רגעים של סתיו

באופן רשמי, הסתיו כבר נגמר, והחורף, אהוב לבי, כבר כאן. גם המציאות שבחוץ הסכימה ליישר קו עם הרעיון, וסופסוף החולצות הקצרות פינו את מקומן בארון והסוודרים תפסו את מקומם לקראת הימים הקרים שעוד יבואו. כאן, ליד החימום, אני ממשיכה לעבוד במרץ על הבייבי החדש שלי, בתקווה שהוא יהיה מוכן לצאת לאוויר העולם יחד עם השנה האזרחית החדשה. בינתיים, בבית, לא פספסנו הזדמנות לחגוג את הסתיו עם כל החושים.

אמיתי התרגש במיוחד ממרחבי הבוץ האדירים שהסתיו מזמן לו. התחושה של הבוץ מתחת לכפות הרגליים שלו היא האהובה עליו ביותר, עם מגפיים, נעליים, גרביים ואפילו יחף:

הוא ממש חוקר את המרקמים השונים שרמות רטיבות שונות יוצרות בבוץ. הוא כבר פיתח לעצמו מדדים של צבע, טביעות רגליים ועוד כדי לזהות איפה הכי כדאי לדרוך:

ואיפה הכי כדאי לחפור:

כדי להכין את עוגות הבוץ (או קופסאות השימורים, אם תשאלו אותו) הטובות ביותר:

הבוץ מספק לנו הזדמנות גם לחקור עולם חי חדש לגמרי. מיקרוקוסמוס מופלא ושונה:

עוד לפני שהגיעו הגשמים, אספנו לנו מגוון של עלים יבשים. חלקם היה השראה בתחום האמנות (ניסיון לחקות את הגוון המדוייק שלהם הוא אחד האתגרים המוצלחים שיעלה נתקלה בהם לאחרונה) וחלקם הפך לאתגר מוטורי מהנה במיוחד:

יחד עם קופסת העלים הגשתי כמה כלים מעניינים:

בלי להגיד מילה, אמיתי הבין מה המשימה:

בחן היטב את כל הכלים:

עד שנוצרה לנו קופסה יפיפייה של עלים מרוסקים. אם תהיתם, בסופו של דבר הכלי היעיל ביותר הוא כפות הידיים. והרגליים:

היא משמשת אותנו כקופסה תחושתית, מחבוא למגוון חיות הג'ונגל המפחידות וגם חומר אמנות מרגש.

הכנו לנו עוד קופסה תחושתית סתווית, מצד אחד מאוד דומה לקופסה הזו, ומצד שני לגמרי הפוכה ממנה. גם היא מבוססת על עלי סתיו:

אבל מפלסטיק. על העלים האקריליים היפיפיים האלו אני מפנזטת כבר כמה שנים, וסופסוף הזמנתי אותם במשלוחה שווה במיוחד שהגיע אלינו מארה"ב לא מזמן (יש בו עוד מציאות שאני מקווה לשתף פה בקרוב). בעקרון התוכנית הייתה לשלב אותם בעיקר בבקבוקים/שקיות תחושתיים, הם ממש מושלמים למטרה הזו, וגם בפרוייקטי אמנות שונות. בינתיים הם משמחים גם בקופסה:

אמיתי בחר בעצמו איזה כלים ואביזרים להוסיף לקופסה והיה מרוצה מאוד מהבחירה שלו:

ובפינת האמנות שלנו, בין סתיו לחנוכה, צבעי הזהב השתלטו על כל פינה והם מעסיקים אותנו שעות ארוכות. חבילת טושים מטאליים של חברת GIOTTO היא האהבה החדשה של הילדים, וחבילת צבעי פנדה מטאליים של חברת "קולוריטו" היא האהבה החדשה שלי. ממליצה על שניהם בחום:

עכשיו לאט לאט אנחנו נפרדים מעניינים הסתיו, ומפנים מקום לענייני חנוכה, חורף וגם קצת חג המולד וסוף השנה האזרחית וסיכומי/תכנוני השנה שבאים איתה. אני אוהבת את חודש דצמבר! איך נראה הסתיו אצלכם?

דינוזאורים

 

ברשומה הקודמת סיפרתי על האהבה שליוותה את אמיתי לאורך השנה השלישית לחייו. לקראת השנה הרביעית הוא גילה אהבות חדשות. לרגל יום הולדתו השלישי- מקדישה רשומה שלמה לכמה מהפעילויות הנהדרות שעשינו בתקופה האחרונה לכבוד האהבה החדשה שלו- הדינוזאורים.

מה יש בהם, בדינוזאורים, שקוסם לכל כך הרבה ילדים? ההתלהבות של אמיתי מדינוזאורים החלה אחרי שצפה בפרק הראשון של התוכנית הנוסטלגית "היה-היה". בעיניים של שנת 2017, התוכנית הזאת היא בעייתית בכל כך הרבה מובנים. לא פוליטקלי קורקט, האלימות לא מסוות, הטבעונות לא נוכחת, הצמחונות עוד טרם הומצאה וגם הפמינזם עוד היה בחיתוליו. האם נכון להראות תוכנית כזו לילדים? אין לי תשובה טובה לכך. כרגע התשובה היא שבנושא "מוצא המינים" לא מצאתי עוד מקור מוצלח כמו זה. האיורים והתיאורים כל כך יפים, נגישים וברורים, שהחלטנו שלנו כרגע נכון לתווך את הדברים שאנחנו לא מסכימים איתם בסדרה, ולהמשיך לצפות בה. ולמה דווקא הדינוזאורים? כי הם הכי גדולים, והכי חזקים, כמובן.

אז אמיתי צפה בפרק הראשון של "היה היה", זה שמתחיל בכלום ומסתיים בניצני האדם הקדמון, בערך חודשיים ברצף, יום יום. הצפייה הזו הובילה להתאהבות עזה ב"דיזונאורים וקופים". כמו שכבר סיפרתי וגם הראיתי ברשומה על ספריית ספרי העיון, אספנו סביבנו ספרים מתאימים לנושא:

בשבוע הספר הוספנו עוד אחד לאוסף, ואני מודה שרמת העניין של אמיתי בספרים האלו הצליחה להפתיע אותי, למרות שאני מכירה אותו די טוב…הוא ממש בילה שעות בדפדוף, ב"קריאה", בהשוואות בין הספרים השונים ובהצגת הספרים לכל מי שהסכים לראות ולשמוע:

אחרי כמה שבועות, כשהבנתי שהעניין שלו בדינוזאורים לא הולך לשומקום, וכשראיתי שהוא מחפש עוד דרכים להתעסק בדינוזאורים (והנסיונות החוזרים ונשנים לטרוף את אחותו פחות מצאו חן בעיני), ייחדנו בביתנו פינה לעולם הדינוזאורים:

מה יש לנו כאן? קודם כל, את ארבעת הספרים שהראיתי בתמונות הקודמות. במרכז השולחן, קופסה תחושתית/ עולם דינוזאורים קטן:

