Road Trip בישראל

או- איך טיילנו שבועיים בארץ, ונהננו כמעט מכל רגע

איפשהו במהלך הקיץ, בח"ל הגיע עם בשורה מפתיעה- מסתבר שהצטברו לו ימי חופש. די הרבה אפילו. אז אחרי החגים, הוא לוקח חופש.

כבר סיפרתי בעבר, שכשזה נוגע לחופשות, אני תמיד נוטה להישאר בבית. בח"ל נוטה להרפתקאות ולמסעות. המטרה היא למצוא דרך בה שנינו נהיה מרוצים, וגם הילדים, אם אפשר. את האפשרות של טיסה הצלחתי להוריד מהפרק די מהר, וככה התחיל להתגלגל במוחו הקודח של בח"ל הרעיון- מסע דרכים ברחבי הארץ. צדיק, הבח"ל שלי, שיודע את נפש…בהמתו. את הרעיון הוא טפטף לאט לאט. התגבר באלגנטיות על משברים ומכשולים שהצבתי בדרך, ודקה אחרי שסוכות נגמר- יצאנו לדרך. שני הורים, שני ילדים, ואוטו עמוס לעייפה. את הלו החתיך שלנו בחרנו להשאיר בפנסיון ביתי מפנק לתקופה, ונפרדנו ממנו ומהבית לשבועיים.

את המסלול בנינו יחד- אני דקרתי נקודות עניין שחשבתי שישמחו אותנו. ביומיום אנחנו נוטים להתרחק מאטרקציות. פה זו הייתה ההזדמנות שלנו להתפרע על אטרקציות ופעילויות ייעודיות ומיוחדות, בידיעה שזו תקופה יחסית רגועה ברוב המקומות. בח"ל בנה סביב זה מסלול, ותכנן מקומות לינה מגוונים לאורך הדרך. אריזות, ארגונים, הכנות של הילדים ויצאנו לדרך.

בשורה התחתונה- היו לנו שבועיים קסומים ומלאים באיזונים עדינים ומדוייקים.

היה לנו בילוי עירוני משובח בשלוש ערים גדולות:

ובילוי טבע שקט ושליו:

היו לנו אטרקציות מלאות עניין ופעילות:

וזמן רביצה והרגעות עמוקה:

הייתה לנו המון משפחתיות:

וגם זוגיות:

ואפילו קצת לבדנס:

היו לנו רגיעים קרירים וחורפיים:

ורגעים חמימים וקייצים, בשילוב שרק הסתיו שלנו יודע:

היה לנו מדבר צחיח:

וים עמוק וקריר:

הרבה פלסטיק:

אבל לא פחות חול ואדמה:

תרגול כישורי שטח:

וגם מלונות שמשאירים מקום לפינוק:

הרבה דמיון:

והרבה מציאות מעשית:

וגם ג'ירפות:

וחגיגת יומולדת אחת. בשבילי:

איזונים עדינים ומדוייקים, הרבה מאוד 'גם וגם', בלי להגיע ליותר מידי. תמהיל מדוייק שמתאים בדיוק לנו, בנקודת הזמן הזו, בהרכב הזה ובמצב הרוח הנוכחי.

אמנם התמונות מספרות הרבה, אבל למי שסקרן לדעת בדיוק איפה היינו ומה עשינו?

מסלול הטיול שלנו–

התחלנו בירושלים, שם בילינו 3 לילות וימים. ישנו במלון במרכז העיר:

• יום 1: בעיר העתיקה- השוק והכותל
• יום 2: מוזיאון המדע ושוק מחנה יהודה (עם מנוחה באמצע)
• יום 3: גן החיות התנ"כי, ביקור נוסטלגי בעמינדב ובבט לקינוח.
• יום 4: בוקר יומולדת בעין פשחה ולינה בפסגת מצוקי דרגות (אירוח במדבר).
• יום 5: סיור במצדה, לינה באוהל בערבה.
• יום 6: ביקור חברים בערבה והגעה לאילת לפגוש את הדודים. לינה בדירת נופש שהזמינונו מראש

• יום 7: המצפה התת ימי באילת וביקור בים.
• יום 8: יום רגוע בדירה הכיפית שלנו, בריכה, קצת קניות ואחה"צ בטיילת של אילת.
• יום 9: תמנע, פרידה מאילת ולינה באוהל בחניון בארות, במכתש רמון.
• יום 10: ביקור בחי-רמון ובמרכז המבקרים מצפה רמון, פיקניק צהריים משובח ולינה בבית ספר שדה שדה בוקר.
• יום 11: שדה בוקר, עין עבדת. נסיעה לבאר שבע וביקור דודים קצר. לינה בדירה שהוזמנה מראש בבאר שבע.
• יום 12: לונדע ופארק הילדים, אייג'אמפ (עם מנוחה באמצע).
• יום 13: חוזרים הביתה, עם עצירה אצל הסבים במרכז.

