מה למדתי השנה? והגרלה

 

החודש האחרון של שנת 2017 כבר כאן. כמו בכל שנה, זה מפתיע. נדמה שרק לפני דקה חגגנו פה התחלה של שנה חדשה, והנה היא כבר נגמרת. איך זה קרה?

אז נכון, את ההחלטות לשנה החדשה שלי כבר קיבלתי בראש השנה "למנייננו". הכנתי לוח השראה, הצבתי מטרות והתכוננתי כמו שצריך. זה לא אומר שאסור לי לנצל את ההזדמנות לעשות "בדיקה תקופתית". באיזה משימות התקדמתי? איפה אני צריכה "לתת פוש"? על מה מגיע לי ח"'ח? מה אני רוצה להוסיף? איזה נושאים נוספו לי לחיים? מה החלטתי להניח בצד כרגע? כמעט שלושה חודשים עברו מראש השנה העברי, רבעון. זמן מצויין לבדק בית.

כמו שרמזתי (רמזים דקים, דקיקים ממש), הרבעון האחרון הזה של 2017 הוא רבעון של עשייה מאוד מרגשת מבחינתי, כזו שהיא כל כולה הכנה לקראת 2018 הבאה עלינו לטובה. בתוך כל העשייה, רשימות המשימות, הדברים שאני רוצה להספיק- חשוב לי לעצור רגע, לנשום עמוק ולהסתכל על השנה שחלפה.

קודם כל, כדי להתענג עליה. כל כך הרבה דברים טובים קרו השנה. יש טענה (שאני שמעתי מענבל גבור, אבל אני לא בטוחה מה מקורה) שכשאנחנו עוצרים להודות על רגעים מאושרים, אנחנו כמעט חווים אותם שוב, ולחוויה הזו יש השפעה עצומה על מפלס האושר הכללי שלנו.

הסיבה השנייה לעצור לסכם את השנה שחלפה, היא כדי לקחת אותה איתנו הלאה. אמנם "מה שהיה היה", אבל הדברים שעברנו בשנה הזו השפיעו עלינו. גם אם נדמה לנו שלא עשינו שומדבר חדש השנה, אנחנו גרסת דצמבר 2017, שונים קצת מאנחנו גרסת ינואר 2017. סיכום שנה הוא הזדמנות מצויינת להצביע על השינויים האלו, ולהסיק מהם מסקנות. מסקנות שיעזרו לנו לשפר, לדייק ולכוונן את עצמנו לקראת 2018.

גם בראש השנה העברי הקדשתי את רשומת החג שלי לנושא קרוב, לכלי "מה למדתי השבוע" שמככב ביומן שלי. הקשר בין הרשומות לא מקרי, ללא ספק השנה שלי, הן העברית והן הלועזית, עומדת בסימן של למידה.

ברוח הבלוג הזה, וברוח התוכניות המרגשות שלי ל-2018, אני רוצה להזמין אתכן לאתגר סופשנה כאן בבלוג. כחלק מהסיכום של שנת 2017, או כחלק מההכנות לקראת שנת 2018, אני מזמינה אתכן להקדיש כמה דקות לענות על השאלה הזו-

איזו ידע חדש, תובנה חדשה, כלי חדש, רעיון חדש או כל "חדש" אחר, שרכשתן ב-2017, יעזור לכם להתקדם לעבר המטרות שלכן ב-2018?

זו יכולה להיות הזדמנות פז לכתוב את כל מה שלמדנו השנה. להריץ בראש "שידור חוזר" של השנה שחלפה, כל חודש וחודש, כל מאורע שקרה, ולזהות את השיעורים שלמדנו בדרך. מתוך כל הרשימה, אני מזמינה אותך לשתף כאן בתגובות את השיעור הכי משמעותי, שהכי ישפיע על מי שתהיי כש-2018 תכנס בדלת. הכי יעזור לך להגיע רחוק יותר, להיות מאושרת יותר, בריאה יותר או בכלל- יותר.

אני מאמינה ששיתוף של השיעורים שלנו יכול להפוך אותם משמעותיים גם עבור אנשים אחרים, לעזור לעוד אסימונים ליפול, וליצור מרחב של למידה משמעותית לקראת השנה החדשה. אם תעדיפי לפרסם את התשובה שלך בעילום שם, את יכולה לשלוח אותה ישירות אליי באמצעות הטופס הזה, ואני אפרסם אותה כאן בבלוג בעילום שם:

מעבר לחדוות השיתוף ושמחת חכמת ההמונים, בין העונות והנענות לאתגר (כמובן שגם עונים נענים יתקבלו בשמחה) תוגרל מחברת שווה במיוחד. מכיוון שיש לי כל כך הרבה דגמי מחברות ברשימת המשאלות שלי, ואין לי תירוצים מספיק טובים לקנות את כולן לעצמי- בין העונות לאתגר (בתגובות או במייל) עד ה-19.12.2017 בחצות,יוגרל נס חנוכה קטן- אחת ממחברות המשאלות שלי, כדי לכתוב בה את כל השיעורים החדשים ששנת 2018 נושאת בחובה.

התמונה להשראה בלבד, ואין בה כדי לרמוז על המחברת שתישלח לזוכה…אבל אני מבטיחה שהיא תהיה ממש ממש שווה! ההגרלה תערך ב-20.12.2017, נר אחרון של חנוכה ותוצאותיה יתפרסמו כאן בבלוג ברשומה שתסכם את כל התובנות ותכריז על שם הזוכה.

ובינתיים, עד שנפגש שוב ברשומת חנוכה, קדימה, לעבודה- מה למדתן השנה?!

נאסף תשרי

תמיד זה תופס בהפתעה. תשרי נגמר. החגים כבר מאחורינו. רגע! עוד לא הספקנו כלום! היו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות! אבל כולנו כבר יודעים שאי אפשר לעצור את הזמן…ולפעמים כיף לעצור רגע. להסתכל אחורה, לא על כל מה שרצינו ולא הספקנו, אלא על כמה הרבה כן הספקנו. ובחיי שחודש תשרי הזה היה עמוס בהמון דברים קטנים וחגיגיים שלא הספקנו לשתף. החלטתי לסכם את תשרי שלנו במקבץ יצירה והשראה באווירת החגים, שלא נשכח מה עשינו כשיגיע תשרי הבא:

רגע לפני ערב ראש השנה, התכנסנו לאפייה מסורתית של מאפינס דבש:

ומיחזרנו להם מתקן הגשה מדליק במיוחד:

ככה הוא נראה בתחילת העבודה. מתקן תצוגה של מסטיקים מקרטון, שנזרק ע"י הכלבו של הקיבוץ ואומץ על ידי שכנה יקרה שיודעת שדברים כאלו תמיד משמחים אותנו. כמה דקות אחר כך, קצת דאקטייפ וקצת וושי טייפ והוא נראה ככה:

כמובן שהיו מספיק מאפינס למלא את כל המתקן, אבל בשלב הזה כבר לא צילמתי. בכלל, בערב החג היינו אחראים על כמה מאכלים, אבל בעיקר על הדקורציה. אז שינסנו מתניים משפחתיים להכנת האביזרים, בעזרת ה"קאטלבאג", מכשיר החיתוך הנאמן שלי:

בחרנו בשילוב צבעים חגיגי של לבן-ירוק-זהוב. כמה שהזהוב הזה הרשים את אמיתי (בריסטול רגיל לגמרי, בצבע זהב. לרכישה בחנות הציוד המשרדי/יצירה/ציוד לגנים הקרובה לביתכם):

גם יעלה מצאה שימוש נפלא לשאריות הזהוב-זהוב:

כמה מפתיע! ציורים של משפחה…אבל ציור קצת אחר, בטושים פרמנטטיים על נייר מבריק. חווית יצירה שונה. בכל מקרה, ככה ההכנות שלנו נראו ברגע האמת, על שולחן החג:

הכנו גם כרטיסי שנה טובה. בסופו של דבר יעלה חילקה את הכרטיסים שלה, והכרטיסים שאני הכנתי (במפגש יצירה עם חברות) חזרו לחכות בסבלנות לראש השנה הבא:

גם אחרי ערב החג, המשכנו ליצור באותה אווירה חגיגית:

יצרנו בהשראה רימונית, ואמיתי שוב לקח את זה לכיוון שלו, כשהפך את הרימון לא רק להשראה, אלא לחומר היצירה עצמה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל הוא יצר ציורים ממיץ הרימונים, ונהנה מכל רגע. לא רק רימונים תשרי הביא איתו. אספנו אלינו מגוון אוצרות סתוויים:

