פסח דרך הידיים

בשבוע האחרון יצא לי לבלות לא מעט זמן 1:1 עם אמיתי. זה לא קורה הרבה. לא מעט כמו שזה קורה עם יעלה, אבל לא הרבה. הספקנו הרבה דברים בזמן הזה, שבא במנות קטנות, אבל…מדהים כמה אפשר להספיק רק עם ילד אחד (בטח עכשיו כל האמהות לארבעה שקוראות אותי צוחקות עליי בלב…).

את אחד הזמנים האלו הקדשנו לחיפוש אחרי "עיניונים" חדשים לאמיתי. כלומר, אטרקציות חדשות למדפי הפעילות שלנו. מהיכרות קרובה עם הנפשות הפועלות, התחלנו את החיפושים בקופסת החומרים התחושתיים שלנו, בה נשמרים כל החומרים התחושתיים המשומשים שלנו, וגם כמה חדשים שמחכים לתורם. ראשונות משכו את תשומת ליבו של אמיתי אבנים:

איך זה קשור לפסח? זה לא. בכלל לא. אבל זה כל כך משמח את אמיתי, שזה לא ממש משנה. כשהקופסה הייתה מוכנה, אחרי שהוא פתח את האריזות (בהחלט ב"טופ 5" פעילויות החביבות עליו כרגע..וכן, מן הסתם, לא מדבר באבנים טבעיות, אלא בחבילות אבני נוי שנועדו לדקורציה), שפך את תכולתן, ערבב, מיין, ושוב ערבב…הוא שיחק בה קצת, ואז מיהר להמשיך הלאה לבדוק אותו את שאר ההפתעות שבקופסה הגדולה. הוא התביית על שקית מלאה תערובת משונה, אני די בטוחה שהיא הייתה מורכבת מקוסקוס, או בורגול (את שניהם אני לא ממש מבשלת, אז אני לא סגורה על זה) ו"טחב" בכאילו, שהיו חלק מקופסת הנחשים שהכנו אי אז בקיץ. אמיתי התלהב עד אין קץ מהשקית ולא הצליח להתעניין בשום דבר אחר (ובעל רלוונטיות כלשהי לפסח) שהצעתי לו. אחרי כמה דקות של התעקשות החלטתי להפוך את הלימון ללימונדה. אמנם זה חמץ, אבל הכל עניין של הגשה:

ארבע כוסות, זה לגמרי פסח, לא?! הרבה זמן לא היה לנו פה מגש מזיגה מוצלח, וזו הייתה הזדמנות נהדרת. שידכנו לתערובת המוזרה משפך, ארבע כוסיות פלסטיק ומגש עמוק, וזה, הכל מוכן:

אתגר לא פשוט, למזוג מהמשפך הזה, במיוחד עם הירוקת…לאט לאט דגתי החוצה את רוב הטחב (שעשה את עבודתו נאמנה אז במגש, שעסק בנושא ההסוואה, אבל פה קצת פחות השתלב). ואמיתי המשיך לשכלל את הטכניקה, על ידי ניסוי, טעיה ותהיה. פעם בהסבה לימין:

ופעם בהסבה לשמאל:

המגש הזה העסיק אותנו שעה ארוכה, ארוכה. הוא מלכלך להפליא, מלא למידה ומיומנויות וכיף להפליא לכל ילד בן 2-3 שפגשתי עד כה. בשלס מסויים אמיתי החליט לשלב את שני המגשים המוכנים יחד, וכל כך נהנה מהאתגר שבמזיגה עם אבנים גדולות בתוך המשפך. חייבת להודות שזה היה משעשע לצפייה:):

הכנו עוד קופסה אחת, נהדרת במיוחד, באותה פיסת זמן זוגית, כזו שהובילה אותנו לפעילות ממש נהדרת שנמשכה גם כשיעלה חזרה וגם בימים הבאים, אבל את זה נשאיר לרשומה הבאה…

בינתיים, רק עוד פעילות תחושתית אביבית וקטנה שעשינו בזמן זוגי אחר, במהלך עבודה בגינה. אמיתי התחיל להשמיד את צמח הרוזמרין האהוב שלנו. למרות שיש לנו הרבה יותר רוזמרין ממה שאי פעם נשתמש, אני עדיין מאוד אוהבת אותו וחסה על שלומו. זוכרות את הדיון על "למה ללמוד על חלקי הפרח"? אז שוב גייסתי את התיאוריה לצידי:

הוצאתי את המכתש והעלי החדשים והיפים שקניתי לא מזמן במבצע משתלם במיוחד באחת הרשתות הגדולות (נכון, יש לנו כבר צמד חמד בחצר הגרוטאות, אבל הוא…גרוטאה. וזה, חדש, יפה, נעים ונקי. טוב, התאהבתי בו, אין לי תירוץ טוב באמת לזה שקניתי אותו. אבל קניתי אותו, ונהננו ממנו מאוד:

אמיתי מצא סיבה בונה יותר לקטיף שלו, והוסיף גם עלי זעתר לתערובת. אחר כך תיעלנו את כל האנרגיות לריסוק. כמה שזה משחרר:

וכמה טוב זה מריח! לשמחתנו תוך כדי ה"משחק" אבא הגיע להדגים לאמיתי בדיוק איך משתמשים במכתש ועלי:

אז נכון, אלו לא ממש פעילויות פסח קלאסיות, אולי הן אפילו די רחוקות מזה, אבל איכשהו, הן השתלבו ממש נהדר בתוך ההכנות שלנו לפסח, מעבר לזה שהן היו בילוי נהדר לזמן האיכות של אמיתי ושלי, וסיפקו לו המון הזדמנויות נהדרות לנצל את כל האנרגיות שלו לדברים תחושתיים, חיוביים ונעימים.

בין לבין הספקנו להתכונן (חלקית לפחות) ל"גראז' סייל" קיבוצי נחמד שמתוכנן למחר. מיינו חלק גדול מהבית (כמובן שתכננו יותר, אבל אני משתדלת לפרגם לעצמי על מה שהספקתי יותר משאני מקטרת על מה שלא הספקתי…), וכל מה שלא בשימוש יוצע למסירה מחר, באירוע "בתים פתוחים" נחמד. אם במקרה אתם באיזור, מוזמנים לקפוץ להגיד שלום! נתראה עוד לפני החג, עם פעילות פסח נהדרת ממש שהיא גם קופסה תחושתית, גם הזמנה למשחק סוציו דרמטי נפלא וגם יופי של הזדמנות להכיר היטב את ההגדה.

חוזרים למצרים

יעלה מאוד אוהבת לנסוע. היא אוהבת חופשים, היא אוהבת לישון במקומות חדשים (לא שהיא מצליחה להירדם בהם, אבל היא אוהבת), היא אוהבת להכיר אנשים חדשים, היא אוהבת חוויות חדשות. כמובן שבחיי היומיום העמוסים, זה לא כל כך פשוט לקום ולנסוע (במיוחד אם זוכרים את ההקדמה לרשומה שלי על החופשה האחרונה שלנו), אז יעלה, מלאת פתרונות כהרגלה, אוהבת לצאת למסעות דימיוניים. היא אורזת תיק, מתכננת את הנסיעה, מארגנת את הסביבה בהתאם ויוצאת לדרך. בזכות המנהג הזה, אחד הנושאים שהכי מעניינים את יעלה הוא ארצות ומקומות אחרים. ובזכות המנהג הזה גם הגיע הרעיון לפעילות הממש מוצלחת הבאה.

