עגלת האמנות שלנו

שקט כאן בבלוג, ולא סתם. מאחורי הקלעים אני עובדת על משהו חדש. גדול ומרגש מאוד. משהו שמתבשל כבר תקופה ארוכה על אש קטנה, ובשבועות האחרונים תופס תאוצה ומתחיל לקבל צבע וצורה. למרות ההתקדמות הגדולה, ייקח עוד קצת זמן עד שאוכל לספר עליו בהרחבה, ובינתיים…הג'ירף "זוכה" לקצת מנוחה.

ואולי הוא בכלל נבהל מכל התגובות המפרגנות והמשמחות שלכן (ואפילו שלכם) לרשומה על הטיול שלנו, והחליט שעכשיו הוא נחבא אל הכלים? אין לדעת…

בכל זאת, בבית ממשיכים להתרחש דברים קטנים, יומיומיים ומעניינים. כמעט לא דיברנו בבלוג על הסתיו הנהדר שבחוץ, שכמובן מקבל ביטוי גם בתוך הבית פנימה, וסופסוף מתחילה להסתמן פה סוג של שגרה-של-שנה-חדשה, שהשנה הגיעה אלינו אפילו יותר באיחור מבדרך כלל.

הכניסה לשגרה עשתה לי דגדוג באצבעות, מן חשק מוזר שכזה (מוזר במיוחד אם את בלאגניסטית חסרת תקנה) לארגן לנו מחדש את פינות המשחק והעבודה. לא מזמן סיפרתי על הבית שעזבנו, ובכלל עוד לא הקדשתי מקום לבית ה"חדש" אליו עברנו. הוא מציב בפנינו לא מעט אתגרים, עם המון פתרונות אחסון, אבל כאלו שתוכננו בזמנים אחרים לאנשים אחרים. בין כל הדברים שסימנתי לי כ"דורשים שינוי", ראשונה בתור עמדה לה פינת היצירה. עם השינויים שחדרי המשחקים שלנו עברו לאורך השנים (וכאמור, הם עברו הרבה), תמיד הייתה לילדים פינת יצירה נוחה ומזמינה, עם חומרים מסויימים נגישים, ואחרים מאוחסנים, עם משטח עבודה ועם הזמנות שונות ליצירה.

בבית החדש לא הצלחתי לארגן אחת כזו. בחרנו שולחן שהתאים בדיוק לנישה שחשבתי שתתאים בדיוק למטרה, ניסינו למקם שולחן אחר בפינה שונה…זה פשוט לא יצא. אז עשיתי את מה שמצופה מאמא דיגיטלית כמוני, וביליתי שעות רבות בחיפושים בפינטרסט. כמובן ששם נמצאה הישועה (לחיצה על הקישור תוביל לרשומה המקורית והמופלאה ממנה הושאלה הישועה).

עגלת יצירה

היא לא דורשת פינה מסויימת וחד משמעית, וזה מצויין, כי פינה כזו לא נמצאה. היא מאפשרת ליצור בחדר המשחקים, בסלון, או בגינה. היא מאפשרת תצוגה נוחה וגישה נגישה, יש לה אינספור אפשרויות גיוון והגשה, והיא גם פשוט יפה. אז קניתי עגלה. לקח עוד קצת זמן עד שיעלה סיימה להשתמש בה כעגלת בית חולים לתינוקת-שלה-שרק-נולדה, ואני חיכיתי לאישורה, וגם להשראה שתכה בי ותגלה לי איך להפוך אותה לפינת היצירה החדשה.

מלבד פינטרסט, ההשראה המרכזית הגיעה מכיוון המורה לאמנות של יעלה. לא ממש הפתעה, אני יודעת…במהלך השנה שעברה יעלה השתתפה בחוג אמנות כאן בקיבוץ, אצל מורה מקסימה. למרות שיש לה אינספור הזדמנויות ליצירה בבית, היא נהנתה מאוד מהיצירה יחד עם בנות גילה והחוג היה רגע השיא של השבוע שלה לאורך כל השנה. איפשהו במהלך החופש הגדול, אותה מורה שיתפה בפייסבוק שלה קישור לקבוצת פייסבוק שנשמעה לי מעניינת. נכנסתי לקבוצה וגיליתי גישה שונה ואחרת לגמרי.

את הקבוצה מנהלת נונה אורבך והיא שינתה לגמרי את הדרך בה חשבתי על פינת היצירה. בשורה התחתונה, כל החשיבה שלי השתנתה מחשיבה על 'יצירה' לחשיבה על 'אמנות'. מ- crafts ל-arts. לכאורה הבדל סמנטי, אבל בפועל- "אותו מקרר בגישה כל כך שונה". לא רק החשיבה על פינת העבודה שונה, אלא כל החשיבה על הפעילות האמנותית בבית. השינוי הזה בתפיסה חלחל ממני אל העגלה, ומהר מאוד הוא עבר ממנה אל הילדים, שנשטפו בפרץ גדול ומחודש של יצירה.

עבודות של נונה אורבך. לחיצה על התמונה תוביל אתכן לאתר שהוא יצירת אמנות בפני עצמה

אם הייתי צריכה לתאר את ההבדל בגישה במשפט אחד, הייתי אומרת שהפסקתי לתכנן מראש את התוצר, והפכתי לצופה מהצד בתהליך. בעצם, כל השינוי שהתרחש בגישת הלמידה שלי. איך דווקא בעולם האמנות, הקרוב ביותר ללבי מכל תחומי הלמידה, לקח לי כל כך הרבה זמן להפנים את שינוי הגישה? לא יודעת איך, אבל מעשה שהיה כך היה. כמובן שהתיאור הזה לא קרוב לתמצת את העושר והעומק שיש בגישה, אבל עבורי זו הנקודה שהובילה לשינוי בחשיבה.

ואחרי כל החפירה, הגיע הזמן לפרקטיקה- מה מכילה עגלת היצירה?

במדף העליון- מגוון סוגי צבעים, בצנצנות מתאימות לגודלם, שקופות ונפרדות- כל סוג בצנצנת משלו. יש שני סוגי טושים, צבעי עיפרון עבים, צבעי "פסטל" וגם טושים מחיקים. בלי צנצנת, יש גם חבילה גדולה של צבעי פנדה (שמן), שהסידור שלהם בחבילה כל כך נכון בעיני, שלא רציתי להרוס אותו.

צבעי פנדה, מזמינים לעבודה

בנוסף לצבעים- צנצנת מכחולים, ו"כלים"- מספריים, דבקים, עפרונות, מחדדים. בצד יש מעמד עם מגוון בסיסי של ניירות- דפי מדפסת ובריסטולים, קטנים, בינוניים וגדולים, לבנים, צבעוניים ושחורים, קרטוני ביצוע וגם מחברת ופנקסים.

המדף השני הוא "המדף המשתנה". התחלתי מתצוגה סתווית. במיכלים מתאימים סידרתי מדבקות סול ומדבקות לבד סתוויות, מנקי מקטרות, נוצות, ומגוון סוגי מקלות, קצת מדבקות סתוויות וחלק מסדרת מגדירי הטבע שלנו, להשראה.

במדף השלישי שתי קופסאות משמעותיות במיוחד- הראשונה היא קופסת הפלסטלינה, שהיא כרגע החומר המועדף על אמיתי, והשניה היא קופסת האוצרות- קופסה שמעבירים אליה את כל החלקים הקטנים והמציאות שאין להם מקום אחר, רגע לפני הפח, ושם הם הופכים לרעיונות קטנים או להשראה.

גם דפנות העגלה מאפשרות משחק- שתי סלסלות תלויות- הראשונה מכילה כלי עבודה לפיסול (לבצק, פלסטלינה, חימר ומה שבא) והשניה מכילה כוסיות ומכלים שונים, כדי למלא מים למכחולים, לאסוף חומרים שונים מהמגש או חומרי טבע או מה שרוצים. על המדף האמצעי תליתי, בעזרת מגנטים, תמונות סתיו קטנות להשראה, ועל המדף התחתון צנצנות מגנטיות עם מכסה שקוף. הכוונה היא שגם החומרים בהן יתחלפו, אבל כרגע יש באחת גדלים שונים של עיניים זזות, ובשניה כל מיני סוגים של טבעות.

התלבטתי אם לשלב את מגש חומרי הטבע המתחלפים שלנו בתוך העגלה, אבל בינתיים החלטתי להשאיר אותו לצידה. אני לא כל כך בטוחה לגבי ההחלטה הזו, ואני מניחה שעם הזמן ננסה לשלב אותו בתוכה, בדרך זו או אחרת.

מאז שהצבתי את העגלה בסלון, חזרה להתרחש פה הרבה יותר יצירה.

אמיתי היה עסוק בגילוי הפלסטלינה לעומק. כהרגלו, הוא לא מסתפק בהיכרות שטחית, ומעמיק בחומר במשך תקופה. הוא בנה חומות, מגדלים ומבנים שנתן להם שמות שונים:

הוא נהנה במיוחד לשלב חומרים שונים ממגש הטבע ומקופסת האוצרות בתוך המבנים שלו. לנעוץ, להחביא, לכסות, לגלות. במקביל הוא עסוק גם בדמויות קטנות ושונות, והן משתלבות היטב גם בעולם היצירה:

יעלה ממשיכה לשכלל את יכולות הציור שלה. היא אוהבת מאוד דפי צביעה, אבל תמיד מוסיפה להם תוספות משלה, וגם מרחיבה את מנעד הגוונים הלא-סגולים שמשתלבים לה בעבודה. לשמחתי, במפגש האחרון של חוג האמנות (שיעלה התחילה-מחדש מיד כשחזרנו מהטיול) המורה שלה אמרה שרואים שינוי בעבודה שלה. יש פה עניין של גיל, ושל החלפת החברות לחוג, אני בטוחה, אבל אני חושבת שגם לגישת היצירה החדשה בבית יש מקום בהשראה. לשמחתי, היא חזרה לשלב חומרי קולאז' שונים בעבודות שלה, דבר שפעם היא מאוד אהבה ובתקופה האחרונה נזנח לטובת שכלול יכולות הציור:

אפילו אני מצאתי את עצמי נשאבת לנקודות קצרות של יצירה, כזו בלי מחשבה, בלי תכנון ובלי יעד ו"מקבל המתנה". אין זריקת מוזה גדולה יותר מלשבת מול ילד/ה שיוצרים בהנאה:

ולפעמים אנחנו גם יוצרים יחד, פרוייקטים משעשעים, או מעניינים, או משונים, לפי החשק והמוזה. אחד מתחיל, ולפעמים האחרים מצטרפים. איכשהו, בלי "פינה" מסודרת, העבודה הרבה יותר זורמת וחופשיה.

המעבר הזה, מ"פינת יצירה" לתפיסה של "אמנות בכל פינה" שימח אותי כל כך ועשה לי חשק לבחון מחדש פינות נוספות בבית שלנו. אני מאמינה שלסידור של הסביבה שלנו יש כל כך הרבה השפעה על הדרך בה אנחנו מתנהלים בחיי היומיום, שללא ספק זו סוגיה שכדאי להקדיש לה הרבה מחשבה. במיוחד לקראת החורף, שמי ייתן ומתישהו יבוא עלינו לטובה. ארגון מדוייק של הסביבה, יכול להפוך שהיה ארוכה בבית החמים להרבה יותר נעימה. הסידור החדש מרענן גם את החשיבה, ויש לי כבר רצף של רעיונות לנושאים חדשים ל"מדף המתחלף" בעגלת היצירה.

אז איך נראית פינת היצירה שלכן? על אילו חומרים אתן והילדים לא מוכנים לוותר? איזה חומרים מתחלפים? רעיונות, תמונות ורשימת קניות יתקבלו בברכה!

מודעות פרסומת

Road Trip בישראל

או- איך טיילנו שבועיים בארץ, ונהננו כמעט מכל רגע

איפשהו במהלך הקיץ, בח"ל הגיע עם בשורה מפתיעה- מסתבר שהצטברו לו ימי חופש. די הרבה אפילו. אז אחרי החגים, הוא לוקח חופש.

כבר סיפרתי בעבר, שכשזה נוגע לחופשות, אני תמיד נוטה להישאר בבית. בח"ל נוטה להרפתקאות ולמסעות. המטרה היא למצוא דרך בה שנינו נהיה מרוצים, וגם הילדים, אם אפשר. את האפשרות של טיסה הצלחתי להוריד מהפרק די מהר, וככה התחיל להתגלגל במוחו הקודח של בח"ל הרעיון- מסע דרכים ברחבי הארץ. צדיק, הבח"ל שלי, שיודע את נפש…בהמתו. את הרעיון הוא טפטף לאט לאט. התגבר באלגנטיות על משברים ומכשולים שהצבתי בדרך, ודקה אחרי שסוכות נגמר- יצאנו לדרך. שני הורים, שני ילדים, ואוטו עמוס לעייפה. את הלו החתיך שלנו בחרנו להשאיר בפנסיון ביתי מפנק לתקופה, ונפרדנו ממנו ומהבית לשבועיים.

