מתנות ליום הולדת 6

אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל בעוד שבוע וקצת ליעלה יש שוב יום הולדת. בחיי, לפני רגע סיימנו את החגיגות של השנה שעברה, והנה מתחילים את כל הסאגה מההתחלה. והגוזלה שלי כבר בת 6. שש. וואו.

כמיטב המסורת, לקראת החגיגות הבאות עלינו לטובה, התיישבנו להכין רשימת מתנות שישמחו את יעלה, וגם את הוריה. אפשר להציץ ברשימות הקודמות של יעלה:

מגיל 4 ויש גם חלק שניומגיל 5 

וגם של אמיתי מגיל שנתייםומגיל 3 

ובכלל, למי שמחפש מתנות ליומולדת ולאירועים אחרים, יש בבלוג המון רשומות שמספרות על מתנות שאנחנו הכנו לחברים ולאהובים, נראה לי שהגיע הזמן להוסיף עוד קטגוריה לתפריט של הבלוג…מקבץ אקראי להמחשה- ערכת מוסך מבצק, קופסה תחושתית בהתאמה אישית, ועוד רשומה עם שישה רעיונות למתנות ביתיות לאירועים שונים. אבל הפעם, אנחנו כאן כדי להרכיב רשימת מתנות עדכנית לקראת יום ההולדת של יעלה.

כמו בכל שנה, התחלתי לפצח את האתגר באמצעות רשימה-מקדימה. רשימת הדברים שמעניינים את יעלה רגע לפני יומולדת 6. לרשימה נכנסו, בלי יותר מידי מחשבה או הבחנה, כל הנושאים, המשחקים, הפעילויות והדברים שהעסיקו אותה בתקופה האחרונה: התעמלות קרקע, פליימוביל, נשים שהשפיעו, שלום, מלחמה, שיוויון וצדק, אמנות ויצירה, תינוקות, אותיות וקריאה, רצון להיות גדולה, אחראית, עצמאית, מים, בריכה, תחפושות, מוזיקה, עולם קטן- קופסת חול.

מתוך רשימת האהבות, יצאנו להרכיב את רשימת המתנות. כזו שתתן אפשרות לכל תקציב, שתשמח את יעלה (וגם את הוריה), שתהיה מגוונת וגם נגישה ותאפשר עוד כיוונים לגיוונים.

דברים שכבר יש ליעלה, אבל אם לא היו הם היו הראשונים ברשימה:

  • בית בובות- יעלה קיבלה את שלה ליומולדת שלוש, ומאז ועד היום הוא המשחק הכי שימושי שלה. זו בעיני מתנה מומלצת ליומולדת 3, 4, 5, או 6. הוא מעסיק אותה שעות ומאפשר לה ליצור עולמות חדשים בכל פעם, על פי הנושאים שמעניינים אותה באותו רגע.
  • פליימוביל- אין הרבה מה להוסיף…גם כאן. את הערכה הראשונה של הפליימוביל יעלה קיבלה במתנה לגיל 3. היא אוספת כל הזמן תוספות לאוסף שלה. מכיוון שסביב חנוכה היא אספה לא פחות משלוש (!) ערכות גדולות חדשות, הודעתי לי שביום ההולדת הזה אנחנו ממתנים את הפליימוביל. אבל בגדול- זו המתנה הכי טובה שיש בעיני, לכל יומולדת 6. אפשר לבחור ערכה לפי תחומי העניין של הילד (כמו חדר התינוקות שבתמונה) או ערכות כלליות שמאפשרות אינספור התאמות ודמיונות:

  • מגוון של תחפושות- גם זה נכון לגיל 3 כמו שזה נכון לגיל 6. אנחנו אוספים תחפושות כל השנה, ואת יום ההולדת לרוב מנצלים לרכישת תחפושות מיוחדות שאנחנו לא מצליחים לאלתר או להשיג ביד שניה (רוב התחפושות שלנו מגיעות משני המקורות הנ"ל). הקרבה של יום ההולדת לפורים עוזרת לנו מאוד בהיבט הזה. ארון התחפושות שלנו עמוס לעייפה וזקוק למיון בדחיפות, אז בינתיים אנחנו רק נהנים ממה שיש לנו:

  • נגן מוזיקה ואוזניות- בגיל6, ליעלה כבר יש טעם מוזיקלי מובחן, והיא נהנית במיוחד להתעמק במילים של שירים (גנטי, אולי?!). נגן המוזיקה והאזניות שקנינו לאמיתי לקראת הטיול שלנו, יחד עם עוד זוג אוזניות עבורה, משמש אותה נאמנה כשהיא רוצה לשמוע מוזיקה עם עצמה. 
  • "הרשימה" לילדים- אני לא זוכרת באיזה אירוע קנינו את הספר/חוברת הזה ליעלה. שמעתי הרבה על יובל אברמוביץ וקראתי הרבה דברים שהוא כתב ברחבי הרשת, אבל את ספרי המבוגרים שלו עדיין לא קראתי…בכל מקרה, הגרסה לילדים, ובעיקר החלק שהוא "חוברת עבודה", מאוד מאוד אהובה על יעלה והיא חוזרת אליה שוב ושוב ושוב:

אז מה כן?! ה-רשימה של יעלה:

  • התעמלות: מאז אולימפיאדת ריו2016, שהייתה אירוע משמעותי מאוד בביתנו (וגם פה בבלוג…), יעלה חולמת לקבל מדליה. את האימונים בהתעמלות קרקע היא התחילה תוך כדי האולימפיאדה ולא הפסיקה מאז. בספטמבר האחרון היא התחילה להתאמן גם בחוג "רשמי" והיא פורחת. היא מתאמנת בכל רגע פנוי, עברה ל"קבוצת הגדולות" וחולמת על מדליות. כל החגיגות שהיא תכננה עוסקות בנושא, ובאופן כללי- זה מרכז החיים שלה כרגע. אז מתנות-
    • מזרון התעמלות: זו המתנה שהיא תקבל מאיתנו. אחרי שביררתי מחירים של מזרונים "מקצועיים", מזרון הפעילות של איקאה הוגדר כעונה לגמרי על הדרישה. הוא עבה וחזק כמו מזרון התעמלות, הוא מתקפל ונראה לי שהמימדים שלו נוחים לגודל של בית סביר (ולא אולם התעמלות). מקווה שהוא יעמוד בציפיות:

    • קלפי בלט: יש לנו את קלפי היוגה מהסדרה הזו, וממש עכשיו רכשנו שתי חפיסות קלפים לחברות אחרות שחגגו יומולדת, וביקשו את הקלפים אחרי ששיחקו בהם בביתנו. כחלק מהעניין בהתעמלות על ענפיה, יעלה ביקשה גם את ערכת הבלט. עדיין לא ראיתי אותם בלייב, אבל אני מקווה שהאיכות והסגנון דומים לאלו של ערכת היוגה שאנחנו כל כך אוהבים:

    • מדליה/גביע: כל מתעמלת צריכה מדליה. וגביע. או לפחות ככה יעלה חושבת. אני לא בטוחה אם זה מגיע מהמקום התחרותי, המנצנץ, הקישוטי או הרשמי, אבל היא חולמת על מדליות. וגביעים. אז יש לה קולקציית "מקסטוק" של מדליות וגביעים, וליום ההולדת שלה היא הזמינה מדליות "אמיתיות", שסבתא שלה מצאה בחנות ספורט

  • ספרים: בתקופה האחרונה התחלנו לרענן את מדפי הספרים שלנו ולהתאים אותם לגילאים המתבגרים בביתנו. בשוטף אנחנו משאילים ספרים מהספריה וגם מסבתא, ונוצר מצב שהמלאי בבית היה פשוט לא מתאים.
    • אגתה כריסטי, מתוך הסדרה "קטנות גדולות"- בקרוב מאוד תגיע רשומת המלצות (שתוכננה להיות רשומת המלצות חורף, אבל יתכן שתהפוך לאביבית :) עם המלצה מפורטת על הסדרה הזו. בינתיים, אגתה כריסטי היא האחרונה שנותרה לנו בתרגום העברי (מחכות בקוצר רוח להמשך התרגומים, יש שם כמה מבטיחים…). הספר שלה קצת אפל ומפחיד, אבל יעלה החליטה שהיא מוכנה להתמודד איתו

  •  "זוג והרופאים המעופפים"/ ג'וליה דונדלסון ואקסל שפלר: האמת, זה ממש לא ספר לגיל 6. הוא בהחלט היה יכול לככב ברשימה של גיל 4, ואפילו של גיל 3. אבל יעלה ביקשה אותו. במפורש. את הספר "זוג" יעלה ואני קנינו במתנה לאמיתי. ספר שמדבר על דרקונים, אבירים ונסיכה מזווית לגמרי אחרת. אמיתי מאוד אוהב אותו, אבל יעלה אוהבת אותו עוד יותר. ומכיוון שכמה מהספרים האהובים עליי מוגדרים כ"ספרות לנוער", נראה לי שלא נכון להשתמש בגיל כקריטריון מרכזי בבחירת ספרים:

  • ספר על התעמלות קרקע: כידוע, אנחנו מאוד אוהבים ספרי עיון. כל נושא "חם" בביתנו זוכה לספריית עיון קטנה משלו, שאנחנו מלקטים ממגוון מקורות. התחום של התעמלות קרקע הוא לא קל בנושא הזה. מצאתי מעט מאוד ספרים בנושא בעברית, וכולם מיועדים למבוגרים. לשמחתי, אחרי הההצלחה האדירה של נבחרת ההתעמלות של ארה"ב באולימפיאדה, באנגלית יש מבחר מרשים יותר, ואמזון רק במרחק לחיצה. למשל זה- (בכלל, קטגוריית ההתעמלות באמזון היא מאגר השראה אינסופית למתנות ליעלה)

  • מדבקות קיר: אחרון חביב בנושא. עוד מציאה מאמזון (יש גם גרסאות של עליאקספרס, כמובן). מדבקות קיר עדינות ויפיפיות שנראה לי שישמחו מאוד את ליבה של יעלה. יש טענה שמומלץ לארגן את הבוקר שלנו ככה שהדבר הראשון שנראה כשאנחנו פוקחות את העיניים יהיה דבר שנותן לנו השראה ושמחה. אז זה בדיוק זה, עבור יעלה.