בתוך שמש האסוציאציות הפסחית שלי, ענף הוקדש למצרים. כל כך הרבה דברים קרו בה אז, אבל היא לא פחות מעניינת גם עכשיו. קודם כל העליתי את הרעיון בפני יעלה. באופן לא מפתיע, היא מאוד התלהבה. כדי שנוכל להתכונן כראוי, פנינו לדוד גוגל היקר והאהוב, שהציג לנו תמונות נהדרות של מצרים היום, וגם קצת מידע כללי בשבילי. כמו בהרבה נושאים אחרים, הפעילויות שלנו מספקות לי הזדמנויות נהדרות להרחיב אופקים בנושאים קצת פחות חזקים. אז ראינו תמונות, למדנו קצת, ויעלה התחילה במלאכת אריזת התיק:

כמובן שרעיון האריזה היה שלה, וגם הביצוע. אני ניסיתי לכוון מהצד עם פריטי מידע רלוונטיים לגבי המדבר והנהר שמצפים לנו במצרים. אז ארזנו הרבה מים, מאוורר וקרם הגנה. ארזנו גם בגדי ים וקצת צידה למסע (בכלל, הפעילות הזו של אריזת תיק לקראת משהו היא אחת מפעילויות החשיבה החביבות עליי, והייתה כזו גם כשעבדתי בחדר הטיפולים- צריך תרחיש פנימי של האירוע לקראתו הולכים, לאסוף מידע, לתכנן מה נעשה, לחשוב על מקת"גים, להכין רשימה, לאלתר…בקיצור, למידה נהדרת תוך כדי עשייה). כמובן שלא שכחנו לארוז גם מפה וספר למסע. :

השתמשנו במפת ארץ ישראל הגדולה שלנו (לרגל הנסיעה הורדנו אותה ממקומה) כדי לראות עד כמה מצרים קרובה. כמסקנה מההבנה הזו החלטנו שבמסע הזה נוותר על הטיסה, והזמנו את הנהג שלנו למשימה:

השתמשנו בספר הנהדר הזה:

כדי לפתוח את הטיול שלנו עם קצת ידע כללי מלא הומור ופרטי מידע פיקנטיים. בהתייעצות עם הספר ועם ידידנו הטוב ד"ר גוגל, החלטנו להתחיל את ביקורנו בקהיר, במוזיאון המצרי. איזו תצוגה נהדרת:

כמעט כל ה-TOOB המצרי שלנו מככב פה. חיפשנו תמונות מהמוזיאון, התאמנו את הפריטים שהופיעו במוזיאון שלנו לפריטים במוזיאון האמיתי, אספנו עליהם קצת מידע, עד שסיימנו את כל התצוגה והמשכנו לתחנה הבאה. הפרמידות, כמובן:

הבאנו את מגש הפירמידות היפיפייה שהראיתי ברשומה הקודמת:

בשלב הראשון בנינו פירמידה בסיסית ממשולשים בלבד, כזו שיעלה כבר מכירה והתנסתה בבנייה שלה במשחקי המגנטים, והכנסנו לתוכה מומיה חנוטה שהשאלנו מהמוזיאון. זה היה פתח לשיחה…מרתקת על תפקידן האמיתי של הפירמידות המרשימות. וזה גם שעשע את אמיתי, מאוד.

משם המשכנו למבט קרוב יותר בסוגי הפירמידות שהמתינו על המגש, בחנו בזהירות את ההבדלים והתחלנו לבנות את עיר הפירמידות. שלנו. בשלב הראשון יעלה ספרה כמה ריבועים וכמה משלושים צריך כדי להרכיב כל פירמידה בתורה, ואחר כך שיחקנו עם הצורות שהיא בחרה, עד שקיבלנו פירמידה זהה לדגם:

אחרי ההצלחה הגדולה של הביקור בפירמידות, היינו רעבים, אז נסענו לשוק של קהיר. יעלה שלפה את ארגז האוכל והתחילה לבשל מאכלים מצריים מומצאים ומשעשעים. אמיתי כבר לגמרי איבד עניין, אז לא הצלחתי לצלם את החלק הזה. על הצלילה בסיני, שתכננתי לשמור לסוף, נאלצנו לוותר הפעם. כנראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור לבקר במצרים בקרוב…

צלחת או מגש?

את ההכנות שלנו לפסח, התחלנו, כמו ברוב החגים בשנה האחרונה, בשליפה של שקית פסח מקופסת החגים שלנו. הילדים כל כך נהנים להיזכר בעצמם ב"מה זה בעצם החג הזה?". ליעלה יש כבר תמונה פנימית מאוד ברורה של החגים בלוח השנה, לאמיתי יש התחלה של זכרונות, ויחד הם בונים מחדש את התמונה של החג השנה. אחרי שהם הציצו על תכולת השקית קרו שני דברים- קודם כל הם רצו למעלה, הביאו את ההגדה של פסח שלהם והתיישבו לקרוא:

הם חוזרים אל הגרסה הנפלאה הזו של ההגדה שוב ושוב כבר כמה שבועות. כשהם סיימו את הקריאה הראשונית בהגדה, במקביל לדיסק שירי פסח שהתנגן ברקע, יעלה רצה להביא את ארגז האוכל שלנו. מסתמן שמתוך כל פעילויות פסח שלנו בשנה שעברה, הכי הרבה רושם השאירה עליה מסיבת הבישולים לחג שערכנו. בזמן שאני עוד ישבתי על הספה ושתיתי את הקפה של הבוקר, הילדים הספיקו למיין את כ-ל המאכלים בקופסה ל"שייך לפסח" ו"לא שייך לפסח" (הגדרה שלהם), ולהתחיל לבשל מאכלים לשולחן החג (הדמיוני, כמובן. בוא נגיד שעוף בתוספת קוואקר הוא לא ממש המאכל האולטימטיבי לליל הסדר). קצת אחרי הבישולים, סידרתי את מגש פסח הראשון במגשי הפעילות שלנו:

צלחת פסח מפלסטיק, רכישה משובחת ממקסטוק, ואוסף של סמלי החג (בפרשנות חופשית מאוד, שמבוססת על האיורים שעל הצלחת, בעיקר, ולא על המסורת המציאותית). פעילות התאמה קלילה ונחמדה, שעוזרת עוד קצת בהכנה לערב הממש מוזר הזה שמתקרב אלינו בצעדי ענק. אחריו קצרה הדרך למגש השני:

המגש הזה בכלל התחיל אחרת. בביקורי האחרון במקסטוק מצאתי את מחברות ההגדה החמודות האלה. לא הייתה לי ממש תוכנית, אבל ידעתי שיום יבוא ותהיה לי, אז קניתי שתיים כאלה. זה לקח רק כמה שעות, עד שראיתי את אמיתי חוזר שוב ושוב לדפים של עשר המכות בהגדה, והרעיון הגיע. החוברות הפכו לפרוייקט אמנות קליל אך מתמשך, של יצירה בהשראת 10 המכות. יעלה מיד ניגשה למשימה וצבעה את הדף הראשון בגוונים שונים ובסוגים שונים של אדום, וסחפה את אמיתי לגרסה שלו על הסיפור. לקראת הדף הבא, הכנתי להם צפרדעים מאוסף החיות שלנו, כדי להחתים טביעות רגליים של צפרדעים על הדף (בהמשך נוספה גם כרית דיו להחתמה). התוכנית היא לעדכן את המגש עם התקדמות הספרונים. מודה, שההתעסקות במכות לא הייתה הבחירה הראשונה שלי, אבל לא ממש הופתעתי שהנושא מאוד משך את אמיתי, אז אני משתדלת לזרום איתו.

המגש השלישי, פשוט, קלאסי ואביבי-

מגש אביבי קליל ומנצח תמיד, שמונח על שולחן הטבע שלנו. חתיכה קטנה של דשא סינטטי עם פרחים (נקנה ככה, כמו שהוא, לפני שנה או שנתיים, נדמה לי שבחנות "הכל לילד ולגן"), עשרה חרקים אביביים , מלקחיים, ותבנית להנחת החרקים. התבנית נועדה להיות סוג של בקרה פנימית בתוך המשימה- יש בה בדיוק 10 תאים. כשכל התאים מלאים- המשימה הושלמה בהצלחה. אחד העקרונות הבסיסיים במונטסורי הוא האפשרות לבקרה עצמית בכל פעילות. זה מאתגר יחסית במגשים שאני מאלתרת בעצמי, אבל אני משתדלת לעבוד על זה ולהשתפר בכל פעם. שני המגשים הבאים הם בעצם סדרה. התחלנו מהמגש הראשון וכשקצת מיצינו אותו עברנו לגרסה השנייה. שני המגשים סובבים סביב נושא הפירמידות החביב עלינו. הראשון והא מגש משולשים:

יעלה לא מצליחה עדיין לצייר משולש בעצמה, והשבוע גילינו שהיא די מתוסכלת מזה, אז יש פה די הרבה הזדמנויות לתרגול וחקירה של הנושא. קודם כל, כדי להבין את הקשר לחג, במרכז המגש שני דגמי פירמידות מתוך הTOOBS שלנו (יש לנו שניים- אחד מהסט של פלאי תבל ואחד מהסט של מצרים העתיקה שעוד יככב):