את הבסיס לקופסה אמיתי יצר בעצמו. הוא לקח את קופסת החול הקינטי, שזמינה לו תמיד. הוא הוסיף פנימה חלקים מהבצק הקינטי עליו המלצתי לאחרונה וגם שאריות מבצק החיטה הזהוב שלנו. יצא לו מצע שהיה לו מאוד מאוד נעים. יעלה ואני פחות נהננו מהמגע, אבל הוא היה מאושר, ואני הייתי מרוצה, שהוא מצליח ליצור לעצמו בדיוק מה שהוא צריך. הוספנו פנימה קצת אלמנטים מתוך ה"תפאורה" שהעתקנו מ"היה היה"- אבנים, צמחיה והר געש. עולם קטן ומושלם למשחק בדינוזאורים:

ליד הקופסה התחושתית מסודרים חלק מהדינוזאורים האהובים של אמיתי, מ-TOOB הדינוזאורים שלו (גם עליו המלצתי, ברשומת המתנות ליומולדת 3):

לצד הדינוזאורים, כרטיסיות שהדפסתי מהרשת, עם שמות הדינוזאורים באנגלית. בדרך כלל מעדיפה עברית, אבל השילוב של הזמינות עם השמות הבלתי אפשריים להגייה של הדינוזאורים, גרמו לי להחליט לזרום עם האנגלית:

אחרון חביב במבנה הראשוני של השולחן- מכתש ועלי. למה מכתש ועלי?

כדי לרסק את קליפת ביצת הדינוזאור, שאמיתי ניסה לפלח מחנות הצעצועים…בביקור האחרון שלנו בחנות הצעצועים, אמיתי ראה ביצת דינוזאור, התלהב ומיד פתח ושבר אותה- לפני שהספקנו לעצור אותו. אז שילמנו על הביצה, והפכנו אותה לעוד פעילות בשולחן הדינוזאורים שלנו, שכצפוי, מצאה חן מאוד בעיניו של אמיתי (זה, אגב, עובד נהדר גם עם קליפה של ביצה קשה אמיתית. אחת מפעילויות המונטסורי הפופלריות ביותר).

אחרי כמה שבועות של שימוש בשולחן, נזכרנו שלסבתא, חובבת TOOBS גדולה אפילו יותר מאיתנו, יש בביתה את ה-TOOB המשובח הזה:

(תמונה חלקית)- אוסף של דגמי מאובנים נהדרים, שממחישים נהדר את המושג "מאובן", שמהווה חלק חשוב מכל שיח על דינוזאורים, וחוזר על עצמו גם בכל אחד מהספרים שלנו. את נושא המאובנים התחלנו לחקור לעומק עם הפרק הממש חמוד הזה של "ארתור" (שדיבר יותר ליעלה, ופחות עניין את אמיתי). אחרי שחקרנו קצת את הנושא, הזמנתי את הילדים למפגש עם "הזמנה ליצירה":

החומרים הדרושים- חבילת דאס (או בצק מלח ביתי, מבטיחה להקדיש גם לו רשומה בקרוב), מערוך, חותכני עיגולים (או כוס) ודמויות של דינוזאורים. דגמי המאובנים כאן רק להשראה…

העבודה עם הדאס שונה מאוד מהעבודה הקבועה שלנו עם הבצק וגם מהעבודה עם החימר שאנחנו מכירים היטב- הדאס קשה יותר, מתייבש מהר מאוד, לא נדבק בקלות ובכלל- אחר. כמובן שאמיתי היה מרותק לחומר והתעניין ממש מעט בשאר הפעילות:

יעלה, לעומתו, התחברה לעולם הדינוזאורים כפי שלא הצליחה עד עכשיו:

אז מה עושים?

מכינים מאובנים של דינוזאורים! משטחים את הדאס, קורצים עיגולים ומטביעים בהם היטב את הדינוזאורים (או, כמו שרואים בתמונה הימנית, את טביעות הרגליים שלהם). נותנים לדינוזאור לנוח על זרי הדאס כמה דקות, שולפים ומקבלים מאובן לתפארת:

המהדרים מוזמנים לצבוע, אחרי הייבוש, את השקעים בצבעי מים, התוצאה יפיפייה. אנחנו לא הגענו לשלב הזה, ומהר מאוד המאובנים החדשים שלנו הצטרפו לשולחן הדינוזאורים:

חדי העין יבחינו שמאחורי מגש המאובנים המתייבשים שלנו, עומד בגאון דינוזאור מקרמיקה שאמיתי הכין לגמרי בעצמו בחוג הקרמיקה שבילה בו לאורך כל השנה, וזה ממש "פרוייקט הגמר" שלו.

עכשיו, לאט לאט, אנחנו מפרקים את פינת הדינוזאורים שלנו, והיא תיכנס, יחד עם כל שאר הבית שלנו, לארגזים. בשבוע הבא אנחנו עוברים דירה. נשארים באותו מקום, אבל זזים קצת. הרבה מחשבות ורעיונות מלווים את תהליך המעבר שלנו. לאט לאט ההדים האלו יגיעו גם לבלוג.

בינתיים אני אנצל את הפלטפורמה לאחל לדינוזאור הקיץ הפרטי שלי המון המון מזל טוב! שתמיד תמשיך להתעניין בדברים מרתקים עם כל הלב והנשמה, לחקור אותם לעמוק ולסחוף את כולנו בהתלהבות שלך. שתמשיך להיות מלא באנרגיות ומלא באהבה ובכלל…שתמיד תמיד תדע להיות כל כך אתה.

יום העצמאות- חוגגים במגשים

וואו. המון זמן לא הייתי כאן. הרבה סיבות אובייקטיביות הובילו להפסקת הכתיבה הזו, אבל המרכזית מכולן היא לא ממש אובייקטיבית. היא אני. מהיכרות עם עצמי, אני כבר יודעת שאני נוטה לדחות משימות שלא ממש מתחשק לי לעשות. אז כשהתחלתי לכתוב מכתב שלא ממש התחשק לי לכתוב, וראיתי שאני דוחה ודוחה את הכתיבה, התחייבתי בפני עצמי- עד שלא אסיים את המכתב, לא אפרסם רשומה חדשה בבלוג. מודה, לא ציפיתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל הי- עכשיו המכתב כתוב, ואני שוב כאן. הטיפ הקטן הזה אפילו הביא את השם שלי לבלוג של ליאור פרנקל, אחד הבלוגים האהובים עליי ביותר.