את המסלול בנינו יחד- אני דקרתי נקודות עניין שחשבתי שישמחו אותנו. ביומיום אנחנו נוטים להתרחק מאטרקציות. פה זו הייתה ההזדמנות שלנו להתפרע על אטרקציות ופעילויות ייעודיות ומיוחדות, בידיעה שזו תקופה יחסית רגועה ברוב המקומות. בח"ל בנה סביב זה מסלול, ותכנן מקומות לינה מגוונים לאורך הדרך. אריזות, ארגונים, הכנות של הילדים ויצאנו לדרך.

בשורה התחתונה- היו לנו שבועיים קסומים ומלאים באיזונים עדינים ומדוייקים.

היה לנו בילוי עירוני משובח בשלוש ערים גדולות:

ובילוי טבע שקט ושליו:

היו לנו אטרקציות מלאות עניין ופעילות:

וזמן רביצה והרגעות עמוקה:

הייתה לנו המון משפחתיות:

וגם זוגיות:

ואפילו קצת לבדנס:

היו לנו רגיעים קרירים וחורפיים:

ורגעים חמימים וקייצים, בשילוב שרק הסתיו שלנו יודע:

היה לנו מדבר צחיח:

וים עמוק וקריר:

הרבה פלסטיק:

אבל לא פחות חול ואדמה:

תרגול כישורי שטח:

וגם מלונות שמשאירים מקום לפינוק:

הרבה דמיון:

והרבה מציאות מעשית:

וגם ג'ירפות:

וחגיגת יומולדת אחת. בשבילי:

איזונים עדינים ומדוייקים, הרבה מאוד 'גם וגם', בלי להגיע ליותר מידי. תמהיל מדוייק שמתאים בדיוק לנו, בנקודת הזמן הזו, בהרכב הזה ובמצב הרוח הנוכחי.

אמנם התמונות מספרות הרבה, אבל למי שסקרן לדעת בדיוק איפה היינו ומה עשינו?

מסלול הטיול שלנו

התחלנו בירושלים, שם בילינו 3 לילות וימים. ישנו במלון במרכז העיר:

  • יום 1: בעיר העתיקה- השוק והכותל
  • יום 2: מוזיאון המדע ושוק מחנה יהודה (עם מנוחה באמצע)
  • יום 3: גן החיות התנ"כי, ביקור נוסטלגי בעמינדב ובבט לקינוח.
  • יום 4: בוקר יומולדת בעין פשחה ולינה בפסגת מצוקי דרגות (אירוח במדבר).
  • יום 5: סיור במצדה, לינה באוהל בערבה.
  • יום 6: ביקור חברים בערבה והגעה לאילת לפגוש את הדודים. לינה בדירת נופש שהזמינונו מראש
  • יום 7: המצפה התת ימי באילת וביקור בים.
  • יום 8: יום רגוע בדירה הכיפית שלנו, בריכה, קצת קניות ואחה"צ בטיילת של אילת.
  • יום 9: תמנע, פרידה מאילת ולינה באוהל בחניון בארות, במכתש רמון.
  • יום 10: ביקור בחי-רמון ובמרכז המבקרים מצפה רמון, פיקניק צהריים משובח ולינה בבית ספר שדה שדה בוקר.
  • יום 11: שדה בוקר, עין עבדת. נסיעה לבאר שבע וביקור דודים קצר. לינה בדירה שהוזמנה מראש בבאר שבע.
  • יום 12: לונדע ופארק הילדים, אייג'אמפ (עם מנוחה באמצע).
  • יום 13: חוזרים הביתה, עם עצירה אצל הסבים במרכז.

המלצות ותובנות:

  1. הכי הכי חשוב- לא למהר. לתכנן מראש, אבל רגע לפני היציאה לטיול לנשום עמוק ולהזכיר לעצמנו שזה לא מרוץ. שזו בדיוק ההזדמנות לזרום. אם משהו לא נכון למישהו מאיתנו, אפשר לשנות. לבלות בחדר זה לא "בזבוז זמן", לנוח קצת בצהריים מול מסך זה בסדר. אין צורך לסמן וי בסוף המסלול. מי שמכיר אותי יודע כמה זה קשה לי, אבל באמת, השינוי המחשבתי הקטן הזה שעשיתי במודע ובכוונה תחילה בתחילת הטיול שינה לי את כל החוויה.
  2. לתת מקום לכל אחד– לבדוק מה חשוב לכל אחד מהמשתתפים ולתת לזה את המקום הראוי. למשל לבח"ל ולי היה חשוב שנוכל לדבר בערב, וזה השפיע על סידורי הלינה שבחרנו. אמיתי בתקופת חיות טרף בחייו- אז הקדשנו זמן לגן חיות, חי בר, אקווריום כרישים ועוד לא מעט זמן בלמידה של חיות טורפות בארץ. יעלה מתלהבת מאוד מחדרים במלון (או באכסניה, או באוהל. סידורי לינה מרגשים אותה באופן כללי), אז הקפדנו תמיד להגיע למלון ולא למהר לצאת מיד אח"כ, כדי לתת לה זמן להתרגש וכו'.
  3. אוזניות– לפני הטיול קנינו לילדים נגן אמפי3 קטן, ואוזניות לכל אחד מהם. האוזניות איפשרו לאמיתי למסך רעשים, בעיקר בזמן נסיעה, שיעלה מאוד אוהבת לדבר, וגם איפשרו לשניהם לשמוע שירים שהם אוהבים. ללא ספק הקנייה הכי טובה בהקשר לטיול. 
  4. לא לזלזל באוכל– בח"ל צוחק עליי שבמשפחה שלי טיולים סובבים רק סביב אוכל (מה שנכון). אז השתדלתי למתן את העניין הזה, אבל לא לזלזל בו. אנשים רעבים פשוט לא נהנים. וגם כאלו שלא שתו קפה בבוקר. ואם אנחנו בענייני אוכל- בירושלים כמובן בבט, וגם ארוחת בוקר ב"קדוש", בקפה קורטדו שבמצפה רמון יש קפה קר נהדר ופיצה ענקית ונהדרת ממש, וב"פסטינה" האיטלקית שבבאר שבע יש ריזוטו 4 גבינות כל כך משובח שהוא היה סיום ממש הולם לטיול כולו. 
  5. לנקות את הראש- יצאנו לטיול הזה באמת באווירה של חופש. עם כמה שפחות דאגות ומשימות, עם כמה שפחות חיבורים לאינטרנט (לא תמיד עמדנו בזה, אבל התכוונו), עם הרבה רצון לביחד. אפילו את הציפיות הגבוהות הוצאנו לחופש. ומתוך החופש הזה צמחו דברים מופלאים. המון מחשבות. המון המון תובנות ודיוקים ותוכניות לעתיד והתרגשות. וחזרתי הביתה עם דרייב ענק לעשות, מתוך החופש הזה.
  6. ועוד טיפ אחד קטן- לקחת חופש מהחופש. לחזור הביתה יום מוקדם יותר, או (אם אפשרי) לקחת עוד יום חופש, לקחת את הזמן להיכנס לשגרה בהדרגה. לא לאבד את הטעם של החופש מהר מידי, לבית, לילדים, לגוף ובעיקר לנשמה לוקח קצת זמן לחזור למציאות.

ועכשיו אנחנו כאן, חוזרים לאט לאט לשגרה המבורכת שלנו, משתדלים להשאיר את הטיול נוכח בחיים שלנו עוד קצת. מסתכלים בתמונות, מתכננים להכין אלבום, משתפים בחוויות את כל מי שמוכן לשמוע. המחשבות שליוו אותי בטיול והבשילו לכדי החלטות קורמות לאט לאט עור, גידים, פיקסלים ומילים. הלך המחשבה המהורהר ממשיך ללוות אותי. הלוואי שאצליח לשמור קצת מmood הטיול הזה ביומיום שלי לפחות לעוד כמה ימים…

 

נאסף תשרי

תמיד זה תופס בהפתעה. תשרי נגמר. החגים כבר מאחורינו. רגע! עוד לא הספקנו כלום! היו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות! אבל כולנו כבר יודעים שאי אפשר לעצור את הזמן…ולפעמים כיף לעצור רגע. להסתכל אחורה, לא על כל מה שרצינו ולא הספקנו, אלא על כמה הרבה כן הספקנו. ובחיי שחודש תשרי הזה היה עמוס בהמון דברים קטנים וחגיגיים שלא הספקנו לשתף. החלטתי לסכם את תשרי שלנו במקבץ יצירה והשראה באווירת החגים, שלא נשכח מה עשינו כשיגיע תשרי הבא:

רגע לפני ערב ראש השנה, התכנסנו לאפייה מסורתית של מאפינס דבש:

ומיחזרנו להם מתקן הגשה מדליק במיוחד:

ככה הוא נראה בתחילת העבודה. מתקן תצוגה של מסטיקים מקרטון, שנזרק ע"י הכלבו של הקיבוץ ואומץ על ידי שכנה יקרה שיודעת שדברים כאלו תמיד משמחים אותנו. כמה דקות אחר כך, קצת דאקטייפ וקצת וושי טייפ והוא נראה ככה:

כמובן שהיו מספיק מאפינס למלא את כל המתקן, אבל בשלב הזה כבר לא צילמתי. בכלל, בערב החג היינו אחראים על כמה מאכלים, אבל בעיקר על הדקורציה. אז שינסנו מתניים משפחתיים להכנת האביזרים, בעזרת ה"קאטלבאג", מכשיר החיתוך הנאמן שלי:

בחרנו בשילוב צבעים חגיגי של לבן-ירוק-זהוב. כמה שהזהוב הזה הרשים את אמיתי (בריסטול רגיל לגמרי, בצבע זהב. לרכישה בחנות הציוד המשרדי/יצירה/ציוד לגנים הקרובה לביתכם):

גם יעלה מצאה שימוש נפלא לשאריות הזהוב-זהוב:

כמה מפתיע! ציורים של משפחה…אבל ציור קצת אחר, בטושים פרמנטטיים על נייר מבריק. חווית יצירה שונה. בכל מקרה, ככה ההכנות שלנו נראו ברגע האמת, על שולחן החג:

הכנו גם כרטיסי שנה טובה. בסופו של דבר יעלה חילקה את הכרטיסים שלה, והכרטיסים שאני הכנתי (במפגש יצירה עם חברות) חזרו לחכות בסבלנות לראש השנה הבא:

גם אחרי ערב החג, המשכנו ליצור באותה אווירה חגיגית:

יצרנו בהשראה רימונית, ואמיתי שוב לקח את זה לכיוון שלו, כשהפך את הרימון לא רק להשראה, אלא לחומר היצירה עצמה:

קצת קשה לראות בתמונה, אבל הוא יצר ציורים ממיץ הרימונים, ונהנה מכל רגע. לא רק רימונים תשרי הביא איתו. אספנו אלינו מגוון אוצרות סתוויים:

כל כך כיף לעקוב אחרי השינויים הקטנטנים האלו. בלוטים ירוקים, שתוך כמה שבועות הופכים לחומים. הכל מסביב משתנה ומקבל חיים וצבעים חדשים:

גם הציפורים מתכוננות לקור ומשאירות לנו שלל סימנים לחילופי העונה:

כל כך יפות, כל אחת שונה מחברתה:

הנוצות האלו סיפקו לנו השראה לפינה נהדרת של יצירה (אם רוצים להמנע ממגע עם הנוצות עצמן, אפשר לצלם את הממצאים בדרך ולהציג את התמונות להשראה):
גם בסוכות, העמוס, מלא הטיולים והאירועים, בו כמעט לא היינו בבית, הספקנו להצטרף לסדנת יצירה חביבה להפליא, שהעסיקה את יעלה ועוד הרבה מאוד ילדים והורים (עם אחוז גבוה מאוד של אבות פעילים ומשתתפים) שעה ארוכה:

בסופה של הסדנה היא יצאה עם סוכה מיניאטורית מקושטת ונפלאה:

ולמרות הבטחות השיר הידוע, כמו שקורה בדרך כלל, היורה לא חיכה לחשוון, וגם אותו חגגנו בתשרי במלוא עוזו, הדרו וריחו הנפלא:

האמת? הספקנו הרבה. הספקנו גם לטייל, ולהיות במרכז, בצפון בצפון, בירושלים ובדרום, ואפילו להצטלם תמונה משפחתית סבירה, נדירה ולבנה. אני חושבת שזו הולכת להיות אחת ההחלטות הנוספות שלי לשנה החדשה-

להסתכל אחורה כדי לראות את כל מה שכן הספקנו

ולהתמלא תחושת סיפוק, עשייה וגאווה. ומה שלא הספקנו? אולי לא היה חשוב מספיק, ואולי יעבור הלאה, לרשימת המשימות הבאה, לשבוע הבא, לחודש הבא ואולי בכלל לשנה הבאה. וזה לא נורא.

אז מה אתן הספקתן בתשרי שהיה?! ואיזו החלטה תקחו אתכן מהחודש הזה, שפתח את השנה?