כדי לעבוד על המבנה הבסיסי של המשולש, על הרעיון של שלוש צלעות ושלושה קודקודים, השתמשתי בטריק פשוט ונפלא- שפדלים צבעוניים עם עיגולי סקוצ', שלושה מכל צבע:

שבלונה של משולש גדול- פנימית וחיצונית:

ועוד שבלונה של משולשים קטנים:

ולשם המשחק, גם כמה מגנטים משולשים:

המגש הזה זכה להתלהבות:

ובהחלט שימש לניסוי וללמידה:

אבל, כמו שצפיתי (בעיקר מכיוון שברמת המונטסורי, יש במגש הזה באג מאוד רציני, כזה שאני נוטה לחזור עליו שוב ושוב, למרות שאני כבר יודעת שהוא אכן באג- ריבוי משימות. היה נכון יותר להפריד אותו לשניים או שלושה מגשים שונים, ממוקדים במטרות שונות ובודדות), השימוש בו היה קצר וכעבור כמה ימים עברנו לגרסה המתקדמת יותר, הגרסה התלת מימדית:

כמה יפה המגש הזה?! מודה שאני קצת מאוהבת. קודם כל בסיס המראה שמשדרג הכל, במיוחד פעילויות הנדסיות. אחר כך מגוון הפירמידות המושלם הזה:

סוף סוף היתה לי סיבה מספיק טובה להשתמש בסט הצורות התלת מימדיות הנהדר שהזמנתי אי אז מארה"ב, וליטפתי וליטפתי, במחשבה שהילדים עוד קצת קטנים בשבילו. הפירמידות היו צידוק לגיטימי לגמרי מבחינתי, והופתעתי לראות שיעלה מוכנה לקראתן. בסט יש (בין יתר הצורות היפיפיות) פירמידות משלושה סוגים- אחת שמורכבת מ-4 משולשים, אחת מריבוע אחד ו4 משולשים, ואחת שמורכבת משני משולשים ו-3 ריבועים. המטרה היא להרכיב מהמגנטים פירמידות זהות לדגמים הקיימים. הצגתי ליעלה את המגש בתוך פעילות אחרת, עליה יסופר ברשומה הבאה, אבל בינתיים, גם אמיתי נהנה:

בינתיים, אלו מגשי פסח שמככבים על המדפים שלנו. אני קצת שוברת את הראש לגבי מגשים נוספים לשבועיים הקרובים. אמיתי ממש זקוק למשהו חדש על המדף, אבל עוד לא הצלחתי לדייק לעצמי בדיוק מה הוא צריך….רעיונות, הצעות ומחשבות יתקבלו בברכה.

כמובן שזה לא אומר שההכנות לחג יצאו להפסקה. רק עוד רגע והוא כבר בא…שבוע לפני פסח שמח!

 

בצקרם

אחת ההנאות הגדולות שלי בפעילויות שלנו היא שלב הסינון. לפני כל חג, מועד או נושא, אני יושבת עם עצמי ומציירת שמש אסוציאציות ענפה. אחרי שזרקתי את כל האסוציאציות (וכנראה שכל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאסוציאציות הן ללא ספק התחום הכי חזק שלי) על הדף, אני מתפנה לסנן. מותר לי להחליט שלא בא לי להתעסק בטביעה של המצרים בים סוף. מותר לי להחליט שמכת בכורות עדיין לא מתאימה (בהמשך יסתבר שהילדים שלי החליטו אחרת, אבל לי מותר להחליט :), מותר לי להחליט לתרגם את כל עניין ה"לנקות לפסח" לדרך שמתאימה לי. וזה בדיוק מה שעשיתי…אמנם אנחנו לא מקפידים על איסור חמץ בפסח, אבל אני בהחלט מזדהה עם הדחף האביבי הזה להחליף, לשנות, להתחדש. אז בשלב התכנון השנה, הגדרתי לעצמי כמה נקודות בבית שיזכו לפרוייקט רענון משמעותי, ולאט לאט הכנסתי את המשימות האלו לתוך סדר היום שלנו. במנות קטנות מאוד, כאלו שמתאימות גם לי המבולגנת, וגם לילדים בעלי טווח הקשב המוגבל. וכמובן- חיפשתי את הדרך לעשות את זה כיף. הכיף הגדול ברענון כזה הוא בהפתעות שנתקלים בהן בדרך. מיון מגירת הבובות שלנו, למשל, (מדובר במגירה גדולה, כזו של מתחת למיטה, לא סתם "מגירה" קטנה כזו שמדמיינים כששומעים את המילה "מגירה") הוביל אותנו לקאמבק גדול של המשחק בבובות. לפחות לכמה ימים.

בשבוע שעבר הפרוייקט שבחרתי היה מגרות התמרוקיה במקלחת שלנו. לכל בית יש מגרות או מדפים כאלו- עם אוסף של סבונים, שמפואים, קרמים, דוגמיות, גומיות, שאריות וכמה פלסטרים בודדים. במקרה שלנו היה מדובר בשתי מגרות עמוסות בערימות של בלאגן שלא ממש סודר מאז שעברנו לביתנו הנוכחי, לפני שלוש שנים וחצי. השלב הראשון- ריקון כל תכולתה של המגירה הראשונה לתוך גיגית הכביסה:

כבר בשלב הזה מלאכת הסידור הפכה ממעיקה למשחקיה. התחלנו להפריד את המציאות לארבע ערימות- לשימור, למסירה, לזריקה ולמשחק. שתי האחרונות הוגדרו כהזמנה מלאה לחקירה- להרחה ולתחושה. אמיתי, כמובן, מיד עט על ההזמנה:

הוא רחרח, התמרח ונהנה מכל שנייה:

אחרי שסיימנו את מלאכת המיון, הילדים התעסקו קצת במשהו אחר, ואני סידרתי מחדש את כל ה"לשמור" בתוך המגירה, ואת כל ה"למשחק" העברנו לסלסלה ייעודית. לכולנו היה ברור שלא ייקח הרבה זמן עד שהסלסלה תמלא את ייעודה, ואחרי ארוחת הצהריים, הגיעה שעתה. בחרנו לנו בקבוק קרם אחד, בערך חצי מלא, עם ריח כזה שהיום אין סיכוי שהייתי מקרבת לעור שלי (אבל באיכות טובה, בכל זאת). באווירת פסח הוצאנו מהארון התחושתי שתי שקיות קטנות של קורנפלור ושאריות של קמח מצה (בהשראת בצקי פסח שהכנו בשנים הקודמות- הראשון על בסיס קמח מצה והשני על בסיס קורנפלור) ויצאנו ללכלך את הבחוצה:

התחלנו משתי שקיות הקורנפלור (שקיות קטנות, נדמה לי ש-100 ג' השקית) וכל הקרם שנשאר בבקבוק (כאמור, בערך חצי בקבוק קרם גוף משובח ומצחין למדי):

מלכלך, דביק ונעים להפליא. כמה כיף ללוש יחד:

אחרי זמן מה של לישה משותפת, התגלעו חילוקי דעות לגבי מידת הדביקות והסמיכות הרצויה. פתרנו את זה:

באופן מפתיע ובאמת לא צפוי, אמיתי היה זה שהעדיף את המרקם היבש, שדרש תוספות של קמח מצה:

כזה שאפשר להעביר בקלות מכלי, לכלי, לכלי:

לעומת זאת, יעלה נהנתה מהדביקיות. ואפילו לקחה אותה לאקסטרים:

אה, כן, איפושהו בדרך הובהר לי היטב שחסר קצת צבע מאכל בכל העסקה…אז יש פה תוספת קלה של אבקה צבע מאכל וורודה, הצבע לא השתנה בעקבות איזו תגובה כימית מפתיעה. ועל אף הבדלי המרקם, שניהם הסכימו על דבר אחד- ידיים זה לא מספיק:

בכלל לא מספיק:

האמת? גם ראש זה לא מספיק:

חייבים כלי שאפשר להיכנס אליו:

תנאי בסיסי לפעילות תחושתית. מזל שלאמא שלהם יש התמכרות לקופסאות, כך שאין גודל של קופסה שהוא אתגר גדול מידי בשבילי :)

כשההתלהבות התחילה לדעוך לאיטה, איחדנו את שני סוגי הבצק:

הסתבר שהתוצאה לא פחות מנפלאה. כבר ניסינו כמה וכמה גרסאות של המתכון המבטיח "קורנפלור+תמרוקיה" עם הבטחות לבצק המשי הנעים ביותר, הרך ביותר, הריחני ביותר ה….האמת היא, שעוד לא הגענו למרקם המושלם. הפעם, הצלחנו. השילוב של הקורנפלור, קמח המצה (שהצטרף לחגיגה פשוט כי כמות הקורנפלור שהייתה לנו הייתה קטנה יחסית), הנוזליות היחסיות של הקרם, תוספת המים של יעלה…איכשהו, יצא בצק נפלא, שממשיך ללוות אותנו כבר מעל לשבוע בקופסה סגורה ונשמר ממש ממש ברמה גבוהה. והילדים אפילו די מרוצים מהריח. מסתבר שכמו בתבשילים של סבתות, גם לבצק משחק פסחי ומושלם קשה למצוא מתכון מדוייק. הדרך הטובה ביותר היא להתחיל לסדר את הבית, ולאלתר עם כל המציאות שתמצאו בדרך…לנו נשארו עוד כמה בקבוקים בסלסלת ה"משחק" שלנו, בטוחה שעוד נמצא להן שימוש לטובה.