  • "של גדולים": יעלה מאוד עסוקה ב"להיות גדולה". ענייני פרטיות, אמהות, אחאות ואחריות מעסיקים אותה יום ולילה.
    • אוהל למיטה: אמצעי קטן וחמוד שיכול לספק פרטיות ואינטימיות גם למי שחולקת חדר עם אחיה. לפחות בינתיים. של איקאה, כמובן.

    • קופה: כסף. חלק כל כך חשוב ומשמעותי מלהיות מבוגר. יעלה מפתחת עכשיו מודלים עסקיים חדשות לבקרים (האחרון והחביב- חנות יד שניה, בה היא משפצת חפצים שבורים/מקולקלים שאנשים מביאים לה ומוכרת אותם. לא להיט?!). מסתבר שקופה כזו עם חריץ ופקק קטן מלמטה היא מצרך די נדיר בימינו. אז כזה

  • קופסת חול ליצירת עולמות קטנים: לכאורה, זה לא "של גדולים". אבל האפשרות הזו, לברוא עולמות שלמים, לנהל את העולם, לחרוץ גורלות, לקבוע את סדר הפעולות- הכי "של גדולים" שיש. אז קופסת חול כזו, עם תאורה, כמו שיש במתחם "החול יכול" (גם הוא מופיע ברשומת ההמלצות שתוכננה להיות של חורף…), ואוסף של אביזרים מתאימים שכבר יש לנו בבית, יספקו לה יופי של מתנה.

 ומספר 11 ואחרון, מתנה פרקטית שתשמח את בת הים הקטנה שלי, כזו שאוהבת ים ופחות מתחברת לאריאל:

  • בגד ים: כי צריך. לא פשוט למצוא בגד ים שני חלקים, מגן היטב מהשמש, לא ילדותי מידי ומתאים במידותיו לגיל 6. במיוחד בפברואר. אבל זה, למשל, ממש יפה בעיני ונראה לי שגם בעיני יעלה. מזל שיש אינטרנט והכל אפשרי:

כל שנה כשאני מסיימת להכין את הרשימה ומתקרבת לפרסום שלה, אני מתלבטת אם אין פה איזו חוצפה. התרגלנו שזה לא מנומס לבקש מתנות, ומתנות נותנים כי רוצים ולא כי מבקשים וכו'. בפועל, בימי ההולדת אצלנו נהוג להביא מתנות. אם נבקש ואם לא- נסיים את החגיגה עם אוסף מתנות נאה. אני אישית מאוד אוהבת שנותנים לי כיוונים, נושאים ורעיונות שישמחו את החוגג באותו רגע ולא ידרשו החלפות והתאמות בהמשך, אני מקווה שגם האורחים שלנו. ובכלל, אם עוד מישהו יקבל מהרשימה הזו רעיון למתנה לילד/ה אהובים שחוגגים 6, אני את שלי עשיתי.

ואגב, את רוב המתנות ברשימה יעלה כבר הספיקה "לחלק" לכל מי ששאל אותה מה היא רוצה לקבל מתנה. כמה אפילו לא התאפקו וחלק מהמתנות כבר "התגלגלו" לחיקה. אז אם יש לך עוד רעיונות והמלצות מנסיון לתרום לרשימה, הם יתקבלו מאוד מאוד בברכה!

 

מודעות פרסומת

איך זה להיות עץ

ט"ו בשבט הוא אחד החגים המשונים בלוח השנה הישראלי. הוא שמח, הוא חגיגי, הוא מלא משמעות. אבל הוא גם קטן, קרוב מידי לפורים, כמעט לא מספיק מורגש. חיפוש קצר בבלוג גילה לי שזו לא סתם הרגשה. ט"ו בשבט הוא חג לא-מספיק-נחגג בביתנו. נכון, יש כמה רעיונות מוצלחים ממש בעמוד החג, אבל הרבה פחות מאשר בחגים אחרים. אני חושבת שזה נובע בעיקר מעומס האירועים שיש לנו בתקופה הזו בשנה- סמוך ליום ההולדת של יעלה, חברותיה ובנות דודותיה, וכאמור- יחד עם ההכנות לפורים, שאצלנו הן תמיד מוגזמות. בכל זאת, החלטתי שהשנה אני רוצה לחשוב קצת יותר על החג הזה.

יעלה ואמיתי גדלים. השיחות איתם הופכות עמוקות ומשמעותיות יותר. הן מתגלגלות לנושאים ולמקומות שמצליחים להפתיע אותו בכל פעם מחדש. כל פעילות שאנחנו עושים בימים אלו הופכת למסע מתגלגל  ומרתק, ולפיכך, גם התיאורים פה יצאו לי קצת…ארכיאולוגיים. כמעט שקלתי להקדיש רשומה לכל פעילות, אבל בדיקת מציאות קלה הבהירה לי שהם לא יקרו לעולם, אז, נשימה עמוקה-

5 פעילויות בהשראת עצים, לכבוד ט"ו בשבט:

1. אוספים ענפים:
בתקופה האחרונה הליכות הטבע היומיות שלנו (סיפרתי עליהן בעבר בפירוט, באחת הרשומות האהובות עליי ביותר בבלוג) קיבלו תוספת מעניינת של משימות. בהמשך אכתוב על זה קצת יותר, אבל לענייננו- זה מחייב אותי לשים הרבה יותר לב לפרטים הקטנים שבדרך. אמיתי אוסף מקלות כבר תקופה ארוכה. זה התחיל מרצון להכין מאגרים לקראת מדורה עתידית, ואכן אנחנו (כלומר בח"ל) משתדלים מידי תקופה להפוך את המאגר שלו למדורה לתפארת. בין מדורה למדורה המקלות שלו משמשים כחרבות, כשרביטים, כצינורות כיבוי, כקוביות וכאינסוף דברים אחרים. השילוב בין תשומת הלב לפרטים לבין האהבה של אמיתי למקלות הביא אותי לחפש שימושים חדשים למקלות שאנחנו פוגשים. נתתי לילדים משימה- למצוא, כל אחד בנפרד, מקל ארוך יותר מהזרוע שלו. זה היה אתגר מלהיב במיוחד, אז המשכנו איתו בווריאציות שונות- למצוא שני מקלות בדיוק באותו האורך, למצוא מקל קטן יותר מהזרת. הילדים הפנימו את העקרון, והתחילו להשתמש במקלות ובענפים ככלי מדידה מן המנין. בעיקר כדי למדוד את הדבר הכי חשוב- מי הכי גבוה.

שאריות הצד הדידקטי של חשות צורך להדגיש כמה דברים אפשר ללמוד מאוסף של מקלות שאספנו בדרך…אז מה הרווחנו?

  • תמריץ ומיקוד משמעותי בטיולים
  • שימוש בחומר טבעי, זמין ומזמין
  • חומר "פתוח" שמאפשר לדמיון לעוף וליצירתיות לעבוד שעות נוספות
  • כישורים חשבוניים- מדידה, השוואה, מנייה וכו'
  • וגם הנדסיים (מדו מימד לתלת מימד, ייצוב מבנים, צורות הנדסיות)
  • ושפתיים- השוואה דורשת כלים שפתיים משוכללים- מילות תיאור מדוייקות של גודל, של מרקם וכו', מילות השוואה, משפטים מורכבים.
  • מקלות וענפים יכולים להיות שימושיים בשלל מקומות- לבנייה, למשחק דמיוני, לציור בבוץ, ליצירה (צביעה, ליפוף).

2. הזמנה לחקירה- פלסטלינה ומקלות:

בתקופה האחרונה, גם לנו, כמו לכולם, היו כמה ימי מחלה שהזמינו אותנו לפעילות ביתית אינטנסיבית. כרגיל, הופתעתי לגלות כמה התגעגענו לזה וכמה זה כיף. התחלנו ב"10 דקות" שלנו. אחרי שהיינו עוד קצת גיבורי על, עשינו פעילויות מגניבות שהילדים המציאו עם חישוקים ואפילו המצאנו שירים על בסיס ספרי ילדים אהובים (מאיפה הם מביאים את הרעיונות האלו?! ילדים מעולים, אובייקטיבית), אני בחרתי להקדיש את עשר הדקות שלי להצעת הגשה שראיתי באחת מקבוצות האמנות בפייסבוק והתלהבתי מהן מאוד- קוביות פלסטלינה ירוקות ואוסף של…מקלות! כמובן שאפשר להגיש את המנה הזו עם המקלות מהסעיף הקודם, אבל אני השתמשתי הפעם באוסף של מקלות קנויים בצורות ובגדלים שונים.

ליעלה היתה מהר מאוד תוכנית מדוייקת והיא ביקשה תוספות כדי להגשים אותה. היא התחילה מבסיס פלסטלינה קטן, והרחיבה את הגינה הקהילתית שלה לאט לאט:

היא שתלה עצים בגבהים שונים, לאט לאט גם הנצו פרחים (תורמוסים, כמובן), הרבה עבודה עדינה של נעיצה וחיבורים, והגינה הקהילתית הייתה מוכנה לפיקניק המוני שהתווסף שלב אחרי שלב:

אני נהניתי מאוד מההתבוננות ביצירה, וגם מהמשחק החופשי בחומרים שהיו מונחים סביבי. לא הייתי במצברוח מרוכז במיוחד, או ממש בחשק ליצור בשביל עצמי, אז יצרתי המחשות קטנות של דברים שאפשר לעשות משילוב החומרים- טכניקות, רעיונות וכיוונים:

שוב משחקי דו-מימד ותלת מימד, מימדים שונים של מקלות- דקים ועבים, רחבים וצרים, ארוכים וקצרים וכו'. אמיתי בשלב הזה היה מאוד מאוד מסכן ומאוד מאוד מעוך על הספה. המשחק שלי עם המקלות הוליד גם משהו קטן כדי לשמח את ליבו:

מקלות גיבורי-על. אז מה אם יש לי אפס יכולת ציור? המקלות שימחו אותו ממש והפכו אותו לקצת יותר מחובר להתרחשות.

3. הזמנה ליצירה- חום וירוק:

ביום אחר, אבל באותה אווירה, התחלתי את עשר הדקות שלי בהזמנה אחרת ליצירה- אוסף של ירוקים וחומים- ניירות שונים, צבעים (שמן, שעווה, עיפרון וטושים) וגם מספריים ודבק.