עוברים דירה

את הרשומה הזו כתבתי לפני שלושה חודשים, רגע אחרי שעברנו דירה. לא הייתי כל כך מרוצה ממנה אז, ועניינים אחרים דחקו אותה לתחתית הרשימה. איכשהו, חג הסוכות החזיר אותי להרהורים ולמחשבות על בתים. מה זה בית בשבילי? למה לפעמים חייבים להתרחק ממנו לכמה ימים כדי לזכור להעריך אותו? איפה אני מרגישה בבית? איך עושים שהבית ישרת אותנו ולא אנחנו אותו? ולמה כל כך קשה לי להתרחק מהבית המוכר והאהוב שלי? אז החלטתי שזה הזמן הנכון לפרסם את הרשומה ההיא, כלשונה. למרות שעונת מעבר הדירות כבר מאחורינו, לרגל השיבה מהסוכה פנימה, וגם אל השגרה, אולי גם אתן תמצאו את המחשבות שלי על הבית שימושיות.

קרדיט לכרטיס הנהדר: צרויה

חוץ מהחום, הלחות, הים, הבריכה, הגלידה והמזגן, הקיץ הוא גם עונת הנדידה. נדמה שכולם מסביב מתכננים, אורזים, עוברים, משפצים או לפחות קצת מרעננים את הבית לקראת השנה החדשה. נדמה שגם מי שלא תכנן, מוצא את עצמו אחרי שהיה ארוכה במזגן הבית מזיז רהיטים, רק כדי לגוון את השגרה.

גם אנחנו, לפני קצת יותר משבוע עברנו דירה.

רגע לפני שנכנסנו לזה בכל הכוח, תכננתי לכתוב רשומת פרידה מהבית ההוא, שליווה אותנו בארבע שנים כל כך משמעותיות בחיינו המשפחתיים. התחלתי לחפש בתיקיות התמונות שלי, עוד ועוד תמונות של הבית. בחרתי את האהובות, את המרגשות, את המעניינות ואת הרלוונטיות לבלוג. וכשראיתי את כל התמונות יחד, פתאום ראיתי את הבית שלנו באור קצת אחר.

כשהסתכלתי בתמונות האלו, של הבית, הבנתי שהעקרון הכל כך חשוב שבסיס גישת התקשורת המקרבת אותה אני לומדת, גם בנושא הבית, הכל עניין של צרכים. תפקידו של הבית שלנו לשרת את הצרכים, הכי עמוקים, הכי בסיסיים, של כל הדיירים בו. וכדי שבית יוכל לשרת את הצרכים של כל הדיירים בו, בית צריך להיות דינמי, להשתנות כל רגע, כמעט בקצב בו הצרכים משתנים.

היה לי כל כך קשה להיפרד מהבית שלנו, כי היטבנו כל כך לשנות אותו, לרענן, ולהתאים בכל תקופה לצרכים שהשתנו מסביבו. אף חדר לא נראה כשעזבנו אותו דומה לאיך שהיה בתחילת הדרך. החלטתי להקדיש את רשומת הפרידה מהבית לחדרים שהשתנו, בהתאם לצרכים שהשתנו. כל התמונות והדוגמאות מהבית ממנו זה עתה נפרדנו, חדר אחרי חדר, והשינויים שהוא עבר לאורך השנים.

אז איך עושים את זה?

איך מתכננים בית שמצליח להתאים, לאורך זמן, לצרכים משתנים?

1. לתצפת- בהשראת המונטסורי, השלב הראשון הוא לצפות בכל אחד מבני הבית, בתשומת לב מיוחדת, במשך כמה ימים. לשים לב לפעולות שלו, למעברים שלו ממקום למקום בתוך הבית, לחפצים בהם הוא משתמש וגם לקשיים ולתסכולים שלו. מומלץ אפילו לכתוב במחברת נקודות חשובות שראינו.

כשתכננו את הבית הקודם, מהתצפית שלי על עצמי, ידעתי שאבלה הרבה בחדר הרחצה. מקלחת היא ללא ספק הזמן האהוב עליי ביום. יחד עם מכונת הכביסה שמוקמה בתוך חדר המקלחת, ושני ילדים שעברו שם גמילה, בהחלט ביליתי שם שעות ארוכות. זה הצדיק השקעה בנקודה קטנה של צבע, שתעשה את השהייה שלי בחדר למשמחת ונעימה. ואכן, עד היום, זה החדר האהוב עלי בבית ההוא:

במהלך השנים שמנו לב שהצורך של הילדים (כמו שקורה בדרך כלל לילדים) בעצמאות הולך וגדל. חדר הרחצה סומן כנקודת תורפה בנושא. שינוי קטנטן שיפר את המצב- מתלה מגבת נמוך, לשטיפת ידיים עצמאית:

וגם כלים נגישים מאורגנים שנוספו לאורך השנים כדי לאפשר להם את העצמאות שהם כל כך צריכים, יחד עם מענה לצורך של קטנטנים בסדר, שגרה וארגון:

2. למפות- מתוך התצפית שביצענו, להגדיר את הצרכים של כל אחד מבני הבית. בתקשורת מקרבת שמים דגש מיוחד על הגדרה חיובית- לא מה אני לא מצליח לעשות או מה הבעיה, אלא מה הצורך. למשל לא נכתוב "הברז גבוה מידי לאמיתי", אלא "אמיתי צריך/רוצה לשטוף ידיים בעצמו" (כמובן שזה חלק מצורך רחב יותר בעצמאות, אבל הירידה לפרטים דווקא חשובה לנו בשלב זה). ההסתכלות החיובית מאפשרת לנו לחשוב על פתרונות מכיוונים לא צפויים. הפתרון הצפוי הוא להגביה את אמיתי או להנמיך את הברז. אבל גם מיקום של גיגית עם מים נקיים מתחת לכיור, למשל, יכולה לסייע לו בשטיפת ידיים, או הברז הנמוך שיש בחלק מהמקלחות הישנות וכו'. בקיצור- לכתוב מה כל אחד מבני הבית צריך לאורך היום שלו.

 

הצורך בשינה הוא כל כך בסיסי, שלא חשבנו למפות גם אותו, אבל מסתבר שגם הוא השתנה לאורך השנים. מהשינה העטופה, המוגנת והפסטלית של ההתחלה:

(חדר התינוקות שלנו היה מאוד לא "מונטסורי", והיום הייתי מתכננת אותו לגמרי אחרת…אבל עדיין, אני אוהבת את איך שהוא היה נראה אי אז לפני ארבע שנים.) מזל שהילדים גדלים וחדר השינה שינה את צורתו, ואפילו את מיקומו בבית, כי ילדים גדולים, צריכים מקום גדול יותר:

והפך להרבה יותר חי, מגוון ושמח (במקרה הזה, כל מה שהחלפנו היה נורה באהיל שבתקרה):

ובכלל, חלק גדול מהזמן הילדים העדיפו לבלות במיטה שלנו, כזו שמספקת חום וגם מרחב:

ומסייעת גם ליצר הסקרנות והמציצנות:

3.  לשתף- לתת לכל בני הבית חלק בתכנון. אחרי שקיבלנו איזשהו מושג על הצרכים של כולם, אפשר לתת מקום גם לרצונות, לחלומות ולבקשות שקשה לפעמים לראות מהצד. לפני המעבר הנוכחי הלכנו פיזית, שלושתנו (הילדים ואני, וגם הלו…) לבית החדש כמה פעמים, וחשבנו איך לחלק את החדרים, איפה להניח את הרהיטים הגדולים, מה החפצים החסרים.

בבית הקודם היה לי ברור עוד בשלב התכנון שהסלון שלנו לא יהיה מוזיאון, אלא מרכז חי ונושם של בית עם ילדים, יעלה הייתה רק בת שנה וחצי כשעברנו, והיה לנו ברור שהיא עדיין צריכה אותנו קרוב:

הוא ידע גם להיות מסודר, לעיתים נדירות, אבל לרוב נראה ככה:

עמוס בפינות משחקים שונות ומעניינות:

לי היה צורך במרחב ישיבה והרגעות נוח ומזמין. לילדים היה צורך לשחק קרוב אליי, במגוון של משחקים מתאימים ומעניינים, אבל גם מאורגנים וזמינים להוצאה עצמאית. כשצרכים מתנגשים, אז צצים הפתרונות הכי יצירתיים.

4. רהיטים גמישים- עבורנו, סוד ההצלחה של הבית הגמיש שלנו, היה בכך שבחרנו רהיטים שמאפשרים המון גמישות. רהיטים נייטרלים שיכולים לשמש למגוון צרכים משתנים. כמובן ש"איקאה" הם אלופים בתחום, אבל יש עוד הרבה אפשרויות בטווחים שונים של מחירים.

אפשר לטעות ולחשוב שהסלון שלנו נראה כמו שהוא נראה למעלה כי לא היה לנו חדר משחקים…אז היה גם היה. חדר שהתחיל את דרכו כחדר אורחים פסטורלי:

וכשהתברר שהצורך במרחב משחקים נפרד הולך וגדל, שינה את בגדיו והפך לחדר משחקים:

(תזכרו את השידות שבתמונה, כי הן עוד יחזרו בהמשך… ) שסיפק לילדים שעות רבות של הנאה, כי משחק הוא צורך בסיסי לא פחות מאכילה או משינה:

וכשהצרכים השתנו, הילדים גדלו וחדר השינה שלהם היה קטן מידי, עשינו מהפך. חדר המשחקים הפך לחדר השינה וחדר השינה הגדול, שלנו, שינה גם הוא את תפקידנו ושוב ארגנו ועצבנו מחדש חדר משחקים:

כל שינוי כזה, כל מעבר, אתגר את במציאת פתרונות חדשים ומעניינים לחפצים שלנו:

מי מזהה את השידה שבתמונה? אחת השידות מחדר המשחקים נכנסה לתוך ארוך התלייה והפכה למרכז יצירה. השידה השנייה בכלל עברה לסלון ושימשה עבורי פינת עבודה.

זה רק נראה פשוט, היו שם אתגרים שאפילו אשת הקסם היפנית הייתה נכנעת למולם:

לא רק לאחסן, אלא גם להציג לראווה:

לתת מקום לביטוי האישי, לנראות ולהערכה:

טוב, זה כבר מחוץ לחדר המשחקים, פינת ההשראה שלי, בחדר העבודה המקורי של בח"ל ושלי, שבהמשך הפך בכלל לחדר שינה…כי גמישות היא שם המשחק.

מה זה בעצם רהיטים גמישים? זוכרים את שתי השידות הלבנות שעברו מחדר אחד לשני חדרים שונים? היום, אגב, שתיהן משמשות כארון ילדים פתוח בבית החדש שלנו. אלו בדיוק רהיטים גמישים.

איך בוחרים רהיטים גמישים:

  1. זולים
  2. קלי משקל
  3. בלי להתייחס לייעוד מוגדר (כלומר, זה שמישהו קבע שזו שידת טלוויזיה, ממש לא אומר שהיא חייבת להיות רק שידת טלוויזיה)
  4. צבע נייטרלי או ניתנים לצביעה בקלות
  5. מתפרקים או ניתנים לכיוונון

5. לרענן– על כל התהליך הזה כדאי לחזור כל כמה חודשים. כבר הסכמנו שצרכים משתנים. כשמרגישים תסכול, כשמשהו לא נוח או לא מתאים, לחזור ולנסות להגדיר את הצורך ואז לפנות לחפש פתרונות מתאימים. אם הרהיטים גמישים אפשר בקלות להחליף מיקום של חדרים, למצוא מקום לחפצים חדשים, להוסיף פיצ'רים קטנים שהופכים את החיים להרבה יותר נוחים.

אפילו המטבח, המטבחון הפצפון שלנו, זז והשתנה לאורך התקופה, כדי לאפשר לכולנו גישה קלה ונוחה:

ולא רק הבית, גם לבחוץ יש תפקיד. דלת הכניסה שמספקת בטחון והגנה:

גינת התבלינים שמספקת ריח וטעם לאורך כל השנה:

והגינה של יעלה, שסיפקה לה עניין, אתגר, הצלחה והמון יופי מעבודתה:

נפרדנו מהבית האהוב שלנו ברגשות מעורבים, ועם התובנות האלו בראש ניגשנו לתכנן לנו מחדש בית נוח, מזמין ונעים, כזה שיענה לכולנו על כל הצרכים. הפעם הגענו קצת יותר מוכנים, כבר ידענו מה אנחנו רוצים. אמנם זה בית שכור, כך שאנחנו לא יכולים לקבל כל מה שאנחנו רוצים, אבל זה בדיוק הכיף והאתגר שבלמצוא פתרונות יצירתיים.

האושפיזין של אמיתי

אחרי שהתינוקות של יעלה חגגו בסוכה שלנו, הגיע הזמן לאושפיזין חדשים, כמעט לרגל החג השני- האושפיזין של אמיתי.