והמגירות במקלחת? עוברות מסדר רס"ר:

טוב, אני עדיין לא ברמה של "הצד של אבא שלי" במשפחה, שתמיד הכל אצלם מוכן למסדר, אבל זה עדיין נראה הרבה יותר טוב, ונטול ג'אנק, לפחות לשעה הקרובה :). יש לנו עוד פרוייקטים ברשימת הסידורים, אבל בינתיים הם ממתינים בזמן שפעילויות פסח אחרות ממלאות את זמננו בנעימים. ומה אתן עושות עם כל ההפתעות שמתגלות תוך כדי הסידורים?! בכל החדרים?! רעיונות מעניינים לפרוייקטים הבאים יתקבלו בברכה…

לאוהבים את האביב


את הכתיבה של הרשומה הזו אני דוחה ודוחה כבר ימים רבים. הרעיון מתרוצץ לי בראש כבר תקופה. ידעתי שאני רוצה שהרשומה הזו תפתח את סדרת רשומות פסח, וכתבתי ושכתבתי וחשבתי בראש, ומרוב שחשבתי על זה…לא הגעתי לכתוב את זה. שילוב של עומס חיצוני (וחיובי), של תקלות טכניות מעצבנות להפליא ושל הקושי שלי להעביר מהראש אל מסך המחשב רשומות שהן קצת יותר "פילוסופיות". אני כותבת רשומות כאלו בראש כל הזמן. בכל רגע נתון יש לי משהו כמו חמש רשומות "נושאיות" בראש, ובסוף אני תמיד בורחת לרשומות הקלות שמתארות רק את הפעילות עצמה (נהדרת ככל שתהיה), עם הרבה פחות מחשבות מאחורי זה (אני יודעת שלא תמיד זה נראה ככה, אבל תאמינו לי שברשומות שבראש שלי כתוב הרבה יותר). הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא עושה לעצמי הנחות. ואם מחשבות חינוכיות פילוסופיות לא מעניינות אתכם, יש גם פעילות נהדרת ואביבית להפליא, מבטיחה! ואני אפילו אשאיר את החפירה לסוף…

החלק הכי כיף בלהיות עם ילדים הוא הזכות להיות עוד קצת ילדה גם בעצמי. אני משתדלת לנצל את הזכות כמה שיותר, ובתקופה האחרונה, אני בעיקר מנצלת אותה כדי לחזור לתקופת ה'למה' שלי. שוב ושוב מצאתי את עצמי שואלת "למה הם צריכים לדעת את זה?", "למה בכלל אנחנו מתעסקים בזה?", "למה כל כך חשוב לי להתעסק דווקא בזה?" ועוד שאלות קיומיות שכאלו. לרוב, התשובה המרכזית היא "כי זה מעניין אותנו". אנחנו לומדים דברים שמעניינים את יעלה, או את אמיתי, או אותי, ומשתדלים למצוא דרך שזה יעניין את כולנו. אבל עדיין, מנקר בי ה"למה" הזה ולא מרפה. אז אני חוקרת אותו, היטב וביסודיות, ולומדת בעצמי ועל עצמי המון דברים נפלאים בדרך

לקראת סוף הסתיו, העולם סביבנו התחיל לפרוח, ואנחנו, כמו בשנה שעברה, התחלנו להתעסק ולהתעמק בפרחים הנפלאים שסביבנו:

התחלנו ממעקב מדוקדק אחרי פרוייקט ההנבטה שהתחלנו עוד בט"ו בשבט:

ובמעקב עוד יותר צמוד אחרי ההתרחשויות בגינה של יעלה:

בעזרת סבתא ואבא שלה, יעלה שתלה גינה שהיא לגמרי שלה ולגמרי באחריותה. לקראת סוף החורף היא התחילה לראות את פירות עמלה. כמה גאווה יש בכזו גינה (גם אדנית על החלון תעשה את אותה עבודה, מבחינת הגאווה ומבחינת החקירה):

האיצטרובל החמוד מהתמונה העליונה הפך תוך כמה ימים ליקינתון המופלא הזה:

אחריו פרחו גם הצבעונים הענקים:

שלאט לאט נפתחו וסיפקו לנו הזדמנות פז לחקור את חלקי הפרח מקרוב:

לא רק צפינו, גם עבדנו, קשה. לשכנה שלנו יש גינה יפיפייה:

הילדים מאוד אוהבים להצטרף אליה בגינה הצבעונית ולהכיר פרחים חדשים, פרחים תרבותיים ואקזוטיים שאנחנו לא פוגשים ביומיום הפרחוני שלנו:

אמיתי מחפש בעיקר את עבודת האדמה. המשימה הספציפית לא ממש מעניינת אותו עדיין, הוא צריך רק אדמה:

לאחרונה הוא מגוון מעט, ומבלה את מרבית זמנו בחוץ (וגם בפנים, דרך החלון…) בעישוב:

הוא הצליח להלהיב גם את יעלה ויחד הם פתחו בפרוייקט עישוב משטח הכביסה שלנו, שם היו עשבי ענק:

תוך כדי העישובים, הם הצילו כמה פרחים יפיפיים והכינו לי כד של פרחים לשבת:

לרוב אני נמנעת מלהכניס פרחים חיים לאגרטל, ובטח מלהכניס אותם ככה הביתה, אבל הכד האביבי והטבעי הזה היה בעצם פרוייקט הצלה שממש חימם לי את הלב, כך שהוא זכה למקום על שולחן השבת שלנו. ואת אותה שבת ניצלנו גם לטיול אביבי קצרצר עם אוסף המגדירים שמלווה אותנו בכל יציאה מהבית באביב הזה:

אני כל כך נהנית לראות אותם חוקרים בעניין:

וניגשים להסיק מסקנות:

ואחרי סופשבוע כזה, בעקבות איזו שיחה מקרית או מחשבה שחולפת בראש, שוב זה חוזר ומנקר בי…למה?! למה זה כל כך חשוב להכיר כל כך לעומק את האדמה? למה חשוב לדעת שמות של פרחים? למה צריך לדעת לעשב או לזהות איזה חלק זקוק לעשב ואיזה חלק בעצם שייך לגינה הזאת? למה לא רק להנות מהנוף היפה, מהצבעים ומהריחות הנפלאים?