אז הרבה דברים קרו פה בשבועות האחרונים, אבל כמובן שכיאה ליום העצמאות, הרשומה הזו מוקדשת לכמה פעילויות קטנות בכחול-לבן. את ההכנות לחג התחלנו עם פינוי המדף משאריות הפסח, והחלפת ספרי הדפדוף שעל המדף:

יש לנו כמה ספרים די מוצלחים, שתי המציאות החביבות עליי:

את הספר העליון, ספר יפיפה שמציג מגוון פרשנויות אמנותיות, שונות ומשונות, על דגל ישראל, מצאנו ליד הפח, רגע אחרי שפינו דירה שנפרדה מדיירה פה בקיבוץ. ממש אוצר. את התחתון, מעין ספר טיולים לילדים, מצאנו בביגודית של ויצ"ו בעפולה, יחד עם עוד כמה ממיטב הספרים שלנו. ממש כיף לצאת איתו לטייל בארץ:

אחרי שהספרים הכניסו אותנו לאווירה, פנינו להכנת קופסה תחושתית. אמיתי כמובן לא וויתר על ההזדמנות לעזור ולהיות עצמאי בעצמו:

כמה יפה הקופסה שלנו:

חרוזי גיהוץ בלבן ובגוונים שונים של כחול. כל כך יפים וכל כך נעימים. אחרי ההתלהבות הראשונית, בחרנו יחד גם כמה כלים:

ואפילו מקל קסם כחול וכמה דיסקיות קסומות כחולות גם הן:

אני ממש ממש אוהבת את הקופסה הזאת, ולשמחתי יש לי פה שותפים להתלהבות. בנוסף לאמיתי ויעלה, היא זכתה להצלחה גם אצל בת הדודה שלהם ואצל חברים שביקרו השבוע. כמובן שהחרוזים יכולים לעבור בקלילות ולהשתלב גם במגש ההשחלה החגיגי:

נדמה לי שהמון זמן לא הכנו מגש השחלה מוצלח. המגש הזה התאים מאוד ליעלה וקצת איתגר את אמיתי, שעבר להשחיל על מנקי מקטרות שהוא השאיל מקופסת ה"הזמנה ליצירה":

המגשים שאני הכי אוהבת להכין. אוסף של חומרים נהדרים ומגוונים בכחול-לבן:

ומגוון גדול של צבעים. משחקי צבעים מונוכרומטיים היו חביבים עליי מאז ומעולם:

באופן לא מפתיע, גם הילדים נהננו ממגבלת הצבעים:

יעלה השקיעה זמן רב ביצירה החגיגית שלה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל יש כאן שילובים נהדרים של שכבות, טקסטורות, נצנצים ורעיונות. כיף לראות מה יוצא מתוך ה"הגבלות".

וגם קצת עניינים "לימודיים" יותר היו כאן. תרגלנו ציור של משולשים, נושא שמאוד מאתגר את יעלה, במטרה לצייר יחד מגן דוד:

דף פשוט פשוט שהכנתי בוורד (הכנתי כמה גרסאות) ומאוד מצא חן בעיני יעלה (כנראה שלטובתו עמדה גם העובדה שהיא ממש רוצה להצליח לצייר לבד משולש. כמובן שהבקשה באה ממנה):

ואחרון חביב, מגש מספרים קטן וקליל, שיעלה עזרה לי להכין. השתמשנו במגש, עטרות נייר לבנות הכי פושטיות שיש, מדבקות מספרים, פונפונים והלהיט- מלקחיים מגניבים במיוחד שהופכים הכל לכיף:

גם אמיתי נהנה מהאתגר המוטורי, בלי להקדיש הרבה תשומת לב למספרים:

 

כאילו יצא ממצרים

אחרי הקניידלך, אין ספק שהכוכבת של פסח היא ההגדה. ובעוד בקניידלך קל להתאהב, ההגדה היא קצת יותר מאתגרת, במיוחד שאתה ילד. נכון, היא בנויה בצורה לגמרי ידידותית ומזמינה, אבל הסיפור הוא…ובכן…לא קל. אז כמו בשנים הקודמות, גם השנה עשינו כמה פעילויות ממש ממש נחמדות, שיעזרו לכולנו להגיע קצת יותר מוכנים לאירוע הזה, ולסיפור.

כמו שסיפרתי ברשומה הקודמת, בזמן הבילוי הזוגי של אמיתי ושלי, הכנו כמה קופסאות תחושתיות. סיפרתי על שתיים מהן, שלא היו ממש קשורות לפסח. אבל השלישית…השלישית הייתה לגמרי פסחית:

ונהדרת. ממש ממש. בתוך הקופסה התחושתית שלנו, הייתה שקית שלמה של קיץ, כזו ששמרנו כמו שהיא, אחרי ששימשה בכמה וכמה קופסאות ים/אוקיינוס/קיץ. אמיתי מאוד אוהב את השקית הזו, בזכות אבני הזכוכית החלקלקות שלגמרי נותנות הרגשה של מים. אז כשהוא הוציא את השקית הזו בהתלהבות, לקחת לי כמה שניות להבין איך כל הקיץ הזה מתחבר לחג האביב. שידכנו לו קופסה קטנה של חול קינטי שתמיד זמינה לאמיתי, וקיבלנו את חציית ים סוף בקופסה תחושתית. מבחינה תחושתית הקופסה הזו לא קלאסית. היא מכילה הרבה יותר מידי מרקמים, אבל מצד שני, מזמינה המון אפשרויות למשחק תחושתי. ביום שאחרי, הצגנו את הקופסה בפני יעלה, והיא מיד לקחה אותה למקום שלה:

טוב, קודם כל היא בחנה את התחושה. המשחק בקופסה תחושתית בגיל 5 שונה מהמשחק בגיל 3, אבל הכיף והעניין של התחושה…לזה אין גיל. אחרי שהיא סיימה לבחון, היא התחילה לארגן את הסט:

כי בגיל 5, כל קופסה תחושתית היא "עולם קטן" בפוטנציה. הזמנה למשחק דמיוני, לעולמות שלמים שנבנים עם מעט חומרים והרבה דימיון. היא התחיל להתארגן לקראת הוצאת בני ישראל ממצרים, אבל פתאום היא שאלה: "10 המכות היו בים?". הבנתי שיש לנו פה פער ניכר ברצף האירועים, אז הסברתי ש-10 המכות התחילו בארמון של פרעה. היא לא היססה לרגע:

הארמון של פרעה הוצב, כסא המלך מוקם, פרעה התיישב, ומשה הגיע ודרש "שלח את עמי". מהר מאוד יעלה הכתה אותו בדם, בצפרדע, בכינים ב…כל מכה קיבלה ייצוג משלה. הרגעים האלו, שישבתי והסתכלתי עליה מתכננת את המכות שיככבו בהצגה, היו מרגעי הגאווה ההורית הגדולים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נחת. כל כך נחת שהייתי חייבת להוסיף את הפסקול הנהדר של השיר "let my people go" ברקע של ההצגה :)

אחרי 7 מכות היא התעייפה, והחליטה שבני ישראל כבר ממש מוכנים ליציאת מצרים:

שביל קופסאות הדומינו, גם הוא תוספת מקורית שלה. ההצגה הזו עברה כמה וכמה גלגולים לאורך כמה ימים. נוספו לה רמקול מדונה, קריינות ועוד תוספות מרהיבות :) אין ספק שאת החלק הזה של ההגדה יעלה, ובזכותה גם אמיתי, כבר ממש ממש מכירה.

