אבל מה עם חברים?

בתקופה האחרונה הגיעו אליי, מכל מיני מקומות, הרבה שאלות בנושא החינוך הביתי שלנו. בסדנת בלוגרים (נהדרת!) שהשתתפתי בה, התבקשנו לכתוב אחד לשני שאלות שקשורות לנושא הבלוגים שלנו. מתוך 10 שאלות, נשאלתי 10 שאלות שעוסקות בחינוך הביתי. מחיפוש קצר בבלוג, כתבתי עד היום שתי (!!) רשומות שעוסקות נטו בנושא החינוך הביתי, ועוד מספר פוסטים שמזכירים את הנושא "על הדרך". אז שתי הרשומות האלו הן בהחלט מקום נחמד להתחיל להבין על מה מדובר-

הראשונה על המסע שלנו לעבר החינוך הביתי

והשנייה על השגרה החנ"בית שלנו אי אז (הרשומה פורסמה בתאריך 24/8/15, יום השנה הראשון שלנו למעבר לחינוך ביתי)

אבל החלטתי שלאור כל השאלות, יחד עם התקרבותו של יום השנה השלישי שלנו למעבר לחינוך ביתי (כלומר, היום בו נתחיל את שנתנו הרביעית בבית)- חודש אוגוסט בבלוג יוקדש כולו לרשומות על החינוך הביתי שלנו. לא על עקרונות ותיאוריות של החינוך הביתי (בשביל זה גוגל מספיק), אלא על החוויות, המחשבות, הפתרונות והתובנות שלנו. כמו שכתבתי בסוף הרשומה הקודמת- אשמח לקבל עוד שאלות שמעניין אתכן לקרוא עליהן, בתגובות או במייל. מבטיחה להשתדל להתייחס לכל שאלה. ועכשיו- מתחילים!

השאלה הראשונה ששואל אותי כמעט כל אדם ששומע לראשונה על החינוך ביתי היא "אבל מה עם חברים!???!". ממש ככה, עם כל סימני השאלה וסימני הקריאה שאחרי השאלה. כמובן שיש לשאלה מגוון ניסוחים, כמו למשל "את מבודדת אותם", "לא משעמם להם בבית כל היום?", "אני חושב שילד צריך חברים", "איך הם ילמדו להסתדר בעולם האמיתי?" ועוד דרכים שונות להגיד את אותו הדבר. כל השואלים מדמיינים את החינוך הביתי פחות או יותר באותה צורה, קצת כמו בסרט הנורא "האחרים" (לצערי, סצנת החנ"ב הקולנועית הזכורה לי ביותר), אנחנו נוטים לדמיין ילד אחד, שניים או שלושה אחים, לומדים בחדר סגור, עם ווילונות מוגפים, עם משמעת נוקשה וכמובן שללא חברים.

במציאות, התמונה, כמובן, שונה.

*חלק מהתמונות ברשומה מטושטשות, בכוונה, על מנת לשמור על פרטיות המצולמים שאינם ילדי הפרטיים. עמכן הסליחה.

ילדי חינוך ביתי, כמו כל ילד, כמו כל בנאדם (וגם רוב בעלי החיים האחרים) זקוקים לחברה. על העובדה הזו אין וויכוח. במציאות שלנו, לפעמים, הייתי שמחה לקצת יותר "לבד". כי רוב הזמן, אנחנו מוקפים באנשים.

קודם כל, יש לנו אחד את השני:

משפחה היא 'יחד' גדול ומשמעותי מאוד. ליעלה ולאמיתי יש עולם משלהם, שמתרחשים בו דברים מופלאים, לגמרי ביניהם. הם רבים, ה-מ-ו-ן, הם הולכים מכות, הם משלימים, הם ממציאים, הם מדברים, הם חולקים חוויות וחפצים וגם תשומת לב של אנשים אחרים. גם אם אין אחים (בתשובה לקוראת היקרה ששאלה אותי אם לדעתי אפשר לעשות חינוך ביתי רק עם ילד אחד)- הורים הם בני אדם. הורים הם חברה משמעותית. אנחנו גם חברים למשחק, פרטנרים לתרגול כישורים חברתיים ובני אדם שלפעמים כיף להיות איתם, באופן כללי. וכלב. כמובן. החברה הכי טובה שיש. כפרעליו.