המלצות ותובנות:

1. הכי הכי חשוב- לא למהר. לתכנן מראש, אבל רגע לפני היציאה לטיול לנשום עמוק ולהזכיר לעצמנו שזה לא מרוץ. שזו בדיוק ההזדמנות לזרום. אם משהו לא נכון למישהו מאיתנו, אפשר לשנות. לבלות בחדר זה לא "בזבוז זמן", לנוח קצת בצהריים מול מסך זה בסדר. אין צורך לסמן וי בסוף המסלול. מי שמכיר אותי יודע כמה זה קשה לי, אבל באמת, השינוי המחשבתי הקטן הזה שעשיתי במודע ובכוונה תחילה בתחילת הטיול שינה לי את כל החוויה.
2. לתת מקום לכל אחד– לבדוק מה חשוב לכל אחד מהמשתתפים ולתת לזה את המקום הראוי. למשל לבח"ל ולי היה חשוב שנוכל לדבר בערב, וזה השפיע על סידורי הלינה שבחרנו. אמיתי בתקופת חיות טרף בחייו- אז הקדשנו זמן לגן חיות, חי בר, אקווריום כרישים ועוד לא מעט זמן בלמידה של חיות טורפות בארץ. יעלה מתלהבת מאוד מחדרים במלון (או באכסניה, או באוהל. סידורי לינה מרגשים אותה באופן כללי), אז הקפדנו תמיד להגיע למלון ולא למהר לצאת מיד אח"כ, כדי לתת לה זמן להתרגש וכו'.
3. אוזניות– לפני הטיול קנינו לילדים נגן אמפי3 קטן, ואוזניות לכל אחד מהם. האוזניות איפשרו לאמיתי למסך רעשים, בעיקר בזמן נסיעה, שיעלה מאוד אוהבת לדבר, וגם איפשרו לשניהם לשמוע שירים שהם אוהבים. ללא ספק הקנייה הכי טובה בהקשר לטיול. 
4. לא לזלזל באוכל– בח"ל צוחק עליי שבמשפחה שלי טיולים סובבים רק סביב אוכל (מה שנכון). אז השתדלתי למתן את העניין הזה, אבל לא לזלזל בו. אנשים רעבים פשוט לא נהנים. וגם כאלו שלא שתו קפה בבוקר. ואם אנחנו בענייני אוכל- בירושלים כמובן בבט, וגם ארוחת בוקר ב"קדוש", בקפה קורטדו שבמצפה רמון יש קפה קר נהדר ופיצה ענקית ונהדרת ממש, וב"פסטינה" האיטלקית שבבאר שבע יש ריזוטו 4 גבינות כל כך משובח שהוא היה סיום ממש הולם לטיול כולו. 
5. לנקות את הראש- יצאנו לטיול הזה באמת באווירה של חופש. עם כמה שפחות דאגות ומשימות, עם כמה שפחות חיבורים לאינטרנט (לא תמיד עמדנו בזה, אבל התכוונו), עם הרבה רצון לביחד. אפילו את הציפיות הגבוהות הוצאנו לחופש. ומתוך החופש הזה צמחו דברים מופלאים. המון מחשבות. המון המון תובנות ודיוקים ותוכניות לעתיד והתרגשות. וחזרתי הביתה עם דרייב ענק לעשות, מתוך החופש הזה.
6. ועוד טיפ אחד קטן- לקחת חופש מהחופש. לחזור הביתה יום מוקדם יותר, או (אם אפשרי) לקחת עוד יום חופש, לקחת את הזמן להיכנס לשגרה בהדרגה. לא לאבד את הטעם של החופש מהר מידי, לבית, לילדים, לגוף ובעיקר לנשמה לוקח קצת זמן לחזור למציאות.

ועכשיו אנחנו כאן, חוזרים לאט לאט לשגרה המבורכת שלנו, משתדלים להשאיר את הטיול נוכח בחיים שלנו עוד קצת. מסתכלים בתמונות, מתכננים להכין אלבום, משתפים בחוויות את כל מי שמוכן לשמוע. המחשבות שליוו אותי בטיול והבשילו לכדי החלטות קורמות לאט לאט עור, גידים, פיקסלים ומילים. הלך המחשבה המהורהר ממשיך ללוות אותי. הלוואי שאצליח לשמור קצת מmood הטיול הזה ביומיום שלי לפחות לעוד כמה ימים…

 