בהמשך ישיר להצגה, אספנו את המכות שיעלה תכננה. שכפלנו אותן, הוספנו את המכות החסרות, והכנו לנו שתי ערכות של "שקיות מכות":

ביום שאחרי, הוספתי לכל ערכה כרטיסיות מודפסות של המכות, שמצאתי בחיפוש אקראי בגוגול. אין לי קרדיט, אבל תראו כמה הן יפות:

נוצרו לנו ערכות המחשה שהן גם יופי של פעילות התאמה קלילה:

לצערי לא צילמתי מקרוב כל מכה ומכה…בקיצור- כל המכות שקשורות לבע"ח מדוגמות ע"י יצורים מהאוסף שלנו- צפרדע, ערוב, דבר, ארבה. את מכת דם עשינו מקצת בצק משחק (כשל"פ, את המתכון אפשר למצוא בלשונית "פסח" בתפריט החגים שבראש הבלוג) וצבע מאכל אדום. כינים- מצנצנת קטנה מלאה בעדשים שחורות קטנטנות. שחין- מדבקות עגולות, קטנות ואדומות. ברד- אבנים קטנטנות ולבנות מקופסת האבנים שסיפרתי עליה ברשומה הקודמת, חושך- הסתפקנו במדבקות שחורות, כי גילינו שיש לנו רק כיסוי עיניים אחד (זה היה הרעיון המקורי שלי) ולמכת בכורות- ילד מאנשי הפליימוביל שלנו.

נכון, יש עוד לא מעט חלקים בהגדה, אבל לפחות לגבי החלקים של יצירת מצרים, עשר המכות וגם ארבע הכוסות…אנחנו כבר מוכנים. ולמה כל כך חשוב לי שהילדים יכירו את סיפור ההגדה? האמת היא שהתשובה לזה לא הייתה לי כל כך פשוטה. וכתוצאה מכך שהקדשתי לזה (שוב) הרבה מחשבה, התשובה קצת ארוכה. אם זה מעניין, כתבו לי בתגובות, ואשמח לפרט על זה ברשומה הבאה.

כמובן שבזה לא הסתיימו ההכנות שלנו לחג…אתמול השתתפנו במכירת חצר קיבוצית נחמדה, וביערנו קצת חפצים מיותרים מחיינו. זה כמובן לא אומר שעכשיו הבית שלנו נקי, או מוכן לפסח, אבל אנחנו בסדר גם עם בערך :)

אני בספק אם אספיק לכתוב עוד רשומה על המשך פעילויות החג שלנו לפני החג, אז אני אנצל את ההזדמנות לאחל לכולנו חג פסח שמח, אביבי, משפחתי בדיוק במידה הנכונה, מלא חירות!

אילנות

%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%a4%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%98

איכשהו, בתוך כל ההכנות ליום ההולדת של יעלה, ט"ו בשבט, חג כל כך כיף ומלא באפשרויות, תמיד נחגג אצלנו קצת פחות מידי. השנה החלטתי לנסות לשנות את הדפוס הזה, והקדשנו לט"ו בשבט לא מעט תשומת לב, ממש חגיגה כהלכתה…כלומר, לפי הלכות הבית שלנו, כמעט. לצערי, להספיק גם לתעד את הדברים בבלוג בזמן אמת…זה כבר היה קצת יותר מידי. אז קצת באיחור, עם צאת החג, כמה מפעילויות ט"ו בשבט שהספקנו:

התחלנו כמה שבועות מראש, בהחלפת מגש ההשחלה שלנו (שהיה עדיין באווירת דצמבר, עם חרוזי חג המולד וחרוזים חורפיים), במגש השחלה טבעי:

01-img_20170122_154410

אוסף של חרוזים חומים וירוקים שמחו מאוד את הילדים והובילו לכמה שרשראות נהדרות. היו לי תכנונים ליצור גם עצים ממנקי מקטרות על בסיס מגש ההשחלה הזה, אבל מסתבר, שאי אפשר להספיק הכל.

את הפעילויות השנייה הכנתי כחלק מערכת המסע שלנו לקראת הנסיעה לנופש החורפי:

01-img_20170125_164530

ערכת בצק חדשה! הרגשתי כאילו עברו יובלות מאז הכנתי ערכת בצק. זה כל כך כיף! והכניס אותנו לאטרף של ערכות-בצק-במתנה עליו עוד יסופר כאן. הערכה כוללת בצק חום, בצק ירוק מנצנצ ובצק וורוד מנצנצ. בנוסף יש חותכנים מתאימים (עלים, פרחים ופרפרים), כלי בצק בסיסיים (מערוך ומגוון סכינים), פרחים מחומרים שונים לקישוט ואוסף חרקים וציפורים מהTOOBS שלנו. זה היה להיט בחופשה:

12-img_20170126_151415

והמשיך להיות להיט אחר כך:

1-img_20170204_095657

לראות את אמיתי מגיע לפרצוף המרוכז הזה…זה שווה הכל. באמת:

2-img_20170204_102956

אמנם הצבעים התערבבו מהר מאוד, אבל ערכת הבצק ממשיכה לספק לנו שעות של הנאה. כמיטב המסורת, המשכנו אל עבר הקופסה התחושתית, אבל עצרנו בדרך לניסוי מדעי. קודם כל ארגנו את הכלים:02-img_20170129_123817

התמונה קצת מטושטשת, אבל יש כאן מגש פלסטיק מחולק, שקיות זיפ-לוק (של איקאה! האהבה החדשה שלי. התאהבות מוחלטת), כף, משפך וקערה מלאה בצמר גפן. מוכנים לשלב הבא:

04-img_20170129_124126

שולפים מגוון סוגי שעועית מאוסף שקיות פגי-התוקף שאמי האהובה תרמה לנו (איזה כיף שיש סביבנו אנשים שיודעים בדיוק איך לשמח אותנו, אפילו אם זה נשמע להם ממש ממש מוזר :) והתחלנו למיין ולתאר כל סוג. המשכנו בהתאם לניסוי המוכר שביצענו כולנו איפשהו בין גן טרום חובה לכיתה ד':

05-img_20170129_125208

מילאנו את תחתיות השקית בקצת צמר גפן, הרטבנו אותו ופזרנו שעועיתים, בכל שקית סוג שונה. מהר מהר דאגנו להם לשמש:

12-img_20170129_133407

ועברנו לטפל בשאריות. פינינו את הקופסה התחושתית שלנו משאריות המלח שליוו אותה בימים הקרים של החורף:

07-img_20170129_125750

ומילאנו אותה בשעועית:

08-img_20170129_125914

החלטנו שהשעועית הלבנה פחות מתאימה לנושא, כדי לדמות מראה של אדמה, אז היה לנו פה תרגול נהדר של איתור ומוטוריקה עדינה, ותוצאה ממש יפיפייה:

09-img_20170129_130455

בתוספת מינימלית של אביזרים יפיפיים (הכפות האלו הגיעו אלינו במשלוח הגדול מהדוד סם, ושמרתי עליהן בקנאות מאז. הן כל כך יפות, נעימות ומזמינות):

11-img_20170129_132333

וכצפוי, גם הקופסה הזו הייתה הצלחה בטוחה:

10-img_20170129_131256

אחרון חביב לרשומה זו (כי מסתבר שיהיה לה המשך…), כמתבקש מט"ו בשבט, יצאנו אל הטבע:

13-img_20170130_094046

התחלנו לנהל מעקב מדוקדק יותר אחרי ההתפתחויות בגינה של יעלה. בתחילת החורף יעלה, בשיתוף אבא וסבתא, שתלה מגוון פקעות נהדרות, ועכשיו הנרקיסים משמחים אותה להפליא, עם פרח חדש כמעט כל בוקר…הרחבנו את החקירה שלנו:

5-img_20170207_155327

זיהינו את הפרחים שהתחילו לפרוח סביבנו באמצעות מגדיר הפרחים שלנו, ואז חקרנו יותר לעומק:

3-img_20170207_154650

נעזרנו ב"מגדיר הפרחים של פרופסור פיצפונטבע" הנהדר, ששאלנו מהספרייה כדי לזהות את חלקי הפרח במגוון פרחים שקיבלנו ואספנו:

4-img_20170207_154949

לא נעים להודות, אבל כמה ימי סמי מחלה בבית נתנו לנו שפע של פנאי להתכונן לחג בנחת ובעומק שהתאימו לנו, ואפילו סיפקו לנו חומר לעוד רשומה מאוחרת-לקראת-ט"ו-בשבט. אז אני מאחלת לכולנו רק בריאות איתנה, פריחה וצמיחה, וגם לזכור לקחת את הזמן שלנו, בלי תירוצים, יוצאים מזה דברים נפלאים…

עידן הקרח

%d7%94%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%991

שוב ושוב אני מופתעת לגלות כמה הפעילויות הכי מוצלחות שלנו, הן הפעילויות הכי בלתי מתוכננות, כמה פוטנציאל יש במאגרי הפעילויות שאני רואה, נועצת ואוגרת בתאים האפורים של המוח לרגעים מפתיעים, וכמה לעולם אין לדעת מה בדיוק ילהיב את הילדים.

הכל התחיל בוקר אחד (למען האמת, בבוקר היחיד בשבוע שאנחנו בבית בלי תוכניות. הבקרים האלו כל כך אהובים עליי, ואיכשהו, כל כך נדירים), כשיעלה מצאה את מגש החול שלה וביקשה לכתוב מספרים:

03-img_20170108_090039

למען האמת, זה התחיל קצת קודם, כשחטפתי התקפת סדר ושוב ארגנתי מחדש את כל חדר המשחקים שלנו (מעניין? שוקלת אם לכתוב על זה רשומה…). עם קצת פחות משחקים וארגון שונה של המדפים והמגרות, משחקים ישנים פתאום הופכים שוב לאטרקטיביים. אז מגש החול של יעלה קיבל מיקום חדש, וחזר להלהיב אותה אחרי תקופה ארוכה. להפתעתי היא ביקשה, לגמרי מיוזמתה, להתאמן בו על כתיבת מספרים- ללא ספק לא הפעילות החביבה עליה. ואז, אמיתי כמובן ראה, ורצה גם. מהר מהר אצתי רצתי לארגן לו "מגש חול" משלו:

02-img_20170108_085749

נו, טוב, לא ממש מגש חול…אלא יותר ביצוע מהיר של רעיון כללי לקופסה תחושתית חורפית. כל עונה מחדש אני מתלבטת אם ללכת בעקבות הרעיונות החו"ליים הפוטוגניים והמפתים או להיצמד למציאות המוכרת של כאן ועכשיו. לרוב, ההחלטה הסופית שלי היא איזושהי דרך ביניים שנותנת מקום גם וגם. גם להזדהות, להתחבר וללמוד על הסביבה הקרובה, וגם להכיר דברים חדשים, רחוקים ועבור הילדים- דימיוניים. בספר המרתק של מריה מונטסורי שקראתי (והבטחתי סקירה מקיפה עליו. באמת שהוא מרתק) היא כותבת על היכולת המופלאה של הילדים להשתמש בדימיון המפותח שלהם, לא רק כדי להמציא, אלא באמת כדי ללמוד על דברים שאין להם שום יכולת לחוש באמת. אז, אם זה לא היה ברור מכל ההקדמה הארוכה הזו, גם השנה הקופסה התחושתית החורפית שלנו כללה "שלג". הכי הכי פשוט שיש (בשנים קודמות היה לנו שלג מדעי אמיתי ושלג מסודה לשתיה ומים. שניהם מאוד מומלצים ומככבים בעמוד "חורף", בתוך תפריט החגים שבראש העמוד). בגלל (בזכות?) האלתור, השנה לא הסתבכנו. השלג שלנו השנה הוא פשוט- מלח גס. בשלב הראשון המלח עצמו לגמרי עשה את העבודה, והעסיק את אמיתי בזמן שיעלה כתבה:

04-img_20170108_090704

לאט לאט נוספו גם כלים ואביזרים לקופסה:

01-img_20170108_100613

קצת מטושטש, אבל אמיתי בחר מתוך המבחר משפך מדידה שקוף, פח קטן לבן, שתי כפות תכולות בצורות שונות ומברשת קשיחה. אני הוספתי לחגיגה גם את ה-toob הארקטי היפיפה שלנו. בשלב זה גם יעלה לא עמדה בפני הקופסה והצטרפה לחגיגה:

06-img_20170108_091722

אחרי שיעלה סיימה לממש איזה רעיון שהבריק במוחה, ולמלא את אוסף קופסאות התיקתק הגמדיות שקיבלה במתנה במלח גס (על מנת לקחת איתה לטיולים, לנשנש מלח ולטעון שהיא "לועסת מסטיק", כמובן):

05-img_20170108_091714

שניהם חקרו יחד את כל חלקי הTOOB:

07-img_20170108_091745

כל כך יפים…אפשר לא להתלהב? מסוג האביזרים שמאפשרים לעשות קופסה תחושתית מעלפת ומלמדת בקלי קלילות. באופן צפוי, יעלה (שבעלי חיים אף פעם לא נמנו על תחומי העניין העיקריים שלה) הסתקרנה במיוחד מהאיגלו. אז התחלנו לדבר על איגלו. ועל אסקימוסים. ועל הקוטב. וצירפנו לשיחה את אטלס הילדים החביב שלנו (בטוחה שיש טובים ממנו, אבל עד שנמצא אותם, הוא עושה את העבודה) ואת האייפד, עם חיפוש תמונות בסיסי בגוגל:

08-img_20170108_092631

משם התגלגלנו לשני סרטונים נהדרים ממש. הראשון הוא סרטון קצרצר שמדגים איך בונים איגלו, והלהיב מאוד את שני הילדים. לצערי אני לא מוצאת את הקישור המדוייק לסרטון שראינו, אבל יש הרבה דומים לו, וכולם נחמדים. הסרטון השני הוא לא קצרצר בכלל (20 ד'), באנגלית, בשחור-לבן, ועדיין ריתק את יעלה (ואותי…) לכל אורכו. זה סרט תיעודי על חיי היומיום של משפחה אסקימוסית בכפר נידח באלסקה. הסרטון כולל קטעים לא קלים לצפייה (בתחומי הציד והשימוש בבעלי החיים), דבר שממש ממש לא הפריע ליעלה, ואפילו סיקרן אותה, בעודי נבחלת בשקט בצד..בקיצור, מומלץ בקור.

