פרח-שמש: פעילויות קיציות

חם. כמה חם. קיץ ואני- זה לא. כל החורף אנשים מופתעים לראות את הילדים ואותי מסתובבים ברחבי הקיבוץ "את מוציאה אותם בכל מזג אוויר!". מה שהם לא מבינים, זה שזה פשוט לא נכון. אני מוציאה אותם במזג אוויר נעים, נפלא, קפוא, גשום ונוח. בקיץ, אנחנו מעדיפים להישאר בבית. במיוחד אני מעדיפה להישאר בבית. אז בתקופה האחרונה יצא, בלי שהתכוונו, שהיו לנו כמה "ימי נושא" כאלו, בלי לצאת מהבית.

באווירת הקיץ השמשי להפליא שבחוץ, הקדשנו יום שלם לפרח הקייצי ביותר שיש- חמניות:

קצת לפני שבועות, כשהעמק מתמלא בשדות של שמשות, קשה לעמוד בפני הפרח הזה. לא סתם הוא זכה לשמו, לחלוטין שמש קטנה עלי אדמות. התגלמות הקיץ, מיקרוקוסמוס קטן ומרתק של מחזור החיים, מעגל השנה ועוד קסמים נהדרים וכל כך זמינים:

אני אוהבת להכניס את הבחוץ אלינו הביתה. אני אוהבת למצוא בחוץ דברים שמשמחים אותנו (את אחד הילדים, או אותי, או את שלושתינו יחד) ולהכניס אותם הביתה- אבל בלי לפגוע בהם. אני אוהבת שהסביבה שלנו מזמנת לנו יופי כזה ונותנת לנו השראה לחקור, ללמוד, לשחק ולדעת יותר. אספתי כמה וכמה רעיונות, וחיכיתי לשעת הכושר שתגיע, להכניס את החמניות הביתה.

ההזדמנות, כדרכן של הזדמנויות למידה, הגיעה לגמרי במקרה ובלי שום קשר לחמניות עצמן. גיסיי האהובים חזרו מטיול בארה"ב, עם חבילת הפתעות שהזמנתי- גם להם (כלומר, לאחיינית המהממת שלי), גם לילדים וגם לי. בין היתר, היו שם צבעי מים נוזליים, שחלמתי עליהם תקופה ארוכה. מוצר צריכה בסיסי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכמעט בלתי ניתן להשגה בארצנו הקטנטנות. אז רציתי לנסות. בין הצבעים התחבא שם צהוב, אז הזמנתי את הילדים לצייר איתי חמניות:

סידרנו מהר מהר קצת השראה- ואן גוך באייפד, צלחת עץ בצורת חמניה, חמניות בד, מזלגות חד"פ, תבנית פלסטיק ממוחזרת וצבעי המים. למה מזלגות? כי זו הייתה ההשראה הכללית שלי. אני התחלתי עם החמניות:

והמשכתי בסגנון חופשי לפי הרעיון המרכזי:

הילדים לעומת זאת, לקחו את ההשראה לכיוון לגמרי אחר:

וממש ממש נהנו מכל רגע:

אפשר לראות, במעומעם, שהשתמשנו בפיפטות פלסטיק גדולות ומאוד ידידותיות לילדים, שהגיעו גם הן באותו משלוח מארה"ב. דרך נהדרת לשחק עם נוזל. מאוד מלכלך ומאוד מהנה:

כאמור, לא מצאתי צבעים כאלו, רחיצים, לא רעילים וידידותיים לילדים, בארץ. בהחלט אפשר לאלתר כאלו גם בבית. אפשר להשתמש בטושים יבשים שיושרו כמה שעות בכוסיות של מים, אפשר לערבב מים, צבע מאכל וסבון כלים ועוד ווריאציות ביתיות. בכל זאת, התקמצנתי על הצבעים ממש, אז די מהר הוספנו גם את צבעי המים ה"רגילים" שלנו, ומשם המשכנו גם לדילול יתר של הצבעים הנוזליים, במקום המתבקש לכך:

מהר מאוד התרחקנו עוד יותר מחמניות, אבל לגמרי נשארנו באווירה קייצית ומלאת צבע:

כשנגמרה ההקצבה של צבעי המים, עברנו לצבעי ידיים בגיגית שקופה:

עם קצת תוספות:

ליצירת מיני-ים מושלם:

בהמשך, חזרנו לחמניות. וחזרנו להשראה הפינטרסטית, הפעם מהקישור הזה (בכלל, הבלוג הזה מומלץ מאוד. אם כבר אתן בקישור, מומלץ לשוטט קצת). ליצירת ערכת בצק עם הזמנה למשחק וליצירה, שלא הספיקה אפילו להצטלם כמו שצריך:

גרעיני חמניה. כמה פשוט, ככה מרתק כשמוציאים אותם מהסביבה ה"טבעית" שלהם במגש הפיצוחים והופכים למשחק:

הבצק הוא בצק המשחק הבסיסי שלנו, עם צבע מאכל צהוב ועוד קצת כתום. נעים נעים ומלא אפשרויות:

אמיתי נהנה מהבצק להפליא. ההתלהבות שלו מבצק משחק לא פוחתת. לשחק לצידו זו ממש השראה. גם יעלה הזמינה חברה וארבעתנו שיחקנו יחד שעה ארוכה. יצרנו מגוון גדול של חמניות:

התחלנו מהבסיס, ואז השתדרגנו:

את עלי הכותרת במקרה הזה, בשילוב של עוד השראה פינטרסטית, יצרנו באמצעות גליל נייר טואלט. איזה כיף שהמוח שלי הופך ללוח פינטרסט נייד, ואני מצליחה, ברגע הנכון, לשלוף את הרעיון המתאים שראיתי אי אז ושמרתי לשעת הכושר…

בהמשך נזכרנו שדבורים מאוד אוהבות חמניות, אז הבאנו אותן:

ויצרנו להן ולחבריהן החרקים שדה חמניות פורח:

עכשיו עונת החמניות מתקרבת לסיומה, הצהוב צהוב היפיפה הזה מתייבש בחום העז של העמק ומתכנס לאט לאט לשקיות גרעינים או לבקבוקי שמן. עוד קצת ואת הצהוב יחליף הלבן של הכותנה. עד שזה יקרה, הסביבה שלנו מספקת לנו עוד הרבה רעיונות והזדמנויות למידה מרתקות ולפעמים אפילו מפתיעות ממש.

תיכף מתחיל חודש חדש, מביא איתו את החופש הגדול וגם את יום ההולדת (3!) של אמיתי. חודש יולי בבלוג מתוכנן להיות כל כולו בסימן ילד הקיץ שלי, עם המון פעילויות קיץ ו/או מזגן שאהובות עליו במיוחד, וגם, כמיטב המסורת, רשימת מתנות ועוד הפתעות. לקראת החצי השני של החופש, אני מקווה לסגור כמה התחייבויות קודמות שלי לקוראות הבלוג הנאמנות, עם סדרת רשומות מעניינת במיוחד בנושא חינוך ביתי. קיץ חם לפנינו…בינתיים, מוזמנות לשאוב רעיונות מהקיצים הקודמים שלנו, בעמוד הקיץ של הבלוג.

מה הייתן רוצות לקרוא/לראות פה בימים המהבילים של החופש הגדול? מה יצנן לכן הקיץ (חוץ מקרטיב קוקוס, האהבה הגדולה החדשה שלי?!)? בקשות, הצעות, רעיונות וגם עוד המלצות יתקבלו בשמחה רבה!