יעלה התקשתה עם הגבלת הצבעים. היא התחילה מהחום והירוק, וכשהרעיונות שלה התחילו לעוף היא הוסיפה צבעים נוספים. התלבטתי לרגע אם לעצור את זה, והחלטתי שממש לא כדאי. היא יצרה באווירה ט"ו בשבטית להפליא (כדור פורח ושדות של פרחים, לדבריה):

אני הפעם הייתי במצברוח יותר יצירתי. כשאני יוצרת לצד הילדים, אני מצליחה הרבה פחות להתמקד בתוצר, והרבה יותר להנות מהדרך. אני מנסה להשתמש במגוון של טכניקות, לחקור בעצמי את האפשרויות של כל חומר. אני משתדלת לדבר כמה שפחות, לא לנסות להדריך או ללמד. הנסיון לימד אותי שזה מועד לכשלון ואפילו לפיצוץ של אווירת היצירה. אז אני פשוט יוצרת בעצמי, בשקט, נהנית מזה באמת, והם, מידי פעם, מציצים. התחלתי ממצב רוח קולאז'י ועשיר בקריעה ששעשע את אמיתי:

ואחר כך בחנתי את השילובים בין הניירות השונים לצבעים השונים:

החלק הזה תפס את תשומת ליבה של יעלה, שהתלהבה מהמפגש בין נייר עם טקסטורה לבין הפנדה:

המצע שהיא צבעה הזכיר לה את הפיקניק בגינה הקהילתית, אז היא הזמינה שוב את כל החבר'ה:

כמו שהכנתי מראש, השיחה גלשה, ואיכשהו הגענו לדבר על טכניקות צילום, דיונים שהולידו יופי של צילומי משפחה:

המשחק שלי בצבעים ובקרעים משך גם את תשומת ליבו של אמיתי, אבל מכיוון אחר- הצמרת של ה"ברוש" שלי, הזכירה לו דווקא חרב:

בשאר הזמן, אמיתי, שקצת התאושש, היה עסוק בלחבר בין שתי ההזמנות מהימים האחרונים, ליצירת כלי תחבורה/קסדה/בית לגיבורי העל שלו:

מי אמר שגירים חייבים לשמש לציור?

סיימנו את סשן היצירה הארוך שלנו עם סידור המוצגים לתערוכה, שנותנת אווירה חגיגית לבית שלנו ועושה אותי שמחה. מבחינה "אמנותית" אני לא ממש מחבבת את מה שיצרתי בסשן הזה, אבל כל כך נהניתי. העניין הזה של משחק לצורך המשחק כל כך לא פשוט בתור מבוגרים.

4. איך זה להיות עץ?

במקביל ליצירה, הרכבנו לנו פלייליסט ט"ו בשבט אלטרנטיבי. הדיסק הקלאסי של "השקדייה פורחת" ו"כך הולכים השותלים" מיצה את עצמו די מהר, ואני התחלתי לזמזם לי כל מיני שירי עצים ופרחים שרצו לי בראש. הילדים ביקשו, כמו שהם מבקשים לאחרונה, לשמוע את הגרסה האמיתית של הזמזומים חסרי הפשר שלי (שירה ואני זה…ובכן, פשוט לא).

אז יצרנו לנו מיני פלייסליסט ששימח מאוד את ליבי, סיקרן מאוד את הילדים והוליד כמה שיחות מרתקות במיוחד על דימויים, על עצים, ועל החיים. אפשר לשמוע את הרשימה שלנו כאן. עוד רעיונות לשירי יום הולדת הולמים לאילנות יתקבלו בברכה ובשמחה!

5. מפת חשיבה:

אחרונה חביבה. פעילות שבינתיים עשיתי רק עם עצמי. עדיין לא שיתפתי בה את הילדים, אבל אני בטוחה שלפחות יעלה תהנה ממנה מאוד. ההשראה הגיעה מעינת להב, שהעמוד שלה הוא מקור בלתי נדלה של השראה בשבילי (השראה שהולידה שיתוף פעולה שבדרך, וגם התחלה של ידידות אמיצה :). מפות חשיבה הן כלי מדהים ומופלא, שבקרוב יקבל ממני התייחסות נאותה, אבל לא יכולתי לחכות עם זה, כי הוא כל כך מתחבר לי לט"ו בשבט, בעיקר עם ההשראה הנהדרת שעינת העלתה:

שווה לקרוא עד הסוף. מפת חשיבה בצורת עץ יכולה לצמוח לכל כך הרבה כיוונים. למחשבות על שורשים וכנפיים, לכיוונים של צמיחה, למפת מושגים ביולוגית-בוטנית, לרעיונות לחג, לאסוציאציות כלליות, לביטויים, לדימויים ול….ול….מה תצמיח מפת החשיבה הט"ו בשבטית שלכן? מוזמנות לשתף אותי, וגם את עינת- בעמוד הפייסבוק התינוק שלי, ששולח אט אט שורשים למעמקי האדמה.

 

בעוד יומיים ט"ו בשבט מגיע, והשנה אני מרגישה הרבה יותר מוכנה. אני מרגישה הרבה יותר חגיגית. אני מרגישה שנתתי לילדי יום ההולדת את המקום הראוי להם- הקדשנו להם תשומת לב, הקשבנו להם, למדנו מהם כמה דברים חדשים, קיבלנו השראה לצמיחה ולפריחה לקראת האביב שמתחיל להציץ מכל פינה. שיהיה לכולנו חג אילנות שמח!

 

10 דקות

קיוויתי לפתוח את שנת 2018 עם בשורה משמחת על צאתו לאוויר העולם של התינוק (הלא-אנושי-בעליל, שלא יהיו פה תקוות שווא, כן?!) שלי, אבל בינתיים מתרחשים פה הרבה מאוד דברים מאחורי הקלעים, וקידמת הבמה נשארת מאוד מאוד שקטה.

ההתרכזות הזו בפרוייקט, ששואב את כל כולי, הביאה אותנו בבית לתקופה לא פשוטה. אמנם אנחנו יחד, אני, בגופי, נוכחת עם הילדים כמעט 24 שעות ביממה (משתדלת לקחת פסקי זמן מידי פעם, אבל בגדול, 24 שעות ביממה), אבל הראש שלי, לפחות 80% מהזמן, נמצא במקום לגמרי אחר. בכלל, קשה לי להתרכז בדברים אחרים. כל דבר שאני נתקלת בו מזכיר לי עוד משימה, עוד משהו שהייתי רוצה להכניס לרשימה, עוד רעיון חדש, עוד דיוק לשאלה שמעסיקה אותי. אני כל הזמן פה, אבל לגמרי כל הזמן שם.

לקח לי זמן להבין עד כמה הstate of mind (איך אומרים את זה בעברית? מצב תודעתי? זה נשמע כמו משהו אחר לגמרי) הזה משפיע עלינו כמשפחה. עד כמה זה הופך אותי לחסרת סבלנות. לקח לי זמן לקשר בין הריבים האינטנסיביים בין הילדים (הרבה יותר מהריבים האינסופיים הקבועים), בין חוסר שיתוף הפעולה של אמיתי, בין הכעס של יעלה, בין תחושת חוסר שביעות הרצון, בין הקושי להעסיק את עצמם ובין…בין כל אלו, לבין העובדה שאני לא ממש כאן. לפעמים, צריך להסביר ממש לאט כדי שנבין מהר.

גם כשכבר הבנתי שחלק גדול מאוד מהבעיה נמצא לגמרי בידי, לא ממש הייתי בטוחה מה לעשות עם המידע. אני לא יכולה לצוות על הראש שלי להיות במקום אחד, ולא לזוז לשומקום אחר. הו, כמה שהייתי רוצה יכולת כזו, אבל אני פשוט לא יכולה. גם כשניסיתי להתחיל משחק משותף ולהיות לגמרי נוכחת, מהר מאוד מצאתי את עצמי במחוזות אחרים, כמעט מצטערת על כל הדברים החשובים שהייתי יכולה לעשות במקום "לבזבז זמן במשחקים". ממש מצאתי את עצמי מרגישה ככה, שלשחק זה בזבוז של הזמן היוקרתי שלי. ובאמת שבימים רגילים, אני לא משחקת "בכאילו". אני נכנסת לזה, אני אוהבת את זה ואני נהנית ממשחקים (כמובן שלא מכל המשחקים, אבל אני מוכנה לשחק בדרך כלל רק בכאלה בהם שני הצדדים נהנים).

הסתובבתי כמה ימים עם התחושה הזו. התקדמתי, אני לפחות יודעת כבר מה הבעיה (ברור שזו לא כל הבעיה, ואם אהיה נוכחת משבר הגרעין לא יפתר, אבל חלק משמעותי מהבעיה), אבל אין לי מושג איך לפתור אותה.

תוך כדי עבודה על מה שרציתי לעשות באמת, התחילו לצוץ לי אורות קטנים לכיוון קצה המנהרה. אני לא יכולה להיות נוכחת ב-100% כל הזמן. לא בדרך כלל, ובטח לא עכשיו, כשהראש שלי במקום לגמרי אחר. למען האמת, בדרך כלל, הנוכחות שלי נדרשת בחלקים קצרים מדי יום, אבל ברגעים האלו, אני נדרשת לנוכחות מלאה. לרוב, הילדים כל כך עסוקים ואני כל כך מפריעה. הם רוצים שאני אבוא לראות משהו כשהם השיגו משהו, בסוף הבניה, תוך כדי ההופעה, כשהתחפושת מוכנה. הם צריכים שאכנס לעולם שלהם, ואראה באמת את מה שמעניין אותם. הם צריכים שזה יעניין אותי לפחות באותה מידה, רק מתוך המקום של השיתוף, החיבור והאהבה. הם לא מצפים שאוהב את אותם דברים, אלא רק שאתלהב לראות אותם מתלהבים, ואצליח גם לראות מה מלהיב אותם, בתוך כל העשייה. שאעצור רגע להשתאות ממה שהם עשו, מכמה שהם התקדמו, ממי שהם. וגם הם רוצים להיות שותפים להתלהבות שלי, להבין מה כל כך מעניין אותי בתוך הדברים שאני עושה.