09-img_20170108_093238

תכננתי להמשיך את הרשומה הזו עם המשך פעילויות הקרח הקרירות והממש ממש מוצלחות שלנו, אבל איכשהו גם החלק של פתיחת הנושא יצא ארוך נורא…אז אני אזדרז ואכין את הרשומה הבאה שמספרת על אמבטיית הקרח התחושתית איתה המשכנו לחקור את החיים המרתקים באזור הארקטי, כמעט כמו הקור שבחוץ. מבטיחה שיהיה מעניין…

קסמי סתיו

%d7%a8%d7%92%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%95

שקט בבלוג…כרגיל, הרבה תירוצים מסביב. "אחרי החגים" מתחיל להיות גם הוא מאחורינו, ולאט לאט אנחנו מבססים לנו שגרה. איכשהו זה מצליח להפתיע אותי כל "חזרה לשגרה" מחדש- שוב אנחנו עמוסים, ולפעמים נראה לי שבקושי יש לנו זמן בית להבנות מהפעילויות שלנו. בסופו של דבר, כל פעם מחדש, גם לזה אנחנו מתרגלים, ומוצאים זמן לכל דבר, כמעט. בין חוג למפגש, מצאנו את הזמן להנות מעוד שלל פעילויות סתיו, לנצל כל רגע ממזג האוויר הכל כך מושלם הזה שבחוץ.

כמובן שלא וויתרנו על קופסה תחושתית במילוי סתווי חדש:

img_20161023_151307

מודה ומתוודה- מעולם לא אכלתי כוסמת. בטח ובטח שלא קניתי כזו. עד שראיתי שניים במחיר מבצע בסופר, רגע לפני הקופסה הסתווית, וידעתי שנתקלתי במילוי המושלם למטרה. מי יודע, אולי זה אפילו יגרום לי לנסות לבשל אותה בפעם הבאה? הפעם הוספנו לכוסמת רק אביזרים. מגוונים ומעניינים:

img_20161025_080611

אמיתי עזר לי לבחור אותם בקפידה ולסדר אותם יפה יפה לפני השימוש הראשוני:

img_20161025_080614

כרגיל, הקופסה סיפקה לאמיתי הרבה מאוד הזדמנויות למשחק ולהנאה. יעלה השתמשה בה מעט מאוד. הרבה דברים אחרים מעסיקים אותה בימים אלו. לצערי אין לה תמונה של הקופסה בפעולה…אני די בטוחה שעדיין חסר לה משהו, עוד לא בטוחה מה.

בינתיים אמיתי מצא עוד כיוון למשחק תחושתי סתווי:

img_20161025_082128

הוא ביקש את קופסת החול הקינטי שלנו, שהחבאתי ממנו יותר מידי זמן, וסידר מסביבה את כל אוצרות הסתיו שאספנו (כבר סיפרתי עליהם כאן). הוא חפר, החביא, יצר הדפסים ועוד:

img_20161025_082231

הרעיון הנהדר שלו לשילוב העסיק אותו המון זמן, המון המון זמן:

img_20161025_082438

לפחות עד שגילינו שבאחד מאוצרות הסתיו שלנו הסתתרו חרקים מסתוריים כלשהם, ועכשיו יש לנו בית גידול מרתק בתוך קופסה של חול קינטי…לפני זה הוא הספיק לחקור את הממצאים שטמן בחול באמצעות ספר-אוצר שמצאתי:

img_20161029_121041

ספר מופלא ממש שמצאתי לגמרי לגמרי במקרה בשאריות של גראג' סייל של משפחה חדשה שעברה לגור בקיבוץ. מדובר בספר (יש לו גם תאום, בנושא כלי תחבורה) קשיח, באיטלקית (!). הספר בנוי מצמדי כפולות- בכפולה אחת מצויירת סצנה שלמה ומלאה בפרטים (למשל פיקניק ביער) ובכפולה שאחרי יש מעין "מילון" של הפרטים הקטנים שבתמונה. הספר הזה עוסק כולו ביער ולגמרי מתאים לסתיו. יעלה התלהבה ממנו מאוד וארגנה לאמיתי ולהלו שעת סיפור:

img_20161023_075452

בגיזרת היצירה אין פה רגע דל. רוב היצירות הן ספונטניות ומובלות ע"י הרעיונות של יעלה (בעיקר). מידי פעם אני מצליחה להגניב רעיון פנימה. למשל עם קופסה הסתיו:

img_20161029_125407

אוסף של מדבקות מסוגים שונים בצבעי הסתיו, וושי טייפ:

img_20161029_125425

ומגוון צבעים:

img_20161029_125432

אני כל כך אוהבת לראות איך הם לוקחים את אותם חומרים בכל פעם למקומות כל כך שונים…למרות החיבה שלי ל-open end, מידי פעם ממש מתחשק לי לנסות גם יצירות מובנות יותר:

img_20161029_223948

את היצירה הפשוטה הזו סידרתי לילדים כ"art table", רעיון שפעם התמדתי בו הרבה יותר ולאחרונה קצת הזנחתי. בחרתי מגוגל תמונה של עץ ערום, הדפסתי בכמה עותקים על בריסטול לבן והנחתי על שולחן היצירה, יחד עם כריות דיו במגוון צבעי העונה:

img_20161031_072608

כצפוי, הילדים לא פספסו הזדמנות לשחק עם כריות הדיו ויצרו שלכת מרהיבה ממש. מההתלהבות הם המשיכו גם לצד האחורי:

img_20161031_072945

את היצירות ניילנתי במכונת למינציה וקיבלנו פלייסמנטים סתוויים מקסימים!