מעבר למשפחה הגרעינית, אנחנו מוקפים במשפחה מורחבת. יש לנו זכות גדולה. אנחנו נפגשים עם המשפחה המורחבת בכל הזדמנות, גם באמצע שבוע, גם בשעות הבוקר, בימים חופשיים אקראיים או בחופשות מתוכננות. כשלמישהו יש זמן, אנחנו זמינים, וזוכים ככה להרבה יותר משפחה מלפני זה. הדודים, בני הדודים, הסבים וגם קרובי משפחה קצת יותר רחוקים, כולם דמויות מאוד משמעותיות בחיים של הילדים. כמובן ש"המשפחה" הזו כוללת טווח גדול מאוד של גילאים- מתינוקות קטנטנים, דרך "קבוצת השווים", צעירים, מבוגרים וגם זקנים:

החיים מבטיחים גם לא מעט מפגשים עם מבוגרים אחרים. שכנים, בעלי מקצוע ובעלי תפקידים הם חלק משגרת יומם של הילדים. ליעלה יש חיבה מיוחדת לסבתות, והיא מכירה את כל הנשים בקיבוץ על שמן, מקום מגוריהן, הקשרן המשפחתי והעדפותיהן. אמיתי מכיר מקרוב את כל בעלי המקצוע, ומוכן להחליף בכל רגע נתון את הגנן, האינסטלטור או הדוורית של הקיבוץ, שרק יתנו לו הזדמנות.

כמובן שכל הנ"ל לא מחליף חברים. לכל אחד מהילדים יש את החברים הקרובים:

איתם אנחנו נפגשים (עם חלקם אחרי הצהריים, ועם חלקם, המחנ"בים, גם בבקרים) לעיתים קרובות ומבלים יחד שעות ארוכות. בין החברים האלו יש חברים שמבלים את בקריהם בגנים, וכאלו שנשארים בבית:

בהתאם לעונה (כלומר- בקיץ מעט, בשאר השנה הרבה), אנחנו נפגשים גם בקבוצות יותר גדולות, במה שמכונה "מפגשי חינוך ביתי". לרוב, קבוצות חינוך ביתי מתקבצות סביב איזור גיאוגרפי מסויים, נפגשות בקביעות ומארגנות יחד פעילויות. כמעט בכל הארץ יש התארגנויות קבועות של הורים וילדים במגוון גילאים. התמזל מזלנו להיות חלק מקבוצת חינוך ביתי נפלאה ממש באזורנו, ואנחנו מבלים יחד המון. במהלך השנה התארגן חוג יוגה שבועי משותף:

שהמשיך למפגש קבוע ביער הסמוך:

בנוסף נפגשנו באופן קבוע בוקר נוסף במיקום משתנה- משק החי של הקיבוץ שלנו, ספריה אזורית, מעיין נבחר, ולפעמים אפילו באחד הבתים:

עוד הרבה דברים קורים בקבוצות החינוך הביתי שלנו ומסביבנו. סיורים, מפגשי נושא, חוגים, טיולים, חיבורים מיוחדים של ילדים והורים, קהילות שנוצרות. עם כל החברה שיש מסביב (וכמו שרואים ברשומה הזו, יש הרבה), אין ספק שקבוצות המפגש הן הבסיס החברתי של החינוך הביתי, לילדים וגם להורים. במפגשים עצמם קורים דברים מדהימים באמת. חבורה של ילדים שמתרוצצת ביער, עם שילוב מדוייק ככל האפשר (שכל מפגש מתכווננן ומתדייק עוד קצת) של השגחה וחופש פעולה. הילדים יוזמים פרוייקטים (לפעמים גם ההורים), מקימים עולמות, פותרים קונפליקטים ובעיות טכניות. הרבה מאוד מהרעיונות שלי על למידה מגיעים בתצפיות במפגשים האלה:

וחזרה ללו"ז שלנו- עוד בוקר אחד בשבוע הוקדש לחוג קרמיקה, שבו בילינו לרוב עם ילדים קצת יותר גדולים, וגם קיבלנו טיפול תחושתי מושלם לאמיתי ולאתגרי הוויסות הגדולים שלו:

בסביבות אמצע השנה, המורה שלנו לקרמיקה פתחה קבוצת אחה"צ לבני ובנות שכבת הגיל של יעלה, והיא עברה לחוג אחה"צ, בעוד אמיתי ואני המשכנו לבקר בחוג הבוקר. בזמן שאנחנו היינו בחוג, היא בילתה עם דודה בחוג תנועה לפנסיונריות של הקיבוץ ונהנתה מכל רגע.

במקביל לחוג הקרמיקה, יעלה הצטרפה בשעות אחר הצהריים גם לחוג אמנות, וזו ללא ספק הייתה השעה הכי הכי אהובה עליה לאורך כל השבוע. יצירה חופשית אבל עם הכוונה ועזרה כאוות נפשה, בחברת ילדות בנות גילה ובוגרות יותר, עם מורה שהיא מעריצה.