החלטנו לנסות תוכנית פעולה קלילה. לא שינוי גישה, לא שינוי סדרי עולם, אלא משהו שאני באמת יכולה לעמוד בו עכשיו, ממש ממש בקטנה. קבענו שלכל אחד מאיתנו ינתנו חמש דקות, מדודות, עם סטופר. בחמש הדקות האלו "בעל השמחה" רשאי להפעיל את האחרים באיזו צורה שהוא רוצה- והאחרים מתחייבים לשתף פעולה. בחמש דקות אפשר להעלות הופעה, אפשר לארגן משחק, אפשר להכנס לדמות, אפשר ליצור יצירה, אפשר להשתולל- כל מה שרוצים. ביום שאחרי הפיילוט, הילדים ביקשו העלאה. אז 10 דקות לכל אחד. סך הכל חצי שעה של נוכחות מלאה- 10 דקות בעולם של  יעלה, 10 דקות בעולם של אמיתי, 10 דקות בעולם שלי. זה לא חייב להיות ברצף. העיקר שכל אחד מאיתנו סמוך ובטוח שהוא יקבל את 10 הדקות שלו, ויזכה בהן להקשבה מוחלטת ולהשתתפות מלאה.

איכשהו, מתוך עשר הדקות האלו, צמחה איזושהי שותפות חדשה. זה לא קסם, הסערה שבתוך הבית עוד לא לגמרי חלפה. אבל אצלי, פנים, אני מרגישה שינוי באווירה. שינוי קטן, בלתי נראה, באיכות החיבור. וגם סקרנות אמיתית, למידה, אחד על השניה (וההפך), ועל תחומי העניין עצמם.

בינתיים היינו 10 דקות מתעמלים אולימפיים

ו-10 דקות גיבורי על (כמה פעמים)

ו-10 דקות אמנים מפורסמים

ו-10 דקות במסיבת ריקודים

ועוד דברים קטנים קטנים. קצרים ומדוייקים. אפילו לא ברצף של ימים, כי לפעמים החיים באמת יותר מידי עמוסים. אבל יש כוונה, וכולנו מרגישים את הכוונה הזו כשהיא נוכחת.

"ילדים זה בשביל לפגוש, והמפגש עושה כל מה שצריך כדי שיגדלו להיות אנשים שלמים וחכמים" (דן לסרי/הורות לחירות)

ואם הנושא הזה של נוכחות, השתתפות וכוונה מעסיק גם אתכן, אני ממליצה בחום כל כך רב על הספר הנהדר הזה של דן לסרי. לא לכולו אני מתחברת ולא עם כולו אני מסכימה, אבל יש בו חשיבה ותובנות שללא ספק הופכים אותי בכל קריאה לאמא טיפטיפה יותר טובה.

הרשומה הזו גרמה לי לחשוב על הטקסים היומיומיים הקטנים שאנחנו עושים יחד או לחוד, שבונים את היומיום שלנו כמשפחה. כמה כוח יש בהרגלים הפשוטים, בעצם זה שאנחנו יודעים שהם יגיעו, שאנחנו בטוחים שיהיה להם מקום ביומיום. כמה משמעותי טקס הערב שלנו, למרות שהוא לא ארוך ולעיתים קרובות גם קצת עצבני, וכמה חשוב לעדכן את הטקסים שלנו יחד עם המציאות שמשתנה…

על אילו טקסים אתם מקפידים כמשפחה? אילו הרגלים יומיומיים מחזקים לכם את הביחד? בתקופה אינטנסיבית כזו, רעיונות ומחשבות יתקבלו בברכה גדולה!

התלמידה המצטיינת של השנה

כמו שסיפרתי ברשומה של סיכום השנה "שלנו", המון דברים חדשים למדתי השנה. כל כך הרבה דברים, אפילו שחלקם כתובים, אני מתקשה לזכור את כולם, לאסוף את כולם לרשימה. אני יודעת שגם אם אני לא זוכרת אותם במודע, ברגע שלמדתי אותם, באמת, הם הפכו לחלק ממני, נמצאים שם איפשהו, צצים ברגע הנכון, בהפתעה. קצת כמו בסדרה המשעשעת "גדולה מהחיים", בה הדמות הראשית מופתעת לגלות כל פעם ידע משפטי חדש שמסתתר בנבכי התודעה, שהיא לא לגמרי שלה.

מתוך כל הלא-ממש-רשימה הזו, של כל הדברים החדשים שנלמדו השנה, איתגרתי אתכן, אבל לא פחות, את עצמי, בשאלה- מה הדבר הכי משמעותי שלמדתי השנה? מה מכל השיעורים, יהיה הלקח החשוב איתו אני אבחר לפתוח את השנה החדשה?

נהניתי לקרוא את התשובות שלכן, וכמו שקורה תמיד, השיעורים של מישהו אחר נוגעים במקומות אחרים אצל כל מי שקורא אותם. עם חלק מהדברים הזדהיתי כמו שהם, חלקם גרמו לי לחשוב איפה זה פוגש אותי, איזו למידה מהשנה שחלפה מתחברת למסקנה שנכתבה? אני לא בנאדם רוחני במיוחד (ומי שמכיר אותי מקרוב יכול אולי לחשוב שזו לשון המעטה בהתגלמותה), אבל איפשהו במהלך השנה שחלפה, למדתי על בשרי שיש הרבה אמת באמירה "כל דבר שאנחנו פוגשים, אנחנו פוגשים עם סיבה" (ולא, זאת לא הלמידה הכי משמעותית שאני לוקחת איתי לשנה הבאה, אבל בהחלט גם לה מגיע מקום של כבוד ברשימה).

מכיוון שחלק מהמגיבות בחרו לשמור על אנונימיות, החלטתי לסכם את התגובות בצורה אנונימית, ולהגיד את התודות לנשים האמיצות שחשפו בפני את מעמקי ליבן באופן אישי. כל כך נהניתי לכתוב את הרשומה הזו.

נהניתי לקרוא על הדברים הפרקטיים שעושים את הג'אגלינג המטורף של החיים לקצת יותר אפשרי וגם נעים, כמו למשל לתת למישהו אחר לטפל בילדים שלי, לפעמים. או לקחת חצי שעה בשביל לעשות משהו בשבילי- בלי ייסורי מצפון. כמה פשוט וטריוואלי, כמה קשה לפעמים ליישם.

נהניתי לקרוא על התובנות שעושות קסמים ליחסים עם הילדים: "היכולת לצמצם את עצמי מעט מולם ולהגדיל את המרחב שלהם"

נהניתי לקרוא על כלים ועל הרגלים, לכאורה קטנים, שמשפרים באופן משמעותי כל כך את החיים. על מדיטציה, על חיבור גוף לנפש, על חשיבה חיובית וחיבור לחושים, שכל כך מובילים אותנו כשאנחנו ילדים, ונוטים קצת להתכהות עם השנים.

ואחרי שקראתי, וכתבתי, וחשבתי, וחיברתי את הנקודות…הגעתי למסקנה שהדבר החשוב ביותר שלמדתי השנה הוא

"לחזק את החוזקות"

הרעיון לא היה חדש לי, כבר נתקלתי בו בעבר, בתלבושות כאלו ואחרות. אבל זה חלק מהקסם הגדול שמפריד בין הוראה לבין למידה- למידה יכולה להתרחש רק כשהקרקע אצלי, אצל הלומד, מוכנה. והשנה, פגשתי את הרעיון הזה שוב ושוב, עד שהצלחתי להקשיב לו באמת. הרעיון הבסיסי, מגובה במיטב מחקרי הפסיכולוגיה והניהול שבעולם, טוען שכדי להצליח (ותהא הפרשנות האישית שלנו למושג הזה אשר תהא) אנחנו צריכים להכיר את החוזקות שלנו, לחזק אותן עוד יותר, להשתמש בהן ולבטא אותן. מה לגבי החולשות שלנו? הן הרבה פחות חשובות. כדאי להכיר גם אותן, אבל לא לתת להן את מרכז הבמה. אם אפשר למקר אותן החוצה (אני די בטוחה שאין פועל כזה, אבל צריך להיות), מה טוב.

כמו שקורה בדרך כלל, ברגע שרעיון חדש מכה בנו שורש, אנחנו נתקלות בו בכל פינה. העיסוק החדש של אמיתי בעניין גיבורי העל עימת אותי שוב ושוב עם השאלה "מה כוח העל שלי?". דילמות החוגים של יעלה אילצו אותי לגבש לעצמי קו מחשבה על הפער בין מה שאני אוהבת לבין המקומות בהם אני טובה. לא רק בחיים הפרטיים, גם ברשת נתקלתי בעוד ועוד ענייני חוזקות וכישורים. התגלגלתי שוב, במקרה לסדרת רשומות ישנה של שירה דרמון, שכותבת בלוג מרגש ומחבר על "אמהות מתוך מודעות", כבר קראתי את הרשומות בעבר, אבל הפעם קראתי אותן אחרת, במיוחד את  הרשומה שעוסקת בשאלות שהנושא מעלה בנו. קראתי עוד כותבות מרתקות שמתייחסות לנושא מזוויות שונות- נויה קומיסר, מיכל פולת ועוד ועוד.ועוד ועוד "צירופי מקרים" כאלו, שברור לי שהיו רק עניין של התכווננות.

שיא הלמידה בתקופה הזו מבחינתי, התבטא במפגש שלי עם אתר VIA. הוא לא היחיד מסוגו, אני אפילו לא בטוחה שהוא הטוב ביותר, אבל עבורי הוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון, עד שכמעט התפתיתי להאמין במתנות מהיקום. כמו חברות נוספות (הידועה שבהן היא "גאלופ"), החברה מציעה שאלון אינטרנטי לזיהוי חוזקות. שני יתרונות גדולים לשאלון- הוא בחינם, ויש לו גרסה בעברית.

השאלון די ארוך (100 שאלות אם אני לא טועה), ובסופו מקבלים רשימה. רשימה של חוזקות האישיות שלנו. 24 התכונות האפשריות מסודרות על פי סדר הופעתן אצלנו. נשמע מעט אקראי, אבל כל כך מדוייק. הרשימה נשמרת ואפשר לגשת אליה בכל זמן, וגם לקרוא באתר בפירוט על כל אחת מהחוזקות. אפשר לקבל, בתשלום, גם סיכום מפורט על כל החוזקות שלנו ומשמעותן. לא ניסיתי את הסיכום שלהם, אז אני לא יודעת, אבל בהרגשה שלי, האידיאל הוא לשבת ולכתוב את הסיכום בעצמך. מה המשמעות של כל תכונה בעיניך? איפה היא באה לידי ביטוי בחיים שלך? וחשוב מזה- איך החוזקות המרכזיות (כלומר, הראשונות ברשימה) משתלבות כדי ליצור את כוח העל הייחודי הזה שיש רק לך!?