5 המלצות קיציות

כבר רמזתי פה שבתקופה האחרונה הבלוג ואני נמצאים בצומת דרכים, כזו של "יחסינו לאן". לא, חלילה, במובן של פרידה, אלא, כמו שפופולרי לומר בימים אלה, במובן של "דיוק". הנושא הזה מעסיק אותי הרבה, הרבה יותר ממה שתכננתי שהוא יעסיק אותי. המון דברים קורים מאחורי הקלעים, אבל פה, בקדמת הבמה של הבלוג, נראה שהעניינים שקטים מהרגיל. כמובן שבבית שלנו העניינים לגמרי לא "שקטים מהרגיל", הרבה מתרחש כאן, אבל גם התור של זה יגיע. בינתיים, במן תקופת ביניים, הצטברו אצלי כמה המלצות משובחות במיוחד על דברים מעניינים שנתקלנו בהם. חמש המלצות- בילוי אחד (עם המלצה ארוכה במיוחד) וארבע מתנות- שתיים לקטנים ושתיים לגדולים (עם המלצות קצרות וממוקדות הרבה יותר).

• המלצה לבילוי- מוזיאון האדם והחי:

את מוזיאון האדם והחי זכרתי מבעד לעיניים של ילדה קטנה. המוזיאון סמוך לבית הורי ובמסגרת בית הספר היינו מבקרים בו לעיתים קרובות. מאז שאמיתי התחיל את תקופת הדינוזאורים שלו (בעקבות התכנית הנוסטלגית והו-כה-לא-פוליטקלי-קורקט "היה היה") שקלתי לקחת את הילדים לביקור. לקח לי קצת להנדס את זה, אבל זה קרה:

כמו שזכרתי אותו, בלב הפארק הלאומי ברמת גן, במבנה קטן שלא מרמז כלום על טיבו, נמצא המוזיאון. כמחנ"בים טובים, הגענו בשעה אידיאלית- אמצע השבוע, שעת בוקר מאוחרת למדי. שתי הכיתות שהיו שם לפנינו היו לקראת תום הסיור, ואני צפיתי, בהתאם לזכרונותיי, ששעה היא די והותר זמן לסייר במוזיאון. בסופו של דבר יצאנו אחרי שעתיים, ואיתנו יצא גם השומר של המוזיאון, שנעל את הדלת אחרינו. אבל באמת, שאפשר להספיק גם בשעה. פשוט לא ניסינו :)

הסיור במוזיאון מתחיל בגלגל ההיסטוריה:

מסביבו מוצגים שלבי התפתחותו של האדם הקדמון. החלק הזה מעט מפחיד, מכיוון שמוצגים בו פסלים בגודל אמיתי של, ובכן, אנשים קדמונים. הפסלים נמצאים בתוך כוכים, כך שמי שרוצה להימנע מהם בהחלט יכול לעשות זאת בקלות. יעלה בחרה להימנע מהם בכניסה, אבל ביציאה ביקשה לחזור ולראות אותם ממרחק בטוח. אמיתי התייחס אליהם ביראת כבוד, אבל הסקרנות גברה עליו והוא ראה אותם מקרוב. משם המשכנו לסייר, כפי שרואים בשתי התמונות הראשונות, בעקבות בעלי החיים בעולמנו. הפוחלצים היו להיט צפוי, וגם התצוגה מסביבם, אינטראקטיבית במידה מסויימת (הפוחלצים כמובן מוצגים מאחורי זכוכיות ולא ניתן לגעת בהם, אבל התצוגה מסביב כוללת כפתורים, חלקים נעים ומעט מסכים), העסיקה אותנו שעה ארוכה. הסדר לא לגמרי ברור. בין הפוחלצים יש מוצגים שעוסקים בהריון ולידה של בע"ח שונים, כולל בני אדם, מוצגים שעוסקים בתורשה ובחושים ועוד.

בסוף תצוגת בעלי החיים שוכן החלק לכבודו הגענו:

הדינוזאורים. תצוגה קטנה, אבל מבחינתנו לגמרי עושה את העבודה. הסתובבנו סביבה וישבנו מולה כמעט חצי שעה. אמיתי הוציא את דמויות הדינוזאורים שלו מהתיק והשווה את הדגמים הקטנים לגדולים, ובאופן כללי, היה נרגש מאוד:

בצער רב הפרדנו בין אמיתי לבין הדינוזאורים והמשכנו לעבר התערוכה הזמנית, "חיות הפרא" בהשראת נחום גוטמן. התערוכה הזו הפתיעה, למרות שבדיעבד יכולתי לצפות את זה, כי כבר ציינתי שיעלה מעריכה מאוד את עבודתם של מאיירים. בכל מקרה מדובר בתערוכה מזמינה מאוד:

ופעילה מאוד:

כשהבנו שתיכף נגמר לנו הזמן, חזרנו לסיבוב קצר נוסף באולם הפתיחה, בו, כאמור, התקרבנו עוד קצת לאדם הקדמון, וגם למדנו להצית אש:

משם מיהרנו לצאת, ומאותו הרגע ועד עכשיו (יותר משבועיים אחרי) אמיתי מבקש לחזור. כולנו נהננו מאוד, המזגן היה משובח (אם כי השירותים קצת רחוקים ודורשים יציאה אל החום), היה שקט, אינטימי, מהנה וגם מלמד.

• המלצה למתנה קטנה לקטנים- בצק קינטי

הרבה נכתב (ונאמר ודובר) על החול הקינטי. אותו חול משחק בעל התכונות החמקמקות שהופכות אותו לממכר לגמרי, בלי שום הסבר הגיוני. גם בביתנו הקט, למוד המתכונים התחושתיים, החול הקנוי קיבל מקום של כבוד. לאחרונה נחשפנו, בכמה הזדמנויות שונות, לשדרוג מאותו בית יוצר- הבצק הקינטי. בשבוע שעבר אמיתי קיבל חבילה קטנה, קטנטנה, של הפלא הזה, לגמרי לעצמו. מדובר במוצר לא זול, החבילה הקטנה הזו, שמכילה צבע אחד, עלתה 18 ש"ח, אבל התמורה, הו התמורה. ימים של ידיים עסוקות. כשהילד ישן, אני נהנית. מומלץ בחום לכל מי שמחפש מתנה קטנה של תשומת לב, אבל עם תמורה קצת יותר ארוכת טווח מחנויות השקל (שכבודן במקומן מונח). והסרטון שבקישור? לא מגזים. זה באמת עד כדי כך מגניב. באמת.

 

• המלצה למתנה גדולה לקטנים- בובה עם תיק שהוא גם מנשא וגם מלא באביזרים

לפעמים מתנה סמלית זה לא מספיק. לפעמים צריך מתנה גדולה. טוב, אולי לא "צריך", אבל לפעמים מתחשק. לפעמים זה מתאים. לפעמים מוצאים משהו כזה שממש היית רוצה לקנות לעצמך אבל אין לזה שום צידוק, אז יוצאת מתנה ממש מוצלחת לילדים :). את האמת, הפעם זו לא אני, אלא סבתא, שנתקלה במקרה במתנה הנהדרת הזו, שלגמרי עשתה ליעלה את השבוע וכנראה שגם את החודש. נכון, זה לא צעצוע "קלאסי" מהסוג שאני נוטה לבחור בו (ותיכף רשימת המתנות ליומולדת 3 של אמיתי תוסיף כמה כאלו לרשימה), אבל, למרות הפלסטיק- הוא מושלם. והגיע ליעלה בדיוק בזמן, כשתקופת "גידול התינוקות" שלה עושה רושם של לא-תיגמר-לעולם.

בקיצור, הבטחתי בקיצור, אז – בובת תינוקת (החיסרון היחיד- הגוף שלה מבד, ואצלנו נוטים להעדיף בובות רחיצות), עם תיק גב שהוא גם מנשא נוח להפליא (ועברנו כמה וכמה מנשאי בובות בעבר), וגם נפתח ל"ארון" מאובזר בציוד ל"תינוקת":

שעות של הנאה. אנחנו בנינו גם שידה החתלה להשלמת החגיגה, אבל אני מקווה להקדיש לה מתישהו, בעתיד, רשומה משל עצמה.

