אעשה את זה עם הנגלה הנוספת שאני מתכננת להכין לחברים…בכל מקרה, הבצק עצמו יצא להיט! בהחלט מרגישים הבדל בריח ובמרקם, אבל הוא עדיין נעים ונוח לעבודה כמו כל הבצקים שהכנו מהמתכון המנצח שלנו (אני ממש בטוחה שיש את המתכון שלו בעברית איפשהו בבלוג, אבל אני לא מוצאת…). חשבתי שבגלל הקמח המלא נזדקק ליותר מים, אבל שלושת רבעי כוס הספיקו בדיוק. מהר מהר לפני שיעלה הניחה עליו את ידיה (נו טוב, היא השיגה אותי ושיחקה קצת קודם):

img_20161013_120921

גייסתי אותה לסידור "הזמנה למשחק":

img_20161013_123149

אני ממש ממש אוהבת את איך שהמגש הזה נראה, אז עוד זווית להשווצה:

img_20161013_123123

מדבקות סול, ממצאים נבחרים ממגש הטבע שלנו, עלה מתכת מהמם שמצאנו זרוק (!!!) וחותכנים מהממים שקיבלנו מגיסתי המופלאה:

img_20161013_143225

כל כך חמודים!!!

img_20161013_123305

התחלתי להשתעשע במשחק עם גווני החום השונים, ומהר מאוד אמיתי השתלט לי על המקום:

img_20161013_142220

הוא יצר הדפסים נפלאים והתלהב מהם כל כך:

img_20161013_142317

הוא ניסה שוב ושוב מזוויות שונות, בעוצמות שונים ועם אביזרים שונים:

img_20161013_142411

מתה על הפרצוף המרוכז שלו (לדעתי זה המשפט שחוזר הכי הרבה בבלוג שלי, בווריאציות על שלו/ה. אלא באמת התמונות האהובות עליי, מבחינתי זה מבחן ההצלחה של כל פעילות חדשה):

img_20161013_142459

שניהם עבדו אחד מול השניה:

img_20161013_142756

יעלה הייתה מרוכזת יותר בבחינת החותכנים החדשים:

img_20161013_143713

היא יצרה עלה נהדר:

img_20161013_144315

וסנאי:

img_20161013_143821

יחד הוספנו לו אביזרים:

img_20161013_143838

וכולנו יחד השתעשענו בנצנצים היפים:

img_20161019_163457

כרגיל, ערכות הבצק שלנו הן תמיד להיט מתמשך. הילדים חוזרים אליהם שוב ושוב. הבצק נשמר נהדר בקופסה אטומה (במזג האוויר הנוכחי אצלנו הוא מחוץ למקרר) ואותי הוא פשוט משמח, במיוחד עם האביזרים…

בעקבות הערכה הזאת ובעקבות שגעת ה"סליים" שתקפה את הרשת הישראלית (באיחור מה…) נכנסנו לסשן של ניסויים במטבח, אבל עליו עוד יסופר בהמשך…אולי אחרי הקופסה התחושתית הסתווית!?

img_20161019_161052

ובכלל עוד לא דיברנו על הסוכה שלנו..אני חייבת להודות שהשנה אין לי כל כך הרבה מה לספר עליה, מכלמיני סיבות אובייקטיביות לא היינו מאוד יצירתיים לגביה…אבל בכל זאת יש כמה תמונות נחמדות, אז אני מבטיחה להקדיש לה מיני-רשומה לפני שנעבור לשמחת תורה…

בינתיים אנחנו נהנים מהאווירה הסתווית, מתחילים לאט לאט להיפרד מהמזגנים, לעבור פה ושם למכנסיים ארוכים, יעלה כבר סיימה לחנוך מחדש את קולקציית שמלות החורף שלה…מי היה מאמין, אולי בסוף עוד יהיה כאן חורף?! בינתיים מאחלת לכולנו סופ"ש חגיגי ונעים, ומעבר חלק וקל לשעון החורף!