בנוסף לשאלון, לניתוחים ולרעיונות שבאתר, יש להם גם בלוג מוצלח שמציע דרכים מגוונות ומעניינות להשתמש במידע הזה, על החוזקות שלנו, במצבים שונים ובהקשרים שונים בתוך חיי היומיום. זה אמנם לא בעברית, אבל לרוב די קצר ובעיני ממש שווה את זה.

אחרי שסיימתי את שלב העיכול הראשוני של השאלון הזה, קיבלתי כיוון ודחיפה אדירה קדימה. כמיטב הקלישאות, כל הנקודות הסתדרו לי במקום, ובעקבותיו התחלתי לסלול לי דרך חדשה, איתה אני מקווה להתקדם ולעלות בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.

כל המחשבות האלו, על שיעורים, תובנות ולמידה, הן חלק משמעותי מהדרך החדשה שלי. אם פספסתן את הדד ליין, ואתן עדיין רוצות להצטרף, להקדיש את הזמן לעצמכן, כדי לסכם את השנה ולהגיע מוכנות יותר לשנה החדשה, אני מזמינה אתכן לסנונית, הצצה ראשונית לקראת השלב הבא במסע שלי- בואו להמשיך את הדיון על השאלה "מה למדתי השנה ואקח איתי לשנה הבאה" גם בתחנה הבאה.

לא, לא, אל תדאגו, לא שכחתי. הזוכה בהגרלה היא…תופים תופים

שירה דרמון

בחיי שההגרלה נערכה רק אחרי שסיימתי לכתוב את כל הרשומה הזו, בה השם של שירה כבר עלה…הנה הוכחה לאתיות ההגרלה:

תודה רבה לכל המשתפות המשתתפות והמרגשות, תודה גם למי שקראה והגיבה בלב או למגירה. מי ייתן ולכולנו תהיה גם שנה לועזית מלאה בלמידה. ואל דאגה, עוד לא סיימנו עם ההכנות לשנה החדשה…

8 דברים לחנוכה

כל שנה מחדש מתבלבלים. נר ראשון של חנוכה וא' חנוכה, זה אותו הדבר או אחרת? את הנר הראשון מדליקים היום או מחר? והחופש? מתי הוא מתחיל? ואת שמונת הימים, מתחילים לספור מהנר הראשון או מהיום הראשון? ובסופו של דבר כולנו נזכרים שבעצם אנחנו כבר יודעים את התשובות משנים קודמות, נושמים עמוק ו-מוכנים לקראת החג הכי מואר בשנה.

לרגל החג, שמונה פריטים פשוטים, זמינים וחגיגיים שישמרו אתכם (כלומר, את הילדים) עסוקים במשך שמונה ימים. לפחות:

  1. פלסטלינה– נכון, האינסטינקט הראשוני שלי הוא בצק, ויש סיכוי סביר שגם זה עוד יגיע, אבל זה לא אומר שאין מקום גם לחומרים אחרים…לפלסטלינה יש קסם משלה, קסם אחר לחלוטין, וגם צבעי חג משגעים:

הפלסטלינה היא היא כלי מצויין לילדים ש, כמו אמיתי, צריכים להוציא הרבה כוח בזמן המשחק, וגם לערבב גוונים, לשלב חפצים וליצור עולמות. אנחנו אוהבים לעבוד על משטח יציב, למשל מסגרות לתמונות של איקאה, ובחנוכה- רק על רקע שחור:

2. סביבונים-

לא סתם הם הכוכבים של החג. הרבה קסם יש ב"צעצוע" הזה. כל כך פשוט, בסיסי וממכר. אפשר לסובב אותם ולהסתכל עליהם במשך שעות. אפשר להמר על האותיות או להפוך אותן למשחק "ארץ עיר". אפשר להסתובב כמו סביבונים, לחפש סביבנו עוד "סביבונים מהחיים". אפשר להכין סביבונים ממליון חומרים:

אפילו לסביבונים החשמליים, שבאופן עקרוני אני לא מחבבת במיוחד, יש יתרונות. בעיקר אם אתה ילד עם חושים רגישים במיוחד. לפעמים הם עושים לך חיים קשים, החושים, אבל לפעמים הם הופכים סביבון פשוט לחגיגה של דגדוגים:

3. שולחן אור-

כבר סיפרתי על הרעיון הבסיסי פה בבלוג בעבר, וגם השנה הוא לא מכזיב. קופסת פלסטיק לבנה, אטומה או חלבית, ושרשרת מנורות. זה כל מה שצריך. מניחים את השרשרת, מעליה את הקופסה, הפוכה, מדליקים את האור בפנים, מכבים את האור בחוץ ומתחילים לחגוג עם שלל אפשרויות. הפינטרסט מציע רעיונות נפלאים באמת. אנחנו התחלנו מאבנים שקופות, צלופן ומגנטים שקפקפים. מי יודע לאן נמשיך? הנאה מובטחת:

4. גירי שעווה וגירי שמן

שני הסוגים קשורים לחנוכה בקשר הדוק. שני החומרים משמשים גם להכנת נרות, שניהם מגיבים לחום וכל אחד מהם מציע חוויה שונה ומעניינת ליצירה ולחקירה. בניגוד לכל ההמלצות, אצלינו בבית דווקא גירי שמן נמצאים בשימוש תדיר יחסית, אז לרגל החנוכה השקענו דווקא בגירי שעווה. קנינו גירים איכותיים יותר מההמונים הזולים שמסתובבים לנו בבית, וניגשנו לחקירה:

כיף לצייר בשני החומרים אחד אחרי השני ולהשוות את הדרך וגם את התוצאה. אפשר גם פשוט לבחור להתמקד בצבעי החנוכה:

אם בחרתם בצבעי שמן, ברשומה שלפני-שעברה המלצתי על גרסה מטאלית משובחת שקנינו לאחרונה, ממליצה שוב על החוויה.

5. נייר כסף. וחושך. וגם שעווה

בפעילות הזו שילבנו לפחות שלושה רעיונות שיכולים להיות פריטים נפרדים ברשימה. איכשהו, יצא שאנחנו שילבנו את כולם בפעילות רב-חושית משובחת במיוחד. כשיש לפנינו שמונה ימים של חגיגה, אפשר לתת לכל אחד מהפריטים את המקום הראוי לו, לתת לו זמן בנפרד, ובסוף, אם רוצים, גם לשלב. אנחנו סידרנו יחד מגש-מראה עם נרות, משטחי נייר כסף, בריסטולים שחורים, טושים פרמנטטיים וטושים מטאליים:

אחרי שהתארגנו יפה יפה, מיגנו קצת את הסביבה (כי טושים פרמננטים, הם, ובכן…קבועים. כלומר, לעולם לא יורדים), הדלקנו את החושך, מיד אחריו את הנרות, וניגשנו לעבודה. יוצרים בחושך. ההשראה הגיעה מהמורה לאמנות של יעלה:

הציור על נייר כסף הוא חווית חנוכה משובחת בפני עצמה. הוא הזכיר לי רעיון מעניין שקראתי לאחרונה, להשתמש ב"זהבים", בעטיפות השוקולדים שהילדים מקבלים לחנוכה, כבסיס ליצירה. הפעם, השתמשנו בנייר כסף רגיל, מהחנות, כמצע לציור ולצביעה. בחושך. כיף לראות את ההשתקפויות של הנרות על המצע, להרגיש את המצע החלק, ולצייר עם הגוף, בלי לתת לעיניים להוביל:

כשהמשטחים שלנו, הכסופים והשחורים, התחילו להתמלא, הנרות הפכו למרכז החגיגה. אפשר להתבונן בהם שעות, אפשר גם לשחק (בזהירות! ובהשגחה!) בשעווה:

כל אחד בנפרד או כולם ביחד- מבטיחים יופי של תעסוקה.

6. סטיקלייטים

צריך להוסיף? אם כבר מגרשים את החושך, סטיקלייטים, מקלות האור, עושים יופי של עבודה. אנחנו קנינו חבילה גדולה של מקלות אור דקיקים, עם סוגרים שאמורים להפוך אותם לצמידים. זו אפשרות, כמובן, אבל זו גם הזדמנות. הזדמנות להפוך אותם למשחק בניה. כמו קשקשים, אבל זוהרים בחושך. זה לא נשמע מלהיב, אבל בחיי שזו חוויה מגניבה. הם גם יכולים לשמש "חרבות אור" לקרבות חושך שכמעט לא כואבים, ועוד אינספור שימושים, אבל אני ממליצה בחום לנסות את גרסת ההרכבה. לא הצלחתי לצלם את זה בחושך, תאלצו להאמין לי שהתוצאה הרבה יותר יפה:

7. גיבורי על

טוב, גיבורי על הם לא ממש פריטים בפני עצמם, אבל חנוכה הוא חג של גיבורים. הרבה התעסקות במלחמות, אור מול חושך, אומץ, גבורה והתמודדות עם פחדים. הנושא הזה, גם מחוץ לגבולות החג, מאוד נוכח בחיינו היומיומיים. תכננתי להקדיש רשומה שלמה לנושא הפחד סביב חנוכה. אולי, כמו הבצק שתכננתי, גם היא עוד תגיע. בינתיים, אצלנו בבית עסוקים בלהיות גיבורים. זה לא ממש פריטים, כי ממש מכל דבר אפשר להפוך לגיבורים. צעיפים שהופכים לגלימות, נייר כסף שהופך לכתרים, סטיקלייטים שהופכים לחרבות ושרביטים. אמיתי ממציא גרסאות משלו לשיר "באנו חושך לגרש, בידינו _______". המילים שהוא משלים מעל הקו הן מצחיקות, שטותיות, חסרות כל הגיון. כמה עומק יש במשחק הקטן הזה שהוא יצר לעצמו. מה אנחנו באמת צריכים שיהיה איתנו כשאנחנו באים לגרש את החושך? מוזמנים להתייעץ עם הילדים. אצלם נמצאות התשובות המפתיעות. ואולי גם הנכונות:

8. סופגניות- 

עדיף שיהיו ביתיות. ועם שוקולד. ואם אפשר, אז גם שמישהו אחר יכין. אבל אני לא בררנית כאן, אני מוכנה להתגמש. לוקח מלא זמן להכין אותה, לא מעט זמן לאכול אותה, והכי הרבה זמן להתנקות ממנה:

והופ, עברו להם שמונת ימי החנוכה. אה, עדיין לא? מוזמנות לקבל עוד רעיונות לחג בעמוד "חנוכה" כאן בבלוג, עם המון רעיונות שנוסו בהצלחה בשנים קודמות. גם שם, כמעט כל הפעילויות מצריכות רק דברים שכבר יש לכן בבית, ומבטיחות שעות (או לפחות הרבה דקות) של הנאה.