בפעם האחרונה שסיפרתי על מעלליו של אמיתי, הוא היה עמוק בעולם הדינוזאורים. מאז הוא לא התרחק כל כך, אבל בהחלט התרחב. לסוכה שלו אמיתי מזמין לא רק את הדינוזאורים, אלא את כל היצורים המפחידים של העולם:

"הילד בוחר לו במישחקו חיה מפחידה, שבמציאות הוא נרתע מכל פגישה עמה, ואילו במישחק משייך הוא לעצמו את כל תכונותיה המפחידות של אותה חיה: הוא נובח, מתנפל, נושך, טורף. עתה פג פחדו, שהרי הוא עצמו הנו אותה מפלצת נוראה" (תורת הגן/מרים רות)

איפשהו במהלך הדרך אמיתי נחשף להצגה "ספר הג'ונגל". אני לא זוכרת איך זה התחיל, אבל זו הייתה אהבה ממבט ראשון. ששי קשת, טוביה צפיר ותום אבני- מסתבר שלא נס ליחם. השירים של הצגה נצפו ונשמעו שוב ושוב ושוב בסלון ביתנו, ושירחאן הפך לאהובו-שנואו הגדול של אמיתי. הוא התעסק בו יום ולילה (כלומר, בילה את רוב הלילות ער כי חשש ממנו). תחפושת הנמר שקיבלנו לפני כמה שנים הפכה לבגד הכי נלבש בארון שלו. בכלל, הסתבר שצפיה אינטנסיבית כל כך במחזמר, מחייבת תחפושות בהישג יד:

את סלסלת התחפושות הזו הכנו יחד, אחרי עוד צפיה במחזמר. עברנו על ארון התחפושות הנהדר שסידרנו לנו בביתנו החדש:

יחד בנינו את התחפושות ואת האביזרים המשלימים ליצירת ג'ונגל מלא חיים אצלנו בסלון. התחפושת של שירחאן הייתה התחפושת היחידה ה"מוכנה", והיא גם הייתה הכוכבת. את שאר הדמויות הרכבנו בעצמנו ממה שהיה בבית. מזהים?:

"המשחק מאפשר לילד לשנות את מצבו הפאסיבי שבמציאות למצב אקטיבי…יש חוויות קשות, שאין ביכולתו של הילד לשאתן בבת אחת…הילד משנה אותה לפי צרכיו הנפשיים ומעניק לה צורה ותוכן המתאימים ליכולתו הנפשית…"

חלק גדול מהתחפושות שהכנו נשארו מיותמות או שומשו רק על ידי יעלה. אמיתי בחר אך ורק בדמויות המפחידות. רק בבעלי חיים עם שיניים חדות וציפורניים ארוכות. או ההפך. אמנם בגירה הוא דמות חיובית, אבל בעל מספיק מאפיינים בשביל להפוך למודל. ובכל זאת, אין כמו שירחאן. גם בלי התחפושת, אמיתי הפנים את שירחאן עמוק עמוק לתוכו:

העיסוק שלו ב"חיות מפחידות" מילא את כל ימיו. כל המגשים והקופסאות שהיו לנו על המדפים הפכו ללא רלוונטיים. כל מה שלא כולל חיות מפחידות פשוט לא עניין אותו. מכיוון שלראות כל היום את "ספר הג'ונגל" בלופ זו לא ממש אפשרות מבחינתי, הכנו עוד כמה אפשרויות למשחק שעוסקות במה שהכי מעסיק אותו. אחרי שאיתרנו את כל חיות הסיפור בארון התחפושות, עברנו לקופסת החיות:

קופסת החיות שלנו משמשת אותנו למגוון גדול של פעילויות, אבל עד השלב הזה אמיתי לא ממש התייחס אליה כחלק מהמשחק הדמיוני. גם כאן זה לקח קצת זמן. עניין של התפתחות ושל גיל, בעיקר. השינוי שהוא עשה בתחום הזה בתוך שלושה חודשים הוא פשוט מדהים. בשלב הראשון הוא בחר מהמגש הזה את שירחאן ואת בגירה. לפעמים גם את הנחש ואת התנין (שלא מופיע בהצגה, אבל כן מפיע בסדרה המצויירת המבוססת עליה, אותה מצאנו בהמשך). הם פשוט ליוו אותו במהלך היום שלו. בלי פעילות מיוחדת. לאט לאט הוספנו גם קופסה:

סוג של ג'ונגל, לא? קופסה שטוחה ורחבה של איקאה, עדשים שחורים, המון עצים ומערה מעץ. מהר מאוד התמלא הג'ונגל בבעלי חיים:

במשך כמה שבועות הקופסה הזו הייתה העיסוק המרכזי של אמיתי. הוא הוסיף לתוכה מגוון "חיות מפחידות" שאיתר ואסף בכל מקום בו הוא ביקר. לאט לאט הקופסה הפכה פחות חשובה. המשחק השתכלל. עולם שלם נבנה בתוך הראש של אמיתי, התפאורה החיצונית רק הפריעה:

כמו אצל יעלה, לאט לאט גם אצלו ה"מפחידים" השתלטו- הוא מחפש ספרים מפחידים (כל ספר שיש בו אזכור למפלצת, אריה או נמר מתקבל בברכה). הוא מחפש סרטים מפחידים (אחרי גרסת דיסני ל"ספר הג'ונגל" הוא ראה את "מלך האריות" ונהנה ממנו מאוד. את יעלה הוא עדיין מאוד מפחיד. מבחינתי זה לגמרי סרט שלא כדאי לראות בגיל כ"כ צעיר, אבל לו זה מתאים. הוא ממש צריך את זה). הוא נהנה לא פחות גם מסרטי טבע של ממש, וכמובן, מספרי עיון בנושא. בעזרת סבתא השגנו את כרך "הטורפים" של "ספריית פלאי הטבע" הכה אהובה עלינו:

כמו אחיו לסדרה, גם הספר הזה מספק שלל תמונות מרהיבות והמון מידע מועיל ורעיונות:

החיות המפחידות הולכות איתו לכל מקום, אפילו למקלחת:

הן משתלבות (כפי שכבר הראיתי ברשומת ראש השנה שלנו) בכל פעילות שאנחנו עושים:

מלבד מיסטוק, החיות האלו עברו "טבילת אש" גם בקצף גילוח, צבע ידיים ועוד שלל פעילויות "מתמרחות" שאמיתי מאוד אוהב, בכלל, ובמיוחד בתקופה האחרונה. גם כשהוא משחק בדברים אחרים, החיות משתלבות במשחק. לאחרונה הוא התחיל לבנות להן גן חיות:

"ילד המגלה במשחקיו תוקפנות-לא ישתחרר מתוקפנתו בתוקף דבריה ההגיוניים או המוסריים של המחנכת. אפילו אם יפסיק בו ברגע…היא תפרוץ עד מהרה בצורה של סימפטום אחר…הבנת המישחק נותנת בידנו את היכולת לפעול לשם שינוי מצבו הנפשי של הילד, על ידי תיקון הגורמים שעוררו בו את הצורך להתבטא במשחק באורח שלילי זה או אחר. עם זאת יכולים אנו לדאוג לעידון יצריו של הילד…"

הרבה התלבטויות מעלים האושפיזין של אמיתי. עד כמה כדאי לתת לילד להתעמת עם הפחד שלו? האם החשיפה לתכנים "מפחידים" (ספרים או סרטים) תורמת להתמודדות שלו עם הפחד או מזיקה? האם נכון לעודד אותו להפנות את כל תשומת הלב הזו למקומות אחרים? ומה עם הרעיונות שהוא מקבל "מהחיות המפחידות"? הוא שואג, הוא מפחיד, לפעמים הוא גם מרביץ או שורט? הרבה שאלות. חלק גדול מהתשובות שלי מצאתי בציטוט הנ"ל. העיסוק הזה עונה לו על צורך. הוא צריך את החיות המפחידות האלו לצידו. הוא צריך להכיר אותן מקרוב מאוד, הוא צריך להתעסק בהן. הן מאפשרות לו לגעת בדברים עמוקים ומורכבים שמתרחשים אצלו בפנים. כמו שאמרתי, המשחק שלו משתכלל כל הזמן. היום הוא יכול לשבת שעות ארוכות עם כמה חיות פלסטיק לידו ולהיות עסוק. הוא לא זקוק לחפצים נוספים, הוא גם לא חייב אנשים נוספים. אבל אם יושבים לידו בשקט ומקשיבים, כל ה"בפנים" שלו נמצא שם, בפרטים הקטנים. מלחמת האור והחושך הפנימית שלו, ההתמודדות הכל כך מותאמת גיל בין הדחפים הפנימיים והמוסכמות החברתיות, קשיי הוויסות החושי שהופכים לו את החיים, הכעס שלו על הקשיים, הגאווה שלו על ההתקדמות ועל הדברים הטובים, הכל הכל בפנים. ולאט לאט, במשחק עם חברים, הוא כבר לא שירחאן שטורף את הילדים, אלא "שירחאן השומר" שמגן על כל התינוקות הדמיוניים מהנמרים הדמיוניים שמנסים לטרוף אותם, מ"שירחאן הרע".

ולאט לאט, הוא מצליח לקחת את זה גם מחוץ למשחק. לפעמים בעזרתנו, לפעמים בעצמו, הוא מוצא עוד ועוד דרכים "להיות הכי חזק" בצורה מועילה, ביחד עם הסביבה ולא מולה:

אז זו הסוכה שלנו השנה. סוכה דמיונית, בתוכה קישוטי הנייר לא נרטבים מהיורה הנהדר שיורד שם בחוץ. סוכה שמארחת בשלווה ובנחת תינוקות ונמרים, אמהות ולביאות וגם שני ילדים. סוכה אליה כל אחד מביא את מה שקורה אצלו בפנים, ויחד נוצר עולם שלם ומשונה בו כולנו נפגשים. לפעמים הבית קצת צר מלהכיל את כולם, אבל בחוץ, בסוכה, יש הרבה אוויר והרבה מקום לכל האושפיזין.

אושפיזין דמיוניים, והדרכה

"אך הגרוע מכל בדמיון דברים הוא הרגע שבו עליך לחדול מכך, וזה כואב" (האסופית/לוסי מוד מונטגומרי)

את משפט הנהדר הזה (שגורם לי לתהות איך "האסופית" לא נכנסה לרשימת המומלצים ברשומה הקודמת…) חמותי היקרה שיתפה על קיר הפייסבוק שלה לפני כמה שבועות. ביום כיפור, כשחשבתי על החטאים שלי השנה, המשפט הזה הדהד לי בראש בלי הפסקה. מעשה כל כך קטן, שלרוב אני בקושי מבחינה שעשיתי, שחוזר על עצמו לפחות פעם ביום, לרוב יותר, וכמה הוא פוגע בילדים שלי, אלו שאני הכי פחות רוצה לפגוע בהם בעולם כולו.

היומיום שלנו בתקופה האחרונה מתקיים כל הזמן בכמה יקומים מקבילים. יש את המציאות, לפחות כפי שאני רואה אותה. יש את עולם הדמיון של יעלה. ויש את עולם הדמיון של אמיתי. לפעמים העולמות האלו נפגשים. לפעמים הם נפרדים, לפעמים הם גם מתנגשים. אבל מבחינתם, הם כל כך כל כך אמיתיים. וחשובים!

השנה הם לא ממש מתעניינים בקישוטים לסוכה או במבנים (ולמען האמת, כרגע לא ברור מתי ואם בכלל נצליח לבנות סוכה). הם רק עסוקים בשאלה "מה יהיה המקום של העולם שלי בתוך החגיגה". אני מודה שהמקום הזה של העולם הדמיוני האינטנסיבי כל כך הוא לא כל כך קל בתור אמא. הוא מעלה הרבה מחשבות ולא פחות סימני שאלה. אצלי וגם אצל הסובבים אותנו. לשמחתי, קל למצוא מידע מחקרי והתפתחותי על משחק דמיוני אצל ילדים, וכולם מסכימים שזה כלי מופלא ומדהים. אז רשומות סוכות שלנו השנה יוקדשו לאורחים הדימיוניים שיגיעו לסוכה- קודם כל לסוכה של יעלה, וברשומה הבאה- אצל אמיתי בסוכה.

החלום הכי גדול של יעלה הוא להיות אמא. המשחק האמהי שלה עבר כמה וכמה גלגולים. התפקיד הזה תמיד היה אצלה שם, ברקע. אפילו לפני שהפכה לאחות בכורה וקיבלה את בובת-התינוקת הראשונה. אבל אין ספק שהמשחק שלה עבר קפיצת מדרגה משמעותית מאז שענבר, בת דודתה האהובה נולדה (תיכף לפני תשעה חודשים):

מאז הפגישה הזו שלהן, הראשונה, יעלה מבלה את כ-ל ימיה בתפקיד "אמא של ענבר (הבובה)". לפעמים אמיתי מגוייס לתפקיד האבא או האח. לפעמים אנחנו מגוייסים לתפקיד הסבתא והסבא. לפעמים היא משחקת לבד. בכל מקום, בכל מצב, היא קודם כל אמא של ענבר:

"המישחק הוא ביטוי ספונטאני של הילד, שבאמצעותו הוא מבטא באופן סמלי את דחפיו הנפשיים…בשעת המשחק שוב אינו ילד קטן ויצור נטול-כוח שהכל מושלים בו…המישחק מעניק לו הרגשה נפלאה של עצמאות וכוח. בדרך זו "מתקן" הילד את המציאות, שהוא סובל ממנה בשל חוסר ישעו ואי יכולתו" (מתוך הספר "תורת הגן"/מרים רות)

המשחק לא נגמר, הוא נמשך ברצף, 24 שעות ביממה, כולל מידי פעם גם התעוררויות בלילה לתינוקת הבוכה. שוב ושוב היא חיה רגעים משמעותיים בחיי התינוקת, החל מרגע הלידה:

"לא פעם אנו משתוממים, באיזו עקשנות ובאיזו התמדה חי הילד את תפקידו…אין זאת כי-אם זקוק הילד ל"ספיגת" אותה דמות שבחר בה כאובייקט הזדהות"

כולם מסביבנו מופתעים לגלות שיעלה "עדיין שם". שכבר 9 חודשים חייה סובבים סביב התפקיד החשוב שלה. שוב ושוב שואלים אותי "זה לא קצת מוגזם?". אני מודה, הקולות האלו מחלחלים, ולפעמים גם אני תוהה אם זה לא יותר מידי בשבילה. אם זה לא "לא מותאם לגילה", אם לא מסתתר שם איזה חוסר או קושי שאני לא רואה. לפעמים אני חוזרת לספר הנהדר הזה שאני מצטטת ממנו, רק כדי להזכיר לעצמי שזה פשוט מה שהיא צריכה. וכשהיא תתמלא מספיק, היא תמשיך הלאה. ואז אני חוזרת להיות "לא דואגת", סומכת עליה ובטוחה.