לא רק לילדים מגיעות מתנות. אני משתדלת להזכיר את זה לעצמי בכל הזדמנות. מתנות הן לא בהכרח חומריות. לפעמים מתנה היא השראה. במקרים (רבים מאוד) מתנה היא למידה. שיעור חדש, שינוי נקודת המבט. לאחרונה אני מחפשת לעצמי מתנות כאלו. כן, זה קשור, בין היתר, גם ל"מאחורי הקלעים" של הבלוג…אז שתי המלצות חמות שהן גם קצת מתנות חומריות:

• המלצה לספר- לגדולים- "אני רוצה הכל"/ ליאור פרנקל

ליאור פרנקל הוא גורו. גורו כזה, של המאה ה-21, שגורם לך לרצות לעקוב אחריו בפייסבוק, ובאינסטגרם (שאין לי) ובטוויטר (כנ"ל), להיות חברה שלו ולשמוע מה יש לו להגיד, תמיד. קצת קשה להגדיר בדיוק למה. או על מה הוא בדיוק הוא מדבר. בגדול, ליאור פרנקל מאמין שהעולם של היום, וגם של מחר, שונה מאוד מהעולם של אתמול, בו רובנו גדלנו. הוא מאמין שעולם העבודה שונה, ובהתאם, גם הדרך אליו שונה. בין היתר, הוא מנהל בלוג נהדר, קבוצת פייסבוק שוקקת ומרתקת, מרצה ברחבי הארץ (אפילו אצלנו, בצפון הרחוק) וגם- כתב ספר. הספר הזה, בפורמט דיגיטלי (עם גרסה שכתובה בזכר, וגרסה שלמה, נפרדת, בנקבה) או בגרסה מודפסת, הוא לא פחות ממשנה חשיבה. גם למי שלא מחפש עבודה, גם למי שיודע בדיוק מה ייעודו ומה הוא מחפש, גם למי שכבר מצא. והוא גם לא ארוך, קריא, קליל ומשעשע. בקיצור- אחלה מתנה.

• המלצה למתנה לגדולות- היומן השבועי של ענבל גבור

כמו ליאור פרנקל, גם ענבל גבור הוא גורו. מסוג אחר לגמרי. ענבל היא מעצבת גרפית, אבל הרבה מעבר לזה- היא בנאדם חיובי ואופטימי. רחוקה שנות אור מהציניות הפסימית שלי. בדיוק בגלל זה, ענבל היא השראה. חיבבתי את הגלויות, המגנטים, המחברות ושאר המוצרים האופטימיים שהיא עיצבה, אבל לפני שנה, כשהיא השיקה את היומן השבועי שלה, התאהבתי. בכלל, יומנים הם סיפור רציני אצלי. סיפרתי פה בעבר על "פרוייקט היומן השמח" (שמסיים כעת את שנתו ה…שלישית?! או הרביעית? כבר הספקתי לספור), שמלווה בקבוצת פייסבוק אותה אני מנהלת. אבל היומן של ענבל הוא הרבה מעבר לזה. אחרי כמעט שנה של שימוש אינטנסיבי אני יכולה להעיד שהיומן של ענבל הוא כלי לחיים.

היום קיבלתי את היומן שלי לשנה הבאה וההתרגשות בשיאה. למה?! כי מעבר לצבעוניות הכל כך משמחת והעיצוב הפרקטי והנהדר, היומן בנוי כדי לתכנן חיים של שמחה ושל חשיבה חיובית. כמה אופטימי. מגוון כלים להצבת מטרות, פירוק, תכנון, מעקב ביצוע. ועוד כלים שמשכנעים אותך שזה ממש קל וכיף להסתכל על הכל באור חיובי יותר- כתיבת רגעים משמחים, תודות, הצלחות והאהוב עליי ביותר- "מה למדתי השבוע". משהו שממש "מכריח" אותי להסתכל על כל נקודות האור האלו, על כל השיעורים הקטנטנים שאני לומדת מידי יום ביומו ולכוון את הזרקור לשם. מנסיון, לא קל להישאר ציני ופסימי עם היומן הזה.

 

אז אלו הן חמש ההמלצות הכי חמות שלי לימים החמים הבאים עלינו ל…ובכן, אחרי הפסקה האחרונה, אין לי אלא להגיד "לטובה". על מה אתם ממליצים? איזו מתנה קטנה מקררת לכם ו/או לילדכם את הימים החמים ועושה לכם שמח בלב? אמא שסובלת מאוד מחום ושני ילדיה צמודי המזגן מודים מראש ומעומק הלב על כל המלצה!

חיטה

שבועות הוא כנראה החג בעל הכי הרבה שמות ומשמעויות מבין כל החגים בלוח השנה שלנו. אני אוהבת את החופש הזה, לבחור מבין כל משמעויות החג, הסמלים והרעיונות, רק את אלו שמדברים אלינו, שמתאימים לאורח החיים שלנו ולמקום שלנו עכשיו. בשנה שעברה בחרנו דברים אחרים, בשנה הבאה, מניחה ששוב נבחר אחרת. השנה החלטתי שחג השבועות שלנו יתמקד בשבעת המינים.

קודם כל, כי כולנו מאוד אוהבים צמחים, כל אחד מאיתנו נהנה מהם מזווית אחרת-אמיתי נהנה מעבודת האדמה. הוא אוהב להרגיש אדמה, לגזום, לשחק בגזם, חולם להיות גנן. יעלה אוהבת את היופי שבפרחים, את הצבעים שלהם ואת הסמליות החגיגית. אני אוהבת ללמוד על צמחים, מסתקרנת מהמגוון, מהדימיון, מהשוני, מהמנגנונים הביולוגיים הנפלאים.

חוצמזה, שבעת המינים מאוד נוכחים בסביבה היומיומית שלנו. בעונה זו של השנה אנחנו מוקפים בשדות חיטה, ובמשך כל השנה אנחנו פוגשים מידי יום ביומו עצי זית, רימון, תאנה ותמר. הגפנים קצת יותר רחוקות, אבל אנחנו מפצים על זה באכילה  יומיומית נלהבת של תוצרתם.

אחרון חביב- אני מאוד אוהבת את החיבור של שבעת המינים למעגל השנה. לא רק ילדים אוהבים חזרתיות וטקסיות. גם לנו, כמבוגרים, יש משהו מרגיע ומנחם במעגל הזה, שתיארה כל כך יפה שמרית אור:

"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר ודאי נצחק.
מעלה כשזה טוב
ולא נורא כשמטה, אם זה רע –
תמיד יש עוד ברירה –
הזמן הוא כמו גלגל ענק"

כי שבעת המינים פזורים יפה יפה סביב מעגל השנה. כל אחד מהם מבשיל בזמנו ונקטף בזמנו (וכמעט לכל אחד מהם יש פועל נפרד ל"נקטף", שזה דבר יפה בפני עצמו…קוצרים, מוסקים, אורים, בוצרים, גודדים ורק את הרימונים פשוט קוטפים), ויחד הם כל החקלאות הארצישראלית וכל מעגל השנה הארצישראלי שאהוב עליי כל כך וגם משל כל כך חכם ועדין על אנשים באשר הם.

אז אחרי כל ההקדמה הזו, את ההכנות שלנו לחג השבועות התחלנו עם החיטה. תכננו להקדיש יום לכל אחד משבעת המינים. כמובן שכרגיל, למירוץ החיים היו תוכניות אחרות, אבל מניחה שנגיע לכולם ברמה זו או אחרת.