פעילות קבועה אחרונה נוספת שליוותה אותנו לאורך השנה היא הבוקר של הילדים עם מרתה. מרתה היא מטפלת, שמטפלת בילדים במסירות ובאהבה כבר שנתיים, בוקר אחד בשבוע, 5 שעות של כיף, של טיולים, של גישה קצת אחרת משל אמא, ובחלק מהזמן, גם של זמן משותף עם ילדים אחרים.

בוקר יוגה, בוקר קרמיקה, בוקר מפגש, בוקר מטפלת, כך יצא שהשנה היה לנו במהלך השבוע רק בוקר אחד לגמרי נטול תוכניות, שיכולנו לתכנן בספונטניות, לתמרן בין סידורים הכרחיים, פעילויות בית מפתות ומפגשי חברים מצומצמים.

האמת? זה היה לי קצת עמוס מידי. לקראת תכנון הלו"ז לשנה הבאה, הבטחתי לעצמי לצמצם קצת, ולהשאיר לעצמנו קצת יותר זמן חופשי מתוכניות. אבל נראה לי שהתיאור השבוע הזה, שהתרחש ממש ככה כמעט כל שבוע לאורך השנה החולפת (מלבד, כמובן, מחלות ואירועים מיוחדים), ממחיש די טוב את הרעיון המרכזי- לילדי חינוך ביתי יש חברה. יש להם הרבה חברה, מגוונת, רב-גילאית (עקרון קריטי בעיני בחיים בכלל, וגם על פי עקרונות המונטסורי) ומתווכת. המפגשים בעלי מסגרת קבועה פחות או יותר של זמן ושל אנשים, אבל גמישים מאוד בתוכן, במשך (בהתאם לבחירה של כל משפחה. כבר קרה שבילינו במפגש חצי שעה וקרה שבילינו במפגש 6 שעות רצופות, בהתאם לצרכים המשתנים של כל אחד מבני המשפחה) ובחוויה. כל אחד מהמפגשים הללו בפני עצמו הוא כר נרחב ללמידה מזדמנת, מעשירה ומרחיבת אופקים.

ולמי שתוהה לגבי ההמשך, אני כמובן לא יכולה להעיד מנסיוננו האישי, אבל מהמתרחש סביבנו, לקראת גיל ההתבגרות, ילדי החינוך הביתי מתחילים להפגש במפגשים נפרדים מההורים ומהאחים הקטנים, במקביל לקשר עם הקהילה (חוגים וקבוצות על פי תחומי עניין, כמו אצל בני נוער "רגילים"), ויוצרים לעצמם בסיס איתן ל"קבוצת השווים", שלה תפקיד משמעותי כל כך בגיל ההתבגרות.

זה לא אומר שאין קשיים. הבטחתי בסדרה הזו להיות כנה, ולדבר על האמת כמו שהיא, בשבילנו. אז האמת כוללת גם קשיים.

לבחור בחינוך ביתי, במיוחד בגילאים הצעירים, אומר לקחת אחריות כמעט בלעדית על חיי החברה של הילדים. אני (כלומר אנחנו, אבל לצורך נוחות הכתיבה- "אני") אחראית למצוא את קבוצת החינוך הביתי האזורית שלנו, אני אחראית לנסוע ולהסיע, לפעמים נסיעות ארוכות למדי (חלק מהחיים בפריפריה…), אני אחראית לטפח ולהשקיע בקשרים עם החברים שבבוקר הולכים לגן, כי המפגשים לא נרקמים מעצמם בזמן החצר, אני אחראית לזהות את הצרכים החברתיים של כל אחד מהילדים בכל תקופה נתונה ולנסות למצוא להם מענה.

האתגר הזה, של זיהוי הצרכים ואיזון הצרכים השונים של בני הבית, הוא, באופן כללי, האתגר הגדול ביותר בחינוך הביתי בשבילי. יש ימים שאמיתי צריך לבלות בשקט עם ספרים ומוזיקה, ויעלה משוועת לבילוי עם חברים. יש ימים שאני רק רוצה להיות בבית ואמיתי משתוקק למשחק השתוללות בחוץ עם חברים. ויש ויש. הסוד הוא בזיהוי ובאיזון. וזה בכלל לא כל כך קל.

ויש גם את הספקות. אולי הוא 'ככה וככה' בגלל שהוא לא בגן? אולי היא לא עושה 'את זה' בגלל החינוך הביתי? היתרון שיש לי, בגלל שיעלה הייתה בגן בעבר, הוא שאני יודעת שיש הרבה דברים שהם פשוט שלה. הם משתנים עם הגיל, אבל בבסיס- יש לה אופי. והאופי הזה נשמר גם בגן וגם בבית. ואחרי שנוכחתי בזה במו עיני עם יעלה, אני מספיק בטוחה בזה גם לגבי אמיתי. כמו ב"דלתות מסתובבות", אני אף פעם לא אוכל לדעת "מה היה קורה אילו", אבל אני כן יכולה לדעת בוודאות שבמקום שבו אנחנו נמצאים היום לשניהם יש בהחלט מספיק חברה, חברויות עמוקות ואמיצות וגם חברויות שטחיות ומהנות, מגוון גדול של אנשים להאמין בהם וללמוד מהם על העולם, ובעיקר- ששניהם בסך הכל הכללי, צומחים, מתפתחים ומאושרים.