"הילד המשחק ממחיז את הקיים בחייו אך גם את החסר שהיה רוצה למלאו…נדחף הילד להזדהות מתוך צרכיו הנפשיים, אך אגב הזדהות הוא מביע לא את הרגשותיו בלבד, אלא גם את ידיעותיו".

החלטתי לספר קצת על הדרכים שבחרנו יחד לחקור את עולם התינוקות שכל כך מרתק אותה- חלקן ביוזמתה, חלקן הגיעו אליה דרכי. היא לא מוותרת על אף הזדמנות ללמוד דברים חדשים שעוסקים בתינוקות, בהריון, בלידה, באמהות:

  1. תצפיות והאזנה על כל תינוק וכל אמא בסביבה:

2. מציאה, אילתור או קנייה של אביזרי משחק לבובה: חיתול בד, בקבוק, מוצץ, בגדים להחלפה, מנשא קשירה, מנשא גב, מנשא בטן. חלק ניכר מהכסף שיעלה הרוויחה במכירת החצר שערכנו הושקע היטב בקניית אביזרים לתינוקת שלה. כי "אני לא צריכה, אבל לתינוקת זה חשוב":

3. בניית ריהוט מתאים: מיטה לבובה (נגרות), שידת החתלה (בנייה מקרטון)- משלב התכנון, דרך הביצוע ועד מקצה השיפורים והאבזור. (פירוט ותמונות של הסעיף הזה יגיעו ממש עוד מעט, בהמשך הרשומה, כי יש פה הזמנה לפעילות נפלאה).

4. ספרים על תינוקות: ספרי הדרכה מהספריה, ספר על תינוקות מסביב לעולם, ספרים שעוסקים בהריון ולידה. עיתוני "הורים וילדים"  למיניהם, חוברות הדרכה של קופות החולים לטיפול בתינוקות.

5. סרטים: חסידודס, בייבי'ס. עשרות סרטוני הדרכה ביוטיוב. צילום סרטוני הדרכה משל עצמה.

6. התנסות אקטיבית בסיוע בטיפול בתינוקות של אחרים.

7. ציור ויצירה- המון המון ציור של תינוקות, אביזרי תינוקות וחיי משפחה.

8. משחק: לא רק עם הבובה עצמה. כל משחק הופך למשחק בתינוקות, לידות ומשפחה. כל משחק נותן לה הזדמנות להתעמק באותו נושא מזווית אחרת. ה"ברבי בהריון" שלה מאפשרת לה להתמקד בתפקיד האמא ההריונית עצמה. דמויות הפליימוביל הקטנות מאפשרות בנייה של סצנות משפחה מורכבות, החביבה עליה כרגע היא המחזה מקבילה של האמא בבית היולדות בעוד האבא מכין את הבית לקראת התוספת החדשה, ורגע המפגש המרגש. מקבץ אקראי מהמשחקים השונים של יעלה:

"(מגיל חמש ומעלה) מתחקה כבר הילד אחר מקומם של הדברים בעולם, והוא חוקר את השתייכותם זה אל זה ותוהה על מגמת פעולתם. אף את השאלות…שואף הוא לפתור תוך כדי משחק משותף עם חבריו…משחקו של הילד משול להפלגה אל ארץ לא נודעת, שטרם נחקרה, על כו מלווים פתרונותיהם בשמחה כשמחתו של החוקר, המגלה והכובש"

כמה דברים חדשים יעלה למדה בתוך המשחק/חיים מקבילים האלו. כמה ידע חדש היא צברה:

  • ביולוגיה- איך תינוקות באים לעולם. כולל שאלות הרות גורל על גנטיקה.
  • על הריון ולידה. ברמה שמותאמת לגילה. יש לה הרבה מידע, ולשמחתי היא יודעת לסמן יפה מאוד מתי היא מגיעה לגבול הידע שמספיק לה.
  • על טיפול בתינוק, הנקה, החתלה, הלבשה וכל מה שקורה בשנה הראשונה. כולל כללי בטיחות.
  • על תינוקות מסביב לעולם- גיאוגרפיה ותרבות.
  • תכנון, חיזוי וחשבון- על הציוד הדרוש לתינוקות, על אריזה לנסיעה עם תינוק, על קניות, השוואות מחירים, מיחזור וציוד יד שנייה.
  • בנייה- אדריכלות, עיצוב פנים, נגרות, בניה בקרטון, תכנון פתרונות עיצוביים ופרקטיים לצרכים של התינוקת שלה בתוך המצב הקיים.
  • כישורים חברתיים- דאגה לאחר, נקודות מבט שונות, הבנת הצרכים של האחר, פשרות.
  • אוריינות- חיפוש ספרי עיון בספריה, שימוש בתמונות לצד הטקסט, זיהוי רשימה, קריאת עלונים, יצירת טקסט לתמונה, חיפוש מקורות מידע מגוונים, בדיקת מהימנות המידע.

"פעולת הדמיון, המשווה והממיינת, המקשרת את השווה והמבדילה בין השונה, היא פעולה שכלית נפלאה, המתווה דרך לימודית מעניינת ומושכת…כמה יוזמה וכמה ידיעה מגלים הילדים הניגשים לפינת התחפושות"

אז בעצם, אנחנו לא משחקים פה כל היום. מדובר בתוכנית לימודים אינטנסיבית ומקיפה :). ואם פתחנו בסוכות, והבטחנו אושפיזין לסוכה, נסיים בפעילות נהדרת שמתאימה להפליא לכל ילדה וילד שרוצים לארח את הבובה שלהם, בבית או בסוכה. יעלה, כמובן, לקחה את זה לאקסטרים. ממש קצת אחרי שעברנו דירה, היא בנתה לענבר שלה אגף נפרד בתוך חדר השינה:

 

"ככל השילדים יודעים יותר על העולם המסובב אותם- יותר הם נהנים מן השימוש במכשירים ובצעצועים מציאותיים, הקשורים בעולם זה"

מדובר בחלק לא גדול מהחדר, שמפריד בין קצה המיטה של יעלה לקיר. כל מה שבתמונה הוא פרי תכנון, סידור ועיצוב שלה. את המיטה הקטנה היא בנתה לפני כמה שנים בביקורנו ב"הנגריה של סבא יוסי", אז קודם כל- זאת לגמרי המלצה חמה. אם במהלך טיולי סוכות אתם באזור- הביקור בנגריה הוא חוויה מומלצת. משחקיית העץ מושלמת לקטנטנים וסדנאות העץ מספקות תעסוקה (לא זולה) גם לגדולים יותר. את מתלה הבגדים היא דמיינה, ואלתרנו לו ביצוע בצורה משפחתית ממוט תליה שפרקנו מאחד הארונות בבית, חוט כותנה (שהוא ממש לא החוט הכי מומלץ למשימה) ומזגן, ששימש כבסיס עגינה. את רוב הבגדים ואת הקולבים עליהם הם תלויים יעלה קיבלה כבר מזמן, במשלוח מהדוד סם (אגב, הרשומה שבקישור פורסמה לפני כמעט שנה, עוד לפני שענבר האמיתית נולדה. גם שם כתבתי שתינוקות זה הדבר שהכי מעניין את יעלה. אז כנראה שאנחנו בתוך העסק הזה כבר למעלה משנה…). את השטיח שהפך למשטח פעילות, את סלסלת הצעצועים הגדולה ואת כסא הבד היא הלאימה מפינות שונות בבית.

אבל ללא ספק, ה-להיט הכי גדול של חדר השינה, הוא שידת ההחתלה, שיעלה ואני בנינו יחד מקרטון. הרעיון הבסיסי מאוד פשוט, ואפשר להתאים אותו פחות או יותר לכל תחום עניין של הילד. על אותו בסיס אפשר לבנות מטבחון קטן, או ביצה לחיות הטרף (מבטיחה לדבר על זה ברשומה הבאה), בריכה לדגים או לדמויות פליימוביל, שולחן לגו לבנייה ועוד ועוד. לא צילמתי את השלבים, כי ההכנה הייתה לגמרי ספונטנית ובחיי שגם הרבה יותר זריזה מהכתיבה שלה.

מה צריך?

  • קופסת קרטון שמגיעה לילד עד קצת מתחת למתניים (תבדקו עד איפה השיש במטבח מגיע לכם, בערך באותו יחס צריכים לעמוד הקופסה והילד. אפשר גם פחות, כמו במקרה שלנו). את שלנו מצאנו בקרטוניה.
  • קערת פלסטיק. הקוטר של הקערה צריך להיות קטן יותר מחצי מקופסת הקרטון (זה רק נשמע מתמטי. פשוט תניחו את הקערה הפוך על הקופסה, ותראו שהיא לא יותר מידי גדולה). אפשר להשתמש בקערה חד פעמית עבה או בקערה ישנה מהמטבח הביתי.
  • סכין יפני.
  • צבעים לקישוט (לא חובה)
  • שארית בד/ווילון אמבטיה ישן, צמר גפן, חוט ומחט (ממש ממש לא חובה)

מה עושים:

  • מניחים את קערת הפלסטיק, הפוכה, על החלק העליון של הארגז ומשרטטים בעיפרון את קוו המתאר.
  • בסכין יפנית ובעדינות רבה, חותכים בתוך העיגול שציירנו, בערך 1 ס"מ פנימה. התוצאה הסופית- חור עגול שקטן במעט מהקערה.
  • צובעים/מקשטים/מציירים על הקרטון ומייבשים היטב.
  • מוודאים שהוא סגור היטב מכל צדדיו, אם צריך מחזקים במסינגטייפ.
  • משחילים את הקערה לתוך החור.

טה-דא! החלק המרכזי של שידת ההחתלה, הלא הוא כיור השטיפה, מוכן! (אפשר לראות שאנחנו היינו פחות חכמות, וצבענו רק בסוף. תסמכו עליי, עדיף להצמד לסדר הנ"ל)

בהמשך יעלה ביקשה תוספת להשלמת התמונה- משטח החתלה.

השתמשנו בחתיכה מווילון אמבטיה ישן (כדי שיתאים למשחק במים), מילאנו בצמר גפן ויחד תפרנו בתפירה ידנית ועקומה להפליא משטח החתלה:

שידת ההחתלה הזו מספקת ליעלה שעות של תעסוקה והנאה. בחיי, בלי הגזמה. הכיור משמש גם למקלחת לבובה, להחלפת חיתול, כבריכה. כל ערב לפני השינה ענבר מקבלת טיפול מפנק על השידה, ולובשת פיג'מה מתאימה. בבוקר היא עוברת ללבוש יומיום, וגם בחגים או באירועים חגיגיים היא מקבלת טיפול מתאים, על השידה.

פינת משחק כזו מקרטון היא קלאסית לשבוע בו מעבירים את מוקד החיים החוצה. במקום לחשוף את המשחקים הביתיים לתנאי חוץ לא אופטימליים, אפשר להשתמש במה שמוצאים, ולהכין פינה מושלמת למשחק חוץ, שתעסיק את הילדים בסוכה. אפשר להיות יעילים עד הסוף, ולהפוך את הכיור הזה לעמדת שטיפת כלים לטיפולם של הילדים המתארחים בסוכה.

את מי הילדים שלכם מזמינים לסוכה? מי החברים הדמיוניים שלהם? עד כמה אתן לוקחות חלק פעיל במשחק הזה? עד כמה מעודדות אותו? אם יש עוד שאלות, מחשבות או שיתופים בנושא המשחק הדמיוני, מוזמים בשמחה. מבטיחה להתייחס להכל ברשומה הבאה, שתוקדש לאורחים הדמיוניים שאמיתי יביא איתו לסוכה.

ובינתיים מאחלת לכולנו חג סוכות מלא ב"ושמחת בחגך". חג של סתיו, חג של טבע, חג של משפחה. חג של קישוטים, צבעוניות ויציאה מהשגרה, ולו רק כדי לקבל אותה מיד אחר כך בברכה גדולה.