כל כך כיף לעקוב אחרי השינויים הקטנטנים האלו. בלוטים ירוקים, שתוך כמה שבועות הופכים לחומים. הכל מסביב משתנה ומקבל חיים וצבעים חדשים:

גם הציפורים מתכוננות לקור ומשאירות לנו שלל סימנים לחילופי העונה:

כל כך יפות, כל אחת שונה מחברתה:

הנוצות האלו סיפקו לנו השראה לפינה נהדרת של יצירה (אם רוצים להמנע ממגע עם הנוצות עצמן, אפשר לצלם את הממצאים בדרך ולהציג את התמונות להשראה):
גם בסוכות, העמוס, מלא הטיולים והאירועים, בו כמעט לא היינו בבית, הספקנו להצטרף לסדנת יצירה חביבה להפליא, שהעסיקה את יעלה ועוד הרבה מאוד ילדים והורים (עם אחוז גבוה מאוד של אבות פעילים ומשתתפים) שעה ארוכה:

בסופה של הסדנה היא יצאה עם סוכה מיניאטורית מקושטת ונפלאה:

ולמרות הבטחות השיר הידוע, כמו שקורה בדרך כלל, היורה לא חיכה לחשוון, וגם אותו חגגנו בתשרי במלוא עוזו, הדרו וריחו הנפלא:

האמת? הספקנו הרבה. הספקנו גם לטייל, ולהיות במרכז, בצפון בצפון, בירושלים ובדרום, ואפילו להצטלם תמונה משפחתית סבירה, נדירה ולבנה. אני חושבת שזו הולכת להיות אחת ההחלטות הנוספות שלי לשנה החדשה-

להסתכל אחורה כדי לראות את כל מה שכן הספקנו

ולהתמלא תחושת סיפוק, עשייה וגאווה. ומה שלא הספקנו? אולי לא היה חשוב מספיק, ואולי יעבור הלאה, לרשימת המשימות הבאה, לשבוע הבא, לחודש הבא ואולי בכלל לשנה הבאה. וזה לא נורא.

אז מה אתן הספקתן בתשרי שהיה?! ואיזו החלטה תקחו אתכן מהחודש הזה, שפתח את השנה?

מה למדתי בתשע"ז

האמת, שתכננתי לפתוח את חודש ספטמבר עם שתי רשומות שנדחו כל אוגוסט. שתי רשומות שאני ממש אוהבת, על המשחק הדמיוני הנהדר שממלא את רוב זמננו בבית (וגם מחוצה לו) בתקופה האחרונה. אבל כשהתקרבתי לפרסום הרשומה, פתאום הבנתי שראש השנה, כרגיל, קרוב משציפיתי. עוד שבועיים הוא כאן. שבועיים! אז שוב, רשומות המשחק הדמיוני יחכו עוד טיפ-טיפה לתורן, ורשומות ראש השנה מקודמות לראש התור.

קודם כל אני מזמינה אתכן לשאוב השראה מעמוד ראש השנה כאן בבלוג, שמרכז את פעילויות החג התחושתיות, הדמיוניות והלימודיות שעשינו בשנים הקודמות לקראת החג. אני אוהבת במיוחד את המתכונים התחושתיים שלנו לחג הזה, והכי הכי- מתכוני בצק המשחק: בצק התפוחים, בצק הדבש והמיסטוק הנהדר כל כך, שהוא לא בדיוק בצק, אלא יותר "ניסוי תחושתי-מדעי", אבל הכי כיף מכולם.

רגע לפני שנצלול לפעילויות של השנה, שכבר עברו להילוך גבוה, רציתי לשתף בכלי נהדר ממש שאימצתי לי במהלך השנה שמתקרבת לסיומה, ממשיך איתי גם לשנה החדשה, ומאוד מאוד מתאים לרוח הבלוג. כבר כמה שנים אני מנהלת את חיי ב"פרוייקט היומן השמח", שהתחלתי לפני כמה שנים (יחד עם קבוצת פייסבוק שנושאת את אותו שם). מדובר ביומן, של נייר ועט ושל פעם. בתוך היומן הזה אני מתכננת ומתעדת את היומיום שלנו, עם עיצובים משמחים וגם כלים שמשפרים לי את היומיום.

בשנה האחרונה השתמשתי ביומן השבועי הנהדר של ענבל גבור, שבנוסף לעיצוב משמח וצבעוני, מכיל גם כלים אימוניים לחיים שמחים ומלאי חשיבה חיובית.

לא ממש איזור הנוחות שלי, ובדיוק בגלל זה אני צריכה את זה.

הכלי המשמעותי ביותר שהיומן הזה נתן לי מופיע בסיכומו של כל שבוע ושבוע ביומן. הזמנה לכתוב, שחור (או כתום, או צבעוני. היומן שלי ממש צבעוני. מפתיע, אני יודעת) על גבי לבן-

"מה למדתי השבוע"

כמה פשוט, ככה מעולה. עוד מעט אסביר למה זה כל כך מעולה, אבל נתחיל מכמה דוגמאות.

במהלך השנה הצטברו לי ביומן רשימות נהדרות של דברים חדשים שלמדתי השנה. דברים שממש חשוב לי לקחת איתי הלאה, לשנה הבאה ולשנים שיבואו אחריה.

למדתי דברים מאוד פרקטיים, כמו:

  • "יש גזר לבן"
  • "קרציות אכן עוקצות אנשים. וזה כואב ולא נעים"
  • "חטמית זיפנית, איזה פרח מגניב"

  • "אין מילה בעברית לגורת אריות"
  • "להכין עוף בקארי. טעים!"

וגם דברים יותר עמוקים, לא ממש ידע, אלא תובנות, הבנות, מחשבות ומסקנות-

תובנות חשובות מחיי ההורות:

  • "להתערב פחות"

  • "שליטה זה לא צורך. זו אסטרטגיה" (תובנה מקורס התקשורת המקרבת הנהדר)
  • "מחמאות אמיתיות עושות שינוי"
  • "מאחורי שאלות "חטטניות" של יעלה עומד צורך אמיתי לחקור כדי להבין את עולם המבוגרים"
  • "יכולות הריכוז של אמיתי גדלות, והוא באמת רגוע יותר כשהוא מועסק ומרוכז. מונטסורי כל כך נכון לו"
  • "להקשיב לילדים שלי, באמת וביסודיות. הם חכמים"

תובנות שעזרו לנו בבניית השגרה שלנו:

  • "ימים רגועים של זרימה מידי פעם עושים לכולנו טוב"
  • "פעילויות בבית, חקירה ולמידה עושים לנו טוב"

  • "להפסיק לקבוע תוכניות לאחה"צ נקודה."
  • "תרגול חשיבה חיובית עובד גם עם ילדים"
  • "אמא, אני כל כך אוהבת את העולם, שאני לא רוצה להירדם ושהוא ימשיך. בא לי שהעולם יפסיק וימשיך בבוקר" (יעלה. כמובן. מי עוד יכול להגיד כזה משפט מופלא?!)

ותובנות אישיות משמעותיות:

  • "לפחות פעם בשבוע לעשות משהו למרות שאין לי כוח"
  • "לשמוח בשבילי"
  • "יצירתיות והמצאות תמיד מספקים אותי" (ובמקום אחר "יצירה נותנת לי אנרגיות")

  • "שאני גאה ומאושרת בהחלטות הגדולות שלקחנו"
  • "כמה כוח יש בשאלות מדוייקות"

דברים קטנים, שעושים שינויים גדולים. דברים קטנים שכל כך להתעלם מהם במהלך היומיום. ידע, הבנות, מחשבות, שכל כך מלהיבים ומרגשים ברגע ההכרה, וכל כך מהר נשכחים. אז אני עוצרת רגע, בתחילתו או בסופו של יום, נזכרת ב-24 השעות האחרונות, כותבת לי מה עשינו ומנסה לדלות מהרשימה לפחות דבר אחד חדש שלמדתי. כל יום. יש גם דברים טריוואליים שסתם כיף להיזכר בהם. יש גם דברים שכתבתי כמה וכמה פעמים, כי שוב שכחתי ושוב למדתי אותם. יש הרבה ווריאציות שונות על אותו הדבר (כמובן, שזה רק מחזק את המסקנה שהלמידה הזו נכונה). יש דברים שהשתנו במהלך השנה- שלמדתי בתחילתה וכבר לא היו רלוונטיים בסופה, או אפילו התהפכו לגמרי. כשאני מסתכלת אחורה, על כל תיבות ה"מה למדתי השבוע" של היומן שלי, כמכלול, אני מבינה עד כמה זו הייתה שנה של למידה.