אז מה אתם אומרים? מה זה באמת "מספיק חברה"? עלו לכן עוד שאלות בעקבות קריאת הרשומה? מחשבות? אשמח מאוד לקרוא ולהתייחס להכל בהמשך הסדרה- "ג'ירף בחנ"ב". ברשומות הבאות אספר קצת על איפה אני בתוך כל החינוך הביתי הזה, איך אני אלמד את הילדים שלי משוואות בשני נעלמים (ספוילר- אני לא) ואיך הם ילמדו באוניברסיטה. יהיה מעניין…

אוספים

פעילויות ליומיום בהשראת מונטסורי

התלבטתי הרבה איזו רשומה לפרסם עכשיו (מרוב התלבטות עבר המון זמן בלי רשומה…). כמה דברים מתבשלים אצלנו סביב שבוע הספר (כולל פוסט אישי וחופר שאני כותבת ומוחקת כבר כמה ימים), והתחלנו להתעסק בנושא הקיץ וליעלה יש כל שעה רעיון לפרוייקט חדש והיא יוצרת דברים מדהימים ויש גם התחלה של רשימת מתנות מומלצות/מפונטזות ליומולדת שנתיים…אבל מכל מה שקורה עכשיו, רק בלט לי יותר כמה תמונות ישנות אך מעניינות שוכבות לי בנבכי המחשב ולא זוכות לבמה שמגיעה להן…אז החלטתי שתום החגים זה זמן מצויין למעין רשומת-אוסף כזו, עם אוסף של פעילויות נחמדות שקרו כאן, בין לבין, בלי נושא מאגד או סיבה מיוחדת. חלקן הגדול באווירת מונטסורי, אך לא כולן. כולן כן פשוטות להכנה וזכו להצלחה גדולה פה בבית.

נתחיל עם כמה מגשי פעילות מאולתרים ומוצלחים מהחודשים האחרונים. הראשון התחיל כמגש פתח-סגור קלאסי ופשוט לאמיתי (זה היה כבר לפני כמעט חצי שנה, הוא היה אז בן שנה וחצי, פחות או יותר):

IMG_20160103_225928

צנצנת תבלינים עם קיסמים להשחלה, קופסת פלסטיק מהמטבח ובקבוק תינוקות שריתק אותו. זה מה שהוא הוסיף:

IMG_20160103_231312

היו לנו לא מעט מגשי פתח-סגור כאלו, כל חודש הרמה עולה, יותר צנצנות להתאמה, פתיחות וסגירות מעניינות יותר ועוד, וזה תמיד להיט. אפילו יעלה מוצאת דברים מעניינים לעשות עם המגשים האלו:

IMG_20160106_084144

גם מגשי מזיגה שונים הם להיט מובטח (בעיקר אם אתם לא חוששים מלכלוך..אפשר לשים את המגש בתוך קופסת פלסטיק גדולה או על ווילון אמבטיה זול, ואז האיסוף קל יותר):

IMG_20160130_230151

ובפעולה:

IMG_20160131_113325

מגש בסגנון אחר לגמרי שיועד ליעלה (היום, רגע לפני שנתיים, הוא מתאים בהחלט גם לאמיתי)- קילוף וחיתוך ביצה:

IMG_20160104_175525

על מגש מחולק יש ביצה, כלי לקליפות וחותכן. אמנם היא לא מוכנה לאכול ביצה קשה, אבל ההכנה חביבה עליה מאוד:

IMG_20160104_175616

עוד מגש- אוכל שהיא מאוד אוהבת אבל לא מצאתי תמונה שלו הוא מגש גירוד הגבינה. יש לנו מגררת בטיחותית, גוש הגבינה נכנס למגירת פלסטיק, וצריך לסובב ידית כדי לגרד את הגבינה. יעלה מתה על המכשיר הזה ונהנית מאוד גם מהתוצרים שלו…יעלה מאוד אוהבת גם פעילויות מיון (חובבת סדר, לא יודעת ממי היא קיבלה את זה), ולפעמים היא אפילו ממציאה כאלו לעצמה. מזל שיש לנו מספיק קופסאות מחולקות בבית:

IMG_20160106_085257

גם פעילויות השחלה שונות הולכות אצלנו, כידוע, חזק. פעילות ממש מאולתרת שזכתה להתלהבות כמה ימים טובים היא השחלת מקלות עץ (ממקסטוק כמובן) לפחית משומשת. זו הייתה הפעם הראשונה שאמיתי פגש פחית והפלא הדהים אותו. המגש הזה איפשר לו לחקור אותה כאוות נפשו:

IMG_20160225_225031

לא ממש במגש, אבל "מגש" השחלה מאולתר שהכנו על בסיס קופסת קרטון מהמשלוחים של הסופר ושיפודים:

IMG_20160217_191104

כאמור, אמיתי היה קטן יותר אז, והתקשה להשחיל את החרוזים הקטנים שיעלה בחרה לפעילות. מיד אילתרנו לו השחלה תואמת גיל:

IMG_20160217_191429

רצועות-רצועות שנגזרו מגלילי נייר טואלט. הטבעות האלו היו להיט במשך תקופה ארוכה וסיפקו לאמיתי שעות של הנאה. בהחלט הפעילות הכי מומלצת והכי קלה להכנה מכל הרשומה הזו, ומתאימה לילדים החל מגיל שנה בערך. עוד בגזרת הפעילויות בהובלת יעלה- אטבים:

IMG_20160206_105900

ואם כבר ב-practical life אנחנו עוסקים, הקיץ מביא איתו שפע של אפשרויות בנושא (מקווה שמתישהו תגיע רשומה ייעודית גם לזה, אבל בינתיים). למשל העברת מים מכלי לכלי באמצעות ספוג:

IMG_20160522_172143

ובמטבח הגרוטאות שלנו יש כל יום שלל תרגולים נפלאים בתחום. המציאה האחרונה הייתה מכתש ועלי (נמצאו ליד הפח, בחיי):

IMG_20160522_175716

ויש גם דברים יומיומיים יותר, כמו תרגול של צחצוח שיניים עצמאי והתלבשות (הקשר בין התמונה הקודמת לתמונה הבאה אינו מקרי בהחלט):

IMG_20160526_073404

בגזרת האמנות, כמו שאני מספרת שוב ושוב בגאווה בלתי מוסתרת, המובילה הראשית זו יעלה. מידי פעם, כשנחה עליי הרוח, אני מכינה להם "הזמנה ליצירה". מידי פעם זה אפילו עובד, למשל עם פעילות החותמות המוצלחת הזו (חותמות סול עם בסיס עץ ודיו ממקסטוק):

IMG_20160520_081922

יעלה מאוד נהנית ללטש את כישורי הגזירה שלה ומוצאת רעיונות ממש מעניינים לעשות את זה. למשל, להכין מרק ריבועי סול:

IMG_20160327_164655

או לספר פאה (רעיון גאוני של גיסתי, שקנתה פאה לפורים ולא מצאה מה לעשות איתה אח"כ):

IMG_20160402_094710

גם כישורי התכנון והבנייה זוכים לתרגול על בסיס כמעט יומיומי, אפילו מצאנו להם בסיס לתצוגה נאה:

IMG_20160521_231101

ואפילו הכישורים הדרמטיים זוכים למקומם הראוי בתוך השגרה (כן, הדמויות פחות מונטסורי…מזל שמותר לנו להגמיש את השיטה :):

IMG_20160520_090439

פעילות אחרונה לרשומה (עמוסה למדי…) זו- פרוייקט יצירה ממש מדליק שאילתרנו פה באחת השבתות לאחרונה. בח"לי, שיחיה, חטף, כפי שקורה לו לעיתים, מתקפת סדר. 98% ממתקפות הסדר שלו תקפות אך ורק לחלק החיצוני של הבית. גם זה חשוב. אז סידרנו וסידרנו, פינינו את כל הארונות, נתנו לילדים ספריי לניקוי חלונות וסמרטוטים והם ניקו כל חלקה טובה בהתלהבות גדולה (שני ארונות, שולחן וכיסאות שזכו לכמה דקות של ניקיון שהם לא ידעו מעולם). בין המציאות שמצאנו בארונות היו גם כמה אריחים ששמרנו משיפוץ הבית, למקרה שמשהו ישבר…מפה לשם, צבעי הגואש נשלפו, ועכשיו יש לנו שביל אריחים חדש וצבעוני בגינה:

IMG_20160521_112108

זהו, עכשיו אני מרגישה קצת יותר "מסודרת", קצת יותר פנויה לחזור ולשתף בכאן ובעכשיו שלנו. אני רק מקווה שאצליח מהר יותר לבחור מי תהיה הרשומה הבאה…

מה קורה אצלכם בשגרה? איזה פעילויות מאולתרות וממוחזרות זוכות להצלחה?! רעיונות חדשים תמיד תמיד יתקבלו בברכה!