 

 

קוראים בכיפורים

ברשומה שעברה דיברתי על המחשבות שהבחירה ב"מעגל השנה הישראלי" מאלצת אותי לחשוב. בחירה שעשיתי כמעט לאחר יד, בלי להשקיע בה המון מחשבה, מכוח ההרגל והאינרציה, וכמה היא משפיעה. רק שבוע עבר מהמחשבות העמוקות של לפני ראש השנה, ויום כיפור שוב מעמיד לפני מראה. מה עושים ביום כיפור?! מה זה יום כיפור לילדים? מה זה יום כיפור בשבילי? מה חשוב לי שהם ידעו על היום הזה? ויקחו ממנו? מה מותר? מה אסור? מי מחליט מה מותר ומה אסור? אילו זכרונות יהיו להם מיום כיפור?

בתור ילדה, יום כיפור היה היום המשמעותי ביותר בשנה. הכנות ארוכות- מצד אחד של אופניים, מצד שני של ספרים לקריאה, של בגדים לבנים וחגיגיים, של מספיק נוזלים בגוף, וגם מזון בקיבה. התחלנו בארוחה חגיגית, משם לבית הכנסת ומשם לרחובות, על אופניים. הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, משגעים את אבא כי אמא צמה, שוב אופניים, שוב בית כנסת, עוגת דבש ושוב ארוחה גדולה, הפעם עם כל המשפחה. לאט לאט החליפו הטיולים עם החברים ברחובות הריקים את האופניים. הלילה התארך וה"קמים מאוחר" הגיע כמעט עד סוף הצום, שתמיד עבר בקלות (אחרי שאוכלים כ"כ הרבה לפני, למי בכלל יש זמן להיות רעב?!). היום, בבית שלי, יום כיפור לא מרגיש כל כך שונה מימים אחרים בשנה. בקיבוץ, לרכב על אופניים זה לא של חג, אלא לגמרי של יומיום. את בית הכנסת המרנו בטקס של הקהילה החילונית, בבגדים לבנים גם הוא. שאר הזמן- די דומה לימים אחרים. אבל יותר מתמיד, יום כיפור עבורי תמיד ישאר יום של ספרים. בעולם שמלא מסכים (עבורי, יותר מאשר עבור הילדים), יום כיפור הוא בועה של ספרים.

כשחיפשתי אחורה בבלוג, גיליתי שלאורך הזמן המלצתי פה על לא מעט ספרי ילדים. ספרים שהשתלבו בעיסוקים שלנו, שמצאו את מקומם על המדפים. בהתאם לעונה, זה זמן נהדר להיזכר בביקורים שלנו בספריה (שלצערי בתקופה האחרונה הפכו קצת נדירים…) ובהמלצות הסתוויות שהגיעו בעקבותיהם (ואחריהם גם המלצות לספרי חורף), או, אם אתם מטיילים בחגים- בספרים שעזרו לנו להתכונן למסע. באווירת החגים המשפחתית, הורים לפעוטות ימצאו הרבה המלצות מוצלחות גם ברשימת ספרי המשפחה-אהבה-יומולדת שבמקור הותאמה לחודש פברואר שלנו, אבל יש בה המלצות שמתאימות לכל יום בשנה. אבל אכן, מסתמן, שהרבה זמן לא המלצתי פה על ספרי קריאה חדשים.

לשמחתי, הילדים גדלים, ואיתם גם הספרים. אז סופסוף הרגשתי שיש לי קצת מה לחדש בנושא המלצות קריאה לילדים. טוב, לא ממש לחדש. לוקח לי הרבה זמן להתחייב ולקנות ספר חדש שאני לא מכירה. בדיוק בשביל זה יש לנו ספריה. כאמור, לאחרונה יצא שהמעטנו קצת בביקורים בספריה, אז אנחנו מבלים עם ספרים מוכרים, קלאסיקות מומלצות.

המלצות לספרים באווירת חשבונפש, חברות וסליחות- מהקטנים לגדולים:

  1. אריה גיבור ועכבר בן חור/לוין קיפניס

המשל המוכר והקלאסי, על האריה הגדול והעכבר הקטן, על וויתור, סליחה והזדמנות שניה. וגם קצת "אל תסתכל בקנקן", "הגודל לא קובע" ו"סוף מעשה במחשבה תחילה". כמה מוסרי השכל במשל אחד. אני לא אוהבת ספרים דידקטיים מידי, אבל למשלים "של פעם" יש לי פינה חמה בלב. אמיתי התלהב מהספר נטו בגלל האיורים של ענבל שריד, שגורמים לאריה להראות מפחיד כמו שאמיתי אוהב (וגם הזדמנות נהדרת לדבר עם ציור באמצעות קווים).

2. שתי ג'ירפות בליל ירח מלא/נורית זרחי

אם כבר דיברנו על איורים, אז הלה חבקין, שאיירה את הספר הזה, היא המאיירת האהובה עליי מאז שיצא הספר "ככה זה בעברית" של דתיה בן דור, וזה היה די מזמן. השילוב של האיורים שלה יחד עם נושא הג'ירפות, הביאו לכך שאת הספר הזה יש לי יותר זמן משיש לי ילדים. אמנם מדברים בו הרבה על אוכל (אז לא בטוח שהוא מתאים להקראה ע"י הורים צמים), אבל בעיני הוא אחד הספרים הכי נהדרים שיש לילדים על חברות. על שתי חברות שחולקות חלומות, עוזרות אחד לשניה להגיע לירח, ומתנחמות יחד כשלא תמיד הכל הולך לפי התוכניות שלהן. בדיוק ככה אני רוצה את החברות שלי.

3. אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו/אפרים סידון

קלאסיקה של כל הזמנים. סיפור נהדר על מריבה, על השלמה ועל העובדה המביכה שהרבה פעמים אנחנו נוטים לשכוח על מה רבנו הרבה לפני שאנחנו נפרדים מהכעס עצמו. איזה ילד לא יכול להזדהות עם זה? ואיזה מבוגר? יתרונו של המסר המוכר בחריזה הכיפית והקלילה של אפרים סידון, שהופכת את הסיפור לידידותי להקראה ולשמיעה, למרות שהוא ארוך (יום כיפור, יש הרבה זמן). ואף מילה על המשל הפוליטי. לילדים קצת גדולים יותר/כהמשך לאוזו ומוזו, "המלחמה האיומה על החמאה" של ד"ר סוס יכול להיות השלב הבא. גם תיאור חד וקולע של מצבי מריבה ומלחמה, וגם, על הדרך, עבודה שפתית נהדרת בתחום המורפולוגיה.

4. מעלה קרחות/אפרים סידון ויוסי אבולעפיה

כן, אני חובבת את אפרים סידון, מודה (בכלל, הוא מככב אצלנו הרבה, מכיוון שהוא זה שכתב את הגרסה האהובה על אמיתי ל"ספר הג'ונגל". ידעתם?). למה דווקא ביום כיפור? כי המלך בסיפור עשה חטא כל כך נורא, עד שנראה היה שאין לו שום אפשרות למחילה. הוא עבד, והשקיע וזכה למחילה, והופתע לגלות שהיא לא כל מה שהוא קיווה. מבטיח לילדים וגם להורים הזדמנות למחשבה על חטאים קטנים מול גדולים, אני מול הסביבה, חזרה בתשובה ומחילה וגם על יחסיות ועל התחלה חדשה.

5.ג'ורג'י/דקלה קידר:

הספר היחיד ברשימה שלא שייך למדף הקלאסיקות, או לפחות לסופרים שכבר הגיעו לשם. ספר חדש למדי (ראה אור ב-2016). יעלה איתרה אותו על מדף הספרים של סבתא, שמתקשה לעמוד בפיתוי של ספר חדש. היא מצאה אותו בדיוק כשהיא חיפשה ספרים בוגרים יותר, בהן מככבות גיבורות (האמת שפעם, איפושהו בין יום האישה לשבוע הספר, התחלתי לכתוב רשומה בנושא, ובשטף הרשומות, היא נזנחה. אולי עוד אשוב אליה). אז אמנם "ג'ורג'י" הייתה קצת גדולה עליה, אבל היא בכל זאת מצאה שם גיבורה להזדהות איתה. כזו שלא חובבת בעלי חיים, אבל לומדת לאהוב את חיית המחמד הפרטית שלה כמעט כמו אח, או בעצם יותר. ממש סיפור חייה של יעלה. ספר חביב ממש להקראה בהמשכים או לקריאה עצמית, קצת אחרי ראשית קריאה. וכמובן במיוחד ביום כיפור- כי זה היום להאמין בו ששום דבר שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו הוא לא סופי.

ואם גם אצלכם יש ילדות/נערות/איפשהו על הרצף שמחפשות גיבורות נשיות להזדהות איתן, אני ממליצה בחום על הרשימה הנהדרת הזו.

6. פוליאנה/אלינור ה. פורטר:

לילדים, לגדולים, לכל הגילאים. ספר חובה בכל רשימת "ספרים שהשפיעו עליי" ברחבי הפייסבוק. לכל מי שמגיע ליום הכיפורים במצברוח סגרירי, לכל מי שרוצה לשנות נקודת מבט, לכל מי שרוצה קצת לשחק. רק מחכה לרגע שיעלה תהיה מוכנה לקרוא/לשמוע אותו. בינתיים, אני ממשיכה כל תקופה להנות ממנו לבד (וגם ההמשך שלו, "פוליאנה וג'ימי" כיפי להפליא. לא משנה חיים ועמוק כמו הראשון, אבל בהחלט דרך מוצלחת "לבלות" את יום כיפור).

7. העי"ג/ רואלד דאל:

מודה, שאת הספר הזה קראתי בעצמי רק אחרי שהסרט יצא. זה גרם לי להצטער שלא קראתי את זה בפעם הראשונה שהייתי צעירה יותר, רק כדי שאני אוכל לחזור אליו שוב בתור מבוגרת. לא בטוחה אם מוסר ההשכל של "אל תסתכל בקנקן" הוא הקלאסי ליום כיפור, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב רשימת המלצות ספרים בלעדיו.

8. דברים שצריך לעבור/ורד מוסנזון:

אני לא לגמרי בטוחה מה קוראים בשלב שבין "העי"ג" לבין "דברים שצריך לעבור". אני די בטוחה שבשלב הזה בחיים פשוט קראתי ממדפי המבוגרים בספריה. ואת "פרחים בעליית הגג", שאני לא חושבת שמומלץ שמישהו יקרא שוב אי פעם. אבל בשלב מסויים בחיים, כדאי לקרוא את "דברים שצריך לעבור". וכדאי שזה יהיה ביום כיפור, כי זה יום נהדר לגלות בו שאת לא לבד. ולמי ש, לא משנה באיזה גיל, מרגישה שגיל 18 כבר ממש רחוק ממנה, כדאי לקרוא גם את מה שורד מוסנזון כתבה ביומולדת 30 לספרון המופלא הזה, שהתפרסם כשהייתה בת 18.

9. בז וניאלה/מרגרט אטווד

אחרי "דברים שצריך לעבור", נראה לי שעברנו רשמית למדף המבוגרים. האמת שאת הספר הזה קראתי מזמן. ממש מזמן. ובכל זאת, אני חושבת שהוא ספר מתאים מאין כמוהו לקריאה ביום כיפור. השנה, מרגרט אטווד עלתה לכותרות בעקבות העיבוד הטלוויזיוני המטריד להפליא "סיפורה של שפחה", לספרה "מעשה השפחה" (גילוי נאות: את הספר הזה לא קראתי. עדיין). הבסיס ל"בז וניאלה" דומה- עולם מזעזע שנוצר בעקבות שינוי קטנטן בעולם שלנו, המוכר. ה"טריק" הזה, שגורם לסיפור להיות אמין לחלוטין, ולך להרגיש כאילו ממש עוד רגע אנחנו מתדרדרים לשם, מבטיח סיפור מרתק, אבל לא רק. זה סיפור שממשיך להדהד ביומיום, בכתבות קטנות במדור ה"מדעי" של עיתון גדול זה או אחר, בחידושים טכנולוגיים, בהחלטות אנושיות. ספר כזה שמחייב אותנו לחשבון נפש של ממש. אם תכננתם לישון הרבה בכיפור הזה- עדיף לדחות למועד אחר.

10. לצאת מהקווים/קן רובינסון

כבר סיפרתי פה בעבר על חיבתי העזה לספרי עיון, במיוחד כאלו ישנים, מאובקים, שאינם זמינים בחנויות הספרים. אפילו המלצתי פה בעבר על כמה ספרי עיון ממש מוצלחים. מכיוון שספרים ישנים ומאובקים הם קצת פחות קלים להשגה, בחרתי דווקא ספר חדש יחסית מהרשימה. כל כך הרבה נאמר ונכתב אודות יצירתיות. איכשהו, לכולם ברור שזה המפתח, הפתרון והתשובה כמעט לכל שאלה (ואם לא קראתן את "1984", אז עצרו הכל ותקדישו את יום כיפור אליו). בתור חובבת מושבעת של התחום, קראתי לא מעט ספרים בנושא. הספר הזה, של קן רובינסון, הוא לא הטוב ביותר, אבל הוא בהחלט הקריא ביותר (קרדיט גם לתרגום המוצלח של יוסי מילוא). קן רובינסון הוא אשף של מילים. הוא מסביר בקלילות ובכיף רעיונות מורכבים וגורם לך להאמין בהם, גם בדיבור וגם בכתיבה. האמת שהספר הזה היה הספר הרביעי שלו שקראתי, ולכן הרגיש לי קצת חוזר על עצמו, אבל בהחלט ממליצה להתחיל ממנו, לקבל רעיונות, השראה ומחשבה מרעננת על המושג הכה-משומש "יצירתיות". ואולי גם כמה החלטות יצירתיות לשנה החדשה.