ובדיוק כמו שהבלוג טוען (כן, כן, זה הוא טוען, לא אני. כבר יש לו ישות משל עצמו, מסתבר לי. אחת מהתובנות של השנה בנושא הבלוג. אולי להן מגיע מקום משל עצמן, מתישהו), אני נהנית מהתזכורת היומיומית הזו- שממש כל דבר בדרך, הוא הזדמנות ללמידה.

המקום בו אני היום הוא מקום אחר מהמקום בו הייתי בתחילת השנה. גם אם השנה לא עשיתי קורסים גדולים, לא למדתי במסגרת מסודרת, לא עשיתי שינויים מרחיקי לכת מבחוץ (אם לא מחשיבים את מעבר הדירה המינימלי שלנו)- כיף ומספק להתסכל אחורה, ולגלות שזזתי. הרבה. התקדמתי. צמחתי. התפתחתי. השתנתי. דייקתי. למדתי. ועכשיו אני שונה.

ומה שכל כך נהדר בכלי הזה, שאפשר בקלות רבה לאמץ אותו, לא רק ככלי לחיים או להתפתחות אישית גדולה, אלא ככלי להורות. כדי למפות את הלמידה שלנו כהורים, אבל יותר מזה- כדי לעזור לילדים שלנו להפוך ללומדים תמידיים ומודעים. וזו, כנראה, אחת העזרות המשמעותיות ביותר שאנחנו יכולים להעניק להם בדרכם לקראת העולם החדש שמשתנה סביבנו בלי הרף, וכל כך שונה מהעולם בו אנחנו גדלנו. בהתחלה רק לשתף אותם בדבר קטן חדש שלמדנו היום. אולי לציין גם משהו חדש שראינו שהם למדו היום (היום, למשל, אמיתי למד לעשות גלגול. לפנים! זו למידה חדשה ומרגשת עבורו). זה יכול לבוא יחד עם שיתוף בחוויה טובה מהיום, ו/או בחווית הצלחה, ו/או בהכרת תודה (גם אלו כלים שמופיעים ביומן), וזה יכול להיות טקס בפני עצמו. לאט לאט הילדים מתחילים להבחין בזה בעצמם. מן הסתם, ילדים קטנים יותר יבחינו בלמידות הפרקטיות, הנראות לעין- מילה חדשה שלא הכרנו, טכניקה חדשה, כלי חדש, אפילו שם של חבר חדש הוא למידה. עם הגיל והגדילה, יגיעו גם הלמידות הקטנות, הפנימיות יותר. ההבנות והתובנות. בלי לחץ- לא תמיד מצליחים לשים את האצבע על הלמידה ברגע התרחשותה. לא תמיד מתאים לשתף בה. אנחנו כאן רק כדי להציע את הכלי, להציע לפקוח את העיניים ולזהות בכל פינה אפשרויות והזדמנויות ללמידה.

בלי לשים לב, יצאה לי סוג של רשומת-סיכום-שנה, שמתכתבת מאוד בבירור עם רשומת הסיכום של השנה שעברה. מסתבר שתהליכים שהתחלתי אז, צברו עוד ועוד תאוצה. גם השנה אני מאחלת לי, לבני ביתי, למשפחה, למכרי ולקוראי שנה של בריאות ושל המון למידה.

אל דאגה, זה לא אומר שנגמרו רשומות ראש השנה…נתראה בקרוב, מבטיחה.

 

לזנב ולא לראש

%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%93%d7%a8%d7%9e%d7%98%d7%99-%d7%9c%d7%97%d7%92

שבוע עבר מאז הרשומה האחרונה. שבוע עמוס ומלא בחגיגות, באורחים, במשפחה, בחברים, בפעילויות ובהתאוששות איטית…בינתיים התחלנו להתכונן להמשך חגי תשרי הבאים עלינו לטובה ובעיקר התחלנו לקדם בברכה את פניו של הסתיו, שמשמח אותנו (נו, טוב, אותי) כל כך כל כך, בערבים הקרירים שהוא מביא איתו.

אבל לפני הכל,  עוד זנבנב קטן שנשאר מהחג, פעילות לא מתוכננת, שהתגלגלה לה מתוך הפעילות היומיומית שלנו, וממש ממש מצאה חן בעיני הילדים, שביקשו לחזור עליה כמה פעמים לאורך החג- קניות בסופר לקראת החג! זה התחיל כשיעלה ביקשה להוציא את ארגז האוכל שלנו, שפעם היה המשחק החביב עליה, ועכשיו שכב זנוח כבר תקופה די ארוכה:

img_20160915_104218

לארגז המקורי הוספנו כמה וכמה אביזרים משקית ראש השנה שלנו. כל אחד בתורו קיבל את עגלת הסופר שלנו ובחר לו מצרכים לחג:

img_20160915_104618

את עגלת הקניות הובלנו ישירות לקופה, לערוך חשבון עם קופאי מתחלף:

img_20160915_104724

המוכרת היעילה אפילו ידעה לעזור ולהציע מתנות לחג לכל בני המשפחה, על פי פירוט מאתגר של הקונה המציקה, ולהציע לי מוצרים מתאימים לפי המתכונים שסיפרתי שאני מתכננת להכין..יופי של אתגר:

img_20160915_110843

אחרי הקניות, כמובן, הגיע זמן הבישולים:

img_20160927_084512

אפשר לראות את יעלה נעזרת בכרטיסיות סימני החג שלקחנו מהערכה החמודה הזו:

img_20160927_084524

בזכות הפעילות הקלילה הזו, ארגז האוכל זכה לעדנה מחודשת וכיכב שוב במשחקים של יעלה, כמו בימים עברו..והיתרון הגדול הוא שהפעילות הזו נהדרת לכל חג- הזדמנות להיזכר שוב במנהגי החג, בסיבות, בסוגים השונים, בפרשנויות, במאפיינים, להתכונן לקראת מאכלים לא ידועים. כמובן שגם אוכל אמיתי היה לנו:

img_20160930_224407

מאפינס דבש טעימים- לשנה מתוקה ומפתיעה (כי מי אמר שמאפינס חייבים להיות עגולים?!) וגם:

img_20161003_100653

כדורי תמרים שנארזו יפה יפה לקראת הארוחה היחידה בה התארחנו החג, לשנת צדק, פריחה ובריאות רבה. גם הילדים נארזו יפה יפה והיו כל כך מרוצים מתלבושות החג שלהם…לא יודעת מאיפה הם יצאו כל כך אופנתיים:

IMG-20161002-WA0013.jpg

ועכשיו, באמת, סיימנו עם ענייני ראש השנה, ואנחנו מוכנים ומזומנים להתחיל סבב חדש של פעילויות לשנה החדשה. מקווה לחזור במהרה רבה, עוד לפני המועד הבא, עם תחילתן של פעילויות הסתיו שנותנות לי תחושה של אוויר לנשימה. איזה כיף שלמרות שהחג נגמר, עוד לא מאוחר לאחל- שנה מאוד מאוד טובה-

img-20161002-wa0018

בים לבן

%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%aa-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94

בשבת נפרדתי לשלום ממכשיר הטלפון הסלולרי היקר שלי, שטבע באלגנטיות. לשמחתי, את רוב התמונות שהיו על המכשיר הספקתי להעביר למחשב קודם, אבל ממש כמה תמונות אחרונות נעלמו, כנראה, לנצח נצחים. מזל שהעלתי תמונה אחת לפייסבוק, כי אחרת הרשומה הזאת הייתה חסרה מאוד.