סיפור של חול ושל קרח

נכון, ט"ו בשבט כבר ממש מעבר לפינה, ובחיי שיש לי כמה דברים נחמדים ממש לשתף, אבל לפני זה, אני ממש חייבת לשתף בחוויות מהיום השלישי והאחרון לחופשת החורף הצפונית שלנו, בעיקר בשל ההמלצה החמה מאוד שמסתתרת בין החוויות שלנו. האטרקציה המרכזית ביום השלישי הייתה בערך הדבר היחיד שתכננו מראש, ברגע ששמענו על המקום המופלא הזה:

השותפה שלנו לחופשה גילתה את המקום הזה, וכמובן שאני מיד מיד התלהבתי. מתחם חול. מה אפשר עוד לבקש? נו, טוב, אולי אפשר גם לבקש שהוא יהיה ברמת הגולן, בסופ"ש הכי מושלג של השנה?! אז ביקשנו. וככה יצא. אחרי התארגנות ופרידה מהמלון, שמנו פעמינו לעבר הרמה המושלגת. כבר ביציאה מכפר גלעדי הציצו אלינו פסגות מושלגות מכל עבר, וככל שהתקדמו במעלה הרמה, אחוז הלבן עלה איתנו. אבל, הי, אנחנו פה קודם כל בשביל החול:

מתחם "החול יכול" בקיבוץ עין זיוון הוא יוזמה מקסימה של זוג שחלם על חול, והגשים. מדובר באולם סגור, לא מאוד גדול, אבל עמוס להפליא בפעילויות. הפעילות נמשכת שעתיים- נכנסים כקבוצה, מקבלים הסבר קצר על המקום, על הפעילויות המוצעות ועל הכללים, ואז עוברים באופן חופשי בין התחנות השונות. כמו שרואים בתמונה הראשונה, אמיתי גילה את ארגז החול הענק ואת שפע הכלים המוצעים למשחק בו, וכל שנדרשנו לעשות פחות או יותר היה להוציא אותו משם אחרי שעתיים:

יעלה, לעומת זאת, לא פספסה אף תחנה בדרך, למשל, שלושה שולחנות למשחק בשלושה סוגים שונים של חול- חול קינטי, בצק קינטי ו…מממ, עוד סוג מגניב שאני לא ממש זוכרת את שמו, אבל הוא אחר ונפלא:

פינת יצירה בחול צבעוני:

התנסות בצביעת חול (זה היה כיף!!! הבטחתי שננסה את זה בקרוב בבית עם צבע מאכל באבקה, נדווח):

משחק בשולחן אור (הרבה יותר שווה מהנסיון שלנו בנושא…וכן, בתמונה זה אמיתי, שממש רגע לפני היציאה עשה בדיקה מהירה לשאר האטרקציות), עם מסך שמציג את היצירות שנוצרות על השולחן:

אבל ללא ספק, ה-להיט, מבחינת יעלה, מבחינתי ולכמה דקות אפילו מבחינת אמיתי, היה חדרון קטן, צדדי ומבודד, מלא מלא קסם:

חדר חשוך, בתוכו 5 קופסאות עץ עמוקות, כל אחת מוארת בצבע שונה, ומלאה בחול ים רך ונפלא, בצבע תואם לתאורה. כמה נהדר זה??????! וכאילו זה לא מספיק נהדר בפני עצמו, לצד קופסאות העץ, יש עוד פינה:

נכון, קשה לראות בתאורה העמומה, אבל זה עדיין יפה…מדובר בקופסאות עץ (עוד קופסאות עץ! כבר הזכרתי שאני אוהבת קופסאות עץ?!) מלאות בהמוני חלקים למשחק דמיוני- פליימוביל, בעלי חיים, רקעים שונים, הרי געש, הרי שלג ועוד ועוד הפתעות. הזמנה מושלמת ליצירת עולמות דמיוניים:

וכמה שהחול נעים:

בתום השעתיים היינו האחרונים לעזוב את המקום, והפרידה לא הייתה קלה, בכלל:

מזל שבחוץ הייתה עוד אטרקציה תחושתית מדהימה:

אחרי משימת חילוץ קצרה של הרכב שלנו, התפנינו לכיף קפוא:

לאמיתי קפא האף אחרי כמה דקות, יעלה לא הסכימה להיפרד גם הפעם:

אחרי שאפילו לנו נהיה קצת קר, עשינו דרכנו הביתה, ממש מחו"ל:

עם עצירה אחרונה לנשנושים, כלומר, לפרצופים:

חזרנו הביתה, מאוד מאוד עייפים, ומאוד מאוד מרוצים. מי היה מאמין, לפעמים חופשות זה דווקא דבר נחמד…

אחד מי יודע?