התחלנו מניצול היתרון הגיאוגרפי היחסי שלנו ומזג האוויר המושלם שהיה, ויצאנו ליום כיף בשדות החיטה:

שדה קצור ובאלות גבוהות. באמת שלא צריך יותר:

הזדמנות נהדרת לבחון מקרוב את שיבולת החיטה:

וגם להרגיש הכי גדולים והכי חזקים בעולם:

הזמנו חברים טובים להצטרף:

אחרי פיקניק ארוחת בוקר מפנק והמון משחק ברחבי השדה, עברנו לחלק האמנותי:

מהבית הבאנו בריסטולים, מספריים, דבק וגם כמה קפסולות קפה ריקות. את השאר אספנו מהסביבה:

קפסולות הקפה הפכו לעציצונים קטנים ומדליקים:

וגם אנחנו האמהות נסחפנו ליצירה המיניאטורית והמדליקה הזו:

אחרי מנוחת צהריים קלה, נפגשנו שוב עם החברים להמשיך "יום החיטה". חקרנו יחד גרגירי חיטה (מהחנות), ראינו כמה קשה לרסק אותם, אפילו עם אבנים:

כשהבנו שלא נצליח לייצר קמח בעצמנו, עברנו לגרסה הקנויה, והכנו לנו בצק משחק בהשראת החיטה, מקמח מלא וזהב. המון זהב. מתכון מלא בתחתית הרשומה:

הוספנו אביזרים תואמים- גרגירי חיטה ופסטה שיבולים (ששמרתי מהקופסה התחושתית של השנה שעברה):

הבצק, כהרגלו, יצא נעים ונפלא, והילדים היו מרותקים ועסוקים שעה ארוכה:

בעוד ה"קטנים" נהנו ללוש, למעוך ולהחביא הפתעות, ה"גדולות" הכינו תמונות ויצירות מורכבות:

היה לנו יום ארוך בסימן החיטה, מלא פעילויות וחוויות. הבצק, היצירות שהכנו וכמה שיבולים שאספנו לקישוט הבית ממשיכים ללוות אותנו לעבר החג הכי זהוב בשנה.

כמובטח, הנה המתכון המלא לבצק נצנצים זהוב ומלא חיטה. ניסיתי פורמט חדש של מתכונים, זה לא מושלם, אני עוד לומדת (ועדיין לא מבינה למה הכותרת נחתכת ככה…). מה דעתכן? יותר נוח ממתכון כתוב בבלוג? אפשר לשמור כתמונה בפלאפון או בפינטרסט…אשמח לחוודת דעתכן המלומדת!

ולאיזה משמות החג אצלכן הכי מתחברים? חג הקציר? חג החלב? חג המים? חג מתן תורה? חג הביכורים? ואיך מתכוננים?

בצקרם

אחת ההנאות הגדולות שלי בפעילויות שלנו היא שלב הסינון. לפני כל חג, מועד או נושא, אני יושבת עם עצמי ומציירת שמש אסוציאציות ענפה. אחרי שזרקתי את כל האסוציאציות (וכנראה שכל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאסוציאציות הן ללא ספק התחום הכי חזק שלי) על הדף, אני מתפנה לסנן. מותר לי להחליט שלא בא לי להתעסק בטביעה של המצרים בים סוף. מותר לי להחליט שמכת בכורות עדיין לא מתאימה (בהמשך יסתבר שהילדים שלי החליטו אחרת, אבל לי מותר להחליט :), מותר לי להחליט לתרגם את כל עניין ה"לנקות לפסח" לדרך שמתאימה לי. וזה בדיוק מה שעשיתי…אמנם אנחנו לא מקפידים על איסור חמץ בפסח, אבל אני בהחלט מזדהה עם הדחף האביבי הזה להחליף, לשנות, להתחדש. אז בשלב התכנון השנה, הגדרתי לעצמי כמה נקודות בבית שיזכו לפרוייקט רענון משמעותי, ולאט לאט הכנסתי את המשימות האלו לתוך סדר היום שלנו. במנות קטנות מאוד, כאלו שמתאימות גם לי המבולגנת, וגם לילדים בעלי טווח הקשב המוגבל. וכמובן- חיפשתי את הדרך לעשות את זה כיף. הכיף הגדול ברענון כזה הוא בהפתעות שנתקלים בהן בדרך. מיון מגירת הבובות שלנו, למשל, (מדובר במגירה גדולה, כזו של מתחת למיטה, לא סתם "מגירה" קטנה כזו שמדמיינים כששומעים את המילה "מגירה") הוביל אותנו לקאמבק גדול של המשחק בבובות. לפחות לכמה ימים.

בשבוע שעבר הפרוייקט שבחרתי היה מגרות התמרוקיה במקלחת שלנו. לכל בית יש מגרות או מדפים כאלו- עם אוסף של סבונים, שמפואים, קרמים, דוגמיות, גומיות, שאריות וכמה פלסטרים בודדים. במקרה שלנו היה מדובר בשתי מגרות עמוסות בערימות של בלאגן שלא ממש סודר מאז שעברנו לביתנו הנוכחי, לפני שלוש שנים וחצי. השלב הראשון- ריקון כל תכולתה של המגירה הראשונה לתוך גיגית הכביסה:

כבר בשלב הזה מלאכת הסידור הפכה ממעיקה למשחקיה. התחלנו להפריד את המציאות לארבע ערימות- לשימור, למסירה, לזריקה ולמשחק. שתי האחרונות הוגדרו כהזמנה מלאה לחקירה- להרחה ולתחושה. אמיתי, כמובן, מיד עט על ההזמנה:

הוא רחרח, התמרח ונהנה מכל שנייה:

אחרי שסיימנו את מלאכת המיון, הילדים התעסקו קצת במשהו אחר, ואני סידרתי מחדש את כל ה"לשמור" בתוך המגירה, ואת כל ה"למשחק" העברנו לסלסלה ייעודית. לכולנו היה ברור שלא ייקח הרבה זמן עד שהסלסלה תמלא את ייעודה, ואחרי ארוחת הצהריים, הגיעה שעתה. בחרנו לנו בקבוק קרם אחד, בערך חצי מלא, עם ריח כזה שהיום אין סיכוי שהייתי מקרבת לעור שלי (אבל באיכות טובה, בכל זאת). באווירת פסח הוצאנו מהארון התחושתי שתי שקיות קטנות של קורנפלור ושאריות של קמח מצה (בהשראת בצקי פסח שהכנו בשנים הקודמות- הראשון על בסיס קמח מצה והשני על בסיס קורנפלור) ויצאנו ללכלך את הבחוצה:

התחלנו משתי שקיות הקורנפלור (שקיות קטנות, נדמה לי ש-100 ג' השקית) וכל הקרם שנשאר בבקבוק (כאמור, בערך חצי בקבוק קרם גוף משובח ומצחין למדי):

מלכלך, דביק ונעים להפליא. כמה כיף ללוש יחד:

אחרי זמן מה של לישה משותפת, התגלעו חילוקי דעות לגבי מידת הדביקות והסמיכות הרצויה. פתרנו את זה:

באופן מפתיע ובאמת לא צפוי, אמיתי היה זה שהעדיף את המרקם היבש, שדרש תוספות של קמח מצה:

כזה שאפשר להעביר בקלות מכלי, לכלי, לכלי:

לעומת זאת, יעלה נהנתה מהדביקיות. ואפילו לקחה אותה לאקסטרים:

אה, כן, איפושהו בדרך הובהר לי היטב שחסר קצת צבע מאכל בכל העסקה…אז יש פה תוספת קלה של אבקה צבע מאכל וורודה, הצבע לא השתנה בעקבות איזו תגובה כימית מפתיעה. ועל אף הבדלי המרקם, שניהם הסכימו על דבר אחד- ידיים זה לא מספיק:

בכלל לא מספיק:

האמת? גם ראש זה לא מספיק:

חייבים כלי שאפשר להיכנס אליו:

תנאי בסיסי לפעילות תחושתית. מזל שלאמא שלהם יש התמכרות לקופסאות, כך שאין גודל של קופסה שהוא אתגר גדול מידי בשבילי :)

כשההתלהבות התחילה לדעוך לאיטה, איחדנו את שני סוגי הבצק:

הסתבר שהתוצאה לא פחות מנפלאה. כבר ניסינו כמה וכמה גרסאות של המתכון המבטיח "קורנפלור+תמרוקיה" עם הבטחות לבצק המשי הנעים ביותר, הרך ביותר, הריחני ביותר ה….האמת היא, שעוד לא הגענו למרקם המושלם. הפעם, הצלחנו. השילוב של הקורנפלור, קמח המצה (שהצטרף לחגיגה פשוט כי כמות הקורנפלור שהייתה לנו הייתה קטנה יחסית), הנוזליות היחסיות של הקרם, תוספת המים של יעלה…איכשהו, יצא בצק נפלא, שממשיך ללוות אותנו כבר מעל לשבוע בקופסה סגורה ונשמר ממש ממש ברמה גבוהה. והילדים אפילו די מרוצים מהריח. מסתבר שכמו בתבשילים של סבתות, גם לבצק משחק פסחי ומושלם קשה למצוא מתכון מדוייק. הדרך הטובה ביותר היא להתחיל לסדר את הבית, ולאלתר עם כל המציאות שתמצאו בדרך…לנו נשארו עוד כמה בקבוקים בסלסלת ה"משחק" שלנו, בטוחה שעוד נמצא להן שימוש לטובה.

והמגירות במקלחת? עוברות מסדר רס"ר:

טוב, אני עדיין לא ברמה של "הצד של אבא שלי" במשפחה, שתמיד הכל אצלם מוכן למסדר, אבל זה עדיין נראה הרבה יותר טוב, ונטול ג'אנק, לפחות לשעה הקרובה :). יש לנו עוד פרוייקטים ברשימת הסידורים, אבל בינתיים הם ממתינים בזמן שפעילויות פסח אחרות ממלאות את זמננו בנעימים. ומה אתן עושות עם כל ההפתעות שמתגלות תוך כדי הסידורים?! בכל החדרים?! רעיונות מעניינים לפרוייקטים הבאים יתקבלו בברכה…

שולחים נצנצים

אני אוהבת את פורים. מפתיע, נכון!? אז השנה וויתרתי על החלק הממש ממש כיף של הכנת התחפושות. וויתרתי על החלק הכיף של לחפש את הילדים ולהתחפש בעצמי. אפילו וויתרתי על אחוז נכבד מאוזני ההמן שאני אוכלת בפורים ממוצע (כי מן הסתם, זה לא רק החג האהוב עליי, אלא גם האוכל של חג האהוב עליי), אבל על משלוחי המנות לא יכולתי לוותר. התחלנו להכין אותם עוד לפני שהשפעת תקפה, וברגע שעמדתי שוב על הרגליים חזרתי לסיים את המשימה. היום כמעט סיימנו לחלק אותם, אז גם להם מגיעה רשומה.

צד אחד של משלוחי המנות שלנו התחיל את דרכו ככה:

הצד השני של משלוחי המנות שלנו התחיל את דרכו ככה:

וקצת אחר כך שני הצדדים התחברו ונראו יחד:

קטן, צנוע וממש ממש כיף. זה בדיוק המקום אליו כיוונו. היה לנו (כלומר, לי. לילדים יש דעות אחרות כשזה נוגע לממתקים, מפתיע) ברור שלא נחלק לחברים קופסה מלאה בממתקים. לא שזה רע (אנחנו תמיד שמחים לקבל כזו…ולהחריש באיזו פינה עד שהילדים הולכים לישון :), אבל חיפשתי משהו קצת אחר. שברתי את הראש כמה ימים, עד שהאסימון נפל. כל מה שהייתי צריכה לקנות בנוסף למה שכבר היה לנו בבית אלו הצנצנות (2.5 ש"ח הצנצנת, במקסטוק), ,וגם צלופן וסרט (למרות שיש לי מגוון סרטים, זה התאים לי יותר לתמונה שהייתה לי בראש). אז מה בעצם יש בצנצנת?!

נצנצים. כמה נהדרים?! כבר הזכרתי שפורים הפך אצלנו להיות החג הרשמי של הנצנצים, אז עד הסוף. ועוד כמה שכבות של חומרים יבשים. כמה זה יפה במבט מהצד?

רק צריך להוסיף את החומרים הרטובים ומה מקבלים?

בצק משחק! שופכים הכל לקערה, מוסיפים עוד טיפטיפה ומקבלים בצק משחק אדום, מנצנץ ונעים למגע. כמה מגניב זה?!? רואים שהתלהבתי מהרעיון של עצמי :)?

בצד השני של הפתקיות יש מתכון מאוייר מלא להכנת בצק מאפס (את המתכון המאוייר הכנתי כחלק ממתנה תחושתית נהדרת שהייתה הבסיס לרעיון הזה, ועליה עוד יסופר ברשומה מיוחדת שתוקדש למתנות התחושתיות הנפלאות שחילקנו בתקופה האחרונה). את ההוראות והמתכון ניילנתי, ויעלה קישטה במדבקות פורימיות במיוחד.

כשהתאוששתי מפורים המחלה שלי, מיד התייצבתי להשלים את מצוות החג החביבה עליי, כי זה לא באמת פורים עד שלא אפיתי לפחות מגש אחד של אזני המן משובחות:

משנה לשנה אני מספיקה לשכוח כמה הן טעימות…וזה הכל. ככה פשוט- צנצנת חומרים מנצנצת, אוזני המן ביתיות וטעימות והוראות הפעלה. מכל הלב ועם המון מחשבה ואהבה- משלוח מנות של שמחה:

המשלוחים התקבלו בשמחה בקרב כל החברים והחברות של יעלה (ושלנו. אבל היא הייתה אחראית על רשימת המשלוחים) ואנחנו נהננו מאוד מאוד מההכנה. וזהו. בצער רב ובקיצור נמרץ ביחס לשנים קודמות, עכשיו נפרדים מפורים עד לשנה הבאה…

אילנות

איכשהו, בתוך כל ההכנות ליום ההולדת של יעלה, ט"ו בשבט, חג כל כך כיף ומלא באפשרויות, תמיד נחגג אצלנו קצת פחות מידי. השנה החלטתי לנסות לשנות את הדפוס הזה, והקדשנו לט"ו בשבט לא מעט תשומת לב, ממש חגיגה כהלכתה…כלומר, לפי הלכות הבית שלנו, כמעט. לצערי, להספיק גם לתעד את הדברים בבלוג בזמן אמת…זה כבר היה קצת יותר מידי. אז קצת באיחור, עם צאת החג, כמה מפעילויות ט"ו בשבט שהספקנו:

התחלנו כמה שבועות מראש, בהחלפת מגש ההשחלה שלנו (שהיה עדיין באווירת דצמבר, עם חרוזי חג המולד וחרוזים חורפיים), במגש השחלה טבעי:

אוסף של חרוזים חומים וירוקים שמחו מאוד את הילדים והובילו לכמה שרשראות נהדרות. היו לי תכנונים ליצור גם עצים ממנקי מקטרות על בסיס מגש ההשחלה הזה, אבל מסתבר, שאי אפשר להספיק הכל.