כרגיל, כחלק מההכנות שלנו לחג, שברתי את הראש לגבי הקופסה התחושתית שנכין לחג. לפני שנתיים הכנו קופסת חג על בסיס גרגירי תירס (השנה הם כיכבו במגש מזיגה שהראיתי ברשומה הקודמת) ובשנה שעברה הכנו קופסה על בסיס חול ירח צבעוני ומופלא. ומה השנה?! שאלה קשה. אחרי מחשבות רבות רבות נפלא לי האסימון. כותנה:

14355132_10157551026755599_1632967213202350018_n

כרגיל, חיפשתי חומר שיהיה נעים למגע, מעניין ושונה, זמין (או לפחות יחסית קל להשגה) וזול, בהיר (כדי שישתלב טוב עם אביזרי החג האדומים), שאפשר לבצע בו מגוון פעילויות…ושיהיה איכשהו גם קשור לראש השנה. מלח וסוכר נפסלו על בסיס טעימות יתר (וגם על בסיס קשר קלוש לראש השנה, למרות שיכולתי למצוא קשר סביר). באחת הנסיעות הארוכות שלי לאחרונה (זמן לבד באוטו הוא מצרך נדיר ובהחלט הזמן המועדף עליי למחשבות) נהניתי מנוף שדות הכותנה הירוקים-מתחילים להלבין בשוליים ופתאום זה היכה בי- כותנה! הצמח ההו-כה-מופלא הזה, שהוא צמח שעושים ממנו בד (קונספט שלא מפסיק להדהים אותי, לא משנה כמה שנים אני כבר יודעת את העובדה הזאת), הוא יפיפה, הוא נעים, הוא מרתק, הוא מיוחד והוא מלבין בדיוק-בדיוק-בדיוק לראש השנה (טוב, השנה ראש השנה קצת מאוחר, אבל מספיק סמוך). ממש כמו החצב- מסמן את התקרבותו של הסתיו, אבל לפני שהוא מגיע (לקופסת הסתיו דווקא יש לי כבר רעיון מוכן…). אז גיששתי קצת ובררתי מסביב (כי לא נעים פשוט להיכנס לשדה ולקטוף) ושכן יקר הביא לנו שני ענפי כותנה שופעים ויפיפיים. צילמתי אותם, בוודאי שצילמתי, אבל אז…הפלאפון טבע לעולמים. אמיתי התגייס בשמחה רבה למלאכת קטיף הכותנה, שהיא באמת ממש ממש ממש נעימה (ויסלחו לי אותם שחורים מהשיר, שסבלו בשמש הקופחת וריחמנו עליהם לאין קץ. אנחנו קטפנו בהנאה, בצל, לצד כוס קפה קר). בחנו את הפרחים שהיו בשלבים שונים של פתיחה, את העלים, את הענפים עצמם וכמובן- את פקעות הכותנה, עד שמילאנו את הקופסה:

p1010921

השארתי את הקופסה כמו שהיא ליומיים, ונתתי לילדים להרגיש את הכותנה. להפתיע הרבה יעלה לא התלהבה בכלל. אני חושדת שזה בגלל שהיא מאוד עסוקה במשהו אחר כרגע, אבל לא בטוחה. יכול להיות שזה פשוט לא נעים לה (למרות שצמר גפן, שזה בעצם כותנה, רק הרבה יותר נקייה, היא ממש אוהבת) וזה בסדר. אמיתי לעומתה ממש נהנה מהקופסה…כשהיה נראה לי שהוא מיצה, הוספנו פנימה אביזרים מהאוסף שלנו:

p1010922

והקופסה פתוחה לפרשנויות:

P1010914.JPG

(סליחה על הצנזורה, השבוע ביקרו אצלנו חברים חדשים ולא ביקשתי אישור מהאמא לפרסם כזו תמונת פנים…). אמיתי והחבר החדש שיחקו כל כך יפה בקופסה. ערבבו, קרעו, לשו, משכו, החביאו את הפריטים הקטנים וחיפשו אותם, מילאו את הכלים ועוד ועוד. גם כשאין הרבה תמונות, כבר אמרתי כמה זה כיף קופסאות תחושתיות?

וכדי שלא תצא רשומה עם המון המון מילים וכל כך מעט תמונות, עוד מגש זריז ולהיט אמיתי שהכנו השבוע ונלכד בעדשת המצלמה שלי, שחזרה לתפקידה אחרי העדרות ממושכת. יש יתרונות לחיים בלי פלאפון, באמת:

p1010892-001

כל כך יפה ופוטוגני:

p1010895-001

אמיתי נלהב לחלוטין מהקונספט של גולות. זה מדהים אותו, זה נעים לו, זה מסקרן אותו, השבוע כששאלתי אותו (כחלק מההכנות לרשומת סיכום השנה שתעלה פה בשבוע הבא) מה המשחק האהוב עליי, הוא ענה בלי לחשוב פעמיים "גולה". אז גולות. והתאמת צבעים שהוא מאוד אוהב. המשימה הרשמית- להתאים כל תפוח לעץ המתאים.

p1010883-001

אמיתי החליט שאת התפוחים הירוקים מעבירים בכפית הירוקה ואת האדומים באדומה. הוא גם שדרג את העצים:

p1010896-001

ומצא שילובים חדשים ונהדרים בין המגשים:

p1010881-001

בשלב מסויים הוא ויעלה אפילו הלכו מכות על הזכות לשחק בגולות ראשונים…זה כיף שמגשים מצליחים.

בלי לשים לב, אנחנו כבר ממש בישורת האחרונה לפני ראש השנה. יש עדיין המון המון תוכניות בקנה, מקווה שנספיק לפחות את הרוב…מאחלת לכולנו להנות עד מאוד מסופו של השבוע הלפני אחרון של השנה…מזכירה שזו הזדמנות כמעט אחרונות להצטרף להגרלת הבלוגולדת עם תמונות של פעילויות שעשיתם בהשראת הבלוג. התמונות שאני מקבלת כל כך מחממות את הלב ומשמחות!

גדליהו והמיסטוק

%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a7-%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94

בתקופה האחרונה הכתיבה לא כל כך זורמת לי. יש תקופות שזה בא בקלות, ויש תקופות שלא. יש תקופות זה כי אין מה לכתוב, ויש תקופות שזה כי יש יותר מידי ולא יודעים מאיפה להתחיל…אבל גם בתקופות שממש קל לי לכתוב, עדיין קשה לי למצוא שמות קולעים לרשומות שלי. ממש אתגר, לתמצת הכל ב2-3 מילים, שירמזו על תוכן הרשומה, שיהיו מעניינות ומושכות מספיק בשביל להזמין ללחוץ עליהן, אתגר רציני. ברשומה הזו, לראשונה מזה הרבה מאוד זמן, התחלתי מהכותרת. כי כששאלתי את ד"ר גוגל היקרה איך אומרים oobleck בעברית, התשובה המלומדת הייתה "מיסטוק". ולא סתם, אלא על שם גדליהו, והמיסטוק, כמובן. הספר הזה, של ד"ר סוס (בתרגום לאה נאור, שאחראית, כנראה, על המילה הנהדרת הזאת. גם באנגלית, אגב, השם לקוח מכותרת הספר הנ"ל), הוא ללא ספק אחת הקלאסיקות של ילדותי, ומאוד שיעשע אותי לגלות שהוא הוליד מילה אמיתית ומדעית בשפה העברית. ועם גדליהו שמיד התחבר לי לצום גדליה, מיסטוק לראש השנה מצא בהחלט את הכותרת הראויה.

ולמה כל כך התלהבתי? כי המילה "מיסטוק" מתארת בצורה כל כך נהדרת את הדבר הזה שעשעינו, שממש בלתי ניתן לתיאור. זה התחיל כשחיפשתי רעיון חדש לבצק לראש השנה. בשנים הקודמות עשינו בצק תפוחים ובצק דבש, שניהם היו נהדרים ומוצלחים (וניתן למצוא את המתכונים המלאים ברשימת הרשומות לראש השנה), אבל כמו שרציתי לגוון. במהלך החיפושים נתקלתי במתכון הזה, ל- apple oobleck, והחלטתי שאת זה אני רוצה לנסות השנה, למרות שזה לא ממש בצק. אספתי את המרכיבים:

img_20160916_110833

המרכיבים ההכרחיים הם קורנפלור ורסק תפוחים. כל השאר זה בונוס. אנחנו הוספנו צבע מאכל אדום (שמכפיל ויותר את כמויות הלכלוך שזה מייצר) וקינמון. ערבבנו בקערה:

  • חבילה קטנה של קורנפלור (200 ג')
  • 2 צנצנות קטנות של רסק תפוחים ללא סוכר (אפשר לשחק עם הכמויות, עוד צנצנת הייתה מביאה לצורה יותר "נוזלית" ופוטוגנית בעיני, אבל חששתי שהיא תרתיע את יעלה)
  • 1/4 כפית צבע מאכל אדום באבקה
  • 1/4 כפית קינמון

וזה הכל. המיסטוק שלנו מוכן:

img_20160916_104704

אז מה זה בעצם מיסטוק?