פעילות אחרונה להפעם, שילוב ממש מוצלח של ליקוט סתווי משובח ושל יצירה קלילה ומהנה. ללא ספק אחד המנהגים הסתווים האהובים עליי הוא איסוף עלים יבשים. כל מה שצריך זה שקית (או כלי קיבול אחר) ותשומת לב. מצאנו כמה אוצרות יפיפיים:

img_20161107_091545

ממש פלאי טבע:

img_20161107_092919

כמובן שעצרנו לחגוג את הפלא:

img_20161107_091800

שלוש, ארבע ו…

img_20161107_091801(התמונה הכי אהובה עליי אי פעם. נראה לי, אפילו שקצת קשה לזהות פה את יעלה)

חזרנו הביתה עם השלל וגם עם חברים שאספנו בדרך. הוספנו ציוד ממש ממש בסיסי- בריסטולים לבנים, מספריים ומהדק. כל ילד גזר/קיבל שתי רצועות מהבריסטול הלבן ובחר לו אוסף עלים מהשלל. אחר כך עברנו לשלב החיבור:

img_20161107_113227

עוד תמונה משובחת…רעות מלמדת את אורי להשתמש במהדק. גם אמיתי התאמן על כישורי ההידוק שלו:

img_20161107_112755

והתוצר? פשוט ומקסים:

img_20161107_112539

קרדיט לרעיון מגיע לאחת והיחידה, אלילת הפעילויות שלי, ג'ן- כאן ההדרכה שלה (והדוגמה ההרבה יותר יפה, כמובן). בכל זאת, גם השלכת הישראלית יצאה ממש לא רע:

img_20161107_112830

נכון, זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, אבל זה בהחלט סיפק לנו שעה קלה של יצירה מהנה וקלילה, ואחה"צ שלם של הסתובבות אינדיאנית גאה.

זהו, עד כאן הצצות קטנות לשגרה הסתווית שלנו. מלבד הסתיו מעסיקים אותנו עוד כל מיני עניינים מעניינים, מקווה לחזור בהקדם לשתף גם בהם. מאחלת לכולנו ימים קרירים, נעימים, סתוויים ויפים כמו אלו!

בים לבן

%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%aa-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94

בשבת נפרדתי לשלום ממכשיר הטלפון הסלולרי היקר שלי, שטבע באלגנטיות. לשמחתי, את רוב התמונות שהיו על המכשיר הספקתי להעביר למחשב קודם, אבל ממש כמה תמונות אחרונות נעלמו, כנראה, לנצח נצחים. מזל שהעלתי תמונה אחת לפייסבוק, כי אחרת הרשומה הזאת הייתה חסרה מאוד.

כרגיל, כחלק מההכנות שלנו לחג, שברתי את הראש לגבי הקופסה התחושתית שנכין לחג. לפני שנתיים הכנו קופסת חג על בסיס גרגירי תירס (השנה הם כיכבו במגש מזיגה שהראיתי ברשומה הקודמת) ובשנה שעברה הכנו קופסה על בסיס חול ירח צבעוני ומופלא. ומה השנה?! שאלה קשה. אחרי מחשבות רבות רבות נפלא לי האסימון. כותנה:

14355132_10157551026755599_1632967213202350018_n

כרגיל, חיפשתי חומר שיהיה נעים למגע, מעניין ושונה, זמין (או לפחות יחסית קל להשגה) וזול, בהיר (כדי שישתלב טוב עם אביזרי החג האדומים), שאפשר לבצע בו מגוון פעילויות…ושיהיה איכשהו גם קשור לראש השנה. מלח וסוכר נפסלו על בסיס טעימות יתר (וגם על בסיס קשר קלוש לראש השנה, למרות שיכולתי למצוא קשר סביר). באחת הנסיעות הארוכות שלי לאחרונה (זמן לבד באוטו הוא מצרך נדיר ובהחלט הזמן המועדף עליי למחשבות) נהניתי מנוף שדות הכותנה הירוקים-מתחילים להלבין בשוליים ופתאום זה היכה בי- כותנה! הצמח ההו-כה-מופלא הזה, שהוא צמח שעושים ממנו בד (קונספט שלא מפסיק להדהים אותי, לא משנה כמה שנים אני כבר יודעת את העובדה הזאת), הוא יפיפה, הוא נעים, הוא מרתק, הוא מיוחד והוא מלבין בדיוק-בדיוק-בדיוק לראש השנה (טוב, השנה ראש השנה קצת מאוחר, אבל מספיק סמוך). ממש כמו החצב- מסמן את התקרבותו של הסתיו, אבל לפני שהוא מגיע (לקופסת הסתיו דווקא יש לי כבר רעיון מוכן…). אז גיששתי קצת ובררתי מסביב (כי לא נעים פשוט להיכנס לשדה ולקטוף) ושכן יקר הביא לנו שני ענפי כותנה שופעים ויפיפיים. צילמתי אותם, בוודאי שצילמתי, אבל אז…הפלאפון טבע לעולמים. אמיתי התגייס בשמחה רבה למלאכת קטיף הכותנה, שהיא באמת ממש ממש ממש נעימה (ויסלחו לי אותם שחורים מהשיר, שסבלו בשמש הקופחת וריחמנו עליהם לאין קץ. אנחנו קטפנו בהנאה, בצל, לצד כוס קפה קר). בחנו את הפרחים שהיו בשלבים שונים של פתיחה, את העלים, את הענפים עצמם וכמובן- את פקעות הכותנה, עד שמילאנו את הקופסה:

p1010921

השארתי את הקופסה כמו שהיא ליומיים, ונתתי לילדים להרגיש את הכותנה. להפתיע הרבה יעלה לא התלהבה בכלל. אני חושדת שזה בגלל שהיא מאוד עסוקה במשהו אחר כרגע, אבל לא בטוחה. יכול להיות שזה פשוט לא נעים לה (למרות שצמר גפן, שזה בעצם כותנה, רק הרבה יותר נקייה, היא ממש אוהבת) וזה בסדר. אמיתי לעומתה ממש נהנה מהקופסה…כשהיה נראה לי שהוא מיצה, הוספנו פנימה אביזרים מהאוסף שלנו:

p1010922

והקופסה פתוחה לפרשנויות:

P1010914.JPG

(סליחה על הצנזורה, השבוע ביקרו אצלנו חברים חדשים ולא ביקשתי אישור מהאמא לפרסם כזו תמונת פנים…). אמיתי והחבר החדש שיחקו כל כך יפה בקופסה. ערבבו, קרעו, לשו, משכו, החביאו את הפריטים הקטנים וחיפשו אותם, מילאו את הכלים ועוד ועוד. גם כשאין הרבה תמונות, כבר אמרתי כמה זה כיף קופסאות תחושתיות?

וכדי שלא תצא רשומה עם המון המון מילים וכל כך מעט תמונות, עוד מגש זריז ולהיט אמיתי שהכנו השבוע ונלכד בעדשת המצלמה שלי, שחזרה לתפקידה אחרי העדרות ממושכת. יש יתרונות לחיים בלי פלאפון, באמת:

p1010892-001

כל כך יפה ופוטוגני:

p1010895-001

אמיתי נלהב לחלוטין מהקונספט של גולות. זה מדהים אותו, זה נעים לו, זה מסקרן אותו, השבוע כששאלתי אותו (כחלק מההכנות לרשומת סיכום השנה שתעלה פה בשבוע הבא) מה המשחק האהוב עליי, הוא ענה בלי לחשוב פעמיים "גולה". אז גולות. והתאמת צבעים שהוא מאוד אוהב. המשימה הרשמית- להתאים כל תפוח לעץ המתאים.

p1010883-001

אמיתי החליט שאת התפוחים הירוקים מעבירים בכפית הירוקה ואת האדומים באדומה. הוא גם שדרג את העצים:

p1010896-001

ומצא שילובים חדשים ונהדרים בין המגשים:

p1010881-001

בשלב מסויים הוא ויעלה אפילו הלכו מכות על הזכות לשחק בגולות ראשונים…זה כיף שמגשים מצליחים.