ולסיום סיומת, המלצה אחרונה, למי שלא מוותרת על תוכן מרתק גם מול המסך, צ'ופר קטן- המלצה אחרונה:

 

11. בלוג- "אמא רבודה"

בלוג חדש, שנמצא ממש בחיתוליו, אבל עם הבטחה גדולה. מלי מרטון כותבת על הורות בעולם החדש. כאמא לשני תלמידים, זווית הראייה שלה שונה משלי, בתחושה שלי, אולי אפילו משלימה. אז אמנם מעט רשומות, אבל כל אחת- פנינה. ממליצה.

ומה נמצא ברשימת הקריאה שלכן השנה? המלצות חמות לספרים לצרף לרשימה יתקבלו בשמחה, בברכה, ובהוספה לרשימת מתנת יום ההולדת שלי, שכבר ממש מעבר לפינה.

פעילויות קטנות לחג. וחשיבה

על מנת לקבל את אישורו של משרד החינוך להשאיר ילד בגיל גן חובה בחינוך ביתי, צריך לשלוח מסמך מפורט, שכולל, בין היתר, גם תוכנית לימודים שנתית. התוכנית הזו, כמו שתוכניות לימודים הן בדרך כלל, היא תיאור של מה שאנחנו עושים, במבט על. במילים גבוהות, אבל מדוייקות, מתמצתים את הלמידה היומיומית שלנו לכמה משפטים. כחלק מהמכתב שכתבנו השנה, כתבנו: "עיקר הלמידה המתוכננת בנויה סביב מעגל השנה הישראלי- עונות השנה, חגים, אירועים אישיים. חומרי הלמידה משתנים בהתאם למעגל, "מקצועות הלימוד" משתלבים במעגל באופן   וגם נושאי העומק, בהם אנחנו בוחרים להתעמק יחד או בנפרד, נגזרים ממעגל השנה." ממש כפי שהיה אצלנו בשנה שעברה, וזו שלפניה.

יש אתגר בבחירה למקד את הלמידה שלנו סביב מעגל השנה. מעגל השנה, כשמו כן הוא, מעגלי. הבחירה הזו (או ההצהרה הזו) מחייבות אותנו בכל שנה להסתכל על המעגל מחדש, ולבדוק איך הוא מתחבר למקום בו אנחנו, ובעיקר הילדים, נמצאים היום. כי ראש השנה הראשון שלנו בחינוך ביתי, עם ילדה בת רבע לשלוש ותינוק בן חודשיים, לא יכול להיות דומה לראש השנה הנוכחי, עם ילד בן שלוש וקצת ועוד ילדה שכבר בת רבע לשש (!). הצרכים שלהם משתנים. ההעדפות שלהם משתנות. תחומי הענין משתנים. וגם אני. מתפתחת, לומדת, משנה גישה.

כבר סיפרתי על שתי פעילויות משמעותיות שעשינו סביב ראש השנה, כאלו שמתאימות לילדים בוגרים יותר- סיכום של "מה למדתי היום" ולוח השראה. שתיהן יועדו בעיקר ליעלה. אבל ברמת מדפי הפעילויות שלנו, התקשתי לוותר על ההרגל ופתחתי את ההכנות לחג בקופסה תחושתית קטנה:

בשנים קודמות, הקופסה התחושתית הייתה מרכז הפעילות שלנו לקראת החג. השנה כבר קצת פחות. אמיתי לגמרי נכנס לתוך עולם הדמיון, והעולם התחושתי כרגע נמצא במקום שני (תיכף נגיע גם לשילוב מוצלח יותר בין השניים). בכל זאת- קופסה קטנה, מלאה בפסטה ללא גלוטן שפג תוקפה וכך התגלגלה אלינו. הפסטה מזכירה חרוזי גיהוץ בצורה, ויש לה צבע צהוב עז ונהדר, ממש כוורתי. כמה אביזרים מקופסת החגים שלנו, והקופסה מוכנה לעבודה:

הסתבר שהלהיט הגדול ביותר הוא לאכול את הפסטה הלא מבושלת בשלמותה. נו, גם זו חוויה תחושתית, לא?! ובכל זאת הייתה כאן קצת מזיגה, העברה, גריפה, ועוד פעילויות תחושתיות-שימושיות שאמיתי עדיין אוהב ונהנה מהן.

המשכנו בחוויה תחושתית שמתאימה יותר להעדפות של אמיתי היום. על בסיס מתכון המיסטוק המופלא שלנו מהשנה שעברה. הפעם אמיתי היה שותף מלא ופעיל בהכנה. יחד הכנו את המצרכים הדרושים:

ואז הכנו אותם שוב, כי אמיתי נזכר כמה הוא אוהב לאכול רסק תפוחים:

שבעים יותר, חזרנו להכנה:

בהתאם לתחומי העניין של אמיתי השנה, הפעם זה לא היה "סתם מיסטוק", אלא ביצה, בית לתנינים האהובים שלו ולעוד דמויות נבחרות:

כמה שהם נהנו מהחוויה:

הם טבלו, שקעו, נשפכו, התרחצו ובסוף אפילו הצליחו לצאת מהתערובת הדביקה:

אמיתי מצידו היה בעננים מהתחושה המשונה, הנוזלית-מוצקה, הטובענית, הריחנית והכל כך כל כך נעימה:

מבחינת יעלה, ניסינו להתחבר למטרות שהיא הציבה לעצמה השנה. הרצון שלה להבין מספרים הוביל אותנו ליצירת המגש הבא:

מגש חשבון מגנטי ותפוחי לראש השנה. היא מצליחה לפתור תרגילי חיבור עד 10, כשהיא זקוקה להם בחיי היומיום. הזמנתי אותה להיפגש עם הצורה הכתובה שלהם, ולהכיר את סימן ה"ועוד" וה"שווה". בנינו יחד לא מעט תרגילים, היא לי ואני לה:

החלקים הקטנים (עדיין לא מצאתי את התרגום המושלם למושג loose parts שאני כל כך אוהבת. רעיונות יתקבלו ממש ממש בברכה) שימשו להמחשת המשמעות של התרגיל. מילולית, לקחנו ארבעה תפוחים ועוד שישה, ואז ספרנו וגילינו שהם עשרה:

המשכנו קצת להעלות את הרמה עם כיוון הפוך של תרגילים:

בסך הכל המגש היה הצלחה, אבל שימש אותנו רק לתקופה קצרה. דברים אחרים העסיקו את יעלה, אז אני מודה שאני לא בטוחה עד כמה המגש הזה שווה את ההשקעה. לא שהיא הייתה כזו גדולה. בסך הכל הדבקתי מגנטים קטנים מחנות יצירה על קעריות התפוחים שקנינו בשנה שעברה (או שעברה שעברה?), וסידרתי את כל האביזרים יפה על מגש אפייה מהסטוק. אז כנראה שבכל זאת זה היה שווה את ההשקעה.

בגזרת היצירה, אנחנו עדיין בשיאה של העבודה. עמדת הכרטיסים, כרגיל, הייתה הצלחה ממש גדולה. אספתי כמה קישוטים ב1-2 ש"ח לחבילה מהסטוק הקרוב לביתי, סידרתי יפה בקופסה:

הוספתי כמה בסיסי כרטיסים צבעוניים:

ונתתי לילדים להתפרע. יעלה נהנתה לשלב בין האפשרויות השונות של המגש ושיחקה בשכבות ובגדלים:

אמיתי הכין כרטיס אחד ואחר כך עבר לחקור בצורה קצת אחרת את התפוחים:

באותו ביקור (יחד עם הילדים!) בסטוק קניתי גם צלחות קרטון עם איורים לחג. יחד עם חברה שהתארחה הילדים נהנו מאוד מסשן של צביעה בצבעי מים, וצירפו את הצלחות כחלק מהברכות:

גם בגזרת הספרים נערכנו לחגיגה הקרבה:

הסיפור הקלאסי על מר זוטא ועץ התפוחים אהוב מאוד על יעלה. הספר על הדבורה מספר בצורה חביבה על חיי הדבורים בכוורת, ושני הילדים מחבבים אותו מאוד. הספר על "יחי והידד" לא מתקשר ישירות למוטיבים של ראש השנה, אבל הוא בהחלט מתחבר לאווירת ההחלטות, האיחולים והתקוות לשנה החדשה, והוא ללא ספק הפייבוריט של הילדים מתוך החבורה. ו"ספר הגו'נגל"? הוא שם פשוט כי הוא הוכתר בביתנו כסיפור השנה…ומבחינת אמיתי אין סיכוי להזיז אותו מהמדף המרכזי…

ואחרון אחרון חביב, לא וויתרנו והספקנו לפני החג לבקר גם בשדה כותנה (שהייתה מוקד החגיגות שלנו בשנה שעברה):

ההערכות שלנו לחג השנה הייתה שונה משציפיתי. לאט לאט תחומי העניין של הילדים תופסים יותר ויותר מזמנם ומזמננו. תוך כדי תנועה הבנתי שאני צריכה רגע לעצור ולהבהיר לעצמי, שוב, למה. האם מעגל השנה כעוגן, הוא אמצעי או מטרה. מה הדברים שחשוב לי שהם לפחות יחשפו אליהם, ומה הדברים שאני עושה מתוך הרגל או אפילו מתוך סיבה שאני לא לגמרי מבינה. בתוך העומס והשגרה, קשה לי למצוא את הזמן לעצור ולעשות כזו חשיבה. לשמחתי, כמו תמיד, הילדים שלי הם המורים הטובים ביותר, והם הזכירו לי שהזמן לעשות את זה הוא בדיוק בראש השנה. גם בתחום הזה, לקבל החלטות לשנה החדשה.

חשוב לי שהם יהיו חלק מארוחת החג ויבינו על מה מדברים- רימון, תפוח, דבש, דגים ושופרות. לא חשוב לי שהם יבינו לעומק את משמעות הסמלים האלו, אלא רק ידעו לקשר אותם לחג (ובכלל, הייתי מעדיפה למשל שאת  הדג יקשרו לים או אפילו למשאלות ולא לאכילת הראש שלו…). חשוב לי שהם (ובשלב הזה, בעיקר יעלה), ירכשו כלים של עצירה, התבוננות קדימה ואחורה, מחשבה והחלטה. חשוב לי שהם ידעו שלבחירות שלהם יש מקום בתוך חיי היומיום שלנו כמשפחה- כחלק מהם ולא ליד, ולכן האהבות הגדולות שלהם חייבות להיות חלק מהפעילויות, וגם חייבת להיות להם זכות בחירה, האם לקחת חלק ואיזה חלק, בכל פעילות או משימה. חשוב לי להציע להם אפשרויות וגירויים שמעניינים אותם ונוגעים במה שהם אוהבים וגם במה שהם עוד לא ממש מכירים. חשוב לי שהם יהיו בטוחים, סקרנים וכמובן מאושרים.

אז פעילויות החג ה"קלאסיות" שלנו השנה דלות יחסית לבדרך כלל, אבל אני מרגישה שאנחנו דווקא לגמרי מוכנים לשנה החדשה. כנראה שההתייחסות שלנו למעגל השנה תהיה אחרת השנה, וזה בסדר. זה אפילו נפלא. אם היינו ממשיכים בדיוק כמו בשנה שעברה, נראה לי שזו הייתה סיבה לדאגה…והאמת שהעצירה הזו גם סיפקה לי עוד שלל רעיונות מדוייקים יותר לפעילויות. מזל שתשרי הוא חודש שלם שעוסק בעניינים התחלה חדשה! אז כנראה שעוד נחזור בדרך כזו או אחרת לענייני ראש השנה, אבל בינתיים-

אני מאחלת לכולנו חג שמח, עטוף באהבה, שמחה ותקווה.

לוח השראה- לאמא ולילדה

יש משהו בקולאז' של גזירי עיתון שעושה לי קסמים. אני אוהבת לדפדף בעיתונים ישנים, ולראות כל תמונה, כל טקסט ואפילו כל אות מחוץ להקשר. לפרק דפים שלמים בעקבות חלקיק של רעיון, ולחבר הכל יחד למשהו חדש. במהלך השנה, כמעט ולא יוצא לי להגיע לקולאז'ים. אבל יש חלק אחד בשנה, כבר כמה שנים, שמוקדש לקולאז'ים. רגע לפני סוף השנה, רגע לפני תחילת השנה, זה הזמן ללוח השראה וחזון לשנה החדשה.

חכמים ממני כבר דיברו על הכוח של לוח ההשראה. שילוב של שתי תכונות הופך אותו לכלי מוצלח לפתוח איתו את השנה- הכוח של להגיד דברים בקול רם והכוח של התמונה, ששווה אלף מילים. פעם לימדו אותנו שמשאלות יש להביע בשקט, בלב. כשנופל ריס או כשמכבים את הנרות על העוגה- לבקש משאלה ושאף אחד לא ישמע.