כפי שמסבירה לנו וויקי היקרה, במדעית/פיזיקלית מיסטוק הוא נוזל לא-ניוטוני. בפועל, מיסטוק הוא חומר שהוא לא בדיוק נוזל ולא בדיוק מוצק, או יותר נכון, שהוא גם נוזל וגם מוצק, תלוי בתנאים. המיסטוק הוא לא בדיוק בצק משחק קלאסי. אי אפשר ללוש אותו (כי הוא מוצק) או לחתוך בחותכנים (כי הוא נוזל). הכנו כבר כמה פעמים "בצקים" כאלו על בסיס קורנפלור, ובכל פעם התאכזבתי. עכשיו, כשהכנתי את שיעורי הבית מראש, התייחסתי אל המיסטוק בצורה הראויה- ניסוי מדעי תחושתי:

img_20160916_105017

וככזה, הוא באמת פשוט מושלם:

img_20160916_104912

מאוד קשה להעביר את העניין בתמונות. זה נראה כמו כתם שנוזל, אבל כשנוגעים בו הוא לגמרי מוצק. אמיתי מצא דרך מעניינת (ואופיינית להפליא) להמחיש את העסק:

img_20160916_104757

הוא בדק את התחושה על הרגליים, ואז נעמד:

img_20160916_104807

(ואל תתנו למכנסי הפיג'מה של יעלה להטעות אתכם, זה אמיתי…הם בדיוק סיימו משחק ארוך מאוד ב"לקום וללכת לישון" שיעלה אירגנה להם בזמן שאמא חיכתה שהאקמול יעלים לה את המיגרנה). נכון שזה נראה כיף?!?! לאט לאט הוספנו גם כמה אביזרים:

img_20160916_110055

מגש מאפינס ואביזירי ראש השנה קטנים לקישוט. איזה עוגות מפוארות נוצרו שם:

img_20160916_105833

ובשכבות:

img_20160916_110411

גם צלוחיות התפוח הקטנות שרכשתי בסטוקיה אקראית מצאו את מקומן במשחק:

img_20160916_105923

מקלות קינמון ועוד שלל כלי עבודה שימשו נרות והעסיקו את הילדים ברצינות רבה שעה ארוכה:

img_20160916_111748

אחרי פחות או יותר שעתיים של התעסקות (אפשר לראות שהוספנו לחגיגה גם בצק משחק "רגיל", סגול, ששלפנו מהמקרר, כי יעלה כבר נכנסה לעניין וממש רצתה לשחק באביזרי הבצק הקלאסיים) התחלנו לנקות ולסדר. זה היה פשוט משציפיתי. את הפעילות כולה עשינו על ווילון אמבטיה גדול, אבל כמובן שהיו אינסוף פירורים מסביב. בגלל האופי המיוחד של המיסטוק, הוא יחסית ממש קל לניקוי, ובטיאטוא אחד נעלמו כל הפירורים. את הצבע היה קצת יותר קשה להוריד (מזל שאמיתי התעקש להשרות את עצמו 40 דקות נוספות בגיגית/מקלחת ויצא בצבע טבעי), אז אם אתם מעדיפים ניקיון קל- וותרו על הצבע, תתמקדו בריח החגיגי ובפעילות הכל כך כל כך מוצלחת הזאת! המיסטוק קצת מתייבש במהלך העבודה. אפשר להוסיף לו עוד רסק. אני לקראת הסוף עשיתי ניסוי והוספתי לו קצת סבון כלים בריח תפוחים שקיבלתי באיזה מבצע מהסופר. זה הופך אותו ללא-אכיל (קודם הוא היה ממש לא טעים, אבל בהחלט אכיל), ועם מרקם טיפה יותר דביק, אבל מעניין. אולי בהמשך ננסה גם את הכיוון הזה, בלי הרסק. שמרתי אותו בקופסה אטומה במקרר, נאני בטוחה שעוד נחזור אליו.

אפשר ליצור מיסטוקים מעניינים משילוב של כלמיני נוזלים עם קורנפלור- מים, סבונים למיניהם, צבע גואש וכו'. כל נוזל יתן אפקט קצת אחר וייצור חקירה מעניינת אחרת. מה דעתכן על מיסטוק על תקן בצק לחג? אם ניסיתם בבית מוזמנות ומוזמנים לשלוח את התמונות לתחרות הבלוגולדת, כל הפרטים ממש כאן!

 

ראש השנה על מגש

%d7%9e%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%a4%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94

מרוב שקורים פה דברים מעניינים, אני ממש לא מצליחה להחליט על מה לכתוב. אז אני פשוט לא כותבת. דוחה ודוחה את הפוסטים, והרעיונות מצטברים ומצטברים. הבטחתי לעצמי (ביומן התכנון השנתי המהמם של ענבל גבור) שהשבוע אני מתחילה עם רשומות ראש השנה, כי ההכנות בבית שלנו בהחלט עברו השבוע לאש גבוהה. בדרך כמעט התפתיתי לפרסם במקום שתי רשומות בכלל לא קשורות אבל ממש מעניינות…היום החלטתי להפסיק לוותר לעצמי, אז הנה אנחנו ומגשי ראש השנה שלנו (עד כה)- ממש כאן.

את ההכנות לחג התחלנו בהוצאת "שקית ראש השנה" שלנו מהארון. אחרי שנתיים של חגים שנחגגו ברוב פאר והדר בביתנו הקט, אספנו כמות מרשימה של אביזרים לכל חג. הילדים לא התאפקו ומיד בחנו את כ-ל תוכן השקית:

img_20160911_102312

באופן די אקראי ובהתאם למצב הרוח שלנו, התחלנו במגש יצירה קליל ונחמד- החתמות:

img_20160911_111136

כבר סיפרתי פה כמה פעמים בעבר על חיבתה של יעלה להכנת כרטיסי ברכה…אין לי מושג מאיפה היא קיבלה את זה :). בכל מקרה, החיבה הזו רק הולכת וגוברת, כך שכשהצגתי לה את האביזרים, היא מיד נכנסה לעניין. את סט החותמות הזה קניתי בחנות "אקוורל" בת"א. הוא די קיטשי ולא מ-אוד איכותי, אבל בהחלט עושה את העבודה לפעילות יצירה עם הילדים. בדיו השקעתי, הרשיתי להם להשתמש בדיו היקר והאהוב שלי:

img_20160911_112837

יעלה מיד התחילה לחקור את הדיו, ואמיתי, כמובן, מיד אחריה:

img_20160911_111239

לאט לאט הם התחילו לבחון גם את החותמות עצמן, ואפילו החתימו לא מעט כרטיסים, אבל הדיו היה מסקרן יותר (למרות שהם כבר פגשו אותו כמה וכמה פעמים בעבר):

img_20160911_112915

בסופו של דבר יעלה יצרה קולקציה נאה של כרטיסים ומעטפות תואמות, סידרה הכל יפה יפה על המגש והחזירה אותו למדף שלה, להמשך שימוש בקרוב מאוד…

אחר כך היא ביקשה להרכיב מהאביזרים שבסביבה את המגש השני:

img_20160911_115231

פייר? יצא לה נחמד :) סתם, לא באמת הייתי מופתעת, יש לה רעיונות יותר טובים משלי ב99% מהזמן. היא יצרה לעצמה (ולאמיתי) מגש מיון של שני סמלי חג מרכזיים- תפוחים ורימונים. זו הייתה הזדמנות נחמדה לבדוק למה הם כל כך דומים ובמה בעצם הם שונים- כישורי שפה חשובים ומאתגרים מאוד. אחרי שהיא מיצתה את המגש הנהדר שהיא יצרה, הצעתי את הפרשנות שלי:

img_20160913_082400

את צורות הקלקר האלו קניתי (כנראה במקסטוק) לפני שנה או שנתיים והן חיכו לתורן. השנה ידעתי מיד מה אני הולכת לעשות איתן- מגש נעיצה. אחד החביבים על אמיתי:

img_20160913_082408

יעלה התלהבה לא פחות:

img_20160913_082527

זה העסיק אותם המון זמן (ואל תשאלו על המגפיים…):

img_20160913_082628

והם נהנו להציג שוב ושוב בגאווה את העוגוגת שהם יצרו (ואפו בתנור, וקיררו, והגישו, ועוד):

img_20160913_084545

אמיתי ממשיך לחזור למגש הזה בכל הזדמנות:

img_20160914_071740

לשפר את כישוריו, ביצועיו ודיוקו במשימה, וגם למצוא רעיונות חדשים:

img_20160914_072445

עכשיו בהצצות, עוד כמה מגשים שהכנתי (בזמן חופשי נדיר), לפני שעברו את ביקורת השופטים המחמירים. הראשון- מגש מזיגת "דבש". זה התחיל מהקנקן (פלסטיק!) המשגע הזה שמצאתי בביקורי האחרון במקסטוק:

img_20160914_115029

ידעתי שזה יהיה מושלם למגש מזיגה, שבדיוק התחיל לעניין את אמיתי, ומעולם לא הפסיק לעניין את יעלה. מקופסת החומרים התחושתיים שלנו בחרתי בגרעיני תירס לדמות דבש, הוספתי עוד כמה אביזרים:

img_20160914_114726

ויצא מגש ממש יפיפה:

img_20160914_120250

בהמשך לפעילות החותמות, ארגנתי מחדש את מגש הכרטיסים שלנו, שיתאים לעונה:

img_20160914_125904

קצת באווירה יותר לימודית- מגש מספרים של תפוחים ודבורים (איכשהו, כשמסדרים את זה ככה, חשבון נראה ממש כיף):

img_20160914_130329

תראו כמה חמודות הדבורים האלה, התאהבתי:

img_20160914_125929

המגש/פעילות האחרון שהכנתי הוא ללא ספק האהוב עליי ביותר:

img_20160914_124047

טוב, די קשה להבין מהתמונות מה זה, לפחות בשלב זה…בהשראת רעיון מקסים שמצאתי בפינטרסט, זו ערכה לתפירת כרית תפוח מנייר. יעלה חזק בעניין לימוד תפירה, ועשינו כבר כמה וכמה פעילויות בנושא, אין לי ספק שהיא תאהב את זה. הבסיס הוא פשוט שני תפוחים שגזרתי (בעקמומיות רבה, אם כי פחות ממה שנראה בתמונה) משקית נייר חומה:

img_20160914_124117

הוספתי מחט, חוט צמר אדום, צמר גפן למילוי, עלה מנייר וטושטושים לקישוט, והרי, ערכת יצירה מושלמת.

כבר ציינתי כמה אני אוהבת להכין מגשים?! כן, כן, אין ספק שלפעמים הילדים הם רק תירוץ. לא הרגשתי כמה התגעגעתי לחגים (לפחות לחלק הזה של החגים) כשהם לא היו כאן..אני מקווה שלפחות הם נהנים קצת בדרך. מה קורה אצלכם? התחלתם להתכונן לראש השנה? מה בתוכנית? מזכירה שאפשר למצוא עוד רעיונות בעמוד "ראש השנה" בתפריט החגים של הבלוג, וכמובן לשתף את הפעילויות שלכם בהשראת הבלוג בתחרות הבלוגולדת.

מאחלת לכולנו המשך שבוע נעים ורגוע, מלא תפוחים, רימונים, דגיגים ודבש, המון דבש!

פרי שחום נחמד

פרי שחום נחמד- חקירה לימודית לתשרי

אמיתי הוא ללא ספק ילד מלא אהבה. מהבוקר (מאוד מוקדם בבוקר) עד הערב הוא לא מפסיק לחבק, לנשק, ללטף (גם אם לעיתים הוא משתמש בקצת יותר מידי כוח). וכשמשהו מצא חן בעיניו- זה עם כל הלב. הוא יכול להתעסק באותו דבר שוב ושוב ושוב, כמו שאמור לעשות פעוט חקרן, אבל הרבה יותר משאחותו הייתה בגילו…האהבה האחרונה שלו הייתה משונה (כמו לא מעט מאהבותיו לאחרונה)- הוא התאהב בעץ. לא סתם עץ. בהתאמה מושלמת לעונה, אמיתי התאהב בעץ הדקל שנמצא ממש ליד הבית שלנו:

IMG_20150922_083008

מה זאת אומרת התאהב? בכל פעם שהדלת קצת נפתחה, או חלילה הושאר בה חריץ פתוח, אמיתי רץ לעץ. לא משנה מה הוא עשה באותו רגע, לא משנה מה היה מצב לבושו, לא משנה מה עמד בדרך- הוא רץ לעץ. בטיולים שלנו הוא נעצר ליד העץ ולא הסכים להמשיך. הוא אסף נפלי תמרים מהרצפה, ליטף את העץ, הסתובב סביבו, התיישב לידו ונשאר. עד שהחלטתי שאין ברירה. חייבים לעשות משהו עם האהבה הזו. חיברתי אותה עם השראה עונתית מתבקשת, "בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד", והזמנתי את הילדים לחקירה. ככה פתחנו את הבוקר:

IMG_20150922_081832

על מגש עת סידרתי כמה אביזרי חקירה נדרשים- מלקחיים, כף-מסננת, כלי קיבול שונים לאיסוף הממצאים והשיא- ערכת חוקר צעיר. את הערכה הזו קניתי ליעלה לפני כמה חודשים, בביקור בחנות מופלאה (אני יודעת שכולם מכירים אותה, אבל מבחינתי היא נמצאת בקצה העולם, והביקור בה היה אכן מופלא)- אימג'נריום. שמרתי אותו בשקית מתנה ונתתי ליעלה לפתוח אותו רק בבוקר החקירה. ההתלהבות הייתה אדירה:

IMG_20150922_081542

היא בחנה את הכלים אחד אחד, חקרה אותי לגבי השימוש בכל אחד מהם, ואני הצעתי לה לבדוק בעצמה:

IMG_20150922_081748

ללא ספק הפנס היה האלמנט המנצח. בנוסף אליו מכילה הערכה גם פינצטה, את חפירה מינאטורית, מברשת, מראה ומשרוקית. כל אחד מהכלים מתחבר לטבעת גדולה באמצעות שאקל, כך שאפשר לבחור כל פעם רק חלק מהכלים ולהשתמש בהם. להיט למשחקים תחושתיים ומדעיים. ארזנו את עצמנו ויצאנו לחקירה:

IMG_20150922_083033

אמיתי כמובן לא נזקק לאביזרים. הוא מיד רץ לעץ במבט ממוקד מטרה והתיישב לחקור:

IMG_20150922_083256

יעלה לעומתו התחילה לאט לאט:

IMG_20150922_082945 מהר מאוד היא נכנסה לעניינים והתחילה לאסוף ממצאים מעניינים:

IMG_20150922_083401

היא חקרה את האדמה מסביב:

IMG_20150922_083605

היא הציצה בתוך קליפת העץ:

IMG_20150922_083516

ומצאה שם אוצרות מרתקים:

IMG_20150922_083121

היא מצאה חלקים מפוזרים וניסתה לגלות לאן הם שייכים:

IMG_20150922_083654

ואספה את כולם הביתה:

IMG_20150922_084217

הקפדנו מאוד לא לפגוע בעץ, לקחת איתנו רק מה שנפל מסביב העץ, ולחקור את העץ עצמו בעדינות רבה. בדרך הביתה (כאמור, דרך שנמשכת קצת פחות משנייה), יעלה המשיכה לחקור מקומות מרתקים:

IMG_20150922_084407

רואים מה היא חוקרת שם? חריצים בשבילים:

IMG_20150922_084422

כשנכנסנו הביתה יעלה ניגשה בהתלהבות רבה להכין את הממצאים לשלב החקירה המעמיקה:

IMG_20150922_092453

אין ספק שעניין הסדר המופתי הוא האהבה שלה:

IMG_20150922_093516

אפשר לראות שהוספנו גם ממצאי טבע אחרים, כאלו שלא קשורים לעץ, אלא לטיולי הסתיו ה"רגילים" שלנו בקיבוץ (בלוטים, אבנים) וגם זכוכית מגדלת. שנראה:

IMG_20150922_093725

כל אחד מהילדים בחר פריטים שנראו לו מעניינים וחקר אותו באמצעים שהוא בחר:

IMG_20150922_093824

נכון שהבחירה של יעלה מפתיעה? היא בחרה לחקור באמצעות הפנס…פרי שחום ונחמד באמת. אחרי שהרחנו, סובבנו, הגדלנו ועוד, הגיע הזמן לפרק אותו לחלקיו ולבחון גם אותם:

IMG_20150922_094103

אמיתי, מצידו, בחן עם אביזר החקירות החביב עליו- הפה שלו. אחרי שהוא טעם את רוב הדברים על המגש, הוא עבר לאכול תמר קצת יותר בשל ו…בכן, מהסופר:

IMG_20150916_152129

החקירה שלנו הוגדרה כהצלחה גדולה. היא בהחלט שינתה את הדרך בה יעלה מסתכלת על דברים, וחשפה אותה לכלים חדשים ולאוצרות מופלאים שנמצאים מתחת לאף שלה. מבחינת אמיתי זו הייתה פעילות נפלאה, כי הצטרפנו אליו לדבר שהוא הכי אוהב, הראינו לו שזה חשוב ומעניין גם אותנו, ובילינו זמן איכות עם העץ שהוא הכי אוהב. עכשיו, אחרי שחזרנו מחופשה עמוסה ומפנקת, אני תוהה האם האהבה שלו תתגבר, או שהגיע כבר הזמן לעבור למושא אחר…מבחינתי, יש לי עוד כמה חקירות סתוויות בקנה, וגם זמן איכות בסוכה שלנו, אלא מה?!