בלי לשים לב, אנחנו כבר ממש בישורת האחרונה לפני ראש השנה. יש עדיין המון המון תוכניות בקנה, מקווה שנספיק לפחות את הרוב…מאחלת לכולנו להנות עד מאוד מסופו של השבוע הלפני אחרון של השנה…מזכירה שזו הזדמנות כמעט אחרונות להצטרף להגרלת הבלוגולדת עם תמונות של פעילויות שעשיתם בהשראת הבלוג. התמונות שאני מקבלת כל כך מחממות את הלב ומשמחות!

קיץ תחושתי

חרוזי מים- מרעננים ומשודרגים

הבטחתי פעילות שישית שתצטרף לרשימת חמש פעילויות המים הזריזות והמנצחות שברשומה הקודמת, והנה אני מקיימת! כבר הזכרתי פה בעבר את הקסם הקרוי "חרוזי מים", למשל כשהכנו להם גרסה אכילה (כמה אמיתי גדל מאז!), או בקופסה הקיצית שלנו, שהשתלבה בחוף הים שהכנו. הפעם החלטתי שאמיתי כבר מספיק גדול כדי להיחשף לפלא במלוא הדרו, בלי נושא, בלי מטרה צדדית- פשוט משחק מים משגע:

IMG_20160827_114607

הכנו כמות נכבדה מאוד של חרוזי מים. יש כאן משהו כמו 4 שקיות קטנטנות ומונוכרומטיות מחנות השקל עליה סיפרתי בעבר ועוד שקית אחת די גדולה ומאוד צבעונית שקיבלנו במתנה. גם שכבר יודעים למה לצפות, זה לא פחות מגניב:

IMG_20160827_114901

אמיתי חזק מאוד בשלב ה"scoop&transfer", כפי שהפעילות מכונה במונטסורי, והוא מיד דרש כפות וכלים שיאפשרו לו למלא את מבוקשו בלי למלא את הבית כולו בחרוזי מים (טוב, החלק השני הוא דרישה שלי…חרוזי מים הם פעילות מקלחת נהדרת, ככה הם לא מתלכלכים כשהם מתפזרים ואני קרובה יותר למזגן). זה העסיק אותו מ-ל-א זמן, עד שיעלה התפנתה מעיסוקיה והצטרפה לחגיגה:

IMG_20160827_115912

היא מיד הראתה לו כמה כיף למעוך אותם לגמרי, והוא בהחלט הסכים איתה. בעוד היא ממשיכה למעוך הוא המשיך לחפש דרכים חדשות לחקור. כרגיל, הוא היה צריך לחוש את הקופסה התחושתית עם כל הגוף:

IMG_20160827_122751

תוך כדי משחק, יעלה (ואבא) גילתה אפקט אור מגניב במיוחד:

IMG_20160827_122054

וגילינו מה קורה כשמטביעים את החרוזים במים:

IMG_20160827_123746

אמיתי המשיך לחקור את עניין ההעברה והמזיגה של החרוזים, ובעזרת מכונת גלידת-הקצף הנהדרת שלנו (לא מאמינה שלא המלצתי עליה ברשומת המתנות לגיל שנתיים, לגמרי מומלצת- כזאת, קישור אקראי, לא המלצה לרכישה מחנות ספציפית כי אנחנו קיבלנו אותה במתנה) הוא הכין מרק:

IMG_20160827_122226

זה היה כל כך יפה, וכל כך שימח אותו, שמיד נזכרתי ברעיון שראיתי בפינטרסט והצעתי לילדים להוסיף קצת לכלוך למשחק. יעלה ביקשה להמשיך עוד קצת את המשחק כפי שהוא, ובהמשך ביקשה לחזור לרעיון המלכלך, אז חזרנו:

IMG_20160827_170027

הוספנו לקופסה הנהדרת שלנו קצף גילוח! שילוב של שני חומרים תחושתיים מופלאים חייב (טוב, לא חייב, אבל בסיכוי גבוה) ליצור חומר תחושתי חדש ומופלא. השתמשנו בקצף גילוח זול, ממש ממש זול, שקניתי למטרות של משחק תחושתי. כמו שהבטיחה הגברת פינטרסט, זה לגמרי עבד:

IMG_20160827_170244

פחות פוטוגני אמנם, אבל אפילו יותר נעים. וגם הרבה יותר מריח. אם זה טוב או רע זה כבר עניין לדיון…אמיתי מיד שדרג את המרק:

IMG_20160827_170650

ויעלה ביקשה להוסיף עוד קצף:

IMG_20160827_170500

שניהם התמכרו לתחושה:

IMG_20160827_170742

אמיתי הציע להכין עוגה, ויעלה התקנאה ורצתה גם היא כלי להעברה. שילבנו את הרצונות:

IMG_20160827_171216

והכנו עוגות אישיות, נעימות, ריחניות ולא ממש יפות:

IMG_20160827_171324

כמובן שגם כאן אמיתי לא וויתר על בדיקת full body:

IMG_20160827_171425

בסופו של דבר, כששניהם היו לגמרי מלאים בקצף גילוח, אבא שלהם שאל אותם אם הם יודעים מה "אמורים" לעשות עם קצף גילוח. הם לא ידעו, אז הוא הדגים:

IMG_20160827_171703

את החרוזים עם קצף הגילוח שמרנו בקופסה עד למחרת, ואז שיחקנו בהם שוב. בסוף המשחק השני שטפתי אותם היטב וסיננתי חזרה לקופסה (הריח נשאר, בינתיים) והקופסה ממשיכה להנעים ולקרר ולסקרן ולחקרן. לגמרי ה-פעילות התחושתית המומלצת לימים קרירים עבור ילדים שכבר לא טועמים כל דבר שהם רואים.

איך אתם העברתם את סוף השבוע החמים?! אמנם סימני הסתיו כבר מסביב, אבל צפויים לנו לפחות עוד כמה שבועות חמים…עוד רעיונות לפעילויות מקררות תמיד יתקבלו במאור פנים! ואם אתם מנסים את זה בבית…מזכירה שאתם מוזמנים להצטרף להגרלת הבלוגולדת! כל הפרטים- ממש כאן. ואם התחלתם להערך קדימה, בתפריט החגים והעונות תוכלו למצוא אוסף רשומות בנושא ראש השנה ואוסף נוסף בנושא סתיו. מוזמנים!