את הפעילויות השנייה הכנתי כחלק מערכת המסע שלנו לקראת הנסיעה לנופש החורפי:

ערכת בצק חדשה! הרגשתי כאילו עברו יובלות מאז הכנתי ערכת בצק. זה כל כך כיף! והכניס אותנו לאטרף של ערכות-בצק-במתנה עליו עוד יסופר כאן. הערכה כוללת בצק חום, בצק ירוק מנצנצ ובצק וורוד מנצנצ. בנוסף יש חותכנים מתאימים (עלים, פרחים ופרפרים), כלי בצק בסיסיים (מערוך ומגוון סכינים), פרחים מחומרים שונים לקישוט ואוסף חרקים וציפורים מהTOOBS שלנו. זה היה להיט בחופשה:

והמשיך להיות להיט אחר כך:

לראות את אמיתי מגיע לפרצוף המרוכז הזה…זה שווה הכל. באמת:

אמנם הצבעים התערבבו מהר מאוד, אבל ערכת הבצק ממשיכה לספק לנו שעות של הנאה. כמיטב המסורת, המשכנו אל עבר הקופסה התחושתית, אבל עצרנו בדרך לניסוי מדעי. קודם כל ארגנו את הכלים:

התמונה קצת מטושטשת, אבל יש כאן מגש פלסטיק מחולק, שקיות זיפ-לוק (של איקאה! האהבה החדשה שלי. התאהבות מוחלטת), כף, משפך וקערה מלאה בצמר גפן. מוכנים לשלב הבא:

שולפים מגוון סוגי שעועית מאוסף שקיות פגי-התוקף שאמי האהובה תרמה לנו (איזה כיף שיש סביבנו אנשים שיודעים בדיוק איך לשמח אותנו, אפילו אם זה נשמע להם ממש ממש מוזר :) והתחלנו למיין ולתאר כל סוג. המשכנו בהתאם לניסוי המוכר שביצענו כולנו איפשהו בין גן טרום חובה לכיתה ד':

מילאנו את תחתיות השקית בקצת צמר גפן, הרטבנו אותו ופזרנו שעועיתים, בכל שקית סוג שונה. מהר מהר דאגנו להם לשמש:

ועברנו לטפל בשאריות. פינינו את הקופסה התחושתית שלנו משאריות המלח שליוו אותה בימים הקרים של החורף:

ומילאנו אותה בשעועית:

החלטנו שהשעועית הלבנה פחות מתאימה לנושא, כדי לדמות מראה של אדמה, אז היה לנו פה תרגול נהדר של איתור ומוטוריקה עדינה, ותוצאה ממש יפיפייה:

בתוספת מינימלית של אביזרים יפיפיים (הכפות האלו הגיעו אלינו במשלוח הגדול מהדוד סם, ושמרתי עליהן בקנאות מאז. הן כל כך יפות, נעימות ומזמינות):

וכצפוי, גם הקופסה הזו הייתה הצלחה בטוחה:

אחרון חביב לרשומה זו (כי מסתבר שיהיה לה המשך…), כמתבקש מט"ו בשבט, יצאנו אל הטבע:

התחלנו לנהל מעקב מדוקדק יותר אחרי ההתפתחויות בגינה של יעלה. בתחילת החורף יעלה, בשיתוף אבא וסבתא, שתלה מגוון פקעות נהדרות, ועכשיו הנרקיסים משמחים אותה להפליא, עם פרח חדש כמעט כל בוקר…הרחבנו את החקירה שלנו:

זיהינו את הפרחים שהתחילו לפרוח סביבנו באמצעות מגדיר הפרחים שלנו, ואז חקרנו יותר לעומק:

נעזרנו ב"מגדיר הפרחים של פרופסור פיצפונטבע" הנהדר, ששאלנו מהספרייה כדי לזהות את חלקי הפרח במגוון פרחים שקיבלנו ואספנו:

לא נעים להודות, אבל כמה ימי סמי מחלה בבית נתנו לנו שפע של פנאי להתכונן לחג בנחת ובעומק שהתאימו לנו, ואפילו סיפקו לנו חומר לעוד רשומה מאוחרת-לקראת-ט"ו-בשבט. אז אני מאחלת לכולנו רק בריאות איתנה, פריחה וצמיחה, וגם לזכור לקחת את הזמן שלנו, בלי תירוצים, יוצאים מזה דברים נפלאים…

זה היה בחנוכה

כצפוי, חנוכה המשיך להיות עמוס כפי שהתחיל, ורוב הזמן זה אפילו היה ממש נחמד. אז מה עשינו בשמונת הימים?

עוד לפני שהחג התחיל, התכוננו לחג המולד שהתאחד איתו, וביקרנו אצל אלזה, המטפלת היקרה של סבא של בח"ל (זה נשמע ארוך, אבל מעשית- היא חלק מהמשפחה), למסיבת קישוט העץ:

אלזה הכינה מראש אביזרים נהדרים לקישוט העת והילדים התלהבו מאוד:

יעלה תלתה בריכוז מוחלט עשרות כדורי קלקר מנצנצים על הענפים, בעוד אמיתי מפזר על כל ענף וענף "שלג" עשוי מפיסות קטנטנות של צמר גפן שהוא קרע. כמה הוא נהנה מזה. וכמה גאה הוא היה בסוף:

וגם יעלה, כמובן:

השמענו דרך הפלאפון מחרוזת שירי כריסמס, רקדנו סביב העץ ונהננו כל כך. ביקרנו את העץ המנצנץ כמה פעמים לאורך החג, וכל פעם הוא הלהיב מחדש.

בחזרה בבית, בענייני חנוכה, המשכנו לחקור פנסים- הפעם יעלה גילתה לבד שאפשר לפרק אותם, להדליק אותם מפורקים ולהרכיב מחדש. הגילוי המפעים הזה העסיק את שני הילדים שעה ארוכה:

יצרנו:

לאורך כל החג עמדה לרשות הילדים קופסה מלאה בכל טוב חנוכאי "מסורתי". כמו למשל ציור בצבעי פנדה על בריסטולים שחורים…תמיד משמח מחדש. יצרנו גם באמצעות דמי החנוכה של הילדים:

(יעלה התחפשה ללהבה באמצעות ערכת האיפור שקיבלה במתנה לחג) ואפילו שלפנו עוד דמי חנוכה מחבילת ההפתעות שקיבלנו לפני זמן מה "מהדוד סם" וציירנו בהשראה סביבונית:

ועשינו קצת "חיים מעשיים" באווירה חנוכאית, עם קילוף תפוחי אדמה משפחתי:

אבל עם כל הפעילויות הנחמדות האלו שעלו פה ברשומות חנוכה האחרונות, נדמה כאילו זנחנו את שמו השני של הבלוג. לרגע נדמה שכבר המון זמן לא הייתה פה פעילות תחושתית ראויה לשמה. אז נכון, בחג הזה קצת הזנחנו את התחום התחושתי, אבל לא לגמרי…באחד מימי החג יעלה החליטה שדאדא (בובתה האהובה שכבר כיכבה פה בבלוג בעבר) חייבת מקלחת דחופה:

אז הזמנו את פך השמן להתייצב למשימה, שבאמת הייתה כמעט ברמת הנס:

ואם כבר פך השמן בפעולה, נוסיף קצת שמן למדורהאמבטיה:

באמצעות משפכים מלאנו את פכי השמן ב…שמן:

כשראיתי כמה האתגר היה גדול לאמיתי הבנתי שבאמת הרבה יותר מידי זמן לא עשינו פעילות תחושתית ראויה לשמה…כמובן שעם קצת עזרה המשימה עברה בהצלחה והיה אפשר למזוג את השמן למנורהאמבטיה:

אפקט הבועות הלהיב אותנו לכמה פעמים נוספות, עד שרצפת המקלחת כולה התמלאה בשכבה שמנונית ודביקה. כן, כן, עכשיו כל הבית באווירת חנוכה.

ועוד פעילות תחושתית קטנה שלא הצטלמה כל כך טוב, אבל הייתה בהחלט מוצלחת ונחוצה לאמיתי (לעולם לא יימאס לי לגלות מחדש כמה לפעמים הם פשוט זקוקים לפעילויות התחושתיות האלו)- ערכת בצק קטנה:

השתמשנו בבצק הציפורים שהכנו, או לפחות במה שנשאר ממנו- הרבה חום ככה, קצת חום בהיר וקצת לבן. הוספנו נרות (שלמים ושבורים) והאטרקציה המרכזית- אבני פסיפס זהובות:

אמיתי נעץ אותן בבצק, החביא אותן, ודג אותן חזרה. שוב. ושוב. ושוב. וכמובן גם הכין חנוכיה:

וזהו. חג החנוכה מאחורנו. לאט לאט כל האביזרים חוזרים בחזרה לקופסת החגים שלנו, עד לשנה הבאה. גם חג המולד והשנה האזרחית החדשה עברו חלפו. היום חגגנו את שובה של השגרה ביום חול נהדר ממש, מקווה שעליו יסופר ברשומה הבאה. מאחלת לכולנו להנות מהשגרה עם אותה התלהבות שנהננו מאוסף החגים והאירועים שלפניה…תיכף אזני ההמן יגיעו למאפיות, יש למה לצפות!