הזמן הוא גלגל ענק

ה-18 בספטמבר. בדיוק בעוד חודש אחגוג יומולדת, וזו הסיבה שדווקא ב-18 בכל חודש עולה בבלוג שלי אתגר "סימני דרך". מתנה קטנה לעצמי בכל חודש וחודש, כי אם לא אני אחגוג לי, אז מי? טוב, נו, לשמחתי יש מי שחוגג איתי. אז אחרי שהוצאתי את אתגר "סימני דרך" לחופשה, ואחרי שחברותי האהובות ל"כבר-לא-מועדון-02" החזירו אותו באמצעות מחאה חברתית במיטבה- הנה הוא לפניכם, האתגר של חודש ספטמבר. הרמז בחודש שעבר היה פתוח ומותאם היטב לתקופה זו של השנה- "לוח שנה". מאוד מאוד נהניתי מהפרשנויות היצירתיות שהמונח הבנאלי הזה קיבל פה החודש.

ראשונה בתור, לפני הדד ליין באופן מרשים, שלחה לי את העבודה נגה, וזה מה שהיא כתבה: "אני התחלתי את האתגר "לוח שנה" עם המדבקה הזאת:

נגה

ולקח לי הרבה זמן להחליט מה ליצור איתה (כרטיס/ אלבום…). ואז גיסי הודיע שהוא מתחתן, והחלטתי להכין לו ולחברתו מחברת לתכנון חתונה- wedding planner.  שילבתי את המדבקה בכריכה הפנימית של המחברת, לסימון התאריך הנבחר:

נגה 1

במחברת שולבו חוצצים לפי נושאי הארגון ומאחורי כל חוצץ הודפס צ'ק ליסט של הדברים החשובים באותו נושא. מצורף קולאז' בשל ריבוי התמונות:"

נגה 2

כרגיל, כל מה שנגה מוציאה תחת ידה מושלם ומקצועי להפליא. כמעט כמעט עושה חשק לתכנן חתונה.

הבאה בתור, חברתי וגיסתי המופלאה מור, שהשקיעה ממש ושלחה את האתגר ממרחקים. כמה ממרחקים? תקראו מה היא כתבה: "אתגר החודש עסק בלוח שנה. מכיוון שעכשיו ספטמבר, כמובן שהדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא 11/9.
בשביל רוב האנשים זה תאריך עצוב, או לפחות מוזר. אבל לא בשבילי. בשבילי זה תאריך שמח. לפני שלוש שנים בדיוק, ב 11/9 יצאתי עם בח"ל לטיול האמיתי הראשון שלי. טיול לו אני קוראת הטיול שלו.
והשנה, בדיוק באותו תאריך, ב 11/9 טסנו לטיול שלי. לכבוד ירח הדבש שלנו אני מגשימה לא חלום ילדות אחד, אלא שניים.
בעוד יומיים ניסע לבקר במאצ'ו פיצ'ו, ובעוד כשבועיים נשוט בגלאפגוס.
ואחרי החפירה את בטח מבינה שאין לי שום יצירה מוכנה, ולכן אני מוסיפה תמונות של יצירה של מישהו אחר:"

מור מור1 מור2

קצת מעורר קינאה, אני מודה. וחוצמזה, בעיני הצילומים האלו הם לגמרי יצירה בפני עצמה!

אחריה הצטרפה האחת והיחידה, צרויה. היא הזהירה אותי מראש שהקשר לרמז קלוש. כשקראתי מה שהיא כתבה דווקא הרגשתי שרצף האסוציאציות הזה לגמרי ברור והגיוני, לגמרי מסוג הרצפים האסוציאצטיביים שהביאו אותי לייסד את האתגר הזה. וחוצמזה, הוא לגמרי ברוח הבלוג הזה, החדש, ומשלב, ממש כמו שחלמתי, בין האווירה של הבלוג הישן לזה החדש. וזה מה שהיא כתבה: "את ההתקדמות שלנו בלוח השנה אני מרגישה לאחרונה ביתר שאת. אני מקפידה לצלם מדי חודש את בתי (כן, גם לפתח ולהדביק ישר באלבום המיועד לכך) ולתעד את גדילתה והתפתחותה בשנה הראשונה לחייה. בנוסף, אני כותבת לי מה היא למדה לעשות בחודש הזה וגם זה נכנס לאלבום. בעיקר בשבילי, כי הכל מתערבב לי בראש ואם עכשיו אני לא זוכרת כלום, זה כידוע רק ילך ויחמיר…