אז מה התוכניות שלכן לחג? עוד רעיונות לפעילויות ולשימושים חגיגיים וחנוכה-איים לדברים שכבר יש לנו בבית?

חג שמח, מלא אור, חגיגיות, התרגשות ושמחה!

מה למדתי השנה? והגרלה

 

החודש האחרון של שנת 2017 כבר כאן. כמו בכל שנה, זה מפתיע. נדמה שרק לפני דקה חגגנו פה התחלה של שנה חדשה, והנה היא כבר נגמרת. איך זה קרה?

אז נכון, את ההחלטות לשנה החדשה שלי כבר קיבלתי בראש השנה "למנייננו". הכנתי לוח השראה, הצבתי מטרות והתכוננתי כמו שצריך. זה לא אומר שאסור לי לנצל את ההזדמנות לעשות "בדיקה תקופתית". באיזה משימות התקדמתי? איפה אני צריכה "לתת פוש"? על מה מגיע לי ח"'ח? מה אני רוצה להוסיף? איזה נושאים נוספו לי לחיים? מה החלטתי להניח בצד כרגע? כמעט שלושה חודשים עברו מראש השנה העברי, רבעון. זמן מצויין לבדק בית.

כמו שרמזתי (רמזים דקים, דקיקים ממש), הרבעון האחרון הזה של 2017 הוא רבעון של עשייה מאוד מרגשת מבחינתי, כזו שהיא כל כולה הכנה לקראת 2018 הבאה עלינו לטובה. בתוך כל העשייה, רשימות המשימות, הדברים שאני רוצה להספיק- חשוב לי לעצור רגע, לנשום עמוק ולהסתכל על השנה שחלפה.

קודם כל, כדי להתענג עליה. כל כך הרבה דברים טובים קרו השנה. יש טענה (שאני שמעתי מענבל גבור, אבל אני לא בטוחה מה מקורה) שכשאנחנו עוצרים להודות על רגעים מאושרים, אנחנו כמעט חווים אותם שוב, ולחוויה הזו יש השפעה עצומה על מפלס האושר הכללי שלנו.

הסיבה השנייה לעצור לסכם את השנה שחלפה, היא כדי לקחת אותה איתנו הלאה. אמנם "מה שהיה היה", אבל הדברים שעברנו בשנה הזו השפיעו עלינו. גם אם נדמה לנו שלא עשינו שומדבר חדש השנה, אנחנו גרסת דצמבר 2017, שונים קצת מאנחנו גרסת ינואר 2017. סיכום שנה הוא הזדמנות מצויינת להצביע על השינויים האלו, ולהסיק מהם מסקנות. מסקנות שיעזרו לנו לשפר, לדייק ולכוונן את עצמנו לקראת 2018.

גם בראש השנה העברי הקדשתי את רשומת החג שלי לנושא קרוב, לכלי "מה למדתי השבוע" שמככב ביומן שלי. הקשר בין הרשומות לא מקרי, ללא ספק השנה שלי, הן העברית והן הלועזית, עומדת בסימן של למידה.

ברוח הבלוג הזה, וברוח התוכניות המרגשות שלי ל-2018, אני רוצה להזמין אתכן לאתגר סופשנה כאן בבלוג. כחלק מהסיכום של שנת 2017, או כחלק מההכנות לקראת שנת 2018, אני מזמינה אתכן להקדיש כמה דקות לענות על השאלה הזו-

איזו ידע חדש, תובנה חדשה, כלי חדש, רעיון חדש או כל "חדש" אחר, שרכשתן ב-2017, יעזור לכם להתקדם לעבר המטרות שלכן ב-2018?

זו יכולה להיות הזדמנות פז לכתוב את כל מה שלמדנו השנה. להריץ בראש "שידור חוזר" של השנה שחלפה, כל חודש וחודש, כל מאורע שקרה, ולזהות את השיעורים שלמדנו בדרך. מתוך כל הרשימה, אני מזמינה אותך לשתף כאן בתגובות את השיעור הכי משמעותי, שהכי ישפיע על מי שתהיי כש-2018 תכנס בדלת. הכי יעזור לך להגיע רחוק יותר, להיות מאושרת יותר, בריאה יותר או בכלל- יותר.

אני מאמינה ששיתוף של השיעורים שלנו יכול להפוך אותם משמעותיים גם עבור אנשים אחרים, לעזור לעוד אסימונים ליפול, וליצור מרחב של למידה משמעותית לקראת השנה החדשה. אם תעדיפי לפרסם את התשובה שלך בעילום שם, את יכולה לשלוח אותה ישירות אליי באמצעות הטופס הזה, ואני אפרסם אותה כאן בבלוג בעילום שם:

מעבר לחדוות השיתוף ושמחת חכמת ההמונים, בין העונות והנענות לאתגר (כמובן שגם עונים נענים יתקבלו בשמחה) תוגרל מחברת שווה במיוחד. מכיוון שיש לי כל כך הרבה דגמי מחברות ברשימת המשאלות שלי, ואין לי תירוצים מספיק טובים לקנות את כולן לעצמי- בין העונות לאתגר (בתגובות או במייל) עד ה-19.12.2017 בחצות,יוגרל נס חנוכה קטן- אחת ממחברות המשאלות שלי, כדי לכתוב בה את כל השיעורים החדשים ששנת 2018 נושאת בחובה.

התמונה להשראה בלבד, ואין בה כדי לרמוז על המחברת שתישלח לזוכה…אבל אני מבטיחה שהיא תהיה ממש ממש שווה! ההגרלה תערך ב-20.12.2017, נר אחרון של חנוכה ותוצאותיה יתפרסמו כאן בבלוג ברשומה שתסכם את כל התובנות ותכריז על שם הזוכה.

ובינתיים, עד שנפגש שוב ברשומת חנוכה, קדימה, לעבודה- מה למדתן השנה?!

רגעים של סתיו

באופן רשמי, הסתיו כבר נגמר, והחורף, אהוב לבי, כבר כאן. גם המציאות שבחוץ הסכימה ליישר קו עם הרעיון, וסופסוף החולצות הקצרות פינו את מקומן בארון והסוודרים תפסו את מקומם לקראת הימים הקרים שעוד יבואו. כאן, ליד החימום, אני ממשיכה לעבוד במרץ על הבייבי החדש שלי, בתקווה שהוא יהיה מוכן לצאת לאוויר העולם יחד עם השנה האזרחית החדשה. בינתיים, בבית, לא פספסנו הזדמנות לחגוג את הסתיו עם כל החושים.

אמיתי התרגש במיוחד ממרחבי הבוץ האדירים שהסתיו מזמן לו. התחושה של הבוץ מתחת לכפות הרגליים שלו היא האהובה עליו ביותר, עם מגפיים, נעליים, גרביים ואפילו יחף:

הוא ממש חוקר את המרקמים השונים שרמות רטיבות שונות יוצרות בבוץ. הוא כבר פיתח לעצמו מדדים של צבע, טביעות רגליים ועוד כדי לזהות איפה הכי כדאי לדרוך:

ואיפה הכי כדאי לחפור:

כדי להכין את עוגות הבוץ (או קופסאות השימורים, אם תשאלו אותו) הטובות ביותר:

הבוץ מספק לנו הזדמנות גם לחקור עולם חי חדש לגמרי. מיקרוקוסמוס מופלא ושונה:

עוד לפני שהגיעו הגשמים, אספנו לנו מגוון של עלים יבשים. חלקם היה השראה בתחום האמנות (ניסיון לחקות את הגוון המדוייק שלהם הוא אחד האתגרים המוצלחים שיעלה נתקלה בהם לאחרונה) וחלקם הפך לאתגר מוטורי מהנה במיוחד:

יחד עם קופסת העלים הגשתי כמה כלים מעניינים:

בלי להגיד מילה, אמיתי הבין מה המשימה:

בחן היטב את כל הכלים:

עד שנוצרה לנו קופסה יפיפייה של עלים מרוסקים. אם תהיתם, בסופו של דבר הכלי היעיל ביותר הוא כפות הידיים. והרגליים:

היא משמשת אותנו כקופסה תחושתית, מחבוא למגוון חיות הג'ונגל המפחידות וגם חומר אמנות מרגש.

הכנו לנו עוד קופסה תחושתית סתווית, מצד אחד מאוד דומה לקופסה הזו, ומצד שני לגמרי הפוכה ממנה. גם היא מבוססת על עלי סתיו:

אבל מפלסטיק. על העלים האקריליים היפיפיים האלו אני מפנזטת כבר כמה שנים, וסופסוף הזמנתי אותם במשלוחה שווה במיוחד שהגיע אלינו מארה"ב לא מזמן (יש בו עוד מציאות שאני מקווה לשתף פה בקרוב). בעקרון התוכנית הייתה לשלב אותם בעיקר בבקבוקים/שקיות תחושתיים, הם ממש מושלמים למטרה הזו, וגם בפרוייקטי אמנות שונות. בינתיים הם משמחים גם בקופסה:

אמיתי בחר בעצמו איזה כלים ואביזרים להוסיף לקופסה והיה מרוצה מאוד מהבחירה שלו:

ובפינת האמנות שלנו, בין סתיו לחנוכה, צבעי הזהב השתלטו על כל פינה והם מעסיקים אותנו שעות ארוכות. חבילת טושים מטאליים של חברת GIOTTO היא האהבה החדשה של הילדים, וחבילת צבעי פנדה מטאליים של חברת "קולוריטו" היא האהבה החדשה שלי. ממליצה על שניהם בחום:

עכשיו לאט לאט אנחנו נפרדים מעניינים הסתיו, ומפנים מקום לענייני חנוכה, חורף וגם קצת חג המולד וסוף השנה האזרחית וסיכומי/תכנוני השנה שבאים איתה. אני אוהבת את חודש דצמבר! איך נראה הסתיו אצלכם?