מקננים

שבוע הציפורים שלנו התארך מעבר למצופה, וזה דווקא די נחמד, אני מודה. אחד הלהיטים הגדולים של השבוע היה קונספט חדש- הכנתי לנו פלייליסט מוזיקלי שליווה אותנו לאורך כל פעילויות הציפורים. אז כדי להיכנס לאווירה- מוזמנות להקשיב לו בשמחה רבה. לא לשכוח להפעיל רמקולים ולהגביר…

בסוף הרשומה הקודמת הבטחתי לספר על אחת מפעילויות השיא של השבוע(יחד עם המגדיר ומתקני האכלת הציפורים). בהשראה נהדרת ומאוד מאוד צמודה מהערכה הזו, תכננתי להכין ערכת בצק ציפורית. האמת היא, שאני מתכננת ערכה דומה כבר המון זמן, לפחות מאז האביב…אפילו שמרנו במשך תקופה ארוכה קן נטוש של ציפורים כדי לשאוב ממנו השראה. אז נכון, רוב הציפורים מקננות באביב, אבל אם כבר שבוע ציפורים- אז גם בונים קנים (ויש לי עוד אוסף השראה מספק גם לפעילויות קנים לאביב, מבטיחה). בכל מקרה, ערב אחד, אחרי שהילדים ישנו (בערך ישנו, מסתבר שזה לא הצד החזק שלהם, במיוחד בשבועות האחרונים), אספתי מהבית את כל החומרים לבניית הקנים, ותכננתי להכין יחד איתם, בבוקר, את הבצק. זה לא יצא בדיוק כמו שתכננתי:

יעלה ראתה את החומרים שאספתי (וכבר סידרתי יפה בקופסה, אבל עוד לא צילמתי, כי הקופסה לא הייתה מוכנה), התלהבה, הבינה את "המשימה" בלי שאמרתי מילה ומיד התיישבה לעבודה:

היא השתמשה במעין ריבועי חוטים מסוג של נייר (במקסטוק מוכרים אותם תחת הכותרת "דפי המף". לא בטוחה מה זה אומר) כבסיס לקן. עליו היא סידרה ציפורים משפופרת הציפורים הנהדרת שלנו, פונפונים שלהגדרתה היו זרעונים לאכילה (אני חשבתי על ביצי ציפורים, בהמשך גם היא שינתה כיוון), הגנה על הכל בשכבת ניר גרוס חומה ורכה והוסיפה ענפים ומחטי אורן לחיזוק הקונסטרוקציה:

אחרי כמה שעות היא החליטה להיפרד לשלום מהיצירה הנהדרת שלה, פירקה אותה, וקונספט ערכת הבצק קם לתחייה:

הכנתי בצק משחק בשלושה גוונים של חום. יש כאן כמות וחצי של המתכון הבסיסי שלנו לבצק משחק- חצי כמות (כלומר מבוסס על חצי כוס קמח) מקמח לבן, ועוד כמות שלמה מקמח מלא (אפשר לקרוא על בצק הקמח המלא שלנו בפירוט כאן). חצי ממנה השארתי בצבעה הטבעי, ולחצי הנותר הוספתי בערך חצי כפית אבקת קקאו, לצבע דומה יותר לבצק שבערכת ההשראה. בשלב הראשון הצגתי את הבצק בנפרד מהערכה המלאה (שהייתה בשימוש של יעלה), עם קצת שאריות ממזון הציפורים שהשתמשנו בו למתקני ההאכלה:

אמיתי מאוד התלהב ונסחף למשחק עם הבצק, ככה, בלי הערכה. אפשר לראות שמלקחי העץ היפיפיים שהגיעו בחבילה שלנו מהדוד סם אהובים עליו כמעט כמו שהם אהובים עליי…כשמצאתי רגע של שקט, סידרתי בחזרה את הערכה המלאה. הזמנה ליצירה:

תכננתי להוסיף לה גם נוצות, אבל פייר? אני די מאוהבת בה, כמו שהיא, ממש ככה. נכון, היא קצת פחות פוטוגונית מערכת ההשראה, אבל לא פחות מזמינה, מלמדת וגם יפה. אני אוהבת במיוחד את אוסף ה"מקלות" בצד. יש שם זרדים קטנים (בזכותם גיליתי שהילדים שלי לא מכירים את המילה 'זרדים'. איך זה קרה? לא יודעת. התקלה טופלה), מחטי אורן, קצת עלים יבשים, מנקי מקטרות סתוויים שנגזרו וכמה רצועות מהנייר הגרוס. כל מה שצריך כדי לבנות קן ולרפד אותו:

הזמנתי את הילדים להצטרף אליי למשחק, אני התחלתי עם בניית הבסיס המקובע שלי והם המשיכו:

אמיתי הכין להם תולעי בצק לאכילה בהתלהבות רבה:

בסופו של דבר הקן שלנו קצת שינה צורה:

הילדים החליטו שיהיה להם קר ככה, וכיסו אותם בשמיכה חמימה:

קן חורפי, מישהו?! נראה לי שהם כבר מוכנים לקראת הסופה הבאה עלינו לטובה…

יש לנו עוד כמה ענייני ציפורים לפני שנמשיך הלאה, ובכלל, אני מרגישה שאני והבלוג ממש לא עומדים לאחרונה בקצב העדכונים בהתאם לפעילויות שאנחנו עושים. חשבתי על זה הרבה…נראה לי שלא סתם קבוצות הפייסבוק הולכות ותופסות את מקומם של הבלוגים. גם לבלוגים יש מקום- לפרט, להסביר, להעלות המון תמונות, מתכונים ומחשבות בנחת, אבל משהו במהירות ובנוחות של הפרסום בפייסבוק בהחלט קורץ, במיוחד כשזה נוגע לפעילויות קטנות, יומיומיות, אבל מעניינות ומוצלחות, שאני ממש רוצה לחלוק ואיכשהו אף פעם לא מוצאת להן מקום ברשומות. כמובן שאין לי כוונה לוותר על הבלוג, אבל מעניין אותי ממש לשמוע מה דעתכם על הפורמט של קבוצות פייסבוק? נוח? מעניין? יש כבר יותר מידי ולא מגיעים לראות הכל? אינסטנט מידי?

מקווה בכל זאת להספיק לחזור הנה במהרה רבה לסיים את ענייני הציפורים, כדי שנוכל להתחיל להתכונן לקראת החורף וכמובן לקראת חנוכה!!! בינתיים מוזמנות להתכונן עם עמוד 'חנוכה' שהתווסף לתפריט החגים, עם אוסף רעיונות נפלאים מהשנים הקודמות. עמוד החורף יעלה בימים הקרובים (מחכה לשלג בחרמון בשביל התזמון הנכון :)

כשלון דביק-י

מכירות את הימים האלה שהכל הפוך, שאתן כל כך מרוקנות מאנרגיות, שכל "בא לי" של הילדים מיד שולח אתכן למנוחה חלומית בבאלי, האי?! החלטתי שיום כזה הוא זמן מצויין ממש לרשומת כשלון. כי לכולנו יש ימים כאלה שכלום לא הולך ולכולנו יש פרוייקטים כאלו שמלווים אותנו בתחושת כשלון מתמשך. אז נכון, זה כשלון קטן, קטנטן, מינורי, אבל כזה שבהחלט עוזר לי להסתכל על היום הזה אחורה עם חיוך קל ועייף ולקבל את זה שלפעמים, זה פשוט לא בשבילנו. ולפעמים, גם אם זה לא בשבילנו, יכולים לצאת דברים לא רעים מכשלונות קטנים.

