מתנות קטנות

קופסה תחושתית מתנה לסבא

ברשומה הקודמת הראיתי את המתנות תוצרת-בית שהכנו לאורחינו לראש השנה. זה הזכיר לי רשומה שמחכה כבר זמן מה לזמנה, והחלטתי לנצל את החלון הקטנטן בין החגים כדי לפרסם אותה. בעיקר בחגים, אבל גם לאורך כל השנה, אנחנו מחפשים מתנות קטנות של תשומת לב, לפנק את הקרובים לנו. מכיוון שבסביבתנו הקרובה, לרוב האנשים יש נגישות טובה משלנו למתנות מיוחדות ומגניבות שניתן לקנות (אנחנו גרים בחור, לא מרבים בטיסות והתקציב שלנו מינימלי), כבר כמה שנים שאנחנו מתמקדים במתנות תוצרת בית. נכון, לא כולם מרוצים מזה, בעיקר כי זה בא בלי פתק החלפה, אבל למדנו פחות או יותר לזהות למי מבין קרובינו זה מתאים. בעבר, הייתי מכינה מתנות נייר אישיות- אלבומים קטנים, סטים של כרטיסי ברכה, לוחות שנה ועוד. בשנה האחרונה עברנו יותר ויותר למתנות תחושתיות, כאלו שהילדים (נו, טוב, עדיין בעיקר יעלה) ואני מכינים יחד. עד כה הראיתי פה מתנות שהכנו לילדים (כמו ערכת "הכנס-הוצא ליומולדת שנה" או "המוסך של עומר" וגם ערכות הבצק לקיץ ולראש השנה), אבל הכנו גם מתנה אחת כזו למבוגר. ולא סתם מבוגר, לאבא שלי, הידוע בכינויו האהוב "סבא עמוס":

20827835473_915e811125_z

שברנו את הראש שבועות ארוכים מה לקנות או להכין לו לרגל יום הולדתו החצי-עגול שחל בחודש מרץ. לא היה לי שום רעיון בר ביצוע, עד הבוקר בו היינו אמורים לנסוע לביקור יום ההולדת שלנו. ואז, תוך כדי שיחה עם חברה, עלתה לי ההברקה- נכין לו קופסה תחושתית. פרט שחשוב לדעת- אבא שלי הוא המעריץ מספר אחד של הבלוג שלי. בסך הכל אני חושבת שבמשך השנים הייתי בת די טובה- תלמידה טובה, פעילה חברתית, מצטיינת בכל המקומות הנכונים, חיילת למופת, סטודנטית מן המניין ואפילו בעלת מקצוע עם עתיד מבטיח. בשום נקודה בעבר לא ראיתי את אבא שלי גאה בי כמו ביום בו הוא התחיל לעקוב אחרי הבלוג הזה. הוא פרסם אותו בקרב כל אדם שהוא פגש, לא משנה כמה קלוש היה הקשר שלו לנושא, הוא שיבח אותו בכל הזדמנות, הוא כמעט השמין מגאווה (רק כמעט. אבא שלי לא משמין אף פעם, בחיי) והפך לתומך מס' 1 ולמדרבן המרכזי שלי לכתוב (למרות שהוא טוען שאני מפרסמת לעיתים קרובות מידי…). אה, ועוד דבר אחד מצליח לעורר את גאוותו של אבא שלי יותר מכל הישגי וכל הישגי אחיי- הנכדים שלו. אז ידעתי שהוא יעריך מתנה ברוח הבלוג, כזו שגם הנכדה שלו שותפה לה. ישבנו יעלה ואני יחד וחשבנו על כמה שיותר דברים שסבא עמוס אוהב. סיבוב קניות קצר בכלבו, נבירה ממושכת באוסף האוצרות שלנו בבית והיינו מוכנות למלאכת הרכבת הקופסה.

שלב 1- הבסיס: לאבא שלי יש טקס. בכל ערב, לפני ארוחת הערב, הוא יושב עם קערת "ניסל'ך" (פיצוחים, בעברית צחה..) וכוסית. ה"ניסל'ך" שלו הם טקס בפני עצמו, תורה שלמה ואירוע מקודש. אז הכנו לו קופסה מלאה בניסל'ך טריים מהסוגים שהוא אוהב:

IMG_20150326_113955

השלב הבא, כמו בכל קופסה, הוספת האביזרים:

IMG_20150326_115507

יש כאן כוסית יין חגיגית (וחד פעמית) למשקה שליד הניסל'ך ולציון חיבתו לאלכוהול משובח, שוקולד טוב לרמז על יכולת מופלאה לזיהוי אוכל טוב בכל מצב, מטוס קטן לסמל את הקריירה המרשימה שלו, סליל חוט פצפון לסמל את המקצוע הרשמי והנשכח שלו, אוטו לסמל את אהבתו הגדולה באמת, צמיד עם טבעות קטנות בצבעי דגל צרפת לסמל את המקום החביב עליו. כל הכבודה נארזה בקופסה מתאימה- מגש גבוה עם מכסה אטום, שישמור על טריות הניסל'ך שבפנים. כשהגענו חיכינו לרגע הנכון להגיש את המתנה:

IMG_20150326_194207

אין ספק שההפתעה הוכתרה בהצלחה. למתנה כזו הוא בהחלט לא ציפה:

IMG_20150326_194230

ולא הרבה זמן אחר כך הוא שומשה במלואה (ייתכן שמינוס כמה קשיו, או יותר נכון בלי קשיו בכלל, כי איזו נכדה קטנה פילחה בשקט את כולם):

IMG_20150328_181634

ובזמן שסבא נהנה מיתרונות הקופסה, יעלה בדקה עד כמה היא יעילה כקופסה תחושתית בפני עצמה:

IMG_20150328_183055

נכון, זו לא מתנה יוקרתית, ואפילו לא מתנה שנשארת לאורך שנים, אבל זו מתנה שלחלוטין מתאימה רק למי שמקבל אותה, אישית, ייחודית ומרגשת ברמה. בעיני זה הקריטריון המנצח למתנה- כזו שמי שקנה/הכין אותה חשב רק על המקבל בזמן שעשה את זה. ואני די בטוחה שסבא עמוס היה די מרוצה מהמחווה. כמובן שאפשר ורצוי להתאים כל חלק מהמתנה למקבל. הבסיס יכול להיות חטיף אהוב, סוכריות מסוג מסויים, מאכל אהוב (למשל שקדי מרק, או עדשים כתומים, למי שכמוני, מכור למרק עדשים), בצבע אהוב במיוחד או מותאמים לתחביב ספציפי. האביזרים הם לרוב החלק הקל יותר- ערכו רשימה של כל מה שאתם חושבים עליו כשאתם מדמיינים את מקבל המתנה, וסורו לשנקלייה הקרובה לביתכם (או למקסטוק, כמובן). תופתעו לגלות כמה אוצרות מוצאים כשממוקדים באדם שאוהבים.

תכננתי לשלב באותה רשומה עוד מתנה תחושתית מיוחדת ומקסימה שהכנו לילדה מיוחדת ומקסימה בפני עצמה, ואפילו עוד תוספת קטנה, אבל כהרגלי, הרשומה יצאה ארוכה…אז נשמור אותה לפעם הבאה, והיא תהיה קרובה, כדי להשאיר מספיק זמן גם להכנות הסוכה (שכבר החלו!) וגם ל-18 בחודש, שבלחץ חברותיי יצויין בחגיגיות גם החודש…

בצק שוקולד

בצק שוקולדנכון, רק הרגע סיפרתי על הבצק הסתווי הנהדר שהכנו, אבל עכשיו, ברשותכן, אני רוצה לחזור קצת אחורה בזמן- אל הבצק הביתי הראשון שניסינו. זה לא היה כל כך מזמן, למען האמת. בימים האחרונים של אוגוסט, כשיעלה באופן רשמי עוד הייתה רק בחופש מהגן, עשינו גרסה משלנו ל"קייטנת אמא" ובין היתר הכנו גם בצק שוקולדי משגע- מריח כמו אוכל, אבל נועד למשחק. באופן כללי רוב בצקי המשחק הביתיים מבוססים על אותו רעיון- מרכיבים אכילים כדי שיהיה בריא ולא רעיל, אבל לא טעימים (לרוב בעיקר הרבה מלח) כדי שלא יהפכו מבצק משחק לחטיף אטרקטיבי.

את המתכון הזה, כמו את הרעיון המדליק לשרפרף מהפוסט הקודם, מצאתי בבלוג Mama.Pappa.Buba, התלהבתי ויישמנו. שוב סידרנו על השיש את המצרכים:

P1030213

אני מדדתי, יעלה שפכה:

P1030214

ועירבבה היטב היטב:

P1030215

והתוצאה יצאה מדליקה! ריח משכר של שוקולד ומרקם נעים של משחק- קצת דביק, מלכלך למדי, אבל יעלה האיסטניסטית (תכונה שממש משתפרת עם הנסיונות שלנו בבצקים השונים) ממש נהנתה לשחק בו.

כשהוא היה מוכן אספנו מרחבי הבית אביזרים מתאימים ליצירת עוגות שוקולד:

P1030218

את הבצק עצמו חילקנו לשתי כוסיות פלסטיק, הוספנו עטרות קאפקייקס מסיליקון, תבניות קאפקייק מעוטרות מקרטון, מקלות ארטיק (ליצירת קייקפופס, זה היה הרעיון שלי, יעלה חשבה שאלו נרות) וסוכריות עדשים אמיתיות, שלא משמשות אותנו לאכילה כי יעלה קטנה מידי ועבדו נהדר פה במשחק. ההתלהבות הייתה מיידית :

P1030221

בתום המשחק ארזנו את הבצק יחד עם האביזרים בשקית ריצ'רצ' רב פעמית, לשימוש חוזר, והיו שימושים חוזרים, ועוד איך:

P1030244

ברשומה הבאה אספר על עוד פרוייקט מדליק במיוחד שהכנו עם הבצק הזה, להשראה.

בנתיים, המתכון:

– 2 כוסות קמח רגיל

– 1/2 כוס מלח

– 1/2 כוס קקאו- אנחנו שמנו את כל הכמות, בעיני זה המון, ורבע כוס בהחלט תספיק ליצירת האפקט.

– כוס וחצי מים רותחים

– 3 כפות שמן

– 1/2 כפית תמצית וניל (לא הכרחי, אבל מוסיף לארומה העוגתית)

פשוט מערבבים את כל המצרכים בקערה עד שנוצר גוש, נותנים לו טיפה להתקרר ומתחילים לשחק. ההנאה לגמרי מובטחת!