עגלת האמנות שלנו

שקט כאן בבלוג, ולא סתם. מאחורי הקלעים אני עובדת על משהו חדש. גדול ומרגש מאוד. משהו שמתבשל כבר תקופה ארוכה על אש קטנה, ובשבועות האחרונים תופס תאוצה ומתחיל לקבל צבע וצורה. למרות ההתקדמות הגדולה, ייקח עוד קצת זמן עד שאוכל לספר עליו בהרחבה, ובינתיים…הג'ירף "זוכה" לקצת מנוחה.

ואולי הוא בכלל נבהל מכל התגובות המפרגנות והמשמחות שלכן (ואפילו שלכם) לרשומה על הטיול שלנו, והחליט שעכשיו הוא נחבא אל הכלים? אין לדעת…

בכל זאת, בבית ממשיכים להתרחש דברים קטנים, יומיומיים ומעניינים. כמעט לא דיברנו בבלוג על הסתיו הנהדר שבחוץ, שכמובן מקבל ביטוי גם בתוך הבית פנימה, וסופסוף מתחילה להסתמן פה סוג של שגרה-של-שנה-חדשה, שהשנה הגיעה אלינו אפילו יותר באיחור מבדרך כלל.

הכניסה לשגרה עשתה לי דגדוג באצבעות, מן חשק מוזר שכזה (מוזר במיוחד אם את בלאגניסטית חסרת תקנה) לארגן לנו מחדש את פינות המשחק והעבודה. לא מזמן סיפרתי על הבית שעזבנו, ובכלל עוד לא הקדשתי מקום לבית ה"חדש" אליו עברנו. הוא מציב בפנינו לא מעט אתגרים, עם המון פתרונות אחסון, אבל כאלו שתוכננו בזמנים אחרים לאנשים אחרים. בין כל הדברים שסימנתי לי כ"דורשים שינוי", ראשונה בתור עמדה לה פינת היצירה. עם השינויים שחדרי המשחקים שלנו עברו לאורך השנים (וכאמור, הם עברו הרבה), תמיד הייתה לילדים פינת יצירה נוחה ומזמינה, עם חומרים מסויימים נגישים, ואחרים מאוחסנים, עם משטח עבודה ועם הזמנות שונות ליצירה.

בבית החדש לא הצלחתי לארגן אחת כזו. בחרנו שולחן שהתאים בדיוק לנישה שחשבתי שתתאים בדיוק למטרה, ניסינו למקם שולחן אחר בפינה שונה…זה פשוט לא יצא. אז עשיתי את מה שמצופה מאמא דיגיטלית כמוני, וביליתי שעות רבות בחיפושים בפינטרסט. כמובן ששם נמצאה הישועה (לחיצה על הקישור תוביל לרשומה המקורית והמופלאה ממנה הושאלה הישועה).

עגלת יצירה

היא לא דורשת פינה מסויימת וחד משמעית, וזה מצויין, כי פינה כזו לא נמצאה. היא מאפשרת ליצור בחדר המשחקים, בסלון, או בגינה. היא מאפשרת תצוגה נוחה וגישה נגישה, יש לה אינספור אפשרויות גיוון והגשה, והיא גם פשוט יפה. אז קניתי עגלה. לקח עוד קצת זמן עד שיעלה סיימה להשתמש בה כעגלת בית חולים לתינוקת-שלה-שרק-נולדה, ואני חיכיתי לאישורה, וגם להשראה שתכה בי ותגלה לי איך להפוך אותה לפינת היצירה החדשה.

מלבד פינטרסט, ההשראה המרכזית הגיעה מכיוון המורה לאמנות של יעלה. לא ממש הפתעה, אני יודעת…במהלך השנה שעברה יעלה השתתפה בחוג אמנות כאן בקיבוץ, אצל מורה מקסימה. למרות שיש לה אינספור הזדמנויות ליצירה בבית, היא נהנתה מאוד מהיצירה יחד עם בנות גילה והחוג היה רגע השיא של השבוע שלה לאורך כל השנה. איפשהו במהלך החופש הגדול, אותה מורה שיתפה בפייסבוק שלה קישור לקבוצת פייסבוק שנשמעה לי מעניינת. נכנסתי לקבוצה וגיליתי גישה שונה ואחרת לגמרי.

את הקבוצה מנהלת נונה אורבך והיא שינתה לגמרי את הדרך בה חשבתי על פינת היצירה. בשורה התחתונה, כל החשיבה שלי השתנתה מחשיבה על 'יצירה' לחשיבה על 'אמנות'. מ- crafts ל-arts. לכאורה הבדל סמנטי, אבל בפועל- "אותו מקרר בגישה כל כך שונה". לא רק החשיבה על פינת העבודה שונה, אלא כל החשיבה על הפעילות האמנותית בבית. השינוי הזה בתפיסה חלחל ממני אל העגלה, ומהר מאוד הוא עבר ממנה אל הילדים, שנשטפו בפרץ גדול ומחודש של יצירה.

עבודות של נונה אורבך. לחיצה על התמונה תוביל אתכן לאתר שהוא יצירת אמנות בפני עצמה

אם הייתי צריכה לתאר את ההבדל בגישה במשפט אחד, הייתי אומרת שהפסקתי לתכנן מראש את התוצר, והפכתי לצופה מהצד בתהליך. בעצם, כל השינוי שהתרחש בגישת הלמידה שלי. איך דווקא בעולם האמנות, הקרוב ביותר ללבי מכל תחומי הלמידה, לקח לי כל כך הרבה זמן להפנים את שינוי הגישה? לא יודעת איך, אבל מעשה שהיה כך היה. כמובן שהתיאור הזה לא קרוב לתמצת את העושר והעומק שיש בגישה, אבל עבורי זו הנקודה שהובילה לשינוי בחשיבה.

ואחרי כל החפירה, הגיע הזמן לפרקטיקה- מה מכילה עגלת היצירה?

במדף העליון- מגוון סוגי צבעים, בצנצנות מתאימות לגודלם, שקופות ונפרדות- כל סוג בצנצנת משלו. יש שני סוגי טושים, צבעי עיפרון עבים, צבעי "פסטל" וגם טושים מחיקים. בלי צנצנת, יש גם חבילה גדולה של צבעי פנדה (שמן), שהסידור שלהם בחבילה כל כך נכון בעיני, שלא רציתי להרוס אותו.

צבעי פנדה, מזמינים לעבודה

בנוסף לצבעים- צנצנת מכחולים, ו"כלים"- מספריים, דבקים, עפרונות, מחדדים. בצד יש מעמד עם מגוון בסיסי של ניירות- דפי מדפסת ובריסטולים, קטנים, בינוניים וגדולים, לבנים, צבעוניים ושחורים, קרטוני ביצוע וגם מחברת ופנקסים.

המדף השני הוא "המדף המשתנה". התחלתי מתצוגה סתווית. במיכלים מתאימים סידרתי מדבקות סול ומדבקות לבד סתוויות, מנקי מקטרות, נוצות, ומגוון סוגי מקלות, קצת מדבקות סתוויות וחלק מסדרת מגדירי הטבע שלנו, להשראה.

במדף השלישי שתי קופסאות משמעותיות במיוחד- הראשונה היא קופסת הפלסטלינה, שהיא כרגע החומר המועדף על אמיתי, והשניה היא קופסת האוצרות- קופסה שמעבירים אליה את כל החלקים הקטנים והמציאות שאין להם מקום אחר, רגע לפני הפח, ושם הם הופכים לרעיונות קטנים או להשראה.

גם דפנות העגלה מאפשרות משחק- שתי סלסלות תלויות- הראשונה מכילה כלי עבודה לפיסול (לבצק, פלסטלינה, חימר ומה שבא) והשניה מכילה כוסיות ומכלים שונים, כדי למלא מים למכחולים, לאסוף חומרים שונים מהמגש או חומרי טבע או מה שרוצים. על המדף האמצעי תליתי, בעזרת מגנטים, תמונות סתיו קטנות להשראה, ועל המדף התחתון צנצנות מגנטיות עם מכסה שקוף. הכוונה היא שגם החומרים בהן יתחלפו, אבל כרגע יש באחת גדלים שונים של עיניים זזות, ובשניה כל מיני סוגים של טבעות.

התלבטתי אם לשלב את מגש חומרי הטבע המתחלפים שלנו בתוך העגלה, אבל בינתיים החלטתי להשאיר אותו לצידה. אני לא כל כך בטוחה לגבי ההחלטה הזו, ואני מניחה שעם הזמן ננסה לשלב אותו בתוכה, בדרך זו או אחרת.

מאז שהצבתי את העגלה בסלון, חזרה להתרחש פה הרבה יותר יצירה.

אמיתי היה עסוק בגילוי הפלסטלינה לעומק. כהרגלו, הוא לא מסתפק בהיכרות שטחית, ומעמיק בחומר במשך תקופה. הוא בנה חומות, מגדלים ומבנים שנתן להם שמות שונים:

הוא נהנה במיוחד לשלב חומרים שונים ממגש הטבע ומקופסת האוצרות בתוך המבנים שלו. לנעוץ, להחביא, לכסות, לגלות. במקביל הוא עסוק גם בדמויות קטנות ושונות, והן משתלבות היטב גם בעולם היצירה:

יעלה ממשיכה לשכלל את יכולות הציור שלה. היא אוהבת מאוד דפי צביעה, אבל תמיד מוסיפה להם תוספות משלה, וגם מרחיבה את מנעד הגוונים הלא-סגולים שמשתלבים לה בעבודה. לשמחתי, במפגש האחרון של חוג האמנות (שיעלה התחילה-מחדש מיד כשחזרנו מהטיול) המורה שלה אמרה שרואים שינוי בעבודה שלה. יש פה עניין של גיל, ושל החלפת החברות לחוג, אני בטוחה, אבל אני חושבת שגם לגישת היצירה החדשה בבית יש מקום בהשראה. לשמחתי, היא חזרה לשלב חומרי קולאז' שונים בעבודות שלה, דבר שפעם היא מאוד אהבה ובתקופה האחרונה נזנח לטובת שכלול יכולות הציור:

אפילו אני מצאתי את עצמי נשאבת לנקודות קצרות של יצירה, כזו בלי מחשבה, בלי תכנון ובלי יעד ו"מקבל המתנה". אין זריקת מוזה גדולה יותר מלשבת מול ילד/ה שיוצרים בהנאה:

ולפעמים אנחנו גם יוצרים יחד, פרוייקטים משעשעים, או מעניינים, או משונים, לפי החשק והמוזה. אחד מתחיל, ולפעמים האחרים מצטרפים. איכשהו, בלי "פינה" מסודרת, העבודה הרבה יותר זורמת וחופשיה.