הרבה תשובות עברו לי בראש, אבל אז נזכרתי בקטע מתוך הספר הנפלא "The Absorbent Mind" של מריה מונטסורי, שקראתי לא מזמן (והבטחתי להקדיש לו רשומה משל עצמו…זוכרות מה אמרתי על הקושי שלי עם רשומות פילוסופיות? אז זה זה), שעשה לי המון סדר כשהתלבטתי אם כדאי להתעמק בחלקי הפרח, או שזה קצת בזבוז של מקום בזכרון. אני לא מתרגמת מקצועית וגם לא קרובה לזה, אז זו פשוט איזושהי פרפרזה שלי על הרעיון המרכזי של הגברת מונטסורי בנושא:

האינסטינקט הראשוני של ילד קטן שרואה פרח יפה הוא לקטוף אותו, להפוך את הפרח לשלו. לתפוס בעלות על הפרח, וכמובן- הוא שלי, ומכאן הוא לא של אף אחד אחר! התוצאה של ה"רכושנות" הזו (ומונטסורי עצמה משמיטה את המרכאות שלי, מבחינתה זו רכושנות)- היא הרס הפרח. ולפעמים, עוד לפני שהפרח מספיק לנבול, הילד מפרק אותו, או פשוט מאבד עניין וזורק אותו הצידה (נורית?!). אם מראש הילד היה מכיר את חלקי הצמח, את סוגי העלים, את תפקידי הגבעול וכו', אז אין דחף לבעלות ולהרס. במקומם מופיע העניין האינטלקטואלי בצמח- הילד עדיין ממוקד באובייקט שמשך את תשומת לבו, אבל רוצה לצפות בו במקום להשיג עליו בעלות ולהרוס אותו.ולבעלות האינטלקטואלית הזו יש כוח משיכה כל כך גדול, שכמעט אפשר לקרוא לה אהבה, והיא מביאה את הילד לטפל בדברים שסביבו בעדינות ובחמלה. הסקרנות הופכת (או עוברת עידון, סובלימציה) לדחף ללמוד ומכאן קצרה הדרך למחקר מדעי. הילדים שתלשו פרחים בגינה, עכשיו מתבוננים בגדילתם, סופרים את העלים, מודדים את חלקי הצמח השונים. זהו כבר לא "הצמח שלי" אלא "הצמח". העידון והאהבה האלו ניתנים על ידי הידע. אי אפשר להתגבר על הרסנות באמצעות הטפה. הילד עדיין רוצה את הדברים לעצמו, כדי שלא יהיו של אף אחד אחר. רק באמצעות עבודה שמובילה לידע ומשם לאהבה ניתן להשיג את השינוי. כשתשומת הלב של האינטלקט בפרטים קיימת, מגיעה האהבה, התשוקה לדעת את כל הפרטים, כדי שלא בטעות נפגע.

האמת? זה נשמע פלצני. ויומרני. ודי מנותק. אבל האמת היא, שזה פשוט עובד. ממש כמו קסם. אמיתי הוא ילד תזזית. סקרן וחוקר במלוא מובן המילה, אבל בכלים של ילד בן שנתיים ושלושת רבעי- הוא זורק, הוא קוטף, הוא קורע. ככה הוא לומד על העולם. בתחילת העונה, הוא ניסה לחקור ככה גם את התורמוסים היפיפיים והמוגנים שסביבנו. היום, הוא צועק מרחוק בהתלהבות "זה תורמוס" (ויש ה-ר-ב-ה תורמוסים בסביבה שלנו), מתקרב אליו בעדינות, מריח, בודק מי מהעלים עדיין לבן במרכזו ומי כבר הווריד (ידעתן שזה סימן להאבקה? ותודה לגיסתי שלימדה אותנו את העובדה המגניבה הזאת?!) ולמי כבר יש תרמילים מלאים. הוא מבדיל בין רוב הסוגים של הפרחים הצהובים שסביבנו, והכי הכי הוא אוהב את הרקפות, כמו שיש בגינה הקטנטנה שלו. נכון, לפעמים ההתלהבות עוד סוחפת אותו, וקורה שפרח נקטף, אבל השינוי הוא מדהים. באמת. וכמובן שהפרחים כאן הם רק דוגמה. בדיוק מאותה סיבה אנחנו לומדים על חרקים, על עצים, על מיני ציפורים ועל כל מה שסובב אותנו. כדי להפוך את הסקרנות לאהבה.

והאמת?! שגם הרבה יותר כיף לטייל ככה. כל פגישה עם פרח, ציפור או חרק שאנחנו מכירים היא כמו פגישה עם מכר וותיק, חבר אהוב שהתגעגענו אליו ממש. 

אז מבחינתנו, זה בהחלט סימן שהאביב כבר כאן. ואחרי שעברתי את משוכת הרשומה החופרת…מבול של פעילויות פסח בדרך אליכן! את הפעילויות של השנים הקודמות אפשר לראות בעמוד "פסח" שבתפריט החגים בראש הבלוג (הבנתי שיש קצת בעיה עם התפריטים בתצוגת הסלולר, אני על זה, בתקווה שהצלחתי להתגבר לבינתיים על הקשיים הטכניים שליוו אותי השבוע). מבטיחה שיהיה פה נחמד! ובינתיים- אביב שמח!

(יעלה התלבשה היום כמו שדה אביבי טיפוסי באזורנו. לא עמדתי בפיתוי. יחד מיינו את פרטי הלבוש שלה- הנעליים הן כלניות נפלאות, המכנסיים שדה תורמוסים, החולצה היא אפונה ריחנית יפיפייה והסוודר? שום, כמובן. הפנים האדומות והכי הכי יפות הן הצבעונים הנדירים, שניתן למצוא רק בשדות המובחרים)

אפטר פסח

אפקט פסח- קופסה תחושתית בהפתעה

כמעט בדיוק לפני שנה, רגע לפני שפסח התחיל, כתבתי רשומה (שאני ממש ממש אוהבת) על קופסאות תחושתיות מאולתרות– איך עושים אותן ובעיקר למה. הפעם זה קרה דווקא לקראת סוף החג. כנראה יש משהו בחג הזה, הארוך, האינטנסיבי, המשונה, שמביא אותנו למצב בו חייבים לאלתר פעילות תחושתית, עכשיו. בנתיים זה קורה בעיקר בזכות יעלה. בדרך כלל אחרי כמה ימים נטולי כל שגרה, פתאום אני מרגישה שהיא לגמרי מאבדת את זה, לגמרי לא מוצאת את עצמה, לגמרי זקוקה למשהו שיעגן אותה. כבר למדתי שבהרבה מקרים זה הזמן לאלתר פעילות תחושתית זריזה. זה קרה פעמיים לקראת סוף החג. בפעם הראשונה בבוקר החג השני, אצל סבא וסבתא. המון נסיעות, ביקורים, משפחה, חברים- וילדה אחת מחורפנת. בחוץ היה חם. מאוד חם. הסתכלתי סביב וכעבור כמה דקות זה קרה:

IMG_20160429_122920

אצל סבא וסבתא בחצר יש עץ עם עלים גדולים, ממש ממש גדולים, כאלו שמיד גרמו לי לחשוב על ביצה. הצעתי ליעלה לבדוק מה קורה כשמשיטים אותם במים. היא מיד ראתה פוטנציאל למרק:

IMG_20160429_123845

מהר מאוד מגוון ה"ירקות" במרק הלך וגדל, למורת רוחה של הגינה היפה של סבא וסבתא:

IMG_20160429_122731

שני ילדים, שתי גיגיות, ולפחות 4 מבוגרים מתרוצצים מסביב בכל רגע נתון, מצלמים, מתמוגגים ומחפשים עוד רעיונות מעניינים לשדרוג המרק. לא ייאמן כמה רעיונות מהממים מצאנו בטווח הצמוד לגינה. לא ייאמן כמה אושר זה גרם לשני ילדים מחוממים ומחורפנים:

IMG_20160429_123029

זה העסיק אותם שעה ארוכה, ואחריה קיבלנו ילדה קצת יותר רגועה ושלווה.

האירוע הבא קרה כמה ימים אח"כ, חזרנו הביתה, אבל החגיגות והאירועים לא פסקו. כששוב מצאנו את עצמנו מבלים בוקר רגוע בבית, יעלה שוב נכנסה למצב הזה. הפעם היא מצאה את הדרך החוצה ממש לבדה. טוב, כמעט בעצמה, הייתה שם שלושת רבעי חבילת מצות שנשארה פתוחה מתחילת החג ועזרה לה. היא לקחה איתה את אמיתי והם יצאו למשימה:

IMG_20160502_091300

ומה הייתה המשימה? לשבור. ולשבור. ולשבור. מצה אחרי מצה, ממש עד סוף החבילה:

IMG_20160502_091424

כמה הוצאת אגרסיות, כמה מוטוריקה גסה ועדינה, וויסות כוח, שיתוף פעולה ועוד, בפעילות אחת תמימה. כמובן שכשנגמרה חבילת המצות, הם רצו להכין מזה (כמו מכל דבר בימים אלה) תבשיל. בשביל תבשיל צריך כלי קצת יותר מתאים, לא?! אז חיפשנו. זה היה די מאתגר- כלי שיתאים לבישול, שיהיה מספיק גדול לכל התערובת, אבל מספיק נוח לניוד…ממש מסע חיפושים, בסוף הוא נמצא:

IMG_20160502_091900

מוזגים לאט ובעדינות, מערבבים, מכסים ושולחים לבישול:

IMG_20160502_091929

טוב, נו, אולי כדאי קודם לתקן תיבול?