עם ההתפתחות שלה, אני אוהבת לראות מה מעסיק אותה. כרגע הלהיט הגדול הוא חד-משמעית כפות הרגליים שלה. הן נכנסות לפה בכל רגע שמתאפשר לה.
קצת בגלל הסקרנות שלה לטעום, להרגיש ולנסות כל דבר והרבה בהשפעת הבלוג, יצרתי לה משחק. לא המצאת המאה, לא מבריק במיוחד, אבל שימושי וירוק. הדבקתי (עם וואשי טייפ) 2 כוסות מדידה של מטרנה, וביניהן שמתי קטניות. בכל רעשן קטניות שונות, כך שכל רעשן מפיק צליל שונה. הרעשן האהוב מלא בעדשים, אבל גם החומוס אהוב פה. היא מכניסה אותם לפה, מחזיקה אותם (עוד בלי לנענע) ונהנית מאד כשאנחנו משקשקים אותם. חצי דקת עבודה (באמת!) וילדה מאושרת אחת. שווה!":
צרויה
אחרונה חביבה הצטרפה המורה הטרייה כרמל, שהתגברה בעוז על ווירוס כפול שתקף אותה ואת נסיכתה, כצפוי, דווקא כשאבא רחוק…שולחת חיבוק חם ואיחולי החלמה מהירה, ונהנית מאוד ממה שהיא כתבה: "לקראת השנה החדשה עשיתי לתלמידים שיעור על לוח גזר, שהוא לוח אבן קדום (מאה עשירית לפני"הס) עליו חרוטות מילים עבריות ונקרא לוח גזר כי מצאו אותו תל גזר (ולא בתוך גזר כפי שחזב אחד התלמידים החמודים שלי), במשך די הרבה שנים לוח גזר נחשב לכתובת העברית הכי עתיקה, אבל אז מצאו משהו קדום אפילו יותר. לתלמידים שלי נתתי לצלול לתוך כתב החידה ללא הסברים וחלקם נהנו מאוד מהאתגר. חלקם נהנו פחות, אבל כולם למדו משהו חדש! אני נתתי לתלמידי כיתה ז' תמונה של הלוח עצמו (התמונה שמופיעה בעמוד השני של הקובץ) וכמובן את מקרא האותיות שמופיע בעמוד הראשון, אבל זה היה להם קשה מאוד. לכן ערכתי קובץ אחר, עם תעתיק מסודר של מה שמופיע בלוח. את הקבצים שערכתי התאמתי לילדים צעירים יותר, והם בנויים כך שיתאימו למנעד רחב של גילאים. כל תמונות מהרשת כמובן.בקובץ יש את התעתיק, מקרא ומקום לכתוב פתרון לכתב החידה, ובעמוד השני מופיע הסבר קצרצר (ותודה לויקיפדיה) ופענוח, כמובן, יש עוד המון מידע ברשת ואפשר להנגיש לכל ילד את הידע ברמה שלו ולהרחיב כפי שמתאים לו.
עוד רעיונות לפעילויות בנושא:
  • לכתוב את השם באותיות עבריות קדומות.
  • ליצור כתב חידה עם אותיות עבריות קדומות.
  • על מטבעות של שקל ושל עשרה שקלים יש כתובות בכתב עברי קדום, אפשר לנסות לפענח אותן ולחפש מידע על הכתובות האלה (אלו כתובות שנמצאו על מטבעות קדומים).
  • לוח גזר הוא לוח שנה חקלאי, אפשר לחשוב על עוד סוגים של לוחות שנה (לוח שנה לפי עונות שנה, לוח שנה משפחתי לפי ימי הולדת ועוד) וליצור אותם.
  • אפשר לדבר וללמוד על הפעילויות החקלאיות השונות שמופיעות בלוח.
זהו, נראה לי שזו העבודה הכי לא יצירתית במובן של דבק נייר ומספריים, אבל יצירתית במובנים אחרים… שנה טובה!"
את הקובץ המקסים והנהדר שכרמל יצרה אפשר להוריד כאן: פעילות בנושא לוח גזר.
כרגיל, חברות אהובות שלי, הצלחתן לרגש אותי ולהפתיע אותי בכיוונים החדשים אליהן לקחתן את האתגר. זה כל כך משמח אותי, מדרבן אותי, וממלא אותי בהשראה וברצון ליצור. תודה לכן אהובות! אני לא שוכחת שהבטחתי הפתעה, ומכיוון ששוב השתתפה יחד כל החבורה, כולן יקבלו ממני צ'ופר אישי במפגש הבא…
לשמחתי, החודש גם אני יצרתי משהו חדש לגמרי לכבוד האתגר. טוב, לא בדיוק החודש, אלא ממש ממש היום. מזה כמה שנים אני משתדלת לקנות לעצמי במתנה לכל יום הולדת סדנה. סדנאות יצירה הן עסק די יקר ולרוב גם די רחוק. בתקופה האחרונה בכלל לא הצלחתי להגיע לסדנאות, ואני מודה, זה חסר לי. אני כל הזמן נתקלת בפרסומים לסדנאות מדהימות, מרתקות, מחדשות. כשניתקלתי בפרסום של רותם כרמי, הידועה גם כ"למגירה" לסדנת לוח החזון שלה, היה לי ברור שזו בדיוק המתנה שאני חייבת לעצמי לשנה החדשה. לוגיסטית, זה לא היה פשוט. אפילו די מורכב, אבל בסופו של דבר עשיתי זאת, ומוקדם בבוקר נסעתי לעבר הסדנה. 6 שעות מאוחר יותר (כולל נסיעות) חזרתי הביתה עם המגירה שלי. לוח, שמטרתו לעשות לי סדר בשנה הבאה עלינו לטובה. לא ממש לוח שנה, אבל לגמרי לוח שנה:
IMG_20150918_165352
 התקשיתי קצת למצוא זווית צילום/מיקום בבית (כי עדיין לא הספקתי לתלות אותה על הקיר) שתראה את כל התוצאה. כל הבנות מסביב עשו דברים יפים, מסודרים, שימושיים, ורק אני, הבלאגניסטית, עשיתי לגמרי לוח השראה:
IMG_20150918_145319
 הבסיס הוא מגירה מחצר ההפתעות של רותם. התחלנו בקצת נגרות קלילה- פירוק המסילות, ניסור עודפים, שיוף קל, צביעה. השלב הבא היה המתאגר יותר- בניית החלק הפנימי, לוח ההשראה. בחרתי ליצור לוח שעם (עם קרטון עבה מאחור). את הלוח ציפיתי בהשראה "ראשונית" ועליו אוסיף עוד השראה וחזון לאורך השנה. השתמשתי בעיקר בתמונות ממגזינים, טפטים דביקים, קצת וושי טייפ, חותמות ואביזרים בולטים ונוצרה מגירה שלגמרי משקפת את כל מה שאני שואפת אליו בשנה הקרובה. את החלק העליון של המגירה ציפיתי בוושי טייפ מושלם לגמרי (חייבת להשיג לי כזה…בדחיפות). מעליו הוספתי נגיעות של וושי טייפ זהוב, בשביל הנצנוץ. כל שנה צריכה קצת נצנוץ. בתקרת המגירה רותם עזרה לי לנעוץ וו תלייה, עליו אוכל בקלות להוסיף אלמנטים תלת מימדיים ולהחליף אותם כשיתחשק:
IMG_20150918_165617
 באופן לא ממש מפתיע, בחרתי בצבעוניות עזה, לא ממש בכוונה, אלו התמונות שעוררו בי השראה. התפוחים באפור/שחור האלו נגזרו מטפט. כל כך מצא חן בעיני הקונספט של מגוון אפשרויות באמצעים כל כך מצומצמים.פרצופי הנשים המפוסלות, אריחי הכוורת, איש המדיטציה החושב וגלילי נייר הטואלט הצבעוניים המדהימים האלו (כן, זה נייר טואלט, נשבעת), נגזרו מירחונים. המילים נגזרו מטפט נהדר, רקע קורות העץ היה שארית מקומטת מטפט אחר:
IMG_20150918_165608
 הכוכב המדליק הזה הוא מברשת של בובות. מברשת! בעזרת דבק חם הוא הצטרף לקולאז':
IMG_20150918_165637
 בחלק התחתון עוד תמונות ומילים, שמתחברות למטרות שהצבתי לי, לדרך בה אני מדמיינת את החיים שלנו, לדברים שאני רוצה לעשות ולהיות:
IMG_20150918_165600
 וכמוב, ג'ירפה, כי אחרת זה לא יהיה שלי:
IMG_20150918_165426
כל כך נהניתי מהיצירה הזו, שמצד אחד הייתה מאוד מתוכננת (רותם אפילו שלחה לנו שיעורי בית כהכנה לסדנה, ואני, חנונית על, הבאתי אותם איתי על דף) ומצד שני לחלוטין מאולתרת ומשוחררת. והתוצר? כל כך משמח אותי, צבעוני לי ובהחלט מעורר השראה. מלבד לרותם המקסימה ולבנות המוכשרות שבילו איתי בזמן הסדנה (רמה, אילנית, יהל וספתוש), אני חייבת על הסדנה הזו תודה גם לחגית, שבזכות פרוייקט היומן החדש שלה החזירה לי את חדוות הקולאז'. פעם, בתור נערה, זו הייתה אחת מדרכי היצירה האהובות עליי, עם השנים היא נזנחה, ועכשיו אני שוב מגלה את קסמה, ומשהתחלתי, אני לא מפסיקה. אז לכל הנשים המוכשרות שבזכותן יש לי לוח השראה חדש, ועוד במגירה- המון תודה!
ועכשיו שוב דילמה לגבי החודש הבא- יהיה אתגר או לא יהיה? ב-18 בחודש הבא, כך אומרות השמועות, לא אהיה ליד המחשב לפרסם רשומה. בכל זאת, חודש יום ההולדת, תמיד מעורר בי הרבה חשק ליצירה וצורך באתגר, במשימה, בהשראה. אז נשמור על מסגרת האתגר, ורק נזיז קצת את פרסום הרשומה. מזכירה את הכללים:
האתגר יעלה כאן היום, ה-18.09.2015, תוצאותיו יפורסמו בחודש הבא. את העבודות שלכן יש לשלוח אליי במייל ל-karindi@gmail.com עד לתאריך ה-16.10.2015, בצירוף כמה מילים על רצף האסוציאציות שהוביל אתכן מה-cue שאני נתתי לעבודה שלכן. האסוציאציה לא צריכה להיות ישירה, היא יכולה להיות חופשית ורחוקה כאוות נפשכן…המטרה היא רק לעורר טריגר ליצירה. כשאתן שולחות לי מייל, בבקשה ציינו באיזה שם תרצו שאעלה את היצירה ואם תרצו שאצרף קישור לבלוג/אתר, שילחו לי גם קישור אליו.
אני חוזרת שוב על דבריי מהאתגר הקודם, כי תוצאות האתגר הזה הוכיחו לי כמה זה נכון- חשבתי שאולי הקושי שלי עם האתגר בחודשים האחרונים הייתה העובדה שהוא נשאר כמו מעיין שריד ארכיאולוגי מהבלוג הישן שלי, הבלוג שהוקדש כמעט אך ורק ליצירה "סקראפית", והתקשיתי לחבר אותו לבלוג החדש וגם ל"אני" הקצת-חדשה. אז אני מנצלת את ההזדמנות להדגיש שאני יותר מאשמח לראות גרסאות יצירתיות ברוח הבלוג- רעיונות ליצירה עם ילדים, פעילויות לילדים או למבוגרים, אפילו רק הצעות, כאלו שלא מומשו. כמובן שגם יצירות "מסורתיות" של סקראפ, ציור, פיסול, מיקסד מדיה, צילום וכל מה שעולה על הדעת יתקבלו גם הן בברכה ובשמחה!
היה לי די ברור לאיזה כיוון אני רוצה לקחת את הרמז החודש, אבל כשחיפשתי את התמונה המדוייקת להשראה השפע קצת בלבל אותי. אז החלטתי לתת בתור נקודת מוצא גם קישור לשפע מופלא, וגם תמונה אחת, שכמעט באקראי, נבחרה:
תמונת השראה
מחכה בקוצר רוח לראות לאן זה יקח אתכם…אנחנו בינתיים מתכוננים במרץ לקראת סוכות. מבטיחה לספר הכל אודות הסוכה שלנו בשבוע הבא…