המעבר הזה, מ"פינת יצירה" לתפיסה של "אמנות בכל פינה" שימח אותי כל כך ועשה לי חשק לבחון מחדש פינות נוספות בבית שלנו. אני מאמינה שלסידור של הסביבה שלנו יש כל כך הרבה השפעה על הדרך בה אנחנו מתנהלים בחיי היומיום, שללא ספק זו סוגיה שכדאי להקדיש לה הרבה מחשבה. במיוחד לקראת החורף, שמי ייתן ומתישהו יבוא עלינו לטובה. ארגון מדוייק של הסביבה, יכול להפוך שהיה ארוכה בבית החמים להרבה יותר נעימה. הסידור החדש מרענן גם את החשיבה, ויש לי כבר רצף של רעיונות לנושאים חדשים ל"מדף המתחלף" בעגלת היצירה.

אז איך נראית פינת היצירה שלכן? על אילו חומרים אתן והילדים לא מוכנים לוותר? איזה חומרים מתחלפים? רעיונות, תמונות ורשימת קניות יתקבלו בברכה!

Road Trip בישראל

או- איך טיילנו שבועיים בארץ, ונהננו כמעט מכל רגע

איפשהו במהלך הקיץ, בח"ל הגיע עם בשורה מפתיעה- מסתבר שהצטברו לו ימי חופש. די הרבה אפילו. אז אחרי החגים, הוא לוקח חופש.

כבר סיפרתי בעבר, שכשזה נוגע לחופשות, אני תמיד נוטה להישאר בבית. בח"ל נוטה להרפתקאות ולמסעות. המטרה היא למצוא דרך בה שנינו נהיה מרוצים, וגם הילדים, אם אפשר. את האפשרות של טיסה הצלחתי להוריד מהפרק די מהר, וככה התחיל להתגלגל במוחו הקודח של בח"ל הרעיון- מסע דרכים ברחבי הארץ. צדיק, הבח"ל שלי, שיודע את נפש…בהמתו. את הרעיון הוא טפטף לאט לאט. התגבר באלגנטיות על משברים ומכשולים שהצבתי בדרך, ודקה אחרי שסוכות נגמר- יצאנו לדרך. שני הורים, שני ילדים, ואוטו עמוס לעייפה. את הלו החתיך שלנו בחרנו להשאיר בפנסיון ביתי מפנק לתקופה, ונפרדנו ממנו ומהבית לשבועיים.

את המסלול בנינו יחד- אני דקרתי נקודות עניין שחשבתי שישמחו אותנו. ביומיום אנחנו נוטים להתרחק מאטרקציות. פה זו הייתה ההזדמנות שלנו להתפרע על אטרקציות ופעילויות ייעודיות ומיוחדות, בידיעה שזו תקופה יחסית רגועה ברוב המקומות. בח"ל בנה סביב זה מסלול, ותכנן מקומות לינה מגוונים לאורך הדרך. אריזות, ארגונים, הכנות של הילדים ויצאנו לדרך.

בשורה התחתונה- היו לנו שבועיים קסומים ומלאים באיזונים עדינים ומדוייקים.

היה לנו בילוי עירוני משובח בשלוש ערים גדולות:

ובילוי טבע שקט ושליו:

היו לנו אטרקציות מלאות עניין ופעילות:

וזמן רביצה והרגעות עמוקה:

הייתה לנו המון משפחתיות:

וגם זוגיות:

ואפילו קצת לבדנס:

היו לנו רגיעים קרירים וחורפיים:

ורגעים חמימים וקייצים, בשילוב שרק הסתיו שלנו יודע:

היה לנו מדבר צחיח:

וים עמוק וקריר:

הרבה פלסטיק:

אבל לא פחות חול ואדמה:

תרגול כישורי שטח:

וגם מלונות שמשאירים מקום לפינוק:

הרבה דמיון:

והרבה מציאות מעשית:

וגם ג'ירפות:

וחגיגת יומולדת אחת. בשבילי:

איזונים עדינים ומדוייקים, הרבה מאוד 'גם וגם', בלי להגיע ליותר מידי. תמהיל מדוייק שמתאים בדיוק לנו, בנקודת הזמן הזו, בהרכב הזה ובמצב הרוח הנוכחי.

אמנם התמונות מספרות הרבה, אבל למי שסקרן לדעת בדיוק איפה היינו ומה עשינו?

מסלול הטיול שלנו

התחלנו בירושלים, שם בילינו 3 לילות וימים. ישנו במלון במרכז העיר:

  • יום 1: בעיר העתיקה- השוק והכותל
  • יום 2: מוזיאון המדע ושוק מחנה יהודה (עם מנוחה באמצע)
  • יום 3: גן החיות התנ"כי, ביקור נוסטלגי בעמינדב ובבט לקינוח.
  • יום 4: בוקר יומולדת בעין פשחה ולינה בפסגת מצוקי דרגות (אירוח במדבר).
  • יום 5: סיור במצדה, לינה באוהל בערבה.
  • יום 6: ביקור חברים בערבה והגעה לאילת לפגוש את הדודים. לינה בדירת נופש שהזמינונו מראש
  • יום 7: המצפה התת ימי באילת וביקור בים.
  • יום 8: יום רגוע בדירה הכיפית שלנו, בריכה, קצת קניות ואחה"צ בטיילת של אילת.
  • יום 9: תמנע, פרידה מאילת ולינה באוהל בחניון בארות, במכתש רמון.
  • יום 10: ביקור בחי-רמון ובמרכז המבקרים מצפה רמון, פיקניק צהריים משובח ולינה בבית ספר שדה שדה בוקר.
  • יום 11: שדה בוקר, עין עבדת. נסיעה לבאר שבע וביקור דודים קצר. לינה בדירה שהוזמנה מראש בבאר שבע.
  • יום 12: לונדע ופארק הילדים, אייג'אמפ (עם מנוחה באמצע).
  • יום 13: חוזרים הביתה, עם עצירה אצל הסבים במרכז.

המלצות ותובנות:

  1. הכי הכי חשוב- לא למהר. לתכנן מראש, אבל רגע לפני היציאה לטיול לנשום עמוק ולהזכיר לעצמנו שזה לא מרוץ. שזו בדיוק ההזדמנות לזרום. אם משהו לא נכון למישהו מאיתנו, אפשר לשנות. לבלות בחדר זה לא "בזבוז זמן", לנוח קצת בצהריים מול מסך זה בסדר. אין צורך לסמן וי בסוף המסלול. מי שמכיר אותי יודע כמה זה קשה לי, אבל באמת, השינוי המחשבתי הקטן הזה שעשיתי במודע ובכוונה תחילה בתחילת הטיול שינה לי את כל החוויה.
  2. לתת מקום לכל אחד– לבדוק מה חשוב לכל אחד מהמשתתפים ולתת לזה את המקום הראוי. למשל לבח"ל ולי היה חשוב שנוכל לדבר בערב, וזה השפיע על סידורי הלינה שבחרנו. אמיתי בתקופת חיות טרף בחייו- אז הקדשנו זמן לגן חיות, חי בר, אקווריום כרישים ועוד לא מעט זמן בלמידה של חיות טורפות בארץ. יעלה מתלהבת מאוד מחדרים במלון (או באכסניה, או באוהל. סידורי לינה מרגשים אותה באופן כללי), אז הקפדנו תמיד להגיע למלון ולא למהר לצאת מיד אח"כ, כדי לתת לה זמן להתרגש וכו'.
  3. אוזניות– לפני הטיול קנינו לילדים נגן אמפי3 קטן, ואוזניות לכל אחד מהם. האוזניות איפשרו לאמיתי למסך רעשים, בעיקר בזמן נסיעה, שיעלה מאוד אוהבת לדבר, וגם איפשרו לשניהם לשמוע שירים שהם אוהבים. ללא ספק הקנייה הכי טובה בהקשר לטיול. 
  4. לא לזלזל באוכל– בח"ל צוחק עליי שבמשפחה שלי טיולים סובבים רק סביב אוכל (מה שנכון). אז השתדלתי למתן את העניין הזה, אבל לא לזלזל בו. אנשים רעבים פשוט לא נהנים. וגם כאלו שלא שתו קפה בבוקר. ואם אנחנו בענייני אוכל- בירושלים כמובן בבט, וגם ארוחת בוקר ב"קדוש", בקפה קורטדו שבמצפה רמון יש קפה קר נהדר ופיצה ענקית ונהדרת ממש, וב"פסטינה" האיטלקית שבבאר שבע יש ריזוטו 4 גבינות כל כך משובח שהוא היה סיום ממש הולם לטיול כולו. 
  5. לנקות את הראש- יצאנו לטיול הזה באמת באווירה של חופש. עם כמה שפחות דאגות ומשימות, עם כמה שפחות חיבורים לאינטרנט (לא תמיד עמדנו בזה, אבל התכוונו), עם הרבה רצון לביחד. אפילו את הציפיות הגבוהות הוצאנו לחופש. ומתוך החופש הזה צמחו דברים מופלאים. המון מחשבות. המון המון תובנות ודיוקים ותוכניות לעתיד והתרגשות. וחזרתי הביתה עם דרייב ענק לעשות, מתוך החופש הזה.
  6. ועוד טיפ אחד קטן- לקחת חופש מהחופש. לחזור הביתה יום מוקדם יותר, או (אם אפשרי) לקחת עוד יום חופש, לקחת את הזמן להיכנס לשגרה בהדרגה. לא לאבד את הטעם של החופש מהר מידי, לבית, לילדים, לגוף ובעיקר לנשמה לוקח קצת זמן לחזור למציאות.

ועכשיו אנחנו כאן, חוזרים לאט לאט לשגרה המבורכת שלנו, משתדלים להשאיר את הטיול נוכח בחיים שלנו עוד קצת. מסתכלים בתמונות, מתכננים להכין אלבום, משתפים בחוויות את כל מי שמוכן לשמוע. המחשבות שליוו אותי בטיול והבשילו לכדי החלטות קורמות לאט לאט עור, גידים, פיקסלים ומילים. הלך המחשבה המהורהר ממשיך ללוות אותי. הלוואי שאצליח לשמור קצת מmood הטיול הזה ביומיום שלי לפחות לעוד כמה ימים…