חיינו הם חנ"ב

חיינו הם חנב- שגרה בחינוך הביתי

לא פשוט לתאר את שגרת חיינו בחינוך הביתי. בתחילת השנה דמיינתי לנו סדר יום מאורגן וברור, לו"ז שבועי קבוע ומעט פעילויות שיא. מעבר לזה שהייתי בטוחה שזה מה שנכון לילדים, הייתי בטוחה שזה מה שנכון לי, שאני לא הטיפוס שזורם. מפה לשם, לקראת שנה הבאה ניסו לקבוע איתי יום קבוע למפגשים וזה קצת הלחיץ אותי. הסתבר שאנחנו הרבה יותר זורמים ממה שחשבתי. העוגנים הקבועים בלו"ז שלנו משתנים בעיקר בהתאם לשגרת היום של אמיתי, שמשתנה גם היא בהתאם לגיל, כמובן. בין כמה עוגנים די קשיחים, כל הבין לבין די גמיש.

בבוקר אנחנו מתעוררים לאט. כלומר, אני מתעוררת לאט, הילדים מנסים לזרז את ההתעוררות שלי כמיטב יכולתם, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות. עד שכולנו קמים, מלובשים ומצוחצחים, הם כבר גוועים ברעב, אז אוכלים:

ארוחות

טוב, נו, אלו הארוחות מהשבוע הראשון שלנו בחינוך ביתי. היום הן כבר ממש לא נראות ככה. עניין האוכל היה אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי, בגלל הרגלי התזונה המזעזעים להפליא שלי. למען האמת, בבלוג הזמני שסיפרתי עליו ברשומה הקודמת יש רשומה שלמה של "למה לא"- כל הסיבות בגללן חינוך ביתי לא מתאים לנו. הסיבה הראשונה היא עניין האוכל, והבוקר, יחד. עם הזמן למדתי לשחרר, ולמצוא פתרונות סבירים יותר לכל הצדדים. מידי פעם, כשנחה עליי הרוח, אני מפתיעה אותם בארוחה שמקושטת יפה. בימים נעימים אנחנו אוכלים בחוץ ואז ממשיכים את הבוקר בחוץ:

IMG_20150427_155923

בימים הנוכחיים אנחנו ממעטים לעזוב את המזגן:

IMG_20150520_085333

מהבלוג נראה שכל הימים שלנו מלאים בפעילויות מפוצצות, באטרקציות ובאפקטים. למען האמת, פעילויות כאלו ממלאות אחוז קטן מאוד מהזמן שלנו. יש ימים מלאי פעילויות, יש ימים בהן אנחנו עושים רק פעילות אחת קצרה (רוב הפעילויות לא נמשכות מעל חצי שעה גם ככה) ויש די הרבה ימים בלי פעילויות כלל. ימים של משחקים פשוטים:

IMG_20150503_085951

אחרי קצת משחק אמיתי בד"כ פורש לשנת הבוקר שלו. בזמן הזה יעלה ואני עושות יצירה:

IMG_20150519_152910

או יצירה משולבת עם איזשהו לימוד:

IMG_20150411_151705

או יצירה עם מטרה (קישוט קופסה שנועדה לשמור חפצים נבחרים בהם היא לא מרשה לאמיתי לגעת. אחים זה לא קל):

IMG_20150511_093107

לפעמים אנחנו משחקות במשחקי קופסה, זה הקטע החדש של יעלה:

IMG_20150708_094748

IMG_20150729_092627

בדרך כלל אמיתי מתעורר באמצע הפעילות, ואז הפעילות משנה קצת את אופיה.

בחלק מהימים אנחנו נשארים בבית. התחלתי לתת פה דוגמאות של פעילויות שאנחנו עושים יחד, עם התאמות לאמיתי והתאמות ליעלה, ונהייתה לי מגה-רשומה. אז החלטתי לפצל ולהקדיש כמה רשומות לפעילויות כאלו בהמשך (רשומה על השחלות, רשומה על כדורים, רשומה על משחקי בנייה- שלושה סוגי משחקים שמעסיקים אותנו שעות רבות). אבל בכל זאת, גם פה, פעילויות ששניהם אוהבים בבית:

כסאות. כל אחד ודרך המשחק שלו. אמיתי מטפס ויעלה…ממחיזה:

IMG_20150223_104644

תחפושות- בדיוק העברנו אותן מקום והן ממלאות נתח ניכר מהתעסוקה:

IMG_20150219_165004

ספרים (סלסלת קריאה שיעלה הכינה לקראת מפגש עם כמה קטנטנים):

IMG_20150623_101636

בצק:

IMG_20150703_103742

אם הוא ממש מציק לה והיא צריכה שקט, היא עוברת לפינה הגבוהה שלה, לבית הבובות האהוב עליה:

IMG_20150625_102201

או ל"כליימוביל":

IMG_20150628_133048

אמיתי גם הוא מעסיק את עצמו לא רע, עם קופסות פעילות, למשל:

IMG_20150519_145721

או עם אביזרים שהוא מצא:

IMG_20150620_172934

בימים שאנחנו בבית, אנחנו משתדלים לשלב בשלב זה של היום פעילות גופנית כלשהי. אמיתי עכשיו חזק בקטע של ריקודים (התפתיתי להעלות סרטון שלו רוקד, אבל זה מסוג הדברים שמשעשעים באמת רק את המשפחה), אז אנחנו שומעים הרבה מוזיקה, מנגנים ורוקדים. לפעמים משלבים חישוקים, לפעמים אביזרים אחרים:

IMG_20150617_110311

לעיתים קרובות מצטרפים אלינו גם בבוקר חברים, כאלו שנמצאים בבית (רוב הילדים שבבית בקיבוץ קטנים יותר מיעלה, אבל הם עדיין משחקים נפלא) או כאלו שלקחו לעצמם יום חופשה:

IMG_20150615_085916

כמובן שלא בכל הימים אנחנו מבלים בבית. פחות או יותר פעמיים בשבוע יש לנו מפגשים של חינוך ביתי (בשבועות האחרונים זה יותר, יש שבועות שזה פחות). באופן עקרוני יש לנו קבוצה קטנה של משפחות חינוך ביתי עם ילדים בגילאים שונים מהאיזור, ואנחנו נפגשים בהרכבים שונים ובמקומות שונים, באופן קבוע. בקבוצה המצומצמת שלנו טווח הגילאים הנוכחי נע בין 5 חודשים ל7 שנים. בימים נעימים אנחנו נפגשים בגני שעשועים, בימים פחות נעימים בעיקר בספריות הציבוריות הנהדרות שבאזורנו. סליחה על הצנזורה הבוטה, אבל ככה זה נראה בפנים:

IMG_20150615_113554

הייתי אומרת שהרוב הנשי (למרות הצנזורה אפשר לראות שהוא נשי, לא?!) הוא מקרי, אבל אני חייבת להודות שיש אצלנו בקבוצות השונות רוב מוחץ של בנות. לא יודעת למה. בכל מקרה, ככה הבנות הנפלאות האלו נראות בגרסת הימים הנעימים:

P1010166

המפגשים בד"כ נמשכים משעות הבוקר עד לצהריים, כל מפגש עם האופי שלו, הכיבוד האופייני שכל משפחה מביאה איתה, רמת האוכל (ארוחת צהריים אמיתית, נשנוש קל וכו') והדינמיקה שנוצרת בין הילדים וגם בין ההורים (התכוונתי לכתוב אמהות, אבל יש לנו אבא אחד מתמיד ונהדר ועכשיו מצטרף אליו עוד אחד, אז בהחלט- הורים).

מידי פעם אנחנו משתדלים לשלב גם הרפתקאות וטיולים ופיקניקים טבעיים (לצערי ממש לא מספיק, הרבה פחות משהייתי רוצה):

P1010263

לאור המחסור באירועי טבע אמיתיים, יעלה התחילה לפתוח פק"ל קפה גם בבית, מסתבר שזה אחד המשחקים המוצלחים:

IMG_20150721_130509

ואפילו סיורים לימודיים קבוצתיים (סיור כוורות שעשינו לפני כמה חודשים עם קבוצת החינוך הביתי שלנו):

IMG_20150604_111449

הגמישות הזו מאפשרת לנו גם לבלות יחסית הרבה זמן עם המשפחה, מכיוון שהלו"ז שלנו לא קבוע, כשמישהו מתפנה- אנחנו שמחים לפגישה. נכון שזה לא עובד עם כל המשפחה, אבל באופן כללי, נראה לי שיש לנו היום הרבה יותר זמן משפחה משהיה. יעלה למשל עכשיו בשלב שהיא נהנית לבחון תמונות ישנות, בבית של הסבים, כמובן:IMG_20150605_190157

בדרך כלל אחרי בוקר של משחקים, פעילויות, או מפגשים מרתקים, אנחנו רעבים וגם עייפים. את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים במפגש, או בבית, או (אחת לשבוע) בחדר האוכל של הקיבוץ (אירוע חברתי בפני עצמו). אחרי האוכל אמיתי פורש לשנת צהריים קלילה (לצערי היא קלילה…). יעלה מתנגדת בתוקף לשנת צהריים, ולכן ברוב הימים היא "נחה". תלוי ברמת העייפות שלי- או עם אייפד או בפעילות עצמאית ולעיתים אפילו פעילות משותפת מאוד רגועה:

IMG_20150508_094132

כשאמיתי מתעורר, אחרי נשנוש קל, מגיע זמן הטיול. מזל שיש לנו את הלו החתיך שלנו, שלא מאפשר לנו לוותר על טיול בכל מזג אוויר:

IMG_20150303_153312

גם כאן, בימים נעימים יותר אנחנו מנצלים את הטיולים לבקר פינות חמד בקיבוץ:

IMG_20150316_082618

להמציא משחקים חדשים:

IMG_20150308_172243

לגוון בכלי התחבורה:

IMG_20150319_150815

ולהנות מהנוף:

IMG_20150405_143531

אחרי הטיול מגיע אחר הצהריים. נראה לי שאחרי הצהריימים שלנו נראים די דומים לאלו של כל המשפחות. ברוב הימים אחר הצהריים אבא מגיע מהעבודה ומצטרף (ולעיתים אפילו לוקח פיקוד) לפעילויות שלנו. בימים אחרים הוא תורן ואנחנו ממשיכים יחד. בימים האלו אחר הצהריים מתחיל לאפשר שוב בילוי בגינה. בין אם עם מים:

IMG_20150525_102027

ובין אם בלי (משפט מבלבל)- במגלשה, בנדנדות ונכון לעכשיו, בעיקר בחצר הגרוטאות:

IMG_20150717_180240

אחר הצהריים זה גם הזמן להיפגש עם חברותיה הטובות של יעלה שבבוקר מבלות בגן, לשחק על הדשא מול הכלבו עם כל הילדים של הקיבוץ, לבלות עם אבא בבריכה (אני פחדנית וחוששת ללכת לבד עם שניהם), לנצל את שעות הפתיחה של ספריית הילדים של הקיבוץ ולהשתתף בפעילויות הקבועות, כמו פלאפל ברחבה. פעם בשבוע אנחנו משתדלות לעשות איזושהי פעילות רק יעלה ואני, איזשהו זמן איכות. בהרבה מקרים זה קורה בפעילויות הנהדרות שמארגנת לילך, אחראית הספרייה בכפר תבור- שעות סיפור ושעות יצירה נהדרות, לפעמים זה סידורים ולפעמים אפילו רק טיול.

אחר כך מתחילה שגרת ערב רגועה- ארוחת ערב, עוד טיול גדול להלו, מקלחות, סיפורים ולמיטה. וחוזר חלילה (אם מתעלמים באלגנטיות מעניין הלילה, אבל זה כבר עניין אחר). גם כשזה לא לגמרי מובנה, זו בהחלט סוג של שגרה, שגרה דינמית ונפלאה.

וככה, בלי להרגיש, הגיע לו ה-24 בחודש, סופה של המסיבלוג, שהתחילה ברשומה ה-100, עם רצף רשומות שנהניתי מהן במיוחד (למרות שאני חייבת להודות שאני נהנית לכתוב כל רשומה ורשומה בבלוג הזה. לא תמיד זה קל, אבל בסופו של דבר, תמיד זה כיף) ושתכננתי במשך תקופה ארוכה. כל רשומה הייתה קצת ארוכה, עמוסה בתמונות ובקישורים ובסופה-הפתעה:

הרשומה הפותחת-רשומת המאה

רשימת ציוד לפעילויות יצירתיות

סיור ווירטואלי בחדר המשחקים שלנו

המלצות חמות לילדים וגם להורים

רעיונות לשילוב קדם אוריינות במשחק

אתגר יצירתי לשנה החדשה

המסע שלנו לחנ"ב

וזו, האחרונה, על חיינו והשגרה

שמונה רשומות חגיגיות ומלאות בהמון המון מידע. ברשומה הבאה- כל ההגרלות (ניתן להגיב ולהצטרף עד חצות), הפרסים, הרעיונות החדשים והתגובות הנהדרות שלכם למסיבה וגם תשובות לכל השאלות ששאלתם (ואשמח אם תוסיפו לשאול) ברשומה הקודמת. ואחריה, מבטיחה, חוזרים לשגרה ומתחילים להתכונן לראש השנה!

תודה רבה רבה לכל מי שהצטרף(פה) וחגג(ה) איתי, תודה לכל מי שהגיב, הציע, עודד ושיתף. לא רק את רשומות המסיבה, אלא את כל 99 הרשומות שקדמו לה. אמנם בלוג זה בעצם יומן אישי, אבל בלוג כזה הופך עם הזמן גם לקהילה ולמקור גדול מאוד של תמיכה. אז המון המון תודה לכל מי שקורא, מרפרף, מציץ בתמונות, מגיב, נועץ בפינטרסט את הרעיונות, מיישם ומשדרג ופשוט נמצא. המון המון המון תודה. מבטיחה לעשות הכל כדי שנהנה יחד גם מהמאייה הבאה…