IMG_20160502_092253

אני לא ממש יודעת להסביר את זה, אבל עוד לא פגשתי ילד שלא הוקסם ונפעם מהמשחק בתבלינים אמיתיים. בשלב זה כבר נכנסנו למוד רציני של בישולים ורק חיפשנו מה להוסיף. עינינו נחו על השאריות האחרונות של בצק-המצה-עננים שלנו. תוספת מושלמת:

IMG_20160502_092407

איזה תבשיל מעניין נוצר…יעלה המשיכה להתמקד בריסוק המצות. הצעתי לה קצת עזרה:

IMG_20160502_092703

האמת שזו הייתה התוכנית המקורית שלי לחבילת המצות הזו…ראיתי בפינטרסט רעיון כזה של תיבת ריסוק וחשדתי שאמיתי ממש יהנה מזה. בפועל, יעלה הגיעה לזה די בעצמה ונהנתה הרבה יותר מאמיתי, שהיה די בשוק. כשהוא ניסה לחטוף לה את הפטיש, הצעתי להם לנסות גם את הדבר האמיתי:

IMG_20160502_092732

הפעם אמיתי התלהב, יעלה טענה שזה כבד מידי :)

IMG_20160502_092828

מתה על התמונה הזו, עם כל הרצינות התהומית, הריכוז והמחשבה…ממש לפני שזו הפכה להיות שוב ארוחה (עם כל התבלינים המשונים שהם שמו שם, ההנאה שלהם ממש הפתיעה אותי):

IMG_20160502_093352

כמובן שאמיתי לא וויתר על החלק האהוב עליו ביותר בכל משחק תחושתי- צלילה כלל-גופית לתוך הקופסה:

IMG_20160502_093536

בסוף יעלה המשיכה לחפש מה עוד להוסיף לקערה. חיפשנו וחיפשנו עד שהגענו לרעיונות מהפכני- קצף גילוח. רסקנו עוד קצת את המצות והוספנו קצת קצף:

IMG_20160502_094811

לצערנו הסתבר שהוא נגמר לנו לפני שהגענו לכמות מספיקה, אבל זה יצר בדיוק מספיק לכלוך כדי שנאלץ למלא את הגיגית שלנו, להתקלח היטב ולרחוץ את כל הכלים שהשתתפו בחגיגה, ואחרי זה…קיבלתי שני ילדים רגועים, מאופסים ולגמרי מוכנים לארח בביתנו חבורה גדולה ועליזה.

עכשיו הקופסה התחושתית שלנו ליום העצמאות כמעט מוכנה, סוג לגמרי אחר של קופסה, כזאת מתוכננת, שאפילו קניתי חומרים בשבילה…אני מקווה שהיא תהיה מוצלחת, אבל אין לי ספק שהאפקט שלה יהיה לגמרי אחר. לכל מצברוח- קופסה שונה.

מה אתם עושים עם ילדים שאיבדו את הצפון מרוב התרגשות והצפה? רעיונות פחות מלכלכים תמיד יתקבלו בשמחה!

מהים למדבר

ממצרים לישראל- מסע תחושתי ויצירתי

נכון, הבטחתי סיור ווירטואלי בחצר הגורטאות המוכנה לקיץ שלנו, אבל יעלה סידרה לנו פעילות כזו כיפית, שחשבתי שיכולה לתת עוד כמה דקות נהדרות של הנאה יצירתית לימים האחרונים של החופש… בשני אחה"צ, אחרי חמישה ימים עמוסים במשפחה, בילויים, בני דודים, סבים וחוויות, ליעלה הייתה בקשה: "מחר אני רוצה להישאר כ-ל היום בבית ולעשות ים סוף". ביקשה? קיבלה. ואיך את רוצה לעשות ים סוף? "עם הרבה הרבה סוגים של כחול והרבה גואש". ללא ספק, יודעת מה היא רוצה, הילדה. אז הרבה כחול, הרבה גואש וים סוף:

IMG_20160426_102109

התלבטנו הרבה מה הבסיס המתאים לתוכנית של יעלה. בריסטול נשמע דק מידי לערימות הגואש שיעלה תכננה, קרטון ביצוע היה לי רק בגיליונות קטנים, וככה עוד ועוד רעיונות נפסלו על הסף. מכירים את המשפט "הכל יש, רק לבקש"?! אז בדיוק כזה היה לנו. בטיול הבוקר שלנו גילינו שאחד השכנים בדיוק רכש מכונת כביסה/כלים/מייבש חדש, ואנחנו זכינו בים סוף ממוסגר ומושלם. יעלה ארגנה את כל השאר לגמרי בעצמה. נשבעת, אני שתיתי קפה, והיא עבדה.

IMG_20160426_102208

מידי פעם היא נתנה לאמיתי לעזור לה:

IMG_20160426_102137

ובין לבין היא התרכזה בעבודה. ממש נכנסה לזה:

IMG_20160426_102308

היא מזמן זנחה את המכחול והתמרחה בצבע להנאתה הרבה, ובינתיים אמיתי תרגל את השימוש בו:

IMG_20160426_102413

עד שהיא גירשה אותו למשטח אחר:

IMG_20160426_102435

והמשיכה ליצור במרץ:

IMG_20160426_102537

עוד ועוד גוונים של כחול, עוד סוגים של צבעים- גואש, צבעי ידיים, טושטושים, צבעי ספריי ועוד .כחול כחול:

IMG_20160426_104127

לאור מזג האוויר, החם, מאוד מאוד חם, ולאור הלכלוך הרב, ליד ים סוף המתהווה שלנו, הצבנו לנו עוד ים סוף, קטן, שהעסיק יפה יפה את אמיתי:

IMG_20160426_104114

בין שטיפת ידיים לשטיפת הגוף, הוספנו את המעבר באמצע הים (רצועות נייר קרפ בצבע חול שהילדים נהנו מאוד לקרוע ולהדביק באקראיות, בעוד אני מנסה לשכנע אותם שעדיף לחצות בקו ישר (שיעור חשוב לחיים, לא?!). כשהמעבר היה מוכן, יעלה החליטה שצריך להוסיף עוד קצת אווירה של ים, והביאה את כל אביזרי הים ששלפה מהארון יום קודם לכן:

IMG_20160426_105723

איזה אתגר! לשפוך כמויות מדוייקות של דבק, למקם את האלמנטים הכבדים, להחזיק אותם במקום בלי שיזוזו…אמיתי הצטרף בהתלהבות רבה לאתגר:

IMG_20160426_110547

עד שהם היו מרוצים (או עד שלי נמאס…נראה לי שהם יכלו להמשיך להדביק לנצח, או לפחות עד שהערימה הייתה נגמרת):

IMG_20160426_110541

לצערי התמונה היחידה של הים המושלם שלנו, רגע לפני הייבוש, יצאה מטושטשת, אבל מקרוב אפשר לקרות כמה זה יפה (נו, טוב, בערך):

IMG_20160426_110551

כבר היינו בשוונג, אז החלטנו להמשיך במסע. כבר בנינו את הפירמידות של מצרים, חצינו את ים סוף, הגיע הזמן לצאת למסע של 40 שנה…במדבר:

IMG_20160426_111432

ללא ספק התמונה האהובה עליי מסשן ההיצירה הזה…הפעם הסתפקנו בחתיכת מאריזת קרטון. שלפנו את קופסת "חול הפסח" שלנו (קמח מצה מעורב בשמן, שיוצר בצק עננים נעים ומשגע), הדבק כבר היה בחוץ, ולנו רק נשאר ללחוץ, למרוח את הדבק ולפזר את החול. כמה כיף:

IMG_20160426_112618

מסתבר שכשמערבבים את חול העננים שלנו עם דבק נוצר מרקם חדש ומעניין להפליא! למרות שאין ספק שהחול היה מספיק מעניין גם בפני עצמו:

IMG_20160426_111619

בסופו של דבר, למרות המכשולים בדרך, יצא לנו גם מדבר נהדר לתפארת:

IMG_20160426_112637

הייתה לנו תוכנית יפה, להוציא את כל אנשי הפליימוביל של יעלה מהפירמידות של מצרים, דרך ים סוף, סיבוב קצר של 40 שנה במדבר ועד למפת א"י הגדולה שלנו, אבל החיים העמוסים של חול המועד השאירו את התוכנית הזאת במגירה בינתיים. זה לא משנה, אין לי ספק שמבחינת יעלה העיקר היה היצירה, והו, כמה שהיא נהנתה להגשים את בקשתה!