אני קרין ואני לא יודעת להכין סליים (slime). זהו, אמרתי את זה. אני, שמתחזקת כבר תקופה ארוכה בלוג שכולו מתמקד בפעילויות תחושתיות, לא יודעת להכין דביקי. לכל מי שלא מכלה את זמנו הפנוי (והדמיוני) בקבוצות הורות, יצירה וכל מה שבאמצע, תמצית העניין- זוכרות את ה"דביקי" שהיינו קונות כשהיינו קטנות? מעין עיסה דביקה וצמיגית, שכיף למשש, למעוך ולחלוטין בלתי אפשרי להוריד משטיח? אז לאחרונה (לאחרונה זה טווח רחב) צצים ברשת מגוון מתכונים להכנת "גועל נפש" שכזה, בבית. רוב המתכונים כוללים שני מרכיבים שלא קל להשיג בישראל- עמילן נוזלי או אבקת בוראקס. ממש לאחרונה רץ גם מתכון עם ג'ל כביסה של מותג ישראלי מסויים, אבל הניסויים שלי התחילו עוד קודם, ולא התכוונתי לתת לדרך הקלה לסנוור אותי. אז השגתי בוראקס (מסתבר שחנויות יצירה מובחרות הבינו את הפוטנציאל והתחילו למכור אותו. אפשר לעשות איתו עוד לא מעט דברים נחמדים, למשל להכין גבישים, כמו שעשינו באולימפיאדה), חיכיתי לשעת הכושר והתחלתי בנסיונות.

אין לי איך לתאר את זה מלבד כשלון. מוחץ. עד כה הכנתי ארבעה סליימים שונים, כל אחד לפי מתכון קצת אחר, עם שינויים קלים במרכיבים. אף אחד מהם לא יצא מוצלח. בכלל. לפחות לא בתור סליים.

בניסיון הראשון פינטזתי על סליים סתווי. חומחומי בהיר, עם עלעלים קטנים ומלאכותיים בתוכו, משהו כמו זה (לחיצה על התמונה תוביל אתכם למקור, שהוא, כפי שמובן מההקדמה, לא אני):

המתכון בקישור מבוסס על עמילן נוזלי, אז התבססתי על רעיון דומה, אבל על בסיס בוראקס. בוא נגיד שזה יצא…ובכן, קצת אחרת:

תאמינו לי שחסכתי מכן כמה תמונות קשות. מדובר בגוש שנראה כמו….אמממ…כבד. עוף. לא מבושל. אבל הי, הוא יודע להראות כמו נוזל:

וגם כמו מוצק:

וגם כמו תנין, אבל זה מסיפור אחר:

בכל מקרה, הוא הרגיש די נעים בסך הכל, אבל הרבה יותר מוצק ממה שסליים אמור להיות. הכנתי אותו כשהילדים לא היו בבית. כשיעלה חזרה היא הגיבה בהפתעה מהולה בהתלהבות מפתיעה: "זה נראה כמו עוף!" ופתחה קצביה. בחיי:

זה בטח אומר משהו על מגוון החוויות היומיומיות שנחשפים אליהם בחינוך ביתי, או משהו חינוכי כזה, לא?! אז היא הכינה את העוף:

הכינה שתי קערות, שטפה אותו במים והכינה לבישול:

כל הזמן הזה אני ישבתי בצד והתלבטתי אם אני יותר משועשעת או יותר מזועזעת מהכיוון שהסליים הסתווי שלי לקח…בשלב מסויים זה אפילו השתלב בתבשיל סתווי עם בצק הסתיו החומחומי שלנו:

אבל לא ניתן לכשלון אחד לרפות את ידי. בהתייעצות קלה עם יעלה קיבלתי הזמנה לניסיון שני בצבע סגול (הפתעה). ביקשה, קיבלה:

כן, הפעם זה דומה יותר למוח. וזה אפילו לא השתפר. למרות השינויים המשמעותיים במתכון, התוצאה הייתה קשה עוד יותר ובכלל לא נעימה. אבל הפעם היה לה ריח טוב. ולפח.

לקח כמה שבועות עד שאזרתי אומץ לנסות שוב. סיבוב קצר בחנות יצירה החזיר אותו הביתה עם דבק נוזלי שקוף (שהכרחי, מסתבר, ליצירת התוצאה המהממת שבתמונה הראשונה), ועם ג'ל נצנצים, שזה הכי קרוב לדבק נצנצים שהצלחתי למצוא בחבילה בגודל נורמלי. אז…מסתבר שג'ל נצנצים ודבק נצנצים זה לא אותו הדבר. בכלל. הניסיון הזה אפילו לא התגבש לכדי גוש, אלא נשאר עיסה דביקית אבל די נעימה למגע. ברגע האחרון החלטתי לא לזרוק אותו. מכיוון שאי אפשר לשחק בו כגוש…הפכנו אותו לשקית תחושתית:

קשה לראות בתמונות, אבל לפחות הצבע יצא קצת דומה לסליים החלומות שלי. ויש נצנצים, והרבה. הכנסתי פנימה כמה עלי סול מהחבילה הסתווית הענקית שלנו, שאחרי שלוש שנים נראה שבאמת מתקרבת לסופה, ואטמתי היטב בדאקטייפ תואם:

נכון, זה לא דביק, ולא נמתח בכלל, אבל זה די נעים, ועבר את ביקורת הנסיינים:

הנסיון האחרוןן שלי עד כה, וכנראה האחרון לתקופה הקרובה, היה אמור להיות הצלחה בטוחה. החלטתי לא להוסיף שומדבר למתכון הבסיסי- דבק נוזלי שקוף, בוראקס ומים, ביחסים מדוייקים לפי המתכון. ובכל זאת…המתכון טעה, החומרים בארץ שונים, הרצפה עקומה, המטבח מלוכלך- גוש שקוף ורוטט, אבל בכלל לא סליימ-י, נעמד לו בגאון באמצע הקערה. השארתי אותו בצד בתקווה שמשהו יקרה בזמן שאנחנו עסוקים במשהו אחר. מסתבר שהמשהו האחר הזה לא היה אטרקטיבי בכלל…כי אמיתי גילה את הקערה:

והזמין גם את יעלה:

פעילות שאין שום דרך לתכנן או לחזות את הצלחתה- שני הילדים בילו משהו כמו 40 דקות בניתוץ הגוש הרוטט לגורמים:

כן, זה התפזר בתוך הבית. כן, זה לא סליים אבל זה נדבק לבדים בצורה בלתי הפיכה ממש כמוהו, וכן- לא מצאתי אף פעילות שהלהיבה את אמיתי באותה מידה לפחות בחודש האחרון, אם לא יותר. היא כל כך הלהיבה אותו שאני עכשיו עובדת על שחזור חוויה פשוט יותר, בלי תחושת הכשלון שלי בדרך…

אז ארבע פעמים ניסיתי להכין סליים. ארבע פעמים התוצאה הייתה רחוקה מהמצופה. בשלוש מהפעמים התוצר גלגל אותנו למקום אחר לגמרי, שונה ומפתיע. ואחרי שסיימתי את הרשומה הזו, עם ה"סטטיסטיקה" הזו, עדיין קצת בא לי להיות בבאלי , אבל איכשהו, גם פה הרחק מלונדון, הייאוש נעשה קצת יותר נוח…

מאחלת לכולנו לילות מלאי שינה שיביאו לימים מלאים באנרגיות חיוביות, של עשייה, יצירה, התנסות והמצאה.