עם השנים, גילינו, שזה לא תמיד עובד ככה. גם הגישה בעולם שסביבנו השתנתה. גילינו שלפעמים הרבה יותר יעיל לצעוק את החלומות שלנו. (ליובל אברמוביץ', ול"רשימה" שלו יש חלק גדול בשינוי התפיסה הזה, למרות ש-גילוי נאות- מעולם לא קראתי את הספר). ואם לא לצעוק, אז לפחות להגיד בקול רם. לפעמים האדם הנכון, שיכול לעזור לנו, שומע. לפעמים רק בעצם האמירה אנחנו מתחייבים ומתקדמים שלב. ולפעמים, למרות שאני אדם של מילים, בתמונות הרבה יותר קל לנו להצהיר על החלומות שלנו. יותר קל לדייק, יותר קל להביע דברים שאנחנו אפילו לא בטוחים מה שמם. תמונות הופכים את החלום להרבה יותר מוחשי. יש לו צורה, צבעים ומודל להשראה.

אז זה לוח השראה- אוסף של תמונות (או דימויים ויזואליים אחרים) שצועק את החלומות שלנו.

אלו לא חייבים להיות חלומות גדולים. אפשר לחלום על טיסה ליעד אקזוטי, בית החלומות או עבודה חדשה. אבל חלומות לשנה החדשה הם גם בדברים הקטנים- איזה תכונות היינו רוצים להעצים בעצמנו ואיזה לשים על אש קטנה, איזה נושא חדש היינו רוצה ללמוד השנה, איזה הורים אנחנו רוצים להיות, ובני זוג, ילדים או חברים, איזה בגדים נרצה ללבוש, איזה שינויים קטנים נרצה להכניס לחיינו- בעיצוב הבית, בהרגלים, בבילויים. לפעמים נרצה להזכיר לנו גם דברים שלא נרצה לשנות. הישגים שהשגנו והיינו רוצים לזכור לשמר אותם בשנה החדשה, או להמשיך ולהעמיק בהם. לוח השראה הוא תמונה מוקטנת של איך תראה השנה שלנו, ויותר מזה- של איך אנחנו רוצים להרגיש בסופה של השנה שממש תיכף מתחילה.

בשנים האחרונות, בכל אלול (כלומר, באוגוסט/ספטמבר), אני מקדישה את הזמן ליצירת לוח השראה וחזון, שיתכנן לי את השנה החדשה. היה לי לוח השראה בתוך מגירה (שהכנתי בסדנה נהדרת אצל "למגירה" של רותם כרמי המופלאה),

לוחות השראה קטנים ביומנים השמחים שלי, במחברות ועל הקירות. לא תמיד התוכניות שעל הלוח מתגשמים במלואם. יש תהליכים שלוקחים זמן. יש חלומות שמשתנים במהלך השנה, אבל יש משהו ממכר בדרך האופטימית הזו לפתיחת השנה. אני לא רק מאחלת שהיא תהיה טובה, אלא ממש פורטת לפרטי פרטים, איך נראית ה"טובה" הזה בשבילי.

השנה החלטתי לעשות את הדרך הזו קצת אחרת, ולהזמין לי שותפה. הזמנתי את יעלה להצטרף אליי למסע, ולהכין גם לעצמה לוח השראה לשנה החדשה.

התחלנו לגזור. ולגזור. ולגזור. אספנו עיתונים מכל מי שרק הסכים לתת (ומסתבר שמגזינים זה אחד הדברים שאנשים הכי אוהבים לאסוף. רוב האנשים, אחרי זמן רב, מידי, מבינים שבעצם הם לא יקראו אותם שוב לעולם, ושמחים למסור אותם לכל מי שמוכן לקחת). היו לנו עיתוני טבע לילדים וטבע למבוגרים, עיתוני הורים וילדים, עיתוני נשים, עיתוני מחקר מדעיים, עלונים פרסומיים ועוד מגוון נושאים מעניינים. במשך כמה ימים, כל פעם קצת, ישבנו וגזרנו:

בשלב הראשון פשוט גזרנו כל תמונה (או, במקרה שלי, מילה/משפט) שדיברו אלינו. בלי לחשוב יותר מידי, בלי לתכנן ובלי לנתח. התעכבנו רגע על תמונה? משהו צד את עיננו? העלה לנו חיוך או הרגשה? מיד גזרנו והוספנו לערימה. גם אמיתי מצא כמה תמונות שמצאו חן בעיניו וביקש לגזור אותן, אבל רוב הזמן הוא קרע עיתונים או שיחק לצידנו בדברים אחרים. יעלה לגמרי נכנסה למשימה:

עבדנו במקטעים קצרים. במשך כמה ימים, הקדשנו בכל יום כמה דקות לדפדוף בעיתונים ולגזירה, ועברנו הלאה למשימה הבאה. כעבור בערך שבוע הרגשנו פחות או יותר שמיצינו את ערימת העיתונים, והחלפנו אותה בערימה נאה של גזירים:

היה לי ברור שהשנה אני רוצה שני לוחות השראה. אחד קטן, מדוייק וממוקד, בתוך היומן שלי, שילך איתי לכל מקום ולא יתן לי לרגע לשכוח את הדברים שחשוב לי לזכור. מזל שביומן של ענבל גבור יש כפולה שמיועדת מראש ללוח השראה:

המימדים הקטנים של הלוח מחייבים לברור היטב את התמונות שמכניסים אליו. ממש בכותרות, מה חשוב לי לזכור השנה? מהם הדברים שדורשים ממני תזכורת יומיומית? הכיף בתמונות זה שהן לגמרי פתוחות להשראה. בחרתי כל תמונה וכל מילה בכפולה הזו כי היא סימנה עבורי משמעות מסויימת, אבל המשמעות הזו היא לא קבועה. מישהו אחר כנראה יראה באותה תמונה משהו אחר לגמרי, וגם אני, בעוד כמה חודשים, אולי אראה אותה מזווית לגמרי שונה.

אחרי שסיימתי את הלוח הנייד שלי, עברתי לגרסה המפורטת והגדולה. על קנווס גדול (50*50, בערך. נראה לי. אל תתפסו אותי במילה) פירטתי את הרעיונות שבלוח הקטן, דייקתי, חידדתי, הוספתי והדבקתי. יש כאן עוד מאותו דבר וגם רעיונות חדשים, כאלו שבחרתי לא להכניס ליומן, אבל רציתי שיהיו תלויים לי מול העיניים, לתזכורת נייחת. את הלוח הזה חילקתי, בגסות, לארבעה רבעים, שכל אחד מהם הוקדש לנושא אחר. אני, הורות, בלוג ולמידה. הם מתערבבים ומתחברים, אבל לכל נושא יש מקום ואווירה:

בתקופה שאחרי הגזירה, יעלה קצת איבדה עניין בקולאז' ההשראה. דברים אחרים העסיקו אותנו ובמיוחד אותה, ומגש הגזירים שלה נשאר מיותם על המדף. אחרי שאני סיימתי את לוחות ההשראה שלי, החלטתי להזמין אותה להמשך העבודה. כמו תמיד, ארגנתי את הפרוייקט כהזמנה ליצירה ופשוט הנחתי אותה, כך שיעלה יכולה לבחור אם ומתי לגשת אליה. כרגיל, זה הוכיח את עצמו ומהר מאוד היא התיישבה להשלים את המשימה:

עבורה מיחזרתי מסגרת די גדולה (אבל קטנה יותר מהקנווס שלי). לתוך המסגרת הריקה הכנסתי חתיכה של טפט שקוף הפוך, כלומר החלק הדביק כלפי מעלה (בתמונה רואים את הנייר שמגן על הטפט, לפני הקילוף). זה הטריק האהוב עליי ליצירת קולאז'ים עם ילדים והשתמשנו בו כבר הרבה מאוד פעמים (ליצירה קולאז' ים, ענני סתיו, פרחי אביב, סביבות חיים ועוד). זה חוסך את השימוש המעט מסורבל בדבק על המון המון חתיכות קטנות, ומאפשר להתרכז במלאכת הסידור וההתאמה. לפעמים לעבודה בדבק יש את היתרונות שלה, אבל במקרה של קולאז' השראה, רציתי שהיא תהיה לגמרי פנויה להתרכז בתמונות עצמן ולא בטכניקה. מהרגע שהיא התחילה, כמו בשלב הגזירה, היא הייתה כל כולה בתהליך העבודה:

זה לא לקח לה הרבה זמן, וכעבור קצת יותר מרבע שעה היא הייתה מאושרת כל כך מקולאז' ההשראה שלה. היא ישבה והסבירה (ביוזמתה. זו ממש לא המטרה) מה מסמלת עבורה כל תמונה ותמונה:

כמובן שבגיל חמש וחצי, הסמליות מאחורי כל תמונה די ברורה. הבחירה בתמונה די קונקרטית ולא מופשטת ובלתי ניתנת להבנה כמו אצלי. אבל התמונה הו והשיחה שבעקבותיה עזרו לי להבין בדיוק מה יעלה רוצה. מה היא מאחלת לעצמה, מה מעניין אותה ובמה היא הייתה רוצה לעסוק בשנה הקרובה. וגם מה משמח אותה, מה היא רוצה לראות מול העיניים שלה בכל בוקר כשהיא פוקחת את העיניים.

מזהים מה הנושא המרכזי שמעסיק אותה!?

עוד שבוע נשאר לראש השנה, וזה בדיוק הזמן לדייק לעצמנו, וגם לילדים שלנו, את החלומות, המטרות והמשאלות מהשנה החדשה.

רוצות גם? אספתי כמה מחשבות וטיפים מהנסיון שלי עם עצמי ועם יעלה. לא ממש מדגם מייצג, אבל בהחלט יצאו מזה כמה דברים שנראים לי נכונים:

  •  אני מאוד אוהבת לעבוד עם מגזינים, אבל זו לא האפשרות היחידה. אפשר להדפיס תמונות מהרשת, לפי בחירה. אפשר להשתמש במדבקות. אפשר לבחור ציטוטים מספרים או ממקורות אחרים. אפשר לאייר בעצמנו. אפשר להוסיף גם חומרים תלת מימדיים (בלוח ההשראה במגירה שלי, הייתה, כמובן, ג'ירפה גדולה :).
  • אם הילדים מצטרפים, מומלץ להוסיף לפחות כמה מגזינים מתחומים שקרובים ללבם במיוחד. במקרה של יעלה היה מדובר במגזינים של הורים וילדים. אלו יכולים להיות עיתוני טבע, עיתוני ספורט, מכוניות, קומיקס…כל ילד והעדפותיו. כמובן שזה לא במקום מגוון של אפשרויות, אלא תוספת.
  • אני אוהבת לבחור תמונות אינטואיטיבית, בלי לחשוב (תגזרו, תשמרו, תנעצו- בכל מדיה שתבחרו), רק אחר כך אני מצמידה לכל תמונה משמעות במילים או לפחות כוונה.
  • בין בחירת התמונות להדבקתן, אני אוהבת לקחת הפסקה. אפילו לא ממש קטנה. לפחות של לילה. לתת לדברים לשקוע, לחשוב על הדברים, להיות בהם קצת, לפני שעוברים לשלב הבא. בשבילי, ההפסקה הזו משנה את הדרך בה בסופו של דבר אני בוחרת לסדר את התמונה הגדולה.
  • הבסיס ללוח ההשראה יכול להיות יכול להיות קנווס, או מסגרת לתמונה. זו יכולה להיות כפולת עמודים ביומן או במחברת, בריסטול גדול, או מגירה. זה יכול להיות גם לוח ווירטואלי (בפינטרסט, כמובן, אבל גם בקולאז' של פיקאסה או במצגת של פאואר פוינט יכולים להיווצר יופי של לוחות השראה. בעיקר לאנשים שלא מתחברים למספריים ודבק-אמא שלי למשל :). יש אינספור דרכים ללוח השראה, פינטרסט היא לא רק כלי נהדר ליצירת לוחות השראה, אלא גם לקבל השראה לגבי לוחות השראה. האפשרויות הן אינסופיות.. הנה אחת שאהבתי במיוחד, לגמרי אחרת משלי. לחיצה על התמונה תוביל למקורה:
אינספור דרכים ללוח השראה
  • ביומן הדבקתי את התמונות בדבק ג'ל. על הקנווס השתמשתי בדבק סטיק. תנסו בצד ותבחרו מה נוח לכן. גם השיטה של הטפט הדביק מאוד נוחה לעבודה, בעיקר אם עובדים עם ילדים, אבל מאפשרת פחות גמישות בהחלפה או בהזזה של התמונה תוך כדי עבודה.
  • כשמסיימים, חוזרים, מוסיפים, משפרים, מרוצים ומלאים השראה- תולים במקום מרכזי בבית, וזוכרים כל בוקר לעצור לרגע, להסתכל על לוח ההשראה לפני שיוצאים ולצאת לדרך חדורי מטרה (רעיון מדליק שאימצתי בעבר: לצלם את לוח ההשראה ולהפוך אותו לרקע בפלאפון. ככה הוא הולך איתנו ממש לכל מקום).

אז מה אתן אומרות על הרעיון של לוח השראה? איך תרצו שתראה אצלכם השנה החדשה? אם יצרתן לוח בהשראת הרשומה, ועוד יותר מזה- אם הזמנתן את הילדים ליצור לוח השראה, אשמח מאוד לשיתופים מהחוויה!