הכי הכי כיף לעקוב אחרי הרעיונות של יעלה, הם תמיד לוקחים אותנו רחוק, אפילו עד ים סוף!

מתנות לחג

אפיקומן- מתנות לפסח

בין יתר המנהגים של פסח, פסח הוא בהחלט גם חג המתנות. לא רק האפיקומן, אלא בכלל…אצלנו איכשהו בפסח כל הזמן נותנים ומקבלים מתנות. איזה כיף! את חלוקת המתנות שלנו לחג הפעם התחלנו כמעט שבוע לפני החג עצמו, כשנאיה, חברתנו האהובה (וה-BFF של אמיתי) חגגה יומולדת שנתיים. שברנו את הראש מה לקנות לה, ילדה בכורה, נכדה ראשונה משני הצדדים, אהובה ועמוסת צעצועים…אחרי הרבה מחשבות, גמעט ברגע האחרון, החלטנו שערכת בצק היא מתנה מתאימה שתשמח את נאיה ותראה לה באמת כמה אנחנו אוהבים אותה. עוד כמה דיונים והתלבטויות הביאו אותנו להרכיב את הערכה הבאה:

IMG_20160416_151907

הכותרת שנתנו לה "נאיה ילדת הטבע והפרפרים", שזה תיאור מדוייק של נאיה, וגם לגמרי מתאים לעונה. בערב שלפני חגיגות יום ההולדת הכנתי שלושה סוגים שונים של בצק- ערימה גדולה של בצק חול משובח  (חצי לנאיה וחצי לנו, זה הבצק האהוב עליי, אני חושבת, ואם כבר השקעתי בסינון קפדני מאוד של חול מ"ארגז החול" שלנו…), בצק רגיל בצבע כחול ועוד בצק חדש שניסיתי, בצק לבן ע"ב קורנפלור. בגלל שהתוצאה הייתה…מוזרה, החלטתי לוותר הפעם על המתכון. בקיצור, לא ממליצה. התוצאה היא בצק שקצת דומה לשעווה, די קשה ולא מאוד נוח לעבודה. בצהרי אותו היום, יצאנו לטיול עם שקית גדולה במטרה לאסוף לנאיה חומרים מהטבע לערכה:

IMG_20160416_151953

כמה יפה השלל הזה…בנוסף אספנו בבית עוד כמה אביזרים בהשראת פרפרים:

IMG_20160416_151957

יעלה הוסיפה ברכה והמתנה ניתנה בהמון אהבה. כל כך שמחתי בבוקר שאחרי חגיגת יום ההולדת המשובחת לקבל מאמא של נאיה (שהיא חברה בפני עצמה, וגם היא חגגה יומולדת ולצערי לה עוד לא הצלחנו למצוא מתנה) כמה תמונות של הערכה בפעולה, ביניהן התמונה הבאה:

IMG-20160418-WA0020.jpg

כרגיל, ערכות הבצק שלנו מתגלות כמתנה מוצלחת, שימושית ומהנה. אני חייבת להודות שאני נהנית מהאתגר היצירתי שבהכנת הערכות האלו בהתאמה אישית לא פחות משהמקבלים נהנים לשחק איתה.

כמה ימים אח"כ יעלה הסתובבה אחה"צ בבית חסרת מנוחה. "בא לי לעשות בני חורים". מה זה בדיוק אומר!? לקח קצת זמן עד שהבנו. יעלה רוצה לבנות פירמידה! נפלאות הן דרכי ההגיון של יעלה. הצעתי לה להשתמש בבצק החול שנשאר מהמתנה של נאיה, חומר מושלם לעבודת פרך הנדסית:

IMG_20160419_161455

בשלב הראשון היא החליטה להפוך את בצק החול שלה לצבעוני יותר (בעזרת שאריות בצק קנוי שקיבלנו פעם באיזו ערכה) וגם לגוון עוד יותר את מרקם החול המשגע שלו, באמצעות מגוון חרוזים, אבנים ואוצרות שמצאה. אחר כך, לאט לאט ולא בקלות רבה, נבנתה לה פירמידה:

IMG_20160419_162437

סיפרתי ליעלה שבפעילות שעשיתי עם התלמידים שלי למדתי שאת קצה הפירמידות נהוג היה לצפות בזהב. זה מיד הלהיב את דמיונה. היא אמרה שתביא את טוש הזהב שלה. ניסיתי להגיד לה שאני לא בטוחה אם הטוש יצליח לצבוע את הבצק. כרגיל, היא הקדימה אותי בכמה שלבים וחשבה על דרך נפלאה:

IMG_20160419_163621הצבעים הלחיצים המשובחים של איקאה עזרו לה לסיים את יצירת המופת שלה, "בני חורים" לשמחתה:

IMG_20160419_180420

כאן לא תמו הרפתקאות הבצק שלנו לחג. כמובן שלא וויתרנו על בצק המשחק הכשר לפסח שלנו, הבצק המשובח שהמצאנו בשנה שעברה. לליל הסדר הכנו לכל הילדים בשולחן כדורי בצק כשל"פ, למשחק בזמן ההגדה. לצערי אין לי תמונה טובה של הבצק שחילקנו, אבל בהחלט יש לי תמונות נהדרות (שצילם אבא שלי שצלם המוכשר ושלח לי בדיוק בזמן כדי להוסיף לרשומה!) של אמיתי בזמן פעולה:

26035952583_f6dfd402ed_z

הוא לש, מילא כוסות, העביר בכפות, חתך בסכין (הפעילות החביבה עליו בימים אלה), שתל מרורים ועוד, ושרד ככה בערך 20 דקות מקריאת ההגדה, שזה יותר ממה שציפיתי ממנו, אני מודה:

26612988556_f0463151aa_z

לא רק הילדים קיבלו מתנה. הצד הפולני שלי לא נתן לי להגיד לסדר בידיים ריקות, אפילו שלקנות מתנה לדודה שלי זה קשה יותר מחציית ים סוף…אז הסתפקתי במתנה סמלית, אחת לשולחן החג ואחת לה- קערה ענקית ויפה של לחמניות פסח לכולם, ובקבוק אישי וממותג של חרוסת תוצרת בית (הכנתי שני בקבוקים כאלה, אחד לחמותי האהובה ואחת לה):

IMG_20160422_161601

מלבד כל הבצקים, ניצלנו את חג המתנות הרשמי של המשפחה כדי לקנות לילדים מתנות שרצינו לקנות להם כבר זמן מה. כלומר, ליעלה קנינו מתנה בערך חודשיים מראש, בלי סיבה, וחיכינו להזדמנות מתאימה לתת לה אותה, ולאמיתי מצאנו מתנה מתאימה בערך באותה רמה קצת פחות זמן לפני החג…החלטנו לתת את המתנות כמה ימים לפני החג, כי ידענו שבחג עצמו הם יהיו עמוסים מידי. אז יצאנו לגינה לטקס פתיחת מתנות חגיגי:

IMG_20160419_171649

אפשר לראות די בקלות מה היה לאמיתי בתוך הקופסה…מריצה. כמו של אבא. כמו שהוא ממש ממש רצה:

IMG_20160419_173253

יעלה קיבלה קופסה ענקית של לגו "של גדולים". האמת שלא חשבתי שזה יעניין אותה, אבל לפני כמה שבועות (בסביבות פורים, אאל"ט) היא קיבלה מבן דוד אהוב ערכה קטנה להרכבה וכל כך כל כך נהנתה שמיד ידעתי שזאת תהיה ה-מתנה בשבילה:

IMG_20160419_171833

הערכה הזאת מגניבה ממש. יש בה לגו במגוון צבעים משגע ממש, והמון חלקים מדליקים כמו גלגלים, חלונות, עיניים ועוד:

IMG_20160419_172040

היא מיד התחילה לבנות ומאז לא הפסיקה. יש משחקים שנשארים מתנה מושלמת תמיד. גם לעצמי הזמנתי מתנה. כלומר לילדים, כמובן שלילדים:

IMG_20160424_071837תמונה מזעזעת שצולמה מוקדם מידי בבוקר, עת המתנה שקניתי לי נתנה לי במתנה עוד כמה דקות להתפנק במיטה, והעסיקה את אמיתי שעה ארוכה. עליה, ועל המתנה המשובחת שהזמנתי לילדים משאר המשפחה, עוד יסופר באריכות בהמשך…

בינתיים, נראה לי מספיק מתנות לחג אחד לא?! למרות שאלו בהחלט מתנות מהסוג הטוב, מתנות שהן גם פעילויות וממשיכות איתנו הלאה לשלל משימות, נושאים ורעיונות. אנחנו ממשיכים את פרוייקט הסדר הגדול שלנו. היום כמעט סיימנו את הארגון מחדש של חצר הגורטאות המופלאה שלנו, ואני כבר ממש לא יכולה להתאפק מלהקדיש לה רשומה…אז כנראה שעל זה נדבר ברשומה הבאה. בינתיים מאחלת לכולנו להמשיך להנות מחול המועד, עם מינונים מדוייקים של משפחה, בית, חוץ, מצה, אביב, חירות ושמחה!