נו, אז איך היה הסדר? אצלינו היה ממש כיף! חגגנו את הסדר בחדר האוכל של הקיבוץ, יחד עם שני הצדדים של המשפחה. אני מאוד אוהבת את ההגדה הקיבוצית ואת שילוב ההופעות, השירים, הסרטונים…את החג עצמו חגגנו בארוחת פיצוי (האוכל בליל הסדר הקיבוצי אף פעם לא להיט, אז נערכתי מראש והכנתי בעצמי כלמיני מאכלי פסח מסורתיים) חגיגית בגינה שלנו. כיף כיף.

אחד הדברים האהובים עליי בפסח הוא שאווירת החג נשארת למשך שבוע שלם! אפשר להמשיך להנות מפעילויות בהשראת פסח לכל השבוע. בשבועות שלפני החג עשינו כמה פעילויות חשבון ( או "קדם חשבון", כמו שקוראים להן במשרד החינוך…) בהשראת החג.

בשלב הראשון עשיתי שינוי קוסמטי קל במגש החשבון שהכנתי לרגל פורים. השארתי את פאזל המספרים והחלפתי רק את האביזרים- פרחים וכפתורים צבעוניים (בצורות של פרחים ופרפרים) להתאמת כמות למספר, ומספרים- חותכנים ממתכת וקוביות מספרים מעץ, לתרגול זיהוי הספרות:

באחד הבקרים שיחקנו במשחקי חשבון עם בצק המשחק הכשר לפסח שלנו. כשחיפשתי משהו מצאתי באחת המגירות שלנו חבילת כרטיסיות מספרים גדולות שקניתי פעם ב"הכל לילד ולגן". הבאתי את הכרטיסיות יחד עם חותכני המספרים מהתמונה העליונה (שדודה מור קנתה ליעלה במקסטוק, תודה!) והבצק, כמובן. יעלה מיד סידרה הכל בשורה והתאימה:

היא הניחה כל חותכן על המספר המתאים לו (זה כמובן לא דורש הבנה חשבונית, אלא התאמה חזותית), ואז חתכה מהבצק את המספר והוסיפה במקום המתאים:

היא מאוד התלהבה מהפעילות וסירבה להפסיק ב5, כפי שתכננתי. היא המשיכה לסדר, לרדד ולחתוך:

עד שכל הספרות היו מונחות במקומן:

לקראת הסוף הוספתי עוד משימה קטנה, רק לשלוש הספרות הראשונות, אותן היא כבר מכירה ומזהה- להוסיף לכל ספרה קישוטים בכמות המתאימה:

אחרון והכי חביב, לפחות בעיני, שיחקנו במשחק התאמת כמות למספר עם קופסת השתילה האביבית שלנו. קודם כל סידרנו את כל האביזרים:

עציצונים מלאים ב"אדמה" (את המתכון אפשר למצוא בקישור שמעל התמונה), קוביות סול גדולות עם נקודות (שקניתי בחבילה גדולה לפני מלא זמן, גם כן ב"הכל לילד ולגן", בשביל העבודה שלי, שעוד הייתה לי כזו. אני מאוד אוהבת אותן כי הן אטרקטיביות במשחקי מסלול בנאליים, והן גם נהדרות לבנייה.. אפשר להרטיב אותן והן נדבקות ועוד אפשרויות כאלה נחמדות) ומגוון פרחים מלאכותיים. המשחק היה פשוט:

כל אחת בתורה זרקה את הקוביה, ספרה את הנקודות ושתלה פרחים כמספר הנקודות שעל הקוביה:

יעלה ממש נהנתה לזרוק את הקוביות הגדולות והצליחה ממש בקלות לזהות את הכמות עד 4. כמובן שלשתול פרחים זה הכיף האמיתי, והיא לגמרי נכנסה לזה:

אחר כך המשכנו לשחק עם האדמה שלנו עוד שעה ארוכה. היא כל כך מגניבה ומלאת אפשרויות. השתמשנו בתבניות הפלטיק שמגיעות בערכות המשחק בחול, ולא כ"כ עובדות עם חול רגיל, הן עובדות נפלא עם האדמה המלאכותית הזו:

מזהות את הברווז? בנינו ככה מגדלים וחיות והמשכנו לספור עוד ועוד. אין ספק שיעלה נהנתה מהעניין:

עכשיו אנחנו מנצלים את ימי חול המועד הנעימים לבילויים עם המשפחה ועם חברים שמבקרים, מה שנותן לי תירוץ נהדר להמשיך להזניח את ערימת המשימות ההולכת ומתארכת שלי…איך פתאום החמישה באפריל? איך זה קרה?!

חול המועד נעים ושמח לכולנו!