 

חג האביב

פרחים לחג- מדביקים ומשחילים

היו לי המוני המונים של תוכניות לציון החלק האביבי של חג האביב. כמה רעיונות ופעילויות העונה הזאת מזמינה…אמנם כבר התחלנו די מזמן לחגוג אותה, אבל מאגר הרעיונות עדיין גדול…לשמחתי סופסוף, בין אריזות לסידורים, מצאנו זמן גם לשתי פעילויות אביביות משובחות במיוחד מהרשימה שזכו להצלחה גדולה. את הפעילות הראשונה ראיתי בפינטרסט ומיד הקפצתי אותה לראש הרשימה. הפעילות התחילה עוד לפני הצילומים, בטיול הבוקר שלנו. הודעתי לילדים שהיום, באופן חד פעמי, מותר לנו לקטוף פרחים ועלים. בד"כ אני לא מרשה לקטוף סתם ככה, רק אם יש לנו מטרה מוגדרת, והפעם הייתה. הם קיבלו הוראה לקטוף פרח/עלה אחד או שניים מכל צמח שיפה בעיניהם בדרך. אספנו שלל נאה וחזרנו הביתה. אחרי כמה דקות של התקררות במזגן, סידרתי את הפעילות הבאה:

IMG_20160420_111012

התמונה קצת מטושטשת ולא ברורה, אבל עם ההסבר, נראה לי שהיא ממחישה את הרעיון. את הפרחים והעלים הצבעוניים והיפים שאספנו סידרנו בתבנית קאפקייק. על השולחן המתקפל שלנו, בגובה העיניים של הילדים, תליתי מלבן גדול של טפט שקוף, הפוך. את הטריק הזה עשינו כבר כמה וכמה פעמים- יצרנו ככה ים, ענן סתווי ועוד, אבל הוא לא מאבד מחינו. זו עדיין אחת הפעילויות הכיפיות והמועדפות עליי, וגם על הילדים. אין בבית טפט שקוף ואתם רוצים להשתמש ברעיון ממש עכשיו? גם מסקינג טייפ שקוף שמודבק לקיר/שולחן/רצפה הפוך (כלומר החלק הדביק כלפי מעלה/חוץ) יעשה את אותה עבודה. מהר מאוד יעלה נכנסה למשימה:
IMG_20160420_111217

חלק מהפרחים עברו טיפול כדי להתאים למשימה, כלומר- השטחה. זה היה תרגול נהדר בראייה תלת מימדי,- מה מספיק שטוח כדי להתאים? איך אפשר לחתוך את עלה כותרת שיראה בתמונה למרות שהוא לא מחובר? איך אפשר ליצור פרח שטוח? באילו חלקים נוספים של הפרח אפשר להשתמש?

IMG_20160420_111512

לאט לאט גם אמיתי הצטרף למשימה בהתלהבות רבה:

IMG_20160420_111524

הוא הדביק קצת, ניסה, פיזר, קרע, ותמך ביעלה לאורך כל הדרך/ כמה שהיא התרכזה:

IMG_20160420_111905

בשלב מסויים היא החליטה שפיזור הצמחים הוא בול לטעמה:

IMG_20160420_112253

בשלב הזה יעלה ידעה בדיוק מה חסר לתמונה. באופן מאוד מפתיע, התשובה הייתה- נצנצים. אמיתי מיד התלהב מהתוספת החדשה:

IMG_20160420_112255

אחרי כמה נסיונות לפזר דבק נצנצים (אבקת נצנצים לא באה בחשבון במקרה הזה. אפילו לי יש גבולות לבלאגן) ישירות מהפייה, הבנו שזה לא ממש הולך לעבוד, והתחלנו לחפש פתרונות מתאימים:

IMG_20160420_112653

צלחת פסח מקרטון (רכשתי כמות די גדולה מהן, כמעט כולם כבר קיבלו טיפול אוהב מידיה של יעלה). השתדלנו להתאים את צבע הנצנצים לתוכן…בערך. היא התחילה עם מכחול:

IMG_20160420_114222

ודי מהר עברה לאצבעות (ופנים, ובטן וכל מה שבדרך). כמה כיף זה נצנצים! וזה התמונה הכי טובה שהצלחתי לצלם של היצירה המוגמרת, אחרי שהדבקנו עוד שכבה של טפט שקוף שתכסה את הצד הדביק ותגן על היצירה (הלבן מאחורה הוא רק בשביל הצילום, התוצאה שקופה, דו-צדדית, מנצנצת ומקסימה):

IMG_20160420_120218

מאוד קשה לצילום, אבל פשוט יפיפה, תצטרכו להאמין לי. כמה תקריבים לחיזוק טענתי:

IMG_20160420_120416מסתבר שגם על עלים נצנצים הם יפים. ממש:

IMG_20160420_120446בשלב מסויים לאורך הפעילות (הדי ארוכה, חייבים להודות), היה נראה שלאמיתי נמאס. הוא ניסה להשתתף, אבל זה כבר היה לו קשה והוא התחיל קצת להרוס…בזריזות מפתיעה שלפתי מרשימת פעילויות האביב שלי פעילות קלילה ומותאמת לאמיתי:

IMG_20160420_113732

אוסף פרחים מזוייפים (רובם מחנות הפרחים המפורסמת שלנו, חלקם נרכשו כחלק מהדקורציה ליומולדת פרחים של יעלה ועוד כאלו שנוספו לאוסף עם הזמן) בתוך דרבוקה (אין סיבה הגיונית לזה שהם שם, חוצמזה שהגודל התאים בול, וזה נוח, וגם הוסיף לשעשוע של אמיתי, שמאוד מחבב את הדרבוקה שלנו), וממש ליד- מסננת פסטה. כמה פשוט, ככה להיט:

IMG_20160420_113755

כמה ריכוז המשימה הזאת מצריכה:

IMG_20160420_114235

גם פה, אם אין בבית פרחים מזוייפים, אפשר להשתמש בפרחים אמיתיים עם גבעולים יחסית יציבים (לפחות לילדים קטנים), במקלות דקים שאוספים מהגינה או במחטי אורן. כמובן שאפשר להשתמש גם באמצעים פחות אביביים, כמו מנקי מקטרות (פעילות נהדרת בפני עצמה), שיפודים או אפילו ספגטי, אם נשאר לכם מהחמץ ואתם בסדר עם להוציא אותו החוצה…

אז ככה העברנו בוקר אביבי שלם בהמון כיף פרחוני. התמונה הנהדרת מקשטת לנו את הסלון, המסננת והפרחים ממשיכים לשעשע את אמיתי ולמען את האמת גם את יעלה, שמתייחסת לזה יותר כמו סידור פרחים (שזו, אגב, פעילות מונטסורי מאוד פופלרית שלי קצת קשה איתה, בגלל העניין עם הפרחים החיים שבעיני צריכים להישאר באדמה) והנה אנחנו מוכנים לקבל את פני האביב.

איך אתם התכוננתם לאביב? מה אתם אוהבים לעשות בבית עם פרחים? ומה עם החרקים?! אני די שוברת את הראש איך להתמודד עם הנושא…

מאחלת לכולנו חול המועד שמח, מלא בפעילויות כיפיות, אביב נעים (למרות שצפוי שרב), אוכל פסחי טעים והמון חוויות. נפגש בקרוב עם עוד מחוויות הפסח שלנו!